כן....זה קשה....והולך ונהיה קשה יותר ויותר משנה לשנה.
חלפו כבר 40 שנה מאז הייתי חייל בחובה במלחמת יום הכיפורים.
שירתתי במרכז סיני, אחרי אימון טנקיסטים בסיסי בגדוד 195 שבחטיבה 401 ולפני ירידה לקו התעוזים, כשבכמה דקות לשעה שתיים ראינו אבוקות עשן מיתמרות קילומטרים מאיתנו ועוד התבדחנו שחיל אוויר "ירד לזנות" והתחיל להתאמן ביום הכיפורים....
חלפו שניות עד שרביעיית מיגים מלווים בשני מטוסי סוחוי "ירדו" על הגדוד שלנו ומיד אחר כך ספרנו את 17 ההרוגים הראשונים בגדוד.
המלחמה היתה לנו ארוכה וקשה ומלאת הרוגים ופצועים. הרבה עשרות הרוגים, הרבה עשרות פצועים.
התחלנו אותה עם שלושים ושמונה טנקים בגדוד וסיימנו שמונה.
ב-40 השנים שעברו מאז הקפדתי להיות בארץ בכל יום זיכרון.
הקפדתי להתחיל את יום הזיכרון בעלייה לקברו של חבר בבית העלמין קריית שאול.
ומשם המשכתי לבתי חברים שנפלו, עובר ממשפחה למשפחה, מחבק ובוכה.
גם מחר תוכלו לפגוש אותי בבית העלמין ובבתי המשפחות שהפכו למשפחתי שלי.
יהי זכרם ברוך.
שמרו על קשר