פורום ג'יפולוג 4X4 - מבחן שטח: מיצובישי פאג'רו קצר 2015

מיצובישי פאג'רו הוא "פאג'רו החדש" אחרי מתיחת פנים קלה, ולנו יש סיבה טובה לקחת את הדגם הקצר למדבר, ולנסות ליהנות עם אחד מאחרוני רכבי הפנאי-שטח הראויים. האם הפאג'רו הקצר בגרסתו הסטנדרטית הוא 4X4 ראוי לטיול שטח של ממש במדבר? האם מישהו יצליח להבחין כי זה פאג'רו חדש? ואולי זה הפאג'רו האחרון...

מיצובישי פאג'רו קצר שחור על רקע נוף מדברי

(תצלומים: אסף קציר)

כמו בכל מבחן דרכים, לפני היציאה לדרך צריך להסתובב מסביב לרכב, להתכופף מתחת, לאסוף מידע ויזואלי ולבדוק עם מי יש לנו עסק. וכתמיד, ברכב 4X4, צמיגים הם הפריט הראשון ברשימה. צמיגים רב תכליתיים לא רעים, 265/60R18 יש לנו פה - מידה סבירה וקוטר של בערך 31". בעין הם נראים מנופחים מדי, אבל בגלל החתך הלא גבוה, נצטרך לשמור על הלחץ המומלץ ולא פחות.

אחר כך הגחון - נמוך. לא כמו עדרי הג'יפונים והקרוסאוברים שהשתלטו על שוק ה4X4, אבל גם לא כמו ברכבי שטח אמיתיים. הגחון חלק כמעט לגמרי וכל המכלולים מוגנים היטב בין קורות בריאות. מתחת לגחון מותקן סט מיגוני אלומיניום מסיבי של אספיר. טוב מאוד, אפשר לכוון אבנים מתגלגלות למרכז הרכב בלי פחד.

מדרגות צד - אוף... יש. מפלסטיק. מצד אחד פלסטיק הוא חומר גמיש. מצד שני הם יישברו אם לא ניזהר. זה ידפוק לנו חלק מהכיף של המסלול, אבל נחיה עם זה.

צבע - שחור. פאג'רו חתיך בשחור, לדעת רבים. מצד שני על שחור רואים כל נגיעה של שיח או עץ. אז גם עם זה צריך להיזהר. ניסע לאיפה שאין הרבה צומח.

מיצובישי פאג'רו- פאג'רואיזם, ההגדרה החדשה למיצובישי פאג'רו הוותיק

זה נראה כמו הפרק האחרון בחייו של הפאג'רו הנוכחי. מתיחת פנים קלה, שרובכם לא תבחינו בה, לרכב שטח מוצלח. הפאג'רו היה חדשני ופורץ דרך אי שם בשנת 2000. אחרי 15 שנים, הוא כבר רכב מיושן. אבל כשאנחנו בג'יפולוג אומרים מיושן בקשר לרכב פנאי-שטח, זו בדרך כלל מחמאה, כי ההפך ממיושן - "חדשני" רחמנה ליצלן - בדרך כלל מכוון פחות לחובבי השטח ויותר לשוק היוקרה של רכבי הפרימיום שמטרתם לחיות בכביש.

הפאג'רו כבר שנים רבות נהנה בישראל מתדמית של רכב פנאי שטח נחשק, גם למי ששימושם בו הוא עירוני בלבד וגם למי שמשתמשים בו בשטח. גם ללקוחות מוסדיים הוא קורץ. למח"ט יש כזה בצבע חום, לשוטר התנועה שאורב לנו בכביש 40 בואכה שדה בוקר גם, ואפילו לבכירי מד"א יש פאג'רואים ארוכים.

לפאג'רו הזקן מגיע מבחן ראוי, במסלולי הנגב. לא קשים מדי אבל בהחלט מפרידים בין ילדים לגברים, או יותר נכון בין ג'יפונים לרכבי פנאי-שטח ראויים.

סיבוב בעיר, לאסוף את הילדים ולהצטיידות הכרחית. הפאג'רו השחור נהנה, או סובל, מנוכחות מרשימה. יש בו משהו שבזכותו, או בגללו, כמעט לא חותכים אותנו, לא צופרים לנו. משהו ברכב גורם לנהגים האחרים לכבד את הנוכחות שלנו בכביש. זה בטח לא הנהג. ולמרות שמדובר בדגם הקצר, קטן הוא לא - האורך הוא כשל מכונית משפחתית ממוצעת, והרוחב גדול באופן משמעותי. יחסית לרכבי הפנאי שטח הארוכים, יכולת התמרון מצוינת, אבל היא לא טובה בהרבה משל רוב המכוניות. הנסיעה במהירות עירונית נוחה ורגועה, אבל טרטור מנוע הדיזל מורגש מאוד כל הזמן.

יש אמנם רק שתי דלתות בצידי הפאג'רו הקצר, אבל הן גדולות, ומושב הנוסע זז לפנים ומוטה קדימה הרבה מאוד ומאפשר כניסה נוחה גם למבוגר ארוך גפיים למושב האחורי. לפנינו טיול ארוך, וטיול ארוך אומר הרבה ציוד. תא המטען מכיל בקושי צידנית, שתי שישיות מים, מיטה מתקפלת, שלושה שקי שינה ומחצלת. בקושי, אבל מסתדרים. אני מעדיף במקרה הזה את הקצר על פני הארוך - כי הטיול יכלול קטעי נסיעה לא קלים, שידרשו מהפאג'רו יכולת תמרון זהירה שלארוך אין. אם המחיר הוא באריזה קומפקטית יותר, שיהיה, מסתדרים גם עם זה.

מגן סף לרכב שטח או מדרגות צד להגנה על דופן הרכב

הכביש הפתוח מגלה לנו שהפאג'רו מתנהג יותר כמו רכב פנאי שטח מאשר כמו קטרי האוטובאנים המודרניים המתחרים בו. יש בו מין סירבול. למרות שההיגוי חד והמתלים יעילים, המהלך הארוך שלהם מורגש, וזוויות הגילגול מזכירות שלא מדובר במכונת כבישים. נעים להתגלגל בפאג'רו, אבל כל לחיצה על דוושת ההאצה מלחיצה את מנוע הטורבודיזל שעדיין נותן רק 200 כוחות סוס, וסוחטת טרטור מורגש, גם אם בשיוט בסל"ד נמוך לא שומעים כל רמז לכך.

יכביש 40 בואכה נחל נקרות העליון. אחרי חמש דקות של שטח אני נאלץ להוריד אוויר לפחות מהלחץ המומלץ למצב עמוס, ללחץ המומלץ למצב ריק - למרות מחאותיה הנמרצות של נורת ה TPMS. זה עוזר, וכך כנראה צריך להיות, למרות שעדיין הרבה רעידות קטנות נכנסות מהצמיגים דרך המתלים לתוך הקבינה. אם זה היה אפשרי הייתי מוריד עוד קצת אוויר, זה בדיוק סוג הרעידות הקטנות שהורדת לחץ קלה פותרת - אבל דופן הצמיגים בחתך 60 היא הדאגה הראשונה שלי בטיול הזה, ואני מחליט לרחם עליה ולא לקחת סיכונים מיותרים.

לפאג'רו תיבת העברה סופר-סלקט, עם מצבי הנעה אחורית 2H, הנעה לכל הגלגלים עם דיפרנציאל 4H, הנעה לכל הגלגלים עם דיפרנציאל מרכזי נעול 4H-LOCK, ומצב נמוך 4L. הנסיון מלמד שהמצב ההגיוני לנסיעה בשבילים כאלו, עם דיפרנציאל מרכזי נעול, גורם לפג'רו להתנהג קצת מוזר, ועדיף להישאר במצב 4X4 פתוח כל עוד נוסעים במהירות שבילים ובלי שיש חריצים או אבנים גדולות. במקומות שבהם צריך להאט אפשר לשלב למצב הנעול, או לסמוך על בקרת האחיזה המצוינת שתעשה את העבודה בשבילנו. אני לא מת על נסיעה עם מרכזי פתוח, אבל כאמור, ספציפית לפאג'רו, הנסיון לימד אותנו אחרת, ואני מציית לו.

חלקו העליון של הנקרות מהיר ושוטף, וקצת מעל לראש הנחל אנחנו חותכים דרומה, לכיוון הר עריף ונחל מעזר. השבילים עדיין פתוחים ולא מציבים שום אתגר אמיתי לפאג'רו, אך בסיס הגלגלים הקצר גורם לו לרקוד לרוחב השביל כאשר הקצב עולה יותר מדי, מה שמכתיב קצב רגוע יותר, קצב טיול. גם מרווח הגחון והקרבה של לוחות המיגון לסלעי המדבר גורמים לי להוריד קצב. מתלים נפרדים זה ממש בסדר, אפילו מוצלח, אבל הבעיה איתם היא שכשסוגרים מתלה, מרווח הגחון נסגר. וכשהוא מראש די מצומצם התוצאה היא סונטה ערבה לאבנים ואלומיניום בכל מדרגונת או חריץ... אנחנו במדבר וזמן יש כאן, אז ממילא אין מה למהר.

המנוע, עכשיו בסל"ד נמוך במיוחד, כמעט ולא נשמע מבעד לאוושת הצמיגים על האבנים. שומעים צליל של נסיעה, לא של הנעה. הרדיו מכובה, החלונות הקדמיים פתוחים, גם גג השמש. האחוריים נפתחים רק כדי חרך, ובכיוון שמכניס דרכם את כל האבק שמתרומם מאחורי הפג'רו, אז הם נשארים סגורים. רוח קרירה של הר הנגב הגבוה נכנסת ומזכירה לנו שלמרות שסוף השבוע הזה הוא מהחמים שידעה הארץ, בגובה של 800 מטר מעל פני הים מזג האויר מושלם, והערב קריר ונעים.

יומו השני של הטיול צופן לנו כמה אתגרים קלים. מתחילים בנסיעה לאורך ערוץ המעזר, וגלישה על השלוחה שמעל מפגש הנחלים, לשיטה שבמפגש נח מעזר ונחל כרכום. השלוחה הארוכה הזו תמיד הייתה עבורי מעין נקודה נגבית מושלמת, לכאורה אין בה שום דבר מיוחד, אבל יש כאן אוירה של מרחבים פתוחים, עם נוף קדומים מכל הכיוונים ושקט. פשוט שקט. אני מת על תחושת המדבר הזו, הנוף, האוויר המשכר. פשוט תענוג ולא משנה במה נוסעים.

בנקודות הקצת תלולות של הירידה, בלימת המנוע לא מספיקה. חייבים להיעזר בליטוף קל של הבלמים הרגישים והמצויינים. זה מחירו של מנוע בנפח קטן, חסכוני יחסית. מתחת לעץ השיטה הילדים אוכלים חטיפי סטייק לארוחת בוקר, המבוגרים שותים קפה, אוזרים כוחות וממשיכים לעלייה מנחל כרכום לרמת שזר. במפה כתוב "עבירות קשה", אבל אני לא מכיר הרבה רכבי שטח שבאמת מתקשים בעליה הזו. ג'יפונים לא יצליחו - זו דרדרת של אבנים גדולות, אין קו נכון וצריך גם אחיזה וגם מומנט. אין מה לדבר על תנופה כי שתי הפניות החדות לאורך המעלה יחסלו אותה.

הפאג'רו לא מתקשה. הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא הגחון הנמוך, אבל הוא מספיק גבוה כדי לא להתיישב. מתקדמים תוך שמירה על מומנטום, הילוך שני-נמוך, בקרת האחיזה עובדת ועושה את העבודה. וכל זה כשמאחור, מחובר לשתי רצועות, הרכב היחיד בשיירה שמראש חששתי שלא יצליח לעלות כאן, כי אין לו הנעה לכל הגלגלים וגם לא הילוך כוח, או בכלל עודף כוח אם חושבים על זה.

אחרי הפניה השנייה אנחנו מנתקים את הרצועות והמשקולת מנקודות החילוץ וממשיכים לבד לעבר המדרגה של חלקו העליון של המעלה. לפאג'רו, כראוי לרכב מיושן, יש כפתור קסמים שהיום כבר קשה למצוא - נעילת דיפרנציאל אחורי, אורגינל. אני ממש שמח שהוא כאן, זה מין כפתור שכשאתה רואה אותו אתה יודע שתשתמש בו. זה הזמן להפעיל את נעילת הדיפרנציאל. בפעם הראשונה ולא האחרונה בטיול. תענוג. גלגל באוויר, ומטפסים את המדרגה בקלילות. הדאגה שלי היא מדרגות הפלסטיק שתחת הדלתות, ונדרש קו מדויק כדי לא לפגוע בהן. זה היה קרוב, מאוד קרוב, אבל התחמקנו ממפגש סלע - פלסטיק כואב ויקר.

ממשיכים לכיוון הרמה שמעל נחל שזר, אפוקליפסה של מטרות מופצצות ומכתשי פגיעות. השביל נוח ומסומן. זה משעשע משהו. לפני כמה שנים, כשכתבתי על המסלול הזה ממשבכיוון ההפוך, ננזפתי על ידי אנשי רשות הטבע והגנים על כך שהמלצתי לגולשינו לטייל בשביל לא מסומן, גם אם מדובר בשביל צבאי שנסלל על ידי צמ"ה ומשמש כשדה תעופה דמי, מטרה להפצצות בימי השבוע. זמן קצר לאחר פרסום הכתבה ההיא, השביל סומן, ועכשיו זה חוקי למהדרין לטייל בו. הטבע כנראה נצחי וגם השבילים לא קצרי מועד. אבל סימון שבילים, מותר ואסור... הכל בר חלוף, הולך ובא, אורך שבריר שנייה במושגים מדבריים.

מגיעים לבאר עדה, קופצים למנוחת צהריים ארוכה בחום של 40 מעלות מתחת לסלעים של ערוץ נחל פארן, קמים מעולפים וממשיכים. לפג'רו יש יופי של מזגן. אין יום מוצלח מהיום כדי לוודא את העובדה הזו, אני נוסע עם חלונות פתוחים ומזגן בעוצמה מלאה, ומצליח להרגיש די נעים גם כשטמפרטורת הסביבה גבוהה מאוד. לאחרים בשיירה אין מזגן. ממרומי הקבינה של הפג'רו לא נראה לי שהם סובלים אבל בכל זאת יש ימים שבהם עדיף להיות ממוזג...

עולים בנחל ערוד. כאן לכולם יש ייתרון על הפאג'רו. האתגר גם בחלקו התחתון של הערוד הוא אבנים גדולות. את הקטנות יותר אני מעביר מתחת למגן הגחון. את הגדולות צריך לעקוף. הפאג'רו רחב. איפה שהג'ימני שלפני עובר בלי להאט, אני מזיע ומתמרן. אפילו נאלץ לעשות רוורסים בשניים שלושה מקומות. מעלה את הגלגלים בסיוע הנעילה האחורית על הסלעים כדי לא להתיישב עליהם, ומכוון את הירידה של הקדמיים כך שהמדרגות לא יימעכו. זה לא קל, דורש ריכוז, בחירה מאוד מדוייקת של מיקום הגלגלים ואמונה. לאחד הסלעים כנראה חם מדי כדי לתרגל אמונה, וגלגל אחורי מחליק ממנו, אנחנו מחליקים הצידה והמדרגה מתיישבת בול על הסלע. למרבה המזל יש עוד אבן גדולה מתחת ועליה הגלגל נופל, מה שמניח את מדרגת הפלסטיק בעדינות על אותו סלע חלק, בלי לגרום נזק.
אחת המגבלות היא העובדה שבסל"ד נמוך אין מומנט זמין, והרגע שבו נהיה למנוע כוח שמצליח להתגבר דרך ממיר המומנט על הסלע שעליו בדיוק מטפסים, קורה בהתפרצות שמזניקה את הרכב כמעט במפתיע. כדי להיות מסוגל לשלוט בפאג'רו במדוייק, אני משתמש בשיטת נהיגה השמורה בדרך כלל לבהמות כבדות. רגל ימין על דוושת ההאצה שומרת על סל"ד מינימלי ושמאל על הבלם מווסתת את המהירות. זה עובד ומאפשר תמרון מדויק ואיטי.

עם הפאג'רו ארוך, אגב, לא הייתי מצליח לצאת מכאן בלי נזקים למדרגות הצד, וזה לא מסלול קשה במיוחד. מה שמוכיח שהמדרגות הלו מיותרות, אבל את זה ידענו מראש. יוצאים מהערוד לכיוון נחל ציה. עוד טיפוס של סדרת מדרגות סלע, ריכוז מירבי לא בלעבור אותן אלא בלא לדפוק כלום תוך כדי.

הפאג'רו עביר למדי, עביר מספיק. אמנם נמוך לטעמי אבל אם שמים את הגלגלים בנקודות הגבוהות תמיד תהיה מספיק אחיזה כדי להתקדם, וזה טוב. המתלים נהנים ממהלך קצר אבל סביר, ובקרת האחיזה בסיוע הנעילה האחורית מגבים את המתלים. האופן שבו ארבעה מתלים נפרדים עובדים במקום כמו זה עדיף בעיני על השילוב של מתלה נפרד מלפנים וסרן מאחור - כי כך הרכב כולו יותר מאוזן, והאבן הגבוהה שהעברת מתחת למרכז הגחון הגבוה, לא תפגע שני מטר וחצי מאוחר יותר, בביצה של הסרן האחורי.

הבעיה העיקרית היא תחושת חוסר בטחון שמלווה אותי כל הזמן, חוסר בטחון שנובע מהפחד לדפוק את מדרגות הצד העדינות או את החלקים הלא ממוגנים של הגחון הנמוך. זה מעייף ומתיש ופחות כיף מאשר לנהוג ברכב שמרגיש הרבה יותר סלחן לטעויות של מילימטרים בבחירת קו ההתקדמות.

בנחל ציה השביל מהיר מאוד, הנעה אחורית מתבקשת ממש. הפאג'רו מיטיב לטוס, המתלים נועדו בדיוק לזה, אבל מרגיש קצת שובב ואני נדרש לתקן אותו כל הזמן - זה בגלל שמדובר בדגם הקצר וגם בגלל שאנחנו נוסעים די מהר.

יוצאים מהציה, נכנסים מנחל חדב לנחל מישר, ולמיצד נקרות. לילה טוב. את יומו השלישי של הטיול אנחנו מקדישים לסיכום מהיר של נחל נקרות התחתון עד לערבה. הדשדש העמוק מוציא ממנוע הדיזל את כל מה שיש לו לתת, והאבנים שמתחבאות בתוך הדשדש מנגנות בעדינות על מגני הגחון שבהחלט הרוויחו את קיומם בטיול הזה.

נחל נקרות נגמר במה שנראה כמו פטה מורגנה. וכשחלק ממשתתפי הטיול משכשכים במי חזיון התעתועים, אני נהנה להביט בפאג'רו הקצר. כן, הוא חתיך. כבר לא מבריק כמו לפני שלושה ימים. למען האמת אפשר לתאר אותו כמאובק לחלוטין. מתאים לו ככה, מאובק. האיש בשטיפה בערב יכעס עלי. לא משהו שטיפ של 20 שקל לא יסדר.

פאג'רו קצר יכול להיות חבר נאמן לחווית טיול מדברית. המגבלות שלו ניתנות לטיפול קל וזול - צמיגי שטח, הגבהה קלה, מיגון גחון. ולהעיף את המדרגות המיותרות. כמו שהוא, מהחנות, לא כדאי לקחת אותו לטיול מאתגר למרות שזה אפשרי תחת הכרה באותן המגבלות. לא, זה לא רכב עבירות, הוא לא ג'יפ קשוח, אבל הוא בהחלט לא ג'יפון אלא רכב 4X4 קלאסי ומוצלח, והוא כן מהאחרונים שמזכירים את ימי התהילה של שנות ה90 והאלפיים בהם רכבי פנאי שטח מילאו את שבילי הנגב. כבר כתבתי שהוא מיושן. אחרי הטיול הזה שבו חצינו יחד את הנגב לרחבו, אני עדיין חושב שזו מחמאה.

מיצובישי פאג'רו דיזל קצר 2015, מפרט טכני

מנוע: דיזל הזרקה ישירה מסילה משותפת DI-D, נפח 3,200 סמ"ק
הספק: 200 כ"ס/3800 סל"ד
מומנט:45 קג"מ/2000 סל"ד
תיבת הילוכים: 5 הילוכים אוטו' Invecs II – sports mode
תיבת העברה: Super Select 4WD - II
הנעה: אחורית, 4X4, High + Low
מתלה קדמי: עצם עצה כפולה, קפיץ סליל, מוט מייצב.
מתלה אחורי: עצם עצה כפולה, קפיץ סליל, מוט מייצב.
צמיגים: 265/60R18
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,385 מ"מ/1,875 מ"מ/1,840 מ"מ/2,545 מ"מ
משקל עצמי: 2,180 ק"ג
משקל כולל: 2,665 ק"ג
כושר גרירה (עם בלמים): 2,160 ק"ג
נפח מיכל דלק: 69 ליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות ESP, בקרת אחיזה TCL
מרווח גחון: 210 מ"מ
זוית גישה: 34.6 מעלות
זוית נטישה: 34.3 מעלות
עזרי עבירות: נעילת דיפרנציאל אחורית, נעילת דיפרנציאל מרכזי.
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 7.2 ק"מ/ליטר
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 7.7 ק"מ/ליטר

10 תגובות

kruvi - 02-06-15, 10:11
- תגובה
אחלה כתבה

אומי5 - 02-06-15, 10:52
- תגובה
אחלה טיול

קונסטון - 02-06-15, 20:07
- תגובה
אחרים שחו...ואתה לא!
אחלה הוכחה למזגן של הפאג'רו
זכור לי ששם לפני כחודש, שפחות חום, קפצתי מהר למים

500 מעפ"ש - 02-06-15, 20:54
- תגובה
אני רוצה להאמין שזה לא הפאג'רו האחרון כרכב שטח אמיתי.
יש הרבה לקוחות נאמנים בעולם לפאג'רו ולטויוטה 120 (ארגוני בטחון, מחצבים...).

IlanHadar - 03-06-15, 20:26
- תגובה
אפשרי להיות יופי של רכב שטח:
מרווח גחון של 21 ס"מ, תמיד היה מספר הקסם, צריך הגבהה של 5 ס"מ ואז מושלם.
צמיגים הגדלה קטנה, שיהיה חתך 70.
בגדול זהו ויש רכב מושלם, האורך גם. חסר לי כמה זוזים?

עבודה יפה עם הפולרייזר אסף.