היום אני מביט החוצה לחנייה, ואמנם עשיתי סיבוב, אבל חזרתי לאותו מקום. Jeep. והנה אני שוב בטיול ג'יפים בלבד, שיירה של כלי רכב זהים, או כך נדמה במבט ראשון (של עיוור). "ג'יפים אינדיאנים". בישראל עוד אפשר להשתמש במילים כמו "אינדיאנים" בחופשיות, מי כבר קורא אתרי נישה בשפה העברית? המכנה המשותף של הכלים האלו מנוסח כך: כלי רכב מתוצרת Jeep, בעל מרכב אחוד – Unibody. להבדיל מהמין השני של ג'יפ: האוניברסלי, הפתוח, סיקס, סופה ורנגלר. הג'יפים הסגורים, בתצורת סטיישן, עם זוג סרנים חיים, המכונים צ'רוקי וגראנד-צ'רוקי, הם במרכז הבמה היום.
המשימה העיתונאית היא, ובכן, לכתוב על אנשי ומכונות פורום האינדיאנים בג'יפולוג. היא מוטלת עלי לא רק כי אני צריך לכתוב משהו מדי פעם כדי לא לשכוח איך עושים את זה, אלא כי אני נשארתי חבר המערכת הנאמן למותג Jeep אחרי עשר שנים (גילוי נאות: ברלי נאמן עוד יותר, עם הסופה שלו, שהחליפה את הקודמת רק בגלל שנגנבה. סיפור עצוב).
אני מכיר את בעלי האינדיאנים היטב. אנחנו נפגשים פיזית רק פעם או פעמיים בשנה, במפגש ג'יפולוג הגדול בסתיו ובמפגש האינדיאנים באביב (שיערך בדיוק בעוד שבוע, ביום שישי ה18 לחודש בהר חורשן - אל תגידו לא ידעתי), אבל וירטואלית כמעט כל יום, כך זה מרגיש, אחים לתת-פורום טכני בג'יפולוג. בוכים זה לזה (על תקלה מעצבנת במערכת החימום) עוזרים זה לזה (בהמלצה על חנות אינטרנט בערבות ארקנסו שמחזיקה את הפתרון ב15$), חולקים רשימות שיפורים ותמונות. הרבה תמונות.
יש בג'יפולוג קבוצות תמיכה מבוססות מותג רבות, חלקן טבעיות לגמרי בהווצרותן. סוזוקי – סטודנטים תפרנים, טויוטה – טיפוסים מיושבים שרואים את העולם דרך החור של הגרוש ולא אכפת להם לאחר, אנשי הסיקס והסופה - שמרנים, נאמנים לדגל, אנשי לנדרובר - פגועי הנפש, הקורבנות הנצחיים. יש הרבה מותגים אחרים שאינם כה חזקים במהות ולכן גם המועדונים שלהם קמים ונעלמים שוב ושוב – מיצובישי, ניסאן, איסוזו, וכיו"ב, בלי לפגוע באף אחד. כל פעם שאנחנו נפגשים עם קבוצה כזאת, השאלות שעליהם אנחנו מנסים לקבל תשובה אחידות: מה מייחד את הרכב הזה שלכבודו התכנסנו כאן היום? למה בחרתם בו? למי הוא מתאים ולמי פחות (זה הצד המעשי של ג'יפולוג, שתמיד חייב להכנס איכשהו). אני לא אוביקטיבי, ולמען האמת אני חושד בכל אדם שטוען לאוביקטיביות. אבל היום אני ממש חלק מהחבורה. אני נאמן כבר חמש שנים לצ'רוקי XJ חבוט, ויש לי תשובה משלי לשאלה למה צ'רוקי, אותה אשמור לסוף.
קבענו איפה שג'יפאים קובעים פגישות שטח לא מחייבות של שישי אחה"צ: בספסלים למרגלות הר חורשן. על כוסות זכוכית קטנות של קפה עם הל (לא שונה מכל קבוצת ג'יפאים ישראלית אחרת), התאספנו שמונה אינדיאנים. אינדיאנים? הצחקתי אותכם. לא נראים כמו צ'יפים עזי נפש ועטורי נוצות, למען האמת – קרחים, ממושקפים, כרס בירה. כולם קיבלו פס מהאשה, ודד-ליין לחזור לארוחת שבת אצל החמות. אנשים מיושבים. וזה המאפיין הראשון של הג'יפים האינדיאנים: לא לצעירים, ולא רכב ראשון.
כולם כאן עברו כברת דרך בשטח. דני "השועל", קמב"ץ השבט הלא רשמי, בעל וותק של תריסר שנים בשטח, רובן על סיקס משופר ואהוב, שהגיע לכדי מיצוי. מה זה מיצוי? דני פשוט שבר אותו לחתיכות, פעם אחת יותר מדי... החליף אותו גראנד צ'רוקי ZJ מודל 97', הקלאסיקה של האינדיאנים הישראלים. אסף, מכונאי בן מכונאים (מוסך אקספרס בפתח תקווה), בשטח מאז ילדות. סיקס, סופה, שיפורים, טיולים ברחבי הארץ. התזמון שלו למעבר לאינדיאני (צ'רוקי XJ מודל 2001) אופייני גם הוא – חתונה, התברגנות, מקום לילדים. רונן בכלל עבר את כל ספקטרום רכבי השטח היפאנים – ויטארה ("הלך מנוע. פעמיים!") מיצובישי פאג'רו קינג ("כבד, זבל") ואיסוזו טרופר, עד שנחת במקרה על גראנד צ'רוקי WJ, ומיד עם ליטוף הדוושה ברגל, ידע שזוהי המיועדת. "תגובת מצערת" קוראים לזה.
וזה המאפיין השני של הג'יפים אינדיאנים: מנוע בייבי, מנוע! כן, כל הקלישאות נכונות. ג'יפ צ'רוקי זה קודם כל מנוע השש הטורי הנפלא של ג'יפ, על מרכב קל משקל (צ'רוקי שוקל לא הרבה יותר מ1,400 קילוגרם, כמו ויטארה ארוכה, עובדה שמפתיעה הרבה אנשים). וגראנד צ'רוקי אמנם גדול מעט יותר, אבל מתהדר במנוע V8 עתיר נפח והספק שיותר ממפצה על המשקל. המנועים האלו, הם הלב של המכונות האלו, הנשמה, הסיבה לקיום. תראו לנו עוד רכב שטח מפנק משנות ה90' שמפרפר ביציאה מרמזורים. בעידן שבו רכב שטח בישראל היה כמעט בהגדרה דיזל יפאני עצל, הג'יפ האמיתי הוא מלך. לא מפתיע אם כן לגלות שאהבה בסיסית, מוקדמת, לרכב אמריקאי ולמה שעומד בבסיסו – דוושת גז – מאפיינת את החברים שהתכנסו פה היום. “כוח זמין, תאוצה, muscle car אמריקאי לכל דבר, במרכב של ג'יפ". מה עוד עומד בבסיס האידאל האמריקאי? פינוקים. כשעם ישראל גילה את חלונות החשמל בסופר-לאנסר שלו, ג'יפ גראנד צ'רוקי היה פסגת ההדר, עם ריפודי עור, גג נפתח חשמלי, מושבים מתכווננים עם כפתורים, פול אוטומט ופול חשמל.
אז, כן, מאפיין מספר שלוש – ג'יפאים אינדיאנים הם טיפוסים מתפנקים. חלקם מפילים את זה על "האשה"... "למען שלום בית, היא לא הסכימה להכנס לסיקס...”. לא צריך להתנצל. יש הגיון רב בג'יפ סגור, מחומם, עם רדיו – סליחה דיסק – סליחה חיבור לאייפד – בדרך לטיול שטפונות באמצע הלילה. החוויה של נהיגה עם חרמונית ומגפיים היא נחמדה בחורף הראשון והשני אחרי השחרור משרות סדיר, אבל באיזשהו שלב החרמונית שגנבתם מהרס"פ כבר קטנה על הכרס, וקשוחי הסיקסאים מוצאים את עצמם בחורף, בימים הטובים ביותר לטיול מדברי, בבית.
מאפיין רביעי – האינדיאני המפנק ביותר הוא עדיין בן זונה של ג'יפ. “סופה משפחתית" מגדיר אסף את הXJ האפור שלו. מערכת מתלים לונג-ארם, יחסי העברה מקוצרים בסרנים ובטרנספר, גלגלי 33 אינץ', נעילות כמובן, פרזול איכותי מכל הכיוונים, כל אלו מצטרפים ליתרונות הטכניים המולדים של הצ'רוקי והופכים אותו לרכב טיולים ועבירות מעולה. בבסיס, הרי זוהי סופה – שני סרנים חיים, מנוע אימתני, אבל עם יתרונות: גיר אוטומטי ארבעה הילוכים, טרנספר חמישה מצבים חזק (NV242 – ומי שזה לא הטרנספר המקורי ברכבו, מחליף לאחד כזה בעלות לא גבוהה), מערכת מתלים גמישה שקל מאד להגביהה ולשפר בלי היכר, בסיס גלגלים אידיאלי – קצר יותר מסופה, ארוך יותר מרנגלר – ומשקל נמוך. לפחות בצ'רוקי.
על תואר הרכב המשופר ביותר במפגש הזה מתחרה בצ'רוקי של אסף הגראנד-צ'רוקי ZJ מודל 94' אדום של יוסי, שנראה כמו קרון המלחמה המקורי מהמערבונים. עטור ברזל שחור מכל הכיוונים, כולל פגוש AEV נדיר, מוגבה 7 אינץ' על זרועות ארוכות תוצרת קלייטון, בולמי מרוץ FOX... מה זה כל המותגים האלו, תשאלו, והמושגים, וראשי התיבות – LA, BPE, JKS... לאינדיאנים שפה משלהם, שפת שבט הצ'רוקי. רוצים ללמוד? היכנסו לפורום. או בואו לספסלים בחורשן ביום שישי הבא, להצגה של אינדיאנית מדוברת. מאיפה כל הידע הזה? מאיפה מביאים את שפע החלקים, הקיטים, הפגושים והגגונים, הקפיצים והבולמים והקרבורטורים שעושים סבטוחה ברדיאטורים? והאם שמתם לב שאנחנו בכלל לא מדברים על שיפורים טריביאליים, כמו נעילות דיפרנציאל, שבפורומי המותגים האחרים בג'יפולוג אנשים עוד מתווכחים אם צריך או לא צריך...
מאפיין חמישי – החבר'ה האלו חיות אינטרנט! דוקטורים לג'יפאות, האינדיאני הממוצע יודע הרבה יותר מאשר הסוזוקאי, הלנדרובריסט, ובוודאי שמרוב בעלי היפאנים הבורגנים. אני לא קוטל קנים במה שנוגע לג'יפים, אבל כנראה שנרדמתי בשמירה מזמן, כי החברה האלו עוקפים אותי בסיבוב. פורום ג'יפולוג, פורום ההרדקור של ישראל, הוא אצלהם לא יותר מהסיפתח של הבוקר, מבוא למנות העיקריות בפורומים האמריקאים הכבדים, הנוטפים ידע זמין ומעשי. אי אפשר לעבוד עליהם, והידענות הזאת עוזרת גם לחדשים בתחום – מי שקונה צ'רוקי או גראנד, מצטרף אוטומטית לאחווה הזאת שלא נותנת סיכוי למוסכניקים שרלטנים, כאלו שניזונים מהדם של נהגי רכבי שטח אחרים. להיפך, האינדיאנים מטפחים כך נדמה את המוסכים הספציפיים שלהם, וגם זה עבור אלו שלא עושים כמעט הכל בעצמם. ארנון מלאכי גר עשר דקות מכאן דרך השטח, ומצטרף אלינו עם צ'רוקי כחול מודל 91 בתול, נקי, יד ראשונה, ללא שיפור וללא רבב. מוסך אנדורו שבבעלותו הוא אחד מבעלי תו התקן של השבט. הוא עומד כל יום למבחן מול הלקוחות הידענים ביותר – ושורד. לקולגה שלו במחוז הדרום קוראים אודי מזרחי, והוא מיוצג כאן על ידי לקוח וחבר, שהגיע לפה היום עם ג'יפ מעוט נוצות - גראנד WJ שחור, נקי, בקושי מוגבה, על צמיגי AT. רמי, זה אינדיאני?
אז כן, רמי הוא אחד מ-, אם לא ה-אינדיאני הפעיל הראשון בפורום ג'יפולוג. רמי נזכר בשנות ה90', אז גראנד צ'רוקי לא ממש נחשב לרכב שטח. זה היה תחליף מרצדס לקבלני בניין וערסים עשירים שרצו לגוון. אף ג'יפאי רציני לא ספר אותו כשאך הגיע לארץ בשנת 94' (מה ידענו? פסגת השאיפות היו הדיפנדרים שזה מכבר עשו עלייה...). רמי היה בכלל איש של מכוניות איטלקיות יפות ומהירות, שפתאום אחזה בו ג'ננת השטח. בימים שלפני האינטרנט, הוא קרא מבחנים במגזיני רכב והבין שלגראנד צ'רוקי יש הרבה יותר סוסים מאשר לכל עגלת דיזל מתחרה, ושזה שיש לו שני סרנים חיים זה איכשהו דבר טוב. אז הוא קנה ZJ אפור ונקי, מודל 95' מהכדורגלן אסי דומב. רמי נהנה לאללה מתגובת הדוושה, אבל כבר בטיול השלישי הבין שמשהו לא בסדר פה. הג'יפ המלוקק מגרד עפר ואוכל חרא איפה שהטרופרים והפאג'רואים בכלל לא מתאמצים.
רמי התחיל לחפור באינטרנט שהפציע לחיינו, הגיע לאמריקה, ונשאב לתוך מערבולת המידע, ממנה לא שב עד היום. יחד עם ידידו אודי מזרחי, גילה את פוטנציאל השיפורים והשטח הבלתי נגמר של האינדיאנים, בדיוק בזמן בו הפציעו פורומי השטח באינטרנט הישראלי. כך, פחות או יותר, אנשים כמו רמי התקבצו ביחד סביב הכלים יד שנייה שהקבלנים והכדורגלנים מאסו בהם, ונוצרה סצנת האינדיאנים. היום רמי בפאזה אחרת, את הZJ המשופר בכבדות מכר, והוא נוהג על WJ שחור מודרני ומתון, אינדיאני מבויית.
על תואר הרכב הפחות משופר מתחרה הצ'רוקי של סער. גם הוא אפור, מודל 2001 כמו של אסף - אח לפס הייצור. אבל איזה הבדל, רק מדגיש כמה כל אחד מהכלים האלו הוא בד ציור, בסיס ליצירה אישית. סער טיפוס רגוע, אינדיאני אשכנזי, שבניגוד לאחרים כאן, תמיד אהב דווקא מכוניות קטנות. את שנותיו בשטח בילה על סמוראי, ספורטאז' ושתי ויטארות, ורגע לפני שעשה את המעבר המתוכנן לרכב ליסינג + סיקס, מצא את עצמו עם ליסינג + צ'רוקי. "הצ'רוקי עדיין רכב קטן, לא מרגיש הרבה יותר גדול מהויטארה הארוכה, אבל הרבה יותר כיף". הוא לוקח את עניין השיפורים לאט מהאחרים, אבל ביסודיות ובטוב טעם. הוא מוכיח שצ'רוקי לא צריך יותר מהגבהה מתונה וצמיגי שטח במידה תקנית כדי להיות רכב טיולים משפחתי מצויין.
דלק, מה עם צריכת הדלק? האינדיאנים ניסו להתחמק, אבל לא נתתי להם. הדלק הוא נושא כאוב. כנראה שצריך לגור ממש קרוב לעבודה, כמו רוב החברים כאן, כדי להחזיק ג'יפ עם מנוע V8, או L6. יוצא דופן הוא יוסי, שעדיין דופק קילומטראז' אסטרונומי במושגים של החברה כאן. איך הוא מתמודד? משלם, כמו גבר... מחירי הדלק המטפסים מכאיבים לכל נהג, לכל בעל רכב שטח בפרט, ולבעלים של ג'יפ שנוסע בממוצע 5 וקצת קילומטרים לליטר, זה כבר ממש עינוי, ולכן לא אוהבים לדבר עליו... לי נדמה, שמחירי הדלק עולים כל כך מהר שהאנשים פשוט לא מספיקים להגיב. עצוב, אבל גרעין האינדיאנים לא גדל, ויש לא מעט חברים שעוזבים את התחביב.
כשבאנו לסכם, הבננו מה יש בג'יפים האלו - השילוב של מכלולי שטח טובים על מרכב קל, עולם שיפורים בלתי מוגבל, זמין וזול, מנועים אדירים, קבינות עור מפנקות, קבוצת תמיכה איכותית. אבל יש עוד משהו - וזו הסיבה שאני מחזיק את הצ'רוקי - כי הוא יפה. הכי יפה. אין הרבה חברות ששיחקו אותה עם שני עיצובים בני אלמוות, וJeep היא אחת מהן. הראשון הוא הCJ המקורי, והשני הוא הXJ שהופיע בשנת 84'. הצורה איקונית, המידות מושלמות, הקוים חדים וברורים. קלאסיקה אמיתית, רכב לקנות ולשמור. הנדירות היחסית בישראל מגדילה עוד יותר את ערכו (בארה"ב הם נפוצים כמו פרעושים). ומה עם הגראנד? במילותיו של רונן: "הצ'רוקי רכב סקסי. הגראנד אותו דבר, אבל מנופח, פימפי, מוחצן". גראנד צ'רוקי הוא צ'רוקי-פלוס - מרווח יותר, נוח יותר, חזק יותר, קצת פחות קלאסי. אז הם שותים לילדים שלנו את החסכונות של הלימודים עם סיפון, זה נכון. אבל הי, חיים רק פעם אחת. כל טיול במדבר הוא חד פעמי, ואין דרך טובה יותר מאשר על גבי Jeep.
תודה רבה חברים: סער (XJ אפור 2001), ארנון (XJ כחול 2001), אסף (XJ אפור 2001), דני (ZJ ירוק 1997), יוסי (ZJ אדום 1994), רונן (WJ שחור 2001), רמי (WJ שחור 2001).
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
vBulletin Message