בתוקף זכותינו ההיסטורית - סיפורו של מפקד הסיירת הראשון

[שרון בן ארי]

בתוקף זכותנו ההיסטורית

הכרזה על הקמת מדינת ישראל
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית.

מגילת העצמאות, תל-אביב ה' באייר תש"ח 14.5.1948

אינני יהודי דתי, אבל אני בהחלט מאמין כי פיסת הארץ עליה אנו חיים שייכת לעם היהודי.
בכוונתי לפרסם סדרת כתבות המקשרות בין אבות העם היהודי ו"הישראלים הראשונים" לאדמות מדינת ישראל של המאה ה 21.
סיפורו של מפקד הסיירת הראשון – גדעון בן יואש
ביקור במעין חרוד
בתקופת השופטים אותו התרחיש חוזר מספר פעמים, ישראל עושים הרע בעיני ה', נענשים, זועקים למושיע, ה' מוכיחם ומושיעם .
שופטים, פרק ו' פסוקים א'-ב': וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד-מִדְיָן, שֶׁבַע שָׁנִים. ב וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת.
פסןק ו': וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, מִפְּנֵי מִדְיָן; וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.
ה' בוחר בגדעון להושיע את ישראל.
פרק ו': יא וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן. יב וַיֵּרָא אֵלָיו, מַלְאַךְ יְהוָה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל
גדעון לא ממהר לקבל "הסמכה" ומוכיח את ה' על כי נטש את ישראל.
פרק ו': יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת; וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר, הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה, וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה, וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן.
גדעון מצטנע ואולי אף נבהל מגודל האחריות אשר הושמה על כתפיו באחת.
פרק ו': טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל; הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.
בשלב שני, מבקש גדעון חיזוק בדמות אות מה' :
פרק ו': יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת, שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי.
לאחר שרכש את אמונו, מנחה מלאך ה' את גדעון להתחיל במהפכה:
פרק ו': כה וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה קַח אֶת-פַּר-הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים; וְהָרַסְתָּ, אֶת-מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וְאֶת-הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר-עָלָיו, תִּכְרֹת. כו וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה--בַּמַּעֲרָכָה; וְלָקַחְתָּ, אֶת-הַפָּר הַשֵּׁנִי, וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה.
מדין שוב פושטים על הארץ, הפעם הם חונים בעמק בין גבעת המורה להרי נצרת בעמק כסלות.
פרק ו': לג וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו; וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. לד וְרוּחַ יְהוָה, לָבְשָׁה אֶת-גִּדְעוֹן; וַיִּתְקַע, בַּשּׁוֹפָר, וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר, אַחֲרָיו. לה וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל-מְנַשֶּׁה, וַיִּזָּעֵק גַּם-הוּא אַחֲרָיו; וּמַלְאָכִים שָׁלַח, בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ, לִקְרָאתָם.
גדעון מבקש שוב חיזוק מה' – אנא הרטב רק את צמר והשאר את כול מה שמסביב רטוב.
פרק ו': לו וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים: אִם-יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל--כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. לז הִנֵּה אָנֹכִי, מַצִּיג אֶת-גִּזַּת הַצֶּמֶר--בַּגֹּרֶן: אִם טַל יִהְיֶה עַל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ חֹרֶב--וְיָדַעְתִּי כִּי-תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
גדעון עדיין לא משוכנע ובלילה שלמחרת הוא מבקש אותו הדבר רק הפוך...הפעם השאר רק את הצמר יבש.
פרק ו: לט וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים, אַל-יִחַר אַפְּךָ בִּי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם; אֲנַסֶּה נָּא-רַק-הַפַּעַם, בַּגִּזָּה--יְהִי-נָא חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ יִהְיֶה-טָּל.
הצבאות נאספים: גדעון וישראל בחרוד ומדין בבקעת כסלות.
פרק ז': א וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. {ס}
ה' מסביר לגדעון שנאספו יותר מידי אנשים (32,000) ואם כך הוא ינצח את מדין, הכרדיט לא יינתן לה'.
פרק ז': ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ.
הגיבוש הראשון לסיירת. 300 המובחרים נבחרים. על פי האמונה הרווחת, הדבר קרה כאן במעין חרוד (ראה תמונה).
פרק ז': ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם.
גדעון מניח כמה אבני יסוד ללחימה: מסתייע בחשכת הלילה, פועלה בקבוצות קטנות ומיוחמנות, מפעיל אלמנט הפתעה ומהווה דוגמא אישית.
פרק ז': טז וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים; וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד-כֻּלָּם וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים. יז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ.
התכנון הקפדני והתחבולה מביאים תוצאות:
פרק ז' כב וַיִּתְקְעוּ, שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת, וַיָּשֶׂם יְהוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וּבְכָל-הַמַּחֲנֶה; וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד-בֵּית הַשִּׁטָּה.

תם אך לא נשלם



אפשר להדפיס ולהקריא את הסיפור בשטח. מומלצות שתי נקודות

• מעין חרוד – שם בוצע המיון.
• גבעת המורה \ מגדל התצפית המרשים בנבי דהי (שהוא סיפור בפני עצמו) – משם ניתן לראות את השתלשלות ההכנות, מסלול הפשיטה הרגלי, מחנה מדין ונתיב הבריחה.

הרחבות נוספות ניתן למצוא בנקל בתנ"ך.

בתמונות:
נחל חרוד במוצאו מהמעין
מעין חרוד – סביבת המעין
הנביעה
מבט ממגדל התצפית בנבי דחי על קבר השיח (שהיה מצביא של מוחמד) ולכיוון צפון-צפון- מערב לעבר בקעת כסלות (התבור מימין).

[דידין]

כבר היו לך כמה יוזמות מסוג זה בעבר (גם בג'יפטריפ אאלט).

לטעמי האישי - את סיפור גדעון/שאול/אחאב/ממלוכים/ ווינגייט/פלמ"ח(קרב זרעין)/בני הקיבוצים וכו...* כדאי לספר דווקא בתל יזרעאל. כי מקבר נבי דהי דרומה כמעט ואין אפשרות לראות בגלל צמרות העצים. (לא תמיד מגדל התצפית פתוח/פנוי- וגם קשה ,"למרכז" שם אנשים.).

נקודה נוספת , אם כבר מקדישים כל כך הרבה , כדאי להוסיף מסלול טיול (בג'יפ) באזור המדובר, כך שמי שלא אוהב רק "יאאלה אודרוב סע" (בעיקר אלה מאחור). יוכל להתמקד בתא שטח .

במקרה דנן , אכן אפשר לתכנן יופי של מסלול מעגלי המתחיל בכפר נון (כנסיית בן האלמנה-שתמיד סגורה למה ?). הטיפוס לנבי דהי (רצוי דרך הכפר "דחי"), ירידה לחורבת סהר, נעורה, חורבת צפצפות (עין דור), תמרה, טייבה ( שרידי המצודה הצלבנית) ומשם דרך מולדת ורמת צבי לכיוון מעיין חרוד ותל יזרעאל.
בכל מקרה אם לא מתוכנן להתרחץ בעין חרוד(ע"ח אתרים אחרים)- המסלול מתאים לא לעונה החמה ביותר.

* הבעייה עם הארץ הזאת , שיש לה היסטוריה כל כך עשירה שתמיד תמיד, בכל נקודה צצים עשרות אירועים.

אפשר גם הפוך

[שרון בן ארי]

ראה תשובותיי בשלך:

כבר היו לך כמה יוזמות מסוג זה בעבר (גם בג'יפטריפ אאלט) - תודה על הפרגון וסליחה על הבורות אבל מה זה אאלט?
כן, אני משתדל לכתוב ולשתף בנושאים שמענינים אותי ומקווה ליצור עניין אצל ג'יפאים נוספים.

לטעמי האישי - את סיפור גדעון/שאול/אחאב/ממלוכים/ ווינגייט/פלמ"ח(קרב זרעין)/בני הקיבוצים וכו...* כדאי לספר דווקא בתל יזרעאל - לכול אחד מהמוזכרים כאן יש את המקומות שכדאי לדבר בו. על אחאב ממליץ להקריא מהארמון למעלה (ומתל קשיש), על שאול מעין דור ועין יזרעאל, על הממלוכים משביל חוצה עמק חרוד וכו'.

* הבעייה עם הארץ הזאת , שיש לה היסטוריה כל כך עשירה שתמיד תמיד, בכל נקודה צצים עשרות אירועים - להבנתי זו גדולתה ומכאן גם נובעת מורכבותה.

[tamir128]

אין ספק שגדעון היה מצביא משהו בנזונה (תרתי משמע), אבל אני חולק על הקביעה שהיה מפקד הסיירת הראשון.
אם תחפש כבר בכיבושי יהושוע, תמצא שם כמה מבצעים צבאיים בשילוב כוחות מיוחדים.
זכות הראשונים למבצעים נוסח סיירת מטכ"ל, שייכת ללא ספק לאהוד בן גרא: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%...92%D7%A8%D7%90

אבל כנראה לא עבר מספיק זמן ואין היתר לפרסם מה בדיוק קרה שם, כי עובדה שהסיפור לא מפורסם מספיק.
גם לא ברור אם היחידה לאבטחת אישים של מואב הפיקה לקחים מאז.

[דידין]

אאלט = אם אני לא טועה

[שרון בן ארי]

אין ספק שגדעון היה מצביא משהו בנזונה (תרתי משמע), אבל אני חולק על הקביעה שהיה מפקד הסיירת הראשון.

אהלן,
בהחלט מסכים שהיו לפני גדעון לא מעט מצבאים שהביאו לישראל שקט ושגשוג. יהושע למשל (האיש שכבש את את ישראל) היה אסטרטג מהמעלה הראשונה. מבלי להפחית מעורמתו של אהוד, ייחודו של גדעון כמפקד הסיירת הראשון הינו בכך שהוא מיין את הלוחמים והבין (אם כי בהנחיתו של ה') כי גם קבוצה קטנה, מובחרת, אשר נוקטת יוזמה, הפתעה ומסתייעת בחשכה - יכולה להביא להישג צבאי מכריע.

להבנתי (אם כי קטונתי) גדעון הוא האב הרוחני של אופן הפעלת יחידה צבאית קטנה ונבחרת. בכול מקרה אשמח להתדיין על זה ולהכיר נוספים

[משה מאירי]

ועוד איך מפקד סיירת!
גם אם הוא לא היה ראשון,גדעון היה הסייר ולוחם הקומנדו המבריק ביותר.אנחנו תמיד מספרים על מלחמתו בעמק,אבל גדעון עשה הרבה יותר מזה.הוא עשה ביצוע של "ניצול הצלחה" טקטי-ברמה האיסטרטגית.גדעון הבין שלא מספיק לנצח את האויב מדי פעם כשהוא כבר נמצא בשטח שלך.בתעוזה בלתי רגילה,הוא החליט להפתיע את המדיינים בריכוז הגדול והחשוב שלהם בקרקור,שנמצא בואדי סירחן.מקום זה שעל גבול ירדן,עיראק וסעודיה של היום,משמש עד היום מקום מרכזי לנודדי המדבר.במסע רגלי נועז,אולי עם חלק מהגמלים שלקח שלל,עלה גדעון מבקעת הירדן לגלעד הדרומי,ליד הישוב הירדני מעדי.כך, במסע באורך של מאות ק"מ הלוך וחזור,הוא הצליח להפתיע את המדיינים,לחסל את ראשי השבטים שלהם-זבח וצלמונה,ולמעשה להרחיק את סכנת הפולשים הנודדים לארץ המזרע-לתקופה ארוכה.