מדריך לקניית לנדרובר דיפנדר

יום אחד זה יקרה. אתה תשב עם חברים סביב למדורה, ותספר שאתה חושב לרכוש דיפנדר. התגובות יתחלקו לשתים, קיצוניות ולא מתפשרות. חלק יקראו לך משוגע. דביל. ינשפו אוויר מנחיריהם בבוז עמוק. האחרים, בעיניים נוצצות, יספרו שגם הם חשבו על זה, אבל.. נו...

או שאוהבים אותו או ששונאים אותו. זה נכון לכל לנדרובר, וגם לדיפנדר. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו - הוא סקסי בטירוף, איקון תרבות בכל מקום בעולם, ולמרות זאת זה לא בדיוק רכב שהבחורות קופצות אליו כשאתה עוצר ברמזור.

תקציר תולדות הדיפנדר

(זאת הגרסא הארוכה) באמצע שנות השמונים החברה בלנדרובר זנחו את קפיצי העלים הארכאיים לטובת קפיצי סליל בארבעת הפינות, מערכת מתלים שהוכיחה עצמה באותו הזמן כעשור בריינג'רובר.  הרכב המעודכן נקרא לנדרובר 90 או 110, לפי מרחק הסרנים. בתחילת שנות התשעים, עם הצגתו של הלנדרובר דיסקברי, הוחלט למתג את הלנדרובר הוותיק בשם חדש - וכך נולד לנד-רובר דיפנדר.

החידוש המשמעותי בדיפנדר היה מנוע דיזל מוגדש טורבו, אבל בגדול הדיפנדר נשאר נאמן לעיצוב הלנדרוברי האיקוני, ונבנה באופן המאפשר הרכבה ידנית בכל מקום בעולם, ללא תהליכי ייצור מורכבים או יקרים. בזכות תכונותיו הפרקטיות וקשיחותו נבחר הדיפנדר להיות רכב השטח האולטימטיבי במקומות רבים על פני הגלובוס, אח רק לרכבי השטח הספרטניים של טויוטה.

לישראל הדיפנדר מיובא החל משנת 1994. במדריך זה נסקור את הדגמים הקיימים בארץ, וכיצד לבדוק דיפנדר משומש. אני יוצא מנקודת הנחה שדיפנדר הוא לא רכב שטח ראשון, ורוב הרוכשים יגיעו אליו עם נסיון מעשי. לכן לא נכנסתי לרמת פירוט של כל הבדיקות הרגילות הנכונות לכל רכב שטח.  לכן, אנא קראו את המדריך הוותיק של חנן לבדיקת ג'יפ CJ לפני קניה . מפורטות שם הבדיקות הכלליות שיש לבדוק כל רכב שטח משומש. המדריך הזה בא להצביע על נקודות התורפה הידועות של הדיפנדר.

היצע דגמי הדפנדר הקיימים בשוק הישראלי

הדפנדר  מגיע בשלוש מידות, המכונות במספר על פי אורך בסיס הגלגלים באינצ'ים (לא בדיוק, אבל קרוב מאוד לאורך בסיס הגלגלים האמיתי).

>>> דפנדר 90 הוא הדגם הקצר והסקסי.  קיים בשתי גרסאות מרכב שלוש דלתות.  הפתוח נקרא Soft Top או ST, והסגור Hard Top או HT. בנוסף קיימת רמת גימור גבוהה- קאונטי County. מעבר לכך קיימים בארץ קומץ דיפנדר 90 "אמריקאיים" פתוחים שיובאו בייבוא אישי, שמעבר לאיבזור מיוחד, כוללים גם מנוע V8 מוזרק וגיר אוטומטי.

>>> דפנדר 110 הוא הדגם הארוך. קיים בשלוש גרסאות מרכב עיקריות: פתוח ST, סגור 3 דלתות HT(נדיר למדי בידיים פרטיות) וסגור 5 דלתות המכונה Station Wagon או SW - זהו הדפנדר הנפוץ ביותר בארץ.  יש גם SW ברמת גימור קאונטי הכוללת בין השאר Leveler שהוא מנגנון שמטרתו לשמור על גובה קבוע של הרכב במצב ריק או עמוס, בלי להקשיח את הקפיצים. בנוסף, קיימות בקטלוג  גרסאות טנדר של ה110, רגילה וHigh capacity או HCPU, אבל בארץ גרסאות הטנדר לא קיימות בשוק המשומשים.  לכל גרסאות המרכב של ה110 קיימת גם גרסת heavy duty או HD שמשקלו הכולל 3500 ק"ג במקום 3050 המקסימליים של  הדיפנדר הרגיל.

>>> דפנדר 130 הוא טנדר חד קבינה או דבל קבינה, במשקל כולל 3500 ק"ג, נדיר למדי בארץ בידיים פרטיות.

שיפורים

יותר אפילו מלנדרוברים אחרים, יש לדיפנדרים ה-מ-ו-ן אפשרויות לשיפור.  בין שיפורים מינוריים בטעם טוב לבין הפיכת הרכב למפלצת עבירות או מסעות.  היריעה קצרה מכדי לפרט את כולם, ואם מצאתם בלוח זה או אחר דיפנדר משופר, זו יכולה להיות הזדמנות להרוויח המון כסף על חשבון מי שבנה אותו. אתם מוזמנים להתייעץ איתי ועם החברים הוותיקים בפורום לנדרובר.

מבחר המנועים בדיפנדרים ישראלים

• בנזין V8 בנפח 3500 סמ"ק המוזן על ידי צמד קרבורטורים. המנוע הוא מנוע "רובר V8" הוותיק בעל בלוק אלומיניום, המבוסס על מנוע ביואיק אמריקאי ישן נושן. צמד קרבורטורים SU מזינים את תערובת האוויר והדלק למנוע.

• Tdi 200 הוא מנוע דיזל 4 בוכנות בנפח 2500 סמ"ק, מוגדש טורבו. קיים בשנים 94-95.

• Tdi 300 הוא גרסה מתקדמת יותר של מנוע הדיזל 4 בוכנות, גם הוא בנפח2500 סמ"ק ומוגדש טורבו. קיים בשנים 95 עד 98.

• Td5 הוא מנוע 5 בוכנות, מוגדש טורבו, עם מערכת הזרקה ממוחשבת מתקדמת. קיים משנת 1999 ועד 2007.

• בשנת 2008 יצוידו הדיפנדרים במנוע טורבו-דיזל, הלקוח מהדור האחרון של פורד טרנזיט.

המנועים הנפוצים ביותר בארץ הם הTdi300 והTd5 והבחירה דה-פקטו היא בינהם.

אז מה עדיף? בנזין או דיזל? Tdi או Td5 ?

רוב מי שיקנה דיפנדר, יקנה דיזל. לא כי זה יותר או פחות טוב, אלא בגלל שאין יותר מעשרים בנזינים בארץ הקודש, וכולם משנתון 94. מי שבכל זאת מצא בנזין, יעריך את השקט שלו לעומת הדיזלים וצריך להתכונן להוצאות דלק משמעותיות.

Tdi300  ניתן לתחזוקה קלה ופשוטה באמצעים "ביתיים". לTd5  כבר צריך מדי פעם גישה לסורק תקלות (אפשר לשלם למוסך כל פעם שצריך). אבל מתחת להכל, זה עדיין מנוע- עם בלוק, בוכנות, טלטלים ומזרקים- וגם אותו אפשר לתחזק בבית, עם קצת יותר אומץ. חשוב לקחת בחשבון שחלקי מערכת ההזרקה יקרים יותר. לא רק בגלל האלקטרוניקה, אלא בעיקר בגלל שמדובר ביחידות הזרקה (unit injector), שהם מזרקים מאוד יקרים, ודורשים חלקים יקרים מסביב. במנוע הישן יש מערכת הזרקה פרימיטיבית (מבוססת משאבה רוטורית של בוש) והחלקים בה זולים וזמינים יותר כמשומשים.

עובדתית, הTd5  יותר אמין מהTdi  בכל השנתונים. הוא יותר חדש,  וזה גם מוסיף לאמינות. ברם, הTd5 סובל מלפחות תקלה אחת נפוצה יחסית, שהיא בגדר קטסטרופה בשנתונים הראשונים 99-2000. ספיגה של שמן בחוטי הפיקוד של המזרקים שגורמת לפסילת צמת החשמל במקרה הטוב, ופסילת המחשב במקרה הרע... ובכל מקרה זה הרבה כסף (נרחיב בהמשך). מעבר לכך, כל תקלה במערכת ההזרקה- עולה הרבה. החל במשאבת סולר שעולה כמה אלפי שקלים וכלה במזרק שעולה.... ועולה... אבל התקלות נדירות יחסית לTdi , שגם הוא לא רכב עם בעיות מרובות.

ניתן לסכם את סוגיות המנועים כבחירה בין רכב אמין יותר עם חלקים יקרים (אם כבר הלך משהו במנוע- צריך להכין בוחטה), לבין רכב אמין פחות (אבל עדיין בסדר גמור) עם חלקים זולים.  היתרון העיקרי של הTd5  הוא שהוא יותר חדש. רכב יותר חדש = פחות בעיות.

עד עכשיו הסתכלנו מכיוון של אמינות, תחזוקה ועלויות. אבל המנוע בTd5 גם יותר טוב בכביש, ומניע את הרכב למהירויות גבוהות יותר. אם זה לא מספיק, קיימים בשוק פתרונות להעלאת הספק המנוע הזה באופן משמעותי מאד, על ידי תכנות מחדש או החלפת צ'יפ המחשב. גם את הTdi אפשר לחזק על ידי אינטרקולר מוגדל, כיול של משאבת הדלק ועוד.

החיים עם דיפנדר

אם אתה קושר גורלך בגורלו של דיפנדר, בכל זמן נתון תהיה לך תקלה קטנה ומעצבנת אחת לפחות באוטו. על פי רוב זה משהו שלא צריך לתקן, ואפשר לחיות איתו שנים רבות. נגיד, מנורת איתות שלא עובדת. הקורא הנבון שואל את עצמו בוודאי- למה לא להחליף את הנורה? התשובה ברורה לכל בעל דיפנדר. זו לא הנורה. זו המנורה שאטומה באופן מושלם, ולכן המים שנכנסים אליה כתוצאה מכוחות טבע אדירים כמו גשם בחורף או טל בקיץ לא יוצאים וגורמים לקורוזיה ההופכת את הנורה לחלק אינטגרלי מגוף המנורה. אם תתקן- הטבע אינו סובל חלל ריק, והשניה תפסיק לעבוד. ואם, ברגע סינגולרי פלאי אחד כל המנורות בדיפנדר יעבדו, מייד יצא מהמקום הפלסטיק שמסביב לכפתור נעילה של הדלת... שוב, משהו שאפשר לחיות איתו, לא רציני, אבל מעצבן.

 
ולמרות זאת, בגדול, הרכב אמין. תקלות קטסטרופליות  נדירות,  גם בכלי רכב מוזנחים ממש. גם עם מכלולים שהוספדו, ובתוכם שמנים לא מתאימים בעליל (אם בכלל) אפשר להמשיך עשרות אם לא מאות אלפי קילומטרים,     ויש דוגמאות שיוכיחו את זה,  מתועדות היטב בפורום ג'יפולוג.

יש מכללים שנועדו להיכשל.  על רובם כתוב שם הייצרן  "לוקאס". בתור רכב המבוסס על חשמל של לוקאס, היתרון של הTdi הישן הוא במיעוט החשמל (תאורה וצופר, בגדול), ולכן מעט חלקים של לוקאס. למרבה המזל בTd5  כבר אין חלקים של לוקאס, כי אם היו, הוא לא היה זז מטר. חלק אחד שלא כתוב עליו לוקאס וקיצו ידוע מראש - משאבת קלאץ'. מספרים שיש מספר לחיצות לא ידוע, אך קבוע מראש, עד שאין קלאצ' (והרמז לזה, אגב, הוא שהנעל שלך נמסה מנוזל הידראולי שמטפטף עליה). אך למרות הזוועות המתוארות לעיל, השורה התחתונה היא כי יחסית לשנתונים ולהתעללות שהוא עובר כרכב שטח לשטח אמיתי - הדיפנדר רכב אמין, ואת סיפורי הזוועה- קחו בערבון מוגבל.

אז מה בודקים בדפנדר משומש המועמד לרכישה?

קודם כל, וזה חשוב כשקונים כל רכב שטח משומש, ועל אחת כמה וכמה לנדרובר משומש - רכב שנראה טוב, שלם, הרמוני, ומטופל- הוא בדרך כלל באמת במצב טוב. רכב מוזנח חיצונית, יהיה על פי רוב מוזנח גם מבחינה מכנית. קיימים "סימנים מעידים" דוגמת מגן הגחון המקורי, שכאשר הוא עקום וחלוד- מדובר ברכב מוזנח או שעבר התעללות כמו בתמונה משמאל. יש יוצאים מהכלל, אבל הם מעטים, ואפשר לראות מייד שמדובר בבעלים שלא אכפת לו איך הרכב נראה, אבל הוא מטפל באדיקות בכל פיפס שלא עובד.

ניירת- בגלל שהרבה דיפנדרים נרכשו ממכרזים, חשוב לבדוק היטב בניירת על מנת לדעת מה מקוריותו. בדרך כלל, רכב שעבר כבר יד אחת מאז המכרז, יש סיכוי טוב שיהיה במצב טוב לא פחות מרכב שביד הראשונה שלו היה בחברת טיולים, דבר שאין לו שום רמז ברשיון. כרגיל, חשוב לוודא שהאדם מולכם הוא בעל הרכב, ואם מדובר בסוחר- לוודא שהוא בעל רשיון לסחר ברכב (המבטיח אחריות מסויימת), ולא "סוחר מוסווה".

מרכב, בחוץ ובפנים

מצב חיצוני:  תוך כדי טיול סביב לרכב, הבט בקו המותניים. הוא צריך להיות ישר, מהפינה של הכנף הקדמית, דרך קיר האש והדלתות ועד לירכתיים. קו מותניים לא ישר מעיד על רכב שפורק והורכב. עוד עדות לרכב עם צבע מקורי היא תשעה ניטים בכל צד ב110 סגור, מאחורי דלתות הנוסעים, אשר אינם צבועים. הניטים הללו מוכנסים בסוף תהליך ההרכבה של הרכב, לאחר הצביעה.  

מצב פנימי: הפלסטיקים של לנדרובר קשים להשגה. וודא שכל החלקים קיימים, שלמים וכל המתגים והבקרים עובדים. המושבים הקדמיים נוטים להיסדק ולהישבר באזור ציר המשענת. בדיפנדרים רבים שיצאו ממכרזי מג"ב, היה חור בו הותקן פנס גישוש  (בתמונה).  וודא כי החור נסגר במקצועיות ואטום כהלכה. תקרה- ריפוד התקרה צונח עם השנים. תקרה חדשה (מפירוק) תעלה כמה מאות שקלים בחברת המזרח.

חלודות. מה, דיפנדר מחליד? הוא לא אמור להיות עשוי מאלומיניום?

נכון, אלומיניום לא מחליד כמו פלדה. אבל יש בדפנדר גם פלדה, והיא מחלידה ועוד איך... חלודה בקיר האש: מחלה מוכרת, אבל זה לא אומר שכדאי להקל בה ראש, מאוד קשה לסדר אותה. כדאי להזיז את הגומיה שסביב הדלת ולבדוק (ראה תמונה). אם החלודה בקיר האש סביב צירי הדלתות הקדמיות רק בחיתוליה- אפשר לפתור את העניין בזול, יחסית. יותר מזה- דורש פירוק כל הרכב והחלפת קיר האש.  חשוב לחפש נקודות חלודה בכל המקומות בהם מחוברים חלקי פח לחלקי אלומיניום- קו המותניים של הרכב, וכל הפינות.

עוד נקודה חשובה לחיפוש חלודה - תחתית קיר האש (בתמונות הבאות: שתיים ראשונות,  קיר אש נקי, בשלישית- חלודה חמורה). בפנל המשופע שמתחבר לרצפה- לא נורא, אבל צריך לתקן בזמן על ידי חיתוך החלק הנגוע והחלפתו בפח חדש, או באלומיניום. אם החלודה כבר עלתה למעלה עד לחלק הניצב של קיר האש- עבור לדיפנדר הבא. כי שוב, נדרשת החלפת קיר האש.

חלודות בדלתות (בתמונות- דלת "נקיה" מול דלת חלודה) גם היא בעיה מוכרת, והפתרון עשוי להיות יקר, אם מדובר ברקבון ממשי שכבר מאכל את פרופילי הפח. כשהדלת פתוחה, אפשר להסתכל על הפרופיל התחתון שלה, ולראות מה מצבו. רקבון מעיד על כך שהדלת לקראת סוף ימיה.

נקודת תורפה נוספת בדלתות, היא שבר בסרגל שלפני כפתור הנעילה של הדלת. תיקון פשוט יחסית, שיחזור על עצמו כל כמה שנים אם טורקים את הדלת בכוח. בתמונות ניתן לראות דיפון דלת שלם המעיד על פי רוב כי מאחוריו הסרגל שלם, ודיפון שבור המעיד על דלת שבורה.

משנת 2002 דלת תא המטען, ומשנת 2004 כל הדלתות עשויות מקשה אחת, אלומיניום בלבד. הבעיות המתוארות לעיל נפתרו עם החלפת סוג הדלתות. החדשות הטובות הן שכיוון שדיפנדרים חדשים מפורקים לצורך דיגומים שונים, קיימות בחברת המזרח דלתות קדמיות רבות, חדשות, מפירוק. עוד באזור הדלתות- צירי הדלתות מפתחים חופש עם השנים. לא נורא, אבל מטריד.

בדיקת השלדה

חלודות: בדוק אם יש מדרגות שמחוברות לשלדה עם פלטות (בצדדים וגם על הפגוש האחורי). אם כן, יכול מאוד להיות שהשלדה מתחת חלודה עד כדי חורים. לא בעיה לתקן, אבל מדובר בלא מעט עבודה הדורשת מיומנות בריתוך שלדות. נקודות תורפה נוספות בהן כדאי לחפש חלודות הן הפגוש האחורי- בצידו הפנימי (נוטה לאגור בוץ רטוב), והחיצוני (מחליד כך סתם) וכל תושבות המרכב היוצאות מהשלדה (גם הן חלולות ונוטות לאגור בוץ רטוב). החלק הטוב הוא כי כל חלקי השלדה זמינים להחלפה (באנגליה, לא בארץ), אך שוב- נדרשת מיומנות גבוהה מאוד על מנת לבצע את העבודה. בקיצור – עדיף להמנע מכך.

סדקים: חפשו סדקים במקום המועד היחיד- תושבת המרכב של אמצע הרכב, מאחורי הדלת ב110 בעלי גג ברזנט, בדיוק מתחת לחיבור קשת ההתהפכות. הסדק יופיע על פי רוב ממש בחיבור תושבת המרכב לקורת השלדה הראשית.

מצב מכאני

מערכת קירור: מיכל עיבוי מפלסטיק מחליפים כל 7 שנים, יחד עם כל צנרת המים. בכל אוטו- לא רק בלנדרובר. בדוק מתי הוחלפה הצנרת- תאריך הייצור מוטבע עליה. סט צינורות שלם עולה כמה מאות שקלים.

רצועת תזמון: בשנים 95-96 היתה גלגלת מסוג מסוים שגרם לבעיות. מאז היא הוחלפה, וכל מי שמטפל ברצועת התזמון מרכיב את הגלגלת המשופרת, ובזה נגמרת הבעיה. בדוק מתי בוצע טיפול החלפת רצועת תזמון. עוד על החלפת רצועת תזמון בTdi300.

מגדש טורבו: פרק את הצינור בכניסה לטורבו (מפילטר האוויר, בצידו האחורי של המגדש). בעזרת האצבע (כאשר המנוע כבוי, כמובן) – ניתן לחוש אם יש חופש בציר הטורבו. מותר חופש קטן מאוד, וחופש גדול יותר יורגש. הסימן הטוב ביותר לטורבו שעבר זמנו הוא סימני שמן סביב הציר המעידים על ציר שחוק.

חופשים במערכת ההנעה: תופעה של חופש מורגש בהעברת הילוכים היא מקובלת ומותרת. ניתן להרגיש את החופש בעזיבת דוושת הגז בעת האצה. עדיין יש לבדוק את מקור החופש. הסר את ה"קאפות" – כיסויי הפלסטיק שעל הפלאנג'ים בסרנים. בסרן אחורי של דיפנדר 90 אין קאפות על הפלאנג'ים האחוריים כיוון שהציריה והפלאנג' הם יחידה אחת. עם הסרת הכיסוי ניתן לראות את השיניים שבין הציריה לפלאנג'. טלטל את הגלגל קדימה ואחורה- האם יש חופש נראה לעין בין הציריה לפלאנג'? האם שיני ההזחה בציריה קיבלו צורת "סכין"? האם שיני ההזחה בפלאנג' קיבלו צורה זו? אם שיני ההזחה עברו דפורמציה, נדרשת החלפה, ויפה שעה אחת קודם, ורצוי עוד יותר לציריה מחוזקת עם פלאנג' מחוזק. בתמונות- פלאנג' מקורי, ופלאנג' של ציריה מחוזקת.

בשוכבך מתחת לרכב, כאשר הגיר בהילוך ובלם החניה משוחרר, אחוז את שני צירי היציאה מתיבת ההעברה וסובב אותם זה מול זה. אם יש חופש גדול בין שני הצירים, זהו חופש בדיפרנציאל המרכזי ותיבת ההעברה שחוקה.

סובב את גל ההינע האחורי. אם הגל מסתובב יותר משמינית סיבוב לפני שהרכב נוסע (לאחר שנפסל חופש בין הציריות לפלאנג'ים) יש חופש בדיפרנציאל. בד"כ יתלווה לחופש זה רעש שריקה מהדיפרנציאל בנסיעה במהירות גבוהה. אם קיימת נעילה אוטומטית (דטרויט לוקר) בסרן האחורי, צפה לחופש של עד רבע סיבוב.

תיבת העברה: בדגמים ישנים,הציר שמגיע מהגיר וניכנס לתיבת ההעברה מקבל חופש. שיני ההזחה נשחקות, בהתחלה מורגש חופש במערכת ההנעה ובסוף בכשל של החלק.  בדגמים החדשים , ניקדחו 4 חורים לשימון שיני ההזחה שגם הוארכו באינץ' אחד, והתופעה כמעט ולא קיימת. בדוק את המספר הסידורי של תיבת ההעברה:

אם נגמר באותיות A או B לא ניתן להחליף לחלק חדש , צריך להחליף לחלק זהה לישן - FRC5428
אם ניגמר באות C ומעלה - אפשר להחליף לחלק משופר.
אם ניגמר באות F ומעלה - מיוצר עם החלק המשופר - ולכן לא צריך להחליף.
 

גלי הינע, צלבים: בשכיבה מתחת לרכב, כאשר בלם החניה משוחרר ותיבת ההילוכים בניוטרל, בדוק חופשים בצלבים על ידי הזזת שני צידי הגל זה מול זה, בכיווני הפעולה של הצלב. בדוק גם כי ארבעת הברגים המחברים את הצלב לפלאנג' הדוקים.

מתלים  והיגוי

מוט פנהרד: חופש בבוקסה העליונה של הפנהרד נפוץ, וגורם לשיוט בנסיעה. ניתן להבחין בתזוזת המוט כאשר מביטים בו  עם הזזת ההגה לצדדים במהירות. גם אם אין חופש, חשוב לשים לב אם מותקנת בוקסה ישנה ושחוקה (ומהודקת למוות על מנת למנוע את החופש לקראת מכירת הרכב) או בוקסה במצב טוב.

"תפוח" של זרוע הA במתלה האחורי: בתפוח נוצר חופש עם השנים, אשר גורם למכה חזקה בתחילת נסיעה. תפוח חדש עולה כמה מאות שקלים.

 פרט לכך, בדוק חופשים בזרועות המתלים (על פי רוב על ידי אחיזה במוט והזזתו כאשר הרכב בניוטרל), נזילות בבולמי הזעזועים, וכיו"ב.

נזילות בתיבת ההגה: נפוצות למדי,  אך ניתן להתגבר עליהן בקלות. חופש מורגש בהגה, בנוסף לנזילה, מעיד על תיבת הגה הדורשת החלפה. נזילה ללא חופש ניתנת לטיפול במקרים רבים על ידי החלפת מחזירי שמן בלבד. בכל זאת נדרשת זהירות, כיוון שקשה להעריך את מצבה של תיבת ההגה ללא פירוקה מהרכב.

גלגלים וצמיגים

קיימים שני סוגי חישוקים מקוריים. חישוק ברוחב 6" לצמיגים בעלי אבוב (Tube-type), וחישוק HD ברוחב 6.5" לטיובלס. יש חישוקים צבאיים, נדירים מאוד בכלי רכב אזרחיים, ברוחב 6.5, עם אופסט של כמה מילימטרים יותר מחישוק הHD הרגיל, אשר נראים כמו החישוקים הצרים ומיועדים גם הם לטיובלס. חשוב לשים לב לכיתוב על החישוק- TUBELESS, על מנת להיות בטוחים שלא תצטרכו להחליף חישוקים בעתיד, לצורך החלפת צמיגים. בתמונות חישוק טיובלס שחור וחישוק לפנימית, לבן.

מערכת חשמל

צמת חשמל בTd5: בדוק אם יש שמן בקונקטור שמחובר למנוע בצד ימין למטה. אם כן- החלפת הצמה עולה קרוב ל1000 ₪, ואי החלפתה בזמן תגרום נזק למנוע. אם כבר יש שמן בצמה, חובה לבדוק אם הוא לא הגיע למחשב או לסלילים של המזרקים. אם כן- תיקון יקר מאוד. בדוק את הצמה בצידה השני, בחיבור למחשב מתחת למושב הנוסע (בתמונה) – אם יש שמן בקונקטור, יש להחליף את הצמה מייד ויש חשש לנזק למחשב.

מנורות: הפנסים האדומים האחוריים נמסים עם השנים. התחלת ההמסה נראית ככתם לבן על הפנס- ראה תמונה. בנוסף, הפנסים ה"קטנים" האחרים מוצפים במים ומפתחים קורוזיה. בכל מקרה החלפת מנורה בעלות של כמה עשרות שקלים הכרחית.

חימום ומיזוג אויר

חימום: רדיאטור החימום המקורי, במיוחד בדיפנדרים יוצאי שירות המדינה (בהם לא היתה הקפדה יתרה על נוזל קירור איכותי) נרקבים עם השנים. בדיפנדרים רבים בוטל החימום על ידי חיבור "לולאה" של צינור בין שני הפתחים בראש המנוע המיועדים להזרמת נוזל קירור חם אל הרדיאטור וממנו. רדיאטור חימום חדש אינו יקר במיוחד, אך החלפתו היא עבודה מלוכלכת ומעיקה.

מזגן: תמונות של מערכת מזגן מקורית:

גריל בולט הוא סימן ההיכר של רכב בעל  מזגן מקורי:

מזגן ישראלי (אוטוקור), וגריל של רכב ללא מזגן מקורי:

סיכום - איך קונים דיפנדר?

כדאי לקנות דיפנדר יד ראשונה, פרטי, עם 100 אלף קילומטרים, צבוע בצבע הירוק המקורי שלו, משופר בטעם ושלא נסע מעולם בשטח. אבל אין כאלו. מי שהוציא די הרבה כסף על דיפנדר חדש עשה זאת בשביל לקחת אותו לשטח, להעמיס עליו, לתת לנהגים לא מנוסים לנהוג בו, ובאופן כללי לטחון לו את הצורה. הנהג הממוצע של הדיפנדר ביד הראשונה היה או הבעלים הישיר שלו, מדריך טיולים שמעמיס יום אחר יום 10 מטיילים על ציודם רק כדי להפחיד אותם בנסיעת שטח, או מישהו שאפילו לא מכיר את הבעלים הישיר (אתם משלמי המסים), למשל אותו רב"ש משופם המפיג את שעמומו על ידי ישבנה המדושן מערגליות של חיילת החיב"ה שצירפו אליו לסיור, כמו גם בניסויים אכזריים ב"ג'יפ" שנתנו לו. רוב הדיפנדרים עמדו במשימה בכבוד, וממשיכים לסוע בשטח טוב יותר מכל רכב אחר גם עם 400 ו500 אלף קילומטרים באמתחתם. ועם זאת מי שבודק דיפנדר משומש, טוב אם יבין כי לא מדובר בטויוטה קורולה. גם לא בלנדקרוזר. דיפנדר קונים מאהבה, או לא קונים בכלל.

בהצלחה!