רכב נשמה או רכב "מיבש כביסה"?

[zivo]

שלמה,
אחרי שחילקת את העולם לשני סוגים, אני מחשיב את עצמי סוג אחר.
אני מאוד נהנה לעבוד על הטרופר שלי ולתחזק אותו, אבל הנהיגה עצמה, היא לא הנקודה.
הטרופר הוא אמצעי לטייל בטבע.
ולכן, אם אפשר להגיע בקלות, אני אעדיף לא לשבור את האוטו....
ולא, אני לא יוצא לבוץ כדי לשקוע, ולא לסלעים כדי לשבור.
בסופו של יום, הטרופר מיועד להביא אותי מנקודה A לנקודה B :-)

[elibaba]

״זן ואמנות אחזקת רכב שטח״..



סופה זה סוס ערבי במדבר.
.

בצד השני, היילקס ישן/דיפנדר.
זה גמל.
.

אז מה זה ג'ימני/סמוראי ? עז בועטת ודקיקת גזרה ?

[[email protected]]

העלת את הפוסט ברגע רגיש מבחינתי
פאגרו 99 מנוע בנזין 3500 נעול אחורה קדימה
הביא אותי בטיולים כול שבועיים לכול חלקי הארץ ב8 שנים האחרונות
השקעתי בו זמן וכסף הבדיחה הרגילה שהמכונאי שלי
קנה את הוילה שלו מהתיקונים והשיפורים שלי
ואישתי יודעת שהיא בעצם הפילגש והפאגרו הוא האהובה האמיתית

ואז בשבוע שעבר נגנב הפאגרו במצפה רמון ונעלם כלא היה

קניתי רנגלר מפונפן ומסודר ויקר להחריד ואני מקווה שאוכל להתאהב בו
כמו שהייתי בפאגרו אבל רק ימים יגידו

הכי חשוב זה להנות מהטבע

[KOOKE]

אמירם קודם כל תתחדש.

וואלקם לעולם הג'יפ

מקווה שהג'יפ החדש שלך לא קורא כאן כי אחרת היה נעלב שקראת לו מפונפן.

מפונפן זה התיאור האחרון שהיה עולה בדעתי כדי לתאר רנגלר....

אם כי בארה"ב יש בהחלט דוגמאות לרנגלרים מפונפנים על צמיגי חתך נמוך ים לדים וקישוטים זוועה כזו למשל:

[ד ו ר ו ן]

אז מה זה ג'ימני/סמוראי ? עז בועטת ודקיקת גזרה ?

לגמרי עיזה.

[opl]

מקווה שהג'יפ החדש שלך לא קורא כאן כי אחרת היה נעלב שקראת לו מפונפן.

רק הדיפנדרים יושבים על הפורום וקוראים, אוי לבעלים שילכלך על שלו.

[omri_t]

ההבדל בין ילדים לגברים זה עלות הצעצועים.
כל אחד והתחביבים שלו.

אישתי נסעה תקופה על xj
והייתה מבסוטה.
טיילנו בו מעט הוא היה צפוף לנו והילדים היו קטנים לטיולים.

באיזה שלב הוא נמכר ובמקומו בחניה התייצב גראנד wk.
גדול. מפונפן. שמור ומלוקק.
אחרי סדרת שיפורים ארוכה הוא נותר גדול מפונפן ומלוקק. זה רכב נהדר ביומיום. יש לו נשמה אמריקאית למרות שיש לו בכלל מנוע מרצדס דיזל.
הוא גם נוסע לא רע בשטח אל מול הציפיות שלי.
אבל מה- איפה אתה ואיפה השטח כשאתה יטשב במושב עור עטוף ברכות פלסטיקים ושמשות כהות...
הילדים ממושבי הבוסטר בקושי רואים משהו.
מבחינתי נאבד חלק גדול מהכיף.
אני מאוד אוהב לתחזק אותו לבד.
זה השקט שלי.
הזמן שאני מזיע שכוב על הגב עם עצמי ומתלכלך בטיפול כזה או אחר.
אבל עדיין נשהו חסר.


בחניה המקורה עומדת הסופה.
שיקרתי לעצמי שאת הגראנד אשפר כשאמכור את הסופה.
פחחח.. בא איש נחמד עם כסף, הרבה אפילו. אישתי הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי- תמכור ומה אז?
נשארתי עם האהבה הגדולה.
אוטו שהטיפול בו הוא כמו שיחה עם חבר וותיק על בירה.
שהילדים מבקשים רק לעשות סיבוב קטן.
שאתה מרגיש שהוא חלק מהמשפחה ומהנוף של הבית.
היא לא מביאה אותי מ א ל ב.
היא לא פרקטית בעליל.
היא עושה לי הרבה פאן בטיולים.
היא מחזיקה את הנוסטלגיה הזוגית שלי עם האישה.
הילדים שלי חולים עליה בטירוף.

אז היא לא מייבש כביסה.
גם הגראנד ממש לא מייבש כביסה.

אני נהנה לעבוד עליהם.
לטייל בהם.
להשקיע בהם.
שניהם לא באמת דבר חיוני בחיים שלי משום בחינה.
אבל כל אחד והתחביבים שלו.

[דרור ברלי]

זה הולך להיות ארוך, אז תנשמו עמוק.
את דעתי אתם יודעים. אני אוהב מכוניות.

יש לי ג'יפ. ייחודי, עם אופי, עם נשמה יתרה.
הוא גס ומחוספס, לא פרקטי בעליל. הוא מתקיל אותי מדי פעם בצרות ומסבך אותי עם הרשעויות, אבל הוא באמת נאמן ואני מאוהב בו. אני לא מקביל אותו לחיות כמו דורון, שאולי נהג הרבה בסופה לטענתו, אבל מעולם לא היתה סופה ששייכת לו. אז הוא טועה ומטעה...... לא כלבים ולא חתולים, לא סוסים ולא גמלים, ה"סוס" הזה (שהוא יותר חמור-פרא, או חזיר בר) הוא ג'יפ, והגמלים המבוייתים והישנוניים של דורון הם בתכל'ס משאיות קטנות.... אבל הוא אוהב את הגמל הספציפי שלו לא פחות משאני אוהב את הסוס שלי ועל כך אני יכול רק לפרגן לו ולהעריך אותו. מה גם שה"גמלים" מהדגמים שהוא הזכיר, מאוד אהובים עלי ובהחלט בעלי נשמה. ללא מרכאות.
היו לי עוד שלושה ג'יפים קודם לכן. כולם היו מאותה משפחה עתירת נשמה עם DNA אמריקאי שנולדו בישראל במסגריות נידחות בחיפה ובנצרת שספק חיברו, ספק הדביקו את חלקיהם זה לזה בדבק מגע ומוחטא-סמארק, מעורבים בפירורי חלודה, רק כדי שאני אפרק ואבנה מחדש, טוב ועמיד יותר.
אבל נעזוב את הג'יפים. נדבר על פרייבטים.

יש לי גם פרייבט. אירופאי. סוג של "מייבש כביסה".
הוא לחלוטין מייבש כביסה למרות שאם באמת אתעקש ואשתדל, הוא יכול להיות די מהנה לנהיגה בדרכו (הפלטפורמה נכונה ומתנהגת נפלא למרות שיש לה שתי דלתות מיותרות וצבע נוראי, אבל חסרים לה סמ"קים וסוסים במנוע, ובעיקר חסר לה גיר אמיתי של בנים + דוושת מצמד. החסרונות הללו קריטיים עבורי). לא הייתי רוכש אוטו כזה בכספי, אבל בדרכו בתוך המשפחה, קיבלתי אותו, למדתי לאהוב אותו והוא יישאר שלי עד שימות. עניינים משפחתיים שלא זה המקום להכנס אליהם.

אני מכיר המון מכוניות. נו, לנהוג במכוניות ולספר איך היה, זו היתה עבודה די עיקרית שלי עד לא מזמן. ויש הבדלים ביניהן, אוהו איזה הבדלים. היו לי גם פרייבטים. כמה. רובם היו "בעלי נשמה" והיו נהדרים. כולל דגמים ומותגים ממוצא גרמני, ספרדי, איטלקי, אנגלי וגם צרפתי, שבעיני ה"מומחים" נחשבים לצרעת לשמה. רק פעם אחת ויחידה, ברגע של חולשה ותחת לחץ לא מתון בכלל, התפתיתי ל"מייבש כביסה" יפני, שהתגאה במוניטין של "אמינות ושמירת ערך" לזמנו. זה כמובן היה חרא מוטורי מזוקק - הן על הכביש והן באחזקה. גם נוסע רע, גם לא נוח, גם לא אמין בכלל. הנדסה יפנית קפדנית עאלק, ערימת אשפה ממונעת שלא חלמה לדגדג את הזרת של אותן אירופיות מושמצות שכולן ביחד וכל אחת ואחת מהן לחוד היו אלף דרגות מעליה הן על הכביש והן באמינות. הספיקה לי ההתנסות הקצרה הזו והיום אני יודע שלהבא אני בוחר מכוניות לעצמי רק לפי מה שאני מרגיש ורוצה ומתחבר, ולא לפי דעת העדר הבור והנבער, שמחזיק בשלל אמונות תפלות, חצאי אמיתות וסיפורי סבתא. מבחינתי מכוניות לא נשפטות לפי מוצאן העדתי - יש דגמים מוצלחים ויש כאלה שלא. יש מכלולים וקומבינציות שידוע מראש שמזמינים צרות ומי שמעט שכל בראשו פשוט יימנע מהם. זה הכל.

אוטו שאני קונה לעצמי, בכסף שירקתי דם כדי לחסוך ולאסוף, שקל לשקל, אגורה לאגורה, מוכרח להיות עם נשמה. גם כשמדובר באוטו שרק לוקח לעבודה ובחזרה.
"אוטו עם נשמה" צריך להיות מהנה לנהיגה. כזה שאני אוהב לנהוג בו ואוהב אותו. כזה שאצבור איתו חוויות. כזה שכשאגיע לאן שצריך ואחנה אותו, אכבה את המנוע ואצא ממנו, אתעכב להביט בו עוד כמה שניות.
הוא לא מוכרח להיות הכי מהיר אבסולוטית, כי גם אורווה דו ספרתית יכולה להספיק כדי להתמודד עם משקל קל ויחסי העברה נכונים.
הוא גם לא מוכרח להתנהג הכי מושחז - לפעמים התנהגות מאתגרת היא, נו, מאתגרת להוציא ממנה את המיטב - ואז היא גם מהנה.
אבל הוא כן צריך להיות מהיר ומתנהג ונשמע ומריח באופן שיעשה לי את זה ויספק אותי. הוא צריך להיות מגניב. שונה. ייחודי.
סביר להניח שככל שניתן, טכנית וחוקית (וכמובן כלכלית) אבצע בו שיפורים ושינויים כלשהם. הן במחלקת המנוע והן במחלקת המתלים.
סביר מאוד להניח שאעדיף רכב ספורטיבי או בעל נטייה ספורטיבית. אעדיף הנעה אחורית (אבל לא אתעקש על זה, כי לטעמי עושים מזה משהו שגדול יותר מחשיבותו האמיתית). בטוח שאעדיף גיר ידני, סביר שארצה מרכב סטיישן, או קופה. ואם זה מרכב סדאן או האצ'בק רגיל, אז אעדיף 2 דלתות. כן, ברור שזה פחות פרקטי.
ההעדפה המאוד ברורה שלי היא לאירופאיות, למרות שזה לא בפרינציפ - יש גם הרבה יפניות טובות. הבעיה איתן שקשה למצוא אותן בארץ עם גיר ידני.
קוריאניות שיעשו לי את זה?.... קיה סטינגר ואפילו יונדאי i30N צנועה, עדיין לא נמצאות בטווח יכולתי הכלכלית.
אמריקאיות?....... הדגמים העממיים שלהם, "מייבשי כביסה" פר-אקסלנס, תמיד היו - והם עדיין, די שווים לתחת. מצד שני, יצירות מופת כמו מאסל-קארס קלאסיות לסוגיהן, או מאסל-קארס מודרניות כמו אקווס באס 770, שברולט קמארו ZL1, דודג' צ'אלנג'ר רד-איי, פורד מוסטנג GT500.... אלה כנראה לא יהיו בהישג ידי לעולם. כבר השלמתי עם זה.



לגבי "מייבש הכביסה"? בואו נהיה ספציפיים.
"מייבש כביסה" זה לא SUV סטייל טרופר או פאג'רו או אפילו לנדקרוזר 120, שמטיילים בהם וצוברים איתם חוויות, ומשפרים והופכים אותם למשהו אישי שייחודי לבעלים שלו ואז הם מתחילים לפתח גם "אופי" ואולי אפילו "נשמה"...

"מייבש כביסה" זה האוטו הרגיל, משפחתומטית או קרוסאובר. כמו של כולם.
זה בדרך כלל אוטו יפני ו/או קוריאני. למרות שכמובן יש גם המוני מייבשי כביסה אירופאיים ואמריקאיים רעים לתפארת.
מייבש הכביסה הוא כמובן כמעט תמיד בעל גיר אוטומטי.
מייבש הכביסה זה בדרך כלל אוטו שמאבדים אותו בחניון, כי הוא עומד באותה שורה עם עוד 50 או 100 או 3,000 כמוהו, מאותו מותג ואותו דגם כמו של כולם, באותו צבע לבן או כסוף כמו של כולם. ללא ייחוד, כמו שקדי מרק בקערה, כמו צ'יפסים של מקדונלד'ס שמסודרים בתוך אריזת הקרטון האדומה. כמו חיילים במסדר. תורידו ממייבש הכביסה את לוחית הרישוי, וזו כבר לא תהיה בדיחה: באמת לא תדעו למצוא את מייבש הכביסה שלכם. תצטרכו ללחוץ על השלט ולראות מי ממייבשי הכביסה מגיב וקורץ אליכם בארבעת הוינקרים שלו. אם זה מייבש כביסה צרפתי, סביר להניח שהשלט יהיה מקולקל ולא יגיב בכלל ואז כבר תצטרכו ללכת אחד אחד בין מייבשי הכביסה הצרפתיים ולבדוק יותר לעומק.

"מייבש הכביסה" זה האוטו שלא מתקנים לבד, שלא עושים בו שינויים ושיפורים. שתפקידו באמת מסתכם בלנסוע מ-א' ל-ב'. שאין לו ולא נדרשות ממנו שום תכונות דינמיות מיוחדות. שכל מה שצריך ממנו זה שיניע, ימזג/יחמם ויגיע - במינימום דלק, טיפולים, תשומת לב, השקעה, התייחסות. שיראה מוסך רק בטיפולים תקופתיים שאין ברירה כי צריך, לפי תנאי האחריות. בדרך כלל הוא שייך לחברת ליסינג כלשהי. זה אוטו שאפשר להיות מרוצים ממנו, אבל לא נקשרים ולא אוהבים. כזה שלא יוצאים איתו בשבת מוקדם בבוקר לאיזה כביש נהיגה נידח אי-שם סתם ככה רק בשביל לנהוג, להשחיז פניות. לא כי אי אפשר, לא כי אין זמן, אפילו לא כי האישה לא מרשה - אלא פשוט כי אין טעם, כי אין בזה שום כיף. לא לנהג וגם לא לאוטו, שלא לזה הוא נועד ולכן גם לא מרגיש טוב עם זה. ולא שלא ניסיתי. כל הזמן ניסיתי, עם כל מכונית מבחן. תאמינו לי. תנסו גם אתם לקחת קורולה כלשהי (שאינה AE86 מיתולוגית מהאייטיז) לנס-הרים וללחוץ עליה קצת, ותבינו.

בעצם יש כמה משפחתיות שיודעות לעשות את זה בכלל לא רע. כמו שרמזתי קודם, יש ביניהן גם כמה דגמים טובים מהמזרח הרחוק, בדרך כלל מתוצרת סובארו ומאזדה. אבל כשאנחנו מדברים על משפחתית "לנהג" אנחנו מתכוונים בדרך כלל לאירופאיות. היכן ששילדה ומתלים שמכוילים נכון והיגוי עם תחושה ומשקל ובכלל כל מה שנכנס תחת "התנהגות" נחשבו פעם אצל חלק מהיצרנים האירופאיים כ"ערכי מותג" לא פחות ואולי יותר מעוצמת המזגן ומוניטין האמינות. אבל הן לא נחשבות בקרב "מביני" שוק הרכב הישראלי הסוגדים ללוי יצחק, לגיר אוטומטי ולמוצא יפני. כי הן "לא שומרות ערך", כי הן לא מהמוצא העדתי הנכון ובטח לא מהמשפחה הספציפית הנכונה.


כתבי רכב?... אני מדבר מתוך הפוזיציה. זה נכון שהם אוהבים לתת משקל לתכונות הדינמיות, ראשית כי רובם (לא כולם) חובבי רכב ונהיגה כמוני. ושנית, כדי שבכתבות שלהם יהיו צבע ועניין. כי מה וכמה כבר אפשר לכתוב על מכונית שמשעמם לנהוג בה?..... לחזור שוב ושוב על רשימת האיבזור?...... בודדים בלבד, ברוכי כשרון כתיבה ונהיגה ויצירתיים באופן יוצא דופן (היו/יש כמה כאלה, מהברנז'ה הותיקה בעיקר, שניים מהם כבר לא איתנו לצערי), יוכלו להפוך מבחן דרכים משמים למשפחתומטית/קרוסאובר אפרוריים לחומר קריאה משובח, כזה שאתענג לקרוא שוב ושוב.
עד לאחרונה (אל תשאלו מה ולמה, נעזוב את זה), מה שרוב כתבי הרכב כתבו על דינמיות של מכוניות, היה בדרך כלל נכון, אבל לחלק גדול מהלקוחות זה לא היה תמיד חשוב. חנן ונמרוד יתקנו אותי שזה לחלוטין לא חשוב והם כמובן צודקים. לנוכח רמת הנהיגה שאני רואה מסביבי בכביש, זה באמת ממש לא חשוב. לרוב המוחלט באמת חשוב גודל מסך המולטימדיה הרבה יותר מאשר רמת התחושה והדיוק של ההגה ואיכות בולמי הזעזועים.

מצד שני, להבדיל ממייבש כביסה או טוסטר, וכל עוד אין מכוניות אוטונומיות/שיתופיות (שזה יהיה בתכל'ס הסוף של עידן המכונית כפי שאנחנו מכירים ואוהבים) אוטו הוא עדיין מוצר אמוציונאלי. לדעתי ה-מוצר בהא הידיעה של העידן המודרני. יותר מטמבלפון סלולרי, יותר מאווירון, יותר מפצצת אטום. ועובדה - בכל העולם, אפילו במדינה רעה כמו שלנו שעושה ככל שביכולתה כדי להגביל, לסרס, למעוך ולחנוק את זה - יש מסביב למכוניות תרבות שלמה וזה משהו שבעיני הוא נפלא ומעורר השראה, משהו שאין ולעולם לא יהיה מסביב למכשירי חשמל ביתיים.

באופן אישי אין לי שום בעיה עם מכוניות שיצרניהן משתדלים ומתאמצים בכל כוחם להפוך אותן לסוג של מכשיר חשמל ביתי: יעיל, קר, מנוכר, סינתטי, נטול רגש, כיף ואמוציות. מי אמר טויוטה..... אין לי שום בעיה עם מי שמתייחס למכונית רק כאל "השקעה" ומחשב איך ומתי ובכמה ימכור אותה עוד לפני שבכלל קנה אותה.... אני רק מרחם על מי שמתעקש לחשוב ש"מייבשי הכביסה" הממונעים האלה הם פאר היצירה המוטורית... כלומר - מה אכפת לי בעצם גם מזה?..... שיחשבו מה שהם רוצים. שימשיכו לא לאהוב מכוניות, אין לי בעיה עם זה בכלל. שימשיכו גם לא לאהוב לנהוג. שימשיכו לפנטז על הרגע שבו תהיה להם מכונית אוטונומית. אבל בינתים הם כן נוהגים - ומה שבאמת מפריע לי זה איך הם נוהגים. וכן, אני לוקח בחשבון שייתכן והנהיגה שלי עצמי מעצבנת אותם....

לדעתי המאוד אישית (ואני עומד על כך ומבהיר שאלה בהחלט אך ורק שני הזלוטי שלי ואתם בהחלט רשאים ומוזמנים להתפוצץ עלי בגלל זה), בהחלט יש קשר ישיר בין הבחירה במכונית מסויימת לאיך נוהגים בה.... לא לחינם חלק לא קטן מהנהגים המהירים/פרועים שמזגזגים בין נתיבים ולוקחים סיכונים, עושים זאת במכוניות "עם נשמה". ומצד שני, מלכי ה-70 קמ"ש בנתיב השמאלי/אמצעי או 40 קמ"ש בעליה לנס הרים ושיתפוצץ כל העולם, בדרך כלל נוהגים במשפחתומטיות/קרוסאוברים מאותם מותגים ודגמים שאני אוהב לשייך לקטגוריית "מייבש הכביסה"....

[נדב42]

שורשיו של הדיון הזה יונקים מהשוואה בין צ'רוקי XJ ללנד-קרוזר פראדו.
אני רוצה לקחת את הנאום של ברלי צעד אחד קדימה, ואשתמש בדוגמא האישית שלי:

יש לי צ'רוקי, XJ, "הנכון", משופר ומדוגם, ואפילו אדום ובעל גיר ידני עוד במקור, כזה שמתוייג פה כרכב "נשמה".
אבל ביומיום אני נוסע על סוזוקי ויטארה ארוכה, דור ראשון מאמצע שנות התשעים. האם היא גם רכב "נשמה" ?

המנוע של הויטארה נלקח בשינויים קלים מהבאלנו - משפחתומטית חסרת ייחוד שהייתה מתוייגת פה בקונצנזוס כ"מייבש כביסה".
נתוני הויטארה, על הנייר, אף הם לא היו ייחודיים בזמנו בהשוואה למתחרים ישירים שהיו נפוצים באותן השנים, וויטארות רבות שימשו סבתות ודודות לנסוע לסופר ולבית הקפה השכונתי.

אז האם הויטארה שלי היא "מייבש כביסה" או "נשמה" ?

אני טוען שה"נשמה" לא באה מהברזלים, אלא מהאנשים שבוחרים בהם. האם כיוונון מנוע הבאלנו למומנט גבוה יותר בסל"ד נמוך נותן לויטארה "נשמה" ? האם צמיגי שטח, מתלי קלמיני, גיר ידני, צמד נעילות נשלטות, טראנספר מופחת ו- SYE עושים את זה ? ואם אתקין עליה קיט סרן קדמי חי אז תהייה לה יותר "נשמה" ?

בעיני, ההבדל בין רכב "נשמה" למייבש כביסה לא נובע מנתוני הרכב עצמו, אלא מהתפקיד שהרכב ממלא עבור בעליו.

כאשר המטרה היא להגיע מ- א' ל- ב' ביעילות ובנוחות; כאשר הבחירה בין פורד פוקוס למאזדה 3 נקבעת על בסיס אבזור, מחיר קנייה ומחיר אחזקה, ואולי גם יופי; כאשר מספר רב של דגמים יכולים לעשות את אותו הייעוד - זהו מייבש כביסה.

כאשר הרכב מסב לבעליו הנאה בנהיגה, כזו שדגם אחר לא יספק באותו האופן (כפי שמורגש ע"י הנהג, לאו דווקא אובייקטיבית); כאשר הרכב עובר לאורך הזמן התאמות ושינויים אשר מגבירים את ההנאה הסובייקטיבית ממנו (וכלל לא משנה מה מהות השיפורים); כשאתה יוצא מהרכב אחרי נסיעה, מעיף עליו עוד מבט וזה גורם לך לחייך עוד חיוך קטן - זה רכב "נשמה", כלומר רכב שנכנס לך לנשמה. זר לא יבין זאת וזה בכלל לא חשוב ולא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, העיקר שהחיוך נשאר בלב

[מוטי ג.]

השרשור הזה גורם לי להרהר במקורות שלנו בצבא,
האם ניתן להקביל את הטיפול והאהבה ב"ג'יפ" לטיפול בטנק?
שריונר לעומת טייס מחובר לטנק שלו, הספציפי שלו!
אני זוכר שצוות שהיה צריך לעלות לטנק אחר, דומה כמעט 99 אחוז לא אהב את הרעיון ועשה את זה רק כשאין ברירה, כי הוא לא חיזק לו את הזחל, כי הוא לא שימן את המקלעים וכו (אעצור את הפירוט פה)
לעומת טייס, שאין לו את ה"מטוס שלו", הוא עולה על מה שהכינו לו, היום זה x מחר זה y.
אני חושב שצוות סיור וצוותים רכובים אחרים בין עם קל ובין עם חצי כבד מחוברים כך או אחרת לכלי שלהם בצורה דומה לשריונר.



Sent from my LG-H930 using Tapatalk

[גיא]

כבר יולי-אוגוסט ?!


Sent from my iPhone using Tapatalk

[Crabbing]

יש בארץ תרבות מוטורית שמתעוררת באיחור של 70 שנה.
הסיבות ברורות:

מחירים הזויים של כל הקשור ברכב (מיסוי).
מעט כסף פנוי למשפחה (שוב מיסוי...).
רגולציה בכל הקשור באחזקה ורישוי הרכב.
ביטוח (!) - בארה״ב אפשר להוסיף רכב נוסף לפוליסה קיימת, לא משלמים 6000 שקל בשנה לכל אוטו שעומד בחצר.
תרבות כללית של צריכה זהירה כדי ״להסתדר בחיים״, ״לעזור לילדים״ וכולי.

העניין התרבותי-משפחתי משתנה לאט לאט.
מספיק לראות את כמויות הרנגלרים, הבאגים ואופנועי השטח הטהורים כדי להבין שיש התעוררות.

בתחום הרכב הפרטי זה גם קורה לאט - כמה חברים שלי, גילאי 40 פלוס, מסתובבים ברכבי ביצועים/הנעה אחורית יד שניה, במקום בטויוטה מליסינג.
לא מדובר באנשים עשירים, אלא כאלה שהבינו שחיים פעם אחת.






Sent from my iPhone using Tapatalk

[ד ו ר ו ן]

יש לי ג'יפ. ייחודי, עם אופי, עם נשמה יתרה.
הוא גס ומחוספס, לא פרקטי בעליל. הוא מתקיל אותי מדי פעם בצרות ומסבך אותי עם הרשעויות, אבל הוא באמת נאמן ואני מאוהב בו. אני לא מקביל אותו לחיות כמו דורון, שאולי נהג הרבה בסופה לטענתו, אבל מעולם לא היתה סופה ששייכת לו. אז הוא טועה ומטעה......

לא הבנתי במה אני מטעה.. לא התיימרתי להיות בעל סופה או לדבר על אחזקת סופה.
אבל חלק ניכר מהשרשור העל-מותי ״איך אתה יודע שאתה נוהג הסופה״, מוכר לי באופן אישי מהק״מ הצבור ברכב.

זה בדרך כלל אוטו יפני ו/או קוריאני. למרות שכמובן יש גם המוני מייבשי כביסה אירופאיים ואמריקאיים רעים לתפארת.
מייבש הכביסה הוא כמובן כמעט תמיד בעל גיר אוטומטי.
מייבש הכביסה זה בדרך כלל אוטו שמאבדים אותו בחניון,

כמה מדויק..
יש לנו קורולה כרכב משפחתי עיקרי.
זה רכב כ״כ משעמם שהדבקתי על הדופן פס קישוט/מגן דלת בצבע שונה כדי שנמצא אותה בחניונים גדולים כי אני לא זוכר את המספר רישוי שלה.

מצד שני,
רק תגיד עליה מילה רעה לזוגתי שזה הרכב שלה בתכלס.
מבחינתה, ובצדק, ״זה״ עושה בדיוק מה שהיא רוצה שזה יעשה.
יניע בבוקר, יש רדיו, המזגן יעבוד, יש תא מטען כמו שצריך.
היא לא תבין למה אנחנו נכנה רכב כזה מייבש כביסה.

"מייבש כביסה" זה האוטו הרגיל, משפחתומטית או קרוסאובר. כמו של כולם.

רגע.. אנחנו לא באתר שמהותו שטח?
המושג מייבש כביסה בשרשור ממנו שלמה משך לכאן התייחס לרכב שטח, לא?

[opl]

זה מאוד משעשע שאתם נותנים הגדרות מעשיות למה יכול להיות מוגדר רכב ללא/עם נשמה בעוד האדם עצמו הוא זה שיוצק את הנשמה לחפץ. אפילו אם זה ניסן טראנו או גרוע מכך - דאסטר.

[נמרוד]

אילו יכולנו לעשות סקר בין גולשי/קוראי הדבר ה זה, באיזה אוטו הם נוסעים....
חותם לך שרובם על טויוטה.

בדיון מקביל באתר applianceworld.com כתוב שאם תעשה סקר בין הנאנדרטלים בג'יפולוג באיזה מייבש כביסה הם משתמשים, חותם לך שרובם לא יודעים מה זה כביסה. או מקלחת.

דעות קדומות הן דעות קדומות. דרור אתה גזען מוטורי!

[shachar]

בדיון מקביל באתר applianceworld.com כתוב שאם תעשה סקר בין הנאנדרטלים בג'יפולוג באיזה מייבש כביסה הם משתמשים, חותם לך שרובם לא יודעים מה זה כביסה. או מקלחת.

דעות קדומות הן דעות קדומות. דרור אתה גזען מוטורי!

אני עשיתי כביסה פעם....
יש למכונה מצב MIX ואז להבנתי אפשר להכניס כל מה שבסל.

Sent from my SM-N950F using Tapatalk

[nirs]

זה בדיוק מה שאמרתי לאשתי.....
ההמשך ידוע (ועלה לי הרבה מאוד כסף).....


Sent from my iPhone using Tapatalk

[asafk]

אני עשיתי כביסה פעם....
יש למכונה מצב MIX ואז להבנתי אפשר להכניס כל מה שבסל.

Sent from my SM-N950F using Tapatalk

כולל את הסל אם הוא מלוכלך.

אסף.

[ד ו ר ו ן]

כולל את הסל אם הוא מלוכלך.
אסף.

אם כבר..
לא מכבסים בגדים שספגו שמן גיר יחד עם בגדים אחרים.. בטח אם הבגדים האחרים גם לא שלך.
רק אומר.

[דרור ברלי]

לא הבנתי במה אני מטעה.. לא התיימרתי להיות בעל סופה או לדבר על אחזקת סופה.
אבל חלק ניכר מהשרשור העל-מותי ״איך אתה יודע שאתה נוהג הסופה״, מוכר לי באופן אישי מהק״מ הצבור ברכב.

כי אתה מגדיר סופה כמשהו שרץ מהר לטווחים קצרים ובסוף כולם מגיעים באותו זמן.
וזה כל כך לא מדויק. כן, המנוע נורא חזק והאוטו אוהב להתפוצץ קדימה בכל ליטוף של הגז ולפעמים זה מה זה כיף ללחוץ ולהרגיש את הגב נדבק למושב מהתאוצות.... אבל בפועל, רוב הזמן נוסעים מה זה רגוע. גם בכביש ובוודאי בטיול - רדיו כבוי, עם חלון מקופל, נושמים את השקט כשהמנוע מסתובב לו בעצלתיים ב-1,000 סל"ד פחות או יותר ואת רחש החצץ מתחת לצמיגים ואת אויר המדבר הצלול וכן, לפעמים קצת לוחצים כדי לנקות ל-4.0L את הגרון ואז צריך להמתין שאחרים יגיעו. או שמושכים אותם ברצועה/מכננים אותם. או שסתם מגיעים ראשונים לעץ השווה ההוא באיזה ערוצון שרק אנחנו מכירים ומבשלים קפה חזק וטוב והם מגיעים בדיוק רגע לפני שגולש..... הם בוודאי אוהבים את זה.

ואל תגיד לי "נושמים אבק" כי אני נוסע ראשון.... ואם אני לא ראשון אז אני רחוק בסוף, 100-200 מטר מזה שלפני כדי שלא יהיה אבק. ואפילו ברכב שטח מעולה כמו היילקס, בסופו של דבר אתה סגור באקווריום וחלק גדול מהחוויה הולך לאיבוד. אפילו חנן, הסמן הימני של ההגיון הבריא כאן בבית המשוגעים הזה, כתב פעם שהיה מת שלהיילקס שלו יהיה חלון קדמי מתקפל כמו שהיה לו ב-CJ....

נהגת המון בסופה? מאמין לך, אבל מבחינתי זה כמו חייל שנהג המון בסופה הצבאית הנכה/מוגבלת. נהג המון, אבל היא לא היתה שלו. סיים את הסיור/משימה, החנה אותה והלך לישון. לא התעסק בה עד כלות, לא תיקן אותה באישון לילה אי שם במדבר, לא נקשר ולא התאהב ולא עשה את המודיפיקציות הדרושות/רצויות כדי שזו הספציפית תהיה ייחודית, יחידה בסוגה, רק שלו, "עם נשמה". והסופות האלה שכבר 10-15-20 שנה אצל אותה יד, הן בעלות הנשמה והן שונות זו מזו כמו יום ולילה. כמו שאני מגדיר סופה מיתולוגית של חבר טוב שלי כ"ג'יפ בלתי נהיג" כי הכל בו בנוי אחרת מהג'יפ שלי - כמובן שניתן לנהוג בו ואפילו מצוין - גם מהר בכביש או לחילופין זחילה איטית בשטח פסיכי, והוא נוסע אחלה - אבל אני לא מסוגל להתרגל לתחושות של הסט-אפ שלו. אני מרגיש הרבה יותר טוב בזו שלי. והוא בדיוק כמוני, רק הפוך - מבחינתו הג'יפ שלי זה "פרייבט ולא ג'יפ".

כמו שההיילקס שלך בודאי חש שונה משל חנן או מכל היילקס אחר, גם אם מאותה שנת ייצור ומאותה סדרה ועם לוחית רישוי עוקבת. מבחינתך יש לו נשמה ואופי משלו ואם תעלה על ההגה של היילקס אחר, מיד יצופו לך ההבדלים שירגישו לך כמו משהו מכוכב אחר ותצטרך להתרגל. גם אם מדובר בכלי מוקפד ומדוגם, סביר שלא תאהב ולא תתחבר, תרצה לחזור לזה שלך. עם הנשמה הייחודית שלו.

בקורולות או בכל מייבש כביסה אחר, אין את זה. אם הן מאותו דגם, הן גם מרגישות אותו דבר. לא תחוש שום הבדל. כולן יגרמו לך להירדם.

כמה מדויק..
יש לנו קורולה כרכב משפחתי עיקרי.
זה רכב כ״כ משעמם שהדבקתי על הדופן פס קישוט/מגן דלת בצבע שונה כדי שנמצא אותה בחניונים גדולים כי אני לא זוכר את המספר רישוי שלה.


רגע.. אנחנו לא באתר שמהותו שטח?
המושג מייבש כביסה בשרשור ממנו שלמה משך לכאן התייחס לרכב שטח, לא?

לא. הוא דיבר על מכוניות בכלל. שלמה חובב רכב רציני עם טעם טוב במכוניות.
כולנו מחזיקים/נוהגים גם בפרייבטים ורובנו כאן סוג של חובבי רכב, מתעניינים וחלקנו גם מבינים ברכב הרבה יותר מנהג ישראלי ממוצע. מי פחות, מי יותר, אבל בוודאי הרבה מעל לממוצע. אני טועה?...

....