פולקסוואגן קליפורניה במבחן דרכים

למה אנשים מחזיקים ג'יפ?

כי רכב שטח, כל רכב שטח, נותן לנו משהו שאין במכוניות רגילות – את החירות לבחור לצאת לטבע, מתי שאנחנו רוצים. אבל יש עוד גישה לאותה מטרה, למי שלא בהכרח מחפשים את הנסיעה בשטח, ומעדיפים על פניה צורות אחרות של שהיה בטבע...

המוני גרמנים על אופנועי תיור כבדים מסתובבים בהרים של אירופה, וכמעט כולם מנופפים לנו לשלום. זה כנראה בגלל לוחית הזיהוי הגרמנית המותקנת על הפגוש הקדמי של הרכב שלנו. אבל זה רכב שכור. אם היו שמים לב למדבקת  חברת ההשכרה או מזהים את מדבקת ג'יפולוג על החלון הקדמי, יתכן שהיו חוסכים בנחמדות. אבל הגרמניות המזוייפת שלנו היא לא רק בצבע לוחית הרישוי. על החזית שתי אותיות בתוך עיגול, VW. המותג הכי גרמני שיש.

כמה שבועות קודם לכן, איש המכירות בחברת ההשכרה מנסה לשכנע אותי להזמין קמפר גדול יותר, עם שירותים ומקלחת. סוג של משאית. אני מתעקש על הפולקסווגן הקומפקטי. הוא מסביר לי שאני מתבלבל. שהישראלים בדרך כלל מזמינים את הכי גדול. מה פתאום אני מזמין את הכי קטן? ומה עם שירותים? הבעיה עם שרותים בתוך האוטו, אני מסביר לו בסבלנות, היא שבבוקר מישהו צריך לטייל באתר הקמפינג עם מיכל מלא חרא, וברור לכולם מי זה הולך להיות... לא אדוני, אני לא מעוניין להגדיל בשקל תשעים. וחוץ מזה יש לנו פולקסווגן כזה, כאן בישראל, ואנחנו יודעים איך זה לטייל איתו. נכון, שלנו קצת יותר ישן, חלש, וירוק – אבל מבחינתנו טיול משפחתי זה רק בקמפר שהוא פולקסווגן.  בסוף הוא נכנע, ואנחנו סוגרים עסקה – שבועיים בפולקסוואגן T5 קליפורניה דגם 2010. ברוכים הבאים לעידן המודרני.

פעם, לפני הרבה שנים, מישהו בפולקסוואגן הגדיל את החיפושית והפך אותה לרכב מסחרי, שלימים זכה לכינוי טרנספורטר. חובבי הקמפינג גילו מהר מאוד את הנפח הפנימי הפנטסטי של הרכב המסחרי, ובעולם החלו לצוץ קמפרים על בסיסו. "קמפר"  הוא כמו קראוון נגרר, אבל בלי הנגרר. שם אחד היה מזוהה יותר מכל עם אותם קמפרים – ווסטפליה, שהיו המדגם הרשמי של הקמפרים מבית פולקסוואגן עד הדור האחרון. כמעט כל טרנספורטר עם גג מוגבה ומתרומם, מין תוספת פיברגלאס מוזרה על הגג, מכונה "ווסטי" גם אם אינו כזה באמת, והקונספט של הקמפר עם הגג המתרומם הוא חלק ממה שהפך את משפחת המסחריות הקלות של פולקסווגן לאייקון תרבותי. פחות או יותר עם הצגת הדור האחרון בשושלת, T5, פולקסווגן נטשו את המדגם הרשמי שלהם, והחלו לבנות בעצמם את הקמפר – תחת השם קליפורניה. לא עוד ווסטפליה, אלא דגם בשורת הדגמים הרגילים, מהמפעל, אח שווה זכויות לטרנספורטר, הקרוול והמולטיוואן.

שבועיים באלפים ובדולומיטים בילינו עם הקליפורניה, שבועיים בהם כל לילה הוא לילה של קמפינג וכל יום הוא יום נסיעה במגוון דרכים. שגרת הבוקר כוללת סידור חלל השינה לתצורת הכנת אוכל ואז ישיבה סביב שולחן, ואחריה סידור המושבים לנסיעה, ושגרת הערב הפוכה – הסבת חלל הנסיעה למטבח, חדר אוכל ואז חדרי שינה. באמצע היום הפסקות לפיקניק בחיק הטבע או בצד הכביש, מבשלים ארוחה קלה או קפה. זו התכלית של הקליפורניה, וזו היתה מאז ומתמיד התכלית של הקמפרים של פולקסווגן.

פולקסווגן קליפורניה היא קודם כל מכונית...

אמנם נראית ומתנהגת כמו מסחרית, אבל עדיין מכונית. הדבר הבסיסי ביותר שהיא צריכה לעשות זה להסיע 4 או 5 נוסעים (תלוי בתת הדגם) בנוחות ויעילות. המושבים הקדמיים גם נוחים וגם אוחזים, לא רכים מדי ואחרי שבועיים של נהיגה של כמה שעות ביום, חוות הדעת החיובית עליהם מתחזקת. סביבת הנהג היא פולקסווגנית אופיינית – תכליתית, ברורה ונוחה, מתגים ותצוגות איכותיים וברורים. ההגה מתכוונן גם לגובה וגם לעומק, ושדה הראיה מצויין, לא מעט בזכות מראות גדולות הממוקמות בדיוק היכן שצריך, אבל בהחלט גם בזכות קו מותניים נמוך, חלונות גדולים ותנוחת נהיגה זקופה. שני המושבים הקדמיים מסתובבים לאחור, בסגנון מושבי קפטן. את מושב הנוסע קל לסובב, אבל את מושב הנהג, גם אחרי 40 שנה של ייצור מושבים מסתובבים, פולקסווגן עדיין לא הצליחו לאפשר לי לסובב בלי להזיז את ידית ההילוכים, הגה, הזקפת המשענת, והזזת המושב לפנים ולאחור סימולטנית עם סיבובו. בקיצור – ניסיתי פעם אחת, פעם שניה, ויותר לא. המושב האחורי מיועד לשניים, גם הוא מרווח ונוח, וזז לפנים ולאחור על מסילה כמו במולטיואן. בדגם נטול הארונות, שלא בדקנו, המושב האחורי הוא לשלושה, וזה כבר ממש כמו מכונית משפחתית, כאשר עם הזזת המושב לאחור, מתקבל מרווח רגליים שאין אפילו בבנטלי קונטיננטל.

המזגן הסטנדרטי מצויין. מערכת בקלת אקלים שכל מה שצריך לומר לה זה טמפרטורה והיא עושה את כל השאר בלי לדבר, למרות הנפח הגדול אותו היא צריכה למזג. לנוסעים מאחור פנל הפעלה משלהם והרבה פתחי אוורור, כולל בתא המטען. תאי האחסון בתא הנהג הם סטנדרטיים של טרנספורטר, לא המון אבל מאוד שימושיים, לחפצים קטנים ולחפצים גדולים וגם אחד שיכול לשמש לבקבוק שתיה גדול או כפח אשפה. בדגם הבסיסי מערכת שמע עם רמקולים איכותיים מלפנים, ורמקולים לא משהו מאחור. אל כניסת ה AUX שלה חיברנו את נגן המוסיקה שלנו, עם מינון נכון של שירי ילדים שלא יטריפו את דעתם של המבוגרים. לטובת קיום חיי שלל המכשירים האלקטרוניים האופפים משפחה מודרנית, הקליפורניה מצוייד בממיר-מתח מקורי המוטמע אי-שם, מזין שקעי 220V הנותנים שקט נפשי למטענים השונים. לא צריך להביא ממיר מתח מהבית, לא צריך לחפש את הפלוס והמינוס של המצבר. מי שתכנן את הקליפורניה יודע מה אנשים שמטיילים כמה ימים באמת צריכים, כשהבטריות מתחילות להיגמר.

ואחר כך בית.

הקליפורניה, כקמפר, לא מהפכני בתכנון הפנימי שלו, ומזכיר מאוד את הקמפרים שנבנו על ידי המדגמים השונים, כבר בשנות ה 70. קודם כל מיטות - מיטה אחת זוגית למטה, נפתחת עם פריסת המושב האחורי, ומיטה זוגית נוספת למעלה, בגג הנפתח כמו אוהל. לילות אלפיניים עשויים להיות קרים, כך גילינו מהר מאוד, ויחידת החימום נכנסת לעבודה. מדובר ביחידה עצמאית, מופעלת על סולר ממיכל הרכב, ומפיצה בעזרת מפוח עצמאי אוויר חם לחלל הרכב. בקומה העליונה, מגלים כבר בלילה הראשון, קר משמעותית מאשר למטה. בתאוריה אוויר חם עולה למעלה, אבל התאוריה כנראה לא תורגמה לגרמנית, השפה היחידה שהאוויר פה יודע לקרוא. האוויר החם שיחידת החימום מוציאה, נשאר בקומה התחתונה... זה בסדר, יש שמיכת פוך ופיג'מה חמה.

מעל המראה המרכזית פנל הפעלה שאינו קיים בטרנספורטר רגיל. בעזרתו מתפעלים את הגג המתרומם, את יחידת החימום ואת המקרר. כן מוצגים בו מצב המצבר, מפלס מי השתיה ומפלס המים האפורים מתחת לכיור. הרמת הגג פשוטה – נכנסים לתפריט, מוודאים שיש חלון פתוח (לכניסת אוויר) והסוויץ' גם הוא פתוח, ולוחצים על הכפתור עד שהרעש מפסיק. זהו. הסגירה דומה, לוחצים, נסגר, ננעל במקום ואפשר לנסוע. גם למקרר וליחידת החימום תפריטים פשוטים וקלים לתפעול בשלל שפות, שמאפשרים לקבוע בקלות את עוצמת החימום או הקירור, וליצור תכניות הפעלה לחימום.

המיטה בקומה העליונה, לשם הנוחות, מתרוממת כולה בעזרת צמד בוכנות גז, עד לגובה הגג הפתוח על מנת לאפשר עמידה נוחה בתוך הרכב כשמבשלים או מתלבשים. הפרט הזה היה אמור להדאיג את מי שמבין את מבנה הרכב, כי החור אשר נפער  במרכב לטובת הגג המתרומם והמיטה שבו, הוא לכל אורך הרכב, ממש מהקורה הקדמית ועד צירי הדלת האחורית. זה אומר שהטרנספורטר המקורי, קובייה קשיחה ביותר, הוא כבר לא. אבל כיוון שכאן מדובר בדגם מקורי של פולקסווגן, אין מה לדאוג. מבט מעמיק מגלה חיזוקים ועיבויים בכל ההיקף, ואני מנחש שגם בדפנות וברצפה נמצא חיזוקים אשר יחזירו לקליפורניה את קשיחות המבנה הנדרשת. זה היתרון של דגם מהמפעל על פני הסבה מאוחרת יותר. עוד אפשר לגלות כבר במבט הראשון שהוילונות למשל, מוטמעים היטב בדיפון המקורי – כלומר לא מדובר בתוספת, אלא בחלק מקורי המתוכנן ברכב מראש. זה לא רק יפה ואלגנטי, זה גם אומר חלקים מקוריים שאפשר להשיג בכל מוסך.

בדופן שמאל של הקליפורניה ארונות אחסון, כירת גז כפולה, כיור קטן עם מים זורמים בלחץ מתוך מיכל המים המובנה ומקרר גדול. כדי לקיים את כל אלו, מוחבאים בארונות מיכל גז ומיכל מים. בדופן החיצונית חיבור לרשת החשמל, המטעין את המצבר בזמן חניה, ופתח למילוי מים במיכל. בהחלט כל מה שצריך, ושום דבר מיותר.

ניצול הנפח הפנימי מרשים, אפילו יותר טוב ממה שאנחנו כבר מכירים מהקמפר מקורר האוויר הקלאסי שלנו, בזכות תא מטען גדול מתחת לחלקה האחורי של המיטה – אצלנו שם שוכן המנוע, כאן הוא מלפנים. יש עוד פטנטים חביבים, כמו השולחן הפנימי הנפתח על מסילה, כיסאות הפיקניק המאוחסנים בתוך תא שהוא חלק מהדלת האחורית, או הפנל הפנימי של דלת ההזזה, שבלחיצת כפתור קופץ החוצה, ואחרי פריסת רגליו, מתגלה כשולחן פיקניק.

לא תמצאו כאן מותרות או פינוקים של קרוואנים גדולים. מדובר במינימליזם מכוון, שמטרתו היא להשאיר את הקליפורניה רכב קומפקטי, כזה שיכול להיות שימושי בתנועה עירונית ובינעירונית באופן יומיומי, וכזה שיכול לתמרן בקלות בכבישים הרריים צרים בהם אין מקום למשאיות. החסכנות שנראית חיסרון, היא בעצם היתרון של הקליפורניה, שמאפשר לבחור את היעד בלי להיות מוגבל על ידי מידות הרכב. אבל המינימליזם כאן הלך קצת רחוק מדי, ואם הדיגומים בדגמי ה"ווסטי" הישנים היו עתירי עץ ופרזול איכותי, הרי שהקליפורניה של פולקסווגן הוא מוצר אופייני של תעשיית הרכב. כל הדיגום עשוי בסטנדרט אוטומוטיבי – וזה אומר פלסטיק, מסמרות ודבק, במקום עץ, מתכת וברגים. הרכב שבו נסענו, עם 30,000 קילומטרים בחברת השכרה, כבר מראה סימני הזדקנות. מדובר על פסי קישוט שמתחילים לזוז ממקומם, לא יותר, אבל אני ממש לא בטוח שמדובר בדיגום שיחזיק מעמד 40 שנה. מצד שני על כל החלקים מוטבע מק"ט פולקסווגן, ומנסיוני זה אומר שגם בעוד 40 שנה תוכלו להשיג את כל החלקים, לפעמים במחיר מופקע, אבל הם יהיו זמינים על המדף.

השימושיות של הקליפורניה מאפשרת לו להיות באמת רכב משפחתי יומיומי, עם 4 מושבים בסך הכל בדגם המאובזר, או 5 מושבים בדגם נטול הארונות. ברור לחלוטין שקהל היעד כאן שונה מקהל היעד של הקרוואנים והקמפרים הגדולים, ה"בתים על גלגלים" אשר רוכשים אותם רק לסופי שבוע. הוא יכול להיות חלופה למולטיואן, דגם הנוסעים המשוכלל והמפואר, רק במקום מושבים מסתובבים וזזים, הוא מציע אפשרות לקמפינג בחופשות – בהחלט בחירה המושפעת מאורח החיים של כל רוכש פוטנציאלי.

כוח-אמפראז'

הדרך מפגישה אותנו ואת הקליפורניה עם אוטובאנים, כבישים הרריים מפותלים ותלולים, ושבילי יערות מרובדי אבנים. בכולם חטיבת הכוח הנהדרת מתאימה, גמישה ויעילה כמו מתעמלת מזרח גרמנית. העדכון האחרון של משפחת ה T5 הוצג בשנת הדגם 2010, וחוץ מעדכונים קוסמטיים הבולטים בעיקר באזור הגריל והפנסים, ומיישרים קו עם שאר משפחת פולקסווגן, כלל שינוי משמעותי עם הצגת סדרת מנועי טורבו-דיזל מסילה משותפת בנפח 2 ליטרים, אשר החליפו את המנועים בעלי משאבות ההזרקה המיושנות שפולקסווגן שידרגו ושיכללו שנים רבות. הדגם אותו קיבלנו הוא החזק בסדרת המנועים ה"רגילים", עם 140 כוחות סוס ב 4000 סל"ד, ו365 ניוטון מטר בין 1750 ל2800. מעליו קיים עוד מנוע, המשווק כ"ספורטיבי", עם יותר מ 170 כוחות סוס, וגם באירופה, הוא נדיר יחסית. מנועי המסילה המשותפת הם מהפכה בשביל פולקסווגן, מהפכה שנראה שנכפתה עליהם עם תקנות זיהום האוויר המחמירות יורו5, ואת המהפכה הזו, כך נראה, פולקסווגן ביצעו באופן מושלם. למנוע משודכת תיבה ידנית בת 6 הילוכים, עם הילוך ראשון קצר במיוחד, יעיל מאוד בזינוקים בעליה בכבישי ההרים בהם השיפועים מגיעים לעתים לעשרים אחוזים ויותר. הילוכים חמישי ושישי מצויינים לשיוט. מול עיני הנהג, בצג המרכזי, תצוגת ההילוכים אשר כמעט תמיד מפצירה בי להעלות הילוך. לא מעניינים את המחשב ביצועים, רק צריכת דלק וזיהום אוויר, ואני מסתכל עליו קצת עקום כאשר ב60 קמ"ש הוא מבקש ממני יפה להעביר להילוך שישי. לא הגזמת? גמיש גמיש, אבל הלו, אנחנו מדברים על 1100 סל"ד. וזה מספיק לו אם אין עליה או האצה, מצידו תהיה כל היום על 1100 ותחסוך סולר יקר וגזי חממה. מצד שני אם אני לא מציית, ונותן למנוע לעלות בסל"ד, הוא משתף פעולה - נותן, דוחף, מושך, מזיז את הקוביה הכחולה בזריזות מפתיעה, וגם בשיפועים ממש תלולים לא מגמגם ולא מאט. ההילוכים הארוכים קצת מאכזבים. טוב, ברור שהם שם רק בשביל לחסוך דלק ולא בשביל להאיץ, אבל כאשר בשיוט במהירות גבוהה – נגיד 140 עד 160 – נתקלים בעליה, אפילו קלה, אין למנוע אוויר, וצריך להוריד לחמישי ולפעמים אפילו לרביעי. בשורה התחתונה מדובר בחטיבת כוח יעילה וגמישה, שמאפשרת מצד אחד נסיעה מאוד חסכונית, ומצד שני שפע של כוח כשצריך.  אין בעיה לשייט כל היום קרוב למהירות הסופית, עם מחוג המהירות על 160 קמ"ש, ואין בעיה לתמרן כל היום בעיר או בכבישים הרריים תלולים ומפותלים. ואם זה לא מספיק, הדבר המרשים ביותר הוא שהתיבה משושת ההילוכים נותנת לנהג לבחור איך לנהוג, כמו חזיר ישראלי מזהם או כמו אירופאי מתורבת וחסכוני. אתם יכולים לנחש לבד מה אני בחרתי...

המתלים הקשיחים מכוונים בראש ובראשונה לנסיעה בכבישים טובים, ובמהירות גבוהה כל חריץ או מדרגה במקום בו מרבדים מחדש את הכביש, מועברים דרך השלדה הקשיחה היישר לסרביס החרסינה בארון המטבח. אך כשהמהירות יורדת, הנוחות עולה, וגם כבישים משובשים נבלעים בנוחות. כבר בתחילת דרכו לפני יותר מ 60 שנה, הטרנספורטר היה מהפכני עם מתלים נפרדים בארבעת הפינות, עד היום תצורה נדירה בעולם המסחריות, בו הסטנדרט הוא סרן אחורי קשיח, מת-או-חי. אם תחפשו את המסורת, ותתכופפו מאחורי טרנספורטר מודרני לחלוטין, תמצאו שם מתלה אחורי בתצורת זרועות חצי עוקבות, ממש כמו בT1 הקלאסי, כמו בחיפושית. אין סרן אחורי בועט, כי בתפיסה שלו, הטרנספורטר מעולם לא היה מסחרית. הוא מכונית.

תפיסת העולם הזאת של הטרנספורטר לא בנתה אף פעם על כבישים מפותלים. אבל הדור האחרון מכוון עוד יותר להתנהגות של מכונית משפחתית איכותית ופחות של מסחרית מתנדנדת. אני חייב לומר שהוא די מצליח. רחוק מאוד ממכונית ספורטיבית כמובן, ובכל זאת ההגה חד ומתקשר, ידית ההילוכים הקצרה והקרובה להגה מאפשרת החלפות מהירות ובזמן, מתחת לרגל מחכה שפע של מומנט בשביל לצאת מפניות... אבל כלי המטבח שוב מצלצלים ומזכירים לי שאנחנו בחופשה משפחתית. את כבישי הנהיגה הנהדרים של הדולומיטים והאלפים, נגמע בעדינות. הפורצלנים עושים את זה בדיוק בזמן, אגב, כי הנסיון שלי מראה שבמכוניות בהן אין כלי מטבח, הדבר הבא שמוריד את מהירות הנסיעה הוא בני משפחה מקיאים.

ביער השחור

הקליפורניה לא מפחד מנסיעה בשבילים, וכדי להדגיש זאת, תוכלו למצוא בקטלוג שלו גם אופציה למגיני גחון מקוריים. ביערות של סלובניה, שלט קטן מודיע שמכאן אין יותר אספלט. הדרך הופכת לדרך כורכר, ובהמשך לשבילי יער מרוצפי אבנים וחצץ המזכירים את המיטב של הקרן הקיימת. ממשיכים, אני שומר על רצף נסיעה בהילוך שני, והדבר היחיד שבאמת מגביל את מהירות הנסיעה הוא, שוב, הפחד לשבור את כלי המטבח. טוב, אולי גם פחד אמיתי מפנצ'ר, ברכב שלא מצוייד בגלגל רזרבי. יש כאן אותו פטנט נוראי שאני מכיר מהטוארג, העניין הזה עם הקומפרסור, שעליו האיש הנחמד בתחנת ההשכרה אמר לי בשקט כשלקחנו את האוטו: "אתה לא רוצה לעשות את זה לבד, אדוני".

פולקסווגן מציעים את הקליפורניה, כמו כל הסדרה, גם בגרסת 4Motion אותה הם מייעדים לשטח קל, מה שמודגם בפרסומים על ידי ציון זוויות המרכב ועומק הצליחה (משהו כמו 30 ס"מ, אם זה באמת חשוב). אבל כבר הגרסה בעלת ההנעה הקדמית בלבד זוקפת לזכותה מרווח גחון יפה, אשר בסיוע ההילוך הראשון הקצר מאפשר לנוע די בחופשיות על שבילים שאינם דורשים הנעה לכל הגלגלים – ובינינו, שבילי היערות הם ברובם כאלו. גם הגרסה בעלת ההנעה הכפולה נשארת עם זוויות מרכב דומות לשל הרבה ג'יפונים, ולא יותר, ולכן לא מיועדת לשטח טכני או אתגרי עבירות. מתוך עיון בדף הנתונים, אני משער שהיא תעמוד בכבוד בהשוואה לג'יפונים המובילים בקטגוריה, מבחינת יכולת השטח.

יש קנה מידה שכל הזמן יושב ברקע.  אם היינו משתכנעים ומגדילים בשקל-תשעים, ולוקחים "משאית" – אותם קמפרים ענקיים, רחבים וגבוהים, בתים על גלגלים עם רדיוס סיבוב של אוטובוס ושדה ראיה של חולד עיוור – לא היינו יכולים בכלל להתקרב לכבישי הדולומיטים, או לחפש מערות קרסטיות ביערות של סלובניה. בכל סיבוב הדוק אני מברך על הבחירה, ובכל פעם שמכונית שבאה ממול חולפת אותנו בזהירות, מראה כמעט נוגעת במראה בצד הפנימי וצמיגים מפילים אבנים קטנות לתהום בצד החיצוני, אני שמח שהתעקשתי. ענפי העצים הסוגרים על השבילים גורמים לי לדמיין את פרצופו של האיש בחברת ההשכרה שחזר והדגיש שכל נזק לגג ישולם במלואו על ידי השוכר. מזל שהקליפורניה הוא בגובה של 2 מטר ולא 3 ויותר. תרשו לי לצאת נגד ההגזמה, נגד יכטות היבשה, ובעד הצניעות של הקליפורניה.

בכבישי הגליל?

הT5 קליפורניה התארח באחת מתערוכות הרכב בישראל לפני כמה שנים, וזכה אפילו למבטים מתפעלים של קהל גדול שלא בדיוק הבין מה הוא רואה, ולמה הגג מתרומם. קשה להסביר לאנשים שבחיים לא ראו פולקסווגן קמפר, מראה נפוץ כמעט בכל מקום בעולם, מה זה הדבר הזה. צ'מפיון לא משווקים את הקליפורניה, אבל אני בהחלט הייתי שמח לראות כאלו על הכבישים גם כאן בארץ. פולקסווגן קליפורניה יכול להיות רכב נפלא לחובבי טיולים, כבסיס יציאה לטיול רגלי או טיול אופניים, לגרור אחריו עגלה עם זוג אופנועים או טרקטורון. בגרסת ה4Motion הוא עשוי לתת ערך מוסף גדול אף יותר למי שמחפש רכב משפחתי שיוכל לתמוך באורח החיים הנכון.

סביר להניח שמעטים הישראלים שיהיו מוכנים לשלם מחיר של פולקסוואגן קליפורניה חדש בעבור מה שנראה, בסופו של יום, כמו טרנספורטר. מכונית מסחרית אפורה, ללא אפקט ההגעה שמשאיר אחריו המצ'וקמק שבג'יפוני המזרח הרחוק. לא קל לשכנע את הלקוח הישראלי שהשימושיות והתכליתיות חשובים לא פחות מהרושם. מצד שני יש לא מעט אנשים שמוציאים הון על תחביבי ה"בחוץ" שלהם, ויעדיפו כל פתרון אחר על פני רכב פנאי-שטח שמשדר משהו שלילי בעיני רבים. אני יכול לראות את חובבי האופניים שסולדים מ"ג'יפים" (זה בסדר, הרבה ג'יפאים סולדים מכם בחזרה...) מתלהבים מהקליפורניה. אם מישהו בכל זאת ירצה כזה, סוכנויות הייבוא האישי המתמחות בכלי רכב מגרמניה, יוכלו למצוא בגרמניה אחד בן פחות משנתיים, ולייבא אותו לארץ. לדעתי השילוב של מכונית כבישים איכותית עם ערך מוסף אדיר למי שאורח חיים בו היציאה לטבע היא מרכיב מרכזי, הוא ברמה שלא קיימת באף רכב אחר. בישראל, החלופה האמיתית היחידה היא רכב שטח עם אוהל בתא המטען, מקרר טוב וגזיה. זו חלופה לא רעה, כשחושבים על זה, במיוחד כאשר אנחנו נמצאים, אחרי הכל, במגזין שטח. אבל כמו שכתבתי בהתחלה, יש כמה גישות, והפולקסווגן קליפורניה מייצג גישה שונה ומרעננת.