פורום ג'יפולוג 4X4 - רכב 4X4 הבא שלך: ג'יפ או טנדר?

עד שנות ה90' היה מגוון מצומצם של רכבי 4X4 בארץ הקודש. מי שטייל בשטח עשה זאת בג'יפ CJ תוצרת ישראל או ייבוא אישי מאוהיו או בסמוראי קטנטן. מעטים נהנו מחוייה אמריקאית בסגנון מפקד האוגדה והתגלגלו בבלייזר K5. מעטים בחברה להגנת הטבע או בהתיישבות העובדת נהנו מטנדרים כפולי הנעה שהיו נדירים וספרטניים. טנדר הסמוראי במיוחד היה חביב בקיבוצים מסוימים. אך הקבינה הבודדת הגבילה את השימושיות שלהם. ואז נפרץ החרם הערבי.

בתזמון מושלם עם פריחת סגמנט הפנאי שטח בעולם, בשנים 93'-94' נפרץ החרם הערבי ומותגי הרכב היפניים שעד אז היו חלום בלתי מושג החלו להגיע ביבוא סדיר. הבחירה היתה מגוונת וכללה רכבי פנאי שטח רבים, רובם עם יכולות שטח טובות ממש, ויחד איתם הגיעו גם טנדרים כפולי הנעה וכפולי קבינה. ההבדל בין רכבי הפנאי שטח לבין הטנדרים הקטנים של אותה תקופה היה משמעותי. הטנדרים - רכבי עבודה ספרטניים, קשוחים, בעלי קבינות צפופות ומתלים של משאית. בולט לטובה היה הטנדר של טויוטה, עם שני סרנים וקפיצים ארוכי מהלך, ועדיין מדובר היה ברכב עבודה קשוח שלא מתאים להסעת משפחה בנוחות ובודדים חשבו עליו ככזה כי כאמור, מבחר רכבי השטח והפנאי שטח היה גדול ומגוון - טראנו, פאג'רו, טרופר, פוראנר, פראדו, ולנדרוברים, דפנדר ודיסקברי.

אבל היום העולם שונה ושוק רכבי השטח בארץ נמצא במקום אחר לחלוטין. כי... אין. פשוט אין מבחר רכבי שטח חדשים. מי שבאמת רוצה לטייל וברכב לא ישן אלא בן שנים ספורות, ימצא עצמו מוגבל למבחר מאוד מצומצם. הג'יפ האוניברסלי הגיע לשיא והוא טוב מתמיד עם הגרסאות האחרונות של הרנגלר. הסמוראי הפך לג'ימני, ואת מקומו של הבלייזר בתור רכב הפנאי שטח של המפקדים הבכירים תפס טויוטה לנדקרוזר. וזהו. כן, אפשר להוציא מעל חצי מליון ש"ח על רכב פנאי- שטח- פאר ממיטב התוצרת הבריטית לשעבר אבל נניח את האופציה הזו בצד, ואפשר גם למצוא עוד אחד מאחרוני הפג'רואים שנמכרו עד לא מזמן. וזהו.

אבל עדיין יש טנדרים.

בחלקי העולם שאנחנו כמטיילי 4X4 נושאים אליהם עיניים - ארה"ב ואוסטרליה - שוק הטנדרים רותח. בארה"ב זה עניין מסורתי ותרבותי, ושנים רבות הטנדרים כפולי ההנעה מככבים. הרכב הנמכר ביותר בארה"ב במשך שנים רבות הוא טנדר פורד F150. ובכל זאת קרה גם שם משהו בשוק, אם לפני מספר שנים כל החברות הציעו מטנדר קטן ועד משאית של ממש אבל כולם כרכבי עבודה, כלי רכב שימושיים ולא יקרים, הרי שבשנים האחרונות יחד עם הירידה המשמעותית במכירות של רכבי יוקרה של ממש - הטנדרים בכל הגדלים קיבלו גרסאות איבזור מפנקות במיוחד, והיום מחיר המכירה הממוצע של טנדר בארה"ב הוא כ 60,000$ לכל הסגמנט. זה אומר שאמריקאים קונים טנדרים בתור מכוניות יוקרה, וטנדר ב 100 אלף דולר כבר לא נשמע דבר מופרך.

ובצד השני של הגלובוס - אוסטרליה. מי שרוצה לראות את המהפך יסתכל על נתוני המכירות באוסטרליה. טויוטה היילקס ופורד ריינג'ר - שניהם בגרסת דבל קבינה - הם המכוניות הנמכרות ביותר באוסטרליה כבר לא מעט שנים - מתחלפים ביניהם בהובלה כל 3 שנים, אבל תכלס זה הרכב המשפחתי הסטנדרטי באוסטרליה. כן, למרות שטנדר יפני הוא לא טנדר אמריקאי - ואולי בזכות זה - המשפחה האוסטרלית הרגילה מעדיפה להתנהל ברכב הנעה אחורית עם שילדת סולם וקפיצי עלים ולא במכוניות משפחתיות שהגיעו לשיא הטכנולוגיה בכל מובן. אולי כי פשוט לא צריך את כל הטכנולוגיה הזו כדי לחיות טוב, ואולי כי טנדרים הם שימושיים יותר ביומיום. אבל לדעתי זה בעיקר עניין של סגנון, תרצו אופנה - אנשים פשוט רוצים טנדרים.

אז בואו נדבר על זה וננסה להבין קצת מניתוח טכני וקצת מנסיון אישי יומיומי - טנדר או לא טנדר?

פרק א' - נוחות נשיאה

עבורי, היתרונות של טנדר בתחום הנוחות - ברורים. אני לא מדבר עדיין על נוחות הנסיעה, אלא על נוחות הנשיאה. כשמעמיסים מסגרת משפחתית לטיול, מעמיסים גם מעל חצי טון ציוד. אני והגברת ושלושה ילדים בגיל מצטבר של 35 שנה שוקלים יחד כ 300 קילו כולל נעליים ותיק קטן עם מברשת שיניים ומצלמה. ואנחנו נוטים לבחור באוהל הגדול, בכירה הכפולה עם בלון גז מסיבי, לוקחים הרבה מים שלא יחסר, מזרנים, מחצלת, ארגז כלים וציוד חילוץ שלבד שוקל 50 קילו - עוד 300 קילו בלי בעיה - ו כל הדברים האלה שעוזרים לחיים הטובים בשטח הם לא רק משקל אלא גם מקום. נפח.

לרכב פנאי שטח יש דלת תא מטען אחת. צורת ונפח תא המטען הם כאלה שכדי להכניס חלק מהציוד צריך לבנות 'חדר ארונות' וגם אז הוא עמוס עד הגג וחלק מהציוד בלתי נגיש. ואז מעמיסים קומות של ציוד 'רך' על הגגון - שוב - לא נגיש (וזה לפני שדיברתי על מרכז הכובד). במצב הזה הרכב על המשקל המירבי המותר שלו.. פחות או יותר.. או יותר. חלק מהציוד דורש לתמרן ולהזיז כדי להגיע אליו - והכל צפוף. זה, בעיני - לא נוח. וזה רק לציוד הטיול והמחנה. ומה כשבאמצע הטיול צריך להגיע לרצועה או להייליפט? שתקועים בעומק תא המטען או על הגגון?

בטנדר, לעומת זאת - היתרון הגדול מתחיל בגודל תא המטען. מטר וחצי על מטר וחצי, ולזה יש גישה מכל הכיוונים. אני מעמיס בטיול בסד"כ משפחתי מלא למספר לילות - עד מעט מעל גובה האמבטיה. ברוב השטח קומה אחת כלומר יש גישה ישירה ופשוטה להכל כולל הכל. אין שיקולי נפח מה לקחת או לא לקחת - יש מקום להכל. ולא צריך לבנות חדר ארונות, ושולחן מתקפל על הדלת האחורית? יש דלת לארגז, זה כבר מובנה.

והטנדר גם לא נמצא בקצה יכולת ההעמסה שלו כך שהוא אפילו לא מתאמץ כדי לסחוב אותנו ואת הציוד. זה בעיני - נוחות. בלי לטפס לגגון ובלי לשחק טטריס תא מטען באמצע המסלול כשהילדה רוצה מברשת מהתיק.

פרק ב' - נוחות נסיעה

מאז שהטנדרים התחילו לקבל מתלה קדמי הלקוח מאחיהם רכבי הפנאי שטח - הם לא באמת נחותים. מתלה העלים האחורי שעדיין מקובל בקרב מובילי הקטגוריה הולך ומשתפר מדור לדור - אבל חשוב לזכור שהוא מיועד לשאת משקל. אותו חצי טון מטען שכתבתי עליו קודם - דורך גם מתלה עלים מקורי של טנדר יפני, לנקודת עבודה נוחה ונעימה. ברכבי פנאי שטח מקבילים, זה מצב שבו המתלה נסגר, ולא עובד, ואז הנוחות היומיומית בכביש ובעיר במשקל קל הופכת לעונש בשטח בטריקת מתלים במשקל מלא ואם תשקלו את הרכב עמו לטיול ועם כל המשפחה, תגלו שרכב פנאי שטח רגיל עמוס במקרים רבים בעומס יתר עם כל המשמעויות.

אבל בכל זאת המתלה המקורי כנראה לא מספיק טוב. בסופו של יום הטנדרים בתצורה מקורית קופצניים ולא ממש נוחים. ולכן כולנו משתמשים במערכות הגבהה - גם כדי להרוויח מעט מרווח גחון, אבל גם ובעיקר כדי ליהנות מבולמי זעזועים טובים יותר. הקפיצים הם רווח משני היום - כאשר ברוב הטנדרים החדישים הקפיצים המקוריים הם רב שלביים וארוכים כבר במקור, וקפיצי ההגבהה מוסיפים אמנם אורך וגובה אבל לנוחות הנסיעה משנים רק מעט - אם כי זה מורגש גם - כחבילת קפיצים ובולמים מותאמים זה לזה ולעומס.

טויוטה לנדקרוזר 120/150 הוא היום הסטנדרט כרכב שטח משפחתי בישראל. והמתלים המקוריים שלו נוראיים. טובים לנוחות נסיעה בינעירונית במשקל קל ולא לשום דבר אחר. הם רכים מדי מתנדנדים מדי וסובלים מתת-ריסון מורגש. כלומר גם שם יהיה צורך להחליף לערכת הגבהה הכוללת קפיצים עם קבוע גבוה יותר ומתאים למשקל - ואז ביומיום הוא פחות רך - ובולמים מתאימים או לפחות טובים. אז ממילא אין בסעיף הזה יתרון ללנדקרוזר על הטנדר.

פרק ג' מוקדש לקבינה

לי יש היילקס ויגו, היילקס דור שביעי - והדור הראשון שבו הטנדר היפני התחיל להיות אנושי בתוך הקבינה. בין שנת 99' ל 2004 נסעתי באופן יומיומי, עשרות אלפי ק"מ בשנה, על גבי פורד F250 - שני סרנים, קפיצי עלים בכל הפינות, ובפנים תענוג אמריקה. לפחות לאותה תקופה - זה לא הפאר של היום - אבל אז זה היה נהדר. מרווח, נוח, נעים. לשם ההשוואה, אז להיכנס לקבינה של היילקס או מגנום או איפון שגם בהם נאלצתי לבלות מדי פעם היה צפוף, לא נוח ולא נעים.

בערך עם המעבר לסלילים גם היפנים הבינו שטנדר זה לא רק לעבודה. הקבינות גדלו. גם באורך וגם ברוחב. בערך מאמצע שנות ה2000 התחילו היצרנים אחד אחד ובהדרגה להתייחס גם לשורת המושבים השנייה, וגם לסביבת הנהג שהפכה מעוצבת ולא רק פונקציונלית.

היום, כולם מציגים תא נוסעים לא רע בכלל ואפילו טוב - מי שיקרא את ההודעות לעיתונות על ההיילקס החדש יקרא בתכלס יותר על חידושים במסך מולטימדיה ובקישוריות ושאר שטויות - כאילו זה היה השקה של לנדרובר - מאשר על הקפיצים האחוריים שכויילו מחדש או על המנוע. הטנדרים בדור האחרון מעוצבים ונבנים כמכוניות משפחתיות לכל דבר ולא כרכבי עבודה, וזה בזכות העובדה שהם גם נמכרים ככאלה.

יחסית ללנדקרוזר - הקבינה בהיילקס מעט צרה יותר. ברמה של סנטימטר או שניים. ואמנם המושב האחורי נראה בעין פחות נוח, אבל הוא לא באמת נופל ממנו בנסיעות ארוכות. מי שיושב באמצע בלנדקרוזר - בשנתונים מסויימים - יסבול מישיבה על דרגש מוגבה ולא במושב אמצעי. מי שיושב במושבים הצדדיים בשנתונים מסויימים, מוצא את עצמו 'נשפך' כלפי המושב האמצעי, תוצאה של התרוממות קשת הגלגל האחורי. אז נכון שזווית וגובה המושב בטנדר נראים פחות טובים אבל ברובם, בגרסאות הנוכחיות, המושבים בהחלט מתאימים וטובים לנסיעה ארוכה. יוצא דופן לרעה במבחן הישבן שלי במושב האחורי הוא טרייטון - אבל עוד לא פגשתי את הדגם החדש אז זה בערבון מוגבל ומתייחס לדגם היוצא.

פרק ד' - ביצועי שטח

מה אנחנו צריכים לביצועי שטח? גאומטריה סבירה, מרווח גחון, נעילה... והכי חשוב - מידות צמיגים נורמליות ומתלים שעובדים. מה שקופץ לנו לראש שוב אלו הטנדרים היפניים של פעם. עם מוטות פיתול מקדימה וקפיצים מתחת לסרן האחורי, מרווח גחון מזעזע ומהלך מתלה אפסי, כל זה מגובה בצמיגי 205R16 קטנים וצרים.

אבל טנדר יפני מודרני נהנה ממתלה קדמי זהה, הלכה למעשה, לשל אחיו רכב הפנאי שטח, עם קפיצי סליל ומהלך סביר, ומאחור עלים ארוכים ורכים מעל הסרן שנותנים מהלך לא רע - ולפחות בחלק מהדגמים מגובים בנעילת דיפרנציאל.

מידת הצמיגים המקובלת היום היא כמעט 31 אינץ' ובסיס הגלגלים סביב 3 מטר.

הופה! תפסנו אותך! מה זה בסיס הגלגלים הזה? משאית! זווית בטן! געוואלד!

למעשה אם נשווה למלך השטח, דיפנדר 110 - הרי שמדובר בבסיס גלגלים זהה. לא, לא ה110 ההוא, של פעם. אלא ה110 של היום, ענק במושגים של פעם, די סטנדרטי ומייצג את רכבי הפנאי שטח הבינוניים של היום.

ומה עם זווית העזיבה? תפסתם אותי פעם שנייה. כאן אכן יש בעיה. במקום ה35 מעלות ומעלה שהתרגלנו אליהם, מדובר ב25 מעלות. אבל א. מתרגלים וב. מקצצים. קצת. אני הורדתי פגוש. וגם מגביהים - ועם ההגבהה מגיע שיפור בזווית העזיבה.

אני אישית עוד לא התיישבתי על הקורה האחורית ואני לא עושה הנחות לטנדר המסכן. ועדיין זה רכב טיולים - לא רכב עבירות - ואני משווה אותו לרכב פנאי שטח - אז איפה שקורת הפלדה שבאחורי הטנדר שלי תחטוף - רוב רכבי הפנאי שטח הארוכים יתלשו פגוש. בדוק. וזה לא בגלל הזווית שהיא די דומה אלא בזכות הגובה שבטנדר הוא גבוה יותר.

ובואו נדבר על גובה. על מרווח גחון. לנדקרוזר כדוגמה, ושאר הSUV בקטגוריה צריכים רצפה אחורית נמוכה ולכן תלויים מתחתיה טנק דלק, דוד אגזוז וגלגל... והם תלויים, אם תסתכלו - מתחת לגובה תחתית השילדה. בטנדרים הטובים כל אלו מהודקים יפה בתוך ובין קורות השילדה - ומי שיסתכל בנתוני מרווח הגחון יראה שהיילקס עם הגבהה מציג מרווח משמעותית טוב יותר מאשר הלנדקרוזר המקביל מוגבה גם הוא - בין הנקודה הנמוכה (מיכל דלק במקרה של לנדקרוזר, תיבת העברה במקרה של היילקס) לבין הסלעים. זה תורם בתורו גם לזווית בטן לא פחות טובה.

ובשטח.. התחושה בטנדר היא של רכב יותר 'קשוח', פחות עדין ופחות פגיע. אני יכול להעיד שאני נוהג בטנדר כמעט כמו היה ג'יפ - בחופשיות מלאה לבחור קו ולהתקדם - ולא רק על שבילים. אני מטייל די הרבה. ולא הרגשתי עד היום מוגבל יותר ממה שהרגשתי בדיפנדר 110 שלי. אז בואו נאמר שברמת הטיולים שאני עושה, אם לא חשתי בבעיה, אני מניח שגם לרוב המטיילים לא תהיה בעיה. וזה לא שהכל קלי קלות - צריך לנהוג, ולפעמים לנסות פעמיים, אבל לא הטנדר הוא זה שמפריע לי.

יתרון גדול נוסף הוא המשקל. טנדר שוקל חצי טון פחות בערך מאחיו הSUV. וזה משמעותי מאוד בעיני בשטח. יותר מכל דבר אחר- משקל הוא הפרעה אמיתית. וחצי טון לא הולך ברגל.

פרק ה' - אפקט הגעה

אז כן, גם בג'יפולוג יש מי שאפקט ההגעה - מה חושבים עלי כשאני מגיע ברכב ההוא או הזה - חשוב להם. וטנדרים בישראל עדיין נחשבים 'רכב קבלנים' למרות שהקבלנים מזמן נוסעים בלנדקרוזר וריינג'רובר. אבל אני לא שיפוטי. אני פשוט אנסה לשנות את דעתכם ולומר שמי שמסתכל ככה על מי שמגיע בטנדר הוא מיושן. כי באמריקה מי שמבין משהו - מגיע בטנדר. ובינינו - גם בישראל. ובמקומות רבים טנדר דווקא ירוויח לכם תדמית חיובית של מי שבחר טוב ולא התפשר - תלוי איפה אתם מסתובבים.

ועדיין ברור לי שמדובר לא מעט בטעם אישי בבחירה הזו. יש רבים שלא רואים את עצמם מטיילים בטנדר, חייבים את המרכב המלא הסגור והגגון עם כל האביזרים עליו. ויש מי שפשוט לא צריכים את כל הגודל ומשקל ההעמסה המועיל - מי שמטייל סולו לא בהכרח צריך יותר מרנגלר קצר. אבל למי שכן מתחבר לרעיון וכן צריך רכב טיולים משפחתי - הרשו לי להמליץ. זה נוח, זה עושה את החיים קלים והמחיר שמשלמים עליו הוא זניח עד לא מורגש. והרווח התדמיתי של מי שבחר בטנדר - בונוס.
ג€‹

סיכום - איזה טנדר?

לישראל מיובאים בשנים האחרונות טויוטה היילקס, איסוזו דימקס, מיצובישי טריטון, וניסאן נבארה. מי מהם עדיף - כרכב שטח? מסתבר שהיילקס ודימקס לפני הגבהה נהנים ממרווח גחון מתחת לבטן גדול משל טרייטון מוגבה חוקי, אז אחרי הגבהה המצב יהיה עוד יותר טוב. ומידת הצמיגים המקורית של היילקס היא המוצלחת ביותר לשטח - גם קוטר 31 וגם חתך סביר על חישוקי 17. ונעילה אחורית (שהיא חובה לדעתי) יש בטרייטון ובהיילקס למרות שאולי הפעם היבואן יחליט להביא גם את דימקס החדש עם הנעילה שכבר נמכרת בחו"ל.

אז תעשו חיתוך של כל הנתונים - מרווח גחון, נעילה, גודל וחתך צמיגים (אלו משתנים קלות בין שנות הדגם) וגם לכל אחד יש ההעדפות האישיות שלו כך שאין לי המלצה חד משמעית. לא נמליץ לכם כאן על טנדר זה או אחר. זה גם עניין של טעם אישי וגם עניין של מחיר, היצע וביקוש. אבל בניגוד למצב של מי שמחפש SUV לא זקן מדי, יש שוק ער ויש ממה לבחור. כן כדאי לקחת סיבוב, נסיעת מבחן, לנסות להבין אם יש הבדל בהתנהגות במצב ריק לעומת עמוס, ולבחור בסבלנות.