פורום ג'יפולוג 4X4 - ספורט מוטורי: ראלי בקעת-הירדן 2, סיכום

אז איך מסכמים מרוץ ראלי בבקעת הירדן, שנערך שבוע שני ברציפות באותו המקום, נסיעה בכיוון הפוך אבל הבעיה העיקרית היא מיעוט המשתתפים באירוע בגלל אירועים "פוליטיים" כאלו ואחרים בספורט המוטורי הישראלי ואולי דווקא הראלי יגרום לספורטאים להבין שחובה עליהם להתאחד... וכן, היה שם גם מירוץ נחמד מאד!

(צילומים:- yoni photos)

הקטגוריה שראויה לזכות בכותרות הראשיות היא קטגוריית רכבי-השטח הקלים, אלו בקטגוריית הפולאריס RZR 800. היא זו שמביאה את מרבית כלי הרכב והמשתתפים לאירועים האחרונים וזו שגם מנפקת את מרבית העניין והמתח. שבוע שני ברציפות שאל המדרגה העליונה של הפודיום מטפס לו בשקט בשקט אלעד לביא. אלעד הפגין נהיגה חלקה לאורך כל היום, מקפיד לו לנהוג באגרסיביות מיותרת, מנצל את יתרונותיו של הכלי שלו ומשתדל לא לתת לו לאבד את המהירות והמומנט במקומות ש"קרצו" לכך.

הקטע השלישי בראלי סיפק את מרב המתח, כאשר אלעד היה צמוד צמוד לאדר מלמד והצליח בסופו של דבר להכריע אותו ובקטע הרביעי להגדיל את הפער לכדי 5 שניות. במקום השלישי בקטגוריה סיים גדי ביתן, לא לפני שכמעט ונאלץ לפרוש מהתחרות. באחת מהפניות הגיע גדי מהר מדי לפנייה הדוקה, ירד מהמסלול ו"פרק" את הצמיג מהג'אנט. גדי לא התבלבל ובמקום לבלום חזק, מה שהיה גורם להתהפכות הכלי, המשיך ללחוץ חזק על הדוושה הימנית, יצא מהמצב הגבולי הזה, נסע עם צמיג נטול אויר, עצר במקום בטוח למילוי מחודש של אויר, תוך שהוא מסתייע באיציק בריל, שכבר חנה במקום (יחד איתי...כי נתקענו עם הסובארו) להחזרת הצמיג למקומו וניפוחו. גדי חזר לתחרות ומשם הדרך אל הפודיום היתה כמעט מובטחת. מור מגידיש סבל מחוסר מזל בראלי הזה ונאלץ, כמו גם רפי מזרחי, להישאר מחוץ למובילים בקטגוריה הפעם.

בקטגוריה הבכירה יותר, זו של הכלים המשופרים בנפח 900 סמ"ק לא היה כלל ספק מי יתפוס את המקום הראשון. תום בריל עשה זאת שוב תוך שהוא מפגין תצוגת נהיגה מדהימה ומדוייקת, מושך את ה-XP900 שלו עד הקצה, נותן לצופים שהתקבצו והגיעו למאגר תרצה, את הסיבה למה הגיעו למקום כל כך מרוחק (הייתה עוד סיבה, עליה בהמשך). את המקום השני בקטגוריה תפס עומר פרל, מוכיח בנהיגה רהוטה כי גם לו יש מה להגיד בקטגוריה הזו, ואת רשימת העולים אל הפודיום חתם שגיא בורנשטיין, עם XP900 שלישי.

רק ארבע מכוניות ראלי נרשמו לאירוע הזה, עוד עדות לכך כי בכל הקשור לנהגי ראלי "אמיתיים", אלו שמתחרים עם מכוניות, רוב הספורטאים נמצאים לאו-דווקא בהתאחדות הראלי. הדבר לא מנע מאלו שכן בחרו להשתתף באירוע הזה, מלהגיע וליהנות מקטע נסיעה בן כ-13 קילומטרים, שבתחילה היו בוציים וחלקים אולם ככל שהתקדם היום, הפך שביל הנסיעה לקשיח יותר, מספק מעט יותר אחיזה. כל המכוניות שנרשמו השתייכו לקטגוריית הCUP, סובארו אימפרזה טורבו כמעט סטנדרטיות לחלוטין.

פאדי ג'אבר מוכיח מאירוע לאירוע עד כמה הניסיון שהוא צובר ליד ההגה, מתחבר היטב לכישרון הנהיגה שלו. פאדי מנווט את הסובארו הלבנה שלו באלגנטיות, לא לוקח סיכונים מיותרים, למרות קפיצה גדולה אותה ביצע, שלא כמתוכנן לדבריו, בתחילת הקטע הראשון. פאדי, שהגיע ללא נווט לאירוע, הושיב לצידו את אורי כהן (שהגיע עם הפיג'ו 106 ראלי שלו ובחר שלא להשתתף איתה לבסוף, בגלל תנאי השטח) ויחד הם שייטו אל המקום הראשון, לא לפני שנאלצו להתמודד עם האופוזיציה מצידו של רון דר, עם הסובארו הצהובה. ליד רון ישב בכסא הנווט אלכסיי וייסלבלום והשניים הספיקו לפוצץ צמיג באחד מהקטעים ולגרום לנזק בכנף הקדמית של הצהובה. את המקום השלישי בקטגוריה קטף דודי לזר, עם הסובארו שלו כשלצידו כנווט ישב שי שמעוני. שי, רק חזר מראלי יוון, וכבר ניאות לסייע לדודי במלאכה והשניים נהנו מאירוע חלק וללא תקלות מיוחדות.

המכונית הרביעית בקטגוריה, וגם היחידה שפרשה היתה הסובארו הכתומה בה השתמש איציק בריל (ועבדכם הנאמן לצידו). איציק נחת בשעות הבוקר המוקדמות לאחר שהייה בחו"ל ומיד מיהר אל הראלי, כיאה לספורטאי אמיתי, התיישב ליד ההגה של הסובארו רק בכדי לסבול מתקלה במגדש הטורבו של הרכב, שבוע שני ברציפות ברכב הזה. לאחר שהתקלה סודרה חלקית והוחלט להמשיך בתחרות, לשם הספורטיביות, כ-5 ק"מ בתוך קטע הנסיעה השני היה זה הקלאץ' שהחליט שנמאס לו, משבית את הרכב סופית. מאכזב.

בין רכבי השטח "הכבדים" היה זה אייל לביא שהביא שוב את ה-CLASS1 שלו אל המקום הראשון, ללא בעיות מיוחדות, מנצל את הכוח הרב שמפיק הרכב, כמו גם מהלך המתלה שגרם לליידי-D להתמודד עם כל מהמורות הדרך. אייל הותיר לכולם אבק וארז אברמוב, עם הרכב שלו נאלץ להסתפק רק במקום השני. בין רכבי ה-T2 היה זה רועי שפירא, הפעם ללא נווט כלל, שקבע את הזמן המהיר ביותר. את המקום השני תפס דדי שפרונץ עם הפאג'רו הכחול כשלצידו יושב רועי גוטליב.

מזוית אישית:

וכמעט כרגיל, משהו מהזוית האישית שלי, כספורטאי, כנווט, כמתחרה.

הספורט המוטורי הישראלי עובר רעידות אדמה אמיתיות בתקופה האחרונה, יש שיקראו לזה "מלחמות עסקנים" או "מלחמות היהודים", בסופו של דבר, לאחר דין ודברים בשבוע שקדם לראלי, בניסיון לאחד כוחות בין ההתאחדויות השונות, נפלה החלטה של חברי התאחדות אחת, IRDA, שלא להגיע ולהתחרות בראלי.

אני, כספורטאי קודם כל, בחרתי להגיע ולהתחרות (וכן, אני חבר IRDA) מכיוון שאני אוהב את הספורט הזה וטוען שחייבת להיות הפרדה מוחלטת בין הספורט לבין הפוליטיקה.מיעוט המשתתפים באירוע הוא ההוכחה האמיתית לכך שהתאחדות הראלי היא כנראה גוף ללא ספורטאים (קשה להחשיב את נהגי הRZR, מכיוון שהם פועלים כקבוצה עצמאית ומגיעים לכל אירוע, כספורטאים אמיתיים, בכדי להתחרות).

עוד לפני התחרות היה ברור כי רשימת המשתתפים דלה בכמותה וחבל. נוכחות של חברי IRDA באירוע מסוג זה היה מביא הוכחה חותכת לכך שהם ההתאחדות שמייצגת את מירב נהגי הראלי בארץ ואולי הייתה עושה סוף לסיפור העצוב הזה...