ורק סתם לסבר את האוזן, איפה אנחנו באמת חיים:
כביש מיתר-ב"ש, שעת ערב מאוחרת. אחיה של המרצה שלי לכימיה נוסע לו בשקט עם אישתו. רכב עם 3 בדואים נצמד אליו מאחור, ומתחיל לשחק איתו חתול-עכבר. ברמזור של אזה"ת עומר הרכבים עוצרים, בני הדודים מזנקים החוצה ומתחילים להכניס מכות ליושב על ההגה, בטענה שהוא עקף אותם. אישתו מתקשרת למשטרע ובצרחות בכי מסבירה להם שכרגע מרביצים לבעלה באמצע כביש מהיר.
בתשובה היא נתבקשה להגיע ולהגיש תלונה, וסירוב ישיר לשלוח ניידת.
ולמה זאת?
יום בהיר אחד מתוכננת במשטרע פשיטה רחבת היקף על שבט תראבין שליד רהט. המון זמן וכסף מושקע באימונים של שוטרי תחנת שוקת שהיו עתידים לצאת למשימה. בבוקר שלפני המבצע, מועבר תדריך בתחנה. השוטרים יוצאים לרחבת החניה. אל אותה החניה מגיעים כמה נציגים של יעד ה"פשיטה הסודית". יוצאים מרכביהם, ומקריאים את רשימת שמות השטורים המשתתפים במבצע, אחד-אחד, בצירוף כתובות הבית שלהם. לאחר הסבר קצר וממצה שהם הרבה, ומשטרת היהודונים לעולם לא תתפוס את כל מי שיתנקם אחרי זה במשפחותיהם של השוטרים, המבצע בוטל במקום.
וזה לא ציטוט ממערבון זול, אלה דבריו של שוטר משטרת ישראל.
ועכשיו בוא ותסביר לי את מי מעניינת סופה גנובה, ועוד של הרשות?
תכינו את המקלעים בשערי היישובים, מסיטי כדורים לחזיתות הרכבים, ואת האלות והאקדחים המאולתרים מתחת למושבי מכוניותיכם...

זו לא בדיחה, היום כבר השישי באפריל. זו המציאות שאנחנו צועדים אליה.
חג שמח ושקט
щоше тм чщш