עשרים שנה לסופה

[Israel Motor Industry]

ב-11 אוגוסט 1991 פורסמו בעתונות פרטים ראשונים על הסופה ("בז", בעצם).
לכבוד העשוריים, הנה סקירה היסטורית קצרה.

תיהנו!

http://israelmotorindustry.org/jeep_storm_20_years

[omri_t]

כתבה יפה!!

הזכירה לי את המפגש האישי הראשון שלי עם סופה, כשהיא יצאה לשוק בישראל.
הייתי נער צעיר, ובאחד מאותם מפגשים של הורי עם החבר'ה מהמילואים, בחג הזה שנהוג לא נסוע בו.
הגיע אחד החבר'ה מצוייד בסופה חדש לחלוטין -משהו כמו 200 ק"מ על השעון, שהייתה שייכת חברה גדולה שרכשה אותם.
אני זוכר בבירור שהחזית גם אז ניראתה לי לא קשורה לכלום, כאילו מישהו התבלבל.
חלל המונע שביקשתי להציץ בו היה נראה לי ענק וריק משהו.
המזגן עשה עבודה לא רעה- מקדימה.
ואני לא הבנתי כל כך למה הכל עשוי מפח חשוף עם מושבים בכיוון לא נכון.
כמובן שבהשוואה לסברבן שהיה אז להורי, זה היה נראה לי אוטו קצת לא אוטו, ספארטאני משהו.
אבל היה בו קסם לא ברור שמאד-מאד אהבתי.
המראה הקרבי, הכנפיים בצדדים, הדלת האחורית, הגיבנת בגג- ממש אהבתי.

בהמשך פגשתי אותה בגרסאות קצת אחרות, במדים, שם כבר הבנתי מה היא יכולה לעשות ובעיקר מה אני יכול לעשות לה...
בהיגה מהירה בדרום, בכל מיני ערים מפחידות בשטחים כשהיא אמורה להיות ממוגנת ירי.
בסופה סימן 2 נתקלתי כבר במילואים, לא יודע מאיפה הביאו אותה, אבל באחד הלילות ההזויים יותר ביליתי איתה.

לבסופו של דבר, ביום אחד בקיץ לפני כמה שנים נסעתי לצומת בית קמה.
שם עמדה סופה צהבהבה (מזעזעת!) עם אותו פרצוף הזוי של 92
היא קרצה אליי, ואני התאהבתי במה שהיא יכולה להיות.
נפרדתי מחבר סמוראי, ולקחתי את הסופה החבוטה שלי הביתה.
כמובן שהיא עברה מתיחת פנים וקיבלה הרבה מאוד אהבה- כפי שהרכב הזה ראוי לקבל.

אם אני חושב על זה, מבחינתי יש משהו מאוד ישראלי באוטו הזה.
אוטו מכוער וכל-כך יפה.
שבנוי לא כל כך חכם, אבל כיף להסתדר בו.
ג'יפ שיודע לעשות באמת הכל, אבל לא תוכנן לעשות זאת.

הרבה-הרבה מזל-טוב!!

[yaniv050]

איזה מילים משורר. היה כיף אמתי לקרא את השורות ההזויות והנכונות האלה.

[hogi]

והנה מה שכתבתי לכבוד יום ההולדת לסופה בפורום אספנות:
"אכן אספנות מיומה הראשון, וכמו חלק מרכבי אספנות נלחמת מלחמת חורמה במחלות החלודה.
--הדגמים הראשונים זכו לכינוי 'סופה בוכה' וחלקם הגדול הוחלף בחזית 'אמריקאית'.
--היא קוצרה, קוצצה, הוגבהה, ננעלה, הופשטה מכלוב הברזל וקיבלה עשרות תוספות.
--היא צריכה 'יישור קו' מתמיד ובעלי בית קצרי רוח וכיס התעללו בה אנושות.
-- בודדים שיפרו אותה באמת לדרגות הגבוהות ביותר."

ועכשיו, רגע לפני שהסופה שלי מקבלת מתיחת פנים ומקבלת חזית של וויליס וואגון [!!!] -
"הנה היא - אחת מהיחידות שלא לא מקוצצת, לא מרונגלרת, כמעט כמו שסופקה לחברת חשמל בראשית חייה. מישהו במורד 7 הבעלים הקודמים הוסיף לה מגן חזירים משונה, מישהו אחר עירגל לה את הקפיצים והוסיף לרשיון את הצמיגים הרחבים, אבל בינינו - זה יותר פוזה מאשר צורך אמיתי בשימוש המשפחתי שלה כי בסופו של יום היא נותנת הנאה אין סופית בתור גוש ברזל ספרטני.

כן, הרבה יותר נעים לשייט בלנד קרוזר של אחי, ואני יכול להמשיך לחלום על רנגלר JK יד שניה ב-180,000 ש"ח עם 4 דלתות, אבל כשאני נכנס ומריח את הריח הג'יפי האמיתי שלה,
כשלילדים מותר לדרוך על המושבים כשהם נכנסים,
ומותר לטפס על מכסה המנוע כדי לעלות לגג,
כשכמעט לעולם אני לא צריך לשטוף אותה כדי שהצבע המטאלי יראה לעיני השכנים,
כשטריקת דלת הפח נשמעת כמו של פעם,
והמנוע המדהים שלה משמיע את הצליל שרק הוא יודע להשמיע -
אני יודע ששום שיפור לא יהפוך אותה לצפונבונית של מדרכות."

אז מה אם היא מכוערת, חבוטה, חלודה והגג יום אחד פשוט יתפורר לו?
אז מה אם קניתי אותה עם גיר דפוק ושנתיים אח"כ היא ממשיכה למשוך איתו כל יום ויום,
אז מה אם המושב שלי גורם לי להרגיש כמו מגדל פיזה,
אז מה אם אחרי הגשם צריך להספיג את השלוליות בתוכה עם סמרטוט רצפה [בדיוק כמו אחיה החדש - ה- JK...],
אז מה אם מרוב קירקושים ורעשים אי אפשר לנהל בה שיחה,
אז מה אם הבן הקטן ואשתי נרדמים מהרעשים ונדנוד הצמיגים 2 דקות אחרי שהפלגנו לדרך,

כשאני יורד על הברכיים ומסתכל לה בין הגלגלים - אני רואה את השילדה השרירית, כמעט ללא שריטה או מעיכה, ללא גרם של חלודה, צעירה מהמרכב החלוד שלה כמעט בעשרים שנה, אני יודע שהיא צעירה לנצח.
ובכל פעם כשצריך אותה, היא תמיד מניעה, לא מאכזבת כמעט לעולם בשום כביש, מזג אוויר או שטח, בלי נעילות, בלי קומפרסורים, בלי כננת, בלי רדיו וכרגע גם בלי מזגן.

אאאךך, כמה שאני אוהב אותה - באותם ימים שאני לא שונא אותה.
קובץ מצורף 46869

[six 4 life]

אני זוכר את עצמי בתור ילד מסתכל על התמונות שיווק של הסופה שעות
על ה31 השמנמנים עם הג'נט JEEP המקורי והקאפה השחורה המיתולוגית, על הכנפונים השחורים שהתאימו לשם, על המרובעות שלה, על הכח שהיא משדרת, ועל הצבע החדש, הג'יפ הזה היה נראה כמו צעצוע מגודל.

[סופת המדבר]

לhogi לא רציתי לצטט את כל התגובה שלך אבל אתה צודק בכל מילה ממש מציאותי

[דרור ברלי]

וואו. כמה רגש, כמה פואטיות.

והאמת היא שכל מילה אמת.
כבר כשהיא נולדה, היה ברור שהאוטו הזה הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר של עולם הג'יפים.... בריון מגודל, קצת גס, קצת בהמה, קצת אהבל, רחוק מלהיות יפה... אבל מה, מלא בנשמה.

גימור מחורבן, פח שהתחיל להחליד עוד בטרם חתכו ממנו המכבשים את הלוחות אותם ידביקו פועלי תע"ר באיזולירבנד ובמוחטות לכדי "מרכב" של ג'יפ, מערכת חשמל בעייתית מלידה, מתלים עם מהלך וגמישות של בזנ"ט... מצד שני יש שם חתיכת מנוע מדהים ומכלולים מכניים חסונים שכמעט בלתי אפשרי להרוג.
אבל - ה"אבל" בסופה הוא עצום. סופה זה לא רק מנוע בריון, שילדה קשוחה עד כאב או מרכב מחליד. כי בסופה השלם גדול ועצום מסך חלקיו.

אין שתי סופות זהות. אין שתי סופות שמרגישות אותו דבר, חלק שהורדת מסופה אחת, יש מצב שלא ממש יתאים בסופה אחרת. אפילו אין שתיים שמריחות אותו דבר. כל אחת ואישיותה, כל אחת והתחושות שהיא משדרת. לכולן מכנה משותף אחד - נשמה ענקית, מחוספסת, קוצנית עם זיפים, אמיתית מכל הלב, מהסוג שלעולם לא תמצאו בשום רנגלר מפונפן, התחביב האופנתי התורן, ובטח לא בשום לנדקרוזר מצוייץ מפלסטיק מיטלי עם ריפודי עור ו-DVD שחונה על מדרכות, "ג'יפ" עאלק.

הסופה לא לוקחת שבויים. היא קולנית ורד-נקית ובהמית, לא דיפלומטית ולא פוליטיקלי-קורקטית ולא מנומסת. היא יודעת לנשוך את חסרי הלב, המזניחים והמתעללים, אבל גם ידידותית וסלחנית למי שהיא חשה שמעניק לה אהבה. סופה היא זן נכחד ונרדף. מצד אחד תמיד על הכוונת של הגנבים, מצד שני נרדפת עד חורמה בידי מנוולי רשעויות החוק.

עם כל מגרעותיה ותחלואיה, הסופה היא אחד מכלי הרכב האמינים, המהימנים והנאמנים ביותר. גשם, חמסין, שלג - היא תניע תמיד בכל מצב, תגיע תמיד לכל מקום. תעשה כל שתבקשו. מספרינטים אור-קוליים ברמזור, דרך קריעה לגזרים של דיונות כמו שאף ג'יפ סדרתי אחר לא יכול, ועד זחילה בסלעים במעלות מטורללים. מגרירת עגלות מלאות חציר ועד סחיבת תותח נ"ט או 3 טון מיגון. היא לעולם לא תתחמם, לעולם לא תתלונן. וגם אם היא לא בקו הבריאות וזה יכול לקרות, לעולם לא תזדקק למייסטר-דוקטור בחלוק לבן או ל"גורו" מתנשא כדי לחזור לעצמה.

וכן, היא לגמרי לא הגיונית, ולא נוחה, ולא מפנקת ובטח לא חסכונית... אבל היא מדברת ללב ואנחנו אוהבים אותה.
כמו שהיא, סטנדרטית, או נעולה,מקוצצת, מוגבהת ,משופרת, מורחבת, מופלצת.
אין ולא היה בארץ עוד ג'יפ כמו הסופה. אולי רק ה-CJ, אבל זו לא חוכמה. אלה אחים בדם. אותה משפחה, אותו בית, אותו DNA משובש, אותם גנים דפוקים.
אלמלא נגנבה, הסופה הראשונה שלי היתה סוגרת עכשיו 12 שנים איתי.
אחותה שממלאת את מקומה ואת נעליה הגדולות, כבר שנתיים אצלי, ומשהו אחר לחלוטין, אבל האהבה רק מעמיקה.

כי סופה היא שיר של רוח....
ללא ספק האוטו הכי טוב שיוצר אי פעם בארץ, האוטו הכי טוב בשבילי. קלאסיקה ישראלית.

[zviki]

כל מילה שמר ברלי כתב כאילו יצאה מפי. אני מרגיש בדיוק את אותו הדבר. סופה הוא הגי'פ היחידי שאני חש גאווה כאשר שואלים אותי איזה ג"יפ יש לך וכשאני עונה -סופה, השואל מגיב ב-אהההההה סחטיין. הסופה היא כמו הסוס האהוב על רוכבו. אוכלים איתה חרא , אין ספק, החלודה שותה לנו את הדם אבל תמיד תמיד סולחים לה כמו לבן סורר.[מתי תתחילו לצבוע כמו בני אדם שם בתער?] ואיזה מנוע יש לשרלילה? לא יציבה? נו אז מה?גם אני לא יציב. דיונות? טכני? הצחקתם אותה. קומבינציה על גלגלים אבל כל פעם שאני מתניע זה הרעש הכי נעים וטעים שבעולם. מסריחה? כן , אבל זה ריח הזבל וניחוח החציר. מרעישה? כן, אבל זה נשמע כמו "הבלתי גמורה". רכב שטח טהור בלי גינוני נימוס. הסופה לכנסת. יום הולדת שמח לך גבירתי.

[פומפוי]

עכשיו שאני קורא מה שכתבתם אני מבין שלא רק לי יש שריטה כזאת עמוקה האמת אפילו התבישתי לספר ששילמתי על הסופה 2 שלי 15000 יותר מלנד קרוזר 2001 אבל חברים לכולם הרי יש לנד קרוזר לא כך