באחה צ'לנג' מגידו - סיכום

לאלבום התמונות של אסף קציר מתחרות באחה-צ'לנג' מגידו 17-01-2009 >>>

   נועם היימן הוא טיפוס שמבקש ומקבל ביקורת, ומיישם אותה. במוצאי שבת, אחרי ארוע העבירות הראשון במתכונת החדשה,  הודעתי לנועם שהפעם, חי נפשי, ממש אין לי הערות בונות. אולי כשאשב לכתוב ולסכם יעלה משהו...

   18 צוותים מתחרים השתתפו בתחרות העבירות שנערכה בשבת האחרונה בין מגידו לג'וערה, אך למרות מספר המתחרים המצומצם הייתה זו אחת התחרויות המרשימות והמושקעות שראיתי עד היום בארץ (אם לא זכרוני הידוע כרופף, הייתי קובע: המרשימה והמושקעת ביותר, נקודה).

   נעם היימן, מפיק ארועי הראלי-רייד הוותיק, חבר לירון פרסלני, מבכירי נווטי העבירות, ובהשקעה אדירה של זמן ומאמצים, עם צוות מרשלים רציני ומתודרך, ועם ארגון מדוקדק ומוקפד- הרימו ארוע ברמה.

   לזינוק בפאתי מנחת מגידו התייצבו  כלי הרכב, בראשם הצפרדע של ברוך טולידאנו נהוגה בידי רפי כהן ועימו הנווט יואב מנשביץ בקטגורית האקסטרים, עוד 10 כלי רכב בקטגוריית האדוונצ'ר ו7 בסטנדרטיים. האחרון לזנק היה מיכאל לוי, בג'ימני סטנדרטי, שנרשם לתחרות באמצע השבוע. מיכאל הספיק להתקין כננת על הג'ימני הכחול, וחמוש בהמון אופטימיות, רוח קרב בריאה ונווט שאמור לדעת את העבודה התייצב בשבת בבוקר. חשוב לי לספר על הג'ימני הקטן שיכל, כי זו הרוח האמיתית של ספורט העבירות.

   לאחר הצפרדע, הראשונים לחצות את התעלה בה זרמו מים שחורים באופן חשוד, היו רכבי האדוונצ'ר. כבר כאן, מייד בזינוק, התקלות התחילו. הסופה הצהובה של צוות פרוג'יפ סבלה קשות ולא הצליחה לצאת מהתעלה. כשכמויות של מים בצבע שחור יצאו מהאגזוז, כולם הבינו שזה לא סימן טוב, וגיא רפאל אכן פרש מעט לאחר מכן. סאמר בלאן, בסופה הלבנה, התקשה לתפקד עם תיבת העברה שאינה מספקת הילוך נמוך, ומכשול נוסף, בו נדרש לנסוע כ200 מטר בתוך ערוץ זורם, הכריע גם אותו. הניסאן הצהוב של מוסך מוני מעפולה, גם הוא לא שרד מעבר למכשולים הראשונים.

   לאחר תעלות המים, יצאו המתחרים מעמק יזרעאל בואכה יער מגידו. ביער חיכו להם עליות בוציות תלולות וארוכות, ונסיעה במפלי סלע, בתוך ערוץ יבש. שי משה וחזי בצלאל, בסופה הכתומה של צוות יוסי במות, עברו את המכשול באלגנטיות, ואחריהם שי  שמעוני ויואב גבע, צוות גתוס–כל גדר, בדיסקברי הוותיק. מכת גז שלא במקומה השאירה את הסופה הירוקה של צוות רדיאטור מודיעין עם אוויר רק בשלושה מתוך ארבעת הצמיגים, והם נאלצו לעמוד במכשול כדי לתקן את הנקר. המפלים היבשים דרשו נהיגה מאוד מדויקת, ומי שלא רצה לקחת סיכון, פתח את הכננת לעזרה. לאחר הערוץ המסולע, ריצה נוספת בשבילי היער הביאה את המתחרים לשביל אש ארוך ומסולע. הצפרדעון רץ גם במכשול הזה, כמעט בזלזול, ואני פספסתי את ההזדמנות האחרונה לצלם אותו. רפי פשוט היה מהיר מדי בשבילי, הגיע לפני למכשולים ונעלם.

   זה, אולי, המקום לומר כמה מילים על הארגון. המרשלים שגייס ירון השקיעו כמה ימי עבודה בלימוד המסלולים, סימון מדויק בעזרת שילוט מאיר עיניים עם חלוקה ברורה לקטגוריות, ושינון החוקים. נעם הפיק ספר דרך בסטנדרט המוכר, ורשימת הנ.צ. שנמסרה למשתתפים הייתה מדויקת ברמה לא רגילה, כיוון שהמארגים הלכו ברגל לאורך המסלולים. כולם ידעו מה הם צריכים לעשות, ובמקומות המועדים לפורענות הוצבו מרשלים שתפקידם לטפל בקהל, והכל בלי צעקות ורעש מיותרים.

   בזה אחר זה הגיעו צוותי האדוונצ'ר לשביל האש. העלייה ארוכה מאוד, אבל לא קשה מאוד לרכבי האדוונצ'ר המשופרים. ובכל זאת, בחירת הנתיב הייתה קריטית, כמו גם ההחלטה מתי להשתמש בכננת. הסופה הכתומה מאילת נשכבה על הצד, לנוח, בחריץ שבאמצע שביל האש, ובסופה הירוקה של רדיאטור מודיעין נשברה הכננת כאשר הם ניסו לא רק לכנן את הג'יפ אלא גם לדחוף עם הסרן הקדמי סלע. הכננת האחורית נשלפה, ירון ואמנון העלו אותה במאמץ רב לחזית הסופה, והרכיבו את הכננת מבית אספיר לפני הוורן השבורה.  הטויוטה (ששכחה שהיא טויוטה) של צוות SOS עלתה באלגנטיות, עם כינון במדרגה האחרונה, בלי לבזבז זמן יקר על ניסיונות סרק לטפס ללא כננת.

    ללא ספק את הדרמה הגדולה במכשול סיפקו "צוות קרקע" בטויוטה הלבנה, שבזה אחר זה שברו את מוט ההגה, כבל הכננת, וציריה קדמית. ההגה תוקן, בכבל הכננת נקשר קשר, אך הצוות בזבז זמן יקר על ניסיון להחליף את הציריה. לאחר יותר משעה של עבודה מתישה, הוחלט להמשיך בהנעה אחורית בלבד, ועם הרבה גז, החלק השני של העלייה נשאר מאחור. רכב האדוונצ'ר האחרון להגיע היה הדיפנדר האדום של צוות ניר, נהוג בידי אלי שחר ולצידו רן סיטון. הדיפנדר הגיע עם שני רכיבים קריטיים מושבתים: כננת קדמית וסרן אחורי. אם זה לא מספיק, הצוות סבל במיוחד כיוון שהתעכב אחרי צוותים אחרים, יותר מ40 דקות, במכשולים הקודמים, זמן אבוד שלאור המצב העגום של הרכב, נראה קשה מאוד להשלים. אלי ורן, נחושים ועם רוח קרב ראויה להערכה התחילו לעבוד. כל הרצועות נפתחו, כבל הכננת האחורית הועבר מתחת לדיפנדר האדום ונפתח כולו, והכננת משכה אותו לכל אורך המכשול. למעלה, אלי הוציא את הציריה וגילה שכנראה צריך להפעיל את האחריות לכל החיים של ציריות מקסידרייב.

   הצוותים בכלים הסטנדרטיים הגיעו למכשול האחרון כשאחרוני האדוונצ'רים עוד נאבקו בחלקו התחתון. הסטנדרטיים, נמוכים יותר מהאדוונצ'ר, נדרשו לנהיגה מדויקת ובחירת קו נכון, כדי להתקדם. יחד איתנו חיכו "צוות המעודדות" של הסונומה הירוקה, מקימים שאון כמו שבספורט מוטורי צריך להיות. מיכאל לוי בג'ימני, ופיטר בטויוטה 73, שניהם ללא נעילות, נאלצו לדייק אף יותר מהשאר, הראו מפגן נהיגה יפה מאוד והגיעו עד לראש המעלה בלי להתעכב.  

   שיירת המאסף מתקפלת בעקבות אלי שחר, המרשלים נאספו מהמכשולים, ו"רכב המטאטא" מנקה את כל הסימנים שנשארו בשטח. טוב, לא כל הסימנים נוקו, כי באזור המכשול הראשון עלו מספר כלי רכב על שדה זרוע, והשאירו קוליסים מכוערים ומיותרים. ללא ספק, יש עוד לאן להתקדם בנושא של חינוך הקהל. וההתקדמות הזאת, היא עלינו - אנחנו הקהל.

   המנצחים הגדולים של התחרות הם ללא ספק רפי כהן ויואב מנשביץ, וכמובן ברוך טולידאנו אביה מולידה-מרתכה של הצפרדע. זוהי התחרות הראשונה של הצפרדע בגלגולה האחרון, והיא דילגה ממכשול למכשול בתצוגת יכולת מרשימה. זוהי ההוכחה שהיא עובדת, ועובדת טוב. חבל על העדר התחרות - היינו רוצים לראות את עידו כהן ואיציק מיני בסבב הבא.

   בקטגורית האדוונצ'ר, צוות יוסי במות, שי משה וחזי בצלאל, קטפו את המקום הראשון, אחריהם שי שמעוני בדיסקברי של גתוס-כל גדר שפשוט נסע במסלול בלי עניינים ובעבודת צוות מתואמת עם הנווט יואב גבע, הצוות היעיל מכולם, עם רכב כמעט סטנדרטי. כשהסתיים טקס הסיום במטווח של ג'וערה, פתחו הנוכחים בקבוק שמפניה לכבוד הולדת בתו הפעוטה של ירון פרסלני. אבל אם יורשה לי, לא רק בת נולדה לפרסלני, אלא גם ליגת עבירות ברמה גבוהה מאוד. המשיכו כך, נעם וירון.

דעות, חוויות אישיות של המתחרים ועוד: בשרשור הארוע בפורום >>>

תמונות נוספות:

לאלבום התמונות של אסף קציר מתחרות באחה-צ'לנג' מגידו 17-01-2009 >>>

עוד עשרות תמונות של התחרות באלבומי גולשים >>>

תוצאות רשמיות: