מנחל הבשור למכתש הגדול

לגזייה הקטנה יש דרישות. אם נציב אותה במקום סחוף רוח היא תסרב להרתיח את המים. אבל מה לעשות: בראש המכתש נשבה רוח ואנחנו השתוקקנו לתה חם עם עלים. הסתובבנו מסביב, הנפנו אצבע רטובה באוויר וחקרנו כיווני נשיבה. בסוף נמצא מוצא: למרגלות האנדרטה, ממש בצמוד אליה, מימין. זה היה מיקום מושלם: מחסה לגזייה המפונקת ונקודת תצפית משובחת.

סיפור הדרך מתחיל בכביש מספר 40, מבאר שבע דרומה. חולפים על פני רמת חובב, צומת הנגב, משאבי שדה וצומת טללים. בצומת טללים לא פונים עם המשך כביש 40 לעבר מצפה רמון, אלא ממשיכים ישר על כביש מס' 211. סופרים 8 ק"מ וסמוך לכניסה למושב אשלים, ממש בתחנת האוטובוס, מאפסים את מד המרחק. מכאן ממשיכים דרומה על כביש 211 למרחק של 1.4 ק"מ בדיוק, ופונים שמאלה לדרך עפר עם סימון שבילים אדום (מס' 15278). במקום מוצבת בטונדה צה"לית שנושאת את שם הקוד "פעמונית".

הפיקניק הראשון

דרך העפר כבושה, בהירה ונוחה. ערוץ נחל בשור משמאלה. ב2.5 ק"מ קידוח אשלים. ממשיכים לאורך קו המתח. ב3.5 ק"מ חוצים את הערוץ. ב4.4 ק"מ חוצים שוב ובהמשך חוצים שוב ושוב. נחל בשור הוא מהנחלים הגדולים ביותר בנגב - 80 ק"מ מאזור רמת עבדת ורכסי צפון הנגב ועד רצועת עזה והים התיכון. השלטים שלאורך הדרך מפצירים: "חייל יקר! שמור על הנוף והטבע!" ב6.5 ק"מ פוגשים עץ שיטה נהדר לפיקניק ראשון. ב7.6 ק"מ פוגשים שביל מסומן שחור (16415).

אנחנו בוחרים בזרוע השמאלית - דרומה, עם המשך האדום. מיד אחר כך עוד מזלג ושוב בוחרים בזרוע שמאלית עם האדום, לדרום-מזרח. ב8.5 ק"מ חוצים את הנחל ופונים חצי שמאלה, לדרום-מזרח, לאורך הערוץ. באופק רואים קווי מתח. המטרה בשלב זה לדבוק בסימון האדום - כל הזמן עם האדום. בחורף, אחרי גשמים, נקוות כאן שלוליות והקרקע הופכת חלקלקה. ב9.5 ק"מ קטע חצצי מענג לנהיגה בתוך ערוץ הנחל עצמו. ב10.4 ק"מ נמצאים בדיוק מתחת לקו המתח. ב11 ק"מ שיטה בודדת.

ב13.1 ק"מ נפרדים מקו המתח. בקיץ שורצות באזור הזה ערימות "פודרה" - אבק דק ובהיר שרודף אחרי הרכב ונכנס לנשמה. ב15 ק"מ במזלג, זרוע ימנית, סימון אדום. ב15.3 ק"מ חציה של הנחל והמשך נהיגה לעבר סככה נטושה. מומלץ להתרחק משפת הערוצונים - סכנת התמוטטות. ב16.4 ק"מ חולפים ליד הסככה. ב16.9 ק"מ ליד סכר הרועה. ב17 ק"מ שמאלה, צפונה-מזרחה, לכיוון האוהלים. ב17.3 ק"מ ימינה (מזרחה), ליד מתקן שאיבה מוקף גדר. כל הזמן עם האדום! ב20 ק"מ מתקרבים לחניון הרועה - עצים, שולחנות פיקניק. ב21 ק"מ מגיעים לכביש מספר 40.

ממש ממול ממוקמת הכניסה לשדה בוקר וצריף בן גוריון ויש תחנת דלק עם חנות נוחות. מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה (דרומה) על כביש 40. כעבור 1.6 ק"מ חוזרים לשטח: שמאלה, סימון שחור (מס' 15375) ושילוט "מעלה צין, עין עקב". מאפסים שוב את מד המרחק. נוהגים לאורך גדר המדרשה. 2.0 ק"מ לאורך העמודים הגמדיים. ב3.1 ק"מ, בסוף מנחת שדה בוקר או בתחילתו - תלוי בכיוון הרוח - פונים שמאלה צפונה, סימון שבילים כחול (15275). המנחת נסלל בשעתו לצורך הטסתו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שהצטרף כחבר לשדה בוקר, ומאז מכנים כאן את המנחת נתב"ג (נמל תעופה בן-גוריון).

במפגש השבילים מאפסים את מד המרחק. ב400 מ' עוברים לנהוג לאורך הגדר, ימינה, בצמוד לסוללה, עם הסימון הכחול. ב900 מ' הדרך מתעקלת ימינה מזרחה. ב-1.9 ק"מ חוצים גדר, שמאלה (צפון-מזרח) בעלייה, סימון כחול. מימין, בכיוון דרום, הר צרור ומצפור ציפורים. ב2.5 ק"מ נפרדים מהכחול שהופך שביל להולכי רגל בלבד (מוביל לנחל צרור). המשך הנהיגה עם סימון אדום (מס' 15275) - ישר צפונה, לאורך הגדר.

ב-7.6 ממשיכים ישר לפי השלט "בורות חצץ". ב7.7 ק"מ שמאלה בעלייה ויוצאים מהערוץ. ב9.0 ק"מ, מימין פרושים בורות חצץ - מערכת עתיקה של מאגורות ("הראבות" - ולא "חראבות", כשם שרבים הוגים בטעות) - בורות לאגירת מים שנחצבו בסלע. בחורף קולטים הבורות מים ובאזור הערוץ אפשר לגלות פריחת נרקיסים. סימון השבילים כאן שחור (18270). ב10.5 ק"מ חוברים שוב לכביש (מס' 204). מאפסים ופונים ימינה (צפון-מזרח). ב-2.3 ק"מ חוזרים לשטח - ימינה, מזרחה, סימון אדום (15130) ושלט "מעלה אברהם"...

>>> להמשך מסלול הטיול, לראש המכתש הגדול ובמורד מעלה אברהם, בקרו באתר "שבילים.