היבריס 4X4 - שרשור היתקעויות מביכות "בחצר האחורית"

[IlanHadar]

נראה שלרובנו זה מתרחש שמנסים לקצר בבוקר

לי זה קרה 5 מטר מכביש. מי שמכיר את דרך העפר מחוף הצוק להרצליה, סתם דרך, אז שמשעמם אני נוסע בחולות מאחורה. אבל מה לא בג'יפ אלא בג'יפון שמשמש ליום יום.

אז עירית הרצליה חוסמת מדי פעם את הדרך וצריך לאלתר, באותו בוקר 30 דקות לישיבה במשרד, שוב חסימה, מחפש דרך חליפית, מגיע לאמבטיית בטון המפרידה בין השטח למדרכה ולכביש, עם הג'יפ הגבוה הייתי עובר בלי לחשוב, הגי'פון סיפור אחר. כמו גיבור בא לאמבטיה מנסה לחצות ואופס פגוש הפלסטיק מתיישב על השיפוע, שני גלגלים באוויר בהצלבה וזהו, לא זז.

יוצא מהרכב מסתכל, הולכי רגל על המדרכה מסתכלים עליי, נהגי מכוניות בכביש מסתכלים עליי, אני בבגדי משרד עומד שם בתעלת בטון כמו דביל.

מתקשר לחבר, אין בעיה הוא בדרך אבל יקח שעה, רצועה יש באוטו אבל אין למה לחבר... עוד 10 דקות ישיבה...

מסתכל סביב רואה חול ואבנים, אומר מה יש להפסיד, דוחף אבנים מתחת לגלגלים באוויר, נועל הנעה ומקווה, פעם ראשונה נכשל, אבל הרגשתי קצת תנועה אחורה. פעם שניה עוד אבנים ומערכת המשיכה האלקטרונית מבינה מה רוצים ממנה, רעשי חיכוך קלים מהפגוש והרכב בחוץ.

חוזר אחורה את הדרך, בטיסה למשרד, נכנס לישיבה בזמן וכמו דביל לא מפסיק לחייך כל היום.

[asafk]

מישהו פעם, אני לא זוכר איפה, המשיל את רכבי השטח שלנו למגפיים.
כשאתה ילד, כל פעם שיורד גשם, אתה מייד נועל מגפיים, וכל הדרך לגן אתה קופץ לתוך שלוליות, ככה, בשביל הכיף.
כשאתה מתבגר, אתה פחות ופחות נועל מגפיים. ובטח לא קופץ לשלוליות כמו ילד.
אבל עמוק בפנים אתה מתגעגע למגפיים. ללקפוץ לתוך שלוליות בלי שום סיבה טובה, רק בגלל שאתה עם מגפיים ויש שלוליות.
ואז יום אחד אתה נוסע בכביש במשפחתומטית שלך. ולידך בפקק עומד רכב שטח עם בוץ, או אבק, או מה שלא יהיה. ואתה מסתכל עליו וחושב "האיש הזה, שבתוך הרכב הזה, הוא נועל מגפיים. אם יש פה שלולית, הוא יכול לקפוץ לתוכה בלי שום סיבה טובה, רק בשביל הכיף". ויש כאלו שיקנאו בו. יערגו לאותה תחושה ילדותית. לאותו כיף פרימיטיבי. חופש. ויש כאלו שירגישו שהם טובים ממנו, בוגרים ממנו, מבינים ממנו. אבל אף אחד לא נשאר אדיש לילד במגפיים.

אסף.

[XDR]

ללא מילים

ואולי איזו מילה בכל זאת: הירקון הזה, משהו!

[דרור ברלי]

אפרופו לקצר דרכים...
בשנה וחצי-שנתיים האחרונות אני מתנייד ביום-יום במשפחתומטית ישנה - פוקוס 2002 של אמא, שכבר לא נוהגת. אוטו נפלא אגב.
לפחות בהתחלה, עוד הייתי רגיל לג'יפ שמקצרים איתו, ומטפסים איתו, וחונים איפה שרוצים על ערימות חול/אבנים ובהיסח הדעת הייתי מעולל לפוקוס המסכנה והנמוכה מדי כל מיני תעלולים שהיא ממש לא אמורה לסבול בשקט. אחרי כמה פעמים שגירדתי לה את הגחון בכל מיני חניות על שפת מדרכה ועוד פעם אחת שהצלחנו להתיישב על איזו אבן שפה קטנה שממוקמת במעבר הכרחי באמצע דרך עפר שנמצאת במרכז לוד (וזה אפילו לא היה קיצור דרך - פשוט ככה נראים רחובות בלוד...) ונזקקנו לחילוץ עם רצועה מסיטרואן ברלינגו (!...) הצלחתי סוף-סוף להפנים שיש ג'יפ ויש פרייבט וצריך להתייחס לכל אחד מהם לגופו...

[Asaf-a]

לא ממש חצר אחורית..
טיול קארוונים באוסטריה ליד זלצבורג
עקב הגשם נסענו לבקר במכרה המלח המפורסם.
החניה המסודרת הייתה בכר דשא.
כיוון שהייתי משוכנע שהדוקאטו עליו מורכב הקארוון בעל הנעה אחורית, נכנסתי לדשא עם הפרונט והשארתי גלגלים אחוריים בשביל.
מתחיל לחנות ומבין הטעות...
מנסה לתקן ומסתבך והולך...
שולח הפולניה להביא מקומי עם טרקטור מהחווה הסמוכה.
מחבר הטרקטור מקדימה לסרן אחורי של דוקאטו (הכל שם מנייר, חייבים לזחול בדשא הרטוב)
הטרקטור מושך ו.... כלום, הוא מפרפר.
הופך הטרקטור ו... אותו דבר.
נכנס לדוקטו, נותן גז ברוורס יחד עם הטרקטור וסוף סוף זזים, אבל לא רואה כלום אחורה...
מסיים הרוורס בתוך הטרקטור... המתקן אופניים האחורי כבר לא שימושי, ויש עוד נזקים..
משלם למקומי על הקימוט בפנס הטרקטור
משלם יותר על תיקון הנזקים בקארוון..
לפחות לא שוכח החופשה..

[ymandel]

לא קיצור דרך אבל לא פחות גרוע...
יום שישי,לוקחים את האיפון של המשק לחוף הים[הרבה לפני ימי הקנסות],חוף המצודה באשדוד.
איפון דור ראשון,70 כ"ס או משהו כזה,נהג מלא בטחון וניסיון בחילוצים של ג'ון דיר\פיאט רומני\D5...
נכנס לים,טובל גלגלים ובדרך החוצה מגלה שאני לא נוסע לשום מקום.
פה מגיע הזמן לספר: מושב דתי,שבת מעבר לפינה ומרכז הענף שוחה בחוף הנפרד לא הרחק משם...
למזלי הרב, סופה אשדודית מדוגמת בניקלים,צמיגים "חייתיים" ומערכת רמקולים התנדבה לחלץ.
מסקנה: איסור הנסיעה בחופים נראה לי הגיוני מאד באותו יום

[אומי5]

אני מבין שאתה מאחד משני המשקים שעשו איתנו קייטנה שיתופית, בן כמה אתה?
אצלינו אחד החבר'ה שקע עם טרקטור פיאט בתוך הים, כמובן גם זה היה לפני שבת...

[talilim]

גם טריוסיות יכולות להתקע ב"קיצור"....
שבת בבוקר , יום לא יפה וגשום לאלללה
הוחלט שחייבים דיאט קולה דחוף
בדרך חזרה מהאלונית במשמר השרון עושים קיצור דרך האלכסנדר - למה ? ככה....
אח"כ עושים החלטה של רגע ונתקעים בבוץ השחור של האלכסנדר.
מילא נתקעים - אבל בשביל מה אפקט ההתהפכות עוד רגע אל הנחל ??? (ירדו לי איזה חודשיים מהחיים...)
בשלב מסויים, אחרי שהמגפיים נתקעו בבוץ ונאלצתי לצאת מהם ולהמשיך יחפה ( הם עדיין באלכסנדר איפה שהוא...), הוחלט להזמין את המחלץ הפרטי.
בעודו אוסף את הרצועות הרבות שלו, עוברת לאיטה שיירה קטנה וחמודה לידדי- טיול בוקר של עוד כמה מטורפי בוץ - ג'ימיני ושתי טויוטות.
בלעתי את הבושה, קפצתי יחפה בהתרגשות וחולצתי בשלום, עוד לפני שהמחלץ הגיע.....
ואני שואלת - בשביל מה ????

[מיכה100]

בדרך לעבודה בפארק וויצמן, עושה את המעקף הרגיל של הפקק בעוקף רחובות מסביב לגבעת הקיבוצים בואכה רחוב ההדרים.
קולט שהיציאה לרחוב חסומה במנוף ענק פרוס רגליים.
חותך מימין למנוף, דרך תעלה מלאת עשבים, כולה 6 מטר לכביש - אה כן, היה הרבה גשם בלילה..
מסתבר שבקרת אחיזה וצמיגי "כאילו 50/50" זה לא מתכון מנצח בבוץ: ה TD5 מתיישב בבוץ בבת אחת ונעצר סופנית - אני 3 מטר מכביש סלול, כן?
יוצא מהאוטו עם בגדי המשרד, ישר לדשא!! לא מתלכלך בכלל, ומסתכל על התנועה בכביש:
לפרוס רצועה זה פשוט, אבל הפאדיחה של לעמוד עם רצועה ולבקש משיכה מאיזה ליסינגטומטית גדולה עלי.
השארתי את הכרכרה שקועה כמו שהיא, הלכתי למשרד והזעקתי חבר טלפוני - משיכה קטנה ואני בחוץ..
מסתבר שאין כמו חילוץ קטן לתיבול יום העבודה, כל היום הסתובבתי עם חיוך..

[lizard]

טרי מהשטח...
מול הבית של ההורים שלי סוללים כביש חדש. היציאה דרך השטח של השכן נחסמה. מה יותר פשוט מלחצות את החורשה לכביש המקביל?

התוצאה לפניכם.
סונומה 4x4 אבל שכחתי לשלב....עד שהיה מאוחר מידי.
בובקאט שלף אותי משם.

[elro]

העליתם לי חשק לספר את אחת מהתקיעות הארוכות שלי...

סיפור שהיה כך היה.

לפני שנים רבות (12 שנים?) בשנה לא גשומה במיוחד, האמת די יבשה על סף בצורת, הפתיע הגשם ביום אחד בעצמה מפתיעה.

כמובן, כמו כולם, בדרך לעבודה, בסביבות 8:00 בבוקר, גם אני "מצאתי" דרך לעקוף פקקים בכבישים של אז, נכנס לשטח ליד גבעת השלושה ויוצא בסירקין, כך אני עוקף את העומסים של פתח תקוה. אני נכנס לשטח ומתקרב לחציית נחל כאשר אני יודע שהוא זורם, אבל עדיין לא מספיק כדי להפריע. פתאום קופץ בחור צעיר מולי ועוצר אותי, הבנתי שהוא נתקע כאשר ניסה למצוא דרך חלופית לחציית הנחל, כמובן שאני נוסע לעזור לו.

אני מתקרב אליו ורואה סמוראי שכל צד הנהג שקוע עמוק בבוץ טובעני ליד חגורת בטון, אני מתיישר מאחוריו בנונשלנטיות מוציא רצועה ועוגן אליו בבטחון, משיכה קלה והוא בחוץ, טוב ככה זה היה צריך להיות מבחינת התסריט שלי, אלא שבפועל משיכה קלה ואני בפנים... הבוץ מושך אותי ומיישר אותי ליד חגורת הבטון כאשר עכשיו אני באותו מצב כמוהו. כאן למדתי שכאשר יש רצועת בטון אז האדמה ליד נושמת, קצת מאוחר מידי.

מנסה למצוא פתרונות אך ללא הועיל, כאשר הגשם בחוץ לא מפסיק לרדת לרגע. התקשרתי לחבר שלי דוביד בעל מפעל שיש בפתח תקוה, אבל מסתבר שהוא נתקע בבוץ בצד השני של פתח תקוה כאשר ניסה לחלץ רכב אחר, מתקשר לחבר מהעבודה והוא מחליט לבוא לעזרתי עם טנדר 4X4 מהעבודה כאשר הוא משנה את התכניות של המנהל שלו, אין מה לעשות עזרה זו עזרה.

אני מבין שאני עמוק מאוד בבוץ ולא רואה איך הוא לבד יכול להושיע, אז אני מנסה להתקשר לחברת חילוץ, התשובה היתה שהוא עסוק מאוד ויתפנה רק אחרי הצהריים, אבל כאשר שמעתי את מחיר החילוץ, הבנתי שכדאי לי לקחת יומיים שלושה חופש, לחכות שהבוץ יתייבש וזה יעלה לי פחות...

החבר עם הטנדר מהעבודה מגיע, קושר אלי רצועה והופ גם הוא שוקע, עכשיו אנחנו שלושה רכבים שקועים, לא קדימה ולא אחורה. בינתיים דוביד שהיה תקוע בצד השני של פתח תקוה נחלץ בעזרת ג'יפ מזדמן שנותן לו משיכה ומגיע אלי, הבעיה היתה שיש לו סמוראי והמשיכה היתה עכשיו קצת יותר מסובכת, היינו צריכים לחבר רצועה עם גלגלת ב 90 מעלות כדי למשוך את הטנדר שבא לחלץ אותי ולסמוראי לא היה כוח. בלית ברירה הזעקנו חבר נוסף, ערן עם סמוראי ארוך סגור וכננת שהגיע למקום האירוע, עכשיו היינו שלושה רכבים תקועים ושני רכבים שמתארגנים לחילוץ. בעזרת הכננת חילצנו את הטנדר שהיה שקוע מאחורי והתפנינו לחילוץ של הטנדר שלי, תוך כדי הבנה שצריך למשוך אותי בזוית כדי שלא יגרם לי נזק מחומת הבטון, כל האיזור הפך להיות עיסת בוץ דביקה וטובענית, כאשר אני רטוב כולי ומבוצבץ כהלכה, חבר שלי תורם לי מעיל יבש שאוכל להחזיר לעצמי קצת חום, כמובן שהגשם עדיין ממשיך בכל הכוח ומציף את כל האיזור.

לאחר עבודה מאומצת הצלחנו לחלץ את הטנדר שלי (מיצובישי באפלו 4X4) ללא כל נזק למעט כמויות בוץ אדירות על המושבים הקדמיים, שכחתי לציין שכל כניסה ויציאה שלי מהרכב היתה דרך דלת הנוסע כיוון שדלת הנהג היתה צמודה לחומת הבטון הנמוכה ששקעתי לידה. כדי לחלץ אותי היה צורך בשלושה רכבים, ערן עם הכננת ושני רכבים שעיגנו אותו ואף נתנו משיכה קלה בזמן החילוץ. בזמן החילוץ שלי הצטרף עוד ג'יפ לחגיגת החילוץ, מדובר היה בבוס של הבחור בסמוראי, שנחלצתי לעזרתו בהתחלה. מסתבר גם שהוא זה שחילץ את חבר שלי דוביד בתחילת היום, עולם קטן...

לאחר החילוץ שלי שהיה כבר בשעת אחה"צ די מאוחרת, הבחור עם הסמוראי נבהל וחשב שננטוש אותו בגלל עבודת החילוץ המסובכת ולאור העובדה שכל המחלצים הם מכרים שלי, הרגעתי אותו ואמרתי לו שאף לא יעזוב עד שהוא לא יצא החוצה וכך זה היה. החילוץ שלו היה כמו שלי רק קצת יותר קל בגלל המשקל הקל שלו. השקיעה הזו הפכה להיות סוג של הפנינג, אני זוכר שהביאו סנדוויצים ותרמוסים עם תה למקום האירוע והיו צופים שבאו להסתכל.

לאחר החילוץ, בשעה 18:30 חזרתי הביתה שהיה במרחק של כ 7 דקות מאיזור התקיעה, מיותר לציין שלא עשיתי באותו יום את מה שהייתי אמור לעשות, פשטתי את בגדיי מחוץ לבית, להזכירכם גשם עדיין לא מפסיק לרדת, וזרקתי אותם בחוץ כדי שיישטפו מכמויות הבוץ ההסטריות שהיו עליהם.

את הבוץ מהמושבים היה קצת יותר קשר לנקות, לקח משהו כמו שבועיים עד שהורדתי הכל, הייתי צריך לנסוע עם ניילונים כדי לא להתלכלך...

[zagi]

יום שבת קייצית של שנות התשעים המוקדמות , עבדכם הנאמן מטייל להנאתו בבאגי התורנית , בשבילי קק"ל ביערות מסביב למושב .

קודם לכן צריך לספר שזו הייתה תקופה שפשוט הייתי מאוהב בחיפושיות - הרכב , לא החרק : ) , היתה לי חיפושית יפיפיה צבועה באמרייט במברשת והיא היתה הרכב א' שלי ,
והיו לי עוד הרבה חיפושיות שהסבתי אותם לבאגי , וכשמשהו היה מתקלקל פשוט הייתי מביא חיפושית אחרת ומסב אותה לבאגי ( החיפושיות בזמנו היו ממש זולות ) .

ההסבה לבאגי היתה מאוד פשוטה - מפרקים 54 ברגים בתחתית הרכב מנתקים כמה חוטי חשמל ומרימים את כל המרכב המיותר . זהו .!!!
גלגלים מנוע ורצפה .

ונחזור לסיפורינו , לאחר טיול נחמד מאוד אני חוזר למושב בדרך אחרת ומגלה שאחד מחברי המושב ניקה את החרא של התרנגולות מהלול ושם אותו בדיוק בשביל הגישה למושב .
אך נראה שזה לא נעשה בזמן האחרון והחרא נראה יבש , בכל זאת אני יורד מהבאגי ועולה על החרא היבש ומתחיל לקפוץ בכל מיני מקומות , הכל מרגיש יבש וקשה .
נכנס חזרה לבאגי , עולה על החרא ומתחיל בנסיעה איטית , מטר אחד אחרי שארבעת הגלגלים היו על החרא אני שומע " בלופפפ " ומרגיש את האוטו שוקע 15 ס"מ למטה ,
מסתבר שהחרא לא היה כ"כ יבש ...

עכשיו תנסו לתאר לעצמכם איך אני נראתי לאחר נסיונות החילוץ שלי שכללו פירפור גלגלים קדימה אחורה וחוזר חלילה ...

להזכירכם - גלגלים , מנוע , רצפה ... לא מצויין פה כלום על חיפוי לגלגלים !

היתקעות מסריחה מהתחת .

[אומי5]

שגיא, אני חושב שזה 38 ברגים.

נשארו לך חלקים?

[dudu]

בחורף האחרון הגישה לשכונה של הורי נחסמה לתנועת כלי רכב בגלל הצפות,
אבא שלי שהוא נהג מנוסה וותיק וגיפאי כבר לא מעט שנים ,הבין שעדיף להסתכן מול איתני הטבע מאשר לאחר עם הקניות לשבת ולהסתבך עם אמא שלי.
והחליט לבצע עיקוף קטן.....
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=49290

[video][/video

[zagi]

שגיא, אני חושב שזה 38 ברגים.

נשארו לך חלקים?

לא נשארו חלקים , מזמן מסרתי את כל מה שהיה לי ל״משפחות נזקקות״ ...
ולגבי הברגים אני חושב שזה תלוי דגם ( גרמני , ברזילאי ...).

[oren13]

מישהו פעם, אני לא זוכר איפה, המשיל את רכבי השטח שלנו למגפיים.
כשאתה ילד, כל פעם שיורד גשם, אתה מייד נועל מגפיים, וכל הדרך לגן אתה קופץ לתוך שלוליות, ככה, בשביל הכיף.
כשאתה מתבגר, אתה פחות ופחות נועל מגפיים. ובטח לא קופץ לשלוליות כמו ילד.
אבל עמוק בפנים אתה מתגעגע למגפיים. ללקפוץ לתוך שלוליות בלי שום סיבה טובה, רק בגלל שאתה עם מגפיים ויש שלוליות.
ואז יום אחד אתה נוסע בכביש במשפחתומטית שלך. ולידך בפקק עומד רכב שטח עם בוץ, או אבק, או מה שלא יהיה. ואתה מסתכל עליו וחושב "האיש הזה, שבתוך הרכב הזה, הוא נועל מגפיים. אם יש פה שלולית, הוא יכול לקפוץ לתוכה בלי שום סיבה טובה, רק בשביל הכיף". ויש כאלו שיקנאו בו. יערגו לאותה תחושה ילדותית. לאותו כיף פרימיטיבי. חופש. ויש כאלו שירגישו שהם טובים ממנו, בוגרים ממנו, מבינים ממנו. אבל אף אחד לא נשאר אדיש לילד במגפיים.

אסף.

ממש משורר