סובארו פורסטר 2009 במבחן שטח

"חבר'ה, השתגעתם? נגמרו הג'יפים?"

   כבר שמתם לב. כל שבועיים בערך מבחן דרכים חדש עולה בג'יפולוג, ושוב מככב בו משהו נטול הילוך כוח, רופס, סטיישן מוגבה. ואלו כמה מהמתונות שבקללות בהן אנו מברכים את הג'יפון הממוצע. אז מה חברים, אין לנו יותר ג'יפים לבחון? בתור העורך האחראי באתר הזה, מעוז הגרעין הקשה, אני חייב לכם תשובה.

   אז ככה: האמת היא שכן, די נגמרו לנו הג'יפים. אחרי שדרור בחן  אחד אחרי השני את שני ג'יפי הברזל האמיתיים שאתם עדיין יכולים לקנות בארץ כחדשים בשנת 2009,  ג'יפ רנגלר ולנדרובר דיפנדר, אנחנו צריכים לעבור דרך הרבה מוץ כדי להגיע לגרעינים הבאים. שוק רכב השטח די מייאש עבור חובבי הברזלים. רוב הצרכנים רוצים ג'יפונים, הרשויות דורשות מינימום זיהום אויר, והיצרנים רוצים לייצר בזול ולמכור ביוקר... ובשורה התחתונה רכב כביש-השטח המוכר לנו נמצא בשלבי הכחדה מתקדמים. ראו את נתוני המכירות בעצמכם – הג'יפונים מובילים את הטבלאות בארץ כמו בעולם. 

   ולמה לא בעצם? עלות רכב שטח "רך", או ג'יפון, נמוכה והוא זול משמעותית לתחזוקה מרכב כביש-שטח "קשה". ורוב מוחלט של קהל הרוכשים כלל לא מבדיל בין הקטגוריות. לנדקרוזר-פאג'רו---טוסון-ראב4 - כולם נהגים בנשימה אחת. ובאמת קשה לתת בהם סימנים: מה מבדיל בין רכב שטח לבין ג'יפון שאינו? שלדת סולם נפרדת מהמרכב  כבר מזמן אינה סימן, וגם לא סרן חי. אפילו לא אחורי. בודדים כלי הרכב שעוד נושאים מאפיינים אלו, והם עושים זאת בשקט, בהיחבא, יודעים שהמשטרה הירוקה תגיע גם אליהם.

   כדי להבדיל בין ג'יפ לג'יפון בעידן המודרני אנו פונים לשיטות מחקר מדעיות. כמו זואולוגים וחוקרי מאובנים, אנחנו צריכים לחקור את המטען הגנטי, הDNA של החיה המפוחדת העומדת לפנינו. חיצונית לא נמצא את התשובה, כי כולם דומים – מנופחים, גבוהים מעל הכביש, גלגל רזרבי תלוי מאחור.

   עלינו לחקור במפרט הטכני ולשאול: האם האובייקט גדול וכבד, בזבזן בדלק; האם זרועות המתלה הנפרד הם משולשי פלדה מחושלת; האם מערכת ההנעה שלו היא 4X4 קבוע, אולי אפילו עם אפשרות להנעה אחורית בלבד, בוודאי עם הילוך כוח; האם גלגליו גדולים יחסית; האם מקורו של האובייקט בשושלת של רכבי שטח מסוקסים?  אם התשובה חיובית, יתכן שזהו SUV, רכב כביש-שטח ראוי. כאלו הם מיצובישי פאג'רו, ניסן פת'פיינדר וג'יפ  גראנד צ'רוקי למשל.

   האם לעומת זאת הוא מבוסס על שלדת מכונית (לפעמים בכלל של ייצרן אחר); האם המתלים רב חיבוריים, עשויים סבך מקלות במבוק דקים; האם המנוע רוחבי כמו במכונית וההנעה בכלל קדמית רוב הזמן? במקרה זה, האובייקט הוא ג'יפון ללא ספק. 

ואז מגיע לידינו מקרה מיוחד. סובארו פורסטר

   הוא לא נראה כמו ג'יפ. המטען הגנטי שלו ניכר מיד, קופץ לעין של כל אחד שגדל בישראל בשנות ה80. הוא מזכיר לנו... ובכן, סובארו סטיישן כמובן! מכוניתי, ללא ספק. שפדוהו על מגש הג'יפונים. הבא בתור, בבקשה.

   עצרו, חכו רגע! בבדיקה מעמיקה נגלה שלפורסטר יש מערכת הנעה 4X4 קבועה, מתוחכמת, יעילה בכביש ובשטח הרבה יותר מהמקובל בקטגוריה. והוא מגיע אלינו מהיבואן מוגבה, עם מרווח גחון מכובד. ובמבחן העדר הישראלי, הוא שונה.  פורסטר הוא אחת המכוניות המשומשות המבוקשות ביותר,  שנים ברציפות. יותר מכל סובארו אחרת, בוודאי יותר משפע מתחריו "הג'יפים" המאבדים מערכם במהירות מטורפת. אני מאמין בחוכמת העדר, ביכולת השוק לזהות מכוניות טובות. במקרה של פורסטר, אני חלק מהעדר. נותר לנו לבדוק האם הדור השלישי של פורסטר שהוצג זה עתה ממשיך את המסורת, שהרי סובארו הוא ייצרן הקרוס-אובר המקורי.

   כשבאנו לקבל רכב מבחן, הועמדנו בדילמה קשה ביותר. היבואן מחזיק שתי מכוניות - פורסטר XT טורבו, 230 כ"ס ורמת הגימור הגבוהה ביותר... או 2.0B פושטית עם חישוקי פח, ריפודי בד ומנוע של 150 כ"ס,  וחבילת אבזור שטח רשמית - הגבהת ספייסרים של שלושה ס"מ ומיגון גחון נאה מאלומיניום (התמונה מעל מסבירה בדיוק על מה מדובר). אנשים חלשים מאיתנו היו בוחרים בטורבו ולעזאזל הקוראים... אבל את היצר כבשנו, ובחרנו ברכב שהוא ללא ספק העסקה הנבונה והנכונה יותר - וזה שיש לו סיכוי כלשהו לעבור את מבחן השטח שלנו.

   למרות שוויתרנו בכאב לב על הטורבו, ולמרות החשש מפני השפעת ההגבהה השלילית, כשאני בא לכתוב את פרק הכביש (פסקה בת שני משפטים שסובבים את המושגים "מעורפל", "כבד", "מתגלגל" ו"אמריקאי" עבור כמעט כל רכב שטח) אני חייב להגיד שפורסטר הוא חרק יוצא דופן.  עברתי על רשימת מבחני הדרכים כאן בג'יפולוג - מעולם לא כתבתי על רכב בעל התנהגות כביש טובה יותר. אתם יודעים מה? אולי ב.אמ.וו X5. אולי. עם מנוע ה2.0 ליטר, 150 כ"ס על משקל של 1400 וקצת ק"ג, פורסטר אטמוספרי אינו רכב מהיר או מרגש, אבל אחיזת הכביש שלו מדגישה את הזיקה הישירה למשפחת סובארו. במושגים של רכב כביש-שטח, זהו רכב מענג לנהיגה. הוא נוקשה במידה, מדויק, יציב. אפילו מפתה. אין כאן הפתעה.

   זהו, אחלה פסקת כביש, תמונה של צמיגים מתעוותים וזווית גלגול שטוחה. אפשר לעבור לשטח.

   את  פרק הצילומים העברנו בגבולות הגזרה הטבעיים של ג'יפון: מישור החוף צפונית לתל-אביב. חולות געש, ארסוף, שדות השרון. נסענו בכל מקום שרצינו, טיפסנו מעלות חוליים ועברנו תעלות בשולי השדות.

   אבל בכל מקום בו שוטטנו, ראינו מכוניות פרטיות. על הצוק ראינו זוג מבוגר נהנה מקפה מול השקיעה. מאחורי שדירת ברושים צפינו בתחרות מכוניות על שלט-רחוק. המתחרים והקהל  הגיעו עם מכוניות הליסינג. אז איפה יתרון הג'יפון?

   הנווט/צלם שלי הוא ג'יפאי מסוקס המומחה לחבל הארץ הידוע בשם "מסביב לתל-אביב". החיים הפכו אותו גם למומחה שלנו לג'יפונים.  במה עדיף הפורסטר על מאזדה-שלוש, שאלתי אותו.  "זוכר את העלייה הדיונתית ההיא שבה התקדמת בקושי בחוף געש?",  (אוקי. אבל הבחור בפיאט פונטו נסע מסביב והגיע לאותה נקודה בדיוק)  "...ובשביל הבוץ בחורף! כשהחורף מגיע, גם השבילים הפשוטים ביותר דורשים ארבע על ארבע". הוא יודע על מה הוא מדבר. הוא מהנדס רכב.  יום המחרת סיפק  את התנאים הדרושים להוכחת התיאוריה שלו.

הכוונות שלי היו טובות

   כל בעלי הג'יפים מכירים את הבעייה, אני מניח. המשפחה הקרובה או חברים טובים רוצים להצטרף אליכם לטעום מההרפתקה המכונה "טיול ג'יפים", אבל להם אין ג'יפ. ואם אתם כמוני, בהרכב משפחתי 2+2, אין מושבים מיותרים. אז הנה הזדמנות – עוד רכב שטח, אמנם לייט. נעמיס בו את הסבים והסבתות משני הצדדים ונצא לסיבוב קליל בכרמל, לפיקניק של שבת בצהריים.

   הדור השלישי של פורסטר ממשיך לגדול, להתפאר ולתפוח משמעותית (89 מ"מ יותר לבסיס הגלגלים, 76 לאורך ו46 נוספים לרוחב). ותא המטען  אכן גדול מספיק בשביל המחצלת הגדולה, הכיסאות, שולחן מתקפל וכל הצידניות (שלוש, ארבע... יש יתרון בלהזמין הן את החמות והן את החמות של אשתך לאותו פיקניק. התחרות בריאה).  וזו כבר נקודה לזכות הפורסטר, ביחס להרבה מן המתחרים. זה סטיישן כמו פעם - הדגש נשאר על השימושיות. תא המטען רחב, עמוק, שטוח ונמוך. וזה לא בא על חשבון תא הנוסעים. מכל קצוות המשפחה, הגבוהה מהממוצע יש לציין, קיבלו מושבי הסובארו הקדמיים כמו האחוריים ציון לשבח. 

   המסלול הנבחר הוא קלאסיקה קטנה של הכרמל: מהקצה הדרומי של דלית אל כרמל, לחרבת סומק, ירידה מעט מבולדרת שתבחן את העדר הילוך הכוח לכיוון חרבת דראג', ומשם דרך סבך החורש הטבעי לצומת אליקים. נקודות מקסימות לפיקניק לא חסרות. זה ממש לא מסלול לפרייבטים, אבל כן בגבולות הסביר עבור ג'יפון שמתיימר להציג  יכולת שטח. לפחות בכיוון הירידה במקומות הקשים (צריך להכיר ולדעת).

   בתל אביב השמש זורחת כמו אתמול, אבל  פה בעמק גשם  לא מפסיק לרדת מהלילה, ולקראת השעה היעודה, אחרי ארוחת הבוקר, הכל מועמס וכולם מוכנים לצאת לדרך, מעל הכרמל עדיין עננים אפורים וערפל סמיך מסתיר את הנוף. "מטיילים עם ג'יפ גם בגשם שוטף?" - בוודאי! לא נתנו לקואליציה המשפחתית הזדמנות להתפרק.

   את מרווח הגחון האמיתי שמקנה ההגבהה של סובארו רציתי למדוד עם מטר כראוי לאתר ג'יפים טכני (הנתון הרשמי הוא 215 מ"מ לפני ההגבהה). אבל בגשם שוטף, יש גבול למה שאני מוכן לעשות. החלטתי שניתן לסלעי הכרמל את האחריות למדוד את מרווח הגחון ונסמוך על פלטת הגחון המסיבית במקרה של טעויות במדידה. 

   השטח מדד, ואמר את דברו. עם ההגבהה וחבילת המיגון, פורסטר הוא אולי הג'יפון נטול הילוך הכוח העביר ביותר. ברוב הפרמטרים אין הבדל בינו לבין המתחרים עליהם כתבנו בחודשים האחרונים. אבל בשטח, הבדל של 3 ס"מ במרווח הגחון, יחד עם מתלים נוקשים יחסית, ומערכת העברת כוח עם בקרת משיכה יעילה מקפיצים את הפורסטר מדרגה. את מספר הפעמים בהם נדרש המיגון למגע עם הקרקע אפשר לספור על יד אחת. המתלים כמעט לא נסגרו, וגם על מצע סלעי הגיר החלקלקים והבוץ הסמיך, סובארו פורסטר, אחרי זמן היכרות קצר ביותר, הרגיש טוב בידיים. לא כמו "נהיגה על ביצים", התחושה המלווה אותי לעיתים קרובות במבחני מסוג זה. זה לא ג'יפ, רחוק מכך. אבל עם סובארו פורסטר לא צריך להסתפק בדרך נוף הכרמל האנמית. אפשר לחדור ללב הכרמל. וזה הרבה.

סיכום

   אני אוהב לסכם מבחני דרכים בצורה חדה. עזבו אתכם מפילוסופיה ומשפטים מורכבים. האם הייתי רוצה אחד כזה או לא? התשובה הפעם היא כן, בהחלט - אבל לא בתור ג'יפ הטיולים שלי, ממש לא. אלא בתור הרכב העיקרי, היומיומי של משפחתי. פורסטר דור שלישי מרווח, נוח ושימושי ביותר, במסורת סובארו סטיישן. הוא מתנהג בכבישים מפותלים כמו מכונית מנהלים טובה, חד ומשרה בטחון, ממש לא רכב שטח רך ומתנדנד. ובתור בונוס – הוא גם רכב שטח טוב יותר מרבים מהג'יפונים, שמשאירים רושם ויזואלי אגרסיבי הרבה יותר.

   מעבר לחשק האישי, האם הפורסטר החדש ממשיך להיות בחיר הג'יפונים? קשה לומר ללא השוואה ראש בראש, אבל התחושה שלי לפחות, היא שהשוק צודק. הפורסטר עולה על המתחרים. לא בנוק-אאוט אלא בנקודות, אבל כמעט בכל תחום. הוא מפנק ונוח מאד בכביש וגם בשטח. תא המטען שלו מהגדולים בקטגוריה. הוא לא הכי מהיר, אבל הוא  מצטיין בסעיף התנהגות הכביש, וזאת עם ערכת ההגבהה והמיגון (!). והשיפורים האלו מעניקים בדיוק את אותם ס"מ ספורים במרווח גחון ואת אותו מקדם בטחון שחסר כל כך ברוב הג'יפונים. מערכת ההנעה שלו היא משוכללת ומרשימה גם בכביש וגם בשטח.

   אבל אם אני לא מוותר על רכב שטח אמיתי, למה לי לקנות פורסטר (נניח והיו לי 180 אלף שקלים פנויים למכונית), ולא להסתפק בפורד מונדאו סטיישן מאובזרת, למשל? הרי אמרנו שהפורסטר לא יכולה באמת להחליף את הצ'רוקי החבוט. אני לא אקח אותה לשיטוטים לא תחומים במרחב ובזמן, בעומק הנגב. הסיבה שהפורסטר מוצא חן בעיני בתור מכונית כביש, היא שהוא לא נושא בחובו את התשלום המקובל של רכב שטח. מערכת ההנעה הכפולה שלו, שמקורה במכוניות הראלי של סובארו, היא תוצר משובח של שנות פיתוח רבות, ולא מערכת גסה כמו בג'יפים שרק מכבידה בכביש. גם לא מערכת עלובה כמו בחלק מהג'יפונים שההגדרה שלה היא "4X4 בכל מצב חוץ מאשר מתי שצריך".  בעוד שרוב הג'יפונים הם פשרה של יכולת שטח נמוכה ויכולת כביש בינונית, הפורסטר הוא מכונית פרקטית ביותר, עם יכולת כביש מצוינת, ויכולת שטח שבאה בתור בונוס, בנוסף, לא במקום.

  סובארו פורסטר 2.0B מודל 2009, מפרט טכני

צריכת דלק במבחן: 7.7 קילומטר לליטר(על פי מחשב הרכב)

מחיר: 179,900 שקלים (ללא תוספת מיגונים והגבהה)