ציבור הספורטאים העוסקים בספורט מוטורי במדינת ישראל מושבת מאונס זמן רב, לפחות בכל הקשור לפעילות חוקית מוסדרת וזאת עקב מה שנקרא "חוק הנהיגה הספורטיבית" וכל התקנות הקשורות בו. מזה שנתיים או יותר, הפסקתי לספור, מנסים מועדונים, התאחדויות וגם יחידים לפעול למען הסדרתו של הספורט הזה על מנת שכולנו נוכל להפסיק רק להקיש על המקלדת, להוריד את הסרבל שמעלה אבק בארון, נרכוס את הקסדה, נהדק חגורות וקדימה לדרך.
לא הותירו לנו, הספורטאים ברירה, אלא לקבל את רוח הדברים ו"להתיישר" על פיהם. עברנו קורסים שונים על מנת להוציא רישיון מירוצים לכל ענף ותחום אפשרי, בעלי כלי הרכב השונים נדרשו לשינויים ובחינות בכדי לקבל רישיונות ומספר רישוי אפור לתחרויות והכל בכדי שנוכל, כולנו, להשתתף בספורט שכולנו רוצים ואוהבים.
אנחנו ממש בסוף הדרך. מדגדג לכתוב ש"רואים את האור בקצה המנהרה" (מרוץ הראלי רייד הראשון, באחה אשלים, יום שישי הקרוב) אבל התאפקתי. עד שלא נראה את סיומו של האירוע, לא נוכל להגיד שהכל בסדר, שזה עובד ומותר, שאנחנו לא עבריינים. לפחות לא כפי שמדינת ישראל מגדירה זאת. מדינת ישראל היא מדינת חוק, ולמרות הביקורת הגדולה שיש לנו בימים אלו על מוסדותיה בכל התחומים, אני רוצה להתייחס רק לספורט המוטורי, ולצד שלנו, הספורטאים, הג'יפאים - האזרחים.
אני יודע שאני הולך לעצבן אנשים אחדים. אנשים טובים ויקרים שהספורט המוטורי זורם בדמם, את חלקם אני מכיר אישית אבל זה לא אמור למנוע את הביקורת שאני מרשה לעצמי להעביר, גם אם היא לא נעימה לאוזן או לעין ומקווה שכולם יבינו שהמטרה היא טובת הכלל ובטח לא לפגוע באף אחד באופן אישי.
בתקופה האחרונה בכלל, ובחודשיים האחרונים בפרט חלה התעוררות בתחום הקרוי "ספורט מוטורי עממי" של רכבי השטח. נערכו אירועי שטח גדולים, תחרויות עבירות לכל דבר ועניין במסווה של מפגשי חברים תחת שמות כגון "מלך הגבעה", "מלך הדיונה", "מלך הבור" וביום שישי האחרון, "מלך הסלעים".
אני קורא להם "מלך השכונה". קשה לי למצוא שם אחר שמתאים לאירועים הללו, שמטרתם חיובית אבל, כידוע, "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". הם אסורים ומסוכנים בכל מצב, בטח בימים אלו. לערוך טיול חברים של מספר כלי שטח זה נחמד וטוב. גם להתאסף ולהתמודד זה מול זה במסגרת מצומצמת ולא רשמית ללא אלמנטים מובהקים של תחרות כגון שיפוט, מארשלים, מסלולים מסומנים ובעיקר ללא הזמנת קהל רחב, זה גם בסדר גמור וזכות דמוקרטית. אבל כשמפרסמים זאת קבל עולם ופייסבוק כאירוע של -"למי יש יותר גדול..", מארגנים מסלול, ומרשלים, ומדידת זמנים, הארוע עובר לליגה אחרת, מחייבת הרבה יותר.
אירועי שטח, כמו גם טיולי שטח מטבע הדברים נערכים בשטחים שהם לא תמיד מבודדים וגם אם הם מוגדרים כ"שטח אש" בימי אמצע השבוע, הם עדיין כוללים בתוכם גורמים נוספים - למשל חיות וצמחים, מטיילים כאלו ואחרים שרוצים לנצל את סוף השבוע למעט שקט וטיולים ולא שאיזו מפלצת שטח נוהמת תגיח מולם, צורחת במלוא צילינדריה, שורקת במלוא עוצמת מגדשיה ונועצת את צמיגיה השחורים, מותירה סימנים שחורים או חריצים בקרקע, שאך שניות קודם לכן היתה שקטה ושלווה. ממש לא.
מארגני אותם אירועים, הוכיחו כי הם יודעים להתכונן, ולו רק במעט (ואולי כדאי שינתבו את היכולת, הכישרון והאנרגיה לארגון אירועים מוסדרים בעתיד) מכיוון שהיו במקומות האירועים צוותי שיפוט, מארשלים, שבילי התחרות היו מסודרים - אבל רק עבור המתחרים... אך כמו בעבר - הצופים הסתובבו חופשי בתוך המסלולים בין הכלים המטפסים ואף אחד לא טרח לחדול מיידית את האירוע עד שיתפנו החוצה מהמסלול. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה באם אחד מכלי הרכב היה מטפס "בטעות" על אחד מהצופים במקום ופוגע בו, או מתדרדר אחורנית וחס וחלילה דורס/מועך את כל הערב רב של צופים שהתקהלו מסביבו ומאחוריו, ואז כולם היו מגלים שאין באירוע רכב פינוי וגם אין שום דרך או אפשרות להגיע אל הנפגעים והבנתם את כוונתי.
באופן אישי ידעתי על קיומם של האירועים הללו והחלטתי, החלטה מודעת, לא להגיע אליהם. היום אני אפילו מצטער שלא התרעתי מראש שאולי לא כדאי לקיימם אבל זה כבר "אבוד" כמו שאומרים.
הקהל הצמא לאקשן מוטורי ו"מורעב" על ידי הנסיבות, הגיע בהמוניו, ואין מה להלין על כך. די לשמוע תגובות של מי שהיה שם לגבי מה שהושאר בשטח על ידי אותו קהל נאמן (כמויות מחרידות של זבל ופסולת שצופי "מלך השכונה" פיזרו ולא טרחו בכלל לאסוף אחריהם). העדויות מצויות בשרשורי תגובות וברחבי פייסבוק (ממנו נלקחו התמונות המעטרות את הכתבה). שלא לדבר על כמויות האלכוהול שצרך הקהל ביום חם שכזה ואחרי זה אמור היה לעלות על ההגה בחזרה הביתה, עוד מחשבה שלילית שעוברת במוחי כרגע, מה היה קורה אילו...
חברים יקרים! אני ממש לא רוצה להישמע כמו פוליטיקאי, אבל בכל מה שנוגע לספורט מוטורי, מדינת ישראל נמצאת על סף תקופה חדשה שאנחנו חייבים להתמודד איתה. גם אני חטאתי בעבר במירוצי הראלי והספרינט השונים, גם הם לא היו חוקיים ועברתי על חוק שלא ממש היה קיים אולם מהרגע שעברו התקנות בשלמותן כל הפעילות של "תקופת הפלמ"ח" נעצרה והשביתה אותי וספורטאים אחרים כמוני. ניסיתי "להתחבא" בכסא הנווט במירוצי הראלי-רייד כי אין גבול לחרמנות... נכון, גם אני לא הייתי בסדר, אבל יש הבדל בין לקיים אירוע כמעט ללא קהל באמצע שום-מקום שאפילו מסתננים לא מגיעים אליו לבין לארגן אירוע ספורט מוטורי, תחרות-עבירות שמצד אחד מוגדרת כ"מפגש חברים" משום שהיא מחתרתית ולא חוקית על כל מה שמשתמע מכך, ומצד שני, היא גדולה, המונית, עם מאות רבות של צופים, וזאת במרכזה של מדינת ישראל הפייסבוקית הקטנה. וכל זאת, בלי מינימום של מחשבה "מה עם" - הפרדה בין התחרות לקהל, רכב פינוי, פחי אשפה (!) - דברים סבירים והגיוניים שלא צריך חוק בשביל לקיים אותם, ושמארגני "תקופת הפלמ"ח" בתחום העבירות ידעו לבצע היטב.
אסור לנו הספורטאים וחובבי הספורט להרוס דווקא עכשיו את מה שרבים וטובים עמלו עליו כל כך הרבה. גם אם זה אומר להתאפק עוד קצת, להמתין בסבלנות. בסופו של יום, כאשר יופיעו כותרות בעיתון על "תחרות לא-חוקית" של מירוץ מכוניות כזה או אחר שבמהלכה נפצע/נהרג צופה או מתחרה, נהרסה שמורת טבע, הושארו ערימות ליכלוך - הכתובת תהיה כולנו - ספורטאים, ג'יפאים - שוב נהפוך למטרה נייחת ונוחה עבור כל מיני צרי עין ומתוסכלי מקלדת הגודשים את התקשורת הכתובה והמשודרת.
אני לא מפחד שיאשימו אותי במשהו, אם עשיתי אותו ואם לא, אני גם לא מפחד שאדרש לתת הסברים, אבל אני חושש מאד שדווקא עכשיו שאנחנו יכולים להתחיל לקיים ספורט מוטורי "נורמלי", אנחנו נהרוס את הכל במחי יד אחת "בשכונתיות" שלנו.
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
