שבת. מוקדם בבוקר. מאוד מוקדם, יחסית לשעות בהן אני רגיל להתעורר, כמובן בתנאי שאני לא ישן באוהל מדובלל אי שם בנגב. מבט מהיר מהחלון לעבר השמיים לא מבשר טובות. מבט שני לכיוון החנייה אפילו מדאיג. הג'יפ עדיין שם טפו טפו, אבל הוא רטוב לחלוטין מבחוץ וגם מבפנים, ממש כמו האספלט שמתחתיו. רוח קרה מייללת בחוץ והגשם ניתך בעוז. היי, מה נהיה כאן? אמצע מאי!
מבחינתי כבעל ג'יפ פתוח, הקיץ מתחיל בראשון לאפריל, התאריך הרשמי להסרת הברזנט מהג'יפ. שלא כהרגלי, השנה נתתי צ'אנס לחורף להמשיך ולתת את מה שנשאר לו, וחיכיתי בחוסר סבלנות לתחילת מאי. רק ימים ספורים לפני המפגש וחמסין בחוץ, פירקתי את הברזנט שראה ימים טובים יותר. בתוכנית למסור אותו לתיקונים הכרחיים אצל השומרוני בחולון, ואחר כך שיילך לנוח במחסן לפחות עד סוף אוקטובר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אם יש מישהו שאני רוחש לו הרבה יראה וכבוד, הרי שזהו מיודענו מרפי – לו יש תמיד הרבה מה לומר, ומילתו היא בדרך כלל המילה האחרונה... והפעם החליט כבודו להראות את נחת זרועו דווקא ביום בו אמור להתרחש מפגש Jeep ביער אנדרטת משמר הגבול.
רגע אחד, מפגש Jeep? מפגשים של בעלי רכבי שטח ממותג אחד היו לנו הרבה - סוזוקי, לנדרובר, היילקסים, אפילו קיה.... רק הדבר האמיתי, הג'יפ האמיתי,המקורי, נותר ללא מפגש מותג, כך נדמה. כמובן שהתאספו להם מועדונים וקבוצות נפרדות לאורך השנים: החל ב"מועדון הג'יפים" המיתולוגי של המאה הקודמת, דרך ה"טיגריסים" ומועדונים מקומיים דומים, וכיום מועדוני האינטרנט: הרנגלרים, האינדיאנים, מועדון ה-CJ והסופה - וכמובן, אנשי ה4X4 בקרב מועדון ה5. היום התאחדו הכוחות לכבוד יום ה-Jeep Go-Topless day העולמי. מדובר באירוע שנתי איזוטרי אך חובק עולם, תאריך בו אוהבי הג'יפ בכל העולם מסירים את גג החורף מעל הג'יפ האמיתי שלהם (אינדיאנים ושאר ג'יפים סגורים לא צריכים להיעלב וגם לא להתניע את הדיסק 9' ולנסר את הגג) וניפגשים לטיולים משותפים, פעילויות למען הכלל כמו ניקוי מסלולי שטח למיניהם וסתם לאירועים חברתיים למיניהם סביב מנגלים והרבה בירה.
אנחנו על איילון צפון. הגשם מכה בעוצמה בשימשה הקדמית, המגבים נאנקים. כובע הצמר שלי נמתח עד לכתפיים בנסיון נואש לבודד את האוזניים הקפואות מהרוח המשתוללת. בירה קרה? בקור הזה? ...מנגלים? בגשם כזה... מי יטרח להגיע בכלל? האמריקאים המטורללים שמורגלים בשלגים ובקור קיצוני באמת, לא חוששים להסיר את הגג לכבוד הטופלס-דיי אפילו בתחילת פברואר, אבל אנחנו ישראלים, וקצת גשם באמצע מאי משבש אותנו לגמרי. לכן הייתי סקפטי. מאד סקפטי. כמעט ונכנעתי לדחף הרגעי לפנות ימינה במחלף דב-הוז הביתה, לצלול בחזרה לתוך הפוך... אבל שכנעתי את עצמי להמשיך בכל זאת. מקסימום הגשם יגבור עלי, אמצא מפלט באיזו תחנת דלק עד יעבור זעם, ואבצע נסיגה משפילה בחזרה הביתה.
כבר כמה דקות רצופות שאני דוהר בגשם. גשם שוטף אפילו. אני שם לב שלא רק שאני האידיוט היחיד שמרהיב עוז לנסוע במזג אוויר כזה בג'יפ פתוח, אלא שאני גם ה-Jeep היחיד על הכביש נכון לאותו רגע. ככה על האיילון עד סופו, ואחר כך על כביש החוף. בפזנון שבכפר ויתקין נמלטתי אל מתחת לגג שמעל למשאבות התדלוק. הייתי בטוח שבדרך למפגש Jeep תחנות הדלק יהיו הומות בג'יפים – בכל זאת, לא בכל יום אמורים לצאת לדרך מאות מנועי בנזין גדולים וצמאים באותה שעה לאותו מקום... בינתיים הגשם פסק לכמה דקות, אפשר לכבות את המגבים, אבל הם בשלהם, ממשיכים לעבוד.... עוד אחת מנפלאות מערכת החשמל בסופה. הדבר היחיד שחסר לי עכשיו, זה לגלות שמשטרת ישראל עקבה בעניין רב אחרי השרשורים שרצו ברשת אודות המפגש, ולכבוד האירוע תשלח כמה ניידות עם בוחנים שימתינו לג'יפים לאורך צירי ההגעה ויערכו עלינו חגיגת דו"חות והורדות מהכביש. אבל איפה? בקור הזה, בגשם הזה? כל הדרך ראיתי רק ניידת גלמודה אחת על כביש החוף סחוף הגשם.
סוף סוף הגענו בשלום, באזניים קפואות, לאנדרטת משמר הגבול. היי - כבר יש כאן כמה וכמה ג'יפים. מדוגמים ויפים. אבל הכל רטוב והגשם עדיין מטפטף. עמית פריד, מארגן הארוע, מסתובב אבל וחפוי ראש, עוד רגע מורט את שערו, כמעט בוכה. "הגשם הרס לי את המפגש" הוא מקונן. סבלנות, פולני נרגן שכמותך, אם רק היית יודע איך הכל עוד ישתנה תוך שעה, מהקצה לקצה...
לפני שיגיעו עוד ג'יפים ויהיה כאן צפוף, אפשר לסקור את המתחם: דוכני מציגים מתחום השטח, מקושטים בג'יפים (רנגלרים בעיקר) מדוגמים. מי שרצה, יכל לרכוש במקום כל מיני פיצ'פקעס ממותגים בלוגו של Jeep - חולצות, כובעים וכדומה, ולהנות מעגלות מזון מהיר ובירה. פינת ליטוף עם חברים קטנים ושעירים חיכתה לילדי הג'יפאים.
רטוב וקר לנו, וכוס קפה חם עוזרת קצת. ואז כאילו לפי סימן מאלוהים שהחליט שעד כאן, מרפי התעלל מספיק בעמית ובחבריו - הברזים בשמיים נסגרים, שמש מלטפת מפציעה מבין העננים האפורים, וגם ג'יפים מתחילים להגיע - הרבה ג'יפים, מדוגמים ומצוחצחים לצד חלודים וחבוטים, נמוכים ומוגבהים, סטנדרטיים עד העצם לצד משופרים עד השמיים. וויליסים עתיקים, פייבים צבאיים לשעבר, סבנים נדירים, סיקסים ישראליים בכל מצבי הצבירה ורמות השיפור, רנגלרים לרוב, מ-YJ של תחילת שנות התשעים דרך TJ ועד ל-JK חדשים בכל רמות השיפור, סופות משופרות להחריד לצד סופות טיולים חבוטות ומאובקות, ואינדיאנים – צ'רוקים וגראנדים, ואפילו קומנדר אחד וכמה ואגונירים וגלדיאטורים.
את הנוכחות המסיבית ביותר רושם מועדון ה-CJ והסופה, עם כלים עגולי פנסים רבים. על מנת שיוכלו לחנות בצוותא, הם נאלצים לצאת מהמתחם הראשי לחניון הגדול יותר שבחוץ. גם כמה ג'יפי אספנות משופצים למשעי מושכים מתעניינים רבים. בכניסה התמקמה אפילו תצוגה קטנה של "מכשירי תנועה" ותע"ר נצרת, שהביאו רנגלר 2011 אחד ושתי סופות סימן 3 – אחת רגילה ואחת ארוכה, עם זנב מוארך וגג מוגבה.
לקראת הצהריים, הגשם נראה כמו זכרון רחוק, מתחיל לעלות עשן וריח גן עדן מהמנגלים, ואינספור בקבוקי בירה נפתחים. המארגנים מחייכים, אוירה טובה ושפע של Jeepים, ולא מעט רכבי שטח "זרים" שבאו לכבד בנוכחותם את אוהדי הג'יפ המקורי, האחד והיחיד שאין בלתו. וכמובן – סתם מטיילים ומשפחות בפרייבטים שנקלעו למקום, וטיילו מוקסמים בין הג'יפים הצבעוניים בעיניים קרועות לרווחה.
המפגש שחתם את עונת מפגשי השטח, בואכה עונת המלפפונים והחתונות בה הג'יפים נחים ברובם (אחריה עונת הטיולים מתחילה שוב עם מפגש ג'יפולוג המסורתי שיערך כבכל שנה באוקטובר) הסתמן כמפגש המרשים של העונה - ולא פלא, Jeep הוא בכל זאת המותג הראשון בין לא שווים. לא נותר אלא לומר שאפו לחברי מועדוני ג'יפ השונים - הרנגלרים, האינדיאנים, הסיקסים והסופות ומועדון החמש - שהתאחדו יחדיו והעמידו יום של כיף צבעוני, שמעמיד את המותג ג'יפ במקומו הראוי בישראל, כמו בכל העולם.
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
הודעת מערכת