פורום ג'יפולוג 4X4 - ספורט מוטורי: חוויות מכסא הנווט בראלי Greece Off-Road

אנחנו על שביל עפר מהיר, הקסדה מהודקת על הראש, הסמרטוט על הפנים רטוב מזיעה והחגורות מצמידות אותי למושב. ביד אני אוחז בספר הדרך, מלווה את הסימנים באגודל שמאל, מקריא לשי, משמאלי, את נתיב הנסיעה, המרחק מתקצר והרגל הימנית שלו כבדה-קלילה, מרקידה את ההאנטר. מבט קצר לספר ושוב אל הדרך, מתקרבים לצומת שבילים ואני מבחין בסרט סימון לבן-אדום שמתנופף לו, סוגר שביל אחד. ללא היסוס אני מורה לשי על פניית פרסה ימנית, ההגה והדוושה מסובבים את הרכב ואנחנו דוהרים הלאה, לעבר שביל לא נכון, לעבר שעה מיותרת, לעבר מה שיתכן שעלה לנו בניצחון...

לפני כחודש מכשיר האייפון הצהוב שלי מצרצר-רועד וכאשר אני עונה, מעברו השני הקול מזדהה כשי שמעוני. למי שלא מכיר, שי לדעת רבים , ואני בינהם, הוא אחד מהנהגים הטובים בארץ. בלי הרבה בזבוז זמן שי מציע לי לשבת לצידו בראלי יוון OFF-ROAD, תחרות ראלי-רייד בינלאומית בסבב האליפות היוונית. לאחר שניות של עיכול אני משיב בחיוב לקראת מה שיוביל אותי לחוויה הספורט-מוטורית הגדולה ביותר בקריירת הניווט שלי עד היום.

שעת ערב מאוחרת וצוות "גתוס כל גדר" - עודד, דודי וגלעד, יחד עם שי ועבדכם, מתכנסים בשדה התעופה, יחד עם דדי שפרונץ, גיא גוטליב וחנן ארבל לקראת הטיסה. הצוות של גל שחם וקיד ממתין כבר ביוון. חיוכים, בדיחות, אוירה נהדרת שתמשיך ותלווה אותנו לאורכו של כל הראלי, משפחה משהו. לאחר הנחיתה אנחנו נוסעים לאסוף את גל וקיד מהמלון וזוכים לאירוח כיד המלך ומשם ממשיכים הלאה. הכיוון הכללי הוא עיירה בשם פלורינה, כשעתיים נסיעה מסלוניקי לכיוון גבול-יוון מקדוניה. שם ממוקם המרכז של הראלי הזה.

אוירה טובה מחברת את כולנו, הרבה אחווה ישראלית ובפנים אני מתחיל להתרכז, ומבין שהפעם זה הדבר האמיתי: ראלי גדול ראשון בחו"ל. אין לחץ אבל דריכות קיימת ועוד איך. את הימים שקדמו לנסיעה ביליתי בשעות אין-ספור מול אתר האינטרנט של הראלי, מנסה ללמוד ולדלות כמה שיותר פרטים על התחרות בה אנו עומדים להשתתף. מחכים לנו כ-800 ק"מ בכלל, מתוכם 400 וקצת Special Stages מדודים וסגורים. בכדי להוסיף מעט פלפל ארגו לנו קוסטס מנהל הראלי גם 2 סופר-ספיישלים קצרים.

יום שישי בבוקר, אנחנו בדרך לפגוש את ההאנטר שלנו, את הזיבאר של גל וקיד, את פאג'רו של דדי וגיא, ממש לפני הזינוק. פורקים מהמשאית ועוברים על הרכב. שי הכין הכל בארץ אבל עושים בדיקה אחרונה, מכוונים בסיוע של קיד את הטרה-טריפ החדש, מובנה GPS, שישמש ככלי העיקרי למדידת המרחק בראלי. ישנו מכשיר נוסף, לגיבוי שעובד במקביל. הכל תקין ואנחנו מתגלגלים לרחבת הכינוס, ההתרגשות בעיצומה בזמן שאנחנו מחנים את הרכב.

אני ניגש כנווט לעמדת ההרשמה, מגיש רישיונות וניירת ובשנייה הכל נגמר, גם הבדיקות הטכניות עוברות מהר ובהצלחה ואנחנו מוכנים להזנקה, לאחר תדרוך הצוותים באולם ואפילו ראיון לטלוויזיה המקומית.

בשעה היעודה אנחנו נעמדים במקומנו. אני מגיש למארשל את כרטיס הזמנים והדבר האמיתי מתחיל. התמקדות בספר הדרך, ניווט עירוני ראשוני ואנחנו בדרכנו לנקודת הזינוק של הקטע הראשון, לא לפני שהמשטרה היא זו שחוסמת עבורנו בחלק מהמקומות את הכבישים בכדי שנוכל להתקדם ולא להתעכב חס וחלילה. מגיעים ממש ברגע הנכון לעמדת הזינוק, חובשים קסדות, לוחצים ידיים....

5, 4, 3, 2, אחד ובום, יוצאים לדרך! ההתרגשות נגמרת והריכוז מתחיל. טיסה מהירה על שבילי העפר היווניים, הכל דופק כמו שעון שוויצרי ואנחנו בקצב הנכון מבחינתנו, פנייה רודפת פנייה ושביל אחרי שביל ופתאום... פנצ'ר. תוך שניות פורקים מהרכב, כמו שקבענו עוד קודם לכן, כל אחד יודע בדיוק את תפקידו ואחרי כ-3 דקות אנחנו שוב ברכב וממשיכים כאילו כלום, הראלי עוד ארוך, לא הפסדנו כלום.

קטע ראשון מסתיים וקטע הקישור מוביל אותנו, שוב על כביש ראשי, לעבר עמדת הזינוק של הקטע השני ובסוף היום הראשון אנחנו ממוקמים, אופטימיים, במקום ה-4 הכללי עם הרבה תקווה ליום של מחר.

שבת בבוקר, ארוחת בוקר טובה, ולפנינו לקראת 6 קטעים מיוחדים ארוכים. הקטע הראשון, השלישי של הראלי, מוזנק באזור של אתר סקי, שביל מעניין ביותר שעובר על צלע הר, על פי תהום ובתוך יער עבות חלקלק, כל זה לא מונע מאיתנו לטוס, לקבוע זמן מהיר ולסיים מיוזעים ומרוצים, חוצים את קו הסיום וממהרים לקטע הארוך של היום, 57 קילומטרים ארוכים ארוכים, שמתחילים בכ-5 קילומטרים מהירים מאד. מזנקים נהדר, שי מרקיד את ההאנטר כמו שרק הוא יודע ורק מי שישב לידו ברכב מבין את זה, פנייה רודפת פנייה, ההאנטר מחכך זנב בהנאה וגם אנחנו ואז מגיע הרגע, אותה פנייה ארורה שפספסתי שזרקה אותנו לקיבינמאט בדרוג הכללי.

מחליטים, לאחר שמסתיים הקטע הזה ומבינים שניצחון כבר לא נראה כאן, שננסה להוציא את המיטב, ליהנות מהתחרות ולהמשיך ללחוץ, ספורטאים עד הסוף. בחניית ה-service לאחר קטעי הבוקר ולאחר שיחת הרגעה עם קיד, אני מתיישב עם ספר הדרך, שוב, מסמן בצורה בולטת מאד את המקטע בו טעיתי בפעם הקודמת, הפעם לא אהיה מופתע שם, לא אתן לשביל הזה לבלבל אותי.

ברכב, שי מרגיע, וההחלטה היא לא לתת לתנאי הדרך ולסימונים לבלבל, להיצמד רק לספר הדרך ולטרה-טריפ, וזה עובד. ריכוז מוחלט ברכב מוביל לארבעה זמנים מהירים, מהירים מאד, כולל בסופר-ספיישל שנסלל במיוחד לתחרות, מעין מסלול ספרינט קצר והקינוח של היום הוא הקטע שמוליך אל פסגת ההר המושלג, ה"פייקס-פיק" היווני, ממש ככה. קטע באורך 22 קילומטרים שמתחילים בצמוד לכנסייה בתוך כפר קטן, חולף בין בתי הכפר ליער חשוך וחלקלק ומשם על שביל כורכר מהיר מאד לפסגת ההר, לא לפני שמסתכלים ימינה ולמטה ולא רואים את קצה התהום...כן, פחד גבהים יש לי...

שי בנהיגה שלו לא משאיר מקום לטעויות, נותן הרבה ביטחון לזה שיושב לידו ואני רגוע. חוצים את קו הסיום, מחייכים. קר למעלה, אי-שם מעל 2000 מטרים, כתמי שלג מחכים לנו מסביב ואנחנו מחוייכים. בסופו של היום, אנחנו מדורגים במקום ה-12, לא ריאלי אמנם, אבל מהירים ממרבית כלי הרכב והצוותים שלפנינו. אני כותב פנייה רשמית למארגני הראלי, שיעלו אותנו ברשימה, שנזנק בין היותר מהירים, מטעמי ביטחון ואבק ואלו נענים בחיוב. אנחנו מוזנקים שביעיים בתור.

היום האחרון של הראלי זימן לנו "רק" חמישה קטעים, הארוך שבהם באורך 51 קילומטרים, נסיעה בכיוון ההפוך למסלולי היום הקודם בעיקר. זה לא גורם להכרה של השבילים, הם חדשים לחלוטין כמובן מבחינתנו. טסים את הקטע הראשון ומסיימים צמודים קרוב-קרוב לגל ולקיד, לאחר שהאבק שהם העלו האט אותנו מספר פעמים בדרך. הם במאבק על הפודיום ואנחנו רק רצינו לשפר עמדות, ולכן לא מפריעים להם. המארשל מבשר לנו, שוב, כי היינו הכי מהירים, לא מנחם במיוחד אבל מותיר הרגשה טובה, שתלווה אותנו כל היום.

מגיעים אל הקטע הארוך ויודעים שהוא מהיר, מהיר מאד. שי פותח מבערים, אין ספידומטר ואולי טוב שכך, אבל אנחנו בטיסה "על הקצה", סוף סוף אפשר לתת למהירות לדבר קצת, כייף אמיתי. מגיעים לפניית 90 מעלות שמאלית ומולנו כל הצוות, עודד ודודי וגם גלעד ואסף, מנופפים ומעודדים, חולפים על פניהם, צוות לעניין, וטסים לקו הסיום, שוב עם הזמן הכי מהיר!

היום הולך ומסתיים וכך גם הראלי שלנו. מבצעים שוב את הסופר-ספיישל ואת הטיפוס אל ההר המושלג, הפעם במזג אויר קרררר מאד שיוצר תנאים אחרים לחלוטין, חוצים את קו הסיום עם חיוך גדול של הנאה והקלה, אך גם של אכזבה. פספוס קטן-גדול, חושבים על מה יכול היה להיות אם... אם לא הייתי טועה. הולכים ומברכים את גל וקיד שהצליחו לטפס אל המקום השני הכללי, שמחים בשמחתם, ויוצאים כולם לקו הסיום להמתין לדדי וגיא. השניים חוו התהפכות ביום הקודם וכולנו רוצים לראות אותם מגיעים לקו הגמר, לאחר עבודת השיפוץ שעבר הפאג'רו שלהם. הכלי הכחול מגיע ואת החיוך של השניים ניתן לראות מרחוק. ממש הרגשנו את ההקלה שלהם חוצה יחד איתם את קו הסיום.

מטח של גשם כבד וברד מבריח אותנו חזרה לרכב ולאחר דקות ארוכות מתארגנת שיירה מנהלתית עם ליווי משטרתי שמוליך אותנו בנסיעה איטית כשלושים קילומטרים לעבר פלורינה, העיירה המנומנמת, שם נערך טקס הסיום. כיכר העיר מחכה לבואנו, המכוניות מסתדרות בטור ואנחנו, יחד עם הצוותים המקומיים, כמו גם האיטלקים, הטורקים והגרמנים, מחויכים, מעכלים את החוויה שנסתיימה לה. הגביע של המקום השלישי בקטגוריה ממתיק מעט את הטעם בפה ובעיקר משאיר הרבה טעם של עוד.

בשנים האחרונות, בכל מירוץ בו התחריתי בארץ אמרו לי רבים כי עד שלא אתחרה במירוץ בחו"ל, לא אבין מה זה ראלי אמיתי ולא ממש ידעתי על מה מדברים. ועכשיו אני אומר לכל מי שמתחרה בארץ, עד שלא עושים ראלי בחו"ל לא מבינים מה זה ראלי אמיתי.

לסיכום פרק תודות מרגש במיוחד: לעודד מ"גתוס 4x4" שהיה האב הרוחני של הקבוצה, תמך ודחף מאחור, לדודי לזר, "ד.נ כל גדר", שהיה בכל רגע שם עבורנו, לכל בקשה וגם שטויות. עודד ודודי מלווים את שי שנים ארוכות בספורט המוטורי ורק בזכות אנשים כמותם, ספונסרים בלב ובנפש (שלא לדבר על כסף!) ניתן להתחרות ככה, בשקט נפשי שכזה. לגלעד, המכונאי שלנו, שעם השקט הנפשי שלו ביצע את עבודות התחזוקה השוטפות על ההאנטר (כן, רק דברים שוטפים, לא סבלנו מתקלות כלל..טפו טפו). לאסף, חבר של עודד שהצטרף אלינו ברגע האחרון והפך לאיש צוות מן המניין וסייע רבות.

לחברינו המתחרים הישראלים: גל שחם, האיש הנהדר הזה שמשרה אוירה טובה מסביבו כל הזמן, ל"קיד" נמרוד אופיר שהיה שם בשבילי בכל רגע לכל שאלה ועצה טובה וגם לסתם שיחות בצל ובשמש כאשר חיכינו לזינוק ונמרחנו עייפים על צלע של גבעה. לדדי וגיא, שהיו חלק מאיתנו, גרמו לנו לדאגה עם ההתהפכות שלהם והרבה הקלה כאשר חצו את קו הסיום. לחנן ארבל, האיש שאיתם שעזר גם לנו והיה חלק מהמשפחה המורחבת הזו, המשפחה הישראלית ביוון.

לשמעון ראובן וגיא רפאלי, שהגיעו לצפות בראלי להנאתם והפכו לצוות סיוע לכל דבר ועניין ואיתי, הבן של גיא שזכה להסעה מיוחדת עם שי בהאנטר ונהנה.

וכמובן שגם ליואב קווה, האיש מ"הארץ" שליווה את הצוותים לטובת סיקור עיתונאי ולמעשה גם הוא הפך לחלק מהמשפחה. תודה ענקית לכולם על החוויה!

7 תגובות

נמרוד - 12-06-14, 15:13
- תגובה
כל הכבוד מאכולי הקנאה פה בארץ... דובי תודה על השיתוף הכנה והמרגש.

ונעבור למה שמעניין מבחינה טכנית... זה נדמה לי או שהמכוניות בישראל היו המכוניות המתוחכמות והמתקדמות ביותר בראלי הזה? עובדתית, הייתם המהירים ביותר בחלק לא מבוטל מהסטייג'ים. בעצם, לא היה רחוק מ1-2 ישראלי. מי זה רכב הT2 שהתברג למקום הראשון לפני גל שחם בT1?

דובי מילר - 12-06-14, 18:16
- תגובה
נכתב במקור על ידי נמרוד

כל הכבוד מאכולי הקנאה פה בארץ... דובי תודה על השיתוף הכנה והמרגש.

ונעבור למה שמעניין מבחינה טכנית... זה נדמה לי או שהמכוניות בישראל היו המכוניות המתוחכמות והמתקדמות ביותר בראלי הזה? עובדתית, הייתם המהירים ביותר בחלק לא מבוטל מהסטייג'ים. בעצם, לא היה רחוק מ1-2 ישראלי. מי זה רכב הT2 שהתברג למקום הראשון לפני גל שחם בT1?

היו בראלי הזה מספר מכוניות T1 או בקטגוריה היוונית המקבילה TH.
היה L200 איטלקי מקטגוריית T1 שסבל מתקלה טכנית ביום הראשון ולאחר מכן נתקע בתעלה ביום השני.
היו 2-3 פאג'רויים T1/TH שגם הם היו מהירים מאד.
ההפרשים לא היו גדולים מאד בסיכומו של דבר.
הקרב הנהדר של גל וקיד היה אחד המרתקים בראלי, במיוחד ביום האחרון, "עמדנו" מהצד ונהנינו מהם מטפסים ונלחמים.
אישית, הרכב שהכי הרשים אותי היה הסוזוקי ג'מיני T1, כלי קטן ומדהים, מהיר מאד וצוות שמכיר נהדר את הרכב.
אם אני זוכר נכון ציידו אותו במנוע 1.8.

nati4x4 - 12-06-14, 18:32
- תגובה
למיטב זכרוני נכתב שדדי וגיא הם הצוות היחיד ב T2,
אז מאיזו קטגורייה הגיע המנצח הכללי אם כך???

עריכה: חיפוש קצר באתר הראלי הראה שהמנצח הוא איטלקי בפג'ארו קינג. הוא רשום בקט' TH שההגדרה שלה היא "T1 לא בתוקף..."

TH Vehicles with expired FIA Homologation. Running in Special Stages closed to public traffic.

נתי

דובי מילר - 12-06-14, 19:54
- תגובה
בדיוק.
רוב כלי הרכב בראלי הזה היו TH או T1.
שזה למעשה אותו הדבר.

דרור ברלי - 12-06-14, 22:55
- תגובה
אז מה נגמר בסוף?
גל ראשון בקטגוריה ושני בכללי?

asafk - 13-06-14, 01:23
- תגובה
גל וקיד - מקום ראשון בקטגוריה ושני בכללי, אכן.
הישג מרשים, חברים!
ואם מסתכלים על התמונה הגדולה יותר, עם הרבה מאוד סטייג'ים שבהם גם שי ודובי היו המהירים ביותר - זו חגיגה אמיתית של הישגים.
ספורטאים ישראליים שמביאים הישגים אמיתיים בחו"ל - קודם כל בתור ספורטאים, אבל גם בתור ישראלים, כל הכבוד!

...אבל בדעת הקהל, אלו שלא קוראים בג'יפולוג שהיה מירוץ - אירוע כזה כאילו לא היה מעולם... קצת חבל..

אסף.

דובי מילר - 13-06-14, 09:53
- תגובה
אסף, כמו כל דבר אחר, ראלי קטן או גדול ומידת החשיפה שלו בארץ זה עניין של יחסי ציבור...
אפשר להפוך ראלי קטנטן לאירוע גדול ומשמעותי באמצעות כותרות וההיפך וזה בסדר, טבעי והגיוני.

לגבי הראלי הספציפי הזה, מדובר על ראלי במסגרת הסבב היווני, אליפות מקומית שלהם, ממש "כמו" אליפות הראלי-רייד/באחה הישראלית וגם גם, בעיירה בה היינו היו אנשים שלא ידעו מקיומו...
בפעמיים שעשינו את הסופר-ספיישל, שהיה ממש קרוב למרכז העיר, הגיעו כ-1000 איש, לא יותר (ונכון, מדובר בעיירה קטנה).
צריך לקחת הכל בפרופורציות בעניין החשיפה וכך גם בארץ.
נעזוב רגע פוטנציאל לקהל אלא עובדות- גם כאשר היו פרסומים על מירוצים בארץ לא הגיעו עשרות אלפים אם לא היה גימיק דוגמת פורמולה-ישראל או ירושלים.
בכל העולם, אם לא מדובר בסבב עולמי/אירופאי, אין יותר מדי קהל או סקירה בתקשורת.

ספורט מוטורי: חוויות מכסא הנווט בראלי Greece Off-Road

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

תגובה: ייעוץ בבחירת אופנוע דו שימושי (נגמר בDR650)

תגובה: ייעוץ בבחירת אופנוע דו שימושי (נגמר בDR650)

תגובה: ייעוץ בבחירת אופנוע דו שימושי (נגמר בDR650)

ייעוץ בבחירת אופנוע דו שימושי (נגמר בDR650)

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר