הכלל הראשון של ג'ף היברד (מתחרה ומנצח במרוצי באחה בשנות ה70 וה80, וגורו באגים) לנהיגת שטח מהירה: סע מהר יותר ממה שנדמה לך שאתה יכול, אבל רק כשיש לך לאן לברוח. בשעת בין ערביים על דרך המערכת בגבול ירדן, קילומטרים אחדים לפני יוטבתה, האמר כסוף חדש, שני בשיירה, נוסע מהר מדי וקרוב מדי בתוך ענן האבק של המוביל. גדר ושלט באמצע הדרך מגיחים לפתע מתוך האבק. אני לא יודע מה בדיוק היה המכשול, אבל בלי להאט חתכתי שמאלה, עפנו לשביל הטשטוש, את הגדר עצמה פספסנו בסנטימטרים. חזרנו ימינה לשביל בלי לאבד כמעט מהירות, בדיוק כשיקי שקרל ברכב המוביל מודיע בקשר להיזהר מהבור באמצע השביל. "תודה רבה באמת" הפטיר בקשר קיגלר מהמושב הימני. חייכתי חיוך של מומחה שידע בדיוק מה הוא עושה. כן, בטח. במפתיע, להאמר לא קרה כלום. לא הרגשנו אפילו מכה של סגירת מתלה. אחרי כמה דקות פגשנו את האמר הסיור. התנצלנו בפני אנשי המילואים על הפגיעה בטשטוש. הצטלמנו – שלושה דורות של האמרים – H1 צבאי, H2 וH3. שעה קלה אחרי כבר חושך, ציר הנפט, עשרים דקות לאילת. הכלל של היברד לנהיגת לילה – Never outdrive your headlights. בבאחה 1000 מתקינים שורת פרוז'קטורים על הגג. יותר אורות = יותר מהר. אבל להאמר H3 יש אור גבוה רגיל, וזהו. כבר נכנסתי לקצב טוב על השביל המגעיל הזה, קורדרוי גס עם חריצים עמוקים. ואז חריץ אחד רחב מדי הגיח מהחשיכה ושלח את ההאמר עם ארבעה גלגלים באוויר. שוב הלב יורד לתחתונים, ושוב הנחיתה מוצלחת. רכב פנאי-שטח חדש מאולם התצוגה לא אמור לנחות יפה כל כך. לא אלו שאני מכיר. הלוך בטיסה, חזור בטיסה הנסיבות שהביאו עשרה עיתונאי רכב ישראלים לדהור מבאר-שבע לאילת ולא על אספלט הם השקת דגם 2007 של ההאמר H3. יש לו מנוע משופר, 3.7 ליטר במקום 3.5 ועוד 20 ומשהו כוחות סוס. לא פחות חשוב, המחיר התכווץ. גרסאת אדוונצ'ר עם אבזור בסיסי למדי נמכרת ב330,000 שקלים. בשנה שעברה הם התחילו ב390,000. בצעד אמיץ, חברת UMI שלחה שלושה האמרים מדגם H3 ואיתם H2 אחד בגרסת הטנדר הייחודית SUT, למסע שטח חוצה נגב של 350 קילומטרים. ביום אחד. המסע הזה לא טריביאלי. בוודאי לא בכלי רכב חדשים מאולם התצוגה, ועם דד-ליין של טיסה בשדה התעופה באילת. אי אפשר לאחר. ארגן את המסע צוות "המרכז הישראלי לסיור" בניהולו של יקי שקרל, האחראי על מרוץ השטח הארוך והנחשב ביותר בישראל – ראלי חרמון אילת, הנערך כל שנה מאז 2003. עבור מסע "האמר חוצה נגב" נבחר החלק הדרומי של מסלול הראלי, מבאר שבע, דרך ערד, ציר הגז, מעלה עזגד, נחל אמציה ולאורך גדר המערכת הירדנית עד אילת. זהו מסלול שטח מגוון, חלקים ממנו מהירים ביותר (ציר המערכת הוא ברובו שביל כורכר כבוש היטב) אחרים איטיים וזרועי חריצים בוגדניים (ציר הנפט רץ מערבית לכביש הערבה בקו ישר כמו סרגל, אבל חוצה את כל מניפות הסחף של כל הנחלים שרק אפשר ברצף אינסופי של באמפים). זה אינו מסלול הבוחן את יכולת העבירות של רכב, והוא אפשרי בכל רכב 4X4. אבל לא כל רכב יעמוד בקצב הנדרש.
בייבי האמר מהאמר H3 ציפינו להיות כלי שטח טוב, בהתאם למפרט הטכני. גודל הגלגלים (32 אינץ' עם אופציה ל33 מקורי אם תרצו), זוויות המרכב (37 גישה, 35 נטישה), הגחון הממוגן, נעילת דיפרנציאל, כל אלו רומזים שלא תהיה בעייה לטייל עם האמר בשבילי ומעלות הנגב. לפחות לאט. מה שלא היה ברור בכלל והפתיע לטובה הוא איכות המתלים בנסיעה מהירה. גילינו שהמתלים הפרימיטיביים על הנייר (סרן עם קפיצי עלים מאחור, מוטות פיתול מלפנים) עובדים היטב, ומאפשרים קצב נסיעה גבוה לאורך זמן. ההאמר נוטע בטחון בנהג – המתלים לא נסגרים כמעט, הגחון גבוה וממוגן. לא צריכים להיות מוטרדים מרמת המיקרו של האבנים בשביל, כמו בהרבה כלי פנאי-שטח חדשים שיוצא לנו לבחון. אם לחזור על הקלישאה האהובה עלי במקרה הזה, לא מרגישים "שנוהגים על ביצים". ביצועי המתלים הם ברמה שהיינו מצפים לקבל מרכב שטח מוגבה ומשופר, ולא מרכב בתול מאולם התצוגה.
כל זה משני. ערכו האמיתי של ה"שלוש" יימדד באמינותו לאורך זמן. הרכב, המורכב בקו ייצור חדש בדרום אפריקה, נראה ומרגיש טוב יותר ממוצרי GM המקובלים. אם הוא יחזיק מעמד יפה, יש כאן פוטנציאל ליורש לג'יפ צ'רוקי הקלאסי כרכב השטח המשפחתי הנכון, עם דגש על שטח. רכב עם צמיגי 33 אמיתיים, חוקיים, שלא צריך בכלל להגביה, עם נעילת דיפרנציאל אחורי מקורית, וגם אם קניתם את הדגם ה"זול" בלי הנעילה - אפשר לדחוף לסרן האחורי מבחר נעילות טפשות זולות כמו לכל ג'יפ אמיתי. האמר H2, בוודאי בגרסאת הSUT הלא הגיונית, הצטרף למסע כסוג של קוריוז. הוא מיותר, בלתי סביר, מי צריך רכב ששוקל 2.9 טון ומושיב רק 5 אנשים, עם חצי ארגז מטען, ועולה כל כך הרבה כסף? אז זהו, שבניגוד לH3 שהוא רכב פנאי-שטח רגיל למדי שנראה מגניב, הSUT באמת מגניב, בכל פרט. לא מדובר, כמו שחששנו, במפלצות המיושנות של GM בתחפושת חדשה. מהנדסי ההאמר הצבאי המקורי בנו על בסיס מבחר המכלולים של GM משהו שונה לגמרי מהH1 הצבאי, אבל ייחודי באותה מידה. המפרט כאילו הוזמן על ידי ג'יפאי אמיתי. הפגושים המסיביים, הגחון הנקי והגבוה, מתקן הגלגל הרזרבי, נקודות הגרירה האימתניות, קורות הגגון המקוריות. הישיבה בפנים גם מיוחדת. החלונות רחוקים, צרים, כל פרט וכל קו נועד להזכיר לנוסעים שהם לא בטויוטה/מיצובישי/ניסאן - הם במשהו אחר.
מעניין יהיה להשוות את הH2 למיטב רכבי הפנאי-שטח הגרמניים שמתחרים על אותם ארנקים תפוחים. מדובר על כלי רכב כל כך שונים, שאפשר לדבר במונחים של עולמות מקבילים. מעטים הם האנשים שיעריכו את הרכב הזה, ורובם לעולם לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות אותו חדש. אבל עם צניחת הערך המקובלת בשוק המכוניות האולטרה-יקרות, לא ירחק היום שבו ה"שתיים" יחליף יד בעשירית מהסכום המקורי – ואז האמר H2 נכנס לרשימה המצומצמת של כלי רכב שהיינו שוקלים לקנות לצריכה עצמית. |