חלמאות משרד הרישוי (דיון בנושא דרגות רישוי אופנועים - הכותרת נערכה)

אני קרוב ל 30 שנה גם רוכב כביש,ואני לא בא להתווכח עם אף אחד,פשוט להביע את דעתי.
בניגוד לדעת כמה חברים,אני חושב שלעלות על אופנוע ספורט בנפח ליטר לאחר קבלת רשיון וללא נסיון קודם ,זו היתאבדות,ובמקרה הזה לדעתי יש למדינה לגיטמציה להתערב לפחות בשיקול דעת המוטעה של אנשים מסויימים ,שמאמינים שאפשר לרסן טיל בליסטי בקנה מידה לרכבים הנעים בכביש.
כביש ציבורי זה לא מסלול מרוצים,ונהגי מכוניות בישראל זה לא נהגי מכוניות באמריקה.

מי שקונה אופנוע סופרספורט יודע טוב מאד למה הוא קונה אותו.....ואם זה האופנוע הראשון שלו ברוב המיקרים יהיה גם האחרון....
בכדי לרכב על אופנוע סופרספורט בכביש ציבורי צריך נסיון של שנים,בהבנת התנועה ,מיקומך בה,הכרת האספלט והפתעותיו, ולא פחות חשוב, אימון המוח ברפלקסים שלמתבונן מהצד נראים כלוליינות.
כתבתי את הדברים מנסיון אישי של שנים,מהיתבוננות ברוכבים חדשים לפני ואחרי הגבלת החוק.
ייתכן ששימוש בפסיכולוגיה הפוכה שמפילה את האחריות על הרוכב יכולה להועיל,אם אני מנסה להיזכר בעצמי בגיל 17 ,כניראה שזה לא היה עובד עליי....
אתם מדברים עם הגיון של "מבוגרים",לצערי הילד אחוז התזזית לא רואה כיסוי ביטוחי ,לא רואה אחריות אישית ולא רואה בעניים.. ....ואם מה שיעזור לאוהביו, לעצור ולהגביל אותו בהדרגתיות מסויימת זה חוק יבש ,(במקום חינוך/תרבות/ספורט/מסלול מוטורי ),אז זה מה יש.
אני האנרכיסט ,רואה בחוק הזה חסם פסיכולוגי שיכול להציל חיי "צעירים".

טל

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ינון

לאחר כ17 שנה של רכיבה על דגמי 500 שונים כגון GPZ ויראגו וכיום GS החלטתי לרכוש משהו קצת יותר חזק.
הלכתי לביה"ס לנהיגה ומסתבר כי עלי לעבור 8 שיעורים וטסט אבל פטור מתאוריה יש.
הרשיון שלי הוא עד 54.משהו כח סוס.

ובכן אני לומד על סוזוקי DRS 400 איזה זן של סופרמוטורד שלדברי המורה שלי הוא תקני לדרגה A כלומר לא מוגבל.

כעת אני מנסה להבין מה הרעיון הGS שלי חזק יותר מהיר יותר ולמה אני צריך לעבור את העינוי הזה בגילי המופלג.

השאלה שלי האם אני חייב מינימום 8 שיעורים (מסתובב לי הראש מהסיבובים המטופשים במגרש) או שבית הספר מגרזן אותי.

ינון

---

ינון התשובה נמצאת בחתימה שלך :" נאיבי תשלם וביוקר ":D
עידו

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי talw

אני קרוב ל 30 שנה גם רוכב כביש,ואני לא בא להתווכח עם אף אחד,פשוט להביע את דעתי.
בניגוד לדעת כמה חברים,אני חושב שלעלות על אופנוע ספורט בנפח ליטר לאחר קבלת רשיון וללא נסיון קודם ,זו היתאבדות,ובמקרה הזה לדעתי יש למדינה לגיטמציה להתערב לפחות בשיקול דעת המוטעה של אנשים מסויימים ,שמאמינים שאפשר לרסן טיל בליסטי בקנה מידה לרכבים הנעים בכביש.
כביש ציבורי זה לא מסלול מרוצים,ונהגי מכוניות בישראל זה לא נהגי מכוניות באמריקה.

מי שקונה אופנוע סופרספורט יודע טוב מאד למה הוא קונה אותו.....ואם זה האופנוע הראשון שלו ברוב המיקרים יהיה גם האחרון....
בכדי לרכב על אופנוע סופרספורט בכביש ציבורי צריך נסיון של שנים,בהבנת התנועה ,מיקומך בה,הכרת האספלט והפתעותיו, ולא פחות חשוב, אימון המוח ברפלקסים שלמתבונן מהצד נראים כלוליינות.
כתבתי את הדברים מנסיון אישי של שנים,מהיתבוננות ברוכבים חדשים לפני ואחרי הגבלת החוק.
ייתכן ששימוש בפסיכולוגיה הפוכה שמפילה את האחריות על הרוכב יכולה להועיל,אם אני מנסה להיזכר בעצמי בגיל 17 ,כניראה שזה לא היה עובד עליי....
אתם מדברים עם הגיון של "מבוגרים",לצערי הילד אחוז התזזית לא רואה כיסוי ביטוחי ,לא רואה אחריות אישית ולא רואה בעניים.. ....ואם מה שיעזור לאוהביו, לעצור ולהגביל אותו בהדרגתיות מסויימת זה חוק יבש ,(במקום חינוך/תרבות/ספורט/מסלול מוטורי ),אז זה מה יש.
אני האנרכיסט ,רואה בחוק הזה חסם פסיכולוגי שיכול להציל חיי "צעירים".

טל

---

טל, אני לא בא להתווכח אבל בכל זאת מבקש גם להביע את דעתי מנסיוני הדל של רק עשור על הכביש עם דו"ג.

חיי יקרים לי, גופי יקר לי, גופם של המורכבים איתי יקר לי ודאגת משפחתי יקרה לי (לפרקים) ובין היתר המחשבה על נכות ואו פגיעה פיזית או נפשית כלשהיא מעוררת בי חלחלה. אי לכך, רגע לפני שאני עולה, אני דואג להגן על עצמי היטב בציוד שקניתי במיטב כספי וגם דואג לאלה שמורכבים איתי, אני דואג לחשוב 20 צעדים קדימה מרגע שהכלי בתנועה, גם אם הכביש ריק לחלוטין וגם אם אני מהיר מכולם או בעל יכולת התגובה הטובה מכולם.

אני דואג להכיר את הכלי לאט וכראוי ולא לסחוט את מלוא הכוח שלו כבר על המטר הראשון, גם אם חבר נתן לי סיבוב נדיר על כלי שלעולם לא יהיה לי.
אני מתעניין בקורסי רכיבה ובשיטות רכיבה וכללים שהם מעבר למה שלמדתי במגרש מול הלונה פארק בת"א.

האם אני יחיד במיני ? אני חושב שלא.

האם מישהו חינך אותי בצורה ישירה לנושא הזה ? לא שאני יודע. אני פשוט ראיתי אנשים נקטפים סביבי, ראיתי פצועים, ראיתי מי אשם ומי לא, ראיתי גם כמה פרסומות במדינות זרות שללא ספק סייעו גם כן (רק חבל שאין כאלה בארץ באופן רשמי).

הסקתי מזה עוד לפני שהוצאתי את הרשיון ואני ממשיך לרכב גם כיום, עם אותה אחריות.

היו לי כמה אופנועים, את חלקם מכרתי כי ראיתי שהם "גדולים עליי" ואת חלקם כדי לשדרג מקטן לגדול, מסגנון לסגנון.

למישהו יש נתונים המוכיחים כי שינוי החוק להוצאת רשיון נהיגה למכונית השפיע לחיוב ? ואו בצורה דרמטית כמו הקשיים שהוא מטיל ? לי יש כמה הוכחות שלא, אבל מדובר רק במעגל אנשים שאני מכיר והוא לא גדול כמו המאגר שמשרד התחבורה יכול להכיל בסקר כזה.

אמיר,אני בכלל לא שופט אותך,והלואי שלכולם היתה את המודעות שאתה מדבר עליה,לצערי היא מחלחלת את את ברוכבים במרוצת השנים.
יש הבדל ענק בין המודעות של סוף שנות ה80 ותחילת ה 90 עם פרוץ ה Rים לשוק ,לעומת המודעות של היום.
זו היתה תקופה "חשוכה" מהבחינה הזו.
מה גם שקשה לי להשוות חוקי הוצאת רשיון למכונית כנגד כלי רכב עם יחס מישקל/כ"ס של 1/1 ,ועוד על שני גלגלים שהאחורי דוחף קרוב ל 200 סוסים....:p
אלו כלי מרוץ לכל דבר ,וכמו שכתבתי קודם, יש אנשים מסויימים שטוב שיחסמו אותם ,לפחות פסיכולוגית.

טל

[QUOTE=עידו לוריה;403993]ינון התשובה נמצאת בחתימה שלך :" נאיבי תשלם וביוקר ":D
עידו[
אני מניח שזה אנ י ועוד כמה אלפים כמותי
לצערי לא הספקתי ליצור קשר עם משרד התחבורע (לא טעות) וובאתר שלהם לא מצאתי תשובה מספקת.
כך שנשארה השאלה האם אני מחוייב ב8 שיעורים?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

זה לא ככה בכל המקומות. ומי שיודע מה הוא עושה (שוב עניין האחריות האישית) ידע לזהות מותג איכותי וידע על מה כן להוציא את הכסף.
.

---

נכון,
אבל אם נסתכל על התמונה הגדולה, מה האחוז של נהגי דו גלגלי נכנסים לקרקטריון הזה?
את רוב המוכרים והרוכבים, זה לא מעניין, האינטרסט של המוכר הוא למכור מוצר שיתן לו מקסימום רווח והאינטרסט טל הקונה זה לקנות אותו מוצר במינימום הוצאות,
בטיחות לא נכנסת פה בכלל.
אם מדינת ישראל היתה מעוניינת בבטיחות והגנה על הרוכב, היו עושים דבר מאד פשוט:
אוסרים יבוא ומכירה של קסדות שהם לא SNELL, זה יפתור את חוסר הידע של הציבור וימנע מהיבואנים-משווקים מלמכור זבל במחירים אסטרונומיים, כרגע הם משווקים אשליות בלבד!.
דבר שני,
אם היו רוצים להפטר מהעונש הקולקטיבי,
אפשר לקשר נפח-הספק לשנות החזקת רשיון (לא לגיל)
סתם לדוגמה, ב2 שנים הראשונות אתה מוגבל ל250, 3 הבאות 400 וכן הלאה.
זה לבד יפתור את בעיית הבן 17 עם האבא העשיר.

כמובן שכול זה הגיוני ולכן לא יקרה לעולם.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי tzagi

אז אל תספר לי סיפורים, אני מכיר את השיטות בארץ הרבה יותר טוב ממה שאתה יודע איך זה עובד פה. ואגב, זה עובד לא רע, לי אישית אין תלונות.(ולא, אין לי ביטוח רפואי וגם אני לא מעוניין בו)

---

אתה חי בארה"ב בלי ביטוח רפואי?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

אתה חי בארה"ב בלי ביטוח רפואי?

---

חיובי,
אין לי כול צורך בו
כשצריך, הולכים, משלמים במזומן, לי לפחות, זה יותר משתלם.

אתה לא נורמלי. או שאתה בונה על זה שאתה תמיד יכול לחזור לישראל אם חס-וחלילה צריך.

"משתלם" ג'ו ? וואללה קרעת אותי עכשיו ;) ;)
אם אתה צריך טיפול של קצת מעבר מלשים פלסטר ו 2 תחבושות אתה תשאיר שם כליה כאמצעי תשלום
ספק אם המזומן יספיק . ואם תנסה לברוח או לסרב בכלל יכניס אותך לפירוק כללי .
חס ושלום רק בריאות כן? מכיר את מרפי הבנזונה לא ?

שחר .

לא נורמלי?
כמובן
למה אתה חושב שיש לי מה לחפש בארץ מבחינת רפואה? הרי אין לי ביטוח לאומי או חברות בקופת חולים, אם אצתרך טיפול אצתרך לשלם במזומן.
באותה הצלחה אפשר לטוס לרומניה סתם לדוגמה......

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי שחר-סופה

"משתלם" ג'ו ? וואללה קרעת אותי עכשיו ;) ;)
אם אתה צריך טיפול של קצת מעבר מלשים פלסטר ו 2 תחבושות אתה תשאיר שם כליה כאמצעי תשלום
ספק אם המזומן יספיק . ואם תנסה לברוח או לסרב בכלל יכניס אותך לפירוק כללי .
חס ושלום רק בריאות כן? מכיר את מרפי הבנזונה לא ?

שחר .

---

יקירי, אני לא רוצה להשתמע כמתנשא ולהגיד לכם שאתם לא יודעים על מה אתם מדברים,
ואני מבין שזה הפרופגנדה שמאכילים אותכם, כמו שאמרתי, אין חכם כבעל נסיון
רוצה דוגמה?
לפני חודשיים שילמתי על הלידה של ביתי, כן, כמעט שנתיים אחרי,
רשמתי להם ציק על $800 וסגרנו חשבון.
עכשיו אתה יכול להמשיך לצחוק.

ג'ו, אני לא צוחק. אני מתפלל שתהיה בריא ולא תזדקק לשום דבר מעבר לתחזוקה שוטפת... לי אתה לא נשמע כמתנשא, אלא כבעל משפחה לא שפוי. אבל באמריקה כמו באמריקה - זכותך. חזרה לנושא הדיון.

מאחר וחזרנו לנושא הדיון

ינון - אין לך להלין אלא על עצמך, ולמה? בזמנו { אני חושב ב 2006 } כששינו את התקנות, היה חלון {לא זוכר של כמה זמן } , בהם אפשר היה לגשת למשרד הרישוי, ובעלות קטנה יחסית להמיר את רשיון ה - עד 500 לרשיון בלתי מוגבל - כן כן - רק לגשת למשרד רישוי , לשלם ולהשתדרג. לאחר מכן היתה תקופה בה תהליך השדרוג הצריך רק מבחן שליטה, בלי שיעורים.

ומי שלא ניצל את הזדמנויות הפז האלה - יכול להלין רק על עצמו . { אני למשל מלין רק על עצמי בנושא הזה } .

ויש לי בקשה קטנה מכל האמריקופילים - מספיק לדחוף לנו את אמריקה לכל דיון. תודה.

זה רק מדגיש עוד יותר את החלמאות. כלומר הם היו מוכנים לחלק את אותו ה"נשק" ללא הגבלה לכל אחד שרק חפץ בכך.

ז"א שלא משנה לך מה תעשה הממשלה אתה תגיד שהם דפוקים....אם הם סתם משנים הגדרות רשיון בלי להתחשב - הם דפוקים, כי מה? הם לא מבינים שכבר רכבתי על אופנוע עם הספק גבוה יותר ?
לעומת זאת - אם הם מבינים שבעצם מי שיש לו רשיון עד 500 ויכול לקנות אופנוע עם 67 כ"ס ולכן דבילי לא לתת לו אפשרות לעשות את זה עם מנוע גדול יותר - אז הם חלמאים. { ואני לא בטוח שזה היה לכל אחד אלא רק לכאלה שזכאים לעשות בלתי מוגבל - היינו מעל 21 עם מעל שנה רשיון }.
ואם הם לא עושים כלום - היינו נשארים עם הגדרות הרשיון המטופשות של - עד 50-עד 500 - מעל 500 - הם מיושנים, ארכאיים ולא מתאימים לתקינה האזורית, ולכן אני לא יכול להשתמש ברשיון שלי באירופה!

אז בוא, אל תהיה מוחה אוהלים מצוי. ותגדיר מה אתה רוצה בדיוק.

אני מדבר על זה שהם נתנו לתקופה קצרה אפשרות להגדיל רשיון בלי שום שאלה / מבחן. רק על הנקודה הזו ואז כנראה תפסו את הראש והבינו כמה זה אדיוטי.

כל השאר, דיינו. אני לא נכנס לכל השיקולים שהיו בדרך בין אופנוע 125 ל500 ליותר ופחות עם 40 סוסים או 100 סוסים וכל השאר.

אז לא הבנת את הרעיון - זה לא קרה להם בטעות, או בלי לשים לב - זה היה חלק מהרפורמה. שלא יפול עלינו בבום אחד פתאום ביום בהיר הכל משתנה. תקופת הסתגלות שאחריה מתישרים לפי התקנות החדשות.

אתה עדיין נותן לגיטימציה להסתגלות לא ראויה. אפשר היה לנקוט בצעדים אחרים שמתריעים על שינוי עתיד לבוא וכך העם היה מתכונן מראש ולא מופתע.

כמה שאתה נאיבי....
If it makes sense-ITS NOT ALLOWED!

לחברי תסמונת שטוקהולם:
למי שיש בעיה איתי, עם מה שאני כותב, או איך שאני כותב, או אתם לא חושבים שאני תורם לאתר,או שסתם יש לכם בעיה שמישהו מציג את האמת במקום להתבשל באגדות האורבניות שיצרתם לעצמכם,
יש מנהלים באתר, אנשים מאד נחמדים, ניתן לפנות אליהם ולהציג את טענותיכם, אם יש(להם) או יהיה איזה ביקורת, אני תמיד מוכן לשמוע, ויותר מזה, אני לא מפחד להודות שאני טועה ולתקן את עצמי.