פרקי היומן הקודמים:

היום הראשון - Moab rim

היום השני - Seven mile rim

היום השלישי - Top of the world

היום הרביעי - Arches national park

כמייל לפני שהגענו לHell's Revenge, המסלול הנבחר להיום וללא ספק אחת מגולות הכותרת של מואב, ראינו בצד שמאל את הLion’s Back סגור לו בצד. האמריקאים אמנם מצדיעים לגישה של חופש הפרט אבל בעל השטח סגר את המקום. "גב האריה" הוא אולי הגבעה היחידה הידועה ביותר באזור - בטוח ראיתם את אחד מסרטוני הוידאו של רכב מטפס או יורד את שלוחת אבן החול הארוכה-ארוכה הזאת - ומתהפך...

בכניסה למתחם הכולל את מסלול "נקמת הגהנום" (שם ציורי אבל הולם כפי שגילינו) משלמים 5$ לרכב. מיד אחרי זה בצד שמאל מתחיל המסלול שמוגדר 4.5 בסולם דירוג העבירות המקומי, דרגה גבוהה ביותר שאומרת שחלק מהמכשולים עבירים רק לג'יפים משופרים מאד על צמיגי ענק.  חיכינו לתורנו להכנס  מייד אחרי קבוצה של סמוראים וויטרות משופרים, משופרים יותר ומשופרים ויותר מדי. כן, יש סדרן בכניסה למסלול שטח. 

מתחילים את הנסיעה בטיפוס על אוכף סלעי ו... אין דרך חזרה, הדרך לגהנום היא מסלול חד סיטרי. הדרך ארוכה ובאמת, פחד אלוהים. אין פה  מדרגות ענק ובולדרים, מה שיש זה עליות וירידות על אוכפים של אבן החול הידועה בשם המקומי Slickrock, בזוויות כמעט בלתי אפשריות, חלקן חדות כתער. עליות שהחלק האחרון שלהם פשוט מפחיד, ולא בגלל שכבר לא רואים את הדרך קדימה אלא בגלל הזווית והרעש של כמה מהצמיגים מאבדים  אחיזה.  היו בדרך שתי עליות שנשבעתי בי שאני עושה הכל כדי לא לרדת אותם אחר כך.

המשכנו בדרך וראינו חבורות חבורות, עם  ג'יפים, טנדרים, ורכבי שטח בלתי מוגדרים לחלוטין. מגוון אדיר של צורות וצבעים, כל מה שיש לאמריקה להציע נמצא במסלול הזה בשבוע של הספארי.  החבורה של הסמוראים כבר מזמן לא איתנו, הם לקחו שביל קיצור באחד מהפעמים הספורות שחזרנו לקרקע מרצועות הרי הסלע.

בדרך עברנו במכשול שנקרא Bath Tub או בשמו האחר, הCar Wash. זהו שקע בסלע שנראה כמו אמבטיה, מי שבאמת יכול – נכנס אליו ומנסה לצאת ממנו עצמאית. ראינו שם קבוצת רכבים שכנראה סיימו קצת לפני שהגענו. לידו היה שקע קטן יותר. לתוכו נכנס רגלר משופר "קלות"... בסופו של דבר ולאחר המון נסיונות, הזדקרויות ומכות בבודי ובפגושים – בעזרתם של חבריו שמשכו אותו עם רצועות ולא נתנו לו להזדקר ולהתהפך אחורה – הוא מצא את עצמו בחוץ.

שער הגהנום

המשכנו את דרכנו, לרוב לבד אך כמובן, כל פעם שהגיע חבורה מולנו או מאחורינו – נתנו להם לעבור. אנחנו עושים את זה לאט. בהמשך הדרך, או יותר נכון 0.6 מייל מהסוף – ישנה צומת. ימינה – ממשיכים במסלול. ישר – מגיעים לOverlook שצופה מלמעלה על נהר הקולוראדו ולידו – מכשול הHell’s Gate. הגענו עד לפה, לא נמשיך ?

אז הנוף מהמצפה היה מדהים ביופיו. ממש לטייל על צמרות ההרים. והם גבוהים. הקולורדו זורם לו שם הרחק למטה ואנחנו ממשיכים לכוון הHell’s Gate. הגענו לשם כדי לצפות בחבורה של רוביקונים בדרגות שיפור שונות עולים את כל ה"מעלה" עם כננות המעוגנות לשלושה רכבים.

בכל כבל של כננת היה מעין דינמומטר בקצה עם תצוגה אצל אחד המשקיפים וככה היה ניתן לדעת איזה משקל מועמס על הכננת. בכל מקרה, צפינו בשני רכבים עולים באיטיות והמשכנו בדרכנו חזרה.

בהמשך הדרך, הגענו למכשול בו התנגח בלייזר משופר וניסה את מזלו. בשניית אתנחתא שאלנו אותו לדרך הקצרה חזרה. הרי כבר ראינו הכל. רוצים להיות שלמים אחרי זה. נסענו לפי הכוון שלו והגענו למעבר סילעי קשה ועמוס בבולדרים. אני חושב שזו הפעם הראשונה שההאמר קצת כעס עלינו. התיישבנו לשניה על מדרגות הצד – והן מצידן עשו אחורה פנה ונתקעו להן בצמיגים.

עברנו את החלק הזה, מצאנו חתיכת גזר עץ ולעבודה. צד אחד לתושבת של מדרגות הצד. צד שני לרצפת הסלע...ובתאום – נסיעה איטית לאחור. מדרגה אחת התיישרה. השניה בדרך. בסופו של דבר יצאנו מאותה נקודה בה נכנסנו, אחרי עוד שתי עליות בהן יעל עלתה קודם ברגל כדי לראות אם מישהו בא מולנו - ואכן באו.

בגלל שאת הטיול למואב תכננו כל כך מהר ואולי קצת מאוחר, המלונות בעיר כבר היו מלאים והלילה אנחנו הולכים לישון כ45 מייל ממואב בעיירה שנקראת "גרין ריבר". הגענו לגלות שזו עיירה של רחוב אחד, קטנה וחצי נטושה, אבל מלון הBest Western שבה היה כמה רמות מעל המלון של הלילות הקודמים במואב. חצי נקמה. 

וכמו בסוף כל יום טיול, הנה עוד תמונות מרחובות מואב... תהנו!