פורום ג'יפולוג 4X4 - מסלול ג'יפים חוצה צפון-השומרון, או: דרך נוף סובב-ג'נין

ח' יורד מהדיפ-טנדר הלבן, הזכור לטוב מהטיול לאזור טול כרם וה"נזלות", וניגש לשער הגדול המחושמל. המח"ט בעצמו; הוא ולא מלאך, הוא ולא שליח, כמו שנהוג אצלנו לומר בסדר החירות השנתי. מכה קלה בכנף הג'יפ שלי מספרת שיהושע הסייר קפץ החוצה כדי להצטרף לטקס פתיחת השערים המרגש, כדי לגעת בברזל של חלומות, דרגת קדושה אחת מעל דחיפת פתק לכותל. כי מאחורי מערכת הגדרות והשערים מחכה לנו חבל ארץ שלא ראה מטיילים ישראלים מעל שני עשורים.

מומלץ לטייל שם כמה שיותר. שימו לב - בתכנון וביצוע טיולים במרחב איו"ש יש לקחת בחשבון:

טיול מסוג זה מחייב ניווט תבליט ברמה גבוהה ומענה בזמן אמת לתכסית משתנה תדיר, עד כדי חסימות
כניסה לשטחי A בתיאום גורמי הבטחון
עם זאת אין בהכרח קורלציה בין דרגת הסיכון לבין 'צביעת' השטח (לשני הכיוונים), ולכן יש להכיר היטב את ריכוזי האוכלוסיה השונים על מאפייניהם כדי לתכנן נכון צירים, מקרים ותגובות בכל סיווגי השטחים
הצטיידות בנשקים חובה
רצוי למנות קצין בטחון חמוש בקבוצה, שאינו המוביל, ולייצר איתו מראש תכנית אבטחה למקרי תקיעה בשטחים נשלטים
רצוי מאד להפריד בין תפקיד המוביל לתפקיד הנווט\ים, וחובה שיהיו יחד באותו ג'יפ

גם אם לא על מכסה מנוע ארוך של ג'יפ, מומלץ לעקוב אחרי מפת המסלול באתר עמוד ענן בזמן קריאת הסיפור

הטיול הזה היחיד מסוגו, שמסכם סבב רציף של טיולי פלינט-סטורמז נדירים בצפון השומרון – גוש השטח הנטוש ביותר והאסור ביותר בישראל – הונח על האש חודשים ארוכים לפני כן, למעשה עוד הרבה לפני הטיול למערב הר חברון. התוואי עובר רובו-ככולו בשטחים ש'מחוץ לתחום', ותודה גדולה למפקד אוגדת איו"ש דאז תא"ל ל' על האמון וברכת הדרך, ובראש כולם – למח"ט מנשה דאז אל"מ ח' שהלך איתנו, תרתי-משמע, לאורך כל הדרך.

מספר חודשים קודם לכן, גורם צבאי המליץ לי לחבור ל-א' מיחידת הפיקוח של המינהל. א', כך לחש הגורם, פתח לאחרונה ציר קצר ומעניין של מספר קילומטרים ממעלה גלבוע דרומה בואכה נחל בזק. דבר איתו ונעשה משהו.

א', איש עסוק אבל סבלני ובעל אמונה בדרך של מטה ובדרך של מעלה, חנך את ישי הנווט ואותי על הציר המדובר בתצ"אות. זה יהיה הסיפתח שלנו הפעם, החלק הראשון של מסלול המתחיל מעבר לגדר המערכת הצמודה למעלה גלבוע, ויורד דרומה כאשר ג'נין, עיר-ואם-16 בישראל, מלווה אותנו ממערב. נשתחל בין אל-מועייר וג'לקמוס ונשרטט בליטה מזרחה על בסיס נחל בזק אל הכפר ראבא, נטפס להר בזק הגבוה ונגלוש ממנו לעקאבה חביב-הנק"ל, נפקוד את החורשה שהיתה פעם היאחזות נח"ל עירית ונרד למטה אל מרג' סנור היפה שעד כה זכינו לראות רק מלמעלה. נחצה את המרג' לאורכה ונשקיף עליה שוב מהצד הנגדי אצל החברים ג'רבא-את-זאוויה, ומשם מנהלתית עד מבוא דותן. אם יאפשר הזמן והחשק נכנס גם לנחל חדרה במלואו, הפעם ממזרח-למערב.

הפעם יצאנו בהרכב חסר מאד, כל אחד וסיבותיו המוצדקות. איתי מלפנים כרגיל ישי על המפות, יהושע על התצ"אות, והתות על הפריסות. מאחורינו הדיפ-טנדר בעל הלוחית השחורה, אחריו גל עם שניר החולם-על-ג'יפים וליאון בביקור-מולדת-הצנחנים המתוכנן בשאריות בט"ר סנור ההיסטורי. אחריהם סוגר חנן עם צלמירי צלמת-הבית של הקבוצה, וכמה חברים שלו מהגבעות הנכונות. וזהו. קומץ רוד-ראנרים בארץ הקויוטים.

שלוש לפנות בוקר הכנות אחרונות. איפה הפעם תתפוס אותנו תקלת הבכורה?
הפתעה: צלמירי על המסך הקטן. לא ג'יפ משתעל, אלא גרנדיס אפרורית מסרבת התנעה בהום-בייס שלה. מירי מסתובבת במעלה אדומים בשעות פלינט'ס שבהם אנשים שפויים סופרים כבשים, ומוצאת נודד-שינה מקומי שמושך אליה כבלים. במקום לחבור אלינו במסילת ציון, אני מפנה אותה ישירות למעלה גלבוע והיא אמנם מרוויחה הגעה מוקדמת מאיתנו, אבל התשלום ייפול בסוף היום על חנן, שייאלץ לחזור למשבצת ההתחלה כדי לפרוק אותה ליד הפרייבט.

אור ראשון זורק סימנים ראשונים ביציאה משש. המח"ט ממתין לנו בשעה הייעודה, ואנחנו מנסים להדביק את האיחור שיצר תפקיד החבר-הטלפוני למירי. גם גל יוצא באיחור אופנתי מהמרכז ואני לוחץ עליו. ליאון מדווח לי שהמנוע שם עף החוצה עוד רגע.

צומת יזרעאל שעת זריחה. העלייה מהתענכים דרך נוף גלבוע שני-שליש גובה – מטמטמת, אבל לי אין זמן ליהנות מכל הטוב הזה מלבד סנאפשוטים רגעיים. הכביש מפותל והזמן דוחק.

נכנסים בסאונד אמריקאי טיפוסי למעלה גלבוע הרדומה. טורבינות החשמל הענקיות מקבלות את פנינו בנפנוף כנפיים מרשים, והמח"ט עם ב'-קודקוד מתעפצים בדיפ-טנדר. מגיע להם אחרי לילה לבן. גם גל מגיע עם מטענו האנושי, ומכאן ואילך שניר ינצל כל רגע לסיפוק הסטייה המוּלדת שלו – מדידות חום בעזרת אקדח המדידה האינפרא-אדום הצהוב תוצרת איביי. שניר מודד הכל; את הטמפרטורה של המנוע, של הצינור, של הבאנד-של-הצינור, של המברג-שפותח-את-הבאנד-של-הצינור, ושל המצח של עצמו. בהמשך היום הצעצוע הזה יצליח להוציא אפילו את גל משיווי משקל.

אני מנצל את הזמן עד הגעתו של חנן ומסדר את הגרנדיס – בסך הכל תבריג נעל-כבל מצבר שעשה את שלו, אילתור מתאים יסגור את הפינה לטובת החזוֹר. ראצ'ט עם בוקסה הם הקפה-ועיתון של בוקר פה, זו הסטייה שלי. ישי מרתיח מים על הכנף של האדום, ולאיפה לעזאזל נעלם חנן. בינתיים לא נעיר את החיילים.

חנן, שהשקיע מהלב אחרי כאבי הטיול הקודם, שוב נעצר – 300 קצרים בלבד לפני היישוב הסופה שלו עדיין מתעקשת, ולא תיתן לו להגיע למפגש עד ששוב תזכה לשמוע ממנו שהוא אוהב אותה. בכלים, לא במילים. ושוב אני מתמנה לחבר טלפוני, ומאתרים-בהתכתבות את אחד מחוטי ממסר משאבת דלק שהתחמם וניתק. מנחה את חנן איך לקמבן, ומכאן ואילך המכסה הגדול יוּרם בכל הפסקה לניתוק ולהפעלת הקומבינה.

לובשי המדים מתעוררים, הטור הקטן יוצא מהיישוב ומקיף אותו מצפון עד לשער כפול בגדר המערכת הכפולה. המח"ט מוציא את צרור המפתחות הגדול ופותח את השער וי-איי-פי. צמחיית הפרא הגבוהה שמקדמת את גלגלינו מתחננת לכיסוח, כמו השערים שהתחננו להיפתח אחרי דור של נעילה.

הנוף יפהפה ומזג האוויר יוצא מן הבריזה, אחרי יומיים של חום יולי אוגוסט כבד מאד. הכפר הראשון הוא פקועה, עדיין מנומנם. בית הכלא הפלסטיני הדנדש ברעשה קרוב למדי, ערימות-הכאב של הריסות גנים וכדים דוממים מעט מערבה משם, ואילו ג'נין ובנותיה הסוררות נצפות היטב מייד אחריהם. שמורת אום תות היפה תיחשף לעינינו עוד כברת דרך קצרה. מדרימים מפקועה ופגושינו אל כביש ג'נין-ג'לבון. אקליפטוסים בודדים פה ושם, מפוזרים במרחקים גדולים יחסית. קטע מוזר; איך הגיעו לכאן בבודדת?
האזור חקלאי בתולי-יחסית ושקט מאד, כאילו שייך לזמן אחר. לשאוף את הנוף ולחיות את הרגע.

חוברים לכבישון ומזהים את מקבץ הלולים עם האחד באופסייד. פחות מקילומטר מזרחה ויורדים להשיק ללולים בדרכנו אל ואדי אבו-ערא. מוצאים את עצמנו בוואדי קטן דרום-מזרחית לטריג 394, בינות למטעי הזיתים הצעירים, ומטפסים בדרך מדורדרת. הדיפ-טנדר הצבאי מתקשה לייצר אחיזה ואני יורד חזרה רגלית. הקולונל חייב לחתוך בשעה 1300 לישיבה חשובה ואנחנו חייבים לשמור זמן לקרבות הר בזק הלא ידועים. מקצה שניים-שלושה נסיונות לחילוץ עצמוני, מוציא אוויר מצמיגי הגודייר הצבאיים המנופחים עד הוונטיל ומתברג בקבינה, מייצר מטוטלת 'אמבטיה' קצרה – ועדיין אין תוצאות. לא נעכב את עצמנו על מקצי-שיפורים, חוזר למעלה בריצה כדי להוריד את הנבלה שלי לטובת משיכה. הנה חומר לצלמירי על הבוקר, אני חושב לעצמי, ומשאיר את מפתח הוונטילים שלי בידיו של גל, שינצל את הזמן עד שאצוץ מלמעלה בהיפוך פרונט.

עד שאני חוזר, גל מפציע עם הכלי הצבאי למעלה אחרי הורדת אוויר נוספת, אגרסיבית יותר, וזינוק עדין בשני-קצר. תצטרכי לחכות לשואו-אוף הבא, צלמירי.

עכשיו אנחנו למעלה דרומית לנ.ג. 394, אין דרכים ואנחנו מנווטים לפי התכנון בינתיים. המח"ט מזכיר לי את מגבלת הזמן שלו, ואנחנו מכבידים רגל על הדוושות. אחרי כברת דרך לא ארוכה, מגיעים לנקודת הגלישה חזרה למטה והפעם מצידו הנגדי של הרכס, מדרום. התלבטות – האם להמשיך על בטוח בוואדי שהציע הפקח א', למרגלות טריג 369, או לקחת וואדי אחד מזרחה לו שהוא מיוער יותר? יהושע מנתח תצ"אות ומחליטים ללכת על ה'שיפור'.

שיחק אותה יהושע הפרוע. הוואדי החלופי מתגלה כהצלחה יפה מאד, ובמקום מוכרז כ"נחל מחטים" ונקודת עניין חדשה בוקעת לה בעמוד ענן, נקודה בודדה בכל המרחב הזה שמתוספת לכמה נקודות רחוקות יותר מדרום מאת נווטנו השני מאיר רוטר, שהפעם לא הצליח להגיע ונאלץ לאכול את כובע קצין-המשטרה שלו. בסופו של הוואדי, למטה, תחושה של חורש הרי ירושלים במיטבו. מגניב לגמרי.

חולפים מערבה לאל-מועייר בתוך וואדי אל-מבסיל (אופציה אחרת היתה לעבור בין אל-מועייר למוטילה), בקצהו שוברים תשעים-מזרחה לנחל בזק עילי באזור הלא-מטויל שלו (כאילו ההמשך פקוק בהמוני בית ישראל...). בשלב כלשהו אני מזהה את החלק של נחל בזק שעשינו לפני כמה שנים, כאשר ירדנו אליו מהכפר ראבא. הנחל מתגלה הפעם כנוח הרבה יותר בהשוואה לברדק של אז ואין בעיות מיוחדות. הנוף עוצר נשימה גם בשפיץ של הקיץ, כולל מפל יבש שהצדיק עצירה לרגע. אחת הפינות היותר נידחות של הארץ המובטחת.

יוצאים מהנחל דרומה לכיוון בקעת בזק המהממת-בחורף. שולפים מפאוץ' המור"ק הקבוצתי זיכרונות מהטיול הראשון ההוא לצפון-מערב הבקעה, שגילה למובילי הטיולים למיניהם שנותרו עוד צירים קצת פחות טריביאליים בארץ הזאת, ומשווים בין הירוק ההוא עם הצהוב הזה. ועדיין יפה יפה משבצת החן הזאת.

בדרכנו חולפים תחת מרדף וואדי שובש, פיסת הסטוריה מתקופת שנות המרדפים בבקעה. תקציר מתוך עמוד ענן:

"לפנות בוקר כ"ו אלול תשכ"ח 19.09.68 התגלו עקבות מחבלים מזרחית לברדלה. 4 חוליות גששים מלוות במפקד הנח"ל המוצנח סא"ל משה סטמפל (הסגן של מוטה גור במלחמת ששת הימים, שצולם עם הדגל בכותל ושניהם קיבלו עיטורי העוז על פעולת חאן יונס ב-1955) ועמו צוותי מרדף, חפ"ק חטיבת הבקעה וחוליה מיוחדת של חרוב, עקבו אחרי העקבות לתוך וואדי שובש. הבדואים שבוואדי נשבעו שלא הבחינו באיש, מה שלא התקבל על הדעת.

אחד הכוחות זיהה תנועה במבנה החורבה שבשלוחה, אך סטמפל לא אישר לפתוח באש משום שחשש שכח אחר מגיע מצידו השני של המבנה ולא היה בטוח שהתזוזה במבנה אלו מחבלים. אל הכח, שהיה במרחק 10-20 מ' מהמבנה, נזרקו שני רימונים ואש נפתחה מתוך הבית. הבית שולט על השלוחה משלושת צדדיה וכן רצפתו חפורה לתוך הקרקע ועל כן הוא מבוצר. סטמפל נפגע מרסיס ולאחר מכן נהרג מכדור. רס"ן דורון מנור, סגנו, לקח את הפיקוד על הכח (עד שנהרג גם הוא בהמשך הקרב). הררנ"טיסט ירה 6 פצצות לעבר הבית עד שנפצע וכן גם המא"גיסט. האש מהמבנה הייתה חזקה והפצועים התרבו, אפילו מסוק הבל ספג פצצת ררנ"ט מהמחבלים אך הצליח להמריא עם פצועים.

הכח עבר מהשטח שנשלט בידי הבית, באיגוף בוואדי, אל השלוחה שמעל לבית, פתח עליו באש כבדה והסתער. הקמב"ץ השחיל רימון אל החלון, אשר פגע במטען והמבנה התמוטט. התברר כי שני מחבלים ניצלו את תנועת הכח כדי להתבצר במערה לצד המבנה, שניים נוספים מאחורי עצים ואחד ברח. הכח חיסל את המחבלים שהתבצרו והמסוק חיסל את המחבל שברח.

לכוחותינו היו 6 הרוגים, ביניהם מג"ד הנח"ל המוצנח משה סטמפל (פלס) על שמו קרוי מחנה פלס בבקעות, וסגנו דורון מנור, ו-3 פצועים קשה.
מבנה החורבה פוצץ לחלוטין, אך ניתן לראות את שרידי החורבה ומקום הקרב. ובכלל משלוחה מצוקית זו נשקף נוף מרהיב של האזור."

הגענו לבור המים המוכר לנו בשולי בקעת בזק, עצירה למקלחת חובה באדיבות יהושע המטביל. בגדים ספוגי מים הם אֵם-כל-מיזוג עבור עכברי הג'יפים הפתוחים בקיץ, וההשקעה שווה כל ליטר. הפסקה לארוחת בוקר תהיה בהר בזק, רק אחרי שנרוויח את לחמנו ביושר; אלמנט האי-וודאות מסתתר שם, גם בעליה גם בירידה.

מטפסים איכשהו לאוכף שבין טריגים 633 ו-713, הכפר ראבא מלווה מימין. משם מפלסים את דרכנו לראס א-סלמה ושם פורסים תחת חרוב גדול. אמנם נמוך מעט מהפסגה, אבל מאפשר תצפית נקיה מזרחה על ראס אל בד הגבוה ועל הירדן. מדרום – גדיר ותייסיר, מצפון – הגלבוע והטורבינות שפגשנו מוקדם בבוקר. החזר-השקעה מכובד בהחלט. גל לא מצליח להתניע את הסיפור המפורסם שלו על הסקי והגרמנית המדוברת, אז מסתפקים במעשייה על איך הוא טיפס על הפירמידה בחיוך אווילי והשוטר המצרי שיצא מהכלים.

מחליטים להמשיך על בסיס שיא גובה אל פסגת הר בזק. אין דרך, טרשים חזקים והעניינים מתחממים. יהושע וישי מדלגים בין הסלעים ומסמנים תוואי התקדמות, בונים רוג'ומים קטנים ושוב משנים. מסמנים ומשנים. המון סימוני ידיים קצרים והפניות אצבע שקטות, גז-ברקס-גז על הראשון הקצר, החבורה הקטנה בעקבותיי ולאט לאט מפלסים למעלה אל הפסגה. אחד הבולדרים המרושעים מחכה-חכה לי למטה באגרוף קמוץ ורעש חריג מנחית מהלומה מבטן הג'יפ אל בטן הנהג. בראש עולה תרחיש והגוף השוכב למטה מאשר: התפצח הבל-האוזינג.
גם שניר, הראשון תמיד ללכלך את הידיים עבור החברים, יורד פזצט"א והפעם ללא אקדח הטמפרטורה החשוב. לא מתרגשים. גורפים את השברים, משאירים את גלגל התנופה להתאוורר בתחתית, וממשיכים. את יתר הכלים כבר מכוונים אל 'נתיב' מעט שונה, ככל שבכלל ניתן לדבר שם על 'נתיבים'.

אני לא רואה מכאן המשך למעלה, אומר הקולונל בקשר.
כעבור רבע של שעה כולנו למעלה בפסגה, בחתיכה אחת חוץ ממה שכבר נשבר. איזה מקום מדהים, העיניים לא שבעות מהנוף המטמטם. עוד נחזור לפה, עוד נחזור.

מהפסגה אפשר רק לרדת.
יהושע, המתמזג בנוף המקומי עם גלבייה על הראש, מתווה נתיב, ואנחנו יורדים מערבה על הטרשים וחוברים אל ציר היורד מראבא לכיוון המשולש הבלתי-קדוש תייסיר-טובאס-עקאבה.

קילומטר וקצת לפני עקאבה מונחת שורה של קוביות נ"ט מבטון שהונחו כאן על ידי הירדנים, באזור התנהלו קרבות שריון שהזינו כמה מהמור"קים של מלחמת יוני 67. במושגי ימינו, משעשע לחשוב על הקוביות האלו כמעצורי טנקים.

מתמרנים ברחובות עקאבה, המקומיים מנסים לקלוט מה הולך, או נוסע, ברחוב הנשמות הטהורות. בלב הכפר המח"ט מעביר מקל אל קצין מג"ב גבר-גבר בשם קבלאן, וממשיך בדרכו אל הלו"ז. במידה ונגיע למגבלות זוג הדווידים הממוגנים – אחד מקרטע ואחד לא – אוכל לנהל אותם בצירים מקבילים אלינו. חלוקת קשרים ואני משבץ את הדויד המקרטע אחריי ואת קבלאן סוגר במאסף.

עולים באחת הסמטאות, סבלניים עם המקרטע. חוצים את הכפר דרומה ומערבה אל היאחזות נח"ל עירית הנטושה, ועצירה לארוח"צ. מי מאיתנו שמדלג עוד 50 מטר רגליים, יוצא מתוך החורשה ולעיניו מתגלית בקעת סנור במלוא הדרה. כמה פעמים צפינו על המרג' מדרום וממערב, זו הפעם הראשונה ממזרח. מתאמצים לחוות את הרגע, הרבה מאד זעה נדרשה כדי להכנס באישור ללב השטח האסור. הנקודות הנחשקות במפה מתגבשות למציאות.

הירידה מנח"ל עירית אל המרג' מסובכת ממה שהערכנו בגלל מבוך של דרכים המסתיימות ללא מוצא; האזור מיושב ומעובד בכל פינה. בדיקות ופרסות, בדיקות ופרסות, אפילו תחנת משטרה מקומית, ובסוף מוצאים ומשתחלים למטה אל הבקעה החקלאית הפתוחה. חלום התגשם, מה שזכינו לראות מלמעלה – גם זה לגמרי לא טריוויאלי במציאות ימינו העגומה – זכינו סופסוף לכבוש בגלגלים, מלמטה. מנציחים את הרגע הזה בלב, מי יודע עוד כמה שנים יעברו פה שוב מטיילים יהודיים, שלא לומר מתיישבים.

חוצים את המרג' בנסיעה של כשמונה קילומטרים כשמדרום מלווים אותנו אל-ג'ודידה, סיריס (שמורת האלונים הפגועה) ומיתלון, וכמובן השייח 'שלנו' חורייש, ממנו צפינו לכאן פעמיים. מצפון סיר, זבבדא ומיסיליה וסמוך לה התצפית המצויינת מג'בל אבו אל חיר (עוד נגיע). קילומטר מעבר לשלוש הכוכבים האלה – שרידי בט"ר גולני "בזק" המפורסם, וצרעות קבאטייה שהצליחו לסלק את הכובש הציוני המבולבל בקמצוץ כדורי נק"ל וכמה אצבעות-חבלה מאולתרות – מזמזמות מייד משמאלם. בבקעה הגדולה סוגי חקלאות רבים – גידולי שדה ואוכלי עשב. היעד הבא – התפקדות חוזרת בחורף לשעשועי בוץ, כאשר המרג' מוצפת על גדותיה. נפתח סחבקייה מקומית, ובמקום רימונים נזרוק קובבות. כמעט כמו ניגוב החומוס בדמשק של שימון עליו השלום.

המקומיים דווקא מבסוטים משבירת-השגרה שיצרנו להם. Jeep-ים קלאסיים הם שכבה בפני עצמה, מעל שכבת הפוליטיקה.

נפרדים מהנוסטלגיה ומטפסים אל הכפרון ג'רבא. פתאום קבלאן מוריד עלי שהם בשעה חמש-אפס-אפס חייבים להיות חזרה בבסיס, כי החיילים רעבים ומפיתום שיעלו בדעתם להצטייד באספקה לטיול ללא פקודה מפי הגבורה, ומן המפורסמות שהצבא-כולל-מג"ב צועדים על קיבתם; שלוֹל מחייל את הארוחה שלו כשהמחוגים על הצ'ופצ'יק, ושללת לאלתר את יכולת הלחימה שלו. אופס, בעיה.

מחליט מה שמחליט, ובינתיים ממשיכים לטפס על הסכין שמעל ג'רבא אל טריג 528. תצפית משגעת לכל הכיוונים ובעיקר אל סנור ממנה הגענו מדרום-מזרח, ואל עמק דותן אליו נגיע בצפון-מערב. לא רק אנחנו על הסכין אלא גם האבטיח שחנן זרק אצלו מאחורה, ובשת"פ עם העוגה של צלמירי ובירה מחבית קטנה ושובבה אנחנו מרוויחים שעת-מג"ב נוספת בזכות ולא בחסד. מכסה המנוע של הדויד המקרטע שוב פתוח כמנהג פלינט'ס ידוע, כי רומא לרומאים וג'יפה לג'יפאים. שניר לא מפספס את רגע האושר ויורה לתוך תא המנוע הממוגן באקדח האינפרא. ונרגע.

מקפלים ומקצרים לציר 60 סמוך למרכא, מנהלתית עד מבוא דותן ומחליטים לוותר גם הפעם על נחל חדרה כדי להשאיר טעם של עוד. סטיקרים של הפלינט-סטורמז מוצמדים על הגולייתים הממוגנים כמיטב המסורת, מזכים את רולדין בשער מנשה, והביתה.

חציית צפון השומרון הושלמה.

אפילוג
הטיול הזה היה האחרון בסדרה שהוצאנו לפועל בתקופת כהונתם של ח', מח"ט מנשה-דאז – אשר לראשונה מאז הפקרת חבלי ארצנו בידי גורמי הטרור איפשר לאזרחים ישראליים לפקוד אותו שוב – ושל ז' הסמח"ט שגם הוא התלווה אלינו יותר מפעם והתגלה כנהג מצויין (הסא"ל הבדואי השני בצה"ל שעמד גם הוא לפני סיום קדנציה). פחות מחודש אחרי ה"חוצה" סיים ח' את תפקידו והתקדם הלאה בצבא, ונציגים מטעמנו הוזמנו לטקס הפרידה שנערך בחטיבה. מאיר רוטר, יהושע כרמל ואנוכי הגענו להיפרד בשם הפלינט-סטורמז ו"עמיתים לטיולים".

החלטנו על מתנה מעניינת לשני הקצינים – וקנינו שני מודלים של רנגלר אדום בקנ"מ 1/24, ולא סתם אדום – אלא אדום מאובק. דרור בידי הזהב שלו הפניק אותם בבסיסים 'מסולעים' מגניבים והעמיד אותם בפוזה מתבקשת. עמרי חתם אותם בשתי תוויות הקדשה מעוצבות, ואני סיפקתי את הנוסחים.

הקמב"צית שמרה לנו סלוט בשורת נאומי הפרידה. מאיר ויהושע הסתירו את המתנות העדינות בכוננות שליפה, ואני אמרתי כמה מילים בשם חברינו.

"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו." קבע טרומפלדור. האמירה הזו היתה נכונה תמיד, ותהיה נכונה תמיד; לקידמה ולהתפתחות טכנולוגית אין שום השפעה עליה. העקרון הוא, שהצבא כמשרת העם הולך בעקבות האזרח, ולכן במקום בו אזרחים יתעקשו ויתמסרו לנוכחות אזרחית – הצבא יצעד בעקבותיהם ושם ייקבע הגבול. אבל צריך גם את הצד השני – כדי שהצבא אכן יבוא, מפקדיו חייבים להיות חדורים בהכרה של שליחי הציבור.

אנחנו, חברי קבוצת "הפלינט-סטורמז" יחד עם מובילי "עמיתים לטיולים", לקחנו על עצמנו להחליף את המחרשה במה שנמצא בידינו – גלגלי הג'יפ. שיתוף הפעולה לו זכינו מצד ח' הוא חסר תקדים בגזרת איו"ש כולה ובפרט בגזרת מנשה העזובה; כל כך הופתענו מהצניעות והפתיחות שאיפיינו את ח' בפעילויות המשותפות שלנו, זו היתה הפתעה טובה-מדי-לעיכול לבוגרי המסגרת הצבאית כמונו, מסגרת שבדרך כלל לא אוהבת אזרחים שמסתובבים לה בין הרגליים. בזכות ההירתמות של ח', ז' ואנשיהם, זכינו להחזיר נוכחות יהודית לחבל הארץ הזה."

[מוסרים את המתנה ל-ח']

"יש פה פיצ'ר, אפשר לפתוח מכסה מנוע... התלבטנו אם לקבע אותו ככה, בסוף החלטנו להשאיר את זה לשיקול דעתך."

45 תגובות

איל מ - 14-07-18, 23:24
- תגובה
נשמע טיול מעולה. שנים שלא הייתי שם, וגם אז, למי היה שכל להינות מהנוף...
טיפ קטן (אם כי כמעט לא רלוונטי, בגלל הסבירות האפסית של רוב אנשים לנסוע בדיפטנדר).
הדיפטנדר הצבאי בנוי למשקל. הרבה משקל.
כשהוא ריק הוא סובל מחוסר אחיזה מטורף מאחור, ונסיעה לא נעימה. אם מורידים את הקפיצים הפנימיים ומעמיסים קצת את הארגז, הוא הופך לחיה אחרת לגמרי. הרבה יותר רכה ומפנקת, והרררבה יותר עבירה (אם המנוע מצליח לסחוב).

גיא - 15-07-18, 00:52
- תגובה
נחמד.

האמת היא שכל השטחים נראה לי מבחינת נוף אותו דבר.
ואני עדיין לא יודע להחליט אם אתם משוגעים או שהגיע הזמן להעיף את דאסטר, לקנות סופה ולהצטרף ...

יישר כוח.

Sent from my iPhone using Tapatalk

GodsFather - 15-07-18, 10:09
- תגובה
משוגעים, חדורי אמונה, tomato tomato

Sent from my SM-G900F using Tapatalk

ronen7k - 15-07-18, 13:00
- תגובה
תענוג לקרוא , ושלא לדבר על הקנאה להגיע לשם ..
תודה על השיתוף באתר.

ד ו ר ו ן - 15-07-18, 13:50
- תגובה
סיפור דרך נהדר.
מעלה זכרונות משיטוט בעוקף ג’נין.

אם כבר,
בזמנו נתקלתי בגרוטאת טנק ישן מאד, אם אני לא טועה, משהו רוסי, על הרכס התוחם מדר׳ מערב את ג’נין, ונזכרתי בעקבות סיפור המסלול.

מישהו יודע משהו על הטנק?

נמרוד - 15-07-18, 16:04
- תגובה
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

סיפור דרך נהדר.
מעלה זכרונות משיטוט בעוקף ג’נין.

אם כבר,
בזמנו נתקלתי בגרוטאת טנק ישן מאד, אם אני לא טועה, משהו רוסי, על הרכס התוחם מדר׳ מערב את ג’נין, ונזכרתי בעקבות סיפור המסלול.

מישהו יודע משהו על הטנק?

אתה מתכוון לצומת הטנק בכניסה לקבטיה?

בכל מקרה, בקרב עמק דותן, לא היו טנקים רוסיים. זה היה שרמנים מהצד שלנו מול פטונים ירדניים, אז הטנקים הכי מודרניים בזירה.

גיתאי נוה - 15-07-18, 17:06
- תגובה
כן זה צומת הטנק בכניסה לקבאטייה.
אגב לירדנים היו פטונים M47, לא ה-M48 שצה"ל קיבל.
קבל ציטוט על הנקודה מתוך עמוד ענן:

האנדרטה פונתה ב-1993 מיד עם פרוץ הסכמי אוסלו שבהם נתנו חבלי מולדת שכבשנו בדם יקר לערבים, השלטים הועברו לאנדרטת עוצבת ברק במוזיאון השרון בלטרון וכן הטנק הירדני (ראה תמונה).

דרור ברלי - 15-07-18, 17:16
- תגובה
הטנק מקבטיה הוא בוודאות פטון M47 ירדני.

יונימוג אדום - 15-07-18, 19:56
- תגובה
הסיפור כתוב יפה ומעניין מאוד , שטחים בתוליים ויפים מאוד , וחבורת משוגעים שזורמת יחדיו .
מי צריך יותר מזה לטעון מצברים ?
מצפה כבר לתיאור המסלול הבא .

אילן

ד ו ר ו ן - 15-07-18, 20:11
- תגובה
נכתב במקור על ידי נמרוד

אתה מתכוון לצומת הטנק בכניסה לקבטיה?
בכל מקרה, בקרב עמק דותן, לא היו טנקים רוסיים. זה היה שרמנים מהצד שלנו מול פטונים ירדניים, אז הטנקים הכי מודרניים בזירה.

לא, לא מדובר על צומת הטנק, אותה אני מכיר.

מהסתכלות על המפה אני מעריך שזה על השלוחות בין ג’נין לבורקין.
אני זוכר את העיר למטה מצפון מזרח לנקודה, אבל עברו הרבה שנים.. לא זוכר את הנקודה הספציפית ונזכרתי בעקבות הכתבה.

בהסתכלות על תמונות של M47 זה די בוודאות זה, ולא משהו רוסי.

הגענו אליו במקרה בשיטוט בשטח לפני לא מעט שנים (כמי גם להיאחזות הנח״ל המוזכרת בלילה הזוי משהו).

אגב קרבות טנקים, בעמק דותן ניתן היה לראות את קוביות הבטון שהיוו מכשול נגד טנקים.

asafk - 15-07-18, 20:48
- תגובה
אני אחפש באלבום תמונות ממגדל התצפית של עירית בזריחה... מהכמה ימים שבהם הייתי חייל אמיתי, לוחם.
בתעסוקה ההיא - אשר בשבוע האחרון שלה נחתם הסכם אוסלו - טיילנו המון בשטח.. היה לא רע מבחינת הנוף והטיולים. אגב ליישובים מתחת לעירית היה הכינוי "יישובי GMC "...

אזור ממש יפה. כרמי זיתים, נחלים ומעיינות, כפריים מסבירי פנים, טוסקנה של השומרון..

אסף.

SII_A - 16-07-18, 12:30
- תגובה
כתוב נהדר.
תודה.
מקווה שהמח"ט הבא ישתף פעולה.....

גיתאי נוה - 17-07-18, 09:50
- תגובה
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

לא, לא מדובר על צומת הטנק, אותה אני מכיר.

מהסתכלות על המפה אני מעריך שזה על השלוחות בין ג’נין לבורקין.
אני זוכר את העיר למטה מצפון מזרח לנקודה, אבל עברו הרבה שנים.. לא זוכר את הנקודה הספציפית ונזכרתי בעקבות הכתבה.

בהסתכלות על תמונות של M47 זה די בוודאות זה, ולא משהו רוסי.

הגענו אליו במקרה בשיטוט בשטח לפני לא מעט שנים (כמי גם להיאחזות הנח״ל המוזכרת בלילה הזוי משהו).

אגב קרבות טנקים, בעמק דותן ניתן היה לראות את קוביות הבטון שהיוו מכשול נגד טנקים.

ביררתי עם מאיר רוטר, אחד מהנווטים שלנו שמסתובב המון בשטח לבד ועם הצבא.
הוא מכיר היטב את תא השטח של ג'נין-בורקין-קבטייה - ולא מכיר טנק כזה.
אולי סחבו אותו בזמנו לברזל כשהאולימפיאדה בסין הקפיצה מחירים.

ד ו ר ו ן - 17-07-18, 13:01
- תגובה
נכתב במקור על ידי גיתאי נוה

ביררתי עם מאיר רוטר, אחד מהנווטים שלנו שמסתובב המון בשטח לבד ועם הצבא.
הוא מכיר היטב את תא השטח של ג'נין-בורקין-קבטייה - ולא מכיר טנק כזה.
אולי סחבו אותו בזמנו לברזל כשהאולימפיאדה בסין הקפיצה מחירים.

זה היה ב-94.. לך תדע לאן הוא הלך..

Sent from my iPhone using Tapatalk Pro

דרור ברלי - 17-07-18, 15:44
- תגובה
האולימפיאדה בסין היתה ב-2008.... עברו "רק" 10 שנים.
את הטנק אני זוכר ממילואים באיזור ב-95', אז הוא עוד עמד במקומו.

arik_zuck - 18-07-18, 08:18
- תגובה
סליחה,
טעות בפורום

איל מ - 18-07-18, 09:09
- תגובה
אריק צוק היקר.
אנא,
חזור לאתר הטוקבקים שלך בבקשה והשאר את הדיון הפוליטי הדמגוגי שלך מחוץ לפורום שלנו. כאן לא מדברים פוליטיקה. כאן מדברים שטח.
(אם כי מאוד מרשים המאמץ שהשקעת כדי להרשם לפורום ולכתוב את ההודעה היחידה שלך, שכמה מפתיע, לא קשורה לג'יפים).

מיכה100 - 18-07-18, 12:21
- תגובה
נכתב במקור על ידי איל מ

אריק צוק היקר.
אנא,
חזור לאתר הטוקבקים שלך בבקשה והשאר את הדיון הפוליטי הדמגוגי שלך מחוץ לפורום שלנו. כאן לא מדברים פוליטיקה. כאן מדברים שטח.
(אם כי מאוד מרשים המאמץ שהשקעת כדי להרשם לפורום ולכתוב את ההודעה היחידה שלך, שכמה מפתיע, לא קשורה לג'יפים).

הי אייל,
לא הספקתי לקרוא מה כתב אותו אורח לרגע, אז אתייחס רק לדבריך.
הכתבה שלמעלה ובעיקר הסיפא שלה רצופה היגדים פוליטיים, מהצד הימני מאוד של המפה.
מהתגובות נראה שעבור רוב הגולשים האמירות האלה הן סבבה, שלא לאמר דברי אלוהים חיים, אבל עבורי ואולי עבור עוד כמה הדברים צורמים ו'פוליטיים' עד מאוד.
מבחינתי הייתי שמח לראות קצת יותר ריסון של הכותבים ומימוש של אמירתך 'כאן לא מדברים פוליטיקה'.

ניר ל - 18-07-18, 13:17
- תגובה
אני רחוק מלהיות יפה נפש או ״שמאלני״ ועדיין מסכים עם מיכה שהיה ראוי לחתוך את המשנה האידאולוגית בעריכה ולהתמקד בטיול. אולי עוד לא מאוחר לזה, בינתיים בואו לא נדליק את זה גם כאן.

נמרוד - 18-07-18, 13:25
- תגובה
"אוטר גזוכט", סבא שלי היה אומר."אז אמר". גם אותו צוקר שנמחק, לא יודע מה כתב, וגם גיתאי עם הפאתוס המוגזם שלו.

אני כנראה קרוב בדעות לשלך מיכה, ומשתדל לא להביא אותן לכאן. זו החולשה שלנו, הליברלים, להגן על זכותו של הצד שני להביע את דעתו, מבלי לקרוא לה בשמות התואר הפסיכולוגיים הלא מחמיאים שלדעתנו מתארים אותה.

זה טיול ג'יפים יפה, נופים מרשימים, תתיחס לזה כאל תיעוד היסטורי, טיול פרידה מהשטחים, או בכלל טיול ג'יפים בחו"ל.