סקר מרתק. "יצאתי אידיוט - או איך דופקים ג'יפ שלא מניע (פעמיים)"

[סולי]

אני שומע רבות על בחורים שעושים את הטעות הזו..די שכיח האמת.

"נשוי טרי.."

Sent from my SM-G781B using Tapatalk

[ehudzeelim]

שרשור האופנוע של חנן הזכיר לי מקרה מצחיק
זה קרה במילניום הקודם,
חניתי עם ה-dr600 ליד הכניסה למסלול המוטוקרוס של שחר קהתי ז"ל, היינו שם כמה חברים ודיברנו, במרחק של כ-15 מטרים עמד סוס עם רוכב (או רוכבת? הפרט הזה נמחק לי מהזיכרון, אולי הוא היא קוראים פה ויזכירו לי..) שגם הוא דיבר עם אדם שעמד ליד הסוס. רציתי להניע את האופנוע, זאת היתה משימה קשה כי היתה לי תקלה באופנוע שגרמה להצתה מאד מוקדמת, כלומר הסיכוי לקבל בעיטה מרגלית הקיק היה גבוה, ובסינגל בנפח 600 זה גם יכול להיות כואב.
בקיצור נתתי בעיטה, האופנוע לא הניע, אבל גם לא קיבלתי בעיטה. התכוננתי לבעוט שוב בנוהל, אבל להפתעתי רגלית הקיק לא היתה שם, היא נעלמה.. בעודי סורק ממושב האופנוע את הקרקע מסביב לאופנוע, ולא מבין איך ולאן הרגלית נעלמה, אני קולט בזווית העין את הסוס שעמד במרחק מתחיל להשתולל בסגנון רודיאו עם הרוכב עליו...ואת כל מי שהיה בסביבה בורח 😅
מסתבר שבעוצמת החזרה של הרגלית היא התנתקה, ועפה ישר אל אחורי הסוס, והתחיל בלאגן.. לפחות הרגלית לא פגעה לאף אחד בראש, ויצא שבזכות הסוס איתרתי את הרגלית באזור שהוא עמד לפני כן..
היתה לי הרגשה שדחיית תיקון ההצתה המוקדמת תגמר לא טוב, רק לא חשבתי שזה ייראה ככה..

[אייל]

חבל שזה לא ברור, חשבתי שיש כאן הכרעה לגבי איזה משני הזנים האלו יותר מטומטם.

ברור שזן קיבוצניק הוא הרבה יותר מפותח. רק תחשוב על הקיבוצניק הגאון שרצה לישון בשקט בלילה בלי שהתינוקת המעצבנת תעיר אותו אז הוא שלח אותה ללינה משותפת.
המושבניק זה זן יותר מפותח בתחום הידע הנרחב. שזה בעצם קצת ידע שיטחי להחריד על הרבה נושאים מסכני חיים שהוא מתעסק בהם. לרוב מטעמי קמצנות או ריחוק ממקורות ידע אבל בעיקר כי הוא לא מדבר עם האיש שבאמת מכיר את הנושא כי הבן ז@#$ גנב לו מטר בשדה...

[ehudzeelim]

הסיפור הזה מתחיל מהסוף. סוף טיול (ששווה בעצמו איזה ספר או שניים) של חצי שנה בצפון הודו ברכב בתחילת המילניום (אמבסדור מבית הינדוסטאן מוטורס, עם מנוע איסוזו 1.8 ו-5 הילוכים).
תחילת הסיפור בשלושה ימים האחרונים של הטיול. החבר ד' (המוכר גם מהסיפור על בקבוק הבנזין שהתלקח) ואנוכי נמצאים בבית מבודד ההימלאיה, מדחיקים בשבועיים האחרונים את העובדה שהטיול לפני סיום (כל בוקר מתלבטים ומסכמים שזהו, מחר נצא לדלהי) ובעוד 72 שעות אנחנו חייבים לצאת מהודו (הויזה נגמרת). לצאת מהודו כלומר להגיע לדלהי, למכור את האוטו, ולעלות על טיסה. משימה די צפופה בהתחשב בדרך שאנחנו אמורים לעשות: כשעה הליכה רגלית עם התיקים העמוסים, עד לכביש/שביל הקרוב שבו חונה האוטו, נסיעה של כ-20 שעות (נטו) עד לדלהי, כניסה למרכז דלהי התמקמות ללילה, מכירת הרכב, ועלייה על מטוס..
האוטו, אחרי 6 חודשי ההימלאיה ונזקים שונים ומשונים, אבל עדיין נוסע. רבים מהחלקים שהרכיבו אותו בתחילת הטיול נמצאים עכשיו בבגאז' אחרי שהתפרקו בדרכים.. הברקסים במצב רעוע, אחרי תקלה של איבוד ברקסים בסרפנטינות נושקות לתהום בגובה 3500 מטר מעל פני הים, ועצירה על סלע גדול שהיה שם במקרה (או שלא) ונהג משאית הודי שהגיע ממול ותהה למה למען השם נכנסתי בסלע.. התקלה הזו בבלמים תוקנה רק לאחר מסע ארוך בדרכים קיצוניות במשך כחודש, רק כשהגענו לקשמיר לאחר 900 קמ בהילוכים ראשון ושני, ועצירות במגוון דרכים על מגוון מכשולים שהיו שם בשבילנו.. גם התיקון לא צלח והבלמים נשארו חלשים, עבדו חלקית ולא בכל הגלגלים, אבל זה עדיין היה לוקסוס אחרי הנסיעה ללא בלמים כלל..
לעשות את הסיפור ארוך, בבוקר יפה באוקטובר יצאנו מביתנו השוכן ביער עבות ויפיפה, אי שם ההימלאיה בגובה 2500 מטר, נפרדנו לשלום מהקופים ויצאנו בהליכה לכפר הקרוב שאליו מגיע הכביש. השעה היתה 8:00 בבוקר כשיצאנו. הגענו לאוטו החבוט ב-9:00 ויצאנו לדרך. לאחר כשלוש שעות נסיעה הרכב התחיל להתחמם, היה חור ברדיאטור שהיה מוכר לי אבל החור הלך וגדל עם הזמן והחלטתי לתקן את הרדיאטור בדרך, כדי שגם אצליח למכור את הרכב בדלהי. בהודו מתקנים רדיאטורים, לא מחליפים אותם. עצירה לצד הכביש, אצל בעל מקצוע, הלחמה וביטול חלק מהתעלות ברדיאטור וממשיכים.
את ה-17 שעות הבאות שעברו בנסיעה רצופה (למעט עצירות קצרות לתדלק, לאכול ולשתות) אקצר ורק אציין שסהכ נהגתי כ-20 שעות רצוף, מההנעה עד כיבוי הרכב במיין באזאר בדלהי. כמובן בשלב זה (4:00 בבוקר אחרי 20 שעות על ההגה בתנאי הודו) כבר היינו עייפים, המיין באזאר שהוא רחוב צר וארוך, היה ריק ושקט, חנינו והלכתי לישון במלון אחד, וד' הלך למלון אחר ( לא מצאנו שני חדרים פנויים באותו מלון).
ב-12:00 בצהריים התעוררתי, נזכרתי שצריך להספיק למכור את האוטו.. ירדתי לרחוב לקנות משהו לאכול, יצאתי מהמלון ופתאום אני רואה שהמיין באזאר, רחוב צר באורך קילומטר בערך, וסואן מאד בשגרה - פקוק לחלוטין מתחילתו ועד סופו. בלאגן שלם, וחצי דלהי מתגודדת סביב איזה אירוע במרכז הרחוב.. התקרבתי לראות מה קורה שם.. זה היה האוטו שלי... שבאותם הרגעים לא רציתי לזכור שהחנתי אותו שם..משטרת דלהי כולל קצינים בדרגות גבוהות הקיפו את הרכב, הרכב כבר היה חצי מפורק, כל תכולתו נפרסה על הכביש בצורה מסודרת... ומאות אנשים עומדים מסביב ומסתכלים על ההצגה. חשכו עיניי. כמובן שאף אחד לא ידע שאני בעל הרכב, לכן הסתובבתי והלכתי לקנות משהו לאכול.. ובעיקר לעכל..וחזרתי לחדר במלון לחשוב איך יוצאים מהעניין הזה. לאחר כמה דקות ירדתי אל ההתקהלות (ואל הפקק העצום שהיה ברחוב, מאות מכוניות וריקשות צופרות ולא יכולות לזוז) ניגשתי אל הקצין הבכיר באירוע ואמרתי לו: אדוני, הרכב שלי. הטעות שלי היתה שאמרתי את זה בהינדי..
כל השוטרים עצרו וכל הרחוב הסתכל עליי...😅 הקצין אמר לי, חצי בהינדי וחצי באנגלית, הרכב שלך ואתה מדבר הינדי.. אתה מבין מה עשית פה? לפני שהספקתי לענות, שאני לא דובר הינדי..רק כמה מילים.. הקצין הורה לי לתת לו דרכון וניירות של הרכב, ואמר: אתה עכשיו מוציא את הרכב הזה מכאן.. אני הולך, תחפש אותי אחרי שהרכב בחוץ.. ניסיתי לעצור אותו, בכל זאת הדרכון שלי אצלו ומחר יש לי טיסה.. אבל הוא בכלל לא התייחס אליי. כמה שוטרים זוטרים עזרו לי לאסוף את כל החלקים והציוד אל האוטו, והקצין ועוד שני קצינים נעלמו בהמון..
תדמיינו רחוב באורך קילומטר, פקוק לחלוטין, מאות הודים מחייכים מסביב לאוטו, ואני צריך לצאת משם איכשהו.. בקיצור לקח לי כ-3 שעות לצאת (נסיעה של כ-200 מטר לסמטה הקרובה..) ולשחרר את הרחוב ואת הפקק שנגרם בגללי. וזאת רק ההתחלה, איפה הדרכון, ומה יהיה עם האוטו? הטיסה מחר..
סוף דבר
השוטרים חשדו שמדובר במכונית תופת ולכן התחילו לפרק את האוטו,
את הקצין הבכיר מצאתי לאחר שעות של חיפושים במסעדה בקצה הרחוב, לאחר שיחה קשה נהיינו חברים והוא אפילו הזמין אותי על חשבונו לארוחה. קיבלתי את הדרכון תוך איום שזו הפעם האחרונה שאני מחנה את האוטו שם.. האוטו נמכר למחרת (גם המכירה שווה סיפור) והספקנו לטיסה בחזרה לישראל.

בתמונה האמבסדור הנהדר, כמה חודשים לפני, בסביבה הטבעית שלו..
זהבית שבו החל מרוץ 20 השעות הזה

[erezgur]

שמע, אהוד, אני כבר מזמין מקום בערב מספרי סיפורים שאני בטוח שתקיים יום אחד... יש לך את זה.

נכתב מהנייד

[ehudzeelim]

תודה ארז, על הפידבק החיובי 👍

[sus]

הרגת אותי עם התמונות...
העברתי גם בתחילת שנות האלפיים 5 חודשים עם ג'יפסי מרוטי (הגרסה המקומית לסוזוקי סמוראי) בהימלאיה ההודית... איזה זכרונות..למות...
מנחש שהבית בקלגה?

Sent from my 23021RAAEG using Tapatalk

[ehudzeelim]

הרגת אותי עם התמונות...
העברתי גם בתחילת שנות האלפיים 5 חודשים עם ג'יפסי מרוטי (הגרסה המקומית לסוזוקי סמוראי) בהימלאיה ההודית... איזה זכרונות..למות...
מנחש שהבית בקלגה?

Sent from my 23021RAAEG using Tapatalk

אכן תמונות קשות..
הבית הזה היה ברשותי במשך יותר מ-10 שנים, הוא היה "בסיס האם" שלי ולא רק שלי, להרבה טרקים, וטיולים ברחבי הודו.
ברגל, באופנועים, במכוניות (חוץ מהאבסדור מהסיפור הייתה לי גם מרוטי 800 נפלאה), ואפילו סוס הרים נפלא ששירת אותי נאמנה ושמח לסחוב את הבית לכל מיני פינות נידחות בהרים..
הוא נמצא בעמק פרוואטי, אבל לא בקאלגה, אלא אי שם ביער..
לא בכפר מסוים אלא בית בודד ביער.

[ehudzeelim]

ארז, שכנעת אותי להעלות עוד סיפור קצר..

הפעם סיפור על מזל, או יותר נכון קארמה..
את אחד המסעות בהודו עשינו ג' ואני, על גבו של אופנוע אנפילד 350 סמ"ק, עמוס לעייפה. כרבים מהישראלים שמטיילים בהודו. האנפילד הוא אופנוע חסכוני (כ-30 קמ/לליטר), פשוט, חלש (17 כ"ס) ועמיד ביותר, נוח מאד בנסיעות ארוכות, גם בהרכבה וקל לתיקון ולטיפול. בתקופה ההיא גם היה נפוץ מאד ולכן ניתן היה למצוא חלקים בכל פינה של הודו, בקיצור האופנוע המושלם לטיול.
במשך 7 חודשים (במילניום הקודם ניתן היה לקבל להודו ויזה לשנה) טיילנו בכל רחבי הודו. נסיעות רבות נמשכו מעל 10 שעות ברציפות וחלקן אף הרבה הרבה יותר מזה. נסיעות ארוכות עד כדי כך, ש-ג' נהג להירדם במושב המורכב לשנ"צים.. בטיול הספציפי הזה ביקרנו בכמה מדינות מצפון לדרום: לאדאק, קשמיר, הימאצ'אל, אוטארקהנד, פנג'אב, הריאנה, רג'אסטאן.. והלאה עד גואה וקראלה שבדרום.
כמובן בטיול כזה פוגשים מטיילים אחרים, חלקם טיפוסים מעניינים מאד.
נ', בחור צעיר בן 55 היה אחד מהם. נ' הגיע להודו בדרך לא דרך, לאחר שחמק מציפורני החוק במדינת מוצאו, בה היה מבוקש על עבירות מס. במציאות, נ' היה אדם לבבי, אומן מוכשר שנהג לקעקע את מלחי הצי האמריקאי במשך שנים ארוכות, וכפי הנראה נמנע מתשלום מיסים. כאשר הוזמן לחקירה והתבררו ממדי החוב, נ' התכחש להם תוך כדי שהוא מחסל את המחשב במשרדו ש הפקיד הממונה (בטענה שהמחשב משקר כי הוא רק מחשב), ונמלט משם על נפשו.
נ' אמנם היה נחפז אך טיפש הוא לא, לכן דאג מבעוד מועד להעביר סכום כסף מסוים למדינה אחרת, ולהכין עצמו להימלטות מהמדינה ופקידיה, דרכון ביד, וכל הנדרש. וכך מצא את עצמו נ' עוזב את ארץ מולדתו בחיפזון ונמלט מאימת החוק, כשהיעד הסופי אליו הגיע לאחר כחודש היה הודו.
נ' רכש אנפילד חדש בהודו, וכשאנחנו פגשנו אותו הספיק לגמוע כ-35 אלף ק"מ בהודו (שזה קילומטראז' אסטרונומי לתקופה של שנה וחצי, בהודו), ויחסית לגילו, היה נ' חזק מאד ובעל יכולות גופניות גבוהות. יצא לי לצעוד איתו שעות ארוכות בהרים ולהיווכח בכושרו הגבוה. מדי פעם היו דרכינו מצטלבות, באחת הפעמים פגשנו אותו בלה, בירת לאדאק.
נ' לימד אותנו לחיות בזול (הוא נהג למצוא את הדרך הזולה ביותר להתקיים בכל מקום שהגיע אליו) ובעיר לה למשל, הוא הכיר לנו את המסעדה שבה הוא נהג לאכול ארוחת צהריים ב-10 רופי (כשקל אחד).
באחד הימים יצאו לטיול בסביבת העיר, שני האופנועים ושלושתנו, ג', נ' ואני. זה היה טיול בין מקדשים, במרחק לא גדול מהעיר. כשהגענו לאחד המקדשים, עלינו עם האופנועים לראש ההר וחנינו בפתח המקדש עם הנוף המרהיב של המדבר הלאדאקי הקר, ונהר האינדוס המרשים שזורם תחתיו בדרכו לפקיסטן (האינדוס הוא מקור המים הגדול ביותר של פקיסטן). פתאום, אנו רואים מאזור לוח השעונים ומאחורי הפנס הראשי באופנוע של נ', פליטת עשן ונראה שמשהו נשרף שם בקצב מהיר! נ' קצת נלחץ אך ג' מיד הרגיע אותו בזמן שאני שלפתי את ערכת הכלים שתמיד הייתה על האופנוע שלי, פירקתי את הפנס (בורג אחד) וזיהיתי את הקצר וטיפלתי בו. האופנוע ניצל ונ' נרגע.
נ' היה מאושר, למעשה הוא התנהג כאילו הצלתי את חייו הוא ולא רק את אופנוע. אותנו זה שעשע, אבל שמחתי מאד שהצלתי את האופנוע שהיה כל רכושו של נ' בעולם הזה, והיה יקר מאד לליבו.
לאות תודה, פתח נ' את אחד מתאי הצד באופנוע שזה עתה ניצל, ושלף משם נועל שרשרת והעניק לנו אותו, תוך כדי שאמר: "יבוא יום והנועל הזה יציל אתכם.."
נועל שרשרת הוא אביזר חובה בטיול על אופנוע, ומשום מה לא היה ברשותי אחד עד לרגע ההוא. ביני לבין עצמי תהיתי איך זה שאני מטייל בלי נועל שרשרת? בכל מקרה, לקחנו את הנועל, וזרקתי אותו בערכת הכלים. לא יחסתי חשיבות מיוחדת לאמירתו..
יצאנו להמשך הטיול לקראת ערב הגענו לעיר לה ונפרדנו כל אופנוע לדרכו.
אחרי יומיים, הובא לידיעתנו שבאזור נידח הנמצא במרחק של כ-100 ק"מ מהעיר לה, בכפר קטן בין פסגות ההרים מתקיים פסטיבל ריינבואו, ג' ואני החלטנו לנסוע ולראות מה מתרחש שם, כטיול יומי עם אופציה להארכה. יצאנו עם שחר לטיול, כשאנו רוכבים להנאתנו בין פסגות 6000 מ' של פיקים מושלגים, וחוצים ערוצי מי הפשרת שלגים, נופים מטמטמים, וללא נפש חיה כשמדי פעם בכמה ק"מ חולפים על פני כפר ציורי וכפריים שעובדים בשדותיהם, בקיצור עוד רכיבה סטנדרטית בחבל הארץ הקיצוני והנידח הזה. בסוף הגענו אל היעד: כפר קטן ונידח עוד יותר (לא יותר מעשרה בתים) ומאחוריו שדות ירוקים על שיפועים קיצוניים. הדרך נגמרה בכניסה לכפר ולכן חנינו ויצאנו להליכה רגלית לחפש את מיקום הפסטיבל. מצאנו כ-10 חבר'ה בני לאומים שונים שוכבים פרקדן באחד השדות מעל הכפר, פסטיבל סוריאליטי ונחמד. לאחר שהייה לא ארוכה במתחם הפסטיבל (החבר'ה מהפסטיבל שהו שם כבר שבועיים בערך ולא תכננו לעזוב בקרוב) חזרנו אל האופנוע והתלבטנו קצת אך החלטנו לחזור עוד היום לעיר לה. מכיוון שידענו שהנסיעה תארך כ-3 שעות בערך והשעה כבר הייתה מאוחרת יחסית, יצאנו מיד לדרכנו. בגבהים האלה מיד לאחר שקיעת השמש הטמפרטורות צונחות נמוך מאד ולא היינו ערוכים לכך בלשון המעטה. קיווינו להגיע עם השקיעה לעיר לה.
בעודנו רוכבים להנאתנו, קרה הבלתי סביר ומשהו באופנוע השתבש, ההילוך הפך פתאום לניוטרל. עצרתי ובחינה מהירה העלתה:
שרשרת האופנוע נקרעה!..
הסיטואציה הייתה בעייתית, אנחנו בשומקום, בגובה רב (3500-4000 מטר) מסביבנו רק חברבורות שלג ואין נפש חיה, אף משאית לא חלפה מולנו בשעה האחרונה, ושעון החול מתקתק לאחור עם שמש חלשה שהולכת ושוקעת..
מיד ג' ואני נזכרנו במתנה שקיבלנו רק שלשום, נ'!
לאחר דקה של עצירת הנשימה נועל השרשרת אכן נמצא, בתחתית ערכת הכלים.
השרשרת תוקנה תוך דקות והמשכנו בדרכנו.
כן, נועל השרשרת שבמשך חודשים לא היה ברשותנו, הגיע אלינו בדיוק בזמן כדי להציל אותנו מתקיעה לא נעימה בכלל (אין קבוצת חילוץ בלאדאק, ואפילו טלפונים סלולריים לא היו אז ובאזור הזה גם לא טלפונים קוויים..).
הגענו בשלום עם רדת החושך לעיר לה.
את נ' פגשנו לאחר כמה ימים וכמובן הודנו לו שהציל אותנו מתקיעה מסובכת, והוא בנונשלנטיות אמר לנו: "אמרתי לכם.."

מאז ועד היום, לא תתפסו אותי רוכב בלי נועל שרשרת, גם באנפילד שנמצא ברשותי היום כ- 30 שנה אחרי המקרה ההוא, הוא נמצא שם לכל מקרה..

מיותר לציין שמאז, נועלי השרשרת שימשו אותי בהודו כמה וכמה פעמים, בסיטואציות בהחלט חיוניות..
את נ' פגשתי בפעם האחרונה לפני 20 שנה בהודו, הוא היה עדיין עם האופנוע ההוא.. אני הייתי עם רכב בעל 4 גלגלים ודרייבשאפט (בלי שרשרת), אך גם אז נ' זכר לשאול אותי אם אני זוכר לשאת נועל שרשרת..

בתמונה החבר להרפתקאות ג', והאנפילד האהוב, בטיול ההוא



- - - Updated - - -

[sus]

נראה לי שזאת שיחה שצריכה להמשיך סביב איזו מדורה.. אבל תוכל רק להסביר מה הכוונה שהבית היה ברשותך 10 שנים?

Sent from my 23021RAAEG using Tapatalk

[ehudzeelim]

נראה לי שזאת שיחה שצריכה להמשיך סביב איזו מדורה.. אבל תוכל רק להסביר מה הכוונה שהבית היה ברשותך 10 שנים?

Sent from my 23021RAAEG using Tapatalk

כן, ההסבר פשוט
שכרתי את הבית לתקופה ארוכה מבעליו, כפרי מקומי מהאזור (חבר טוב עד היום, גם הוא שווה סיפור..).
בהודו ללא אזרחות אין אפשרות לקנות נדל"ן.
אז קיימת אופציה להתאזרח (ע"י נישואין למשל), או פשוט שכירות לטווח ארוך.
יש אנשים שסוגרים עסקה "לכל החיים", ולמעשה כאילו קונים את הבית, בשכירות ארוכת טווח.
בדרך כלל עסקה כזו כוללת בניה של בית חדש, כשעלות הבנייה היא על השוכר, ואז הבית שלו ללא עלות נוספת לשארית חייו, וכשהוא עוזב את עולמנו הבית חוזר לרשות בעליו המקורי.

רק בשביל המושג הכללי, עלות שכירות של בית כזה לשנה , הייתה כ-500 שקלים בזמנו.

[sus]

מדהים

Sent from my 23021RAAEG using Tapatalk

[ד ו ר ו ן]

עוד.

[גלעד .ג.]

אל תפסיק, כותב מעולה!!


Sent from my iPhone using Tapatalk

[ehudzeelim]

תודה על התגובות,
את הכתיבה אפשר לשפר..,
אבל אני שמח שלפחות הסיפורים נאים בעיניכם .

[ehudzeelim]

איך (כמעט) יצאתי אידיוט

בערבה הדרומית ישנן משבצות חקלאיות גדולות שתחומות בדרכים צרות, אספלט או כורכר. מכיוון שהחלקות הן מעשה ידי אדם, הן בנויות בצורת מלבנים גדולים וישרים מאד. לכן, גם הדרכים המקיפות את השדות ישרות וארוכות.
במסגרת העבודה,
לפעמים אני צריך לעצור לצד שדות חקלאיים, ולבדוק בהם כל מיני דברים.
בהרבה מקרים אני עוצר, קופץ מהאוטו, לא מדומם מנוע, בודק מה שבודק וחוזר אל האוטו וממשיך בנסיעה.
באחד המקרים עצרתי ליד שדה כזה, יצאתי מהאוטו וירדתי לשדה. האוטו נשאר מונע, ואני התעכבתי קצת בשדה. כשסיימתי להתעסק שם, פניתי חזרה לכיוון הדרך, והפלא ופלא האוטו לא שם.
עכשיו נכנס עוד פרט חשוב לסיפור: בגלל הרוחות וסופות החול בערבה, השדות תחומים במשברי רוח, אלו שדרות ארוכות של עצי אשל הפרקים, החוצצים בין השדות ומקטינים את נזקי הרוחות לחקלאות.
בחזרה לסיפור
האוטו לא עומד איפה שהשארתי אותו, ואני גם לא רואה אותו בשום כיוון שאני מסתכל ימינה ושמאלה על הדרך! בהתחלה חשבתי שאני הוזה, ובכלל אולי אני מדמיין שהגעתי עם אוטו לשדה?? אחרי כמה שניות התחלתי לחייך כי הייתי בטוח שזו מתיחה ויש פה בסביבה מצלמה נסתרת.. אבל גם המחשבה הזו חלפה די מהר ובעודי מגרד את הראש התקדמתי מהשדה אל הדרך, וכשהגעתי אל הדרך יכולתי לראות במרחק איזה נקודה אפורה בערך חצי קילומטר ממני.. מתרחקת/מתקרבת (?) ממני/אליי באיטיות..
בריצה מטורפת הגעתי אל הרכב שנסע רוורס בערך חצי קילומטר ולא ירד מהדרך..
מסתבר שכשירדתי ממנו, כשהגעתי לשדה, במקום להעביר לפארקינג העברתי לרוורס, כמובן שלא משכתי בלם יד והאוטו פשוט נסע באיטיות כמה דקות רוורס.. הסיבה שלא ראיתי אותו מהשדה היתה שמשבר הרוח שבקצה השדה הסתיר לי אותו.
למזלי המוסו הנאמן לא ירד מהדרך ולא נתקל בשום שטוצר,
יצאתי בזול.
שילבתי לדרייב והתחפפתי משם.

[גלעד .ג.]

איך (כמעט) יצאתי אידיוט

בערבה הדרומית ישנן משבצות חקלאיות גדולות שתחומות בדרכים צרות, אספלט או כורכר. מכיוון שהחלקות הן מעשה ידי אדם, הן בנויות בצורת מלבנים גדולים וישרים מאד. לכן, גם הדרכים המקיפות את השדות ישרות וארוכות.
במסגרת העבודה,
לפעמים אני צריך לעצור לצד שדות חקלאיים, ולבדוק בהם כל מיני דברים.
בהרבה מקרים אני עוצר, קופץ מהאוטו, לא מדומם מנוע, בודק מה שבודק וחוזר אל האוטו וממשיך בנסיעה.
באחד המקרים עצרתי ליד שדה כזה, יצאתי מהאוטו וירדתי לשדה. האוטו נשאר מונע, ואני התעכבתי קצת בשדה. כשסיימתי להתעסק שם, פניתי חזרה לכיוון הדרך, והפלא ופלא האוטו לא שם.
עכשיו נכנס עוד פרט חשוב לסיפור: בגלל הרוחות וסופות החול בערבה, השדות תחומים במשברי רוח, אלו שדרות ארוכות של עצי אשל הפרקים, החוצצים בין השדות ומקטינים את נזקי הרוחות לחקלאות.
בחזרה לסיפור
האוטו לא עומד איפה שהשארתי אותו, ואני גם לא רואה אותו בשום כיוון שאני מסתכל ימינה ושמאלה על הדרך! בהתחלה חשבתי שאני הוזה, ובכלל אולי אני מדמיין שהגעתי עם אוטו לשדה?? אחרי כמה שניות התחלתי לחייך כי הייתי בטוח שזו מתיחה ויש פה בסביבה מצלמה נסתרת.. אבל גם המחשבה הזו חלפה די מהר ובעודי מגרד את הראש התקדמתי מהשדה אל הדרך, וכשהגעתי אל הדרך יכולתי לראות במרחק איזה נקודה אפורה בערך חצי קילומטר ממני.. מתרחקת/מתקרבת (?) ממני/אליי באיטיות..
בריצה מטורפת הגעתי אל הרכב שנסע רוורס בערך חצי קילומטר ולא ירד מהדרך..
מסתבר שכשירדתי ממנו, כשהגעתי לשדה, במקום להעביר לפארקינג העברתי לרוורס, כמובן שלא משכתי בלם יד והאוטו פשוט נסע באיטיות כמה דקות רוורס.. הסיבה שלא ראיתי אותו מהשדה היתה שמשבר הרוח שבקצה השדה הסתיר לי אותו.
למזלי המוסו הנאמן לא ירד מהדרך ולא נתקל בשום שטוצר,
יצאתי בזול.
שילבתי לדרייב והתחפפתי משם.

אחד הטובים


Sent from my iPhone using Tapatalk