פורום ג'יפולוג 4X4 - סיבוב בזק בחו"ל: טנדר פורד ריינג'ר 2.2TDCI

כן, ברור שלסיבוב הזה על הריינג'ר החדש אין שום ערך צרכני מעשי כי הוא לא מיובא לישראל וככל הנראה גם לא ייובא בעתיד הנראה לעין. אבל באירופה הוא נמכר לא רע - ומכיוון שאצל האיש שלנו בגרמניה, דרור הראל, יש בדיוק אחד כזה בחנייה ועוד מדוגם להפליא לטיולים ומסעות... אז בעצם, אם כבר אני בגרמניה ונוסע לבקר אצל דרור, אז למה לא לעשות סיבוב חטוף על אוטו מעניין שאין כאן אצלנו?...

צילומים: דרור ברלי
להיות בגרמניה ולא לקפוץ לבירה קרה וכמה נתחים טעימים אצל התימני הכי שחור במרחב שבין בלגיה והולנד במערב לפולין וצ'כיה שבמזרח?... לא יעלה על הדעת. מהרגע שהודעתי לדרור שאני אהיה בדויטשלנד בשבוע האחרון של מאי, הוא מצידו הודיע לי שהבירות כבר מחכות במקרר והבשר ממתין לעלות על המזבח, וחוץ מזה - יש אוטו חדש ומעניין שצריך לעשות עליו סיבוב.

מה כבר יכול להיות מעניין בטנדר 4X4 במדינה שבה אסור לנסוע בשטח?... כך חשבתי לעצמי מאחורי הגה הגולף השחורה, על האוטובאן A3 מפרנקפורט לכיוון מזרח. כולה 155 ק"מ, קפיצה קטנה במושגי גרמניה. Google Maps יודע לספר שבתנאים אידיאליים, כלומר ללא תנועה, זה סיפור של שעה וקצת (כי בכל זאת המרחק הזה כולל גם איזה 30-40 ק"מ של כבישים כפריים צדדיים שבהם זוחלים 70-80 קמ"ש).
התנאים על האוטובאן בבוקר יום א' רחוקים מלהיות אידיאליים – זה יום המנוחה השבועי וגרמנים רבים יוצאים עם המשפחות לטייל - וגם כאן קיים כנראה המושג "נהגי שבת" או השד יודע איך שקוראים לזה בגרמנית, בטח מילה שוברת שיניים עם 15 אותיות מוזרות ואיזה "שייסה" עסיסי ורב משמעות בסיום.

נהיגה מהירה באוטובאן מצריכה לא רק ריכוז, שתי ידיים על ההגה ומבט ששלוח הרחק קדימה, אלא גם תשומת לב בלתי פוסקת למראות, כי לא משנה כמה מהר תיסעו, תמיד יהיה מישהו שמהיר יותר ממכם... כאן גם לא צופרים ולא מבזיקים באור הגבוה - ראשית, כי זה לא מנומס ושנית, כי מותר להלשין/להתלונן רשמית על מי שעושה את זה (!...). אז מדי פעם אני זז ימינה כדי לאפשר לאיזה AMG, או M5, או RS6, או 911, להמשיך לעוף 240-250 ויותר מבלי לאלץ אותם להאט. פעם אחת גם זכיתי להיעקף על ידי מפלצת שחורה מפחידה, ארוכה ונמוכה, בריטית דווקא - אסטון מרטין ראפיד (לא, אין שום קשר לסקודה ראפיד המסכנה שחלקכם מקבלים מהליסינג) שטסה באותו בוקר קרוב ל-300 קמ"ש. ככה לפחות זה נראה מהצד, כשאני התנהלתי לאיטי בגולף TDI על 200 פלוס-מינוס והדבר הזה חלף משמאלי במהירות בלתי נתפסת...
מצד שני, בכל פעם שהאוטובאן עובר בסמוך ליישוב כלשהו, יש הגבלת מהירות ועוד איך. 120 קמ"ש, או 100, לעיתים אפילו 80. הסיבה – הפחתת רמת הרעש. כולם עומדים מיד על הברקסים, מאיטים ומצייתים ללא יוצא מין הכלל החל מחיפושית אספנות ישנה וכלה בלמבורגיני. ככה זה. גרמניה.

אז הפעם לקח לי שעה וחצי להגיע ממרכז פרנקפורט לבית של דרור ואשתו בילי בוולקאך. לא ביג דיל (הדרך חזרה תיקח הרבה יותר זמן, אחרי שמפלס הבירה שבמוח וערימת הבשר שבבטן יאותתו לי לחנות באיזה מפרץ עצירה שכמותו יש כאן בכל דרך מהירה כל כמה קילומטרים, להשכיב את המשענת ולנמנם קצת עד יעבור זעם...) בינתיים, הקאנטרי-סייד הגרמני הוא משהו שקל מאוד להתאהב בו. השקט כאן ממש צורם, האוויר צלול והירוק מסנוור ומכאיב לעיניים ונורא קל להתעלם לרגע מהעובדה שכאן אסור לנסוע בשטח סתם ככה, ואפילו לא בדרכים חקלאיות תמימות בהן התנועה מותרת רק לכלים חקלאיים – או ברגל, באופניים או על גב סוס. ובכל זאת לגרמנים יש כנראה הרבה כסף פנוי והם משוגעים על EXPEDITION (מסעות) ועל רכבי שטח, ומשקיעים בהם עשרות אלפי אירו באבזרים ודיגומים למיניהם. וכל זה לכבוד טיול אחד גדול בשנה, בזמן החופשה השנתית – למזרח אירופה, או לסקנדינביה, או למרוקו, או לכל מקום אחר שבו עדיין מותר לנסוע ברכב 4X4 בשטח.

מכאן יוצא שתעשיית הדיגומים והשיפורים לרכבי שטח די מפותחת בגרמניה. כמובן שהכל צריך להיות רשום כחוק ומאושר על ידי "טוף" (TUV - סוג של מכון התקנים) וזה גם עולה כסף - וכאן הולכים לפי הספר עד הפרט האחרון. אין קומבינות ושיחודים למיניהם בנוסח המזרח התיכון. מצד שני, תהליך הבדיקה והרישום מקצועי, ענייני והרבה פחות מעיק ממה שמעוללים לנו כאן פקידוני משרד התחבורה ועמדה מספר 1.
עד לא מזמן, הבחירה הטבעית עבור הגרמני תפוח הכיסים וחובב המסעות היתה לנדרובר דיפנדר 110, או טויוטה גדולה מסדרה 70/80/105. אבל הטויוטות הגדולות יקרות גם כאן, ותקני מניעת זיהום האוויר ההולכים ומחמירים הורגים אותן לאט-לאט אבל בטוח והולכים ומצמצמים את הפופולריות שלהן. ודיפנדר – הוא מתוכנן לרדת מעל פסי הייצור האזרחיים כבר בשנה הבאה, מכה קשה לחובבי הדגם וקשה עוד יותר לכל העשרות הרבות של עסקים כאן שפרנסתם היתה על שיפורים ודיגומים עבור הבריטי הותיק (מעל 2000 חתיכות של דיפנדרים חדשים נמכרות כאן מדי שנה). אחת מהעוסקים בתחום היא גם חברת GENESIS-TRACKS בבעלות ידידנו דרור הראל, וכולם נדרשו למצוא תחליף הולם, ומהר. תגידו בוודאי "מה עם רנגלר JK", ובכן, יש כאן גם כאלה, אבל הם עדיין לא מאוד נפוצים ובכל מקרה, גם בגרסת אנלימיטד הארוכה, הרנגלר פחות מתאים לתפקיד רכב מסעות. יש לו יתרון מובנה בעבירות, אבל אנשי המסעות לא מחפשים עבירות אקסטרים אלא נוחות, מרחב והתאמה לדרישות ספציפיות - וכאן הנפח הפנימי וכושר הנשיאה/העמסה של הרנגלר פשוט מצומצמים יותר. הישועה תגיע, אולי, לא תאמינו – בדמות טנדר פשוט.

טנדרים בינוניים תופסים כאן פופולריות לא רעה לאחרונה. בעיקר עבור עבודה – חקלאים ואנשי מקצוע למיניהם שנזקקים לרכב 4X4 לצורך תנועה בשבילי שדות או יערות ונושאים מגוון של ציוד ייעודי כמו כננות, פגושים, מנשאים וכו' שמיועדים לעבודה תכל'ס ולא לפוזה, אבל הפוטנציאל שלהם כרכב למסעות אמיתי וקיים.
שני דגמים תפסו כאן פופולריות לא קטנה – פולקסווגן אמרוק ופורד ריינג'ר החדש, ואחד כזה בדיוק הצטרף לדיפנדר 110 הותיק של דרור כרכב הדגמה ותצוגה שימחיש את הפוטנציאל הרב, במיוחד כאשר תערוכת ה-4X4, ציוד הקמפינג/טיולים ותרבות המסעות והשטח ABENTEUER & ALLRAD השנתית עומדת בפתח (19.6 - 22.6) אם אתם בגרמניה בתקופה הזו, מאוד-מאוד מומלץ לקפוץ לתערוכה הזו שהיא הגדולה מסוגה באירופה, ענקית לפי כל קנה מידה וגם צבעונית, שמחה ומעניינת עד מאוד, שמתקיימת כל שנה בעיר באד-קיסינגן, כ-200 ק"מ מפרנקפורט. אתם תזילו שם הרבה מאוד ריר, באחריות.

הטנדר הלבן המעוטר במדבקות צבעוניות ממתין ברחוב הקטן והשקט בוולקאך ובהחלט נראה טוב. לא מדדתי, אבל הוא נראה גדול בחצי מספר מאיסוזו דימקס, מיצובישי האנטר או טויוטה היילקס שאנחנו מכירים. ואולי אלה צמיגי השטח מתוצרת קופר במידה 275/65 על חישוק סגסוגת בקוטר 18' (קוטר גלגל אמיתי כ-32 אינץ') שעושים את הרושם הגדול המתבקש?...
הריינג'ר מגיע לשוק האירופי מדרום

אפריקה ועיצובו עדכני ואגרסיבי, מזכיר במשהו את האחים האמריקאיים הגדולים שלו מסדרה F ולפחות לטעמי האישי, נראה הרבה יותר טוב מהעיצובים המקובלים בקרב היצרנים מהמזרח הרחוק. גם תא הנוסעים מזכיר פרייבטים מתוצרת פורד - הדגם הבסיסי עתיר פלסטיק אפרפר אבל האיכות גבוהה, הנדסת האנוש מצויינת ושפת העיצוב אירופאית לחלוטין ומזכירה במשהו את הפוקוס והפיאסטה.

הריינג'ר מוצע עם מנוע בנזין 2.5 ליטר עם 166 כ"ס וכ-23 קג"מ, או טורבו דיזל TDCI בנפח 2.2 ליטר עם 150 כ"ס וכ-38 קג"מ. בפסגת ההיצע יש גם טורבו דיזל TDCI חזק בנפח 3.2 ליטר עם 200 כ"ס וכ-48 קג"מ. את מנוע הבנזין מקבלים עם תיבה ידנית בעלת 5 מהירויות ואת שני הדיזלים עם תיבה ידנית בעלת 6 מהירויות כאשר רק יחס ההעברה הסופי

בדיפרנציאלים שונה ביניהם.
הריינג'ר של דרור מצויד במנוע הדיזל 2.2 ליטר הקטן יותר (זהו גם אותו המנוע שתמצאו בגרסא האחרונה בהחלט של הדיפנדר, שם הוא מכוייל לקצת פחות הספק ומומנט), משודך לתיבה הידנית עם 6 מהירויות, ולטרנספר מפוקד חשמלית עם 2X4, 4X4 ו-4X4 Low. הדיפרנציאל האחורי מוגבל החלקה עם נעילה נשלטת כאופציה, והגלגלים הסטנדרטיים הם בקוטר 16 עם צמיגים 255/70 (קוטר כללי כ-30 אינץ' אמיתיים). מאחור יש קפיצי עלים כמקובל בטנדרים, ומלפנים עצמות עצה כפולות עם קפיצי סליל.

מכאן, מתחילים השינויים - הטנדר של דרור הוא למעשה "כרטיס הביקור" של חברת GENESIS ולכן מדוגם במיטב הציוד שהחברה משווקת. הוא מוגבה כ-4 ס"מ עם ספייסרים ובולמי גז טריילמייסטר גרמניים (לא לבלבל עם Trailmaster האמריקניים שחלקנו מכירים). על החישוקים והצמיגים כבר דיברנו קודם (מאושרים כחוק עם טוף והכל), והמנוע נושם דרך מסנן אוויר עם זרימה חופשית שמותקן בתוך

בית המסנן המקורי - משפר מעט את תגובת הדוושה ואולי מוסיף אי אילו סוסים (לא, אין כאן אבק. כנראה לא חוקי פה, אז אין מה לדאוג...) מלפנים פגוש מתכת ארגנטיני Rhino מודולרי (חלק מרכזי שמתחבר לשילדה והקצוות בגובה מתכוונן. הפגוש כולל גם מיגון גחון קדמי ונושא בתוכו כננת סופרווינץ' עם כבל פלסמה ומשמש כפלטפורמה יציבה לשני פנסי LED עוצמתיים של "לייזר". בתוך הקבינה הכפולה נמצא ערכת כיסויים דוחת מים למושבים ולשטיחים מתוצרת דרום אפריקה, ייעודית לפורד ריינג'ר ועל כן גם ההתאמה שלה לריצפה ולמושבים מושלמת. חיפוי הריצפה מלא על כל שטח הקבינה, וכולל שטיחוני גומי קשיחים שתפורים לתוכה וגם מרופד ומבודד רעש וחום. מדובר במוצר מגניב, איכותי מאוד וכצפוי - לא זול.

אבל גולת הכותרת נמצאת בכלל בארגז. ראשית – סגירת הארגז Alu-Cab מיובאת גם היא מדרום אפריקה וכשמה כן היא – עשוייה כולה מאלומיניום קל משקל. המסגרת מפרופיל ריבועי מסיבי והמבנה הפנימי מחוזק בצלעות לרוחב, וכולל שולחן עבודה מתקפל שמוצמד

לתקרת הסגירה מבפנים, דלתות צד נפתחות משוככות באמצעות בוכנות הידראוליות, עם מנשאי צד פנימיים ייעודיים לכלי עבודה כגון גרזן, משור, מצ'טה לקיצוץ צמחיה ושאר כלי משחית שהיערן או המטייל הגרמני עשוי להזדקק להם. מהצד

השני משהו שמדבר יותר לליבו של ג'יפאי ישראלי מצוי – ערכת כלי בישול מושלמת - קומקום, סירים, מחבתות, צלחות, מגשים, כוסות וסכו"ם. הכל מקובע היטב בתוך תאים אטומים לרטיבות, לא מרעיש ולא מקרקש. על ריצפת הארגז, שתי מגירות לציוד עשויות אלומיניום, נשלפות על גבי מסילות עם מיסבים, עם משטח סנדביץ קשיח מצופה שטיח עמיד במיוחד. ועל גג כיסוי הארגז – עוד סוללת פנסי LED איכותית גם כן מתוצרת "לייזר", רבת עוצמה וכמובן יקרה... ואיך לא, אוהל גג דרום אפריקאי עם כיסוי אלומיניום – שכולו, כולל משטח הבסיס והכיסוי, מצטיין במשקל קל (כ-50 ק"ג). דגם האוהל הזה מיועד לשני אנשים, מציע פתיחה וסגירה מהירה במספר שניות, עשוי אריג עבה דוחה רטיבות ואטום לרוח, עם חלונות מאווררים ומזרון מובנה נוח, סולם ומוטות מתיחה. אוהלי הגג מקובלים בעולם הרחב כבר שנים רבות ותופסים פופולריות גם אצלנו וחובבי המג'יולינה שבינינו, שלא לדבר על אוהלי גג סיניים למיניהם, ימצאו בקלות את האוהל הזה כאיכותי הרבה יותר (וכמובן גם יקר בהרבה, אבל לגרמנים זה לא ממש מפריע כנראה. הם רוצים את הטוב ביותר ומוכנים לשלם).

לפינאלה – מכסה המנוע ודלת הארגז מאחור משוככים על ידי בוכנות הידראוליות - לא אילתור אלא קיט ייעודי לפורד ריינג'ר וכמובן – מעל הכל גרפיקה צבעונית בצבעי ירוק

וצהוב עם לוגו הזאב המיילל של GENESIS והמספר 17 – תשאלו למה?... טוב, נו, זה כבר הכי לא גרמני שאפשר... אוהדי הכדורגל הותיקים בינינו עוד זוכרים את קבוצת שמשון ת"א של שנות ה-70 וה-80 ואת הכוכב שלה, גדעון דמתי?... 17 היה מספר החולצה של דמתי, וכמו כל תימני ראוי למוצאו, דרור אהד בעבר את הקבוצה מכרם התימנים ועד היום מעריץ את דמתי. המספר 17 המוצג בגאווה על הריינג'ר הלבן הוא סוג של מחווה קטנה עבורו. אנחנו מקווים שגידי דמתי קורא את השורות האלה ומחייך לעצמו...

אז איך נוסע? ראשית כל, להבדיל מהטנדרים היפניים/תאילנדיים למעט ניסאן נבארה שהוא היפני היחיד שנוח גם לנהגים גבוהים – כאן הקבינה מתוכננת עבור בני אדם במימדים ובמבנה גוף מערביים שבממוצע הם גבוהים בהרבה מהאסיאתי הממוצע. וזה אומר מושב קדמי טוב ותומך, תנוחת נהיגה טובה ויחס מצויין בין המושב - גלגל ההגה - דוושות. חסל סדר המושב הגבוה והשטוח, גלגל ההגה הנמוך והאופקי וכאבי הגב שהתרגלנו לקבל מהיצרנים של מזרח אסיה!... פורד ריינג'ר פשוט הרבה יותר נוח לישיבה מהם.

כמו רוב מנועי הדיזל 4 צילינדרים בטנדרים, גם כאן אי אפשר להימלט מטירטור הדיזל הנוכח בהאצה, אבל ככל שעולים במהירות ובהילוכים רמת הרעש יורדת משמעותית והשיוט הופך לחרישי ונעים. כמקובל ברוב המכוניות הלא-אמריקאיות מתוצרת פורד, קל להתרשם מהיגוי מצויין – בשרני ובעל משקל, חד ומדויק, שמציע אפילו מעט תקשורת עם הגלגלים הקדמיים. החלפת ההילוכים רכה וקלילה, והבורר ממוקם נכון, בעל מהלך קצר יחסית ומדויק. איכות הנסיעה לעומת זאת נוקשה יחסית, ועל מנת להשתפר, נזקקת להעמסת משקל רציני או להגברת המהירות... דרור מאשר שהבולמים הגרמניים הנוכחיים הם לא בדיוק הסט-אפ האידיאלי ויוחלפו בקרוב ברביעיית בולמי FOX מכויילים ספציפית עבור הריינג'ר הזה, שישפרו את הנוחות והגיהוץ.

הטנדר הזה, בייחוד עם צמיגים גדולים בכ-2 אינץ' מהמקוריים וכשהוא עמוס בכל הציוד המדובר, קצת רחוק מלהיות ארנבת רמזורים, אבל עדיין יש לו מספיק דחף. הוא יוצא מהמקום בנחישות, מושך טוב בסל"ד נמוך גם בהילוכים גבוהים, ולא מתקשה לצבור מהירות גם בעליות בהילוכים חמישי ושישי ב-70-80 קמ"ש. זהו בפירוש לא מבחן דרכים ממצה – הסיבוב שעשינו היה קצר יחסית, והתנהל בעיקר בדרכים שסביב וולקאך שהוא לא יותר מאשר כפר בינוני, ומעט בדרכים חקלאיות ושבילי שדות שלא באמת איתגרו את הריינג'ר - במיוחד כאשר נאלצנו לחמוק פה ושם במרחק גדול מספיק מכל מיני הולכי רגל שניצלו את יום א' שטוף השמש לטיול בשדות – כאמור, הדרכים החקלאיות הללו מותרות רק לטרקטורים/מכונות חקלאיות, וכבר הזכרנו שדי מקובל פה להלשין/להתלונן אצל הרשויות על מי שמפר את החוקים?... קחו לתשומת ליבכם כאשר אתם מנסים לעשות דברים נלוזים כאלה בגרמניה!...
אנחנו התחמקנו מההונים הללו בשלום ובסופו של דבר עלינו לראש גבעונת מתונה, ליד כרמים מוריקים, עם שדה ראייה בלתי מופרע מסביב, שאיפשר לנו לסרוק במהירות ולוודא שאין חורשי רעה בסביבה ואפשר לצלם ולאחר מכן לנסוע בחזרה ללא הפרעה...

ברור לנו שהמקטרגים יאמרו (וכנראה בצדק) שלטנדר כזה, גם אחרי שיפורים, אין ולא יכולה להיות רמת עבירות ונוחות נסיעה דומות לאלה של דיפנדר. זה אולי נכון, אבל מצד שני הוא אנושי ונוח לנהיגה ולתפעול הרבה יותר

מכל דיפנדר וגם מה שיש לו להציע בשטח ממש לא רע - נסיון לתיקול חריץ קרקע עם סוללה קטנה חשף זוית גישה טובה ומהלך מתלה אחורי מכובד למדי. גם ההילוך הנמוך עושה רושם טוב – עם יחס העברה כולל קצר מאוד כראוי. רק השחרור ממצב 4X4 ל-2X4 מעט הססני, כמקובל בתיבות העברה עם פיקוד חשמלי שאנחנו לא אוהבים...

בסה"כ הריינג'ר התגלה כטנדר חביב שעושה רושם מאוד איכותי, שאם חוקי המס בישראל היו מעט שונים והלקוח הישראלי היה מוכן לקבל תיבת הילוכים ידנית, וכמובן במחיר מתקבל על הדעת - נראה שהיה יכול למצוא לעצמו לא מעט רוכשים בישראל. בגרסת הדיגום של GENESIS עם הצמיגים הגדולים וכל הצעצועים הנחמדים שמותקנים עליה, בהחלט הוא יכול לתפקד כרכב טיולים שימושי ונוח. איך הוא יתפוס כרכב העבודה/מסעות הבא של הלקוח האירופי הממוצע? ימים יגידו.

תודות גדולות: לדרור הראל, בעל חברת GENESIS TRACKS, לאשתו המקסימה בילי ולילדים, על האירוח הלבבי. כיף לבקר אצלכם בכל פעם מחדש.

3 תגובות

דרור הראל - 05-06-14, 18:50
- תגובה
היי דרור היה כיף לארח אותך למרות שגמרתה לי את העארק.
את הפורד עוד לא סיימנו לדגם,בתכנון מערכת לשני מצברים מתוצרת נשוינל לונה. ציפ ניהול מנוע כדי להכניס עוד כמה סוסים. את הסט גלגלים הנוכחים אני מתכוון להחליף ל 305/75 הנוכחי קטן מידי לטעמי. הטמבון האחורי אינו מקורי אלה תוצרת RHINO4X4 מארגנטינה. מכונת האספרסו גם תיכנס יחד עם המגירות,מקרר ומיכל מים. האוהל יוחלף ב JAMES BAROUD שזו המתחרה העיקרית של מגולינה ולשמחתי היא בחרה בנו להיות היבואן שלה בגרמניה. אני מצטרף להמלצה של דרור לגבי התערוכה בבאד קיסנגן.

- - - Updated - - -

את עיצוב הפרסום על הרכב עשה חברי או יותר נכון אחי ל "תא" אוהדי שמשון בגיפולוג. אלון הלוי.