אקדים את הביקורות האוטומטיות בהצהרה: אין בכוונתי לחצות מעברי מים. לא בשביל נהרות איתנים הרכבתי שנורקל על הג'ימני הכחול שלי. למי שכן מתכנן לחצות מעברי מים גועשים: קודם כל, ספר לי איפה יש כאלו בישראל. ושנית, הרכבת השנורקל היא רק פעולה אחת מני כמה שצריך לבצע על מנת לחצות מעבר מים עמוק באמת. השנורקל משמש קודם כל כדי לא להוציא ארגז חול מבית מסנן האוויר לאחר כל טיול מדברי. כי אבק, בניגוד למים, יש לנו, והרבה. כך מרכיבים שנורקל סיני. רלוונטי עם התאמות לכל ג'יפ. ...

אחרי שפרויקט פגוש הקדמי לסמוראי הושלם, הגיע תורו של האחורי. שנים רבות הסתדרתי עם פגוש הפלסטיק המקורי. שתקתי כשנשרה לה פינה ועוד פינה, התעלמתי כשהוא נחבט והתפרק, אלתרתי אוזני גרירה כשהמקוריות הושמדו. אבל מה ששבר את גב הגמל היה המעבר לצמיג שטח גדול, שהיה כבד מדי לצירי הדלת האחורית החלשים. דיגום הישבן של הסמוראי השובב היה המשך טבעי לתהליך השבחה שנמשך כבר שנים - אני מתבגר והסמוראי איתי.

...

הכל התחיל בזכות - כלומר, באשמת - הכתבה פה בג'יפולוג על מסע המרתון של יונתן וחבריו. הרעיון לחצות את ארץ ישראל, לאורך, בשטח, בנסיעה רצופה, נשמע מטורף בזמנו, וככל שחשבנו על כך לעומק וצללנו לנבכי התכנון, הטירוף התחלף בתחושת חוסר הגיון. באמת ניתן לעשות את הדבר הזה? טוב. אם לא ננסה, איך נדע? ניסינו, בסוף השבוע הלוהט של השנה, וכך התקבע פס-הקול של המסע.

...

באמצע הקיץ הוזמנתי ע"י נשיא מועדון סוזוקי הנורווגי להצטרף למפגש השנתי של המועדון בדרום נורווגיה. החברים בג'יפולוג התעניינו בכמה נושאים, הנה התשובות ועוד כמה תובנות אישיות - ואתחיל דווקא מהסוף. אין לנו על מה להתבכיין. כשהתכוננתי למפגש חשבתי שאני הולך להפיל אותם מהכיסא עם החוקים בישראל שלא מאפשרים שינויים ושיפורים לרכבי השטח, המס על הרכבים, שטחי אש המגבילים את התנועה בשטח ועוד. מהר מאוד הסתבר לי שטעיתי, המצב בנורווגיה חמור הרבה יותר.

...

אחרי תקופה ארוכה שבה לא יצאנו לטיול דו-יומי בגלל אילוצי עבודה-לימודים, סוף-סוף מצאנו הזדמנות. החלטנו לצאת למסלול שמשלב את מעלה עשוש ומעלה ורדית, אבל לאחר קריאה בפורומים על המעלות החלטנו לוותר על מעלה ורדית ולהגיע לכביש 40 דרך הר כיפה. החלטתי להקדיש למסלול יום שלם, במיוחד כשמדובר באמצע אוגוסט וסחיבת סלעים בחום הזה עלולה להאריך את הטיול משמעותית. ליום השני השארתי כמה אופציות ברמות עבירות שונות כדי שנוכל לבחור לפי הביצועים מהיום הראשון.

...

סוף שנה ובגן המחוננים של יעלה זה מרגיש כמו השלב האחרון בעבודת סמינר לתואר שני. אין לה זמן לשום משחקים והיא מביעה מורת רוח ותסכול הולכים וגדלים. אני שוקל לשלוח אותה בשנה הבאה לגן עירייה. כמו שאתם כבר בוודאי יודעים, האמא, ג'ין סאן, לא אתנו אלא בטוקיו המנצנצת והרחוקה. היא שולחת מתנות בוהקות וזוללות בטריות. בגן של יעלה לא מתרגשים מכך, אלא נצמדים לארגז החול ולחצר הגרוטאות הישנה והטובה. * ...

בהמשך לכתבה של חברנו בעל הפג'רו שרצה להוסיף עוד שקעי מצת/USB, גם אני החלטתי על פינוק הרכב על יושביו. בכל זאת, ראוי שיהיה להם איך להטעין את החמצן המלאכותי בדרך למדבר. אם נאמר את האמת, הם לא האשמים היחידים, גם לי התווספו עוד כמה מוצרים צורכי חשמל בדמות טאבלט לניווט שמצריכים כושר טעינה מכובד וגם באחורי הרכב נראה לי נחוץ שתהיה האפשרות לחבר כל מיני דברים מעניינים.

...

על השיגעון של קרואטיה טרופי נכתבו הרבה מילים וצולמו הרבה תמונות ואפילו איזה סרטון או שניים פורסמו ברשת, רחמנא ליצלן. צוותים מישראל עלו לרגל, חדורי מוטיבציה וגדולי ביצים אל עבר היערות הסבוכים שוברי הזגוגיות, הביצות הטובעניות, הנהרות השוצפים, הקרים עד מוות והסלעים החודרניים חותכי הצמיגים וסודקי השלדות... די לנו בכדי לעבור ברשימת הכתבות כאן באתר בשביל להבין במה מדובר – טירוף, סם החיים.
על השגעון של צחי מדהלה נכתבו גם כן לא מעט מילים וצולמו הרבה תמונות. יש אלבום חתונה, קצת תמונות מהשירות הצבאי ואם נחפש טוב נמצא גם תמונות שלו בארכיון של משטרת ישראל, אגף התנועה.

...

התאריך הזה בשנה, שכל ג'יפאי סוזוקאי מחכה לו בסתר ליבו, הגיע. אמצע נובמבר ויער בן שמן לבש חולצה לבנה חגיגית, יישר סנטר וחיכה. והם באו. באו כולם ובהמוניהם, נוהרים מכל קצוות הארץ, לקריאה לאיחוד השבט. זוקיאדה 2015 - בסימן המשפחה שבשטח.
...