פורום ג'יפולוג 4X4 - הגודל כן קובע – מפגש עם מועדון ניסאן פטרול הישראלי

סצינת השטח הישראלית מלאה בג'יפים וברכבי שטח קטנים וגדולים, ממפלצות שטח מפחידות ועד עכברוני עיר מעודנים, SUV מכל הסוגים והמינים. ובכל זאת, יש משהו אחר ושונה בניסאן פטרול. המימדים, הנוכחות, המסיביות והמוניטין, וגם הנדירות היחסית – רבים נפלו בקסמו של היפני המגודל והקימו לעצמם מועדון חברים אקסקלוסיבי. אז אספנו כמה מהם ליום שישי אחר הצהרים ביער בן שמן, כדי לנסות לפענח את סוד הקסם של ה-SUV האולטימטיבי, וגם לשאול שאלות מתבקשות וקשות...

תצלומים: אסף קציר

ג'יפאים שקוראים לעצמם "מסוקסים" אוהבים לקטר על הדורות האחרונים של SUV. על העדינות, על הפלסטיקים. אוהבים להתגעגע למה שהיה פעם, כאשר ג'יפים היו עשויים מברזל והאנשים יצוקים מבטון. אבל כשמגיעים למכונות דוגמת ניסאן פטרול, הויכוחים משתתקים. יש מין ייראת כבוד באוויר. המבטים המזלזלים מתחלפים בהרבה הערכה וגם קצת קינאה. אולי זה הגודל הפיזי הנכבד, אולי הנוכחות הבאמת קשוחה של הכלי המיתולוגי, שנראה בריון מגודל גם בתצורתו הבסיסית באולם התצוגה. אולי גם הכתרים שנקשרו לו במהלך השנים – אגדה מוטורית, ספינת המדבר, בלתי שביר, רכב הטיולים האולטימטיבי ושאר סופרלטיבים שבמקרה הזה – בהחלט יש להם אחיזה נכבדת במציאות.
להבדיל מהמתחרה הישיר שלו שבנוי באותו קונספט והוא אגדה מוטורית בפני עצמו – הטויוטה לנדקרוזר מסדרות 80 ו-105 שהוא באמת נדיר במחוזותינו, הפטרול הגיע לישראל בייבוא מסודר החל מ-2001 ועד2009 מין הסתם אחרי שלא בדיוק שבר את השוק. הוא מעולם לא היה זול במיוחד (למה להצטנע? הוא היה נורא יקר), ואולי בגלל זה נמכרו בישראל במהלך 8 שנים קצת פחות מ-200 כלים בלבד, שזה פחות מ-10% ממכירות הלנדקרוזר 120 הפופולרי בישראל דאז בשנה אחת, בשנות השיא שלו כאן.

להבדיל מלנדקרוזר, פאג'רו ודומיהם, ולמרות מאמצי היבואן, מלכתחילה הפטרול פנה לקהל אחר. מביני עניין שידעו במה מדובר והיו מוכנים לשלם יותר כדי להגשים את החלום על רכב השטח הבלתי המנוצח, זה שפגשו בערבות אוסטרליה, בסוואנות של אפריקה וברכסי ההרים של דרום אמריקה.
על זנבו של אחד הפטרולים שהגיעו למפגש אני מבחין במדבקה שנונה המוצמדת לחלון האחורי – "JEEP AND TOYOTA RECOVERY VEHICLE" - צחוק צחוק, המדבקה הזו מספרת את כל הסיפור. כי הפטרול באמת נראה כדינוזאור שהגיע מעידן אחר – סרנים ענקיים ושילדת סולם כבדה שמזכירים משאית יותר מאשר ג'יפ, מערכת מתלים מסיבית שמתוכננת נכון, ניכר על הכלי כבר במבט מהיר שהוא מסוגל להתמודד עם צמיגים גדולים ומשקלים כבדים בלי להתרגש בכלל. תא המנוע העצום מלמד שהוא מתוכנן להכיל גם מנועים הרבה יותר גדולים ורציניים מה-ZD30 הצנוע - טורבו דיזל 4 בוכנות בנפח 3 ליטר עם 160 כ"ס שאיתו הגיע לישראל – לדוגמה, השיגעון האחרון שצץ באוסטרליה: ניתוח השתלת מנוע טורבו-דיזל דוראמקס 6.6 ליטר V8 עם 350-400 כ"ס של GM וכן, שאר המכלולים מקבלים את זה בהבנה ובאהבה...

המרכב ענקי, וכבד. תפתחו ותסגרו דלת ותרגישו במשקל – זה מרגיש כמו כספת, הכל כאן אוברקיל. ומה עם המרחב הפנימי? את כל הבית ולהקתו אפשר להכניס פנימה ולצאת להקיף את העולם. אמינות? מה קרה לכם?... הרי מדובר באגדה מוטורית. למעט סביב המנוע, אין בכלי הזה יותר מדי אלקטרוניקה מיותרת ובעייתית – הכל מכני. הכל נראה כאילו מיועד לשרוד שואה גרעינית, וכמו המיתולוגיים ברכבי השטח, גם כאן נראה כי הכלי הסטנדרטי מגיע מהיצרן כפלטפורמה שמוכנה ומתחננת לקבל שדרוגים שיקחו את היכולות שלה רחוק קדימה. לנדקרוזר פראדו 120/150, איסוזו טרופר, פאג'רו, דיסקברי, גרנד צ'רוקי ושאר SUV גדולים? אל תצחיקו אותי. ליד הפטרול כולם נראים כמו צעצועים.

גם האנשים קצת אחרים. אז ראשית, קל להתרשם שאין כאן צעירים נמהרים וילדים זבי חוטם אלא אנשים מבוגרים יחסית ובעיקר - בוגרים. אף אחד כאן אינו טירון בשטח – כולם בעלי עבר עשיר ונסיון קודם עם רכבי שטח רבים, חלקם מיתולוגיים לא פחות, וכמעט כולם מוכנים להישבע שהגיעו למנוחה ולנחלה ושזו התחנה האחרונה, ושאת הפטרול יוכל להחליף רק פטרול אחר. וכן – הם מודעים לבעיתיות שבהצהרה הנמהרת הזו – היבוא לישראל הופסק, והדור החדש של הפטרול שנוסע כבר בחו"ל לא בדיוק עונה לדרישות שלהם – עם ארבעה מתלים נפרדים והרבה אלקטרוניקה, הוא כבר דומה יותר לריינג' רובר מאשר לפטרול שלהם.

רובם ,למעט כמה משוגעים בודדים למשחקי עבירות כמו שמעון למשל, כבר לא מייחסים לעבירות נטו את החשיבות העיקרית אלא מחפשים את כלי הטיולים האולטימטיבי – הם מפונקים במובן החיובי של המילה, רוצים רכב שטח שיגמע מאות ק"מ ביום בלי לעייף אותם, שיסחוב הרבה ציוד למרחקים ארוכים ויעשה את זה בנוחות המקסימלית, עם הכי הרבה בטחון ושקט נפשי שאפשר, בלי להישבר ובלי להתרגש מאתגרי עבירות מזדמנים. כולל קשים. כמו שאומר דודי לנדאו, ממקימי המועדון – "אולי הפטרול הוא לא הכלי הכי טוב בכביש, או הכי טוב בסלעים, או הכי טוב בדיונות, אבל זה הכלי היחיד שמסתדר טוב בכל מקום, עושה את הכל טוב, בו זמנית, גם תחת עומס מלא, וזה מה שהופך אותו בשורה התחתונה להכי טוב. לדעתי כמובן...".

בהקשר של "אגדות מוטוריות" יפניות כמו הפטרול, הלנדקרוזר 80/105 וכו', מוניטין ה"אמינות" הוא פיצ'ר מרכזי, שורש האגדה. סיפורי הניסים והנפלאות על שרידותם של הדינוזאורים הללו יכולים למלא לילות מדבריים שלמים סביב מדורות. אבל האם הפטרול באמת כל כך אמין ומצדיק את הכתרים שנקשרים לו? כולם טוענים בלהט שכן ובגדול – שהאוטו פשוט לא נשבר ולא מתקלקל ולא נתקע בשטח. ומה עם בעיית המנועים, אני שואל בכוונה תחילה, כמעט בזדון, מתוך ידיעה ברורה שברגע זה פתחתי לכולם בגסות את תיבת הפנדורה, קילפתי את אותו פצע מדמם וכואב, במיוחד בארנק... אבל הייתי משוכנע שהיה להם ברור מראש שאני אשאל, ואני מקווה שלפחות הכינו תשובות טובות בהתאם....

ואכן, מיד מתפתח דיון סוער לגבי הסיבות האמיתיות להתפגרותם המהירה והפתאומית של מנועי ZD30 - למה נבקע פתאום חור דווקא בבוכנה מס' 3, והאם הבעיה היא במזרקים, או אולי ב"התחממות יתר ובמחוון חום מאיכות ירודה שלא מתריע על הבעיה בזמן ובאופן מדויק", כפי שטוען שמעון, מהדמויות הצבעוניות במועדון. ו"אולי הכל בגלל דטונציות" כפי שמסביר באריכות מישהו אחר, שניכר עליו שהוא בעל ידע טכני רב.

בשורה התחתונה – הבעיה ידועה, והסיבות לה הן בגדר השערות בלבד, במיוחד בגלל שיש מנועים שנופחים נשמתם כבר ב-70,000 ק"מ, ויש כאלה שנטען שדגדגו כמעט חצי מיליון ק"מ לפני שהוחלפו.... מה שמוסכם על כולם זה שהמנוע הוא הבעיה הגדולה היחידה באוטו, והם לא מקילים בה ראש – כולם עד האחרון שבהם כבר לא מכוסים באחריות, כולם החליפו לפחות מנוע אחד, וכולם יודעים שבעתיד הם יחליפו מנועים שוב... וכולם מקללים את אותו "יבואן" דמוני ומאוד לא אהוב בלשון המעטה בקרב רוב בעלי הפטרול - "משפחת קרסו יכולה לבנות וילה על חשבוני" אומר מישהו ספק בבדיחות הדעת ספק במרירות, וטוען שההחלפה האחרונה למנוע חדש מהניילון + כמה אבזרים וזנבות מסביבו, עלתה לו כמעט 80,000 שקלים. נשמע לכם מזעזע? כן, זה מזעזע. למעשה, אם מדובר בפטרול מהדגמים הראשונים בישראל (2001) הסכום הזה כבר לא מאוד רחוק משווי הרכב כולו, למרות שכמה מהחבר'ה טוענים שזה סתם מקרה קיצוני ושניתן לסיים את הסיפור בהרבה פחות כסף...
בכל מקרה, זה לא סמוראי ולא סופה - אין כאן מקום לאילתורים, מה שגם משכנע שהכלי הזה לא נועד לתפרנים. לפחות יש הסכמה כללית שהחוסן המופלג והאמינות הכוללת של שאר מכלולי הרכב מאזנים את התמונה. "בכלים אחרים עם תכונות ויכולות דומות, לנדרובר למשל, אתה תוציא סכומים מבהילים בכל מקרה" אומר ג'וי בירן, מנהיג הלהקה, שאצלו הרכב משמש גם לעבודה (הובלת והדרכת טיולים) ויודע על מה הוא מדבר, אחרי שנים רבות על סיפונו של דיסקברי Tdi... "הדיסקברי ההוא עלה לי בממוצע כ-25,000 שקלים בשנה רק בתיקונים... משהו פה ומשהו שם, כל שבוע משהו אחר היה מתקלקל. התעלמתי מתקלות קטנות כל עוד הן לא משביתות את הרכב, התרגלתי לעובדה שאף פעם הוא לא יהיה תקין בכל מאת האחוזים ושלעולם לא אוכל לסמוך עליו לגמרי. עד שמתי שהוא זה נמאס. כאן האוטו עובד אפילו יותר קשה ואף פעם לא נשבר כלום, והכי חשוב - אין הפתעות. שמים כל חודש קצת כסף בצד, כדי שפעם בכמה שנים אם יתעורר הצורך, אפשר יהיה להחליף מנוע וזהו".

ומה עם הטויוטות הגדולות, אני מנופף מול עיניהם בסדין האדום - אגדות מוטוריות לא פחות מיוחסות, מוניטין האמינות שלהן הוא מיתולוגי, ושם באמת המנועים מחזיקים מעמד כמעט לנצח... ג'וי ממהר לתאר לי איך בהדרכת נהיגת שטח שביצע עבור האו"ם, נשבר פעמון בסרן הקדמי של ל"ק 105 בקלות מפחידה, סתם ככה בהצלבה. "זה לעולם לא היה קורה בפטרול" הוא קובע בנחרצות.
ואני ממשיך להתקיל אותם – "נניח שאתם יכולים לבחור כאן בארץ בין פטרול או ל"ק 105 זמין עם אספקת חלפים מסודרת. מה תבחרו?"... הרוב מכריזים אוטומטית שהם מעדיפים את הפטרול, למרות שפה ושם אני מצליח לזהות סדקים בנחרצות שלהם...אבל הם מסבירים מיד שזה הכל בתיאוריה, כי אין ל"ק 105 זמין בישראל, אין לו אספקת חלפים, ועל כל שטות כמו וינקר או משאבה או חלק קטן אחר, הרכב עלול להיות מושבת או לא לעבור טסט. זה לא מתאים להם, והאמת שאני מבין אותם לגמרי. גם אני דוגל בתיאוריה הזו: הרכב צריך לשרת את בעליו ולא להיפך, ולכן מוטב לרכוש ולהשתמש ברכב שמתאים למקום ולמציאות שבעליו חי בהם.

אפשרויות השדרוג בפטרול בלתי מוגבלות למעשה, כאשר להבדיל מהג'יפים והסוזוקים שלוטשים פנסים עורגים לאמריקה – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של הפטרול היא אי שם בדאון-אנדר, אוסטרליה. שוק האפטרמרקט האוסטרלי מציע הכל מכל טוב לפטרול – כגובה השמיים ועומק חשבון העו"ש, כך תוכלו לשפר מתלים, לשדרג יחסי העברה, אוהלי גג, פגושים מטורללים לשני גלגלים רזרביים כמו אצל ג'וי... וכמה שלא תתקינו ותעמיסו, הבהמה תסחוב. קטן עליה. במצב סטנדרטי מהחנות, הפטרול רק מתחיל בכמעט 2,400 ק"ג משקל יבש וריק, אבל יש במועדון כלים שכבר שכחו מזמן מתי עברו את ה-3 טון, הם נוסעים ככה עמוסים קבוע גם ביומיום, וזה בכלל לא מזיז להם.

לעומת אוהבי הרנגלר למשל, שאצלם תמצאו בעיקר הרבה מאוד שיפורים לעבירות, כאן האווירה רגועה יותר ואפשר להתרשם בעיקר מהדיגומים המיועדים למסעות (פעם התעסקה בפטרולים בעיקר סדנת אוברלנד זצ"ל, היום יש להם בית חם בסדנת רוק–סוליד שקשובה לכל השגעונות שלהם) מפגושי ברזל עצומים שבולעים כננות וזרקורים, מתלי אוויר, מנשאים מסיביים לגלגל רזרבי, גגוני ענק, מיכלי מים, ממירי מתח עצבניים, מקררים, מגירות, אוהלי גג, מקלחות שדה, ציליות נגללות, קומפרסורים מובנים – כל מה שהופך טיול שטח ארוך וקשה לחוויה שקרובה ככל האפשר להגדרת "נוח כמו בבית". וכמובן שיש גם שיפורי עבירות במובן שאנחנו מכירים כמו נעילות קדמיות, מתלים ארוכים וצמיגים גדולים. במנועים הם דווקא נוגעים הרבה פחות – גם ככה מדובר בנקודה כואבת ואין טעם להעמיד את המנוע הבעייתי מלכתחילה במבחני עומס מיותרים, במיוחד כאשר הביצועים הצנועים מלכתחילה די מספקים בעצם. בחו"ל יש גם מנועים אחרים, דיזלים נטולי אלקטרוניקה ו"טפשים" שמיועדים לשווקי העולם השלישי ומחזיקים מעמד כמעט לנצח (וגם מזהמים ללא תקנה וללא תקינה אירופית כמובן, בדומה למנוע הל"ק סדרה 70) וגם מנועי בנזין חזקים שמעמידים את סוגיית הביצועים באור אחר לגמרי... אלא שבישראל כמו בישראל – תשכחו מזה. אסור להחליף. הכל אסור.
הפטרול מגיע מהיצרן עם נעילה אחורית, מוט מייצב אחורי מתנתק חשמלית וצמיגים בקוטר 31' שנראים מתחתיו כמו גלגלי סקטבורד, אבל גם 33' נבלעים היטב בתוך בתי הגלגל העצומים והמראה נשאר טבעי לגמרי, ולכן כעיקרון הפטרול גם לא סובל מהצקות המשטרה דוגמת מה שקורה לרכבי שטח טהורים אחרים כמו ג'יפים, סוזוקים והיילקסים. בתי הגלגל של הפטרול גדולים מספיק והסרנים שלו חזקים מספיק כדי לקבל באהבה צמיגי 35 ואפילו 37, וזויות המרכב שלו, למרות המימדים העצומים, לא פחות ממרשימות - למעשה, עם צמיג 33', הגבהה לא היסטרית ונעילה קדמית – מעטים המכשולים הטכניים שיעצרו אותו, כפי שמדגימים לנו אחר כך שמעון, אסף הלוי ועוד כמה, שהפטרולים המשופרים שלהם מטפסים בקלות כמעט מעליבה על מדרגות הענק של "קיר המוות" בבן שמן כאילו היו מדרכות תמימות.
השילוב של משקל כבד, גלגלים גדולים, בסיס גלגלים עצום, נעילות, מהלך מתלים גדול וזוויות מרכב מצויינות – פשוט מרשים. הזחיחות שבה הפטרול עובר במקומות ובסיטואציות שבהם כלים אחרים, כולל נחשבים – אבל קלים יותר, קטנים יותר, מוכשרים פחות - מפרפרים חסרי אונים במקרה הטוב, שוברים במקרה הנפוץ או פשוט מתהפכים במקרה הרע – ברור שגם זה חלק מהקסם, ללא שום ספק.

את המועדון, המונה היום כ-70 פטרולים, הקימו ג'וי בירן ודודי לנדאו לפני כשנתיים, אחרי שהבינו שהכלי הזה מיוחד גם בסוג האנשים שקונים ואוהבים אותו – שלא כמו פראדו, ל"ק 120/150 ופאג'רו, זה ממש לא רכב לדאווינים על המדרכות ברחובות העיר הצפופים, שם הוא סתם מסורבל ומעצבן. זה אוטו שצריך שטח, מתחנן למרחבים, ונוסעים בו אלה שבאמת מטיילים ברצינות ועושים הרבה שטח. להבדיל ממועדוני לקוחות-מותג אחרים שרובם מסונפים ליבואניהם, זה מועדון שלא נהנה משום תמיכה או מעורבות של היבואן וההתארגנות היא על בסיס פרטי של בעלי הפטרולים. המועדון לא גובה כספים עבור פעילויותיו, והכל בהתנדבות וללא כוונת רווחים. כשיש הוצאות – מתחלקים בהן וזהו.
הם נפגשים מדי שבוע בערבי חמישי, מטיילים מדי פעם. בכל שנה יוצאים למסלול חוצה ישראל, לעתים לחו"ל, כאשר מה שמייחד את הטיולים הוא האורך, הקושי והסיבולת שנדרשת מכלי הרכב – בדיוק סוג השימוש שהפטרול מיועד לו ומצטיין בו. אפשרויות ההעמסה הבלתי נדלות מאפשרות להם לקחת עימם לטיולים כמויות מוטרפות של ציוד, כולל מתקני צלייה מסיביים במיוחד – הם שולפים תמונות שמראות נתחי בשר עצומים, רבעי פרות ממש, שעולים על המוקד באחד הטיולים... זה מעורר את בלוטות התיאבון, ולקראת הערב, כאשר יורד החושך, צ'יק-צ'ק נשלפים שולחנות, כירות וסירים, ותחת התאורה רבת העוצמה שמותקנת בירכתי חלק מהכלים, הם מכינים "משהו קל" כהגדרתם (הפעם התכבדנו בנקניקיות משובחות), "בשביל להרגיע את הבטן בדרך, עד שנגיע הביתה"... כן בטח, עד ת"א, 20 ק"מ מכאן, בערך... "איזה מועדון טיולים?..." צוחק מישהו מהם. "זה מועדון של מיטיבי לסת, עמותה לטיפוח הכרס. מאז שיש לי פטרול אני לא מפסיק להשמין"....

קובץ מצורף 52446

קובץ מצורף 52437

קובץ מצורף 52431

22 תגובות

shay_love_off_road - 29-11-11, 01:18
- תגובה
דרור, עם רכב לא נעול, לא מוגבה, וצמיגים מצחיקים, הרכב שלי עוד עלול להפוך את פורום פולסייז לפורום "הומור שחור" אחרי שהבהמה שלי תהיה ראויה להיקרא "רכב שטח" אשמח להצתרף לקבוצת משוגעים עם דינוזאורים מזן אחר, בנתיים, הרכב הזה יותר "שברולט קאפריס" מאשר "GMC SIERRA"

צור - 14-04-12, 10:22
- תגובה
ג'וי ואשר
התשובה לרכב הכי טוב שיש = הרכב שיש לי עכשיו בחניה.
והכונה לא לרכב הפרטי שלי אלא של כל אחד מכם.
אין הכי טוב - יש סקסי - יש מה שעושה לכם את זה.
כולם נשברים- השאלה מה עושים איתם וכמה זמן.
הרכב שלי לא אמין אז מה? זה הפריע למי מכם או לי לנסוע לאן שאנו רוצים ?לא נסעתם על כזה בעבר או בהווה הרבה שנים ?

הכתבה יפה והרכב של ג'וי יפיפה ואין ספק שהם משרתים אותנו בשיוגנתינו בהנאה מרובה.

אני רכב עכשיו על אגדה בריטית במקור בשם רואיל אנפילד מאות קילומטרים ביום ( למעשה פעם ביומים ) אז מה הוא לא נוזל ?
הראש מנוע של כל אלה שאני רואה סביבי נוזל כמעט בקצב של הדלק. ( השכור לי עוד לא הספיק - מנוע חדש ) והתענוג הוא עילאי ולא היתי נוסע על שום אופנוע יפנהודי אחר.
מה שמראה שלא חשוב הרכב אלא המצב רוח.....

בריאות לשניכם וחג שמח