שלומות מהחוף המערבי – ארה"ב

[R-IK]

אהלן חברה,

החלטנו להתנתק מהשגרה היומיומית ולצאת לגיבושון משפחתי בן 7 שבועות בחוף המערבי בארה"ב. המטרה הכללית היא להיות בטבע. לטייל כמה שאפשר במגבלות הסביר.

קצת רקע משפחתי:
יובל הבכורה בת 6.5, הקילרית. טיפסה את התבור בקלות מרשימה, אוהבת טיולי גיפים (פעם בחודש ולא יותר) ובוגרת הטונגרירו קרוסינג (ניו-זילנד) אבל בד"כ מעדיפה לשחק עם החברות ולבקר אצל סבא וסבתא.
דנה בת 3.5, האריה השואג. אוהבת לטייל ותמיד ממתינה מול הדלת ללא שום שאלות. לרוב נישאת במנשא אבל דואגת לאווירה השמחה תוך כדי שירה.
שרון (אישתי היקרה), הקשוחית. זו שקובעת את גבולות המסלול, בד"כ בוחרת את הקשים והתלולים שבניהם. אלופה אמיתית.

הלקח הראשון שלנו מהטיול הקודם הוא שצריך רכב עם קיבולת של לפחות אדם אחד נוסף על מנת לאפשר עוד קצת מקום עבור הקניות (-: ובעיקר עבור מקומות אחסון נוספים.

אנחנו בחרנו באפשרות השפויה של 5 נפשות עם תאי אחסון מתחת לרכב (תמונות מפורטות בהמשך).

ה RV שלנו (recreational vehicle) נבנה על בסיסו של פורד F-450, Super Duty, 6.7 ליטר V10, דאבל ג'אנט.

להלן הרשמים שלנו מ 4 השבועות הראשונים.

[R-IK]

20.9.08

היי לכולם,
החלטנו לצאת לטיול כי נמאס לנו לשמוע את הבנות רבות על השאלה הגורלית, מי תלחץ על הכפתור במעלית? הפתרון האידיאלי לכך נראה לנו להידחס לתוך RV בגודל סמי-טריילר למשך חודש וחצי. נשמע נידון לכישלון? ימים יגידו. בינתיים אין פה מעליות, אז הילדות מוצאות דברים אחרים לריב עליהם.

למודי ניסיון מהטיול הקודם יצאנו מצוידים בGPS כדי להגיע ליעדנו בזמן הקצר ביותר. או לפחות זה מה שקיווינו שיקרה. בנסיעה הראשונה שלנו איתו, הGPS הפך נסיעה של שעה ל-4 שעות מתסכלות. אריק חשד מיד בהתחלה אבל לשרון זו נראתה נסיעה סטנדרטית לחלוטין. אצלה הרי כל נסיעה קצרצרה יכולה להימשך שעה בעקבות ניווט לקוי.

התרבות האמריקאית מבוססת על צריכה, צריכה ועוד צריכה. יש פה מרכז קניות על כל אזרח, ואנחנו כמו אמריקאים-לזמן-קצוב מצטרפים לחגיגה. האמת היא שאנחנו משתדלים להצטייד בימים אלה של תחילת טיול בדברים הכרחיים בלבד, כמו בובות של נסיכות עם מבחר שמלות ונעליים תואמות. כשנכנסנו לכלבו הראשון שרון ביקשה מאריק לבוא לאסוף אותה משם אחרי חודש וחצי, ואריק נאלץ לקלף אותה בכוח מהמדפים.

הבנות שואלות אותנו כל הזמן מה אומרים האנשים סביבנו ומנסות ללמוד אנגלית. השיא בינתיים נרשם כשדנה שאלה את שרון איך אומרים באנגלית "שורום זורום זורום רים", ושרון עשתה חיקוי מוצלח של צביקה פיק באמצע הסופרמרקט.

בילינו במוזיאון הרכבות הנהדר בסקרמנטו וחשבנו על נועם שהיה נהנה פה מאוד. דנה הסתובבה שם עם כלב הצעצוע שלה וביקשה מאריק לצלם אותו בכל מיקום אסטרטגי.

ליד אגם טאהו פגשנו כבאי חסון שחיזק את ידינו לגבי המסלול הקליל שבחרנו (אגם אנגורה הסמוך). לדבריו, הוא והחבר'ה עושים את העלייה במעלה ההר (כן, זה כרוך בטיפוס על הר) ב-45 דקות בריצה. יצאנו לדרך שמחים וטובי לב רק כדי לגלות שהאוורסט פראייר ליד ההר הזה. אחרי 3 שעות של טיפוס תלול הגענו לפסגה וגילינו לתדהמתנו שהאגם לא שם! המשכנו לגרור את הרגליים ואת יובל עוד חצי שעה. ומה לגבי הדרך חזרה? אחרי 5 ק"מ בהם ראינו את חיינו עוברים לנו מול העיניים עצר לידנו רכב. הנהג החנון (שוויצרי) שאל אם אנחנו רוצים טרמפ או שמא אנחנו מעדיפים לרדת מההר ברגל בשביל הכיף. שיחקנו אותה מתלבטים ואחרי שנייה נדחפנו לתוך 2 המקומות שהיו לו ברכב על כל ציודנו. (הגענו חזרה אחרי 15 דקות נסיעה!)

בפארק יוסמיטי קפאנו מקור בלילה בטמפרטורה של 0 מעלות. יותר מדי זמן בלי אינטרנט, חשמל, מים זורמים ואנטנות סלולאריות מיטיבות. זה מה שפארק לאומי בארה"ב אומר לנו. מקום שאפשר להסתדר בו עם 20$ ליום. כל כך לא אופייני לציביליזציה שמחוץ לפארק. הנופים פה מדהימים אבל האטרקציה האולטימטיבית היא המכבסה. שרון מוכנה ללכת 30 מייל עם פק"ל כביסה מלא עד למכבסה ולבלות שם שעות. וכשעזבנו, הילדות הזילו דמעה וביקשו להישאר לישון במקום המופלא הזה.
אנחנו (שרון) מחפשים מסלולים שלא יהיו קשים מדי בשביל הילדות (שרון) אך עם זאת מאתגרים מספיק בשביל אריק. ולמרות ההשתדלויות (של שרון) והמגבלות (ששרון מציבה), אנחנו מוצאים עצמנו נגררים בשארית הכוחות במעלה הר בזווית של 75.5 מעלות, ומחזיקים את הרגליים שלא יתפרקו בירידה. יובל האלופה עושה את המסלולים בהצלחה רבה ודנה מצטרפת אליה בחלק מהמסלול. הבנות מקבלות המון עידוד ותשבחות מהמטיילים האחרים. רוב הזמן החיים של דנה די קלים כי היא יושבת במנשא, מושא לקנאתם של יובל ושאר הטיילים שסביבנו. ליובל נשאר רק לחרוק שיניים ולהמשיך לקטר: "מתי נגיע?", "אני לא עולה את ההר הזה!" (ובירידה בחזרה)" אין לי כוח לרדת!".
דנה מרגישה שהיא גדולה מדי מכדי שישאו אותה במנשא כל הזמן והיא נכנסת אליו רק כשהיא מותשת מהמסלול. בדרך היא שוקדת לרוץ ולקפוץ מעל כל סלע וגזע שנקרים בדרכה. היא מטפסת על הסלע, צועקת "אחת, שתיים ו-ש-לוש!" ואז קופצת. ואז, גם אם יש דובים בקרבת מקום היא מבריחה אותם.
החיים בלי טלוויזיה יפים יותר ורק כמה מצמוצים בלתי רצוניים מעידים על קשיי הגמילה של הילדות. ממרום מושבה במנשא, דנה מספרת לנו תקצירים של הסדרות האהובות עליה. וכך, כל יושבי היערות שומעים תסכיתים של "הרפתקאות זיזי ווינקס" ו"מספרי המשימה".
אין כמעט מגרשי משחקים בדרך, אז הילדות מוציאות אנרגיה כשהן עוזרות לאריק לקושש עצים למדורה של הלילה. הן עושות זאת בהתלהבות רבה ונראה שצפוי להן עתיד מזהיר בתור שואבות מים וחוטבות עצים.

ליובל נפלה השן הראשונה! ומבלי שנצטרך להשתמש בשום חוט או ידית של דלת(!). היא התרגשה מאוד, אך החליטה לא לשים את השן מתחת לכרית כל עוד אנחנו בטיול. היא אמרה שהיא מעדיפה פיית שיניים ישראלית ולא אמריקאית. היא צודקת, השקל חזק יותר בתקופה זו.

בעתיד הקרוב אנחנו מתכננים על עוד טבע לא לפני מנוחה קלה (קניות!) בפרזנו.

להלן תמונות מהטיול

היו שלום,
דנה, יובל, שרון ואריק.

[R-IK]

2.10.08

היי לכולם,
מי שלא ראה את חדוות ההתחברות למערכת הביוב אחרי כמה ימים של פארק לאומי לא ראה חדווה מימיו.
אחרי מנה גדושה של טבע (וזו רק ההתחלה) עצרנו לנוח דרומית ליוסמיטי ולבלות קצת זמן איכות במרכז קניות. ביום השני של הקניות יובל אמרה: "שוב פעם שופינג?! הרי יש לנו כבר הכל! מה עוד אנחנו צריכים?" נותרנו המומים מול התמימות המוכיחה שלה ומקץ 2 דקות פרצנו לחנות Old Navy הסמוכה. הילדות מוכיחות שירשו גנים בריאים של הנאה מקניות בעוד אריק בצד לובש צורה של קולב.
באחת האתנחתאות בין טבע לטבע קפצנו לביקור מהנה במיני גולף. דנה החליטה שהמקל ממש מיותר ועברה לבעיטות והדיפות כדור גולף בעוד יובל מתאמנת להביס את טייגר וודס. בזמן שאריק שוקד לתכנן כל חבטה, שרון מסבירה לו שתכנון מוקדם אף פעם לא באמת עוזר ומכניסה את הכדור לגומחה. ובדיוק כשחשבה שתהפוך לאלופת המיני גולף המקומית, התהפכו היוצרות והחוויה הפכה ממהנה למענה.

יש ימים בהם אנחנו נוסעים בכבישים בלתי נגמרים.
יובל:"לאן הגענו?"
אמא:"לחור".
יובל:"מה זה חור?"
אמא:"מקום שבו גם לגרוטאות של מכוניות וצריפים הרוסים עצוב להיות שם."
ב"חורים" האלה, אליהם אנחנו מגיעים, אנחנו נדרשים לאיית את המילה ישראל כשאנחנו נרשמים באתר קמפינג. כששומעים שאנחנו מישראל אנשים שואלים אותנו אם אנחנו רציניים וממש מתלהבים מכך שעצרנו בעיירה שכוחת האל שלהם.

את עמק המוות חצינו כדי להגיע ללאס-וגאס ושייטנו שם בחום של 50 מעלות במשך כמה שעות בלי מזגן כי חששנו לחייהם של מיכל הדלק והמנוע שלנו. ברגעים הקשים האלה (ורק בהם!) שרון התחילה להעריך את המזגן שנכפה עליה בעבודה.

בלאס-וגאס הנוצצת קרסנו כל לילה למיטה רכה ונעימה במלון מפואר אחר. ולמרות זאת היה ממש כיף לחזור ל-RV שלנו אחרי כמה ימים. במהלך היום השתוללו הילדות בבריכה ובערב נשרכנו ברחובות מלאי המוזיקה והאורות במהירות של מרצפת-מדרכה לדקה, כך שההספק שלנו היה אדיר. אחרי ביקור היסטורי ב-m&m’s world נהנינו מ-10 דקות נהדרות בלי צירוף המילים "בא לי".
במהלך ארוחת בוקר בפירמידה כמעט נעצרנו בעוון שוטטות בין דוכני האוכל. ובקזינו, אפוף עשן הסיגריות, כשיובל התיישבה בחדווה מול מכונה עם ציורים של פיות, שוטר סמוי הזכיר לנו שלילדים אסור להמר.

כחלק מהמחויבות שלנו לספק לילדות אוכל טרי ובריא, אנחנו עוצרים בכל סניף של מקדונלדס, ואגב כך משלימים את סדרת הדמויות של הקוסם מארץ עוץ. אחרי כמה ימים בלאס-וגאס אנחנו נראים כמו שאתם בטח נראים אחרי ארוחות החג הבלתי נגמרות.

יובל החרוצה שוקדת כל יום על שיעורי הבית שלה. ברקע דנה מסמלצת לה כיתה רועשת כדי להשוות את התנאים של יובל לכיתה בישראל.

אנחנו בדרכנו לעוד סיבוב טבע של שבוע וקצת.

מצורפים לינקים לתמונות נוספות: Part II, Part III

נשתמע,
דנה, יובל, שרון ואריק.

[נמרוד]

אריק תודה, כיף לקרוא (לא כיף כמו להיות שם...)

[R-IK]

הנה תמונות של פנים הרכב:
מטבח

מיטה זוגית קבועה

פינת רחצה

חדר רחצה כולל אסלה שלא רואים בתמונה

מקרר ומזווה

פינת ישיבה ביום ובלילה מיטה וחצי

פינת הזולה \ כורסת הבוס

מיטה זוגית נוספת מעל לתא הנהג

תא נהג (ספרטני משהו)

קופסת פיקוד ובקרה

והצ'ופר - מזגן עילי (הבעיה היחידה היא שברוב הזמן קר לנו)

[אשר צור]

אריק סחטיין. איזה כיף לכם. תעשו חיים.

[gooja]

אריק, נשאר רק לקנא.
אני חושב שיותר לא אוכל לאתגר אותך בטיולים בארץ...
אפי

[R-IK]

ביקרנו בHoover Dam העצום והמרשים והילדות למדו איך מפיקים חשמל. בגלל הטמפרטורות הגבוהות שם נצרכנו לשכנע את הילדות לעשות את הדרך המייגעת מהחניון עד למרכז המבקרים, אז נתנו להן שיעור היסטורי מאלף על איך סופרמן הציל את האזור מהצפה.

בארה"ב מופיעים הרבה שלטים שמבקשים לא לקושש עצים או לא להדליק זיקוקי דינור. זה מזכיר שלטים באוטובוסים בארץ שמבקשים לא לפצח גרעינים. כל עם והסטיות המיוחדות לו.

אחרי החום חום חום שהיה לנו בלאס-וגאס וסביבותיה התחלנו להרגיש את הסתיו האמריקאי בטמפרטורות מקפיאות-דם באזור ה-Grand Canyon. כשהגענו לגרנד קניון היפה, אריק רצה לחקור את תחתיתו אך הסתפקנו במסלול של כמה קילומטרים עד שליש מהדרך למטה (וטו הוטל על המשך המסלול). בשבילי הגרנד קניון ניתן לשכור פרדות ולעבור את המסלול בצורה קלה הרבה יותר. יובל: "אמא, למה האנשים האלה רוכבים על הפרדות?", שרון: "כי לא מתחשק להם להזיע", "ולנו מתחשק להזיע?", "לא...", "אז למה אנחנו הולכים ברגל?". בשלב זה שרון כבר לא יכלה לענות כי נגמר לה החמצן.

סופת חול וגשם בלתי פוסק ליוו אותנו עד ל-Moab. כל האזור של Moab וה-Arches הוא גן עדן לחובבי ספורט מוטורי (ג'יפים, אופניים וטרקטורונים). לאריק נותר רק להזיל ריר על כל מפלצות ה-4X4 שראינו שם, ולפנטז על טיול ג'יפים עתידי (ביותר) באזור הזה.
ה- Arches הוא פארק לאומי יפהפה עם המון קשתות ותצורות סלעים מעניינות. נחמד לגוון קצת אחרי שראינו כל כך הרבה עצים . ב-Arches עשינו את המסלול שנבחר פה אחד כמסלול הכי כייפי עד כה. טיפסנו במשך שעות על סלעים ומרוב הנאה לא התחשק לנו בכלל לנוח. דנה, באפִּריון שלה השמיעה קולות של סוס דוהר: "אני נותנת לכם קצב".

הילדות מעסיקות את עצמן ממש יפה במהלך הנסיעות כי יש להן שולחן צמוד והן מציירות, משחקות וקוראות. בדרך הארוכה מה-Arches ל- Bryce Canyon עברנו ב-Fishlake National Forest. הנוף שם קסום עם עצים שנצבעו בזהב. נפעמים עצרנו ליד כל קבוצת עצים כזו וצילמנו. "ילדות, תראו את עצי הזהב!" הבנות מרימות ראש החוצה, מסמנות וי וממשיכות לגזור את סט הצלחות החד-פעמיות , שקנינו כדי לחסוך במים. שרון מנסה ללכוד את תשומת ליבן ע"י מתן הסבר בוטני מפורט: "באביב העלים ירוקים ובסתיו הם הופכים לעלי זהב". הבנות אפילו לא מזכות אותה במבט... כמו תינוק שמרוצה רק כשנמצאים איתו בתנועה, כך, מה שמעניין ילדים גדולים יותר זה דברים ניידים. אז כשפגשנו בוקרים ופרות על הכביש הילדות ממש התלהבו. עצים מדהימים הן ראו לאלפים, אבל פרה? זה כבר משהו אחר לגמרי!
את הדרך הפסטורלית הזו עשינו בנשימה עצורה , לא רק בגלל הנוף אלא גם בגלל שנסענו על אדי דלק. את הנסיעה התחלנו עם רבע מיכל ותכננו לתדלק בתחנה הבאה. ואז עלינו על כביש בן 160 ק"מ בלי שום תחנת דלק ובלי יכולת לחזור לאחור.
כשהגענו לאתר קמפינג, באופן מפתיע ביותר "נעלמו" מתוכנת המחשב שלהם כל המדינות מתחילת האלפבית ועד Italy. במקום ישראל, בעלת המקום רשמה אותנו תחת לבנון. מבחינתה זה אותו דבר. אז מי שרוצה לשלוח לנו מכתבים בדואר יכול לשלוח לשוהם, לבנון.
ב-Bryce Canyon האדמדם התחלנו להרגיש שהמסלולים ממש קטנים עלינו. יובל עושה מסלולים וירטואליים לבובות שלה ב-RV, מכינה להן תרמילים למסע ולא שוכחת להצטייד במים. את הבובות היא "משיגה" במרכזי המבקרים אליהם אנחנו נכנסים. אריק: "בנות, אנחנו עומדים להיכנס לחנות והפעם לא קונים שום מזכרת". יובל, מתעלמת בנונשלנטיות מהפואנטה: "יש, עושים שופינג!"

דנה: "למה אמהות לא עושות כלום בנסיעה?", שרון: "מה תרצי שאני אעשה?", "תקריאי לי סיפור", "אני לא יכולה להקריא בזמן נסיעה כי זה גורם לי להרגשת בחילה". כשאריק נוהג ונוהג שרון עסוקה ב: לחפש נעליים של בובה שנופלות, להרים בובות, להביא מספריים לצורך יצירה, להרים את המספריים אחרי שנפלו ולספר סיפורים לילדות על תקופות בהן הייתה צעירה ויפה. יובל: "אמא, מה זה טירונות?" אריק: "מה שאת ואמא עוברות בטיול הזה". יוצא ששרון עושה כושר ממש טוב תוך כדי נסיעה ועוד משהו קורה – היא חוטפת מחלת ים מכל הטרטורים האלה. אחרי שהואשמה בבטלה החליטה שרון לקחת את ההגה לידיים. בנסיעה קצרה הספיקה שרון לדרוס צבי בוגר ושני סנאים חמודים (סתאאם), והודיעה לבנות שמבחינתה הרבה יותר נחמד לשבת ליד אריק, הנהג, ולנקר.

ועכשיו כדי להשביע את רעבונם של כמה מהחברה, מצ"ב תמונות של רכבים סידרתים משופרים :shock:
ולינק לתמונות מהמסלול
להשתמע וגמר חתימה טובה.

[R-IK]

צברנו הרבה שעות כבישים בארה"ב. הכניסות לכבישים המהירים נראות לעיתים כמו כניסות לחניה של בית, כך שכמעט בלתי אפשרי לנחש שהן קיימות. יובל: "אמא, מה זה נביא?" שרון: "מישהו שיכול לצפות מראש איפה צריך לפנות בכבישים פה כדי להגיע ליעדנו". לעיתים זה רק אנחנו ושלטי החוצות על הכבישים פה. כדי לקבוע פגישה עם אמריקאי צריך לתאם שבועיים מראש. גם שלטי החוצות פה נכתבים באותה רוח: "סניף בורגר-קינג בעוד 70 מייל". זה בערך כמו לבשר למישהו בת"א שיש אחלה פיצרייה בבאר-שבע, אז שווה לו להגיע לשם.

בכניסה לפארק הלאומי Zion עוברים דרך מנהרה ארוכה מאוד (כ-5 דקות נסיעה). מכיוון שהמנהרה נמוכה ולא מתאימה לרכב גבוה כשלנו היה צורך להשבית את המנהרה בזמן שאנחנו משתמשים בה (נסיעה במרכז המנהרה). הבנות נהנו מאוד ואנחנו הרגשנו חשובים מאוד אחרי שראינו את פקק התנועה הארוך שיצרנו. ה-RV שלנו נדמה לנו כמשאית, אך יחסית לאוטובוסים שיש פה לכל זוג נופשים, הוא ממש מיני-מיינור. פעם ראינו טרנטולה שעיר וחביב בסוף השביל (יש הרבה כאלה באיזור, מסתבר). זה היה סוף מרגיע מאוד לטיול שעשינו ב- Zion. אריק הציע שננוח קמעה על הדשא, אבל בנות המשפחה סירבו בנימוס.

בדרך לסן-דייגו עצרנו ב-Calico, עיירת כורים נטושה שעדיין מכניסה הרבה כסף למפעילים שלה. כל הישראלים שפגשנו שם מאוד הופתעו שהם לא היחידים ש"גילו" את המקום הזה. זהו אתר ממש נחמד עם המון תחרויות מצחיקות, למשל, גרירת חמורים. הילדות שהתלבשו בשמלות בסגנון המערב הפרוע כדי להצטלם, רצו להסתובב בעיירה עם הבגדים כמו שאר השחקנים שמסתובבים שם. הן למדו איך לסובב לאסו ואיך לתפוס שור בקרניו. ממש קרוב לשם קיים דיינר שנראה לקוח משנות ה-50. אכלנו שם אוכל בן 60 וקינחנו במילקשייק טעים.

לכל דבר יש פה כללים ברורים מאוד (לא לנו) וכל חריגה קטנה מהכללים מערערת את שלוות הנפש של המקומיים. אחרי ביקור בחנות בגדים קולית במיוחד, שרון עמדה בקופה כדי לשלם. בזמן שהמוכר מטפל בה, שרון צעדה צעד אחד הצידה כדי להיטיב לראות את בגדיה החדשים. המוכר בלחישה מבועתת: "את עומדת במקום הלא נכון. היית בסדר מקודם". אז שרון זזה 2 סנטימטרים ימינה והמוכר נרגע.

בסן-דייגו ישנו באתר קמפינג ענקי שאפשר בקלות ללכת בו לאיבוד. בתחרות ניווט שערכנו שם, ניצחה יובל המדהימה, שהוכיחה שוב שירשה גנים מעולים של התמצאות במרחב מאביה. תודה לאל על כך...

פעם נכנסנו למסעדת יוקרה בטעות (עם ילדים זו תמיד טעות). המלצר הגיש לנו קרקרים יאפיים וממרח כתום כמתאבנים. אריק שהעז לטעום, דיווח שאין לו מושג במה מדובר (טונה\סלמון\קוויאר) . המלצר: "זה הומוס". חומוס! אמנם אין לזה צבע או טעם של חומוס אבל זה היה מספיק חריף וטעים כדי שנחסל אותו מיד.

אל לגולנד הגענו שמחים וטובי לב. לא נתנו לשלט "סגור" ולחניון הריק להטריד אותנו יותר מדי, ובדקנו בקופה מה קורה כאן. הקופאי בתוכחה: "הפארק סגור בימי ג' ו-ד' ב-8 השנים האחרונות!" (את המילים האחרונות הוא ממש הדגיש). באמת לא ברור איך פספסנו את החדשות המרעישות האלה בין מלחמה למעילה.

אבל למחרת התייצבנו בבוקר ליום גדוש ועמוס בלגולנד. לגולנד זה המקוםלילדים קטנים ולנשים בנות 30+ בעלות לב חלש. כמעט כל המתקנים התאימו גם לדנה (אבל לא לשרון), שהתגלתה כמטורפת על רכבות הרים.

אחרי לגולנד הגיע תור דיסנילנד. מה כבר אפשר לומר על דיסנילנד חוץ מ-WOW אחד גדול. בכל פינה ומתקן מושקעים כל כך הרבה דמיון וכשרון. לשמחתנו הרבה, הגענו למקום המופלא הזה ב- off-season כך שיחד איתנו היו רק רבע מיליארד אנשים. אפילו לגלידה חיכינו בתור חצי שעה. התגלגלנו מצחוק בראותנו את הדמויות המקוריות מחלקות חיבוקים וחתימות לאמריקאים בכל הגילאים. בעוד יובל ושרון מדקלמות בדבקות 'שמע ישראל' בזמן הנסיעה ברכבות ההרים, דנה ואריק הצוהלים נופפו ידיים באוויר ונהנו מכל רגע. בתור לרכבת ההרים האחרונה, בדיסנילנד יש הכל חוץ משפע של ספסלים. אחרי המון (המון, המון) שעות של כיף והליכה יובל התלוננה על כאבים ברגליים. שרון: "אל תדאגי, תיכף ננוח ברכבת ההרים". וכשהרכבת התחילה לנוע בקצב מטורף אריק שאל את השאלה המהותית: "למה?! למה אנחנו עושים את זה?!" אבל כל ההתשה הזו הייתה שווה רק כדי לראות את מופע הזיקוקים של סוף היום. אין על האמריקאים מבחינת הפקות ענק מרגשות. ואם מתחשק לכם לזרוק כמה מאות דולרים מבלי לקבל תמורה הולמת עבורם, פארק Universal Studios הוא המקום בשבילכם. מצד שני, החיבוק שקיבלו הבנות מִדוׁרה שווה הכל.

עכשיו שסיימנו את הסיבוב בפארקים הלאומיים והגענו לאזור החוף המערבי יוצא לנו לישון הרבה פעמים באתרי קמפינג על חוף הים ממש. יש לנו שקיעות פרטיות והמון אויר צח. באחד האתרים ראינו גם זוג שהחליט לצפות בשקיעה ליד תחנת ריקון השפכים שבאתר – כמה רומנטי.

אריק משמש על תקן המלאך-הטכני-המושיע של כל הנשים באתרי הקמפינג פה והוא מקיים שעות קבלה מסודרות לצורך ייעוץ. פעם הגיעה אל ה-RV שלנו גרמניה, שלא ידעה מילה באנגלית, ופנתה אל אריק בבקשת עזרה: "ich kann diese Zahl nicht benennen". אריק שכח את הגרמנית המעולה שלו וחשב שהיא צריכה עזרה בהתקנת Windows. בתמורה האישה עזרה לנו עם בעיה במערכת הגז (לגרמנים יש ניסיון של שנים בתחום). באתר ב-LA פגשנו כמה משפחות נחמדות מאוד ובילינו איתן מסביב למדורה. אחת המשפחות הייתה ישראלית (יובל: 'יהודית') עם ילדים בגיל יובל כך שהבנות שיחקו ולנו היה ממש מעניין לדבר סופסוף בעברית (יובל: 'יהודית'). טיילנו בשדרות הוליווד שזה כמו אלנבי עם כוכבים מפוזרים על המדרכות, אבל נהנינו יותר בסנטה-מוניקה האופנתית. את מסע הקניות שלנו שם קטעה יובל, שהתיזה בושם (עם ריח נעים מאוד) לתוך עינה.

עכשיו אנחנו בדרכנו לסן-פרנסיסקו, חושבים על כל אלפי הדברים שעדיין לא הספקנו לקנות וכנראה שגם לא נספיק. הרי נשארו לנו רק עוד כמה ימים ויש עוד כל-כך הרבה לראות!

[tzurlis]

אריק, שרון
ענק.
אין מישהו עם 2-3 ילדים קטנים שלא קורא את זה ובא לו...
תמשיכו, תצליחו, תהנו ותכתבו.

[R-IK]

עכשיו משהגענו לארץ הקודש שוב לא יחשבו שאריק גרמני, שרון צרפתיה, יובל ספרדיה ודנה אימלדה מרקוס.

בימים האחרונים שלנו לטיול גילינו שהאגדה האורבאנית לגבי השירות האמריקאי היא ממש אמיתית. רצינו להחליף מוצר חשמלי שקנינו אחרי שזרקנו את הקופסה שלו והשתמשנו בו במשך יומיים. במרכז השירות החליפו לנו את המוצר מבלי להניד עפעף. בסנטה-ברברה ביקרנו במיסיון שליו והסברנו לילדות שבחנות של המיסיון לא נקנה להן כלום לשם שינוי. נסענו על כביש 1 המפותל וקיווינו שלא נמצא את עצמנו בתוך הים באחד העיקולים (חבל על כל הקניות). מזג האוויר שאהב אותנו במהלך כל הטיול הפסיק להאיר לנו פנים כשהגענו לעיר היפה ביותר בארה"ב – סן-פרנסיסקו. התרגשנו למראה גשר הזהב שהיה קבור לחלוטין בתוך ערפל סמיך, ועפנו ברוח המקפיאה ברחובות המקסימים של העיר. כשנסענו ברחובות התלולים הילדות הרגישו כמו ברכבת הרים והרימו ידיים למעלה.

את ארה"ב אין צורך לסכם למענכם, רק נאמר שנהנו מאוד בארץ הנתיבים-המרובים-בכבישים. הטיול הזה היה הזדמנות נוספת בשבילנו לבלות ביחד זמן איכות רחוק מהשגרה היומיומית.

תודה לאופיר אדרי שהשאיל לנו את ה-GPS ולעזרה שקבלנו מהחברים באתר בתכנון המסלול.