החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

אני מקוה שזה לא סותר באיזשהו אופן את כללי האתר.

לבקשת כמה חברים פה באתר, לפתוח שירשור יעודי ולספק הצצה לחיים בחו"ל (במקרה שלי, בארה"ב) - יהיה ארוך ואולי לא מעניין ו.. לא חייבים לקרוא.
אם יהיה ביקוש, אמשיך.
כמובן שכל מי שיש לו מה לתרום (וגם מי שאין לו) יותר ממוזמן.

אזהרה/גילויי נאות.
לכל מי שעדיין לא הצליח/טרח להכיר אותי פה.. אני ציני וסרקסטי ועוקצני ורואה (רק?) את השלילי בחיים(טוב, בעבודה שלי ראיתי/פגשתי/התלכלכתי רק בזבל.. מנסה להשתנות מאז הפנסייה.. אבל מסתבר שכל מה שהזכרתי.. תמיד מול העיניים..)
אז.. לקחת בפרופורציות ולא להיעלב מכל שטות שאני רושם.. הדברים מכוונים במיוחד לאמריקאים ול"אמריקאים" שבנינו..

קצת רקע.
באוגוסט 2012, בעקבות עבודתה של זוגתי שתחיה, העמסנו חלק ממטלטלנו ועברנו לארה"ב לתקופה של כארבע שנים.
אנחנו גרים בעיר שנקראת VOORHEES בניו ג'רזי - עשרים דקות מפילדלפיה (שבפנסיבלניה) ושעה וחצי מכיכר האיחוד (Union Square) במהנטן (שבניו יורק).

האיזור ירוק וגשום ופורח ושטוח ממש כמו הולנד - יענו אין איפה לטייל עם 4X4.
בכל מקרה, איזור מאוד עשיר בכסף וביהודים (עשירים) ומנגד, זהו כנראה האיזור הזול ביותר למחייה בכל ארה"ב - כן, כן. לדוגמא הדלק פה הוא הזול ביותר בכל ארה"ב.. בדוק וגם זכה לאישור רשמי כבר כמה חודשים בכל סיקור כלכלי בבולמברג וב-MSNBC ושאר הערוצים הכלכליים.
האיזור עשיר מאוד וכל צומת רחובות היא למעשה מרכז מסחרי שברוב שעות היום, רוב מקומות החנייה שבהם תפוסים - אינדיקציה שהמקום "עובד".

אני בכלל קורא למקום הזה "בועה".
זו בועה כלכלית - איזור עשיר מאוד כשכמה דקות לכל כיוון יש מיתון ו"עיר הבירה של המחוז" (CAMDEN - שם המחוז ושם העיר. עשר דקות נסיעה ממני) היא העיר האלימה ביותר בארה"ב אבל האלימות והפשיעה והמיתון לא חודרים לאיזור של חבר הערים וורהיס-צ'רי היל-מרלטון-איבשם ועוד איזו עיר או שתיים - כולן צמודות זו לזו ואם פיספסת שלט פיצפון על הכביש, אתה בכלל לא שם לב שעברת מעיר לעיר.
זו גם בועת מזג אויר - סערות ומפגעי טבע שפוגעים בכל מה שמסביב (ראה סנדי, להלן), פוסחים על המקום הזה.
כאילו מנותק מהסביבה - בועה.

עשר דקות נסיעה דרומה, כבר רואים את המיתון שיש בארה"ב - הכי גרוע והאינידקציה הברורה ביותר לשפל הכלכלי, הם דיינרים סגורים/נטושים.
צריך ליות פה על מנת להבין את מקומו של ה"דיינר" בחיים של משפחה אמריקאית ממצועת - בכל שבת/ראשון, כל המשפחות יוצאות ל.. דיינרים לארוחת בוקר/בוהריים/צהריים. דיינר נטוש מצביע על מקום שבו יש בעיות כלכליות קשות מאוד, לכל התושבים..

כאמור, הגענו באוגוסט 2012.
כעבור שבוע היו לנו מספרי ביטוח לאומי (SSN) ורשינות נהיגה מקומיים - אמרו שזה די מהר.. הכל הלך חלק.
אחרי שהחזרנו את הרכב השכור, לקחתי מחבר שגר בניו יורק, ריינג' רובר 2001 (שאני קניתי לפני כמה שנים ורציתי להביא לארץ.. באופן כזה או אחר.. לא יצא) ומיד אח"כ קינתי פורד אקספדישן ארוך (רציתי כמה שיותר מרחק ביני לבין הגמדים) בעל הנעה כפולה (אמיתית) מודל 2010. מיד אחרי תום האחריות (קניתי מסוכן של פורד במחיר מציאה.. אחריות 3 חודשים פגוש לפגוש..) הגבהתי אותו ("3.5 לפנים "2.5 מאחור), החלפתי לגלגלי "18 (במקום "20) והתקנתי צמיגי "35 (במקום "31) - כל זאת רק על מנת לגלות שלרכב הזה אין מבחר תוספות שטח בכלל וממלא אין איפה לטייל פה..
בהמשך לקחנו (ליס) גראנד צ'ירוקי אוברלנד V8 עם חבילת שטח (מיותר, כך הסתבר).

עוד לפני שהגענו עם המשפחה, הגענו לאיזור לצורך חיפוש בית.
בארה"ב יש כמה וכמה אתרי תיווך נכסי דלא-ניידי והשיטוט בהם די קל.
מסתבר שבארה"ב הכל גלוי - כמה בעלים יש/היו לבית, מתי נבנה וע"י מי, כמה מיסים, כמה עלה/נמכר בכל פעם שהיה בשוק וכמה דרשו ואיזו משכנא ובאיזה סכום יש על הנכס... הכל גלוי.
ישנה גם מפת פשיעה.
החלטנו על העיר משום שבמפת הפשיעה צויין שבחצי השנה הרלוונטית אז, היו בעיר שני מקרי פשע (!!!) - שתי גניבות מרכבים שחנו בחניון של מרכז מסחרי... גדול.. ישר בחרנו.

העניין הוא שבעיר הזו אין כמעט בתים להשכרה..
מצאנו אחד (גם כן סיפור) אבל אחרי שנה הבחור החליט שהוא מנסה (שוב) למכור ונאלצנו לחפש שוב.
לא היו בתים להשכרה והזמן לחץ אז.. קנינו.
כל העסק הזה, של קניית בתים פה, שווה סיפור נפרד אבל רק אציין שהמחירים מגוכחים יחסית (יחסית לארץ ויחסית למה שאתה מקבל) והמיסים גבוהים (מאוד יחסית) ובסופו של דבר הוצאת המגורים של בית קנוי, קטנה יותר מזו של שכירת בית... וזה כולל משכנתא.

הבית "החדש" נמצא בשכונה "פרטית", שלה 5-6 אגמים פרטיים ועוד כל "מיני" (מגרשי טניס וכדורסל, חופי רחצה עם סירות וכו' - בכל לשימוש חופשי של השכנים בשכונה). הבית שלנו הוא בשורה האחרונה של השכונה, כשהגדר שלי גובלת ביער ענק שמוגדר כ-EVER GREEN. יענו אסור לבנות בו. וכשאני אומר יער, אני מתכוון שאם יוצאים מהחצר שלי (יש שער) והולכים חמש דקות לתוך הג'ונגל הזה... הולכים לאיבוד.
צבאים וראקונים וכל מיני חיות אחרות מבקרות אותנו על בסיס יומי ואפילו דוב נצפה פה (והעמיד את המשטרה על הרגליים במשך יומיים - עקבו אחריו ודיווחו כל שעה היכן הוא..).


החיים פה קלים ונוחים מאוד, למי שיש כסף - יש פה קיצוניות שפשוט לא להאמין נפרט בהמשך, אם יהיה ביקוש לשירשור.
רק לשם דוגמא קטנה - ביטוח הבריאות פה הוא דבר מגוכח ויקר שמפיל הרבה משפחות לפשיטת רגל.. לא מטבע לשון - ממש פשיטת רגל.
מיד בעיקבותיו צועד החינוך הגבוה.. בארץ בוכים על שכ"ל של 15-20 אלף ש"ח לשנה - הצחקתם את האמריקאים... בחור בן 18, שרוצה השכלה משמעותית, שתיתן לו פתיחה טובה לחיים, עלול לשלם על ההשכלה הזו עד גיל 60.. לא צחוק.

הכלכלה פה בנוייה על חובות - ממש כך.
אני אנסה להסביר בהמשך אבל הרעיון פה שלא ממש משנה כמה כסף יש לך בבנק או כמה אתה מרוויח - מה שחשוב פה זה אם ניתן לסמוך עליך שתחזיר את החובות שלך..
אם ניתן לסמוך אליך, יתנו לך אשראי (קרדיט) או במילים אחרות.. כמה שאתה חייב יותר, כך מעריכים אותך יותר.
וזה די הגיוני, אם חושבים על זה לרגע... אבל על כך בהמשך.
יש מערכת שלמה (וממוסדת) שעוקבת אחרי כל אדם ואוספת עליו נתונים באופן יעיל (ומפחיד) וכל זה על מנת לקבוע אם הוא "אמין בהחזרת חובות". המערכת הזו מדרגת אותך במה שנקרא ניקוד קרדיט (credit score) וכאלה יש כמה סוגים: שניים כללים, בעלי בתים וביטוח רכב.
לפי הניקוד/דירוג הזה, נקבעים המחירים ורמת השירות שתזכה להם.. וזה כולל המון דברים, החל ממחיר הרכב לקנייה/ליס, ריבית המשכנתא ומחיר ביטוח הרכב שלך, חבילת הסלולאר ומחיר ההפקדה על ציוד הכבלים והאינטרנט בבית... הכל פה תלוי בניקוד הקרדיט שלך..

מיד לאחר שהגענו, עלתה דרישה מצד כל החברים לתעד ולתאר איך משתלבים פה ואיך החיים נראים פה בכלל.
במהלך ההתארגנות גם "תקפה" אותנו ההוריקן סנדי, שעורר עניין רב בישראל וגם על זה כתבתי לחברים.
חפרתי בג'ימייל שלי ומצאתי כמה דברים שלא נמחקו ואתחיל בהעלאת אותם מיילים ששלחתי לחברים בארץ.
חלק מהכתוב בא בעקבות שאלות ובקשות של חברים ואולי יהיה קשה להבין את ההקשר.

נתחיל בסנדי.

כאמור, לקראת ההוריקן, שעשה הרבה כותרות גם בארץ, ביקשו עידכונים שוטפים...
צריך להסביר/להבין שבימים שקדמו להוריקן לא היה שום דבר אחר בטלויזיה... נכנסו כמו ל"מוד פיגוע" אצלינו.. אבל בגדול. בגדול מאוד.
האופן שבו האמריקאים מצליחים להלהיב את עצמם, פשוט מדהים..
להלן צבר המיילים הרלוונטי:


10-28-2012

טוב, האמת שהתכוונתי לכתוב קצת "עידכונים" וסיפורי ראה"ש ואסיפות הורים (ככה הם מכנים פה טירטור נוסח טירונות להורים...) אבל ההוריקן הזה משמש לי עוד תירוץ.
אני משתמש במייל של ינון כדי לעדכן בנושא, שמסתבר, מעניין את כל העולם..

האמריקאים אוהבים למכסם הכל. גם את הסופה.
גומרים את המים ומצטיידים באוכל שיספיקו לעבור את הנשורת הגרעינית שאחרי הפצצה - שאמורה לארוך כ-1/2 שנה, למי שתהה..

גם אם לא יהיה חשמל במשך כ-10 ימים, כפי שרואי השחורות ביותר "מקווים", לא ברור לי מתי הם יספיקו לגמור את כל האוכל והמים שהם אוגרים.

בכל מקרה, הכנסנו ל"גאראז'" את כל רהיטי הגינה והמנגל (יש לנו כריים חשמליות/קרמיות ובמנגל יש פינת בישול גז).
ועידו ואני ניקינו את המרזבים (עניין גדול פה. באמת) ובאותה הזדמנות קניתי כמה כלים "שחייבים" להוריקנים.. (-: (צריך לנצל כל הזדמנות)
ועיגננו את הטרמפולינה לשלושה עצים (אחד "לא מי יודע מה"בריא ולא נראה לי שישרוד את החוויה) וניקינו וניסינו את אח העצים שיש לנו בסלון (שלא חשבנו שנשתמש בו אי פעם ואתמול ישבנו כמו דבילים, בחושך והסתכלנו באש. ממש כמו בטיולים, רק בלי האבק והקפה של אבי והריח של ה"ערבי". וכמעט נשכבתי על המזרן המתנפח שקניתי למושיקו ושוכב בסלון - ד"א, מושיק, אפשר כבר להוציא את האויר ולארוז? נראה לי שאם עד עכשיו לא יצא האויר, הוא די בסדר, המזרן..)
ואספנו וחתכנו איזה 40 קג' עצים לאח (מסור שרשרת חשמלי, ששאלנו מחברים פה (תמר), זה נחמד אבל "חייבים" פה מסור עם מנוע בנזין, עצבני כזה. פשוט אין ברירה עם כל ההוריקנים האלה..),
וחילקתי אותם לשלישים - קניתי גרזן מזה חד (-: .
ובמקפיא ממילא יש את כל ה"קרחומים" (איזה עשרים. מוכנים לשימוש), שגרשון ומושיקו נתנו לנו עוד בארץ - עניין של הרגל מהארץ. אתה לא יודע מתי יפול עליך איזה הוריקן והמקפיא יפסיק לתפקד וכל הפיצות והפסטות וההמבורגרים והנקניקיות יתקלקלו והלילה נוסיף עוד כמה שקיות מים שיקפאו. שיהיה. תמר אמרה.
בכלל, נראה לי מוגזם כל העניין הזה עם המים, שהרי בכל בית אמריקאי, שמכבד את עצמו, יש כמה משטחים של קולה/דיאט קולה, מיצים, בירה וכו', שמספיקים לגדוד קטן, אז מה כל העניין הזה של לאגור מים?
כאילו, מה. יש קוד כזה, שכשיש הפסקות חשמל/מים (ולא משנה הסיבה) צריך לשתות רק מים?
משטח של 20 בקבוקי 2 ליטר של דר' פפר לא נחשבים בשעת חירום?
ושלא יספרו ספורים של "מים לבישול". השבוע בישלתי אוסובוקו עם תפוחי אדמה שהספיק לשבוע, בלי מים בכלל. בקבוק בירה ומרק (שיש לקנות בקופסאות שימורים - טעים לאללה.) - יצא אחלה. עכשיו גמרתי - טוב. הספיק לארבעה ימים אבל העיקרון זהה - מתרגשים יותר מידי החברה האלה..

אבל כנראה שעניין המים הזה, מדבק.
לג'קה מאוד הפריע (בלשון המעטה) שאנחנו לא סוחבים משטחים של בקבוקי 1/2 ו/או 1/3 ליטר ובגלל שנגמרו בקבוקי המים בכל מקום, אז קנינו 2 מכלי מים מתרחבים (כמו אקורדיון) של 16 ל'' כ"א.
גם הפריע לה "איך נשטוף את האסלות", שזה בכלל לא ברור לי, איך עושים את זה עם בקבוקי 1/3 ליטר..
אמרתי שנמלא את האמבטיות במים והרעיון הזה מאוד הפתיע אותה (לא יודע. ברמלה, כל פעם שהיתה אמורה להיות הפסקת מים, היינו ממלאים אמבטיה אפילו שלא היו ברמלה הוריקנים..).
כמובן שהיא לא יכלה לקבל שיש לי רעיון טוב (גם אם לא מקורי יותר מידי..) אז היא הקשתה (עם חיוך ניצחון לא מרומז בעליל, ממש כמו שהיה לה לפני התיאוריה..) "יופי. ואיך תמלא את האמבטיה אם יש הפסקת מים!" (ולא. זו לא טעות שלי. לא היה סימן שאלה, בסוף המשפט(.
לאור הנימה המזלזלת, החלטתי שלא לנהוג בעדינות וישר עניתי שנמלא את האמבטיות לפני הסופה/הפסקת המים - מחר, לפני הסופה, שאמורה להגיע אחה"צ, נמלא את שתי האמבטיות.. שיהיה.
אה, ואין ביה"ס..

בכלל, אם אני נזכר במה שאמר לי עודד, שגר פה כבר המון שנים, שהאמריקאים אוהבים לשוחח, בחוסר מחוייבות, על מזג האויר, נראה לי שזה הוריקן בהזמנה.
עכשיו הם יכולים/יוכלו לדבר על הסופה כל הזמן: מה יהיה עם מזג האויר. מה קורה עם מזג האויר ומה היה עם מזג האויר...
ההוריקן הזה יספק נושא, לא מחייב, לשיחה וניתוח בארוחות ערב במשך חודשים - לא כולל יהודים, כמובן.
כשיהודים מתכנסים לארוחת ערב (ארוחת ראש השנה אצל רבי מיכה, למשל) מזג האויר לא משתתף - אבל זה נושא ל"עידכון" שנמצא עדיין "בעיפרון"...

בכל מקרה, הסופה תימשך יום וחצי, בערך ואם אח"כ לא יהיה חשמל וכו' ואם לא יפול עלינו איזה עץ או משהו כזה, פשוט ניכנס לאוטו וניסע מערבה, לטייל..




חבר, שגר בסט לואיס ענה לי שאצלם היו שמים קרפיונים באמבטיה ושאצל האמריקאים יש קריטריונים אחרים למה חשוב שיהיה בחדשות – זו התגובה:

גם אצלנו, ברמלה, היו שמים קרפיונים באמבטיה.
סוג של התעללות יהודית: אחרי שהם חשבו שהצליחו לצאת בשלום מהרשת והעיתון והמסע הביתה, רק כדי לשחות כמה ימים ואז לקבל בומבה בראש, שממנה כבר לא התעוררו...
הגירסה היהודית להמתת חסד או חגיגת ראש השנה, על חשבון אחרים - אח"כ מתפלאים על סיפורים שאנחנו שותים דם של ילדים או מוכרים את ישו או קונים את העולם..

אם נחזור לעניין, האמריקאים אף פעם לא הבינו את הבעיות (האמיתיות, יש לציין) שלנו או של אחרים..
מזכיר לי סיפור על איזה פוליטקאי אמריקאי בכיר שהגיע לביקור בארץ.
הסתובב פה ונסע לשם ושמע סקירות על הבעיות הבטחוניות והכלכליות שלנו והתרשם עמוקות מהגבולות הקרובים - מזרחל מערב וצפון לדרום ובסופו של דבר שאל כמה אנשים חיים פה.
כששמע את התשובה, אז 5 מליון, נרגע ואמר שכל מה שאנחנו צריכים פה זה ראש עיר טוב ושריף טוב, שיפתרו את כל הבעיות.


אצלם ועכשיו אצלינו (במסגרת הלויאליות המקמית שאני מחוייב לה פתאום - הגמד נשבע אמונים לדגל האמריקאי כל בוקר...!!!), הכל יותר בעייתי מאשר אצל האחרים:
אפל החליפו את החיבור בטלפון - ברייקינג ניוז ב-CNN וב-NBC וב-BBC וב-PIZDYOLOCH. בסוריה כבר לא רוצחים 300 אזרחים וילדים ביום, הסינים לא מוציאים להורג פעילי זכויות אזרח, באירן לא הורגים הומואים. כלום.
כולם מדברים על החיבור החדש של אפל.


יש סופה, שמחרתיים נגמרת ובמקרה הגרוע, אין חשמל כמה ימים, עד שיגיע התור שלנו לתיקון מהעץ שנפל - לא משהוא שלא ניתן לתקן או לחיות איתו - כבר שבוע שאין חדשות אחרות.
אבל פצצות מרגמה ורקטות שנופלים בקצת של 40 ביום על שטח שהוא בערך 1/2 ממנהטן. פה צריך להפגין סבלנות וסובלנות ואורך רוח ואיפוק ובטח לא לדבר על זה, שלא לפרוץ לחדשות עם הידיעה שנפל הטיל ה-50...


בכל מקום "סנדי".


ניכנסו שלשום ל-WAL_MART וקיבל אותנו שלט מאיר/מעיר עיניים "האם אתה מוכן לסנדי?" עם כמה דברים שחייבים על מנת לשרוד את הסופה.
אני עומד ומסתכל על השלט ונכנס בחור שמנמן (אולי 200 קג') ורץ עם העגלה לשלט, מוציא מערמת המצרכים גזייה של קולמן, כזו של טיולים, ומיכל גז, מעמיס על העגלה עם שלושה משטחי מים ורץ לקופה - עכשיו הוא מוכן. זה כל מה שהיה חסר לו.
אני, במקומו, הייתי מנצל את כמה הימים בלי חשמל (שאולי יגיעו) לצום קל והשלת איזה קילו או שניים אבל הוא - לא! הוא רוצה לבשל ויהי מה!
נראה אותו כמה ימים במקלט בקריית שמונה, לפני המבצעון האחרון בלבנון..



10-29-2012

טוב, בגלל שאני מבין שבארץ כבר יש שלום עם השכנים, ביבי הקים קואליציה עם"ג'וקר" שעומד בראש העבודה (באמת. תראו את "באטמן" שג'ק ניקולסון משחק את הג'וקר ותגידו שאין דימיון בינו (אחרי הטבילה בחומצה) לבין יחוימוביץ') הכינרת מעל הקו האדום וכו' וכו', וכל מה שמעניין את הישראלים זה מה קורה עם סנדי ומתי הסאבוואי יחזור לעבוד - להלן עידכון...

יש גשם.
כן. גשם ממש. כזה מעצבן ודק וקטן שמציק ועוקץ בקרחת.
יש גם רוח. לא ממש חזקה אבל מספיק כדי להפיל את העלים המתים מהעצים (יש אומרים שקוראים לזה שלכת ושזה רומנטי... אבל על זה בעידכון שאני "חייב" לכם - פתאום אני שם לב שיש הרבה נושאים לכסות...) וללכלך את כל החצרות והרחובות.
זה קצת פחות רומנטי (כך מספרים לי המקומיים.. כן. כאילו שיש לי אינטראקציה איתם..) מב"כ, משום שהגשם הטורדני הזה מדביק את העלים המתים (=שלכת) לכל מקום וזה די, איך נומר, מעצבן.

אז כמו שאתם מבינים, לא ממש נורא אבל אל תתאכזבו, משום ש"סנדי" מגיעה רק היום בצהריים או אחר הצהריים.
בכל מקרה, זה די דבילי, שבגלל הוריקן שמתוכנן לקפוץ לבקר בערב, מהבוקר הסטארבאקס לידינו (7 דקות נסיעה..) סגור!
כאילו, מה נהייה?

כמו בארץ (הקודש. לא פה) בטלוויזיה יש נטייה להחמיר - פתאום התירוץ הנשי, שטלוויזיה משמינה לפחות בשתי מידות רוקם עור וגידים.
יענו, צילומים של רמזורים מתנדנדים בפרעות והמצביעים על רוחות אדירות, הם ... לא בדיוק כמו שזה נראה.
הרמזורים פה מחוברים בפטנט כזה (כנראה במיוחד לטלוויזיה ולמאורעות נוסח "סנדי") שהם תלויים על ציר כזה וכל אפצ'י קטן מטלטל אותם לכל עבר.
זה כנראה טוב לרוחות חזקות, שלא ישברו את הרמזור, אבל זה מעצים את חוויית הסופה, עם כל רוח קלילה.
אז אל תתרשמו מתילומים של רמזורים מתנפנפים - הרוח עדיין לא כ"כ חזקה (בפנים הארץ. בחופים זה אחרת). לא הייתי מנסה להעיף עפיפונים היום אבל לא משהו רציני.
לדוגמא, שחלק יבינו, הרבה הרבה פחות מאשר רוח מדבר בערב - פה, לפחות עכשיו, לא היתה בעייה להקים אוהלים, בלי שיעופו כל רגע אבל הייתי תוקע כמה יתדות, אחרי שאוהל במקום.

טוב, "סנדי" או לא, השעה 11:06 ואני צריך להתכונן לנסוע לקוסטקו. צריך להחזיר איזו טלוויזיה קטנה שהאמריקאים הרמאים האלה דחפו לי פה (עם הנחה של איזה $1100 על החבילה של "24 + "60 אבל זה בכלל לא משנה שהם רמאים - עוד אחד מהנושאים ב"עידכון").
אח"כ יש עוד המון מה לעשות ובמיוחד "להתכונן" (מה שזה לא אומר...) - ג'קה כבר שאלה היום מתי ממלאים את האמבטיות... קולטים? יש גשם שלא מספיק אפילו לרחוץ את הכניסה לחנייה והיא מודאגת מה יהיה עם האמבטיות..."להתכונן"...


10-29-2012
עכשיו חזרתי מהקוסטקו (הרמאים האלה...) ובדרך שמעתי עידכון "חם" ברדיו.

מסתבר שב-1/2 האחרונה "סנדי" התחזקה ומהירות הסופה, לא הרוחות הפנימיות אלא המהירות בה היא מתקרבת ליבשה, הוכפלה.
במקום להגיע בחצות, "סנדי" אמורה להגיע לחוף ב 5-6 בערב, יענו עוד שעה בערך.
זה אומר שאלינו היא תגיע בערך שעתיים אחרי...
כמובן שמדובר בשיא הסופה אך הרוחות מתגברות כבר עכשיו.

ישר התחילו פרשנים ופרשנויות ובמשך 20 דקות (נסעתי לאט) טחנו את ההיבט, שזה טוב וגם.. רע.
הסופה תגיע יותר מהר ו... תעבור/תיגמר יותר מהר - לקח להם הרבה זמן להגיד את זה והם גם הוכיחו את זה...
זה כבר התחיל להישמע לי כמו חלק ממערכון.

אה, כן.
ג'קה החליטה שאם אני כבר נוסע לקוסטקו אז כדאי שגם אביא... כן. נכון. מים.
אז, בנוסף לכל יתר המאגרים, יש לנו גם 35 בקבוקי מים קטנים. לא יזיק.



10-30-2012

מסתבר שה-VOORHEES הזו כ"כ מנומנמת, שאפילו הוריקן, שעושה המון בלאגן בכל מקום אחר, לא מצליח להעיר אותה...

כן, כנראה שמי שרוצה "לחוות" הוריקן באמת, לא צריך לגור ב-VOORHEES. לפחות לא בשכונה שלנו..
חוץ ממשבי רוח מזדמנים, שעשו יותר רעש מנזק, וענף קטן שנפל על הטרמפולינה (כשדנה תקום, אני אבקש ממנה להזיז אותו), לא היה שום דבר משמעותי.

כנראה שאצל שכנים שלנו, איזה 4 בתים מאיתנו, כן קרה משהו משמעותי יותר - בערך ב- 01:00 הגיעו כמה ניידות משטרה + משאית כיבויי/הצלה + אמבולנס.
הם סגרו את הרחוב (כאילו שבד"כ מישהו עובר שם, ובטח לא בשעה כזו ובטח לא ב"עאלק סופה") עם סרטים צהובים, האירו את החצר בפרוזקטורים (וואלה, צריך כמה כאלה. איזה אור..) והיבהבו בכל הצ'קאלקות.
אנשים במעילי גשם צהובים/ירקרקים הסתובבו שם - לא ראיתי שהם עושים משהו - ואחרי שעתיים התקפלו.
זה היה הדבר הכי "מעניין".

במהלך אתמול, כאמור, היתה רוח בינונית עד כמעט חזקה ומדי פעם משבי רוח "עזים". החצר היתה איזה 30 סמ' מתחת למים אבל הבוקר המים כבר התנקזו לגמרי ועכשיו קריר ויש גשם "אנגלי".

הדיווחים מדברים על המון נזק באזורי החוף, כולל ניו יורק - פה, בצ'כונה, הנזק העיקרי הוא הליכלוך (עלים).

ברנרד,
מתי ההמשך?

רצית דרישה להמשך? קיבלת!!

העם דורש המשך

תמשיכו ככה הוא יחזור לארץ להחליף את יאיר לפיד

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

תמשיכו ככה הוא יחזור לארץ להחליף את יאיר לפיד

לפי מה שאני שמע על הרעיונות שלו, אם אני (עם דיסלקציה שמחליף את סדר הספרות בכל מספר ששומע, שאין לו שום ערך לכסף וצריך מחשבון לעשות 2+3..) אחליף אותו זה יהיה שיפור משמעותי...

המשך, בהמשך היום, משום ש..
יש פה משהו שאין בארץ - שעת אפס (אמיתית!!) בביתי ספר התיכון - נראה לי שהשם המלא הוא "אפס ריכוז"...
שעת אפס אומרת שהשיעור הראשון מתחיל לפני שבע בבוקר וזה אומר שההסעה אוספת את הגמד שלי (כיתה יא') בשעה רבע לשש בערך, שזה אומר שאני קם איתו בחמש ועשרה... כול בוקר!!!
נספר על מערכת החינוך בהמשך...
אחרי שנגמור להעיף אותו מהבית ונעיר את הגמדות ונעיף אותן ו... יהיה קצת שקט.
SHMBO נמצאת בסיור ב.. יפן. עבודה חדשה, שלא תאמינו .. הזויי כמה שהבחורה הזו מוכשרת. עד הודו ויפן שמעו עליה - לא ברור רק הנפילה הזו בבחירה בבן הזוג... טוב, לא כולם (כולן) מושלמים..

הקיביצר.
המשך.. בהמשך..

טוב. אחרי פיזור הגמדים וניקוי העלים (עוד "ועל זה בהמשך)..

לפני שאעלה את המייל הבא, שנשלח, יש להסביר את הקונטקסט.

ראשית, הריינג' המדובר.
זהו ריינג' רובר 2001, שקניתי לפני כמעט עשר שנים בארה"ב, על מנת להביא לארץ ו...
בקיצור, לא התאפשר והריינג' נשאר אצל חבר בניו יורק ש.. התאהב בו.
כשהגענו לפה, לקחתי את הריינג' והשתמשנו בו כרכב ראשון ואח"כ שני (נקנו האקספדישן EL ואח"כ גראנד 2014).
כמו בכל ריינג'.. לא הכל עבד והחברים בארץ צחקו עלי שבעצם המעבר לא שינה כלום, בנושא זה..
זה הרקע לחלק ההוא במייל למטה.

שנית, האיזור שבוא אני גר.
תבינו, ויסלחו לי הנפגעים, שארה"ב היא לא בדיוק כמו שהיא מציגה עצמה.
מלבד מחישים ומשהו מדינות "רגילות" (אם אפשר לקרוא לפוארטוריקו רגילה) יש מדינה שמוזכרת רק כ"בדרך אגב" פה ושם. ניתן לראות/לשמוע איזכורים שלה בערוצי המדע וההיסטוריה למיניהם אבל בגדול... היא לא רשמית ולא מוכרזת כמדינה, למרות שקראו אפילו דגם של רכב על שמה..
מדובר ב"סוברביה" או בלשון הילדים פה The suburb.
שתבינו, זו מדינה שמקיפה את כל ארה"ב ויש לה חוקים משלה ובה, למעשה, גרים רוב תושבי ארה"ב.

יש שינסו לפרש את השם כ"פרבר" אבל תאמינו לי.. זה לא. זה העיקר. פה מתנהלים רוב החיים בארה"ב.
בסוברביה יש בתים צמודי קרקע (הרוב במוחלט) והיא מחולקת לתתי איזורים שכל יעודם הוא... לספק מקום שינה ויציאה לעבודה/בילויים. זהו. כלום חוץ מזה.
אין חנויות ואין בתי קפה ואין... שום דבר אחר מלבד מתקני שינה = בתים.
יש אזורים עשירים יותר ועשירים פחות ובד"כ הם ממוקמים לא רחוק מערים "אמיתיות".

בהמשך השירשור (עוד אחד לרשימה) אסביר קצת על אורח החיים בסוברביה אבל שתבינו "מאיפה אני בא" אומר רק זאת, אני.. לא מדובר באיזו חיית מסיבות טראנס או משהו כזה – כולה ילד מרמלה, שהבילוי העיקרי שלו עם החברים היה "להשאיל" מאיזה הורה רכב (לפני פרוץ הרשיון) ולנסוע ליפו לאכול "גלידה קוזו"..
אחרי כשנה וחצי של קרביות לתפארת (שהושלמה בריבית אחרי הצבא), הבין ק. כ"א בחטיבה (לימים מנכ"ל הליכוד), שעדיף שניפרד כידידים ונתן לי את ברכת הדרך (ביחד עם כמה עשרות אחוזי נכות) להגיע לממר"מ.
קצת אחרי כ-6 שנים בצבא, עברנו (SHMBO ואני) לגור בת"א (צמוד לדיזינגוף סנטר ואח"כ לאורי) לכמה שנים ומיד עם פרוץ הגמד, עברנו לגבעתיים – לא שיא הבליינות אבל.. בסדר.

לעבור מת"א לגבעתיים היה די טראומטי... ממרחק הליכה מכל בית קפה ומסעדה (ועבודה), נאלצתי לנהוג איזה.. רבע שעה..
אבל שום דבר לא מכין אותך לשיממון של סוברביה!!
אנשים יוצאים בבוקר לעבודה (חוץ מבדאלק, שכזכור פנסיונר..) ולא רואים אותם.. בכלל.
בהתחלה הילדים היו בטוחים שכל הבתים ברחוב הראשון שגרנו בו, נטושים.
את השכן בבית ליד ראיתי אולי 4 פעמים, בשנה שגרנו שם ו-SHMBO בכלל בטוחה שאני עובד עליה ושהבדידות עשתה את שלה ואימצתי חבר דימיוני..

אם אין בשכונה משפחות עם ילדים, המקום פשוט מת! תבינו – בעיר הזו, באזורי המגורים, אין אפילו פאקניג מדרכות!! מי שאין לו רכב (אין דבר כזה) פשוט לא קיים. לא יכול להתקיים.
בשכונה הנוכחית, שהיא יותר קהילתית ומשפחתית, יש הרבה ילדים ואחרי ביה"ס יש... תנועה כלשהי ברחובות..

צריך גם להבין את התנהלות התושבים.
הם כ"כ מנומסים ו"מכילים" ש.. בא להקיא.
אם מישהו "חותך" אותך במעבר בסופרמרקט, יש יבקש סליחה.. אפילו אם הדביל נמצא במרחק של 10 מטר ממך! וכך זה כל הזמן. אי אפשר ללכת בשקט.
דאחיל ראבק!!! מה סליחה? אתה במרחק של זריקת אבן ממני... מה אתה רוצה ממני, קרציה?
או בצומת... שנה, שנה לוקח להם להשתלב.. לא נכנסים אם אין מאה מטר פנויים.
וברמזור... אינעל האמאש'להם... אם הםא לא נוסעים, ברור שיש סיבה.. אף אחד לא מצפצף.. כזה קצרצר, להעיר את הדביל.. כלום. מחכים.
ואף אחד גם לא מחליף נתיב לפני הרמזור - ראבק!! יש שלושה נתיבים ישר. שניים רקים. אף אחד לא יעבור נתיב, לזה הפנוי.. היית בימני/שמאלי/אמצעי.. נשארת שם אפילו אם לפניך 20 מכוניות ויתר הנתיבים רקים..
והתורים... אלוהים!!! אם איזה גולם כותב טקסטים בטלפון ולא רואה שהתור לפניו התקדם... אף אחד לא יעיר לו.. אפילו אם האידיוט יעמוד חמש דקות.. כולם יחכו שהכושילאמאשלו יועיל בטובו ללחוץ על SEND ואז ירים ת'ראש ויגיד סליחה (והם אומרים!) ויתקדם .. עד לטקסט הבא..
וכולם פותחים לך את הדלת (ואתם אפילו לא בדייט) ומחזיקים וכל מיני זרים מחייכים אליך ואומרים שלום ומה שלומך (לא שמחכים שאשכרה תענה.. אבל בכל זאת) והם אפילו לא מכירים אותך.. בכלל.
הנימוס והסובלנות שלהם... משגעים..

אבל מהר מאוד אתה משתלב ופתאום זה נראה לך בסדר ואתה נרגע ולחץ הדם יורד ואתה נעשה ידידותי לסביבה ואתה לא לחוץ ולא ממהר לשום מקום ומרגיש ש"המרחב האישי" נעשה יותר .. רחב. יותר מזה שבארץ, שבו אם לא נכנסו לך ממש לתחת, הכל עדיין בסדר. וכשבא חבר מישראל (וכל החברים שלי מנומסים, לא צ'וחים), אתה פתאום רואה בו את ה"ישראליות" ו.. מעיר לו ואז הוא צוחק עליך "מה נהיה לך ברנרד? שכחת לרגע שאני איתך מהגן ברמלה? יאללה.. תרגיע".

בקיצור, זה הרקע לאמור במייל הבא, שימו גם לב לתאריך.. חודש אחרי הנחיתה בגולה – הרחבות והסברים.. בהמשך...





09-15-2012

אשכרה, היום מישהו ציפצף ברמזור. באמאשלי..
לא אני ולא לי אבל אין ספק - מישהו ציפצף.

עומדים ברמזור אדום. אני איזה רביעי או חמישי ואחרי עוד. מתחלף לירוק ו..נאדאה. הדביל/ית ברכב הראשון לא זז.
ככה איזה חמש דקות (!!) וכלום. אף אחד לא זז ואף אחד לא עוקף ובטח לא מצפצף לגולם.
חשבתי לעצמי שככה מקובל ובגלל שאחרי היו מכוניות ואי אפשר לברוח, התכוננתי לשהייה ארוכה והתחלתי לחטט בתא שבין הכסאות.
ופתאום..כן. ציפצוץ. אחד. קצר כזה. הגולם זז רק אחרי כמה שניות (הרמזור הירוק פה הוא ארוך מאוד ויש אפילו "גל ירוק") - בטח לא חשב שמתכוונים אליו..
אני ישר לקחתי שמאלה, כדי לא להמשיך אחרי כל הדבילים האלה, לרמזור הבא.

חוץ מזה, הכל כרגיל.
את היום העברתי, כרגיל, בתיקונים של הריינג' רובר.
למי שלא יודע, יש לנו פה ריינג' רובר 2001, בדיוק כמו שיש לנו בארץ, רק בצבע ירוק בהיר - רכב זמני באדיבותו של זיו.
חאסלו, כמו כל ריינג' רובר, גם בו יש קילקולים ושגיונות.
1/2 יום העברתי בפירוק לוח השעונים, פיקוד בקרת האקלים, הפנס האחורי וחלון הגג - כמו בארץ.
כמובן שאין פה חלקים לבהמה והייתי צריך לאלתר ודי היו חסר לי הטלפונים לרמי, שלא לדבר שכל הכלים הרלוונטיים שלי, נשארו בריינג' בארץ..
זו הרשימה ששלחתי לזיו, בעלים הגאה:

• עשיתי איזו מודיפיקציה בפנס האחורי, על מנת שאפשר יהיה לשים נורה רגילה ולא קטנטנה כזו - עובד יפה מאוד.
• סידרתי את החלון בגג - הרמתי את כולו קצת למעלה, לאטימה טובה יותר. נראה שבוע הבא, בגשם.
• פרקתי את הדלת לגמרי - היו חסרים איזה 4 ברגים וכל התושבות של הידית שבורות. הדבקתי כמה שאפשר(מזל שקניתי דבק וסודה לשתייה) ובניתי בית בורג, לבורג שחשבת שנפל.
• בדלת השנייה יש רעש, כשסוגרים. נבדוק מחר.
• החלפתי את הנורה השרופה בלוח השעונים. מד המרחק כבר לא נקטע באמצע.
• כמה בתי בורג היו שבורים גם שם - הדבקתי עם סופר+סודה.
• ניתקתי את המסך של ה-GPS, שלא יעבוד בכלל.
• פרקתי את הלוח של המזגן (פירוק משני) ומצאתי אילו נורות שרופות בצג של המזגן - היו שתי נורות שרופות. ב-PEPBOYS לא היו נורות כאלה, אז אילתרתי משהו מהנורות של לוח השעונים ובית הנורה של המזגן - בסוף זה עבד.
• משום מה המזגן מראה מינוס 40 מעלות והמזגן לא עובד (אין לו מה לקרר בטמפ' כזו). ניתקתי את המצבר לשעה. ותיכף נעשה איזה סיבוב. נראה אם יעזור לעשות RESET..
• סידרתי את הצינור של הקרוז-קונטרול. נבדוק בסיבוב..

אח"כ עשיתי סיבוב והכל, באופן מפתיע, עובד - את שימחת הניצחון קילקלה רק התקרית המתוארת למעלה..
היום יום יפיפה. באמת ואני מציין את זה, לא בגלל שפתאום הפכתי פואטי, אלא בשל העובדה שעבדתי בחוץ כל היום ואף אחד לא עבר ברחוב. כלום. גורנישט. אפילו לא כלב. גם לא בחצרות..
עכשיו, אני כבר יודע שגרים עוד אנשים בבתים לידנו (אפילו הייתי אתמול, עם הגמדים, בארוחת ערב אצל השכנים בבית סמוך - עובדי קומברס. כל הערב הייתי צריך לחייך ולהיותת נחמד וידוע שזו פעילות אירובית שמאוד קשה לי ובטח ככה פתאום, בלי אימונים והכנה מקדימה. כל הלילה לא ישנתי בגלל שרירי לחיים תפוסים (עד שבסוף נרדמתי, ג'קה העירה אותי בטלפון מהארץ בתשע וחצי לפנות בוקר..) והסיפורים על הקריירות ומקום העבודה (כאילו..כולה קומברס. בו ניכנס לפרופורציות..) ואני בכלל פנסיונר.) ככה שהיה צפויי שמישהו יצא לראות שמש - לא. אין אף אחד ברחוב. הגמדות רכבו על אופניים ברחוב, על הכביש וחזרו עם הכרזה - "זה כמו יום כיפור פה.."
חשבתי ללכת היום קנות לילדים טרמפולינה אבל אז חשבתי שאולי היום זה איזה יום זיכרון או אבל ולא נעים שהגמדים ישחקו בחוץ ויעשו רעש.
מדי פעם, תוך כדי העבודה על הריינג', כשהייתי צריך להניע, הרגשתי לא טוב עם זה שאני עושה רעש ואז, לא יודע למה, נזכרתי בסרט ,המופע של טרומן" וחשבתי לעצמי, שאולי כולם בהפסקה או חופשת סופ"ש והם אוטוטו חוזרים.
האמת, יש פה כל מיני ממטרות מוזרות כאלה. בהזדמנות נבדוק אם מותקנות בהן מצלמות - לך תדע.
זה "מסתדר" לי דווקא "יפה" מאוד עם התרגיל הזה שהם, האמריקאים האלה, עשו לי:
אחרי עבודת מחקר מקיפה (של כמה שעות..) והחלטה אמיצה, אני חייב לציין, של קניית מערכת טלפונים משוכללת במקום הזול ביותר - COSTCO, ביקור בחנות גדולה אחרת (BJ'S) העלה ש.. עבדו עלי!!
הנבלות, זה ברור לי לגמרי, הבחינו שאני מגיע ומיד הורידו את המחיר של הטלפונים ב-$20. אותה מערכת, 20 דולר פחות.
ברור שאני אחזיר את הטלפונים שקניתי ואקנה בחנות השנייה, אפילו אם הנסיעה תעלה לי $50 - עלי לא יעבדו. מה הם חושבים.
אבל אז חשבתי שהם בטח מנסים להתיש אותי, בקניות והחזרות, אז אולי אני לא אחזיר. מצד שני, מה, שיחשבו שעבדו עלי? אוייש - דילמות!!
מה שאני אומר, שצריך להזהר מהשקטים החייכנים האלה - הם כל הזמן מנסים לעבוד עליך... נראה לי שאני אחכה עם הטרמפולינה. בטח איך שאני אקנה, יורדו את המחיר - סתם להרגיז...
לפחות הצליח לי עם הריינג' - טפו, טפו, טפו...

תגיד לי, אתה פולני ?!
לא באמת אין סיכוי שאתה לא פולני
לפחות מאחד הצדדים..

בטח תערובת נפיצה במיוחד של פולני מרוקאי

לפי החאסלו, יש בו טריפולטאי

אתה כותב נהדר.
ממש נהנה לקרוא

אני מחכה לספר שתוציא.
תכתוב באנגלית את ההרפתקאות ותמכור באמזון
יש המשך?

ממקום לא צפוי הגיע השרשור הכי מעניין פה!
כתיבה מעולה שממחישה את ארה״ב יפה.

ברנרד, תענוג לקרוא, באמת, אתה נותן לי כיוון אחר לגמרי, נשוי, משפחה, כל החבילה...

החיים פה כל כך שונים ממדינה למדינה, התחנה הראשונה שלי הייתה ניו יורק, ג'מייקה קווינס, מרתף קטן עם חבר מהפנימייה, הוא הלך לתחום הנדל"ן ואני ניהלתי מעבדה קטנה של Tmobile, ואז עבדתי בניקיון תקופה, כשכבר החלטתי שזהו, נכנסתי לתחום הרכב, זאת הייתה תקופה בעייתית בכלכלה האמריקאית, שנת 2008, מכרזי המכוניות היו סביבה מצויינת עבורי, וכמובן השוק אליו פנינו, יצוא, הכלכלה הבעייתית עבדה לטובתנו, רכבי יוקרה מגיעים למכרז ואף אחד לא שם הצעה, ככה קנינו בנטלי קונטיננטל בת 4 בקצת מעל ה$30K, רכבים החלו להשלח ולאט לאט השווקים נפתחו בפנינו, מכוניות גרמניות נשלחו לגרמניה בעיקר, היורו היה שווה מעל הדולר וחצי, ורכב שנרכש ב20k דולר ונמכר ב22k יורו הניב הכנסה נאה.
זאת הייתה תקופה מעניינת מאוד עבור חובב רכב שכמוני.
במהלך התקופה התחתנתי עם ג'ינג'ית ממרלטון ניו ג'רזי וככה למדתי להכיר את האיזור היטב, שבתות, חופשות, חגים, אהבתי את האווירה, את העיירות הקטנות האלה.
כשהעניינים עם האשה התחילו להתחרבש, החלטתי לעזוב הכל ולעזוב, לעבור לחוף המערבי היה הצעד הכי טוב שעשיתי, הייתי בקליפורניה פעם אחת, כמעט חודש ביליתי פה והטעם שנשאר בפה לא עזב אותי, קניתי כרטיס והגעתי לפה בינואר 2010, להתחיל חיים חדשים שוב.

ברנרד, אתייחס פה למה שכתבת בשרשור אותו פתחתי, אני עושה הכל ישר, אין משחקים, אבל אני מקפיד ללמוד את המערכת היטב.
כמה טריקים למי שאין ssn:
אפשר להוציא tax id, גם אם אינך תושב, פתיחת חשבון בנק אינה מצריכה ssn, אך בניית קרדיט כן, מכיוון שאין קרדיט, הtax id תופס את מקומו, מתחילים כרגיל עם secured credit card, ולמעשה בונים ניקוד על הtax id, ממש כמו על הssn.

במדינות כמו ניו יורק או ג'רזי אין אפשרות לרכוש רכב אם אינך בעל ssn, בקליפורניה לדוגמא הדבר אפשרי, אתה משאיר את החלק שמבקש ssn ריק ופשוט מגיש את המסמכים לפקידה במשרד הרישוי.

אכן החזרי מס זה דבר מצויין, ובהחלט אפשר להתקזז על הכל, אני אפילו מגיש חופשות בווגאס כולל room service :-)

מבחינת ביטוחי בריאות, הכל תלוי בכתובת שלך, אני משלם $154 בחודש על ביטוח מצויין, אני בן 29, מעשן, לא בדיוק עושה כושר, וציינתי את כל זה במסמכים.

מה שכן, אני גר בעיר שמלאה בישראלים, אני מעריך שיש פה לפחות 100000 ישראלים, ואני מתרחק מהם.
בישראל אגב לא ביקרתי מ2007.

תראו..
אני שמח שיש כאלה שרואים בי "מיזוג גלויות".. באמת מחמיא אבל.. לא.

אני לא יודע איך ניתן לסווג אשכנזי לבן לגמרי שגדל/שרד ברמלה.. אבל אין בי שום תערובת נפיצה.

האמת, לא היה תענוג גדול (ובאמת בלי להיות גזעני ותזכרו שמדובר על תקופה שהמושג "פוליטיקלי קורקט" עדיין לא הומצא בשפה העברית ואפלייה עדתית עדיין לא משכה קולות לכנסת) לגדול כאשכנזי ברמלה...

כאילו.. אני בכלל לא ידעתי שאני אשכנזי עד שלא התחילו להרביץ לי בגלל שאני "לבן".. ממש כך.
התקופה הזו השאירה צלקות רבות...בפעם הבאה שלא יתחילו

אבל פעם זה היה אחרת.
האלימות הזו היתה מקובלת.. כזה.
גם בבית מכות היו חינוך לגטימי. בשכונה שלי, ברמלה, כולם קיבלו מכות בבית.. והרבה. כולם: אשכנזים ומרוקנים וערקים ותמנים.. ככה חינכו אז.
מכיתה א' אני זוכר שהיינו קובעים "בג'נטלמניות" להיפגש בהפסקה הגדולה (10:15) בשטח החקלאות שמאחורי ביה"ס. בד"כ זה היה על מנת לברר אם אני באמת מסריח ואם הגיבור התורן באמת יכול ל"זיין אותי בתחת", כשאני בכלל לא יודע מה זה...
אחרי זה עוד הייתי מקבל "מנה" בבית, על זה שהלכתי מכות בביה"ס ושעוד פעם הבגדים מלוכלכים/קרועים ולמה תמיד צריכים לבוא כל מיני זרים לבית ולהגיד שאני מרביץ לילדים שלהם - זה שאני בכיתה א' וה"גיבור התורן" בכיתה ג-ד, לא שינה יותר מידי.
לפעמים אחי היה מגיע ומגרש את "הגיבורים" - איתו לא העזו להתעסק - הוא לא נראה אשכנזי.. הוא גם תמיד היה גדול כזה.

אני זוכר ששאלתי את אבא שלי אם אני מסריח ולמה בכדורסל קראו לי אשכנזי ומה זה בכלל.
אני גדלתי עם ילדים של בסטיונרים של השוק ברמלה וכל שישי הייתי אוכל קוסקוס אצל חבר תוניסאי וכל השכנים שלנו היו עירקים ו"מרוקנים" ורוב המשפחה שלי בכלל תימנים (דוד שלי נשוי לתמניה, "שהביאה" מליון אחים ואחיות, שהשתלטו על משפחת ברנרד... אחלה אוכל, כל שבת ג'חנון ולחוח).
בפעם הראשונה שהוצאתי את שילוב המילים "בן-זונה", לא יכולתי לשבת שבוע ימים ואבא שלי היה צריך לקנות חגורה חדשה, במקום זו שנקרעה, כשניסיתי להסביר ש"ככה כולם מדברים" בכלל חטפתי...

האפלייה "האשכנזית" שסבלתי ממנה המשיכה גם בצבא.
נכנסתי ליחידה שרובה הורכבה מחונטה סגורה של קיבוצניקים ומושבניקים (תשמעו... אלה "חשבו" את עצמם...) שבגלל השם שלי ומוצאי מרמלה, החליטו שאני "דרום צרפתי" (הגדרה עדינה למרוקני) - גם שם כמה מהפרימדונות האלה יצאו עם צלקות בגלל שחשבו שצריך ללמד את הרמלאי מה מקומו הטבעי..

אז צר לי לאכזב אבל אבא מפולין ואמא מרוסיה (כן, ואלה אותם הורים של חנוך, למי שחשב שהוא ספרדי..)- שניהם עם הסטוריה שלא הייתי מאחל לאף אחד...

ואחרי האתנחתא הקומית...
כן - יש המשך.

ההמשך לא בדיוק לפי סדר הדברים אלא קפיצה של כמעט שנתיים קדימה.
לפני כמה חודשים קצרים (בחופש הגדול) לקחנו את הגמדים לטיול לרוחב ארה"ב - היינו אמורים להגיע ללאס ווגאס ולהפגש עם ג'ו (ואני מצטער שלא יצא) אבל הצעת עבודה הזוייה של SHMBO, קיצרה לנו את הסיבוב - הגענו עד היילו-סטון וחזרנו לניו ג'רזי (הלג האחרון היה "במכה אחת" של 14 שעות, כשהגמדים ישנים מאחור, במיטה זוגית... מזל שיש אקספדישן EL).
כאמור, לבקשת החברים בארץ, נערך סיפור מסע (על ידי SHMBO) ואני צרפתי כמה זויות "קצת שונות" של מה שעברנו... או כמו שאני אומר, אחרי שהיא תגמור לתאר, אני אספר לכם מה באמת היה/קורה...
אני אחסוך מכם את תיאור הטיול (שכמותו יש כמה ברשת) ואעלה פה "מה באמת קורה" שם בארה"ב... מה שלא מספרים לכם..

עכשיו אני אספתי חבר שצנח פה בדרך ממקסיקו (עבודה) לארץ...
אספנו כמה חתיכות בשר (תעשו חיפוש פה בפורום - כתבתי על הבשר פה ב"תגובות לכתבה" על סטייקים במרינדה. יש גם תמונות) שנזרוק על האש בערב...
מחר אעלה את ההמשך.

ושוב..
אני פשוט מרגיש קצת לא נוח, שאולי הכתוב למעלה יפגע במישהו (אני ממש מתדרדר פה, מרוב נימוס ופוליטיקלי קורקט.. בחיים לא ביקשתי כ"כ הרבה SORRY ובחיים לא אמרתי כ"כ הרבה THANKS... מדבק הנימוס פה.. גועל נפש!).
לא לקחת כל דבר שאני מקשקש פה ברצינות... פרופורציות.. צוחוקים איז'ו, צוחוקים

ברנרד, אתה גדול!

תגיד, אחרי כל הרוגע והנימוס והיערות עם הבמבי.
מה תוחלת החיים שם בבועה?

ברנרד
אז ככה,אני כבר לא יכול להתאפק ואני חייב לרוץ לשרותים לפני שיהיה לא נחמד לי על הכסא--חזרתי
כתוב נפלא וממש מרתק

טוב.. החבר צריך לגמור כמה דברים בעבודה והגמדים מעסיקים את עצמם אז יש כמה דקות של שקט.. כאילו ששקט זה מה שחסר פה..

נכתב במקור על ידי רני דקל

ממקום לא צפוי הגיע השרשור הכי מעניין פה!
כתיבה מעולה שממחישה את ארה״ב יפה.

האמת, אני לא כ"כ יודע איך "לקחת" את זה (אה?!!? איך התירגום שלי מאנגלית אמריקאית לעברית? חכו עד שאספר לכם על ההברקות של הגמדה הקטנה, שמנסה להביע את עצמה באנגלית מעוברתת או להיפך... בהמשך).
אבל כבחור ציני שרואה שחורות ומוגדר כאנטי סוציאלי בעליל, שבשנתיים האחרונות מקבל לוריד מנות מגעילות ממש של דרך ארץ ונימוס וסובלנות.. שממש בא להקיא, אני אקח את זה כמחמאה...

תודה לכולם.


בן.
כל מה כתבת נכון וידוע אבל למי שאין SSN ולא גר פה, אין גם TAX ID.
וכן, הדרך הישירה והקצרה והישרה לצבור קרדיט היא אכן secured card אבל הוא מצריך הפקדת מזומן, שלפיו נקבע סכום הקרדיט - אם יהיה צורך ויהיה רלוונטי למישהו נסביר לו, אתה ואני וכל מי שיודע - אני בכלל לא יודע מתי הוא מגיע לפה..

ביטוח בריאות.
אין לי מושג איך אתה משלם סכום שכזה.. אנחנו, למשפחה, משלמים יותר מאלף דולר לחודש, כולל שיניים וראייה.
אבל זו לא הבעייה פה.
הבעייה היא שאף אחד לא באמת יודע מה הביטוח הז מכסה ובכמה... אף אחד. ממש מזכיר מערכון של הגשש (אמריקה, ורסנו. אמריקה).
אני אפרט קצתי יותר בהמשך, כשיהיה לי באמת זמן להעלות על הכתב - עד עכשיו אני די מאתר מה שכבר כתבתי וקצת עורך...

כמה תיקונים..
ניתן לרכוש רכב עם רשיון של ניו ג'רזי - אממה, רשיון של ניו ג'רזי ניתן להוציא רק אם יש לך SSN.
נשמע כמו מילכוד 22? אז זהו שלא!
יש פה פטנט כזה שניתן לכתוב למשרד התחבורה שהבקשה שלך ל-SSN נדחתה ואין לך SSN (וכנראה גם לא יהיה בתקופה הקרובה..).
ההיגיון הישראלי שלי אומר שבזה נגמר הסיפור, רק לא ברור למה משמשת בקשה שכזו, שהרי אם SSN הוא הכרחי לקבלת רשיון נהיגה ואתה דביל מספיק להצהיר שהבקשה שלך נדחתה, בעצם סתמת את הגולל על הרשיון...
אז ההיגיון הישראלי לא כ"כ "מוכר במס" פה..
אתה מגיש בקשה לרשיון וביחד איתו אתה מגיש הצהרה שבקשתך ל-SSN נדחתה (לא צריך לחשוב הרבה מה לכתוב בהצהרה - יש טופס מוכן?!!?).
ברור לכולם שבכלל לא הגשת עדיין בקשה ל-SSN (איך ברור, בדאלק האידיוט, שצריך להבין, הסביר את זה שוב ושוב לפקידים במשרד התחבורה, שאולי לא הבינו אותי טוב, שבכלל לא הגשתי ושום דבר ממילא לא נדחה, שחו"ח לא יחשבו שאני עובד עליהם והפקידים, כולל מנהל המשרד, מסבירים לי שוב ושוב שהבינו טוב ושזה מה שצריך לעשות - בישראל כבר היו מרביצים לגולם.. לי) אבל כשיש טופס כזה הרי לא יתכן שבגלל רשות אחת, שאולי עושה טעות, הבחור לא ינהג, שהרי כבר אמרנו - בלי רכב אתה לא קיים פה..
בקיצור, כשבוע לפני קבלת ה-SSN כבר היה רשיון נהיגה, שמאפשר לרכוש רכב ולהעביר בעלות ולעשות ביטוח ולהתחיל לקבל קנסות כדת וכדין.
אמריקה, ורסנו. אמריקה.

מזרח ומערב..
תראה, אני מבקר בארה"ב כבר יותר מעשרים שנה, בשאיפה פעמיים בשנה. מבחינתי ארה"ב זה ניו יורק וכל היתר זה מה שיש מסביב לניו יורק.
יש לי חבר טוב, עובד מדינה בכיר, שלמד תואר שני בביתה הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק. הוא גר שנה וחצי במנהטן. אחרי שנה ומשהו (אני חושב) הוא למד עוד שנה וחצי בערך בלוס אנג'לס (עובד מדינה בכיר, כבר אמרתי?) - מבחינתו החוף המערבי זה נחמד אבל אין כמו מנהטן.
ג'ו חושב בדיוק הפוך והוא כנראה מבין יותר משנינו.

האמת, כך נדמה לי ואני מתחיל לקבל דיכאון רק מלחשוב על זה, שמאז שבאנו לגור שעה וחצי ממנהטן, אני מבקר/מבלה בה פחות זמן מאשר כשגרתי בגבעתיים.
צרות של עשירים.


ישראלים...
אני רוצה להבהיר, שאני מכליל ומדבר על "בגדול" ועל האמריקאי הממוצע - לא זה שגר בכרך וחשוף לערב רב ומתחכך "בעמך" כל יום וכל היום. אני מדבר על סוברביה, שהיא, כאמור רוב ארה"ב או אפילו ארה"ב האמיתית - בטח לא ניו יורק או פילי או פריסקו או קריית מלאכי של החוף המערבי (הרי כולם יודעים שהמקור נמצא בדרך לבאר שבע.. צמוד לקסטינה).

רק ככותרת, שבהחלט מצריכה הסבר ופוסט משלה, אבל צריך להבין שארה"ב היא גזענית ברמה שלא תאמן... פשוט גזענות שורשית ומושרשת בכולם. שחורים ולבנים כאחד.
אתה קולט אותה בכל מקום כל הזמן אצל לבנים ושחורים כאחד - פשוט גזענות שאם היו מנתבים אותה נכון, המקבילה של המפלגה הישראלית (לא אגיד מי, שלא ימחקו פה), כבר מזמן היתה שולחת נשיא לבית הלבן -
ולא. אובמה זה לא הדוגמא - הבחור הצליח להשניא את עצמו על כולם פה... הלבנים בזים לו כעל "עוד קופיף שלא מצליח כלום" והשחורים מכנים אותו "הנשיא הלבן ביותר בהיסטוריה של ארה"ב"...

זו לא גזענות של שלטים "הכניסה ליהודים וכלבים אסורה" או שיגרשו כושי ממסעדה או שלא יתנו לילד סיני ללמוד בביה"ס יהודי (דתי!!) או שלא ירשו לילדים לבנים לשחק עם שחורים.. לא. לא גזענות בוטה שכזו.
גזענות עמוקה וחמורה וברוטאלית הרבה יותר.
כשסיפרתי את זה לחבר הוא שאל לכוונתי והסברתי זאת בערך כך:
יש לנו עוזרת שחורה (אפרו-אמריקאית כמו שהם אוהבים לפעמים לקרוא לעצמם פה). כשאמרתי לה שהיא יכולה להביא אתה הגמדים שלה (בני חמש ושבע) לשחק עם הגמדה הקטנה שלי וסתם לבלות בבריכה, היא הסתכלה עלי כאילו ירדתי מהירח.
היא אמרה לי: "אבל הוא (הגמד הקטן שלה - י.ב.).. "שונה", אתה יודע?" עניתי "יש לו שני ראשים או שש ידיים?" והיא ענתה "לא.. נו, אתה יודע" אמרתי שאני לא יודע ושתביא אותם כבר וזהו - היא היתה בהלם..
עכשיו, לא זו הגזענות שהתכוונתי אליה. הגזענות היא שאם השכנים יראו שיש לי שני כושונים קטנים בבריכה, שמשחקים עם הילדים הלבנים שלי הם ירימו גבה ויגידו "ראית? לברנרד יש כושים בחצר והם משחקים עם הילדים שלו" אבל לילדים הם יחייכו ויתנהגו בנימוס עילאי וכן לגמרי. בלי צחוק.
זו הגזענות... שורשית מנומסת אכזרית.
כושי שירצה לקנות בית פה, יוכל בלי בעייה אבל הוא לא שייך לפה. הכושי לא ירצה לקנות פה בית. זה לא המקום שלו. הוא יכול אבל לא יעשה את זה.
אותו הדבר בשכונות של כושים - לבן יכול לקנות שם, אין בעייה טכנית. אבל הוא לא יעשה את זה.. הוא לא שייך לשם. הוא יהיה מנודה.
בשכונה שלנו יש אולי 10 משפחות שחורות... לא יותר. יש מאות לבנים ורק עשר משפחות שחורות..

הגזענות פה סלקטיבית וסובייקטיבית לגמרי.
דיברתי על זה עם ג'ו.
שונאי הישראלים הגדולים ביותר הם... היהודים. ואתם יודעים מה.. בצדק.
רוב הישראלים מתעקשים להשאר.. ישראלים.
זה לא מתאים פה. זה לא שייך. אף אחד לא יזרוק אותך אבל אתה פשוט לא שייך לפה, אם אתה מתנהג כמו ישראלי.

ויש פה, בארה"ב, הפרדה מוחלטת בין ישראלים ליהודים - הפרדה בהגדרה..
ה"לא יהודים" פה שונאים יהודים אבל... מעריצים את ישראל ואת הישראלים - הם בכלל לא עושים את ההקשר שישראלי (בד"כ) הוא גם יהודי.
היהודים פה נראים בערך כמו שמל גיבסון הגדיר בפני השוטרים. הישראלים הם גיבורים ומצילי העולם ואין שום קשר בין השניים.
אני אספר לכם בהמשך על שיחה של SHMBO עם בחור נהדר וקשה יום, ששיפץ לנו את הבית... הזוי, הזוי, הזוי..

בקיצור.
כשאתם שומעים מישהו אומר שהוא מנסה להמנע ממגע עם ישראלים... הוא לא מתנשא ולא שונא ישראל... הוא פשוט הסתגל לחיים פה ורואה את אלה שמתעקשים להשאר "ישראלים" במקום הלא נכון כמות שהם - לא שייכים וצורמים..

כמובן שזו הכללה ולא כולם כאלה אבל..

לאיזור שלנו..
באיזור שלנו יש המון יהודים.. עשירים. המון.
יש פה כ"כ הרבה יהודים, שבחגי ישראל יש חופש לכל בתי הספר הציבוריים... בחגים המוסלמים - לא.
יש פה המון ישראלים (ראיתי בקייטנה של חב"ד) ויש המון ישראלים שמתעקשים להשאר ישראלים... מתעקשים בקולניות... לא מתאימה.
ויש גם ישראלים אחרים.. בהחלט יש. כאלה שלא מתערבבים עם ... ישראלים.
בכלל עצוב לשים לב למשפחה ישראלית ש"בוהקת" על רקע הנימוס (מזוייף ככל שיהיה) והרוגע ששולט פה- ותהיו בטוחים שגם המקומיים שמים לב לזה. במיוחד המקומיים היהודים, שמתביישים ב"קרובים הקולניים האלה"...

איך בן גרר אותי לזה, במשפט אחד שלו "שיש פה לפחות 100000 ישראלים, ואני מתרחק מהם".
זה נשמע שחצני ויומרני אבל אחרי כמה חודשים שאתה חי (חי, לא מבקר) בתרבות אחרת... אתה מבין מיד על מה הוא מדבר ולמה הוא מתכוון...

וbחזור למשהו אופטימי יותר - ביטוח הבריאות.
אני ארחיב בהמשך, רק אציין שהטיפול הרפואי פה הוא בכמה וכמה רמות יותר גבוהה מישראל...
בוא נגיד כך - שטראוס, עם כל הכסף שלו, לא היה "נופל בין הכיסאות" פה..
אבל ברגע שנגמר הטיפול... אללה יוסתור!!! בועטים אותך החוצה (סליחה לא בועטים.. מגלגלים אותך בכיסא גלגלים) ואת האלמנט תקבל אחרי חודשיים..
ועל כך בהמשך.

עכשיו אמבטיות, ארוחת ערב לגמדים ואיפסון במיטה ו.. קדימה BBQ. איזה בשר...עמחיי'ה!!

נכתב במקור על ידי מויש

תגיד, אחרי כל הרוגע והנימוס והיערות עם הבמבי.
מה תוחלת החיים שם בבועה?

לא יודע מוייש ואני מקווה שיעבור הרבה זמן ואשכח את השאלה, לפני שיגיע תורי לבדוק...

אני רק יכול להגיד שלמי שיש כסף, סביר שיחיה הרבה וטוב - יש פה זקנים (יותר ממני) בני שבעים ויותר שמרביצים אימונים בחדר הכושר (הלאפלפים האלה מכנים את זה JIM.. מין קיצור של ג'ימנזיום... מתוחכמים כאלה..), שרק מלהסתכל עליהם (שזה מה שאני בעצם עושה בחדר הכושר.. טוב לא עליהם. על הצעירות יותר... יש פה מכונות שמזיזות את הבחורות, שממש נעשה לך נעים..) אתה מתעייף.
תרבות הפנאי פה, זה דבר קדוש ועוסקים בזה זקנים בני שמונים, שנראים בני חמישים...
נראה לי שחיים פה לא רע..
וכשאתה ממש זקן ומרגיש שהסוף קרוב - מה שבישראל כבר קוראים למשפחה ומספרים לקרציות מה אתה משאיר להם בעוד כמה חודשים - הם מוכרים הכל ועוברים לפלורידה, לחיות עוד איזה עשור או שניים בכייף...

בקיצור מוייש..
יש לך כסף .. אם אין בלת"מים.. אתה חי טוב ודי הרבה... רגוע פה.