(בהמשך לדעה של נמרוד מלפני כמה שבועות, זהו הבד"ח של חנן לבדיקת פרייבט משומש. איך זה רלוונטי לאתר ג'יפים? כי ליד כל ג'יפ טיולים מאושר חונה פריבט אלמונית שנושאת בנטל היום-יום. להן - הקורולות, האימפרזות, המזדות והגרוטאות הצרפתיות הנאמנות, שמאפשרות לנו להחזיק ג'יפי שעשועים, מוקדש מאמר זה)

רשימת בדיקה זאת היא דעתי הפרטית, שמבוססת על ניסיון אישי רב שנים. הכללים  הם לא כללי ברזל - הם הדרך הנכונה להביא למקסימום  את הסיכוי שלכם  "ליפול" על רכב טוב. ניתן להשתמש ברשימה תוך חריגה מכלל זה או אחר, בגלל העדפות אישיות של אבזור/נוחות/בטיחות וכו' , תוך כדי לקיחה בחשבון שכל חריגה בסעיף מקטינה את הסיכויים.

שימו לב: אם מדובר על רכב פרטי, חדש יחסית, מדגמים נפוצים - אין סיבה לחרוג מהכללים האלו. סבלנות, ותמצאו את הרכב הנכון - קילומטראז' נמוך, יד ראשונה, מטופל בקנאות במוסך טוב עם תיעוד מלא. כשמדובר על רכבים פחות נפוצים, על אחת כמה וכמה רכבי שטח וכביש-שטח, שבהם יש שיקולים רבים נוספים לבחירת מכונית מעבר לכלכליותה בשינוע נוסעים מנקודה א' לב', חלק מהכללים הופכים ללא רלוונטיים (אם אתם למשל מחפשים טויוטה היילקס סרן קדמי חי, אין כזאת חיה עם קילומטראז' נמוך מיד ראשונה). במדור הג'יפאי המתחיל באתר ישנם מדריכים לקניית רכבי שטח משומשים מדגמים שונים. 

ועדיין, "הוראות אלו נכתבו בדם" + זיעה + הרבה כסף... שווה לקרוא ולהתייחס ברצינות.

שלב ראשון - סינון ראשוני וטלפונים

1. הרכב צריך להיות יפני. למה? ככה. זה מה שהנסיון שלי אומר.

2. יד ראשונה בלבד. במידה ואותו אדם היה הבעלים של הרכב אך העביר בעלות מהעסק הפרטי שלו אליו, או מאשתו ואליו וכדומה, זה  נחשב לצורך העניין יד ראשונה. קורה הרבה שבעלי הרכב  "מתבלבלים" וכשכתוב ברשיון בסעיף "בעלים קודמים" המספר 1, זה גורם להם לטעון שהם יד ראשונה, ולא היא. הם יד שנייה. ברכב יד ראשונה, בסעיף "בעלים קודמים" רשומה הספרה 0. יש לוודא עניין זה עוד בטלפון. לשאול בצורה מפורשת מה רשום ברישיון, והאם המוכר קנה את הרכב מהיבואן.

3. גיר ידני בלבד. מנטרל משפחה שלמה ויקרה של בעיות פוטנציאליות.

4. קילומטראז' צריך להיות ממוצע ומטה (עבור רכב פרטי מדובר על כ15,000 קילומטר בשנה פחות או יותר)

5. לא להינעל על דגם ספציפי, אלא לפתוח אפשרויות חיפוש לדגמים שונים. בסופו של דבר, יותר חשוב שהרכב יהיה רכב טוב וקנייה משתלמת, ופחות חשוב הדגם המדויק.

6. סינון סוחרים: בטלפון הראשוני יש לשאול את המוכר פרטים לגבי הרכב. בלי לומר לו באיזה דגם מדובר. אם הוא שואל באיזה רכב מדובר, לרוב מדובר בסוחר סמוי, סוג של חאפר. הסיכוי קטן שמדובר במישהו שבמקרה מוכר יותר מרכב אחד בו זמנית, אבל עדיף להתעלם מהאפשרות הנדירה הזו. לא יודע איזה רכב? אומרים יפה שלום ומנתקים את השיחה.

7. לרכב צריכה להיות היסטורית טיפולים מתועדת ומלאה. אם אתם מעוניינים להתקדם הלאה, שבעל הרכב יבקש מהמוסך שלו לפקסס לכם את היסטורית הטיפולים. יש לבדוק את התיעוד, לראות שיש רצף תאריכים הגיוני בין הטיפולים, וכך לוודא שלרכב לא שונה הקילומטראז'. לבדוק מתי הוחלפה רצועת טיימינג, אם  רלוונטי.

8. לשאול ולבדוק בכתובים אם הרכב לא עבר התחממות. רכב שעבר התחממות פסול לקנייה.

9. לוודא שברכב לא תוקנו מכלולים משמעותיים, כגון מנוע, ראש מנוע, גיר. רכב שעבר החלפת אטם ראש פסול לקנייה.

10. זה בסדר אם הרכב עבר פגיעת שאסי. יש להוריד במחיר בהתאמה, ולזכור שעובדה זו תיפגע בעתיד בסחירות של הרכב. אם מדובר ברכב של 20000 ₪ ומטה, אז גם עניין המכירה כבר הופך לפחות משמעותי. במקרה כזה יש לבדוק שהרכב תוקן כראוי, ולבדוק עוד יותר טוב מאשר בבדיקה של רכב רגיל שכל הדלתות והמכסים נפתחים/נסגרים כמו שצריך, שהצמיגים לא אכולים בצורה לא אחידה, שהרכב לא מושך לכיוון כלשהו בכביש.

11. המוכר חייב להיות בעל הרכב!

12. ודאו אמינות בסיסית של המוכר.  לא מפחד לתת לכם את הטלפון בביתו, ואם הוא מזמין אתכם אליו הביתה, אז זה ברור שהוא לא מתכוון לעקוץ ולהיעלם בחסות מספר הטלפון הסלולרי ופגישות בצמתים ובקניונים.

13. יש לשאול את המוכר מה רשום בסעיף "היתרים והגבלות" כדי לוודא שלא תהיה בעיה עם העברת הבעלות על הרכב. עלולה להיות רשומה שם הגבלה של עיקול, עולה חדש וכו'.

14.  יש לשאול מהי צריכת השמן והמים בין טיפול לטיפול. צריכת מים לא צריכה להיות בכלל, אבל אם מדובר בעד חצי ליטר ל10000 ק"מ, אפשר לחיות עם זה. אפשר גם לחיות עם הוספת ליטר-שניים של שמן ב10000 ק"מ, בהתאם לקילומטראז'. ברכב חדש לא מוסיפים שמן בכלל, ברכב שכבר מתקרב למאה חמישים, מאתיים אלף קילומטר זה כבר קביל שתהיה צריכת שמן כזו.

15. יש לשאול מה לא תקין ברכב. לא קונים רכב עם תקלה משמעותית. תקלה כזו עלולה לכסות על תקלות אחרות, אולי אפילו משמעותיות  יותר מהתקלה הראשונית, וישנם מצבים שבהם מוכרי רכב ייצרו ברכב תקלה על מנת להעלים תקלה אחרת, עוד יותר גדולה.

16. יש לשאול את המוכר מהו מספר הרכב. יש אתרים באינטרנט שבהם ניתן לבדוק בתשלום אם לרכב רשום משכון ברשם המשכונות. אם הבדיקה לא נעשית בבוקר יום עבודה, אז התוצאה שלה תגיע רק ביום העבודה למחרת.

שלב שני - בדיקת הרכב פיסית

1. יש לבדוק את הרכב באור יום. להסתכל עליו מרחוק, לנסות לראות הבדלי צבע בין הדלתות, הפגושים ושאר המרכב.

2. צמיגים: מה רמת השחיקה? חפשו שחיקה לא סימטרית, יובש ותאריך ייצור. במידה ומדובר ברכב עם פחות מ40K ק"מ והצמיגים הם לא המקוריים שהרכב בא איתם, יש בסיס לחשוד שהרכב עבר יותר מהקילומטראז' המוצהר. יש לבדוק את תקינות הגלגל הרזרבי, ולוודא שיש ג'ק ומפתח גלגלים. להרים גלגל-גלגל באויר ולבדוק חופשים. בזמן שבודקים את הצמיגים הקדמיים צריך לסובב אותם מצד לצד ולבדוק שהגומיות של הציריות ומוטות ההגה שלמות, ולא סדוקות. לבדוק שצינורות הבלם הגמישים לא סדוקים. לנענע את הגלגלים בכוח ולוודא שאין חופשים.

3. לבדוק שכל הדלתות נפתחות/נסגרות , שכל המנופים בהן עובדים, שהחלונות נפתחים/נסגרים, שנעילת דלתות וחלונות עובדת... בקיצור לבדוק שכל פריטי האבזור תקינים.

4. להרים שטיחים, בקבינה ובתא המטען, לחפש מעיכות ותיקונים בריצפה. להסתכל על התקרה באותה עין.

5. לזהות את הכיתובים בתוך הרכב במקומות שיש בהם כרית אוויר, ולבדוק התאמה לרשום ברישיון.

6. לבדוק שכל האורות/איתותים של הרכב תקינים.

פותחים מכסה מנוע

7. יש לבדוק שמן מנוע, כמות וצבע. צבע חלבי יעיד על הימצאות מים בשמן.

8. יש לבדוק נוזל צינון, כמות במיכל העיבוי ובמצנן, צבע, ריח וטעם. לנוזל צינון יש ריח אופייני וטעם מתקתק. אסור לטעום את הנוזל מכיוון שהוא רעיל מאוד, אבל בסוד נגלה שראיתי כבר אנשים שטעמו אותו ולא מתו.

9. לפתוח מכסה מילוי שמן, לראות אם אזור השסתומים נקי ולא עמוס בבוצה שחורה שתעיד על החלפה לא סדירה של השמן.

10. יש לבדוק את המצבר, את גובה המים בו ואת תאריך הייצור שלו.

11. נוזלים נוספים: לבדוק מפלס במיכל נוזל הבלמים, המצמד, הגה הכוח, הגיר האוטומטי (אם החלטתם להתעלם מכלל מספר 3 לעיל). לנוזל של גיר אוטומטי אסור שיהיה צבע חום. הוא בדרך כלל אדום, אבל זה לא מחייב. יש גם בצבעים אחרים.

12. סדר כללי בתא המנוע. לבדוק שאין חוטים לא מקוריים שמפוזרים, לבדוק שצמות החשמל מקוריות ומהודקות היטב עם התפסים המקוריים.

13. לבדוק נזילות שמן מתחת לרכב, ועל המכלולים.

14. לבדוק מצב צנרת גומי בתא המנוע. לחפש צינורות יבשים, סדוקים.  

15. לבדוק מה מצב קורות הפח הרוחביות מעל ומתחת למצנן, ולחפש סימנים לתיקון או החלפה שלהן.

16. לבדוק לפני התנעה שנורות לחץ שמן, טעינה, ABS, כריות אוויר, CHECK ENGINE דולקות, לוודא שהנורות שמצביעות על אביזרי הבטיחות תואמות לאביזרים שרשומים ברישיון. בחלק מהרכבים יש נורות נוספות שאמורות לדלוק ויש לבוא עם מידע מוקדם לגבי הנורות האלה ולוודא שהן אכן דולקות. אין לקבל תשובה מהמוכר, ש"הנורה שרופה" כי זה יכול להיות נכון, ויכול להיות גם שמישהו הוציא את הנורה ממקומה כדי לחפות על תקלות כבדות. להתניע ולראות שהנורות כבות.

17. כשהמנוע מונע,  גיר בניוטרל, דוושת מצמד משוחררת. ללחוץ על דוושת המצמד, לחכות שלוש שניות ולשלב לרוורס. אסור שתישמע חריקה בשילוב.

18. עדיין עם מנוע מונע, רכב עומד, גיר בניוטרל, יש לשים לב אם יש שינוי משמעותי ברעש הגיר כשדוושת המצמד לחוצה או כשהיא משוחררת. להקשיב לרעש האגזוז.

19. נסיעת מבחן - חובה! לנסוע ברכב בשטח עירוני ובכביש מהיר, לשים לב לרעידות, למשיכה של ההגה. לחפש מגרש חניה ולהסתובב בו סיבובים הדוקים ימינה ושמאלה בהאצה קלה כדי לזהות רעשים מהציריות. להפעיל את כל מנגנוני הרכב ולבדוק את תפקודם, כולל מיזוג, חימום, מחליף אורות, מאותתים וכו'. לבדוק חום מנוע. לשים לב לפעולת המצמד, שהוא "נושך" כמו שצריך בהאצה מעמידה. לשים לב שהסל"ד לא עולה בלי קשר לעליית המהירות, כשאתם בהילוך גבוה ומצערת פתוחה לגמרי. אם אתם עוזבים את המצמד בהעלאת הילוך כשהסל"ד גבוה מדי ביחס למהירות הרכב, הסל"ד חייב לרדת בחדות, בבת אחת, גם אם המצערת פתוחה לגמרי.

20. לחכות שהרכב יתקרר, לפתוח מאוד בזהירות את מכסה המצנן, להניע את הרכב, להאיץ מעט את המנוע ולבדוק שאין בועות אוויר בתוך המצנן. לפתוח את מכסה מילוי השמן או להוציא את מדיד השמן, להניח כף יד או דף נייר בניסיון לסתום את הפתח (זהירות, זה חם) ולהרגיש אם יש לחץ גזים חיובי שיעיד על בלאי משמעותי במנוע.

21. להפעיל מזגן, לראות שהמאוורר שלו נדלק. לכבות מזגן, לתת לרכב לעמוד מונע ולהתחמם, לראות שהמאוורר נכנס לפעולה בזמן ומקרר את המנוע בהצלחה. להקשיב לרעשים חריגים.

22. לחתום על זיכרון דברים סטנדרטי כלשהו, להביא ת'כסף, ולהעביר בעלות בבנק הדואר.

האם לקחת את הרכב לבדיקה במכון בדיקה?

לצערי, תוצאות הבדיקות במכוני הבדיקה הפכו מזמן  לסוג של קשקוש. גם מכונאים מנוסים מתקשים להבין מה מתוך הדו"ח הוא כיסוי תחת, שנכתב ללא שום קשר לרכב הנבדק, ומה מעיד על תקלה אמיתית. הנטייה שלי היא כן לקחת לבדיקה רכב שהוא יקר יחסית. מכון הבדיקה יכול לזהות טוב יותר מהאדם הממוצע באם הרכב עבר תאונה או לא, ובכל מקרה יש ערך מסחרי בלקיחת רכב למכון בדיקה, מכיוון שהדו"ח שיוצא משם הוא שחור מרוב תקלות, וזה עוזר במשא ומתן מול בעל הרכב התמים המזיע, נדהם לגלות שעל פי דו"ח הבדיקה יש לו "גרוטאה" ביד. עבור מכוניות זולות יותר, (במיוחד אם מוצהר מראש שהן עברו תאונה או פגיעה כלשהי - לא נדיר ולא מרגש במכונית בת עשר),  אני לרוב מוותר  על בדיקה במכון. גם ככה אין יותר מדי מה להוריד במחיר.