ציטוט:
והימים, ימים שלפני חג החירות. ואתא בני ישראל, מטהרין בגדיהם ונשמותיהם ועסוקין בנקיון ביתם פן יבצבץ החמץ.
וארץ ישראל מהי? כל דיכפין השתא משעוליה, רואה אותה עסוקה בהתמרקות וחידושין למען לא יגידון: בני הארץ בנקיון עסקינן וארצם טומאה וזוהמה.
והיתה ארץ ההבטחה מחדשת עליה, מפריחה פרחיה ודרכיה קסומות.
מספר המדרש על חכם טיילא בן גבעה, שהיה מקפידיא לתור ארץ זבת חלב כהלכתה כל השנה ותמיד מברך על המועד כאילו יום חג הוא:
בחשוון תר משעולי בוץ בסייעתא כטויוטה בטבת לובן דרכי השיאון בסייעתא דג'יפ. והשתא חג יציאת מצריים, החליט לשזוף עינו בחידושיא דארץ קודשו, בסייעתא דדרעקיא. הניע דדרעקיא, והחל שם פעמיו בואכה עמק הבטחה. נכנס בסייעתא דדרעקיא, ונחלץ בסייעת דגרריא, שנשברא ציריא ותיבת העבריה רעשיא כחצר האדמו'ר ביום הכנסת נכדו תחת החופה.
הלך אצל המעלים באוב לאמור, תקניא דכרכריא ואחזור משעולי ארץ הקב'ה. וירקחו תמהילים, ולחשו כשפיא ושילם הרבה מעות זוזיא, ושם פעמיו כבתחילה.
עצר כרכריא לומר דבר תפילה של שחריתיא. חשבא לדוממא, אולם מי יתקע לידו שתחדש פעימותיה כקדם? וישאירה מטרטריא כבימים ימימה.
סיים תחנוניו אצל הקב'ה, קשר שרועותיו בתפילין וחיזק חלקי כרכריא דמתפרקיא והתא שבילי עיזיא במדבריא בו הלכא אבותיניא 40 שנה. והיהו מגיע למקום חמדא, שברור גלוי וידוע שיד האלוקים סדריא כמתת יופי לארץ הבטחה, ויצאה מהכרכריא, מתחא אבריה והסב לקפה תורקיא כהלכתה. מסב מבטו אלי כרכריא, וחשכיא דעיניה, אוי לאישוניא שכך ראו, מטפטפיא דשמניא על פרחי ארץ חמדת, וצבעי עלי כתורתן משלל צבעים התכסו בשחור השטן. והריהו שומע מרכבה מגיעה אצלו, מאמץ אישוניו, וחיוכו זורח, שהרי בר פלוגתו בלימודי המשנה ופלפולי הגמרא במרכבתא.
השלום עליך ידידי, ומה אתה עושה כאן? וכי לא תזמין ידידך משכבר ימים למנת משקה? ובעודו מדבר, ראה נזילת כרכריא והזדעק כלום כך תעשה למחמדי הארץ, שזבת חלב ודבש כתוב, ולא זבה ונוטפת שמניא שחוריא כשחור השאול?
וכי מה עלי לעשות תמה? כלום אני עשיתי זאת? וכי אשם אני בחולי? ועתה אמור לי, כלום לא נשבריא דמרכביאתא? אימץ מצחו, קמטים הופיעו דבפניו, הפך והפך בדבר ואמר לא נעשה כדבר זה.
עודם הם מתפלפלים בסוגיית הדרעקיא, וקול רעם החרידם ממקומם והדהד מהגבעות נוטפות העסיס. היתה זו חמת אפו של היתברך שמו שנתן אותותיו בנאד המים של מעשה הדרעק מארצות הניכר. קימץ חכם טיילא בן גבעה אגרופיא אל עבר עבים ורקיע לאמור, מדוע עשית נבלה זו, כלום לא זוזים רבים השארתי אצל בעלי האוב ואומני החרש? ועורר עליו קצפו של מלך מלכי המלכים לאמור: מעתה ועד עולם, יפוצו נאדות מי הדרעקיא ככלי חרס סדוק.
ומאז ועד עולם הולכים ומתכלים להם ראשיא דליבא של דרעקיא כדפי הגמרא הנהפכים בישיבות הצדיקים.
רצה חכם בן טיילא לשוב אל ביתו, כי ירדה החשכה ועוד מעת עת תפילת שמע של שחרית, והיה המישור לעקוב, ודרעקיא כחמור שבור גפיים עמד. וידמה חכם טיילא בן גבעה לנחש, ועל גחוניא זחל, וירא כי נשבריא ציריא, ותיבת טרנספריא מגירה נוזליה, ובעודו רכון תחת כרכרתו קולות אזעקה נשמעו באוזניו, ואז הס! שקט מעמקים, ידע חכם בן טיילא כי נתקלקליא דחשמליא ועתה כל זוזיו ומעותיו אצל יצור אנגלין מפלצתין הלכו לאבדון.
ומאז ועד היום דוגמה ומופת היה חכם טיילא בן גבעה לאברך החומד נערה ענוגת מראה ושופעת עופרים, שנראית כבתולה, אולם מוכת עגבת וחולת סיפליסיא ואף ריבוא ריבוא של כינים ומזיקין מטיילים לי בין שערות ערוותיא, ותחת שהיה נושא רגליא ונמלט מציפורניא, שואף לתקנה ועיניו סומא מלראות שהרי היא לילית השטן שנתחפשה לבתולה.
בברכת חג מצות וקניידלך שמח
זליגר - תורך!
יוני5"
