פורום ג'יפולוג 4X4 - טיול ג'יפים: המחיצה השומרונית 2

מי שחשב שטיול קיצי אחד לאיזור "המחיצה השומרונית" הספיק לנו, טעה ובגדול. עוד נשארו הרבה נופים לראות, סלעים להזיז ומכשולים לעבור, החורף הישראלי תמיד יפה יותר מהקיץ ומהסתיו ואפילו מהאביב - לא רק במדבר אלא בכל נקודה אחרת בארץ הקטנה והמקסימה הזו, בודאי ובודאי כשמדובר בגבעות ובערוצים הירוקים של השומרון. אז נכון שהיה קצת קר. נו, אז מה?... זוטות כגון אלה לא מנעו מאיתנו לקפל ברזנטים, להפשיל חלונות קדמיים - ועם אף קפוא, להמשיך לתור חבל ארץ לא נודע ועוצר נשימה ביופיו.

קובץ מצורף 83535

מידע שימושי

סוג הטיול: כמעט מעגלי, חד-יומי

נקודת ההתחלה: רחבת תחנת הדלק "סונול" בכניסה ליישוב קדומים, על כביש 55

נקודת סיום: כביש נקורה - זוותא - שבי שומרון

תדלוק אחרון לפני כניסה לשטח": סונול" בכניסה לקדומים

נקודות בדרך: קדומים - נחל תאנים – מערת הנטיפים – הכפר בית ליד – נ.ג. 443 – חרבת קרקף – נ.ג. 448 - תחנת הרכבת מסעודיה – ואדי א-שמלי - בית אומרין – סבסטיה – אינג'נסיא – המצודה הצלבנית שייח' שעלה – נ.ט. 642 (שכונה חדשה בבנייה בפאתים הצפוניים של שכם) – נ.ט. 576 – ירידה בטרסות לכביש נקורה-זוותא – כביש 60 מול שבי שומרון - צומת השומרון - צומת ג'ית - כביש 55 - קדומים.

עבירות: קשה. הטיול מתאים רק לנהגים מנוסים ברכבי שטח בעלי הילוך כוח וצמיגי שטח. רצוי נעילה אחורית לפחות.

ניווט: בינוני-קשה. חלק מהמסלול ברור ונע על שבילים מסומנים, אבל גם במקטעים המסומנים לכאורה, לא כל שביל שנמצא במפה, נמצא גם בשטח... בכמה קטעים תצטרכו לאלתר לעצמכם צירים ונתיבים עצמאיים. מרכיב הניווט בעל חשיבות עליונה בטיול הזה, ואין מקום לטעויות משום הסיכון הבטחוני.

זמן משוער: יום מלא. מאור ראשון עד רדת החשיכה.

עונה מומלצת: כל השנה. בחורף הכי יפה - אבל גם סיכוי למים ובוץ, העבירות בכמה נקודות הופכת לקשה יותר והטיפוס/גלישה במדרונות החלקלקים עלולים להיות מסוכנים.

ציוד הכרחי: לא לצאת לבד! כאן גם זוג כלי רכב זה מעט מדי. 3-4 רכבי שטח זה המינימום על מנת להרגיש בטוח, 6-7 רכבי שטח זה המקסימום כדי להישאר זריזים. לא לצאת ללא נשק!!! (אקדחים זה המינימום שבמינימום. רצוי אקדח אחד לפחות בכל רכב, עדיפות ברורה לנשק ארוך). ציוד חילוץ, ציוד עזרה ראשונה, מפות טיולים וסימון שבילים , מכשיר GPS גלגל רזרבי תקין, מבחר חלפים רזרביים חיוניים וארגז כלי עבודה מצוייד היטב, מכשיר טלפון סלולרי, מים. רצוי מכשירי קשר בכל הכלים. יש עצים ונקודות מוצלות לאורך כל המסלול, ועדיין למטיילים בקיץ - רצוי להצטייד ברשת צל להפסקות.

בטחון/מגבלות צה"ל: שימו לב! הטיול עובר בשטחי B ולעתים חוצה/נושק מובלעות של שטחי A. חובה לתאם מספיק זמן מראש מול צה"ל ולקבל את כל האישורים הנדרשים כחוק - כניסת אזרחים ישראלים ללא אישור לשטחי A מהווה סכנת חיים ועבירה פלילית - ראו הוזהרתם!

כמו כן, ייתכן ויצמידו לכם ליווי חמוש של חיילי צה"ל - שימרו להם מקום בג'יפים ותפנקו אותם במטעמים - זה מגיע להם!

קובץ מצורף 83619

צילומים: עמית ארמוזה, אבנר ברוך, ישי רוזנצוויג, יחזקאל בלומשטיין
לאלבום התמונות המלא

אחרי הטיול הקודם ל"מחיצה השומרונית" שהתאפיין בכמה בלת"מים, פנצ'רים, תקיעות ותקלות - היה לנו ברור שאנחנו זקוקים לאיזה שהוא רענון - הן בתכנון המסלולים והן בגיבוש רשימת נהלים למיניהם. אחרי אינספור מיילים ושיחות טלפון הגענו להסכמות - הקפדה קשוחה על זמנים ומשמעת שיירה, הקבוצה תמנה 6-7 כלי רכב לכל היותר, כל המצטרפים נדרשים לוודא תקינות והכנה מלאה של הכלים.

כרגיל לפני הטיולים שלנו, מספר הקופצים והמתעניינים שמבקשים להצטרף אלינו הוא עצום ורב, ולצערנו מספר המקומות מוגבל וכל הקודם זוכה - אבל ככל שמתקרב התאריך המיועד, השיירה הולכת ומצטמצמת - רוב הגיבורים החדשים מקבלים רגליים קרות מאינספור סיבות, נושרים אחד אחרי השני ולבסוף אנחנו נשארים עם הגרעין הקשה הקבוע פלוס קומץ מצטרפים חדשים ואמיצים בעלי גב קשוח - וגם זה בסדר גמור. מכיוון שרוב חברי הקבוצה הם דתיים/מסורתיים ולא נוסעים בסופי השבוע, אנו מטיילים בימי חמישי, מה שמצריך התארגנות מיוחדת מול המשפחות ומקומות העבודה.

אבל הפעם מי שהתערב לנו מלמעלה ודחה לנו את הטיול פעמיים ברציפות במשך שלושה שבועות - הוא מזג האוויר. בהתחלה "סתם" גשמי זעף שהפכו את איזור הטיול לרטוב ובוצי - לא כיף בג'יפים פתוחים. אחר כך באה הסערה הגדולה שכיסתה את שטחי השומרון במרבד שלג עבה שבכמה מקומות היה עמוק מספיק על מנת לא לאפשר תנועת כלי רכב כלל. אבל ככה זה בחורף - שום דבר לא צפוי והמטיילים זקוקים לאורך-רוח. לבסוף התחזית היתה לטובתנו והבטיחה לנו שמיים בהירים ושמש חמימה שיאפשרו לנו להפשיל שמשה קדמית, הזדמנות שאסור לפספס.

וכך מתאספים הכלים אחד-אחד, כרגיל בשעת לפנות-בוקר לא שפויה - 04:30, בתחנת הדלק בקדומים. מבחינת כלי הרכב הפעם אנחנו חבורה כמעט הומוגנית - ארבע סופות חבוטות היטב (אדומה-ארוכה-פתוחה-נעולה כפול על 33 עם גיתאי, עמית, ישי ויהודה, השחורה-ארוכה-פתוחה על 33 ללא נעילות עם חנן ויחזקאל ועוד חבר, שחורה-קצרה-סגורה-נעולה כפול על 33 של גל ועוד חבר, וארוכה-פתוחה-נעולה כפול בצבע אבק מדברי על 31 - של עבדכם ביחד עם ניר, אומי ועוד חבר). את ההגמוניה החלודה של תע"ר בטיול הזה שוברים אבנר ובוזי בדיפנדרTD5 110 על 32' ונעילה אחורית, מלוקק ומוקפד שנראה כאילו יצא הרגע מפס הייצור - אנטיתזה גמורה לצלקות הקרב של הכלים האחרים.

כיאה למוביל וליוזם הטיול, גיתאי מקפיד על הזמנים. "שושנה" הסופה האדומה מתחשבת בו ובשלב זה לא מתקילה בבלת"מים בדרך לנקודת המפגש - ולא להאמין - הם מצליחים אפילו להקדים את כולנו! (מי שמכיר את גיתאי וסופתו הקפריזית יודע שזה לא טריוויאלי...) אני כדרכי בקודש דופק איחור אופנתי של כמה דקות, וכולנו מחכים כעת רק לגל. מתברר שהבחור תקוע באמצע הדרך, מחליף קויל... אבל במהרה גם הוא מגיע, ואפשר לערוך תדריך קצר, לתרגל את שיירת הג'יפים בנוהל פניית פרסה מהיר, והיידה - לצאת לדרך.

קובץ מצורף 8353705:30 - עדיין חושך מצרים ואנחנו כבר יורדים לערוץ נחל תאנים. כאן התחלנו גם בפעם הקודמת, אבל עד מהרה אנחנו מתברברים, לא מוצאים את הכניסה. ככה זה כשחשוך. אחרי כמה דקות נמצאה האבידה, אור הבוקר החל לעלות, והציר לא מרגיש מוכר. רק אני בטוח שבפעם הקודמת לא נסענו בדיוק כאן?... מסתבר שבכל זאת לא נכנסנו בכניסה הנכונה. אחרי כמה עשרות מטרים, כבר אנחנו באתגר העבירות הראשון להיום.

מפל אבן קטן אך נבזי דורש הכוונה מדויקת. כל שבריר שניה של חוסר תשומת לב יתקע את אחד הסקידפלייטים או את הביצה הענקית של הדנה 60 על הסלעים והג'יפ הגיבור עם כל הנעילות יעמוד במקומו חסר אונים. ראשון קצר, נעילה קדמית משולבת - כל מי שהביא מצלמה יורד לצלם, יהודה גדיש מ"המרכז ללימודי שטח" מכוון. שמאלה, ימינה, קצת קדימה, קצת אחורה, סע!...קרררצ.... ברזלים מגרדים אבנים... לא להיבהל, סע, סע! וכך אחד אחרי השני, כולנו עוברים בלי להתעכב יותר מדי.

קובץ מצורף 83536חצינו את השביל הסלול שמוביל לחירבת א-דליה, תוואי נחל תאנים הופך כאן למשובש עוד יותר ודורש נסיעה איטית וזהירה. לא עוברות כמה דקות ושוב אתגר עבירות. אם המפלון הקודם היה נבזי, הרי שהפעם הוא נבזי בריבוע. הבולדרים והבורות גדולים ומחייבים התפתלות של ממש ביניהם והכוונה עוד יותר מדוייקת קובץ מצורף 83595ואם לא - נחווה נפילות הצידה בזויות משונות. גם הפעם נשמעות צווחות המתכת המעונה שנלחצת בכוח אל סלעי הענק. אחרי שעברנו אני שם לב לא רק לגירודים בתחתית הסקידפלייטים והביצה האחורית, אלא גם לג'נט שהתקמט מעט. גם האחרים לא יצאו בזול - קימטוטים קלים ורעשים אצל זה, רצועה מחליקה אצל אחר, והשיא - קצת אחרי המעבר הקטלני, דריישפט קדמי שנשר אצל גיתאי... מה זה נשר? נפל! האום של היוק בטרנספר שכנראה לא היתה מהודקת, נפתחה ונפלה, ובעקבותיה כל הדריישפט, כולל היוק, מונח על גשר הגיר...
קובץ מצורף 83647
זה הזמן לתפילת שחרית של הדתיים, קפה ראשון עבור כל היתר, ובשבילי שכבר אכלתי משהו ושתיתי קפה בדרך לטיול, זה זמן בקבוק בירה וסיגריה ראשונים להיום... וזה גם הזמן למסע חיפושים של גיתאי אחרי האום האבוד... אם זה היה קורה לי, כנראה הייתי ממשיך לחפש אחרי האום הזה עד היום, אבל אחרי כמה דקות כולנו מופתעים לראות את גיתאי מופיע עם חיוך גדול והאום הסורר בידו!
מבצע החזרת הדריישפט לכשירות מלאה ארך חצי שעה קלה ועוד שתי סיגריות,ואנחנו שוב בדרכנו. עוד קילומטר, וגלגלינו עומדים למרגלות מדרון תלול, מכוסה בטרסות ובסלעי ענק שמעליהם אמורה להיות המערה - "מערת תאנים".

קובץ מצורף 83608ישי שמופקד על הניווט (כאילו דא. הבחור נווט פנטום לשעבר בחיל האוויר...) טוען שהמערה ממש כאן. מעלינו. מצידו השני של הנחל חלקות מעובדות וחקלאים פלסטינים שעובדים בהן, מנפנפים לנו לשלום. שלום שלום, הם חוזרים למלאכתם ולא נראים כמי שחמשת הג'יפים החונים מעניינים אותם בכלל, אבל אנחנו לא לוקחים צ'אנסים ומשאירים צוות שמירה חמוש... כל היתר מטפסים במעלה הגבעה. השיפוע תלול - טרסות, בולדרים גדולים, טרשים. צריך לטפס בזהירות ולהיזהר לא למעוד.

לקראת שיא הגובה, ישי מצביע על מה שחיפש - חור קטן בין הסלעים, שמאפשר השתחלות צפופה לכל מי שלא שמן מדי ולא סובל מקלסטרופוביה. קצת זחילה והידחקות ומגיעים לחלל המערה שנטיפים וזקיפים יפים צמודים לקירותיו. הפתח הראשי של המערה נמצא ממש מעל לראשנו, אבל לא מאפשר כניסה ויציאה אלא באמצעות ציוד סנפלינג, כך שכדי לצאת יש לחזור על העקבות, להשתחל שוב ולטפס דרך הניקבה הצרה דרכה נכנסתם. יש מצב שתידרשו כאן לחבל על מנת לטפס ביתר קלות. וזה גם המקום לאזהרה - הירידה ברגל בחזרה לג'יפים תלולה ועל מצע לא יציב של אבנים ודרדרת, רדו בזהירות!

קובץ מצורף 83594המשך השביל לוקח אותנו לכיוון הכפר בית ליד. גיתאי המוביל קצת בלחץ כאן - הוא הבחין במקומי שראה אותנו והתחיל לברוח לכיוון הכפר. כל מיני תסריטים פסימיים התחילו לרוץ לו בראש והוא ביקש מאיתנו להגביר קצב ולא להשתהות יותר מדי מול בתי הכפר העוין. טיפסנו לראש נ.ג. 443 כדי להינות מנוף פנורמי מופלא, ואולי גם לפרוס ארוחה, אבל השמש שהבטיחו החזאים עשתה שביתה ובמקומה קיבלנו שמיים אפורים ורוח מקפיאת עצמות. רק גשם חסר כאן עכשיו...

הכיוון שלנו הוא חציית האוכף שבין נ.ג. 443 לנ.ג 448. קל להגיד, קשה למצוא - חלק גדול מהשבילים הם דרכים חקלאיות שמסתיימות פתאום בטרסות גבוהות. אז הקפנו את 448 ממזרח רק כדי לגלות שאין דרך קלה לטפס אליו, אז חצינו איזור תעשיה קטן והתחלנו בטיפוס לכיוון חרבת קרקף. אולי שם יתחבא אותו לוקיישן שמתאים למנוחה ולאוכל. אנחנו מתפתלים בין עצי הזית, מתעקלים ימינה לכיוון המעלה ו... הוא חסום בסלעי ענק.

קובץ מצורף 83636הכננת של גיתאי כבר מורגלת בכגון אלה. רצועות חביקה נשלפות, הסלעים נמשכים אחורה ומפנים לנו דרך. המדרגה בתחילת המעלה קצרצרה אבל אכזרית - שיפוע תלול רצוף בורות ומדרגות סלע. שלוש הסופות הנעולות כפול לא בדיוק מתרגשות מזה וזוחלות למעלה על סל"ד של כמעט סרק, אבל אבנר בדיפנדר הנעול רק מאחור עובד קצת יותר קשה - אחרי כמה נסיונות כושלים הוא ניגש עם מעט יותר מומנטום, הפעם מקפיד לא לעצור, גלגל ימין קדמי מסתחרר קצת, אבל סוף-סוף הוא למעלה. נשארה הסופה השחורה של חנן - אמנם על 33', אבל הם שחוקים להחריד ושני הדיפרנציאלים פתוחים. נסיון אחד כושל ועוד אחד, בנסיון השלישי חנן תפס את הפרינציפ של סופה ללא נעילות - לתת בגז וחזק...

קובץ מצורף 83637אחרי שעמלנו כל כך קשה כדי לעלות, בוודאי אתם חושבים שחיכה לנו למעלה איזה שהוא פרס שווה?... אז לא. הנוף כמו בכל מקום כאן באיזור, יפה מספיק, אבל קר אימים, המקום סחוף רוח וגם מג'ויף. ואם זה לא מספיק, תיבת ההגה בסופה האדומה החליטה שמספיק לה ליום אחד והחלה להגיר את השמן האדמדם החוצה בקצב... לסובב את ההגה הלא מתוגבר של ג'יפ כבד ועמוס לעייפה על שתי נעילות אוטומטיות וצמיגי 33' בלחץ אוויר מופחת זה לא צחוק - גיתאי עובר לנוהל מכון כושר, ועד סוף הטיול ידיו יתנפחו למימדים כמעט שוורצנגריים...

אז אנחנו יורדים את המעלה שטיפסנו בעמל רב, ומתפשרים על טיפוס במדרון השלוחה הצפונית של 448 - המדרון תלול ובכמה מקומות גם חלקלק. אם היינו באים כמה ימים קודם, סביר להניח שלא היינו מצליחים לטפס. באמצע במדרון מצאנו את מה שרצינו - משטח שאיפשר לנו לפרוס ארוחת צהריים. וגם זה לא בא בקלות - הדיפנדר לא הצליח משום מה להתגבר על אחד המתלולים החלקים ונזקק למשיכת כננת קלה...

אחרי המנוחה ומילוי הבטן, ירדנו לכיוון הבקעה הרחבה שממערב לשבי שומרון ולטובת אלה מאיתנו שלא ביקרו כאן בטיול הקודם - עצרנו לכמה דקות בתחנת הרכבת הישנה מסעודיה (הידועה - בטעות - כ"תחנת הרכבת של סבסטיה" - כאן החל בשנים 1974-1975 מפעל ההתנחלות של גוש אמונים). מכאן - חציית הכביש לכיוון מזרח דרך המטעים בוואדי א-שמלי מתחת לכפר סבסטיה לכיוון בית אומרין. אין כאן אתגרים ג'יפאיים, אבל הניווט והתמרון בין העצים לא קלים.

עכשיו יש להקפיד לפנות דרומה לפני שנכנסים לכפר בית אומרין שהוא שטח A, וממשיכים על הכביש לכיוון אינג'נסיא. הפערים בשיירה גרמו לגל להמשיך ישר לכיוון הכפר - לא עזרו כל הצפצופים קובץ מצורף 83610- הבחור יושב לו בסתלבט בג'יפ סגור ומחומם, ככל הנראה עם מוסיקה ברקע, וממשיך ישר לתוך הכפר. מכיוון שלא כולנו מצויידים במכשיר קשר, נחפזנו להרים לו טלפון ולזעוק שיחזור אחורה, לפני שייכנס לכפר וניאלץ לפצוח במבצע חילוץ הירואי...

האטרקציה הבאה - המבצר הצלבני שייח' שעלה שעל ראש גבעה נישאה מעל לסבסטיה. תוך כדי הטיפוס אנו שמים לב שבמקום מסתובבים בני נוער וילדים מקומיים רבים מאוד. רגע של התלבטות, אבל הנערים נמלטים מהמקום, אולי הם חשבו שאנחנו "ג'ייש" (צבא) או "מוחבראת" (שב"כ), אבל זה משאיר לנו מעט מאוד זמן לבלות כאן לפני שכל הכפר יעלה עלינו עם אבנים ובקבוקים והשד יודע מה עוד... הנוף הפנורמי כאן עוצר נשימה וכל אוחזי המצלמות שבינינו מאבדים כאן את הצפון לגמרי ומתחילים להתחרע על התיקתוקים.

קובץ מצורף 83640

קובץ מצורף 83638 קובץ מצורף 83639

המשך הציר המתוכנן לוקח אותנו לכיוון בור מים וטיפוס של מעבר הכרחי שמוביל לכיוון היעד הבא. המעלה תלול, צר, משולב בסלעים ענקיים מצד שמאל, גדר תיל דוקרנית מצד ימין וביניהן שפ"צ מפחיד. טיפוס כאן יכול להיות ההיילייט של הטיול מבחינת עבירות, כולל שימוש בכננות וכו', אבל הסיכון גדול - כל החלקה של צמיג מאחד הסלעים תגרום לג'יפ המטפס להישפך ימינה בשפ"צ על גדר התייל ומלבד נזקי צבע/פחחות, יש כאן אלמנט אמיתי של סכנת התהפכות והסתבכות ארוכה קובץ מצורף 83641בשטח לא ידידותי בלשון המעטה. גיתאי דווקא מאוד בעד לנסות לטפס כאן ויהודה שהביא איתו ערכה ייעודית מרשימה של מקדח-סלעים ועוגני סלע, מאוד מאוד רוצה לנסות כבר את הצעצוע החדש... אבל כבר אחר צהריים ושעת שקיעת השמש שהולכת ומתקרבת משכנעת גם את שני המשוגעים הללו שזה לא המקום ולא הזמן. אנחנו עוד נחזור לכאן וזו הבטחה...

החלופה למעלה האימתני היא חזרה לכיוון שיח' שעלה, והתקדמות דרום-מזרחה על השלוחה לכיוון שיא הגובה, היישר אל נ.ט. 642 - הגבעה הזו נמצאת בפאתים הצפון-מערביים של העיר שכם, ואנו מתגלגלים על הכביש לתוך שכונה חדשה שנמצאת בבנייה - לפי מראה הבתים וסטנדרט הבנייה הגבוה אנו מנחשים שכל זה אינו מאחז חדש של "נוער הגבעות" וגם לא יוזמה פלסטינית-מקומית אלא משהו גדול יותר, שמומן/נבנה על ידי גורם חיצוני שמעוניין לקבוע עובדות בשטח. אולי האיחוד האירופי?... מי יודע. וגם לא אכפת. יותר מעניין הוא הנוף המרשים של העיר שכם המשתרעת מתחתינו בין הר גריזים והר עיבל. נכון ליום הטיול (26.12) על שיא הגובה של הר גריזים אפשר היה עדיין לזהות מרבדי שלג שנותרו לאחר הסערה הגדולה.

קובץ מצורף 83642

שכונת רפאים או לא, מסתובבים כאן מקומיים שמתחילים להתעניין, ואנחנו יורדים דרך ה"שכונה" עם נשק דרוך ועירנות מוגברת לכיוון כביש סלול, תלול מאוד ומפותל מאוד שנראה נטוש (אחחח, איזה מסלול קרטינג מהמם הכביש הזה יכל להיות...) הציר הזה מוביל מנקורה לכיוון הכללי זוותא, אנו חוצים אותו ומטפסים לנ.ט. 576 על מנת לאתר ציר שיוריד אותנו לכביש הראשי לפני רדת קובץ מצורף 83643החשיכה. השטח כאן תלול וטרשי ומלא בטרסות מעובדות ומלבד חוסר הרצון שלנו לרמוס שטח מעובד, רוב הטרסות גבוהות והמדרונות תלולים ומחורצים מכדי שניתן יהיה לרדת בהם בבטחון,
בוודאי לא בשעה כזו, כשמי יודע מה מצפה לנו בוואדי שמעבר להן.

פגשנו כמה חקלאים פלסטינים מסבירי פנים שעיבדו את אחת החלקות והזהירו אותנו מפני הירידה ל"וואדי המג'נון" שלפנינו, שלדבריהם "גם טרקטור לא עובר". למרות האזהרות, גל מתעקש לנסות למצוא נתיב - אבל מסתבר שהמקומיים יודעים מה הם מדברים - הוא נקלע לשיפוע תלול ולא נעים על סף מדרגות של שני מטרים ויותר ורק בעמל רב (לכו תנסו לפרסס באמצע טרסה + שפ"צ רצחני עם נעילת זיקה מאחור...) הוא נחלץ לאחור ושב על עקבותיו. בעצת אותם חקלאים אנחנו מאגפים לכיוון שלוחה מדרום מזרח, שהירידה ממנה אל הכביש אמורה להיות רק קצת פחות תלולה ומסוכנת.

קובץ מצורף 83644הגענו לנקודה עליה הצביעו המקומיים, ושוב - טרסות גבוהות חוסמות מכל עבר. המצב הופך להיות מעט מלחיץ. השמש או-טו-טו מסיימת לשקוע ותיכף ניכנס כאן לסרט לא נעים של היחלצות בחשיכה משטח מבותר ולא מוכר שבנוסף להכל עלול להיות גם עוין... נדרשת עצירת התייעצות קצרה, ואנו יוצאים לסיור רגלי על מנת לאתר מעבר. מצאנו פירצה מסולעת באחת הטרסות, ירידה תלולה עם בור עמוק בצידה הימני. עם הכוונה מדוייקת ונהיגה זהירה נוכל לעבור כאן, והכביש נמצא ממש מולנו. 100 מטרים ולא יותר.
הירידה הקטנה הזו היא הפינאלה הראויה - טריקית מאוד ומצריכה מכוון מיומן ונהיגה קרת רוח. יהודה מכוון ואנחנו גולשים בזה אחר זה לתוך השיפוע המפחיד, מתברר שהילוך ראשון קצר של סופה ודיפנדר שנחשבים איטיים וקצרים לכל הדעות, ממש לא מספיקים כאן. רגל ימין קובץ מצורף 83645דורכת חזק על דוושת הבלמים, גלגל קדמי ימין נופל לתוך הבור העמוק ואו-טו-טו מרים לאוויר את הצד האחורי-שמאלי של הרכב... אבל הג'יפים שלנו לא מתרגשים כל כך מהמכשול המפחיד הזה (כל הנהגים דווקא התרגשו כאן מאוד - מדובר בכמה שניות של חרדה!...) אבל סיטואציות כאלה הן התשובה לכל אלה שמתווכחים מה עדיף בשטח - בסיס גלגלים ארוך או קצר, שני סרנים חיים או מתלה קדמי נפרד?... לדעתנו רכבי שטח קצרים כמו סמוראי למשל או SUV בעלי מתלה קדמי נפרד קצר מהלך בהחלט ייכנסו כאן למצב מסוכן, אולי אפילו על סף התהפכות - קחו בחשבון שייתכן ותידרשו לעבודת מע"צ קלה כאן - מומלץ למלא את הבור בסלעים על מנת למתן את צניחת החרטום ימינה ולמטה.

אחרי שכולנו ירדנו בשלום וטיפסנו אל הכביש, אפשר לסמן V גדול - ולהתחיל בנסיעה מנהלתית על הכביש לכיוון שבי שומרון, צומת השומרון, צומת ג'ית וימינה לקדומים, היכן שהשארנו כמה פרייבטים, התחנה האחרונה בהחלט היא המאפיה בקרני שומרון, כדי לבלוס כמה בורקסים טריים מהתנור, לגמוע קפה חם ולסכם סיכומים.

עוד טיול "מחיצה שומרונית" הסתיים בהצלחה מרובה - הנוף היה מרהיב, אתגרי הנהיגה היו מספקים ולמעלה מזה, והכי חשוב - הפעם הכל תיקתק היטב. הקצב היה טוב, הנהיגה היתה משובחת, עמדנו בזמנים, משמעת שיירה נשמרה ב-99.9% מהטיול, וגם מספר התקלות היה מינורי. בהחלט טיול מוצלח ומענג. ואת מה שלא הספקנו, נכניס בוודאי לטיול "מחיצה שומרונית 3 " שיגיע גם יגיע, בקרוב מאוד...

קובץ מצורף 83646
תודות גדולות:
- לצלמים שבינינו שהפליאו בהנצחת המראות המרהיבים ורגעי האדרנלין - הפעם קבעתם רף חדש!
- לעמית הורן, עמית אררט ומאיר רוטר "עמיתים לטיולים" - על העזרה בתכנון ועיצוב המסלול. הייתם חסרים לנו הפעם. מצפים לכם בטיול הבא!
- לגיתאי נוה על ייזום והובלת הטיול
- לישי רוזנצויג על הניווט
- לכל המשתתפים בטיול: גיתאי נוה, יהודה גדיש, ישי רוזנצויג, עמית ארמוזה, חנן רוזנמן, יחזקאל בלומשטיין, גל בן שלום, אבנר ברוך, בוזי הרשגל, ניר לינגל, "להקת החיפושיות" - אומי ועוד חבר, ועוד כמה אנשים טובים ששכחתי את שמם (ככה זה כשמזדקנים, הם יסלחו לי) - היה כיף גדול, נתראה בטיול הבא!