התלבטות בנוגע לשירות הצבאי

[סוזי המשתוללת]

ואפשר גם וגם
אפשר להתחיל במסלול הדרכה ואז להתנדב לאחת היחידות הקרביות וכך התנסית בשניהם
אתה יכול להתחיל בהדרכה ואח"כ להתנדב וגם אי אפשר לעצור אותך ברגע שהחלטת להתנדב והתעקשת בנושא .
בד"כ אם התחלת כתומך לחימה ואח"כ אתה בוחר להתנדב כלוחם הדרך יותר קלה מאשר הפוך
אחרי שהתחלת כלוחם צריך סיבות מאאאאד טובות כדי להפסיק לשרת כלוחם
מצד שני הסיפוק כלוחם גדול עשרות מונים מכל דבר אחר אבל את זה תדע רק בדיעבד

[kd2]

ים - קודם כל אני לא חושב שאתה צריך להתבאס מהשיבוץ שלך. הטנקים הם כנראה הדבר הכי קרוב לגיפים בצבא הקרבי, והשירות שם צפוי לספק אותך מבחינה טכנית, חשיבתית, וחברותית (וזה משירות עם עשרות שריונרים בעבר ובהווה. את זה באמת חקרתי המון). חוץ מזה - אם תגיע עם חשיבה חיובית אתה תהנה ותצליח. אם לא - אין לך סיכוי. (ובלי קשר, לאן אתה רוצה להגיע?)

אני שמעתי על שיריון דברים מאוד פושרים , על גבול הלא טובים - משריונרים לשעבר.
נכון שאולי יש פאן יותר טכני בשירות , אבל הבנתי שהוא די בסיסי , לא משהו שיעניין אותי במיוחד.
הכיוון הוא בעיקרון לא ברור , נגיע , נראה ...נשאר או נלך הרי מבקשים ממני לבסס החלטה על מערכת וחיל שאני לא מכיר , לא יעזור את מי אני אשאל...
אז התשובה שלי למי ששואל זה "לא יודע".
מצד שני נפגשתי עם נציגי יחידה מיוחדת מי ישמע DELTA FORCE , והרושם שקיבלתי הוא של חבורה של ליצנים.
זה משאיר אותך די מבולבל...
מצד שלישי עודד מרביץ בי תורה על מולדת ופטריוטיות כשברגעים אלו אני שומע פיצוצים וצבע אדום ( כבר 7 שנים ) , אז אולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט להגיד , אבל וואלה אם צה"ל הם חבורה של בלרינות אז למה להצטרף למערך הלוחם?
כן, כן , כן צריך להגן צריך לשמור אין בעיה אני מתנדב בכיף , לא באינטרנט, אני מתנדב בכיף תאכלס.
אבל להגיד אני עשיתי אני פה אני שם אני לחמתי כשבעצם כובלים לך את הידיים ומשאירים את הבית ( ואת אמא עודד...) תחת איום של טילים של חבורה של קופים?
אז מה זה שווה?
למה זה טוב? למה זה כדאי?
למה לי להיות תחת פיקוד של גוף כזה דבילי , במסגרת קרבית כשהמשחק הוא על החיים שלי?
ועוד אחרי הבושה של מלחמת לבנון?
למה לא להיות ג'ובניק ולהרוויח מינימום מהצד כל חודש?
למה לא לעשות שבוע שבוע?
למה אני צריך להתגייס להיות לוחם בצבא הזוי?
צריך להגן, צריך פה צריך שם...נכון אבל יש מספיק מורעלים...( חייב להיות כי הם משגעים אותי בטלפון!!! ) יש מי שמוכן להילחם.
זה לא הסוף של צה"ל אם אני לא אהיה קרבי.
ואני בכוונה מציג חזית אגואיסטית.
אז בוא תסביר למי שמתגייס עוד חודש , למה כדאי לו להיות קרבי למרות הכל , אם תצליח לשכנע אותי אני מתגייס לקרבי.
( לשכנע = להסביר לי שלמרות שהמדינה זורקת על *** אחד גדול, אני צריך להגיע , לעלות על מדים ולהצטרף לבדיחה הזאת...)

אני לא רוצה להיות בשיריון , אבל לא יכול להצביע על משהו אחר שהייתי רוצה לעשות.
אבל אולי שיריון זה טוב , אולי תחדשו לי משהו , כי מערך ההסברה של צה"ל הוא בדיחה אחת גדולה.

באינטרנט כולם יפי נפש וצדקנים גדולים - אז זאת וואחד הרמה להנחתה - תנצלו!

[AvigdorAharon]

קצת עלי, וקצת ממני:
שירות סדיר וחצי משרות המילואים ביחידות קרביות (סדיר בהנדסה, מילואים בשריון), קצין.
כיום, בשנותי האחרונות במילואים, מדריך נהיגה (וחבל שלא על האמר).
אם הייתי מתגייס היום, הייתי בוחר בודאות, במסלול שעברתי. נהנתי מאוד, למדתי המון, תרמתי ככול שניתן, ועוד ועוד...
קורס קצינים הינו קורס שבעקבותיו אתה נותן המון, ומקבל גם כן, כך שלדעתי, אם אתה רוצה ויכול, לא כדאי לוותר עליו.
אני מנסה להעמיד את עצמי במקומך, וממש קשה לי להחליט. אמנם לא הייתי חייל בשריון, ולא יצא לי לגרז בוגים מעכשיו ועד עולם, ועדיין אני לא מצליח להחליט.

אם תרצה לשמוע קצת איך מתנהל בית ספר לנהיגה (לא משהו...), אתה מוזמן להתקשר.

ד"א,
אם היינו יכולים, לדעת היום את מה שיקרה מחר, מצבנו היה מעולה!!! אבל, זה לא אפשרי...

בהצלחה!!!
אביגדור

[AvigdorAharon]

מצד שלישי עודד מרביץ בי תורה על מולדת ופטריוטיות כשברגעים אלו אני שומע פיצוצים וצבע אדום ( כבר 7 שנים ) , אז אולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט להגיד , אבל וואלה אם צה"ל הם חבורה של בלרינות אז למה להצטרף למערך הלוחם?
כן, כן , כן צריך להגן צריך לשמור אין בעיה אני מתנדב בכיף , לא באינטרנט, אני מתנדב בכיף תאכלס.
אבל להגיד אני עשיתי אני פה אני שם אני לחמתי כשבעצם כובלים לך את הידיים ומשאירים את הבית ( ואת אמא עודד...) תחת איום של טילים של חבורה של קופים?
אז מה זה שווה?
למה זה טוב? למה זה כדאי?
למה לי להיות תחת פיקוד של גוף כזה דבילי , במסגרת קרבית כשהמשחק הוא על החיים שלי?
ועוד אחרי הבושה של מלחמת לבנון?
למה לא להיות ג'ובניק ולהרוויח מינימום מהצד כל חודש?
למה לא לעשות שבוע שבוע?
למה אני צריך להתגייס להיות לוחם בצבא הזוי?
צריך להגן, צריך פה צריך שם...נכון אבל יש מספיק מורעלים...( חייב להיות כי הם משגעים אותי בטלפון!!! ) יש מי שמוכן להילחם.
זה לא הסוף של צה"ל אם אני לא אהיה קרבי.
ואני בכוונה מציג חזית אגואיסטית.
אז בוא תסביר למי שמתגייס עוד חודש , למה כדאי לו להיות קרבי למרות הכל , אם תצליח לשכנע אותי אני מתגייס לקרבי.
( לשכנע = להסביר לי שלמרות שהמדינה זורקת על *** אחד גדול, אני צריך להגיע , לעלות על מדים ולהצטרף לבדיחה הזאת...)

כי זו המדינה שלנו, ואין עוד אחת כמוה, וכן, לאזרחים במדינה הזו אכפת באלף מונים, יותר מאשר למנהיגים!

כן, אני אומר בריש גלי, למנהיגים כיום, לא אכפת מהמדינה, ובטח לא מהאזרחים!!!

אני נשאר כאן (ולא במרכז ת"א...), לא עוזב לשום מקום, כי כאן חיים היהודים, ועדיף לנו להיות כאן מאשר שם (מנסיון של אנשים קרובים מאוד), ואשלח את הילדים שלי לצה"ל לתפקיד שבו יוכלו וירצו לתרום את המירב.

אביגדור

[מלכי]

KD2-תהיה מי שלא תהיה אין צורך לשכנע, המדינה זה כל פרט ופרט והרוב(טוב לפחות הגברים) כאלה שה** שלם תלוי באותו מקום מיום שנולדו וכניראה יהיה שם עד יום מותם,לא שמתה לב כניראה אבל הדיון פה הוא בס"הכ על אחריות מושג שיש לא מעט שעוברים חיים שלמים בלי להבין מה הוא.
לגבי כל השאר עודד מיצא כבר בתחילת השישור.

[נמרוד]

KD - מנקודת מבט אגואיסטית - למה להיות בקרבי? כי להיות מפקד קרבי (בשריון, בהנדסה, בחי"ר ביחידה מובחרת יותר או פחות...) יתן לך בארבע שנים נסיון חיים שאחרים לא יצברו לעולם, כישורים שלא תלמד בשום מקום, גם דברים קטנים כמו יכולת ניווט וחיבור למפה ולשטח שלא תשלים אחר כך ב20 שנה של טיולים. תהיה לך גם שפה והבנה עם האנשים שעשו שירות קרבי כמוך, לכל החיים.

אתה גם תלמד מה מניע את ה"גוף ההזוי" כמו שאתה קורא לו היום, ותסתכל אחורה ולא תבין על מה חשבת בכלל. אתה תהיה מופתע גם לטובה וגם לרעה, אבל תדע ותעשה. בתור שריונר, אתה תשב לילות ארוכים לא רחוק מהבית שלך, בתצפית דרך מסך ירוק על ציר הוברס, ואולי יום אחד תוריד חוליה של משגרים.

סוזי כתב על המעבר מתומך לחיצה לקרבי - לדעתי הוא טועה. נכון שאפשר להתנדב, אבל זה לא קל. כשתהיה בתפקיד באיזה בסיס, עם תנאים סך הכל נוחים, עם החברה שכבר התחברת איתם - לא יהיה לך קל לעזוב ולהתנדב למקום אחר, קשה יותר. נקודת ההחלטה שלכם חברה היא עכשיו. ברור שאתם לא יודעים כלום, אף אחד לא יודע כלום בגיל 18, אני כמעט הלכתי לעתודה האקדמאית כי זה נראה הרבה יותר מעניין בזמנו, מערך ההסברה הקדם צבאי הוא אכן משעשע. אבל האמת היא שאפשר לספר סיפורים שעות, ועדיין לא תבינו מה זה צבא. למעשה תבינו מה זה צבא רק תקופת מה אחרי סיום הסדיר, כשתתחילו את הצבא האמיתי - המילואים. אבל אם אתם רוצים עצה אמיתית, עכשיו - רק קרבי. השאלה איפה בדיוק - גולני, גבעתי, שריון או תותחנים - היא שאלה משנית.

[ד ו ר ו ן]

כל אחד תורם.
את כל אחד צריך.
את החבר'ה מהניוד בטח ובטח שצריך!

רק נקודה קטנה,
"הח'ברה מהניוד" זה לא "הח'ברה מצאלים"-דברים שונים לגמרי-יחידות שונות משימות שונות וכאן נעצור.
באחד אתה מדריך מההתחלה ועד הסוף(צאלים) ובשני לוחם קודם כל והסיכוי להגיע לשם מצאלים קטן מאד.

עודד,
אם לא יהיו מדריכים מי יתן את הבסיס לכל אלו שצריכים לשרת בפועל בשטח?
תחשוב על התרומה בתמונה הגדולה, היכן הוא יכול לעזור יותר.
"עוד נהג טנק" או לחילופין עוד קנה חד בשדה או מישהו שיכול הכשיר עוד הרבה נהגי האמר לפעילות מבצעית של הצבא הגדול.
אני יודע שזה אולי נשמע לחלק מכם כמו עידוד לג'ובניקיות (כי מה לעשות, ביה"ס לנהיגה זה סוג של ג'ובניק-אולי קצת מלוכלך אבלך ג'ובניק) אבל גם אני לאחר שרות שלם בחוץ בג'יפה בסדיר ובמילואים עיכלתי מזמן את העובדה שיש תפקידים נחוצים וחשובים שלא לוחצים בהם בסוף על ההדק ואם "הילד" מתלבט היכן לתרום ולא האם לתרום אז במקום שהוא יכול לתת הכי הרבה השפעה שם הוא צריך להיות-בלי קשר לאם יורים שם או לא.

KD2,
אני מבין שאתה קצת חבוט וחבול אבל אתה לוקח את זה למקום שלילי ומורמר שלא יעזור לך, לצבא כנראה תגיע ואם תתחיל אותו ממורמר זה יהפך למר מאד.

[נמרוד]

אם מסתכלים נטו "מה טובת המדינה" אז אין כאן בכלל התלבטות. עוצמים עיניים ונותנים לצבא להחליט על סמך הנתונים והסטטיסטיקות שלו למה "אתה מתאים". כמו ברוסיה הקומוניסטית. אם אתה בורג, מי אתה שתתלבט לאיזה חלק של המכונה אתה הולך, ומה זה משנה לך בכלל?

אבל אפשר לקבל מהצבא יותר, ערך מוסף לחיים. אני ממליץ על שירות קרבי, ודגש על כמפקד, לטובתך האישית ולהתקדמות שלך כבן-אדם בחברה הישראלית.

[איציק - 4X6ZH]

ולדעתי מפקד טוב הוא זה שהתחיל מכלום סתם חייל פשוט ובשלב כל שהוא הלך לקצונה.
אלה שמראש מיועדים לקצונה ברובם יהיו קצינים אבל לא יותר .
צבא זה דבר רע ! צריך לאכול חרה בכפות ורק אז אפשר להבין כמה זה רע :!:
ורק אז אפשר להוציא מזה את הטוב .
ויש בצבא הרבה דברים טובים .
****
איציק

[מלכי]

הנחת היסוד קודם כל לוחמים- לצורך העניין לא חשוב כלל איפה, בצבא של היום כל הלוחמים הם סוג של מתנדבים. אחר כך תומכי לחימה ושאר חלקי המערכת שבלעדיהם היא לא שלמה ולא יכולה לתפקד בניגוד לדעה הרווחת, שרות קרבי יתרום לך הרבה יותר מכל מיני "יחידות מקצוע" יהיו נוצצות כמה שהיו. ועוד לא דיברנו אל סוג האישיות הנדרש והליטוש שהיא תעבור "אינשללה" בהכשרות ובאימונים בלבד.

[Viper]

ולדעתי מפקד טוב הוא זה שהתחיל מכלום סתם חייל פשוט ובשלב כל שהוא הלך לקצונה.
אלה שמראש מיועדים לקצונה ברובם יהיו קצינים אבל לא יותר .

****
איציק

+1.
אני חושב שהרעיון להיות מפקד (ובמיוחד קצין), הוא מעבר לאתגר, ליכולות הנרכשות, לכמה אתה נותן וכמה אתה מקבל...
כדי להרגיש את תחושת הסיפוק האדירה הזו, שעשרות עיניים מסתכלות עליך כאילו אתה אבא, אמא, חבר הכי טוב שלהם, להוביל אותם קדימה- זה משהו שלא ניתן לתאר במילים. לא משנה כמה ננסה. ולא ניתן לבצע בשום מקום אחר חוץ מבצבא.
אז כמו שאתה רואה- ההמלצות הן לכאן או לכאן, אבל העיקר שתהיה שלם עם עצמך ותשאף הכי גבוה שאתה רק יכול!

[דרור הראל]

עודד שלום רב

א.עם כל הכבוד למדריכים למינהם,תומכי השרות והלחימה וכדומה-שלא יספרו לך סיפורים,או שאתה לוחם או שאתה לא,ובלי חירטוטים על בוץ ועבודה קשה-גם טבח תורם "הצבא צועד על קיבתו" לא?.

או שאתה נותן את הטוב ביותר שלך והולך להיות קרבי.או שאתה מעדיף לספר לעצמך סיפורים ולשכנע את עצמך שבתור מדריך האמרים תתרום יותר.

ב.בניגוד לדורון-כנהג טנק,אתה חשוב יותר מקצין הדרכה ראשי בצה"ל,אתה בשדה הקרב ומסכן חיים והוא לא.

ג.בתקופה שלי בצבא,מדריכים למינהם או חיילים ביחידות ניוד היו כאלו שהתחילו מסלול קרבי מובחר,ונפלטו מהמסלול בדרך כלל בגלל פציעות או סיבות מהותיות אחרות,אלו שגויסו מלכתחילה לתפקידים כאלו,היו "מקורבים" למינהם ופרוטקציונרים.

ד.דוגמא אישית-כיתום צה"ל הוצעו לי התפקידים הבאים-פקח טיסה,מטיס מזלטים,חובש מוטס-הלכתי לשריון.אם הייתי בוחר אחרת היום היה לי מקצוע מעניין ומבטיח,אבל אני לא מצטער לרגע להיפך אני גאה בכך שהייתי קרבי(שהצלחתי להסתיר מרופאים מחלה מורידת פרופיל).אני רק מצטער שלא נתתי יותר והלכתי לקורס קצינים

ה."חברה טובים"-אין מושג מגעיל יותר בעיניי בהוויה הישראלית מהמושג הזה-הוא זהה למושג "משלנו",ובעבר הלא רחוק הכוונה היתה-אשכנזים מבית טוב.תשרת בשריון ופתאום תגלה את ה"חברה הטובים" באמת אלו שללא הבדלי צבע,מוצא והשכלה החליטו שהם הולכים לתת את הטוב ביותר שלהם.

ו.שריון-כח אש של טנק כולל תותח 105-120 מ"מ,3 מקלעי מא"ג,מרגמה 80 מ"מ,4 רובים אוטמטים,כמה עשרות רימונים ועשרות פגזים מסוגים שונים.הטנק הבודד חזק יותר מרתק גדוד חי"ר,ומייצר כח אש שגם גדוד חי"ר לא מסוגל לייצר.

ז.חיל השריון סובל מהסברה נמוכה,מובילי הדעה בצבא באופן רציף למשך שנים מזניחים את טיפוח תדמית השריון אחרת אין כל הסבר מדוע שרות קרבי ב"גולני" נחשב קרבי יותר משריון,מ"כ בגולני בחיים לא יהיה אחראי על כח אש גדול יותר ויכות פעולה מרוכבת יותר ממפקד טנק בשריון.

ח.עיקר המחבלים והחוליות שחוסלו בזמן שהיית צה"ל בלבנון לפני הנסיגה ובשטחים חוסלו ע"י טנקים.

ט."חשופים בצריח",אני לא מכיר חוויה מענגת יותר מאשר עמידה בצריחון מפקד חצי גוף בחוץ,הטנק שועט במהירות ומשחרר פגז בתנועה.

י.אני ממליץ על ביקור בשבת הקרובה במוזיאון השריון בלטרון.

י"א.מידיעה-מצב ההתנדבות לשרות קרבי בצה"ל(למעט יחידות עילית) הוא הגרוע ביותר מאז קום המדינה,ואם כל הטובים ילכו להדרכה מי יילך להילחם "מוישה זוכמיר"?

י"ב.שתהיה לך הצלחה בכל דרך בה תבחר.

דרור הראל

[דרור ברלי]

אני, את פרק הצבא והשריון בחיי כבר סיימתי, תודה לאל.

אני מסכים עם נמרוד שאם כבר אתה בקרבי אז לך לפיקוד. על אחת כמה וכמה בשריון - לך לקצונה.
אבל מה שנמרוד לא כתב לך, זו הסיבה האמיתית ללכת לקצונה בשריון (אותה הוא מפרט באזנינו במקומות אחרים, בשרשורים אחרים, בנסיבות אחרות ספק בצחוק, ספק ברצינות, לי זה נראה משום מה רציני ביותר כי הייתי שם) אני מרשה לעצמי לגלות לך את הסוד הגדול - כדי להפסיק לשמור כמו כלב ולטחון מטבחים כמו עבד.

אני יודע שיכעסו עלי שאני מקלקל את שטף הפטריוטיות, אבל חיל השריון הוא חיל גדול וטכני שהמכונות חשובות לו הרבה יותר מהאנשים. איש צוות בשריון שאינו מפקד (מט"ק או קצין), הוא סוג של תת-אדם. עבד. בשעו תהיום הוא מכונה לשטיפת כלים, רובוט-סריקת לכלוכים במשטח. בלילות הוא מתלה אנושי לאפוד, כלב שמירה. שריונר-חפ"ש לא רואה את הבית ואת החברה שלו, וגם לא מקבל את ההערכה הראויה כי השריון הוא חיל קרבי "אפור" שמקיז הרבה דם, אבל אין סביבו הילת גיבורים ורמבואים. המונח "בורג קטן במכונה" לא יכול להיות מתאים יותר מאשר לאיש צוות טנק. ככה זה היה לפני 24 שנה כשאני התגייסתי - גם אז שאפנו לפיקוד רק כדי להיחלץ מהחרא הזה של להיות שריונר-חפ"ש. ולפי סיפורי החברים של אחי (הוא בגולני, אין מה לדאוג), ככה זה גם היום.
מה אני אומר לך? אני במקומך לא הייתי מתלבט בכלל. מדריך נהיגה זה לא ג'ובניק, וצאלים זה לא מחנה נופש. אתה תעבוד שם קשה ותתרום את חלקך. אבל אם כבר ללכת מרצון ובעינים פקוחות דווקא לשריון, אז כן, אך ורק לפיקוד ולקצונה! שם אולי תתחיל לחוות גם את הצד הטוב של השריון, אם יש דבר כזה, וגם התרומה שלך תהיה משמעותית יותר.


חוץ מזה ששלוש-ארבע בסדיר הן רק הפרומו לדבר האמיתי - למילואים.

הסדיר זה כיף, זה צפצוף קטן שעובר מהר. רק כשתתחיל לקבל את מבול המעטפות החומות בדואר בדיוק כשאתה באמצע לימודים, במבחנים, מתחיל עבודה חדשה, תקוע עם פרויקט גדול והלקוחות לוחצים, מתכנן להתחתן, אשתך בהריון, אז תבין על מה אני מדבר.
עם כל הפטריוטיות, תגלה שאתה אחד מ-10% של פראיירים שנושאים על גבם את כל בטחון המדינה הזו, ולא מקבלים גרם אחד של התחשבות, הערכה או הכרת תודה. כל היתר - משתמטים, מקבלים פטור כזה או אחר: דוסים, פציפיסטים, אנרכיסטים, הולכים לקב"ן או שסתם סגרו את היחידה שלהם בגלל חוסר תקציב ולא שיבצו אותם מחדש, והם מקבלים את אותן זכויות כמו המילואימניק. בושה. אפשר להתפוצץ מזה. בשנת 89 (שיא האינתיפאדה הראשונה) עשיתי יורת מ-80 יום מילואים. היה לי מג"ד שבמשך שנים עשה למעלה מ-100 ימי מילואים כל שנה. השותף שלו בעסק עזב כי לא יכל יותר לשאת את כל הניהול על גבו. לאישתו נמאס. מה עוד צריך להוסיף? כמה טיפות המדינה יכולה עוד לסחוט מהסמרטוטים האלה?
מצד אחד תוכל להיות גאה בזה שאתה לוחם במילואים, אבל המחיר האישי שתשלם הוא כבד מנשוא, אני מבטיח לך שלאף אחד - לא למרצה באוניברסיטה, לא לבוס בעבודה ובמיוחד לא למנהיגים שלנו - לכולם זה ממש לא אכפת.

כמה טוב שיש לנו נוער כמוך. אבל כל זה חומר למחשבה, ושלא תגיד אחר כך שלא ידעת.

[shmil]

יש בצבא מפקדים גרועים, ויש בצבא מפקדים מצויינים, כמו בכל מקום אחר, לצערי.
יש יחידות טובות ומגובשות, ויש יחידות פחות טובות ומפוררות מבחינה חברתית.
לאן שלא תלך, אין לך כל סיכוי לדעת מראש האם תהנה מהשירות אם לאו.

מידת ההנאה מהשירות, בכל מקום שלא יהיה, בין אם קרבי ובין אם ג'ובניק, תומך לחימה או מה שלא יהיה, תלוייה במידה רבה בזהות המפקדים - המ"מ, המ"פ והמג"ד, (או הרמ"ד והרע"ן) וביכולת שלהם להוביל, לחנך, לפקד ובכריזמה ובאנושיות שנחנו בה.
המפקדים הללו מתחלפים אחת לשנה שנתיים, ואין לך דרך לדעת מראש מי ומה יגיע.

אבל, מידת הרעות (ריעות), חוזק הקשר עם חבריך ליחידה, והבגרות ונסיון החיים שתרכוש עומדת ביחס ישר לרמת הקושי הפיסי והמנטלי שתוטל עליך במהלך השירות.
לכן, הגיבוש ביחידות החי"ר כל כך גבוה, כי מכונת הלחימה היא היחיד עצמו, ומסוגלותו, כושרו, נכונותו לתת מעצמו והלחץ האינטנסיבי בו הוא נמצא - גורמים ל"אחד בעד כולם וכולם בעד אחד". לאחר מכן באים יתר המקצועות הקרביים - החרמ"ש (חטיבת כפיר ודומיה), הנדסה, שריון ותותחנים.
בסדר הזה, לטעמי, גם רמת הבגרות, בשלות ונסיון שתרכוש כתוצאה מן השירות.

לא מסוגל, מבחינת הפרופיל, להיות קרבי? עשה את המירב שביכולתך.

ולא אחזור כאן על מה שאמרו קודמי, רק בגדול - אם כל אחד יחפש רק את נוחותו האישית, כדאי מראש שנחפש אותה אצל הדוד סם, כי הפלסטינאים נחושים לא פחות מאיתנו (ואף הרבה יותר) לחיות בארץ הזו ולמות על אדמתה.

דובר קודם על האפשרות לצאת לקורס פיקודי ולקורס קצינים.
היכולות שניתנות למי שסיים קורס קצינים ופיקד על אנשים, הינן יכולות שלא יירכשו בשום מקום אחר.
היכולות הללו אינן קשורות לסימנים המוזרים על הכתפיים, שגורמים לחלק מהקצינים להתהלך כטווסים. הן קשורות לאפשרות להשפיע, לחנך, לגדל ולטפח דור צעיר יותר, לגרום להם (פרט ל"להיות חיילים טובים יותר") להיות אנשים טובים יותר, ישרים יותר, אזרחים טובים יותר, ולסייע להם בעיצוב וגיבוש אישיותם הבוגרת.

החינוך, שהוא חלק בלתי נפרד המפיקוד, והאושר בלראות אנשים שהצלחת להשפיע עליהם להיות טובים יותר, הוא זה שהשאיר אותי בצבא, למשך קצת יותר משני עשורים, בתנאי שדה, ובתפקידים קרביים משך כמעט כל התקופה.

לך לקרבי, אם הצבא מאפשר לך. הכי קרבי שאפשר, ממניעים פטריוטיים כרגע, אך גם ממניעים "אגואיסטים", שאותם לא תהיה מסוגל להבין עד הרבה אחרי תום השירות הסדיר.

ואם לא? הצבא יסתדר, גם המדינה, אבל חבל על עוד אחד שפרש, וחבל בכלליות על מדינה שלא השכילה לחנך את טובי בניה לנתינה ואכפתיות.


גילוי נאות - אני משוחד. אחרי שירות קבע כה ארוך, ובתפקידים ודרגות בכירות, אני אוהב את הצבא. וכן, אני מאמין ואוהב גם את המדינה הזו, עד כמה שזה לא פופולארי להגיד.

[fuksi]

כחירניק בסדיר (הכי נהנתי בתפקידי הדרכה)
וסייר שריון 18 שנה במילואים

בדיעבד במצבך הייתי הולך להדרכת האמרים!
האנשים כאן כנראה קצת הזדקנו ושכחו את כל הרגעים שהם הרגישו כ"פיונים" נחותים שהצבא לא סופר.

כן אני גם בעד לתרום וכו' וכו' (וגם תרמתי לא מעט) ולכן אני חושב שכמדריך נהיגה (מדובר בבסיס מו"ס?) תתרום לא פחות ותהנה הרבה הרבה יותר.

שיהיה בכל אופן הרבה בהצלחה

[MMR]

קודם כל- נחמד לגלות שכמה וכמה מותיקי הפורום הם שריונרים בעברם...

דבר שני- לדעתי אין תחליף לנסיון פיקודי, גם אם לא כקצין, לנסיון החיים שלך. מפקד בקרבי זאת חויה מחשלת ומעצבת שתתרום לך גם הלאה בחיים. לפי זה שבחרת לשתף את כולנו בדילמה האישית שלך ברמת בגרות כזו- אני גם מנחש שתהיה מפקד מצויין.

אם אתה חושש לגבי הסיפוק שתקבל משירות בשריון- אני רק יכול לספר לך שאחת החויות החזקות שהיו לי עד היום היא המסלול הראשון שעשיתי בקורס מפקדי טנקים. אין הרבה דברים שמשתווים לעוצמת הכוח שאתה מקבל כשאתה מפקד על כלי של 50 טון שדוהר במהירות של 40-50 קמ"ש בשטח עם עוצמת אש כזו.

משום מה קשה לי להאמין שתמשיך להינות מהשירות גם בהדרכת הנהג ה #1459 ....

צה"ל ותקציב הבטחון יכולים לקנות הכל- מכונאים, פקידות, טבחים, מדריכים.... הוא לא יכול לקנות לוחמים.

[AvigdorAharon]

גילוי נאות - אני משוחד. אחרי שירות קבע כה ארוך, ובתפקידים ודרגות בכירות, אני אוהב את הצבא. וכן, אני מאמין ואוהב גם את המדינה הזו, עד כמה שזה לא פופולארי להגיד.

גם אני, כאחד שבקושי השלים שנת קבע אחת, אוהב את המדינה והצבא.
לדעתי, לאהוב את המדינה לא שייך למשך זמן השירות בצבא (וחלילה שמיל שתחשוב, שאני מזלזל בשנים שתרמת, נהפוך הוא), אלא זה משהו שהחדירו בנו (ההורים, החברים, המפקדים, הטיולים בחו"ל...) ואנחנו מנסים להחדיר לצאצאינו.

...My Two Cents

אביגדור

[עירא]

צה"ל ותקציב הבטחון יכולים לקנות הכל- מכונאים, פקידות, טבחים, מדריכים.... הוא לא יכול לקנות לוחמים.

מורן סיכם את זה בצורה הטובה ביותר.
נכון שהצבא צועד על קיבתו אבל בשנים האחרונות אנו רואים הרבה פחות טבחים בצבא והרבה יותר חברות אזרחיות שמספקות מזון (וד.א. איכות המזון השתפרה והעלויות ירדו). אותו דבר נכון לגבי כל מקצוע, אם זה הגנן, המתכנת מחשבים, הטכנאי, או המדריך נהיגה. זה לא נכון לגבי הלוחמים, מה לעשות שקשה למצא היום אנשים שמוכנים להיות שכירי חרב. ולכן במידה ואתה כשיר לשרת כלוחם, עליך לעשות זאת. במידה ואתה הולך להיות לוחם השאיפה שלך צריכה להיות למצות את היכולות שלך, ובכך תסב לעצמך הרבה מאוד סיפוק והנאה מהשירות.

עירא

[אוקטבה]

אני רוצה להאיר את הנושא מנקודה נוספת.
אני מעבר לשירותי הצבאי מגייס עוד מעט את בני הבכור וההתלבטות לא קטנה.

מצד אחד " ילד" (זה קצת מצחיק אותי לקרוא לו ככה עם הגודל שלו) עם כשרון לשפות שלימד את עצמו יפנית כי הוא רצה ומצד שני מתנדב בנוער מג"ב (מעין משמר אזרחי).

אני שרתתי כמפקד ביחידה התנדבותית מובחרת(ועדיין עושה מילואים מידי פעם למרות שהיום אני בפלורוסנטים) ולדעתי בלבד אם הולכים לקרבי אז לשפיץ של השפיץ משיקולים אגואיסטים בלבד.

בגדודים אתה יוצא לא פעם לביצועים או תעסוקות אם לא מספיק מודיעין ו/או הכנה בעוד שביחידות ה"מובחרות" אתה יותר "מוגן" משטויות של מפקדי משנה.
מנסיון של אחיין שלי שהתגייס לצנחנים מלא "רעל" ורצון להיות קצין ועקב מפקדים גרועים רק רוצה לסיים את השרות ולהשתחרר (כאשר הוא גמר מסלול כמצטיין פלוגתי).

ללא שום קשר מה שתעשה בצבא ישפיע לך על כל החיים שלך בהמשך, החל מתפיסת עולמך הידיעה על היכולות שלך, מה שתעשה והחברים שיהיו לך.

אני לא נכנס ללאן להתגייס כי זה אינדידואלי אבל ממליץ ללכת להכי טוב שתוכל ולתפקיד פיקודי כמה שיותר בכיר.

רק נקודה אחת נוספת ציינת שאתה בן למשפחה שכולה אני לא יודע כמה זה משפיע על השיבוץ בצבא.
בכל מקרה בהצלחה במה שתבחר

צחי

[kd2]

אני לא ממורמר , אני אולי פשוט לא נאיבי כמו רוב המגוייסים לצה"ל.
אני בכיוון של לתרום הכי הרבה איפה שאני יכול , בהתאם לרקע ולעניין האישי שלי בתפקיד.
צה"ל בינתיים חושב אחרת...
וחבל...
אבל זאת לא חופשה לבקשתך ואני מבין את זה , רק חבל שמערך הגיוס של צה"ל פוסל אנשים על סעיפים לא רלוונטיים ( 12 שנות לימוד למשל) ולא מגייס גם כאלו עם פרופיל קרבי למערך התומך.
והתגובות שלכם , שאני מעריך מאוד רק מחזקות את התלבטות...
האם ללכת לקרבי כי אני יכול ( ולא מעוניין במיוחד )?
או לנסות להגיע למקום שאני חושב שאתרום בו הכי הרבה?

לפותח הדיון אני מציע דווקא להגיע להדרכה , אם זה מה שהוא אוהב לעשות ואם הוא מרגיש שהוא יכול לייצר לצה"ל נהגים מוכשרים ומבינים יותר , ואולי אף להוסיף מהידע שלו להדרכה הבסיסית של צה"ל ( לפחות כך שמעתי ).
אם הוא יצליח להוציא נהגים שנוהגים מתוך הבנה עמוקה יותר של הדינמיקה של הרכב והשטח , בזכותו.
אז למה לא?