גם מעצבי על כבר מגיעים לקאיה

[שעיה כליף]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3280735,00.html
נו ??
קאיה הופכת להיות השקעה כדאית. 8-)

[אלכס ר]

אולי קאיה ב 2008, אבל לא עכשיו :twisted:

[yaronmus]

לעולם לא

[דרור ברלי]

אני חושב שהמוטיב הכי חשוב בעיצוב רכב הינו זהות.
זהות עיצובית.
זה משהו שמתגבש לאורך עשרות שנים.
דוגמאות? מרצדס, ב.מ.וו, אודי, סיטרואן, פיז'ו, אלפא-רומיאו, לנצ'יה.
שם לב? מותגים אירופאיים ותיקים. כל מכונית שלהם, גם אם תוריד ממנה את לוגו היצרן, תזוהה מיד. יש כאן מסורת, קו מזוהה, הקפדה על פרטים קטנים.

גם לחלק מהדגמים האמריקאיים יש זהות עיצובית שהתגבשה לאורך עשרות שנות ייצור.
דוגמאות? הג'יפ המקורי ונגזרותיו (CJ, YJ, TJ, רנגלר החדש) קורבט לדגמיה, מוסטנג, הת'נדרבירד. גם כאן יש זהות מגובשת - לא צריך את לוגו היצרן כדי לדעת איזה רכב לפניך.

ובמזרח הרחוק? כרגיל, מעתיקים. להם עדיין חסרה המסורת, והזהות העיצובית שלהם נמצאת בשלבי גיבוש. גם אם יש להם לא מעט מכוניות מלהיבות, מה שמשותף לכל המכוניות מהמזרח ללא יוצא מן הכלל הוא האנונימיות - תוריד מהן את סמל היצרן, ולעולם לא תדע מי הוא מי. מתחילים לראות ניצנים של שיפור - הונדה סיווק האצ'בק החדשה למשל, אבל מכאן ועד זהות עיצובית מגובשת? יש עוד הרבה זמן.
אצל הקוריאנים המצב גרוע בהרבה - תעשיית הרכב שלהם נמצאת בחיתוליה (באופן יחסי כמובן, הלוואי עלינו תעשיה שכזו) והעיצובים שלהם בדרך כלל מזעזעים בלשון המעטה, וגם זה במקרה הטוב.
ממש לא פלא שיצרנים מהמזרח, בחיפושיהם הנואשים אחר זהות, מלקטים מעצבים מוכשרים באירופה.

[נמרוד]

יש קוי מכוניות יפאנים עם קו עיצובי. טויוטה לנדקרוזר, ניסאן Z-cars... נגמרו לי הדוגמאות 8-)

[erezjack]

לדעתי, הלנדקרוזרים היחידים שנראים טוב הם ה73 וה80. כל החדשים פחות טובים.
הבעיה העיקרית של היפאנים בעיצוב היא, שהם מתיחסים לתהליך כמו לכל תהליך תכנוני אחר, הנוצר מעבודה של קבוצה או ועדה, שחבריה עובדים ביחד להשגת התוצאה. יש אמנם מוביל פרויקט אבל ההחלטות מתקבלות על בסיס פונקציונלי, הגיוני כאשר כל הצוות משתתף ומתאים את עצמו לדרישות התכנוניות. שיטת עבודה זו שמשיגה יעילות גבוהה ותוצאות סבירות ומהירות, אינה מתאימה לתהליך העיצוב.
העיצוב הוא תהליך שאני קורא לו "דיקטטורי". ז"א נדרש אדם אחד שמוביל ושולט, מחליט על הקו העיצובי, לרוב ללא הסבר לוגי, מכתיב אותו לצוות המעצבים ודואג שלא ילך לאיבוד לאורך העבודה, התכנון ההנדסי ושאר התכתיבים. באירופה המעצב עומד בחזית, מופיע בהשקות למיניהן ומסביר את תפיסתו בדיוק כמו ארכיטקט או מעצב אופנה. ביפן, עד לאחרונה, אי אפשר היה לדעת מי המעצב המוביל כי היפאנים מדגישים את עבודת הצוות ואת הטמעות הפרט לטובת הפרויקט- המטרה.
בעיה אחרת לדעתי, היא הטכנולוגיה הממוחשבת שמאפשרת לפתח צורות תלת ממדיות מורכבות ולממש אותן בקלות רבה. לרשות כל סטודיו לעיצוב רכב עומד מילון צורות מוכן שאפשר לבחור ממנו ולהרכיב מבנה צורני מסובך, שהיה בלתי אפשרי לישום לפני מספר שנים. התוצאה היא כלי רכב ומוצרים אחרים בעלי צורניות מורכבת ומסובכת, בארוקית ממש, אך ללא מוטיב ברור ועקבי שאפשר לקלוט אותו במהירות ולהתיחס אליו, לטוב או לרע. תופעה דומה מתרחשת בעיצוב מכונית ספציפית לאורך השנים, ממתיחת פנים למשניה המכונית הולכת ומאבדת את אופיה העיצובי והולכת ומטשטשת. כמעט תמיד הגרסה הראשונה היא המוצלחת ביותר ומשם הדרך היא כלפי מטה עד שמתחילים הכל מחדש.

ארז

[שעיה כליף]

אי אפשר לנסח את זה טוב יותר
תמצית היעילות האסייתית

אז לקחת מעצב על - זה להכיר "בחולשה" שלהם
ולחפש נקודות (ושווקים)גם בחדשנות עיצובית

רק נקווה שהוא לא יעלה להם על העצבים
מה שבטוח שמכאן ואילך זה בטח יעלה להם כסף

[סוזי המשתוללת]

בוגד
תסיר את תמונת הסמוראי ושים כבר קיא
תתחדש

[asafk]

יש עוד רכב מהמזרח הרחוק שאי אפשר לטעות בו- גם בלי הסמל. מכוער עד זעזוע, וכמו שמישהו אחר כבר אמר- נראה כאילו מעצב אנגלי עיצב אותו. בטלפון... זה סאנגיאנג. לא משנה איזה דגם- כולם מכוערים מעבר לכל הגדרה, ובעלי זהות מותגית ברורה שהתגבשה בזמן קצר מאוד.

אסף.

[שעיה כליף]

בוגד
תסיר את תמונת הסמוראי ושים כבר קיא
תתחדש

אני בחור סנטימנלי
ייקח לי זמן
וצריך גם פוזה שווה
(אבל בנינו... הרי אי אפשר לשכוח את הראשון)