כמה מילים לזיכרם

[yes1952]

כל שנה והתמונות הישנות שחלקן כבר דהויות
עדיין יוצא לי לבקר מעט מההורים שנארו בחיים
וכמה אחיות ואחים שאיכשהו מצאו אותי בגלל החנות
ובאו לדבר-להחליף מילה-לקבל או לתת תמונות ישנות או מכתבים שלפתע נמצאו לחר שנים כה רבות
כן, זה קצת מכווץ את הלב
וכן מתגלגלת לה דמעה בזוית העין
אך לא שכחנו, אפילו שאנו כבר די מזדקנים
מרכין ראשי לזיכרם

[יוסי בר צבי]

כן....זה קשה....והולך ונהיה קשה יותר ויותר משנה לשנה.
חלפו כבר 40 שנה מאז הייתי חייל בחובה במלחמת יום הכיפורים.
שירתתי במרכז סיני, אחרי אימון טנקיסטים בסיסי בגדוד 195 שבחטיבה 401 ולפני ירידה לקו התעוזים, כשבכמה דקות לשעה שתיים ראינו אבוקות עשן מיתמרות קילומטרים מאיתנו ועוד התבדחנו שחיל אוויר "ירד לזנות" והתחיל להתאמן ביום הכיפורים....
חלפו שניות עד שרביעיית מיגים מלווים בשני מטוסי סוחוי "ירדו" על הגדוד שלנו ומיד אחר כך ספרנו את 17 ההרוגים הראשונים בגדוד.
המלחמה היתה לנו ארוכה וקשה ומלאת הרוגים ופצועים. הרבה עשרות הרוגים, הרבה עשרות פצועים.
התחלנו אותה עם שלושים ושמונה טנקים בגדוד וסיימנו שמונה.
ב-40 השנים שעברו מאז הקפדתי להיות בארץ בכל יום זיכרון.
הקפדתי להתחיל את יום הזיכרון בעלייה לקברו של חבר בבית העלמין קריית שאול.
ומשם המשכתי לבתי חברים שנפלו, עובר ממשפחה למשפחה, מחבק ובוכה.
גם מחר תוכלו לפגוש אותי בבית העלמין ובבתי המשפחות שהפכו למשפחתי שלי.
יהי זכרם ברוך.

[zerez]

אז אני קצת יותר צעיר מכם,
ביוני 1982 הוקפצתי בחזרה לבסיס ויצאנו עם הטנקים ללבנון, היינו חטיבת טנקי המרכבה שהשתתפה בקרב הראשון והיחיד מול טנקי ה T72 הסורים.
את המלחמה עברנו יחסית בסדר אבל בתקופה שאחרי המלחמה איבדנו חבר יקר.
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=510270

יהי זיכרו ברוך.

[oferg22]

ואני צעיר מכולכם, ועדיין כבר מהותיקים בגדוד.
בתחילת מלחמת לבנון השנייה הוקפצנו לימ"ח. תמיד הטלפון בא בשתיים בלילה, גם אם ברור לכולם וידוע שזה מגיע.
היינו תקועים בימ"ח כשבוע. שינה על הטנקים כי אין מקום אחר.
ואז הכניסה. נכנסים לבנת ג'בל. כוח שריון מילואים בסיוע הנדסה. ואז מטח מטורף של קורנטים לאחר נסיעה בטוחה יחסית בלילה.
המ"פ שלי, שהכרתי מאז שהיה מ"מ צעיר בפלוגה, נהרג במקום. השקט בקשר לא יעזוב לעולם. הוא והטען שלו חטפו פגיעה ישירה.
ואז להוציא אותם החוצה עם שני טנקים בגרירה.
כן, שריון ומלחמות זה לא פיקניק.
עופר

[talw]

[zviki]

מזכיר את "על מגש הכסף" של אלתרמן [חובה לקרוא]

[אומי5]

ואני צעיר מכולכם, ועדיין כבר מהותיקים בגדוד.
בתחילת מלחמת לבנון השנייה הוקפצנו לימ"ח. תמיד הטלפון בא בשתיים בלילה, גם אם ברור לכולם וידוע שזה מגיע.
היינו תקועים בימ"ח כשבוע. שינה על הטנקים כי אין מקום אחר.
ואז הכניסה. נכנסים לבנת ג'בל. כוח שריון מילואים בסיוע הנדסה. ואז מטח מטורף של קורנטים לאחר נסיעה בטוחה יחסית בלילה.
המ"פ שלי, שהכרתי מאז שהיה מ"מ צעיר בפלוגה, נהרג במקום. השקט בקשר לא יעזוב לעולם. הוא והטען שלו חטפו פגיעה ישירה.
ואז להוציא אותם החוצה עם שני טנקים בגרירה.
כן, שריון ומלחמות זה לא פיקניק.
עופר

היית בטנק עם יוסי ?
אני מכוח ההנדסה שהיה בזיתים.

[dudy]

לבנון 1984. שריון. גהינום.
כל שנה זה טיפה יותר קשה.

בזכותם.

"Hurry up before we come to our senses!"

[oferg22]

אומי -
נהרגו אצלנו שניים - רסן יותם לוטן והטען שלו נועם מאירסון. לא היה יוסי. אולי אתה מתבלבל עם אירוע אחר, למרות שבאמת היה כוח חיר בזיתים. ירינו מעל הראשים שלכם בדיעבד...
סמוך לאותו אירוע נהרג חייל חיר שאת שמו אני לא זוכר לצערי. אולי זה הוא?
עופר

[jeep.il]

לשמחתי בכל שירותי הסדיר ובמלחמת לבנון השנייה (כחייל מילואים שכבר שוחרר בגלל חוסר ציוות מחדש שנעשה בגדוד)לא נהרגו לצידי או נפצעו חיילים חברים קרובים אבל יש ליי רגעים שלא השכח לעולם הראשון הוא אסון המסוקים ההיתי אז חייל צעיר בצמ"פ (גדוד 75 פלוגה ל) היום התחיל שנסענו לסיור קו ברמת הגולן בטילטולית עברנו פה עברנו שם ולקראת ערב ההינו אמורים לעלות לאלרום לראות סרט באולפן שם בעלייה לאלרום נהג הטילטולית הודיע למפקדים שאינו יכל להמשיך כי השלג והקרח אין לו שליטה על הטילטולית אז משם עלינו ברגל לאלרום ונאמר לנו שנעשה את הלילה כאן שמחנו כמובן נכנסנו לראות את הסרט שהיה איריייזר (של ארנולד ) לפתע התחילו המפקדים לקבל טלפונים ולצאת להיכנס לאולם פתאום גם הפקידה הפלוגתית שלנו התחילה בצווחת בכי היסטרי בהפסקת הסרט נכנס אחד המפקדים והודיע שקרה אסון ושהתרסקו שני מסוקים ( עוד לא ידענו הכל ) המשכנו לראות את הסרט והלכנו לישון בבוקר כבר נשארנו אם מפקד אחד שהסביר לנו מה באמת קרה ומה מה קורה עכשיו לפתע גם גילינו שאחד מ6 ההרוגים של הגדוד הוא החובש שעשה איתנו שבת .שהגענו כבר לבסיס אז כבר הודיעו לנו שאנחנו פלוגת לוויות כי אנחנו היחידים מהגדוד ברמת הגולן אז הכינו אותנו מה צריך לעשות ואיך לירות מתח כבוד וכולי וכולי ומכאן כבר פוצלנו למספר לוויות ולאחר מכן נסיעות לנחומי אבלים .כשבועיים אחרי כן קרה פיגוע במוצב דלעת (היה כזה בפתחת הבופור בדרום לבנון) אני קורא לו אסון דלעת שם נהרג עוד לוחם מהגדוד ושוב אנחנו חיילים צעירים מוצאים את עצמם כפלוגת לוויות (לימים שהגעתי למבצעית גילית שאני הגעתי לפלוגה מ בגלל שאותו חייל נהרג) לאחר מכן אף נאלצנו לשטוף את הטנק מהדם ולהכינו לעבירו לטיפולים בדרג ג . האירוע השלישי שחוויתי היה כבר אחרי השחרור היה זה בוקר אחד שפתחתי תעיתון וראיתי שאחד ההרוגים בעזה (באחד האירועים הראשונים של הנחת מטענים נגד טנקים) הוא לא אחר מאשר אחיו של אחד החיילים ששירת איתי בסדיר הם היו כל כך דומים שקיבלתי צמרמורת נוראית בכל הגוף וכן אלה היו הרגעים שעיצבו אותי כאדם ונתנו לי תובנות נוספות על החיים.

[אומי5]

עופר, הבנתי מתיאור שלך שהיית בטנק אחר ולא בטנק הנפגע. בטנק שלידינו היה בחור שאני מכיר בשם יוסי, אם אני לא טועה נהג. התכוונתי לשאול אם היית איתו בטנק.
בכל אופן לדעתי לא היה חי"ר שם אלא רק הנדסה, יום אחרי הארוע הזה, בשמיני לשמיני, נפצע אנוש חבר מהצוות שלי, שכנגד כל הסיכויים התעורר וחי איתנו.

[oferg22]

הבנתי אותך. אני אנסה להיזכר ביוסי, ייתכן שכבר השתחרר מהפלוגה.
ובלי להעליב בשום צורה (ושתדע), שבשבילנו השריונרים כל מי שהולך ברגל הוא חירניק... לכן אמרתי חיר והתכוונתי בעצם לכוח שלכם.
ואני שמח לשמוע על הבחור שעבר את הפציעה. אני יודע שהיה בחור אתיופי שנהרג באותו ערב.

בכל מקרה, טוב לשמוע שיש מישהו בפורום שמכיר את החוויות. אם אתה מזדמן לצפון הרחוק צור קשר ותקפוץ לקפה.
עופר