הג'פסים עדיין נוסעים - תמונות ממילואים

[אבו שפם]

דווקא הוא היה בזמנו שייך לחימוש... מה זה אגדה.... נו טוב ב4 בבוקר אני כנראה מאמין לכל... רק שיעבור הזמן... אז כל נושא לשיחה הוא מתאים ונשמע מעניין....חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

[מאיר רוטברג]

ועוד כמה סיפורים על הגפ"ס... כמה ק"מ ושעות על כיסא הנהג יש לי...אני חושב שעד היום יש לי צורה של הכיסא הזה בתחת...



תודה על השרשור הנוסטלגי הזה[/QUOTE]

זהו , עכשיו ירד לי האסימון , אחרי כל הימים איתך בעבודה התביישתי לשאול וזה הזכיר לי משהוא

האמת אחלה נוסטלגיה,

לפני פינוי סיני לקחתי גפס חדש דנדש לטיול לאבו זניימה,
שחזרתי הסמג"ד כמעט בכה,

היסטוריה

[אבו שפם]

שפם ידידי....
שכחת רק דבר קטן....המאהבת שלך עוד אצלי בידים... יש ימבה בנזין ספוג מסביב למקום משכנו כרגע... בטעות ניתן לשכוח איזה סיגרה או דומה....וא....מי יודע איזה זיכרונות נוסטלגיים יהיו לך???

או שסתם בלי כוונה אני יכול לנסוע אחורה על השופל..ולא לראות שיש איזה גיפון קטן....נו נו...נוסטלגיה אתה רוצה???

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

[נמרוד]

אוקי, עושים כתבה על "אגדת הגפ"ס". מבטיח לכם שיהיה טוב. את ההיסטוריה וההיבטים הטכניים אני יודע למצוא, נשמח לקבל עוד סיפורי ג'פס אישיים... גם משעשעים וגם פחות.

[גיא]

סיפורי גפ"ס ...

בשנת השירות האחרונה שלי קיבלתי עונש להשאר בראש השנה בבסיס.
הייתי סמב"ץ בצאלים.

היו כבר כפליים אנשים שיועדו לתפקיד בשבת ( באל"יש לא עובד בחגים כי זה אימוני מילואימניקים - כל מי שנישאר - כמעט כל הסגל - עונשים )
ולא היה מקום בשבילי, אז צ'ופרתי בסיור חופים.

נסענו 4 ג'פסים על רצועת החוף בין אשדוד ואשקלון והראינו נוכחות, אכלנו טוב מכל האזרחים החמים והיקרים ו"נהנינו" מנסיעת שטח ...

ישבתי מאחורה בכיסא אצ"א המפחיד מאוד, נהג של יחידה מסויימת שהשם שלה כמו איזה ציפור התפרע בדיונות ,.... פאוזה ... גפ"ס על הצד, איש צוות אחורי מבועת עם הראש בחול. 2 ציריות שבורות וגלגל אחד מופצץ ....

זאת היתה נסיעת השטח הראשונה שלי ברכב ללא זחלים ... טראומה לכל הדעות :-)

[eran4x4]

בהמשל לגיא סיור שבת\חג בין פלמחים לבת-ים (זה מהתקופה של אחרי המחבלים שהגיעו לחוף ניצנים והקוברה ריתקה אותם עם הוולקן...- הרבה ג'פסים טילו בחסות צה"ל לאורך החופים בשבתות וחגים).

נכנסים למים לעקוף סלעים
הנהג שוקע הרכב מדומם הגלים סוחפים ועולים
את החילוץ הזמינו כאשר מכשיר הקשר מתחת למים ואת נורת השידור הכתומה רואים נדלקת מבעד למים מלאי חול ים...

האביר שלף את הרכב מהמיים
קצת סטרטרים והרכב המשיך בסיור....


======================================== =====

מחזיקים קו לאורך גבול מצרים
אני שם עם הניבה
שבת בבוקר שולחים את הסיורים עם האבירים וכדומה לטייל על הגדר
והחברה יוצאים לסיור עומק (בצד שלנו)...
יצאנו ניבה ו 4-5 ג'פסים
נכנסים להר כרכום סיור קצר על ההריורדים דרך נחל כרכום עד בורות עדה וחוזרים דרך הערוד
הרבה חוויות אספנו ביום הזה...

[Bulldog]

פעמיים יצא לי לנסוע בגרוטאה המקרקשת הזאת.

הראשונה, בלי חוויות מיותרות, הקפצה לשטח למסור איזה משהו.
השנייה לעומת זאת...
תפקיד אחרון בצבא, סופר עציץ בשיבטה. רס"פ קורס קשא"ות. בא ביום ראשון בערב אחרי או בשני בבוקר אחרי פיזיטרפיה לרגל, מסתובב עם כובע בוקרים אזרחי למהדרין ופטור צהל"י רשמי (אחרי כוויות בדרגה ראשונה ושנייה בפנים) בלי נשק, כי אסור לי לצאת לשטח.
אחד המדריכים (קצין, יום אחרון על מדים, מחר בבקו"ם ומחרתיים באוסטרליה) מתבקש כסינג'ור אחרון לצאת להדליק מטרות לטובת טיווח טרמי, הוא כבר על א' על כל השאר הוא הזדכה, נשק? אקדח אישי, אני משועמם, יושב במועדון מחפש מה לראות, כל השאר קבורים בתוך התרגיל.
"בא לך לצאת להדליק מטרות לאיזה שעה?"
למה לא, נוסעים, אני שאסור לי להוציא את האף לכיוון השטח והא שכבר ממש לא שייך לצבא.
אני עם הGPS זורק לו כיוונים, מגיעים להדלקה השלישית או הרביעית, איזה ג'בל נחמד עם שתי דרכי גישה, האחת, זאת שבאנו מהכיוון שלה, תלולה ומלאה בולדרים, השנייה מהצד השני של הג'בל מתונה וסלולה, לא צריך לספר לכם במה בחרנו, נעבור ישר לשלב התוצאות.
הגל הינע האחורי שהתנתק ממיפגש עם בולדר טועה התחיל לדפוק על הריצפה בזמן נסיעה, מודיעים שאנחנו לא יכולם להמשיך ןחוזרים לבסיס.
הכל טוב ויפה חוץ מהרעש, עוד כמה סלעים קטנים, שפריץ מוזר של מים וחושך, הגפ"ס נוסע, אבל אורות אין, גם צופר לא, למה הצופר חיוני, תגלו בהמשך.
נוסעים לאט לאט (רגל לא כבדה על הגז, אבל עדיין, הנעה קידמית בלבד) מדי פעם אני מוציא את הראש החוצה מנסה להתאים את מה שאני רואה בGPS למה שאני לא רואה מתאורת הפנס "למד" על הדרך.
מגיעים לפלוגת מכמ"תים, אלה צועקים לנו תדליקו את האור, אנחנו צועקים שאין וממשיכים לכיוון הבסיס.
שער הבסיס, השומר מעיר לנו שנדליק את האור, אומרים לו שאין וממשיכים להרעיש בדרכנו פנימה.
הגל הינע כבר עשה חור יפה בריצפה.
במקום לחתוך ישר לכיוון המבנה של הקורס והחנניה הבטוחה, הקצין מחליט לעשות סיבוב ניצחון בכביש הפנימי של הבסיס, בואכה מגורי מב"ס.
בעלייה האחרונה לכיוון החניה אנחנו רואים פלוגה שעומדת בפני ריצת ה2000 של הבראור, צופר אין, הם לא רואים אותנו, הם מתחילים לרוץ, הקצין נותן לחיצה טובה על הדוושת גז, הרעש נישמע כמו פלוגת שיריון בהסתערות, הרצים נעמדים ומפנים במהירות את הכביש, הם שמעו אותנו, אני כמעט נהייתי חרש, אבל את ה "תדליקו את האורות" שמעתי טוב.
מעמידים את הרכב בחנייה, להניע הוא כבר לא הניע יותר, נגרר אחר כבוד למחלקת חימוש.

[דרור ברלי]

אני ממש מוחה דמעה...
כמה הרפתקאות עברתם עם הגרוטאה.

צאו מהסרט דפקטים! כל סיפורי הניסים והנפלאות, האגדות והצ'יזבטים, הם כתוצאה מהחוויה המגבשת, המעצבת את נפשו של כל בחור צעיר שמתגייס ליחידה קרבית. זה לא הג'פ"ס, זה "רק" כל מה שמסביב - החבר'ה, הצחוקים, המפקדים המטומטמים, המסגרת המפגרת.
זה ממש לא הג'פ"ס. כל זה היה קורה לכם עם כל רכב צבאי אחר - CJ, סופה, אביר, נ"נ, ריו, האמר, D200 או וויליס. כל דור והרכבים הצבאיים המצ'וקמקים שלו, החוויות והסיפורים שלו.

אחרי אינספור שעות שטח, כביש, סיורים, מרדפים, טיולים, תיקונים וחילוצים, ולאחר היכרות אינטימית עם הגרוטאה והיכרות אישית עם כמה מקורבנותיו - אני קובע חד משמעית שהכלי איטי, חלש, מסוכן, לא עביר, לא אמין. סוג של זבל. הדבר הטוב היחיד שיצא ממנו - המון נהגי שטח מצויינים. למה? כי הכלי עצמו היה כל כך גרוע, אבל לא היה משהו אחר... אז לא היתה ברירה אלא ללמוד לנהוג כמו שצריך. מי שלא למד מהר מצא את עצמו תקוע: במקרה הטוב - כמה שעות בשטח. במקרה הרע - כמה שבועות בבית חולים, עם גפיים שבורות אחרי ההתהפכות המי יודע כמה. במקרה הגרוע - מתחת לאבן בבית עלמין צבאי.

מרוב שהג'פ"ס לא ראוי לכלום, מוכרחים, ממש מוכרחים! לעשות עליו כתבה. כתבה שתשפוך החוצה את כל האמת על הזוועה. לכו על זה. אם אתם לא תעשו את זה, אני אעשה את זה, ולא רק כאן.

[kd2]

מסעתי בג'פ"ס פעם אחת בלבד כילד בביקור בבסים בו אבי שירת במילואים לפני יותר מעשור.
אני נהנתי.

הרבה זוכרים אותו לטובה - אבל אולי כמו שדרור אומר זה בגלל כל החבילה.

[shmil]

אני מהזקנים, כידוע.

הג'פס אצלי עוד היה גם רכב ת"ש.
נכון, מנוע חלש, מסוכן בכביש, אך הפעם היחידה שהפכתי ג'פס היתה בנסיעת שטח ללא אורות, בתרגיל לילי חשוך, תוך עקיפת שיירת רק"ם. הבנתי שאני בשפ"צ מפחיד, עצרתי לאט ובזהירות.
הרכב עצר בשיפוע, אבל על 4 גלגלים.
הוריתי לזה שישב על ידי לרדת, וברגע שהוא ירד - הג'יפ התנדנד קלות, ונפל על צידו.
ההפיכה חזרה היתה בתוך 4 דקות, והוא מיד המשיך לנסוע....

עשרות אלפי ק"מ של נסיעות כביש ונסיעות שטח, כולל במהירויות תלת ספרתיות, וללא בעיות.
היתרון שלי היה שתמיד היתה לי אספקה של חדשים כאלו, ברגע שהקיים התחיל לגלות סימני גיל.

[צנחן1]

מת על הג'פס, נכון שהוא סתם גרוטאה מקרקשת אבל נוסע בכל מקום ובכל מצב.

הייתי בפלס"ר מעל 10 שנים, לא יכול לספור את כמות הק"מ שעשיתי איתו, ואת כל החורים שנסענו בהם, מעולם לא עשה בעיות .... מקסימום קושרים איזה חבל, מהדקים איזה פלח ונוסעים.

הרבה תרגילים יצא לי לעשות מול פלס"רים המצויידים בהאמר, ותמיד ניצחנו ... אין מה להשוות את הצללית הקטנטונת שלו ואת המנוע השקט (יחסית) לעומת המפלצות החדשות.

מה שכן, זה לא כלי למתחילים, וכמות הפעמים שראיתי חבר'ה נכנסים לשפ"צים ולא יודעים איך לצאת מהם .... שככה יהיו לי שערות על הראש (:

[דרור ברלי]

אני מהזקנים, כידוע.
נו שויין. בכמה אתה כבר יותר זקן ממני? בגילנו זה כבר זניח...;-)

הג'פס אצלי עוד היה גם רכב ת"ש.
אני זוכר אותו כרכב ת"ש שאבא היה מביא בסופ"ש כשרצינו לטייל, אז הוא היה מתחלף לשישבת עם אחד הקצינים הצעירים יותר. רנו 4 תמורת ג'פ"ס...

נכון, מנוע חלש, מסוכן בכביש, אך הפעם היחידה שהפכתי ג'פס היתה בנסיעת שטח ללא אורות, בתרגיל לילי חשוך, תוך עקיפת שיירת רק"ם. הבנתי שאני בשפ"צ מפחיד, עצרתי לאט ובזהירות.
הרכב עצר בשיפוע, אבל על 4 גלגלים.
הוריתי לזה שישב על ידי לרדת, וברגע שהוא ירד - הג'יפ התנדנד קלות, ונפל על צידו.
ההפיכה חזרה היתה בתוך 4 דקות, והוא מיד המשיך לנסוע....

עשרות אלפי ק"מ של נסיעות כביש ונסיעות שטח, כולל במהירויות תלת ספרתיות, וללא בעיות.
מהירויות תל ספרתיות? הכלי הזה מגרד 100 רק כשהוא חדש, ביום טוב, בירידה, עם נהג מתאבד, וגם אז נדמה שהבוכנות עפות עדו רגע דרך המכסה. זו גם הבעיה הכי קטנה שלו לדעתי.

היתרון שלי היה שתמיד היתה לי אספקה של חדשים כאלו, ברגע שהקיים התחיל לגלות סימני גיל.
זה גם היתרון הגדול היחיד של הג'פ"ס - כמו שמיכה צבאית מגרדת עם חשש לסקביאס, כמו נעליים צבאיות ששוברות לך ת'רגליים - הוא חרא אבל בחינם. ברגע שהוא מתקלקל (וזה קורה מהר) אתה מקבל על המקום אחד אחר.

החוויה הכי חזקה שלי שקשורה לכלי המחורבן הזה, היתה בשנת 89', במילואים בגבול מצרים. ישבנו בחור נידח - מוצבון שמה שהיה בו זה מגדלון תצפית משולב במטבח ולידו צריפון מגורים ופחון-מקלחת ושירותים. בלי גדר, בלי שער. איישנו את החור הזה, ארבעה גפרורים בלי ברזלן, בלי קודקודון, בלי כלום. המקום הזה נקרא "העוף".

מי שבילה בתעסוקה משעממת במוצבים שמתחילים מניצנה ודרומה מכיר את החור הזה, שנמצא על השפיץ של פיסטין שהשביל המשובש שמוליך אליו מכביש הגבול מתפתל ומתפתל, ולוקחות לפחות 15 דקות של טילטולים מהרגע שאתה יורד מהכביש ועד שאתה מגיע למעלה. בעוף אפשר להיזרק ימים שלמים בגופיה וכפכפים, להביא את החברות, לעשות מסיבות, ואף אחד לא יידע. כל עוד מישהו יושב בתצפית אין מה לחשוש מביקורות פתע כי מגדל התצפית חולש על הכביש, ולאפרוחים שמאיישים את העוף יש מספיק זמן להתארגן לקראת אורחים לא צפויים עם ברזלים על הכתפיים.

לפני השביל שמטפס לעוף, יש עיקול בכביש. לא משהו היסטרי, אבל מי שלא מכיר אותו, צריך להיזהר. היתה לי אז אלפא-סוד 1.5 שבאתי איתה לתעסוקה ההיא ונהניתי להשחיז את העיקול הזה במהירות תלת ספרתית מאוד לא נמוכה. הימים עברו בנעימים ובשעמום מתמשך, ויום אחד הסמ"פ שלנו, שהיה מטייל לו בגזרה עם ג'פ"ס פתוח, הודיע לנו בקשר שהוא מגיע לביקור בחצי העגולה הקרובה. הזכרתי לו להיזהר בעיקול הבוגדני. "אין בעיה" ענה הברזלן הזחוח, "אל תדאג".
"בואו למגדל", אמרתי לחבר'ה שהיו איתי במוצב, "תיכף יהיה לנו קטע. מתערבים איתי שדניאל הולך להתהפך עם הג'יפ בעיקול?"
עלינו למגדל עם סיגריה וקפה וחיכינו לראות מה יהיה. עברו שתיים-שלוש קטנות, וראינו אותו מתקרב עם הג'פ"ס הפתוח, נכנס לעיקול במהירות שלדעתי לא עלתה על 60 קמ"ש. בעיקול הזה, בג'פ"ס, זה 20-30 קמ"ש מהר מדי.

הג'פ"ס רכן על מתליו, וזנבו החל לכשכש קלות. לשבריר שנייה היה נדמה שהסמ"פ בשליטה והכל בסדר, אבל אז זנב הג'פ"ס החליק הצידה באלימות. הסמ"פ תיקן בנעילה נגדית של ההגה, אבל כנראה נבהל מההחלקה ועשה את הטעות הגדולה - עזב גז בפתאומיות. הג'פ"ס החזיר לו בהפוכה - פליק אדיר עם הזנב לכיוון השני, התהפך והחל להתגלגל באוויר כמו כדור. הסמ"פ עף מהג'יפ, שהמשיך להתגלגל. לנו היה נדמה שהוא לעולם לא יפסיק להתכדרר. אחרי איזה 6 או 7 סלטות הוא נשאר הפוך על הכביש. כל הציוד שהיה בו - אספקה למוצב שלנו, נשק, אפוד ומחסניות, מקמ"ש ועוד כל מיני זבל, התפזר לאורך עשרות מטרים. הכי גרוע, כל הבנזין נשפך ממנו וזרם לכיוון הסמ"פ ששכב על הכביש ולא זז. עכשיו מספיק רק ניצוץ קטן מכבלי המתח שהתנתקו מהמקמ"ש כדי להדליק הכל, והסמ"פ שלנו יהפוך להמבורגר וול-דאן...
ירדנו אליו מהעוף עם האלפא בשביל הטרשי הכי מהר שיכולנו בלי לפרק אותה לגורמים. זה לקח איזה 10 דקות שנראו כמו נצח. אני רצתי אל הג'פ"ס ההפוך וכיביתי מתג ראשי. בינתיים החבר'ה התחילו לטפל בסמ"פ ששכב על הכביש עם שבר מורכב ברגל. את ספיחי התאונה הזו הוא סוחב עד היום, ומה שבטוח - על ג'פ"ס הוא כבר לא הסכים לעלות עוד.


הכלי הזה מסוכן, וגרוע מזה - לא סלחן. כשלון תכנוני. אבל אחרי מלחמת יום כיפור, כשקיבלו אותו בחינם ובכמויות כדי למלא את השורות החסרות, מי בדק? למי היה אכפת? ההרפתקאה המפוקפקת הזו עלתה בחיי לא מעט חיילים.

[נמרוד]

שאלה רצינית - מישהו יודע מה החלוקה בין דגמי הM151 שהיו בצהל? הדגם הראשון והA1 המסוכנים יותר, לעומת הA2 "המשופר" בטיחותית? ממה שאני קורא, את הA2 עם מתלה אחורי של זרוע נגררת במקום זרועות A התחילו לייצר בשנת 70, אז אני מנחש שלפחות הנגלות הראשונות שהגיעו לצהל אחרי יוה"כ היו כנראה מן הדגמים הישנים יותר...

[יוני5]

עכשיו קצת קריאה מודרכת:

מת על הג'פס - גם אני, פעם
נכון שהוא סתם גרוטאה מקרקשת - נכון. בייחוד המונח גרוטאה
אבל נוסע בכל מקום ובכל מצב - בולשיט. אבל אז גם היינו צעירים ויפים

הייתי בפלס"ר מעל 10 שנים, לא יכול לספור את כמות הק"מ שעשיתי איתו, ואת כל החורים שנסענו בהם, מעולם לא עשה בעיות - תרופות לשיפור הזכרון כבר כנראה לא יועילו לך. מצבך קקטוני כנראה
מקסימום קושרים איזה חבל, מהדקים איזה פלח ונוסעים - או מחליפים צלב, או קוראים למנעול...

הרבה תרגילים יצא לי לעשות מול פלס"רים המצויידים בהאמר, ותמיד ניצחנו - זה נכון, אבל מה שמעניין הוא שגם הפלס"רים המצויידים בהאמר טוענים עד היום שהם ניצחו. די מאפיין הרבה תרגילים צה"ליים בהם כולם מנצחים. נו שויין...

אין מה להשוות את הצללית הקטנטונת שלו ואת המנוע השקט (יחסית) לעומת המפלצות החדשות - באמת אין. הוא הרבה יותר גרוע. מה שכן, יש בו חוויה שמשלבת אינטימיות ואת פילטר הזמן שחוסם את הדברים הרעים ומותיר לנו את הדברים הטובים ביותר. כשהמצב הפוך, אגב, כלומר כשזוכרים רק את הדברים הרעים, זה נקרא דיכאון קליני. אתה לא פחות חולה, אבל בצד הטוב של המשוואה.

וחוץ מזה, תשאל את נמרוד, צנחן זה לא כבוד גדול :lol: (ויסלחו לי כל הכוסיות!)
לדעתי חט' הצנחנים זו החט' היחידה בצה"ל שבמקום "במחנה" מקבלים את "הזמן הורוד"

(:

[דרור ברלי]

שאלה רצינית - מישהו יודע מה החלוקה בין דגמי הM151 שהיו בצהל? הדגם הראשון והA1 המסוכנים יותר, לעומת הA2 "המשופר" בטיחותית?

אתה יודע מה זה מזכיר לי?
את הטענה שהסופות החל ממודל 94' הרבה יותר נוחות מדגמי 92-93... זו נבלה, וזו טרפה.
M151A2 הוא חרא של כלי ממש כמו A1. אף אחד מאיתנו, כשעלינו אל מאחורי ההגה שלו וחיפשנו את המקום המדויק של ההילוך השלישי, או השתגענו למה אין לו בלימת מנוע אפילו בהילוך ראשון ולמה הוא נחנק בעליות, לא בדק אם הוא A1 או A2. כולם היו מסוכנים, כולם נטו להתהפך או אפילו להזדקר (כשסל המטען מאחור היה עמוס), לכולם היתה עבירות אפעס...מביכה, וזאת בלשון המעטה, וכולם היו אותו חרא בדיוק.
אבל אנחנו היינו צעירים וטיפשים (וזו הסיבה היחידה שמגייסים אותך בגיל 18 - כי זה הגיל בו אתה הכי כשיר מבחינה פיזית, אבל גם הכי נחות ולא מפותח מבחינה מנטלית. ביחד עם ברזלים על הכתף זה שילוב נפיץ) ולכן אהבנו אותם כי הם היו חלק מהחוויה. ממש כמו שאהבנו לנהוג בנגמ"ש או בטנק מגח או במשאית ריו.

[נמרוד]

דרור לשמוע אותך מדבר על ג'פס זה כמו נתן שניר על טויוטה 8) אם אנחנו יודעים שהוא נאנס בילדותו על ידי מתאבק סומו, מעניין מה הסיפור שלך :razz:

כולה שאלתי שאלה אינפורמטיבית...

[דרור ברלי]

להבדיל ממנו, אני דווקא נהניתי לנהוג בג'פ"ס.

זה לא הופך את מה שאני אומר ללא-נכון.

ודרך אגב - דעתי על טויוטה דומה לזו של נתן. ותעזוב אותי מסקרים למיניהם - גם שמעון פרס חזק בסקרים.

[צנחן1]

יוני5, תודה על הניתוח הרפואי, אני מצטער שלקח לי זמן להגיב פשוט הגיעה פה האחות להחליף לי קטטר (:

היינו בני 18, ואח"כ 19, ואני נסעתי בג'פסים עד גיל 35 בערך .... אז אולי יש לי עוד תקנה.

דרור אני מכיר רק שני סוגי ג'פסים - פתוח וסגור .... והאמת שבלילות הקרים תמיד העדפתי את הסגור.

כל מה שנאמר על "תכונותיו הטרומיות" נכון כמובן, אבל יש לנו פינה חמה בלב עבורו, למרות שלהכניס את ההילוך השלישי בדיוק מול נורית אור גבוה היה מעצבן.

ויוני, לגבי התרגילים של הפלס"ר שלי מול פלס"רי ההאמר ... הכל מעוגן בדו"חות סיכום תרגיל במא"ט.

[יוני5]

הלו צנף, הכל ברוח טובה

לגבי הדוחות במא"ט:
כל תדריך במא"ט מתחיל במנטרה שהם משננים: שהיום, כבר אין ויכוח על התוצאות, הכל מוקלט....
ואללה, האמנתי בזה, עד ש...
תרח"ט דו"צ, כשהמח"ט שלי היה מפקד המא"ט בעצמו (חשבתי שהוא בלתי מנוצח בשטח הביתי), הסתיים כשהוא (המח"ט) צועק שאין לו תמונת מצב אויב, וכשהוא הרים את העינים מהמפה, הוא מצא עצמו מוקף באלה מהצד השני. תכלס, לקחו אותו שבוי. (חבל שלא העמידו אותו לעשות תורנות מטבח).
חזרנו לבסיס, ובסיכום לא האמנו שהוא עמד בבטחה מולנו ואמר: ניצחנו!
זה היה סוף עידן התמימות לגבי.

ומאז, הרבה תרגילים במא"ט, עד כדי שאני חושב לתבוע חזקה על ניקס עדיר, כבשתי אותם כל כך הרבה פעמים, והגנתי עליהם לא פחות, וכמעט תמיד, תמיד, שני צדדים מתחילים בקרב המסתיים בנצחונם של שני הצדדים.
נו שויין...

זה כמובן מה שמוכיח שהמא"ט מדמה באופן מדוייק את המציאות, ראה דוגמת מלחמת לבנון האחרונה. שאל את חלוץ ופרץ מי ניצח ושאל את נסראללה את אותה שאלה....

ועדיין צנחנים כוסיות! :lol: :lol: :lol:
יוני5

[צנחן1]

הלו צנף, הכל ברוח טובה
ועדיין צנחנים כוסיות! :lol: :lol: :lol:
יוני5

הבנתי שהיום קוראים לצנחנים "צהובים" (אין לי מושג מה זה אומר..)

ולגבי הכוסיות ... האמת, אני כבר כל כך הרבה שנים לא בצנחנים שאולי אתה צודק, אבל נראה לי שהחטיבה מסוגלת עדיין לפרק כל מה שזז, וזה כולל את המח"טים של המא"ט (אבל אין על מפעילות ההאמרים .... )