Close
  • ג'יפ גרנד צ'רוקי 2011 במבחן שטח

    חברת Jeep לוטשת עיניים לאירופה. לגרמניה, או יותר נכון לקונספציה הפרוסית שמכתיבה איך מבצעים רכב כביש-שטח מודרני: ספורט אלגנט בחוץ, מהודר ומוקפד מבפנים, מהיר ואתלטי בכביש, ומי צריך שטח בכלל? גרנד צ'רוקי WK2 החדש עושה מיקס מוצלח מכל אלה, ומציג תחושה וביצוע מרשימים, כמעט גרמניים... אבל מוסיף פנימה יכולות שטח ומחיר אמריקאים לגמרי. מבחן דרכים ללהיט מכירות בפוטנציה.
    (תצלומים: אסף קציר. לאלבום המלא)



    אם בתחילת מלחמת העולם השנייה האמריקאים היו יודעים ששבעים שנה אחרי, גרמניה ויפן המובסות ייתנו את הטון בתעשיית הרכב העולמית והמכוניות מתוצרתן יהוו את אמת המידה ליכולות ולאיכות, מודל לחיקויים ולקינאה וייחשבו ל"דבר האמיתי" בעיניו של כל לקוח, גם אם הוא אמריקאי גאה ופטריוטי – יש מצב שמלכתחילה לא היו מקיזים את דמם בשדות הקטל במשך 6 שנים קשות.
    .
    מה לעשות – עובדה: תעשיית הרכב האמריקאנית, פעם הגדולה והחזקה בעולם, התדרדרה לתהומות עם מוצרים נחותים, בזבזניים, מפגרים טכנולוגית, בנויים רע ולא בטוחים. היפנים היכו אותם בפלח השוק העממי, הגרמנים השפילו אותם בקטגוריות היקרות. רק בשטח הגאווה האמריקנית נותרה מוצדקת. המותג האמריקני היחיד שמוצרי היסוד שלו ברובם הגדול ראויים לתשבחות היה ונשאר Jeep. נכון שמתחרים חזקים צצו לו, חלקם עשו עבודה ממש טובה ומיררו את חייו, אבל הילת המלאכים תמיד נותרה לזרוח מעל ל-CJ, לרנגלר, לצ'רוקי ולגרנד צ'רוקי. אלמלא משברי איכות הסביבה והתייקרות הנפט, יש מצב שגם היום היינו ממשיכים לקבל את מנועי השש בטור הנפלאים ושני סרנים חיים, אבל משהו בעולם הלך והשתנה. הדלק יקר, ודרושים מנועים יעילים וחסכוניים יותר. משבר הסביבה סוגר בפני חובבי השטח עוד שבילים ושטחים – בשוק האירופי למשל, "שטח" הוא כבר מושג שלא קיים ומרחב המחייה העיקרי הוא כביש סלול למהדרין. נושא הבטיחות הפך למשהו קריטי שמוכר מכוניות – ואף רכב שטח מהקונספט הישן לא היה יכול להתגאות בעניין הזה.



    הלכו האמריקאים ולטשו עיניים כלות במפרט של רכבי הכביש-שטח האירופאים, גרמניים ליתר דיוק, שבנויים סביב אותו קונספט: מרכב אחוד (יוניבודי, דוגמת ב.מ.וו X5, פולקסווגן טוארג, אודי Q7 ושגם ל-Jeep יש נסיון רב וטוב איתו בצ'רוקי ובגרנדים), ארבעה מתלים נפרדים, מכוילים בעיקר לביצועים על כביש, ופחות לגמישות בשטח. מנוע עדכני שיודע לשחרר הרבה סוסים ולצרוך מעט בנזין - יחסית, כן?... והבטחה לביצועים ולהתנהגות בסטנדרט האירופי. הסתכלו, למדו, הפנימו ועשו. כדי לשמור על ערכי המותג ועל אופיו המיתולוגי של המוצר הסופי, הוסיפו מהנדסי Jeep למתכון גם תיבת ההעברה בעלת שני מצבים והילוך כוח, ולא התביישו להעתיק מהארכי-מתחרה מאנגליה – לנדרובר - את רעיון מערכת ברירת מצבי הנהיגה – מה שבדיסקברי ובריינג' רובר נקרא Terrain-Response, מכונה כאן Select Terrain. התוצאה הסופית – גרנד צ'רוקי WK2 שהוצג בסוף השנה שעברה, ולמרות קוד הדגם שמתייחס לדגם החדש כאל שיפור ואבולוציה של הדור הקודם (WK של 2005-2010) הרי שמדובר כאן ברכב חדש לחלוטין, שונה בכל פרט ופרט, שמהווה קפיצת דרך כמעט בלתי נתפסת. "גרמניזציה" של ממש.



    הגרמניזציה מתחילה מבחוץ. הגרנד החדש גדול מקודמו בכל המימדים – אורך, רוחב, גובה, ובסיס גלגלים. העיצוב נקי מאוד ולמעט ציפוי כרום ניקל ההכרחי על הגריל הקדמי בעל שבעת הפתחים, הוא הכל פרט לאמריקאי. כנפיים תפוחות מעניקות טאץ' שרירי, ומפתחי גלגל בעיצוב טרפזי כמתחייב מקו העיצוב של Jeep. כל היתר נקי, זורם ובטעם טוב. תשומת הלב ניכרת בפגושים, בנישות קטנות לפנסי ערפל, בחצאית הקדמית וגם בפרטים קטנים ומפתיעים כמו לוגו הגריל המחייך של Jeep המוטבע בתוך הרפלקטורים של יחידות התאורה. הפריט היחיד המעלה בי תהיות, הוא זוג חצאיות שמתחת לפגוש הקדמי, נמוכות להחריד עבור כל מי שחושב לנסוע בשטח. "זה שטויות" הפטיר חבר חובב ג'יפים. "מי שקונה את האוטו הזה יכול לפרק את הפלסטיקים האלה". ואני חשבתי לעצמי, בשביל מה לפרק, הרי בנסיעת שטח של ממש יש מצב שהם ינשרו מעצמם, ורק שזה לא יקרה במשמרת שלי. עוד מעט נבדוק ונראה...

    גם תא הנוסעים יוצא נשכר מהגרמניזציה – מה שהיה עד לא מזמן סעיף חלש באופן מסורתי אצל האמריקאים, קיבל הפעם עיצוב, גימור ואבזור בסטנדרט אירופי מחמיר. אומנם מרכז הדשבורד עדיין בומבסטי מעט בסגנון האמריקאי, ובכל זאת יש כאן הרבה יותר פלסטיק מאשר בטוארג למשל, אבל כל היתר נראה עשיר ומוקפד בסגנון מאוד לא אמריקאי, במובן הטוב של המילה, והאבזור שופע גם בדגם לארדו הבסיסי. 7 כריות אוויר, מערכת לזיהוי מוקדם של מצבי חירום המכינה את הרכב לקראת תאונה אפשרית, מערכות בקרת יציבות, בקרה למניעת התהפכות, בקרת אחיזה אלקטרונית, בקרת יציבות לנגרר, מערכת עזר לזינוק בעלייה, בקרת ירידה במדרון, מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים, פנסי בי-קסנון, חלון דלת תא המטען נפתח באמצעות שלט, התנעה ללא מפתח, בקרת שיוט, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית כולל ניפוח חשמלי לתמיכה בגב תחתון, חישני גשם ותאורה, פנס לתאורת פנים נטען ונשלף, שקעי כוח 12V, מחשב דרך מפורט מערכת מולטימדיה עם מסך מגע ונקודות גרירה מסיביות (שתיים לפנים ואחת מאחור). דגם לימיטד מצויד בריפודי עור מקוריים, בדגם לארדו ניתן לקבל כאופציה ריפודי עור בהתקנה מקומית, שהפתיעו במראה ובתחושה האיכותית. וכן – איכות הגימור הכוללת הפתיעה גם היא ברכב המבחן עתיר המעללים ללא שום קרקושים ועם תחושה מוצקה. זה סעיף בו אנחנו עדיין "רק" כמעט ביפן, בוודאי לא בגרמניה, אבל Jeep מעולם לא היו קרובים יותר. וכן – זו מחמאה.



    בצד המכני מציג הגרנד צ'רוקי לראשונה את מנוע ה-V6 בנזין החדש לגמרי של קרייזלר, Pentastar. סוף סוף מנוע אלומיניום מודרני בעל גל זיזים עילי כפול בכל ראש ו- 24 שסתומים. הנפח – 3.6 ליטר והתפוקה – 282 כ"סב-6,350 סל"ד ו-35.3 קג"מ ב-4,300 סל"ד, מיישרים קו עם מנועי ה-V6 בנזין הגרמניים. נכון לרגע זה, זהו המנוע היחיד שמגיע לישראל, והאמת היא שלנוכח הפגנת היכולות שלו, אין שום צורך אמיתי באופציית מנוע ה-V8 HEMI בנפח 5.7 ליטר. הגיר היחיד בהיצע הוא אוטומטי בעל 5 מהירויות ותפעול ידני 5G-TRONIC מתוצרת מרצדס, ההנעה היא כפולה-קבועה כל הזמן, ותפעול תיבת ההעברה מתמצה בכפתור קטן אחד, שאחראי לבחירת יחס העברה נמוך, כאשר הדיפרנציאל המרכזי ננעל אוטומטית במצב Low. הפלטפורמה בעלת ארבעת המתלים הנפרדים הנתמכים בקפיצי סליל (עם אופציה לקפיצי אוויר הכוללים הגבהה/הנמכה של המרכב בדגם לימיטד) מגיעה בשלמותה היישר מה-ML של מרצדס (ירושה אחרונה מתקופת "דיימלר-קרייזלר" ולפני המעבר למחסה מתחת לכנפי פיאט). יחס ההעברה הסופי בדיפרנציאלים הוא 3.06:1 ומידת הצמיגים היחידה בהיצע הישראלי– 265/60R18 המקבילה לקוטר של 31 אינץ'.



    בסל"ד סרק ובשיוט רגוע, המנוע לא נשמע כלל, אבל תנו לו קצת בגז, וצליל V6 ערב לאוזן ינעים את אוזני חובבי הנהיגה. אי אפשר שלא לחשוב שמישהו עבד קשה גם על הנדסת הסאונד של המנוע הזה. פשוט כיף. נתון התאוצה הרשמי מעמידה ל-100 קמ"ש עומד על 9.1 שניות כאשר מפרט אחר שמצאנו ברשת מעט פחות אופטימי וטוען ל-10 שניות. כך או כך, זה אוטו שמאיץ חזק מעל ומעבר למה שצריך בכל מצב, ובנסיונות שערכתי מול SUV יפני פופולרי בעל מנוע בנזין במבנה דומה עם כ-250 כ"ס, הגרנד ברח קדימה ופתח פער לא קטן בכל השוואות התאוצה. האצת עקיפה מ-80 ל-120 קמ"ש ארכה 6.8 שניות בקיקדאון, ו-6.2 שניות בהילוך שני הארוך (מגיע ל-140 קמ"ש!) ואת המהירות המירבית (206 קמ"ש לפי דף הנתונים של מכשירי תנועה, 213 קמ"ש לפי מפרט שמצאנו ברשת. זה באמת משנה לכם, 7 הקמ"שים הללו?...) דווקא היו לי כמה הזדמנויות לאמת, אבל לא חשתי שום צורך אמיתי לעשות זאת. כן אפשר היה להתרשם ממנוע בעל אופי אירופאי וספורטיבי לחלוטיןהוא שש לעלות לסל"ד הגבוה ובזכות פעולה חלקה מאוד אין לו גם שום בעיה להישאר שם לפרקי זמן ארוכים – כולל שיוט של כמה דקות רצופות ב-200 קמ"ש פלוס מינוס על כביש נידח ועלום שם שלא אגלה לכם היכן הוא, שיוט בו הגרנד הרגיש די בנוח.

    ההפתעות מכיוונו של האינדיאני/גרמני לא מפסיקות להגיע – במהלך הדרך צפונה על כביש החוף, במהירות שיוט חוקית-פלוס של 100-110 קמ"ש כאשר המנוע מסתובבלו ברוגע ב-1,800 סל"ד לערך, הצהיר מחשב הדרך על צריכה ממוצעת, לא רגעית אלא קבועה, של כ-11 ק"מ לליטר. כדי לאמת את ההצהרה הנ"ל מיהרתי לתדלק את האינדיאני שוב, וראה זה פלא, הוא לא שיקר. אחר כך, אחרי לחיצות פרועות בכבישים מפותלים וזחילות בשטח, ירדה כצפוי הצריכה הממוצעת לאיזורי 7.5 ק"מ לליטר שגם הם נחשבים לאוטופיה אמיתית עבור בעלי גרנדים ישנים עם מנועי בנזין.

    ואם כבר הפתעות – קחו אותו לכביש הררי מפותל. לא, גם אני לא ציפיתי לקבל התנהגות של רודסטר קטן וקליל ואפילו לא של קומפקטית טובה, אבל יחסית ל-SUV מגודלים, אפילו אלה מגרמניה, גרנד צ'רוקי החדש מסתכל להם בלבן של העיניים בלי למצמץ. חוגת בורר מצבי הנהיגה, שעד כה היתה על מצב AUTO הרך והנעים, מסובבת עד הסוף שמאלה ל-SPORT. במצב זה המתלים, ההגה ותגובת תיבת ההילוכים מכויילים מעט אחרת, חד יותר, דינמי יותר, והמהירות בה האינדיאני המגודל הזה טורף פיתולים בכבישי הצפון פשוט מפתיעה. ההגה משרה ביטחון, אחיזת הכביש בהחלט גבוהה, ואני מרשה לעצמי להעיז לנהוג בגרנד כמו בטוארג או ML. לא פחות מהר. לא הכל מושלם כמובן – תגובת התיבה לקיקדאון לא תמיד מיידית, החלפת הילוכים ידנית אינה נוחה בעליל, עם בורר מוזר שצריך להזיז ימינה ושמאלה (כמקובל במרצדסים של לפני כמה שנים) הבלמים, למרות ארבעה דיסקים בקוטר עצום, עדיין נדרשים לעצור מסה שועטת של כמעט 2,200 ק"ג לפני 93.5 ליטר בנזין ומאה הק"ג שלי ולכן דורשים רגל חזקה ונחושה בנהיגה נמרצת, וזוית גילגול הגוף מורגשת גם במצב "ספורט". ועדיין, למרות אותה זוית גילגול, התחושה מהמתלים, מההגה ומתגובת המנוע ממש טובה וממש לא של מפלצת מסורבלת שנאנסת לנסוע מהר במקומות שממש לא בא לה, אלא של משהו מוצק שבנוי חתיכה אחת, מדויקת ומגיבה היטב. אלה מחמאות שמזמן לא חילקתי ל-SUV, בוודאי לא לכזה שנושא על חרטומו סמל אמריקאי. אני מניח שב.מ.וו X5 ופורשה קאיין ירגישו טוב יותר בתנאים האלה וכן, הם גם עולים יותר מפי שניים מהגרנד צ'רוקי, ולא יסעו כמוהו במקומות בהם הכביש נגמר.



    וזה בדיוק מה שעניין אותי כשהבנתי את הפרינציפ אחרי חצי שעה של נהיגה בכבישים אמיתיים. אין מצב שאוטו שנוסע כל כך יפה בכביש, ייסע ככה גם בשטח. שהרי האיזון הקדוש שבטבע קובע שכל דבר טוב בא על חשבון משהו אחר. הבעיה העיקרית של הגרנד לארדו בשטח, אם לא היחידה, נוגעת למרווח הגחון. דף הנתונים מדבר על 21.8 ס"מ. זה נתון שאפשר למצוא גרועים ממנו בהרבה רכבי כביש-שטח, אלא שאנחנו לא מדברים כאן על תחתית הביצה של דנה 60 מסיבית בסופה, אלא על כל אורך הגחון - יותר מארבעה וחצי מטרים של פחים ופלסטיקים, כאשר מלפנים ישנן אותן חצאיות פלסטיק שמאיימות להימרח ולהיתלש על כל סלע או מכשול ומאחור סרח עודף בדמות "בגוש" פלסטיק מסיבי. גם מהלך המתלים צנוע, ויכל להיות הרבה יותר טוב (אם כבר מעתיקים מלנדרובר דיסקברי, לפחות להעתיק את הדברים הטובים!...) לעומת חסרונות אלה מציג הגרנד גלגלים בקוטר נורמלי של 31' ומערכת בקרת אחיזה שטוענת ליעילות מירבית והילוך כוח שלא מצאנו בדפי הנתונים את יחס ההעברה שלו, אבל התגלה בשטח כנמוך מאוד כראוי.

    מערכת בורר מצבי הנהיגה מציעה כיולים שונים עבור סלעים, חולות, בוץ ושלג. בשבילים, מתלי הגרנד מגהצים מצוין את רוב המהמורות, ומהירות הנסיעה הטבעית גבוהה ומענגת, אך נדרשת תשומת לב לחריצים ומהמורות גדולים מהממוצע – בדרך כלל זה יותר עניין פסיכולוגי מאשר סיכון ממשי, שכן בשום מצב המתלים לא נסגרו ושום חלק בגחון לא נגע בקרקע. שבילים עם קוליסים עמוקים הם כבר סיפור אחר – כאן בהחלט יש סיכוי למגע כואב בגחון שבמהירות גבוהה יכול בהחלט לגרום לנזק. במסגרת המבחן ניגשנו לדגום עליה צפונית אחת, ארוכה ותלולה, שדווקא ביום המבחן עבד עליה טרקטור גדול, שפתח והפך את מרכז השביל לכל אורכו, כנראה כדי להניח צנרת או משהו דומה. האבנים הגדולות שנערמו לאורך השביל בדיוק במרכזו, הקשו עלינו לבחור נתיב ראוי שימנע מכות בגחון. האבנים הללו נעדרו כל אחיזה בקרקע ובהחלט אתגרו את מערכת בקרת האחיזה שפעולתה התגלתה כמופתית. בשום מצב היא לא התבלבלה ולא השתהתה ולו לשברירי שניה. היה קל לראות איך גלגל מאבד אחיזה ומיד נבלם כאשר הכוח זורם במהירות הבזק לגלגלים האוחזים. גם בזמן נסיעה לאורך תוואי נחל משובש ומוצף שחצה את שביל הנסיעה בכמה נקודות וחייב חציה בעומק לא קטן (מעבר למחצית גובה הגלגל), המערכת ידעהלטפל היטב בצמיגי הכביש הרטובים שהחליקו על סלעי השביל בזמן טיפוסים החוצה מתוואי הנחל. יחס הזחילה המרשים, המודעות המוקדמת לבעיית חצאיות הפלסטיק הקדמיות וזהירות מופגנת בגישה לסלעים מנעו את תלישתן – אני מזהיר כאן מראש שמי שמתכוון לעשות הרבה שטח עם הגרנד, יפרק אותן בעוד מועד לפני שינשרו מעצמן. בעיית מרווח הגחון וזוית הבטן הלא מרשימה הזכירו לנו על קיומן כמה פעמים בצורת רעשי חיכוך מצמררים מכיוון הריצפה. אחוז אימה עצרתי והתכופפתי לראות מה השחתתי ואיזה הסברים אצטרך לגייס במעמד החזרת האוטו לסוכנותמסתבר שלהבדיל מכמה מתחרים יפניים שמיכלי הדלק ושאר איברים רגישים שלהם מופקרים לכל אבן, כאן כל המכלולים החשובים מוגנים היטב, ומה שמתגרד הוא פח בצורת X מסיבי אדיר מימדים. ועדיין, עם כל הכבוד לקשיחותו וכוח סבלו המופגן של האינדיאני הזה – בסופו של דבר הוא ייתקע או ייגרם לו נזק וחבל. אז אל תקחו צ'אנסים – יכולות השטח הבסיסיות אמנם גבוהות והפוטנציאל גדול – אבל אם אתם רוכשים את דגם הלארדו - מומלץ להגביה (ישנם כבר קיטים אמריקאיים של 2 אינץ') ולמגן, בשביל השקט הנפשי.



    קיבלנו את הגרנד צ'רוקי WK2 החדש עם ציפיות עצומות, ולא התאכזבנו. גם אם הוא לא מושלם, הוא בהחלט מרשים בכל המובנים. מפנק, מאובזר היטב, נוח מאוד ובעל יכולות גבוהות בכביש ובשטח. Jeep הוציאו תחת ידם חתיכת מכונה מוצלחת וראויה שתעשה את הרושם הראוי בכיכר העיר, ושתדרוש רק מעט מאוד שיפורים ותוספות כדי לרצות את דרישותיו של הג'יפאי המטייל. הרושם הטוב מתעצם מול תג המחיר. 270,000 שקלים בהחלט אינם עממיים אבסולוטית, זה נכון. אבל בקטגוריית ה-SUV הגדולים אליה הוא משתייך, מדובר במציאה פרועה. לא פחות. SUV גדול, מפנק, מאובזר ובעל יכולות מרשימות, שנראה, נוסע ומרגיש כמו רכב יקר הרבה יותר, וגם זול ממתחריו הישירים בהרבה עשרות אלפי שקלים. ללא ספק יחס התמורה למחיר הטוב ביותר בשוק הישראלי היום.

    בעד: יכולות מרשימות בכביש ובשטח, עיצוב, אבזור, נוחות, מחיר.
    נגד: מרווח גחון, בורר הילוכים, בלמים.
    סיכום: מרשים. תמורה למחיר מהטובות שבנמצא.

    ג'יפ גרנד צ'רוקי WK2 לארדו 2011, מפרט טכני

    מנוע: בנזין, V6, 24 שסתומים
    נפח: 3,604 סמ"ק
    הספק: 282 כ"ס ב-6,350 סל"ד
    מומנט: 35.3 קג"מ ב-4,300 סל"ד
    תיבת הילוכים: אוטומטית 5 הילוכים 5G-TRONIC
    הנעה: כפולה קבועה Quadra-Trac II + הילוך כוח
    עזרי אחיזה/עבירות: בקרת אחיזה אלקטרונית
    אורך: 4,822 מ"מ
    רוחב: 2,154 מ"מ
    גובה: 1,781 מ"מ
    משקל: 2,191 ק"ג
    בסיס גלגלים: 2,915 מ"מ
    מרווח גחון (נתוני יצרן): 218 מ"מ
    זוית גישה: 26 מעלות
    זוית בטן: 19 מעלות
    זוית נטישה: 24 מעלות
    נפח מיכל דלק: 93.5 ליטר
    בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק + ABS
    צמיגים: 265/60R18
    תאוצה 0-100 קמ"ש: 9.1 שניות
    מהירות מירבית: 206 קמ"ש
    צריכת דלק: 7.5 ק"מ/ליטר (מבחן)
    מחיר: החל מ-270,000 שקל




    תגובות 4 תגובות
    1. shay_love_off_road's Avatar
      shay_love_off_road -
      במהות - אין הבדל בינו לבין הקאיין, הדבר היחיד שיש לו עם השטח זה השם שהוא נושא,
      כואב הלב לראות עוד אגדת שטח מתברגנת ויורדת לכביש עם מתלים נפרדים וצמיגים
      של טראנזיט, איפה הסרנים? לאן הם נבלעו? אני לא מתפלא! שקנצרן אירופאי נוגע במשהו
      אמריקאי זה הופך להיות עוד רכב בורגני אפרורי ומשעמם, מה שבשנות ה80 - 90 נחשב
      לאגדת שטח עם נוחות של מכונית סאלון הפך את עצמו לרכב סאלון סטיישן, כואב הלב
      שהשם האמריקאי עם המורשת האינדיאנית פונה לכיוון אירופה, ואני לא אומר את כל זה
      כבעל בהמה, אני אומר את זה כמי שחולה על יצירות מוטוריות תוצרת מאמא אמריקה, ופשעו
      האירופאים השגרמו לאגדה האמריקאית להיראות כמו עוד SUV גרמני פלצני,
      נגמר הבוץ? נגמר האבק? נגמר המסלעים? למה רכב שטח לעאזזל צריך להיות כמו רכב כביש?

      מבלי לפתוח פה לשטן, לפחות נשארו עוד כמה יחידי סגולה שאפשר לקרוא להם רכבי שטח
      בעידן הצביעות הירוקה ובעידן ההתברגנות הגורפת
    1. ארז ש.'s Avatar
      ארז ש. -
      ציטוט נכתב במקור על ידי shay_love_off_road צפיה בהודעה
      במהות - אין הבדל בינו לבין הקאיין, הדבר היחיד שיש לו עם השטח זה השם שהוא נושא,
      כואב הלב לראות עוד אגדת שטח מתברגנת ויורדת לכביש עם מתלים נפרדים וצמיגים
      של טראנזיט, איפה הסרנים? לאן הם נבלעו? אני לא מתפלא! שקנצרן אירופאי נוגע במשהו
      אמריקאי זה הופך להיות עוד רכב בורגני אפרורי ומשעמם, מה שבשנות ה80 - 90 נחשב
      לאגדת שטח עם נוחות של מכונית סאלון הפך את עצמו לרכב סאלון סטיישן, כואב הלב
      שהשם האמריקאי עם המורשת האינדיאנית פונה לכיוון אירופה, ואני לא אומר את כל זה
      כבעל בהמה, אני אומר את זה כמי שחולה על יצירות מוטוריות תוצרת מאמא אמריקה, ופשעו
      האירופאים השגרמו לאגדה האמריקאית להיראות כמו עוד SUV גרמני פלצני,
      נגמר הבוץ? נגמר האבק? נגמר המסלעים? למה רכב שטח לעאזזל צריך להיות כמו רכב כביש?

      מבלי לפתוח פה לשטן, לפחות נשארו עוד כמה יחידי סגולה שאפשר לקרוא להם רכבי שטח
      בעידן הצביעות הירוקה ובעידן ההתברגנות הגורפת
      ברשותך אציין משהו חיובי בצ'ירוקי וזה שהוא יהיה רכב רווחי עבור "פיאט" וכך הם ימשיכו לייצר גם את הרנגלר (רכב שטח אמיתי) שבוודאי לא הכי רווחי עבורם אלא רק עבורנו חובבי רכבי השטח.
    1. נמרוד's Avatar
      נמרוד -
      שי, אתה מתבכיין. העולם מתקדם, רכב שטח כמו שהיה פעם לא מייצרים יותר. זה לא אומר שאין - אנחנו פשוט צריכים לשמור על הג'יפים הישנים והטובים שיש לנו בידיים - הסיקסים והסופות, הצ'רוקים והגראנדים. נכון שגראנד צ'רוקי החדש הוא גרסא של המפלצת המוצצת הגרמנית - אף אחד לא מסתיר את זה, הרי מדובר על פלטפורה של מרצדס ML - אבל בכל זאת, הוא מצליח לשמר כמה וכמה יתרונות (דרור ברלי יותר שמרן ממך, תאמין לי, להוציא ממנו מחמאות זה לא עבודה קלה לאף רכב...). בראשם היתרון המעשי של מחיר נמוך משמעותית מכל מתחרה - במיוחד פה, בארץ, עכשיו, עם שער הדולר הנמוך והיבואן שנלחם ביבוא האישי. המחיר שלו הופך אותו למציאה יחסית.
    1. אבשר's Avatar
      אבשר -
      מה לגבי דגם דיזל בשנה הזו ?
      האם קיים והאם מגיע עם אותו הילוך כח ?
      תודה
    Untitled Document