פגוש צינורות קדמי לאיסוזו טרופר

לקראת שחרורי מצבא קבע ותחילת הלימודים, לפני בערך שנתיים,  החלטתי לרכוש איסוזו טרופר קצר. חיפשתי רכב שטח שיענה על דרישותיי - נסיעות ארוכות בסופ"ש (גם לטיולים וגם הביתה), אמינות - רכב יחיד לשימוש יומיומי, ושיהיה גם פלטפורמה ראויה לשיפורים.

איסוזו טרופר עם מנוע דיזל 3 ליטר, נוח בכביש ובשטח, אמינות יפנית על פניו (נתונה לדיון ארוך ומעמיק לאור המנוע המתוסבך...) עבירות לא רעה ובסיס טוב לשיפור.

אין לי שום רקע מקצועי בתחום המכונאות או הפבריקציה (Fabrication) אך זהו בהחלט חיידק שנדבקתי בו מגיל צעיר. עד כה בניתי בטרופר קונסולה עליונה למכשיר קשר (שלא נקנה, וכרגע מתאכלס במקומו בנעימים הרדיו), מתקן לגלגל רזרבי בתוך הרכב (על חשבון הכיסאות האחוריים- לא היו ממש בשימוש ולכן הוצאו), ארונית פנימית, גם ע"ח הכיסאות האחוריים, מנע כמה גניבות מתוך הרכב, אבל הזכיר לי ארון קבורה (וגם לא עובר טסט?!) - לכן גם היא הוצאה. כל העבודות נעשו בסופי שבוע וכללו בעיקר עבודה עם עץ. אך הכמיהה לעבודה עם  פלדה וללמוד לרתך תמיד בערה בי. החלטתי לבנות פגוש ברזל לחזית הטרופר, וחיכיתי לזמן הנכון. הוא הגיע - שביתת המרצים הגדולה פינתה לי כסטודנט זמן רב...

בהשראת וברוח האתר ג'יפולוג פצחתי בחיפושים כדי להבין את עומק וקושי הפרויקט, שבתחילה נראה יחסית פשוט: כולה לקנות כמה צינורות ופרופילים בגדלים שונים, לקנות רתכת  או למצוא חבר שישאיל רתכת/ דיסק/מכופפת(?) וכמה שעות  בגראג' הביתי. כמה שטעיתי!

שלב המחשבות והתכנון

התלבטתי בין פגוש צינורות או פגוש אוסטרלי, "שולחן" בסגנון שחברות כמו TJM וARB הפכו למפורסם בעולם ה4X4.  ערכתי לעצמי רשימת  יתרונות וחסרונות לשני הפגושים בקטגוריות שונות  - אסטטיקה, קושי בבנייה, עלות, והציוד הנדרש. עלות וקושי היו השיקולים המכריעים עבורי.  הסוגיה של בנייה עם חשיבה לעתיד לכננת גם עלתה לסערת השיקולים, אך נדחתה לאור הקושי להעביר ברישוי והיבטים שונים של חוזק המבנה שהנחתי שלא יהיו פשוטים. בכל זאת, מדובר בפרויקט הריתוך הראשון שלי.

כדי להקל על ההחלטה הכנתי 2 פגושים מקרטון, מודלים בקנה מידה מלא. הנחתי שלאחר בניית הפגושים מהקרטון אצליח לענות על שלל השאלות שברשותי. יצירת דגם עם קרטון ביצוע  פשוטה מאד ובעזרת  נייר דביק פשוט ניתן לדגם כל צורה שנחשקת. בנוסף השתמשתי בחתיכות עץ שמצאתי פה ושם כדי להוסיף חוזק למבנה הרעוע. כבדרך אגב גיליתי לאחר מכן שהחיזוקים האלו גרמו לי להבין את נקודות החולשה והחוזק של המבנה הסופי.

אבטיפוס פגוש הצינורות:

אבטיפוס פגוש השולחן:

לאחר מכן הגעתי לשלב העלויות (מה לעשות אני סטודנט זה שלב מכריע). לקחתי בחשבון שאת פגוש ה"שולחן" אייצר מפלטות פלדה בעובי 2 מ"מ כאשר התושבות שמתחברות לשולחן יהיו מ8 מ"מ.

את פגוש הצינורות אוכל להכין מצינור סקדיול 40 במידות 1.25 ו1.75 צול, ותושבות מפלטת 8 מ"מ ומפרופיל 40x40x2 .

לא אכנס לתיאור לאן הגעתי כדי לקבל עלויות "נורמאליות" אבל בוא נסכם את הנושא ברשימת יתרונות וחסרונות:

פגוש הברזל:

• נראה יותר יפה ומסיבי מאשר הצינורות.

• יקר (מסתכם בעלות חומרים של כ900 שקלים).

• כבד (40 קילו בהערכה גסה ).

• דורש המון ריתוך- ולכן המון זמן.

פגוש הצינורות:

• נותן מראה קרבי.

• עלות נמוכה (מסתכם בעלות חומרים של 200-300 ₪).

• קל (20 קילו בערך).

• דורש כיפוף צינורות- בעייתי.

• אינו דורש הרבה ריתוכים.

ולכן פניתי לאופציה השנייה- פגוש צינורות, שלדעתי הצנועה, לא פחות מתאים לטרופר ואף מקנה לו זווית גישה יותר טובה. הקציתי תקציב של 500 ש"ח לפרויקט כיעד. כעת ניגשתי לתכנון הפגוש בעזרת מחשב.

אמנם שלב זה מבחינה כרונולוגית היה צריך להגיע לפני בניית האבטיפוס, אך יותר קל, לדעתי, להכין מקרטון את המבנה, מאשר להתחיל לקחת מדידות בשביל השרטוט במחשב. אני כן חושב (ולמי שיש את היכולת) לצייר ע"ג תמונה של הרכב את המבנה הרצוי, כך ניתן למחוק ולתקן את העיצוב הרצוי (הרי יש כאן המון אלמנטים של אסטטיקה). השתמשתי בתוכנת CATIA הייתה נגישה (יש יתרונות ללמוד בטכניון!). לקחתי המון מדידות, כאשר התמקדתי במרחק בין המוטות, השלדה, וגודל הרדיאטור, כדי להסתיר אותו הן אסטטית והן להגנתו הפיזית.

קניית המצרכים

• את רוב הברזל קניתי באורך 6 מ', כאשר הנחתי שיש לי הרבה מרווח טעות.

• פרופיל 40x40 עובי 2מ"מ לגשר תחתון.

• צינור 1.25 צול עובי 2מ"מ לגשר העליון.

• צינור 1.75 צול עובי 2מ"מ לגוף עצמו של הפגוש כולל תומכים צדיים.

• פלטת 8 מ"מ, ל"רגלי המבנה" המתחברים לשלדה, (השתמשתי בקרטון של האבטיפוס כדי לרכוש את הצורה הנדרשת).

• פרופיל 40x60 עובי 2 מ"מ לתומכים הקדמיים.

• קילו אלקטרודות.

• צבע שחור+ לקה.

• עיסת פחחות ("Bondo")+ מקשה, לתיקון והסתרה של הריתוכים.

• דיסקים לחיתוך.

• ממסר+ נתכים- לפנסים.

• פנסים.

איסוף כלי העבודה

• דיסק חיתוך 4.5 אינץ של מקיטה- הקנייה הכי טובה שעשיתי.

• רתכת אלקטרונית 160 אמפר שהשאלתי מחבר.

• מקדחה ידנית.

• פטיש קילו.

• מלחציים.

• סרגל + טוש.

• מכופפת של ל.כ שהשאלתי מחבר (מהסוג הישן).

שלב ראשון - חיבור לשלדה

כדי לחבר את הפגוש השתמשתי באותו העיקרון שבו מחובר הפגוש המקורי של הטרופר. חתכתי פלטה 8 מ"מ שתתאים למסילה על השלדה וקדחתי חורים לברגים. הייתה אפשרות להשתמש בבסיס של הפגוש המקורי- אבל למה להתחיל ולחתוך חלק מקורי... כדי להוסיף חוזק למבנה, הרי מדובר בבסיס של הפגוש עליו ישב רוב המשקל הכולל, יצרתי מגרעות בפלטות, הושבתי פרופיל כגשר בניהן ולאחר מכן ריתכתי מבפנים ומבחוץ:

שלב שני - יצירת התומכים הקדמיים של הפגוש

כדי ליצור את הזווית הנדרשת השתמשתי בקרטון ביצוע.  חתכתי צורה בגודל 40x60 ויצרתי את הזווית הנדרשת. לאחר מכן ציירתי ע"ג הפרופיל את הצורה הרצוי וחתכתי:

לאחר מכן, בעזרת צלוטייפ בדקתי את הזווית וריתכתי באמצעות פיקים.

את הגשר העליון תכננתי שיהיה מצד אחד חזק ומצד שני אסטטי, לכן הוספתי גישור בין התומכים הקדמיים באמצעות צינור 1.75 צול.

שלב שלישי- קשת עליונה ותחילת  הכיפופים

אני לא רוצה להיכנס לסוגית המכופפת הספציפית  (יעודה, שימוש נכון וכולי), אני כן רוצה להבהיר שהיו לי שתי אלטרנטיבות- האחת לתכנן במחשב את הזוויות, להוציא שרטוט מדויק ולגשת לאחד ממפעלי המתכת באזור שיש להם מכופפת שיבצעו את העבודה- אין ספק שהיה יוצא יפה יותר, אך לא בהכרח מדויק, כי אני מניח שהמדידות יהיו עם שגיאות כלשהם ואז לא נראה לי שהייתי מתזז חזרה אליהם למקצה שיפורים. מצד שני היה בהישג יד חבר עם מכופפת...  היה נראה פשוט למדי, ואני בהחלט בעד לנסות לבד וללמוד, חוץ מזה זה בחינם - כך חשבתי!

שרטטתי באמצעות גיר על רצפת החנייה את הזוויות -ויאללה... הכנסתי את הצינור למכופפת והתחלתי לפמפם:

לכאורה היה נראה שיוצא טוב... ואז גיליתי את האתגר האמיתי. לא רק שלא יוצא ישר אלא גם נוצרים עיוותים בתוך הכיפוף (תחשבו על שרוול של בגד שמכופפים את היד), אז זרקתי את הצינור- שעלה לי לא מעט כסף! וכך התהליך המשיך, בינתיים מצאתי כמה צינורות זרוקים בקרבת מקום והחבר עם המכופפת נתן לי במתנה כמה צינורות שראו ימים טובים יותר לאימון. לסיכום- קשה! אין ספק שכמו ריתוך וצביעה, גם הכיפוף הוא אומנות.

הצינור העליון הראשי:

השתמשתי בספוג כדי למנוע פגיעה במרכב. פיקים, מדידות, פירוק, פיקים, מדידות, פירוק - וכך הלאה... ולבסוף הריתוך של הקשת העליונה:

שלב רביעי - קשת תחתונה + תומכים צידיים

לאחר שכבר הבנתי את מלאכת הכיפוף (עלאק הבנתי...) התחלתי בייצור של הקשת התחתונה והתומכים הצידיים. תפקידם אסטטי בעיקרו,  להסתיר כמה שיותר מהחצאית התחתונה. התלבטתי המון בנוגע למיקום שלהם, נמוך מידי אמנם יסתיר את החצאית (שהיא גדולה למדי) אך יפגע בזווית הגישה, וגבוה מידי יחשוף הכול. ניתן לראות שנמוך מידי גם לא נותן צורה יפה:

לאחר החלטה על גובה של הקשת התחתונה, התחלתי בבניית התומכים הצדדים. אלו נבנו מצינור 1.75 צול. נעזרתי שוב בחברי הטוב- גליל נייר הטואלט (שנשאר עוד מבניית האבטיפוס) כדי לחשב את הזווית הרצויה מהבסיס אל הקשת התחתונה. את ההתאמה בין הקשת התחתונה לצינור עצמו עשיתי גם כן ע"י שימוש בגליל ניר הטואלט, כך שגזרתי את הצורה הרצויה (“fish mouth”)  ואז העתקתי אותו עם טוש על גבי הצינור. את החיתוך עשיתי עם הדיסק- לאט לאט (אח, כמה טובה היה בא עכשיו נוטצ'ר)...

הוספת גשר התאורה

אני חושב שתוספת משמעותית לכל פגוש זה התאורה, ולכן החלטתי לנסות שוב את המעקמת בניסיון ליצור גשר תאורה. את הגשר יצרתי מצינור 1.25 צול והוספתי בראשו פלטות של 2 מ"מ לתושבות של הפנסים.

בקצוות של הקשתות, לטובת חיזוק, מניעת כניסת לכלוך ובטיחות- שאף אחד לא יישרט, ריתכתי את שתי הקצוות באמצעות פלטת 2 מ"מ שעיצבתי לצורת הקשתות.

בשלב הזה כבר ניתן היה לראות את הפגוש על צורתו הסופית, ומכיוון שכרגע החששות הגדולים ביותר שלי היו החוזק של המבנה, החלטתי לעשות נסיעת מבחן. כמה קפיצות על הפגוש כדי לבחון את חוזקו, מעט ריתוכים חוזרים בנקודות שנפלו כל מיני חתיכות ריתוך קטנות --- ולשטח.

סה"כ נסיעת המבחן עברה בשלום, בדקתי שאין רעידות יוצאות דופן, שהאף לא נופל בעצירות פתאומיות, ובזוויות בהם השלדה טיפה זזה שלא הכל מתפרק... אני חושב שהבדיקה תרמה לי  הרבה בטחון, בכל זאת פרויקט ראשון בברזל.

שלב חמישי - פחחות וצבע

ניסיתי ליפות את רוב הריתוכים ע"י השחזה. על הנקודות הבולטות ביותר (על הקשת עצמה והתומכים הקדמיים) מרחתי חומר פחחות (Bondo). נורא רציתי לבדוק איך עובדים איתו ולכן מרחתי פה ושם. עם נייר זכוכית שייפתי לקבלת מראה חלק ויפה.

לאחר עבודת הפחחות התחלתי בצביעת צבע היסוד. השתמשתי בהמרייט לבן (לא יודע למה): טעות איומה! ראשית השתמשתי במברשת מה שדרש ממני לעשות כמה שכבות מיותרות כדי לקבל בסיס מיושר נטול פסי מברשת, שנית גיליתי לאחר מכן שכאשר צבעתי את השכבה החיצונית (השחורה) השכבות הראשונות יצאו אפורות (מה שדרש עוד שכבות של שחור- בזבוז מיותר).

לפני הצבע הסופי, התלבטתי די הרבה בנוגע למיגון הקדמי, זה שיכסה את הרדיאטור. האופציות היו פלטת ברזל מגולוון עם חורים עגולים, פלטת רשת (עם הרבה חורים קטנים), או מן סורג מצינורות. לאור עלות נוספת של פלטות ברזל, ועודף של צינורות, או יותר נכון עלי לומר שהרבה יותר יפה שימוש בצינורות ("הרבה יותר מקורי" נראה לי זה התירוץ המתאים) השתמשתי בצינורות (1.25 צול) כדי ליצור את המיגון הקדמי. לבסוף צבעתי את הפגוש בספריי שחור (בערך 3 שכבות) וחיכיתי שיתייבש. לאחר מכן הוספתי שכבת לקה לקבלת מראה חלק ומבריק.

וזהו! מבחר תמונות של התוצר הסופי:

סיכום, עלויות ולקחים

• סה"כ זמן הבנייה:  כשבוע (ברציפות) ובפועל השתרך ע"ג שלושה חודשים, רובם בסופי שבוע. עבדתי לבד.

• הפגוש שוקל 21 קילו שזה שיפור של, בערך, 5 קילו ביחס לפגוש המקורי.

• לא מדדתי את זוויות הכניסה של הנוכחי והקודם, אך לדעתי יש שיפור משמעותי, שלא נדבר על זה שפחות כואב לי לפגוע בברזל מאשר בפלסטיקים היקרים הקודמים.

• סה"כ הוצאתי בערך 550 שקלים על כלל החומרים.

שלא יהיה ספק, היום אני הרבה יותר מעריך את סדנאות השיפורים. אין לי שום יומרה להגיע לרמת הגימור והביצוע שלהן, ואני בהחלט מצדיק את המחיר שהם גובים על פגושים כאלה, בהשוואה לכמות העבודה הנדרשת מצד חובב כמוני וביחס לאיכות המוצר הסופי.  מצד שני שלא יהיה ספק, הרבה יותר כיף לדעת שבניתי את זה בעצמי!

סה"כ יש המון מקום לשיפור, אמנה רק חלק (קטן):

• השימוש במכופפת ל.כ. הישנה הוא נקודת תורפה מרכזית בבניה. השאיר המון צלקות ומכות בצינורות. לא מומלצת לשימוש, לחובבנים. הבנתי שהחדשות של  ל.כ הרבה יותר מוצלחות. אם חייבם להשתמש במכופפת נחותה כזאת, הייתי מנסה לרפד עם ספוג את התומכים הצדדים של המכופפת, לבצע כיפופים קטנים, ובכל פעם להזיז את הצינור למיקום חדש.

• אני ממליץ מאד על השימוש בקרטון ביצוע לבניית אבטיפוס ועזר תוך כדי הבנייה, כולל שימוש בגליל נייר טואלט ליצירת fish-mouth חובבניים.

• למדוד, למדוד ולמדוד שוב!

• שימוש בצבע יסוד (מומלץ ספריי) תוך כדי תהליך הבנייה – על מנת למנוע חלודה בנקודות הריתוך. במיוחד כשהבנייה נמשכת ימים ושבועות.

• לא להשתמש בהמרייט כצבע יסוד... תלמדו מהטעות שלי.  הספריי לא נדבק עליו בצורה טובה מה שיוצר אורך חיים קצר מאוד לשכבות הצבע העליון.

 תודה גדולה לחברים: פול (שתרם המון מניסיונו האישי), עומרי ושחר שתרמו בייעוץ ובכלים.