מעבר לתלת גלגלי- חכמת ההמונים

היום בזמן שעמדתי בפקק האינסופי לעבודה (אני מגיע למשרד ב7:30 כדי לעמוד בפקקים "רק" 50 דקות... אני מתחיל לעבוד ב9:00 ולא, הזמן לא מתקזז לי) חלפו על פני מספר תלת גלגליים והמחשבות שוב התרוצצו להם... אז עשיתי חיפוש בג'יפולוג ולשמחתי מצאתי פה דיון מעניין ומועיל.

אשמח לדעת אם פותח השרשור עשה את המעבר ומה חוויותיו.

(גם אם השתנתה דעתם של מישהו מהרוכבים שהגיבו אשמח לדעת )

תלת זה אחלה. השוק גדל והמגוון איתו.

לבינעירוני רצוי יותר מ125 סמק. בטח אם הק"מ היומי גבוה.

בהצלחה.

Sent from my HD1903 using Tapatalk

אני הייתי ממש בכיוון ואז עוד מישהו שאני מכיר עשה תאונת אופנוע - רוכב שקול בוגר ומנוסה.
כולם אומרים לי שאני זקן מדי כדי להתחיל לרכב בכבישים וגם תלת גלגלי לא יבטיח לי אריכות ימים.
אז ירדתי מזה שוב.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

מי שמכיר, אני חובב גדול של אופנועים. היו לי כשישה ויהיו עוד בעתיד. כרגע אין. כמה מאות אלפי ק"מ ברזומה.
אבל צריך לומר את המספר בפנים, שמי שחושב על זה יבין.
המספר הוא 28. נכון ללפני כשנתיים. חמש שנים קודם זה היה 24. זה רק הולך וגדל.

פי 28 סיכויים למות על אופנוע ביחס למכונית, משוקלל לנסועה.
לא יודע לומר על פציעות. נשמע לי הגיוני שהמספר גבוה בהרבה. פה זה כבר מפיל על המשפחה שלכם תיק איום ונורא, זמני או לצמיתות. מישהו שואל אותם אם הם מוכנים לקחת על עצמם את התיק הזה לפני שהוא רוכב על דו"ג בכביש?

כמובן שלרוכב יש השפעה גדולה על המספר הזה ביחס לעצמו. יש כאלה שמקטינים את המספר לעצמם ויש אחרים שמגדילים אותו.

אני החלטתי בשנת 96 שאני לא נוסע יותר ביומיום על אופנוע בכביש, וכך היה מאז.

נכתב במקור על ידי dorbh

אשמח לדעת אם פותח השרשור עשה את המעבר ומה חוויותיו.

(גם אם השתנתה דעתם של מישהו מהרוכבים שהגיבו אשמח לדעת )

קצת מנסיונם של כאלו שמקצועם זהה.
חבר טוב נסע כל יום על דו גלגלי עמק חפר- למשרד בתל אביב, בשלב מסויים התחיל גם לדלג בין לקוחות בארץ עם אותו דו גלגלי ושרד היטב כדי לספר (ואפילו ללא תאונות).
אחרי 15 שנים נמאס לו ופתח משרד בעמק חפר. עדיין, כשהוא מדלג בארץ בין לקוחות - הוא רוכב על הדו גלגלי וחוסך המון זמן.
אם תשאל אותו - אין סיכוי שיעבור לקופסתפח.

לא יודע באיזה שלב אתה בחיים ובמשרד, רק כך בחשבון שבמקצוע שלך/נו יהיו שינויים גדולים מאד, אלא אם אתה באחד ממשרדי הענק.

מצד שני, לי לפני 30 שנים היתה תאונת דו גלגלי במהירות תלת ספרתית (שתיים ארבע אפס) שהשאירה בי סימנים מספר רב של חודשים ואחריה ירדתי מדו גלגלי. השאלה היא איך אתה תוכל להתמודד עם אדרנלין, וזה כבר בעיני המתבונן.

נכתב במקור על ידי asafk

אני הייתי ממש בכיוון ואז עוד מישהו שאני מכיר עשה תאונת אופנוע - רוכב שקול בוגר ומנוסה.
כולם אומרים לי שאני זקן מדי כדי להתחיל לרכב בכבישים וגם תלת גלגלי לא יבטיח לי אריכות ימים.
אז ירדתי מזה שוב.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

בגלל הפקקים תהיתי גם אני.
חבר קרוב, איש מבוגר ובוגר, שהפליא ביתרונות הקטנוע מנהלים שלו עניין אותי.
ואז הוא החליק במהירות אפס על כתם שמן קטן בכיכר ונשאר חצי משותק בגלל פגיעת גב מהנפילה.
ירדתי מהעניין, לפחות בכביש.

אני עדיין בפקקים עם רכב (ישובי גדרות - רמת החייל) וחורק שיניים למרות שהרקע והנסיון שלי על אופנועים ממש תפור על מעבר לדו/תלת גלגלי.

אבל אני רק 3 ימים בשבוע במשרד וגמיש מאוד בשעות, בדרך כלל יוצא לקראת 1000 מהבית.

ב5 ימים במשרד בשעות סטנדרטיות יתכן והייתי נשבר ועושה המעבר


Asaf-a
אסף.א

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

בגלל הפקקים תהיתי גם אני.
חבר קרוב, איש מבוגר ובוגר, שהפליא ביתרונות הקטנוע מנהלים שלו עניין אותי.
ואז הוא החליק במהירות אפס על כתם שמן קטן בכיכר ונשאר חצי משותק בגלל פגיעת גב מהנפילה.
ירדתי מהעניין, לפחות בכביש.

אני לא מכיר את המקרה הספציפי, ויתכן שההמשך לא רלוונטי למקרה הנ"ל, אבל כמו שכתבתי, היתרון הגדול של התלת על פני הדו מתבטא ביכולת לצאת מהחלקות, בעיקר לרוכבים פחות מנוסים (כמוני לדוגמא) כך שאם השיקול הוא פרקטיקה נטו הייתי הולך על תלת.
ואם כבר תלת אז אחד הרכבים שנמצא ברשימת החלומות זה ה-Quadro Qooder סתם בגלל שהוא נראה מגניב https://www.qooder.com/en/Pages/qooder

כמובן שמבחינת פגיעות אין הבדל.
ליאור

נכתב במקור על ידי raanan

איך זה עוזר בפקקים??


Asaf-a
אסף.א

לשאלה שנשאלה , כן או לא.
מי שמפחד שלא יעלה על אופנוע כביש- זה לא אופניים- צריך המון נסיון של קריאת משתמשי הכביש שסביבך, להיות מוכן להפתעות,בעל אינסטינקטים של חתול רחוב,תמיד לתת גז ולהיות מהיר יותר מכולם.- רק כך אפשר לשרוד, גם אם זה אומר לעבור על חוקי התנועה, אין ברירה אחרת, זהו אחד המחירים שצריך לשלם.
ארבעים שנות כביש אחרי, לדעתי ,תלת אופן פחות בטוח מדו. גם פחות מהנה. אני לדוגמא , מרגיש חי רק כשאני כמעט מת. כל אחד ואופיו - לדעתי ,מי שלא מוכן למלחמה הזו בכביש על אופנוע, שיירד מהרעיון.

לפני מספר שנים קניתי אופנוע דו"ש (dr650) כי מאוד רציתי לחזור לאופנוע.
מודה שהדו"ש היה לגמרי פשרה, בהתחלה לא חשבתי בכלל על שטח.
הספיק לי לנסוע בגיפ בשטח.
בעבר הרחוק (שנות התשעים) נסעתי על אופנוע ביום יום.
ידעתי שלנסוע על כביש זה מסוכן (היו לי תאונות בעבר).
לכן חששתי ממש לנסוע על אופנוע כביש לכל דבר.
הפשרה היתה לנסוע מעט יחסית בכביש ויותר בשטח
adventure Bick

מהר מאוד גיליתי שהיום כאשר אתה עולה על אופנוע אתה נכנס למלחמה.
הרבה הרבה יותר גרוע ממה שהיה בעבר.
אתה נלחם נגד הרכבים שרוצים להרוג אותך..
בכביש על האופנוע אף אחד לא שם עליך פס, לא נהגי הרכבים וגם לא נהגי האופנועים..
זכות קדימה, הצחקת אותם, חיתוכים על ימין ושמאל.
לא נותנים לך להשלב לתנועה ומחוץ לתנועה.
וזה מבלי להזכיר את כול הטמבלופונים.
אתה נוסע על אופנוע ומבין שלפחות חצי מהנהגים מסתכלים על הסמרט ולא על הכביש.
ממש קרב שאם אתה מפסיד בו, יש מצב שאיזה פיליפיני ינגב לך את התחת אחרי שתחרבן.

תוך חודשים מכרתי את האופנוע דו"ש ועברתי לאופנוע לשטח בלבד.
גם מסוכן, אבל לפחות אין נהגים שכל הזמן מחפשים איפה להוריד אותך

בשטח SBS מנסים להרוג אותך ( מחוויות האופניים שלי).
לדעתי חושב להכניס למשוואה גם את הגיל.

מי שלומד לרכב בגיל 16 או 25 ונופל פה ושם... הגוף חוזר לעצמו מהר.
חוקי הטבע מלמדים שבגיל 35-40 יכולות הלמידה יורדות וגם יכולת הספיגה וההתאוששות של הגוף יורדות.

רכבתי על קטנועים ביום יום והחלטתי שאם הצלחתי להגיע לגיל 30 ומשהו בחיים אז אני לא מתכוון למות עכשיו.(ובחיי שבמקרה שלי באמת הייתה לי סיבה להאמין שלא אגיע לגיל הזה)
אחרי ליטוף למשאית במחלף רמלה, הקטנוע עף קבינימט ונשארתי עם החלום לקנות פעם אינדורו לשטח בלבד.

אי שם, בגיל 24 ממש לפני שנגשתי לטסט על אופנוע, חבר (שעבר דבר או שניים בצבא) החזיר קיטבק אחרי שמסחרית עלתה על האופנוע שלו (לא עצרה בתמרור עצור).
זה הוציא לי את כל החשק והרצון מהעיניין.


Sent from my iPhone using Tapatalk

גילוי נאות,
רוכב על דו גלגלי כבר עשרים שנה, התחלתי בשטח ובגלל צורך עברתי לכביש (לא כיף גדול בעיני). בעבר גם הדרכתי רכיבה. בחצי שנה האחרונה רוכב על קביים ומקל הליכה. עברתי מספר תאונות לאורך השנים, חי בסביבה רוויה ברוכבים ומכיר את הסטטיסטיקה מהצד של המציאות. מי שאמר שעם הגיל הגוף סולח פחות, צודק ובגדול, אבל זה גם עניין של מקריות. שרדתי התעופפויות ספקטקולריות עם מכות יבשות בלבד מחד, וקיבלתי ערמה של ברזלים ברגליים, מתנה לכל החיים מנפילה די פשוטה במהירות אפסית מאידך.
תלת גלגלי מוריד במעט את הסיכוי להחלקה, אבל תאונות הן הרבה מעבר להחלקה. כאמור האויב הוא לא רק הכביש אלא המשתמשים בו, ובעיקר המשתמש שיושב בין שתי האזניים שלנו.
בשורה התחתונה זה עניין של סטטיסטיקה, והשאלה היא לא האם תעשה תאונה, אלא מתי היא תגיע, וכמה קשה היא תהיה. מי שחייב לרכב (בכביש) כי אין לו ברירה אחרת, שיעשה את השיקול שלו (וזה כולל להרטב בחורף ולהיצלות בקיץ). למי שרוצה לקצר את הפקקים כי זה "לא כיף", הייתי מציע לעשות חושבים. במיוחד מי שיש לו ילדים.
לצורך הענין המחשבה צריכה להיות האם אני מוכן שהילדים שלי ינגבו לי את התחת ויאכילו אותי, בזמן שאשתי עובדת בשתי עבודות כדי לממן את כל היופי הזה, כדי לקצר את הפקקים.
(ולמען הסר ספק, ייתכן שאם אחזור למצב בו אני מסוגל לרכב,אחזור לעשות זאת).

וואו, החלמה מהירה!

בצעירותי (20 עד 35) רכבתי על אופנוע דו"ש ככלי תחבורה יומיומי.
הסטטיסטיקה שלי היתה החלקה פעם בשנה והכבישים אז, כך נדמה מבעד לערפל הנוסטלגיה הסמיך, היו פחות מסוכנים מהיום.
לא חיכיתי לתאונה קשה כדי לעבור ל4X4, מה גם שהנסיבות דחפו לכלי טיולים משפחתי יותר.
אחרי שבע שנות בצורת (אופני הרים זה לא באמת תחליף) חזרתי לרכב בשטח בלבד בימי שישי, וממשיך בכך עד היום (בן 55).
לא עומד בפקקים בזכות בחירה מוצלחת של מקום מגורים ועבודה, יש יאמרו יותר מזל משכל, ואני לא מגיע לתל אביב אלא אם חיי תלויים מנגד.

טוב. אני רוכב כביש מזה כ- 45 שנים. אחרי כמה תקלות קלות בשנים הראשונות שבהן תמיד האשמתי.... סיגלתי לעצמי את התפיסה שרק אני אשם במה שקורה לי גם אם זה קורה במובהק ע"י צד שלישי. ואכן הגישה הזו שומרת עלי עד היום. הדבר החשוב ביותר זה המיקום שלך על הכביש-ניראות והקפדה על מרחק בלימה שלא יהיה על הקסקס.
ולגבי התחלת רכיבה בגיל מאוחר, לדעתי לא מומלץ.

תודה לכולם...

לא חידשתם לי, אבל לפעמים לשמוע דברים שאתה יודע מאנשים אחרים/ממקור ראשון מקרב אותך לסיטואציה והופך אותה מוחשית יותר.
אמתין עם ההחלטה, אנשוך שפתיים בפקקים ואמשיך לתרץ לעצמי את הנסיעה הארוכה ב"מה, אבל אני שומע אחלה פודקסאטים בדרך".

קח עוד אחד לסטטיסטיקה ..

רכבתי עשור בערך יום יומי על הכביש.
עברתי תאונה מטורפת אחת על הקסקס .. אבל המשכתי..

עברתי לרכב מהפחד.

מאז עולות בי מחשבות וגעגועים מידי פעם ..אבל אשתי שאחיה רוכב תחרותי מקצועי .. והוא דיי סטיב אוסטין. מאיימת בגירושין כל פעם ומרגיעה את המחשבות ..

אני מבטיח לעצמי שיום אחד .. בארץ אחרת . .יהיה לי שוב אופנוע ..

לא בטוח שזה יקרה..

לגבי הפקקים, אז התחלתי בנסיעה ב 8 למשרד .. אחרי זה עברתי ל 7. כשזה נהיה מבאס עברתי ל 6 ואחרי זה ליציאה מהבית ב 5 ... כמה שנים כאלו שחקו אותי עד דק .. ואז קרתה הקורונה.. אושר גדול ..

כשנגמרה הקורונה ורצו שאסע חזרה למשרד , החלפתי עבודה.