פורום ג'יפולוג 4X4 - טיול ג'יפים מיוחד לפסח: מסע בעקבות מבצע עובדה

ידעתי שזהו, עשינו את זה, ברגע אחד מסוים. שדה אברהם, משטח טבעי מעל נחל גרזי, שבת בבוקר של מרץ. הנ"נים, הלנדרובר והג'יפים, קשישים שהמדבר לא זר להם, עמדו בקצה המשטח. ואז, ממש כמו לפני 62 שנה, עברו מעל ראשינו מטוסים קלים ונחתו למול מבטיהם המופתעים של משתתפי המסע. (תצלומים: אסף קציר. לאלבום ימים 1 +2 , לאלבום היום השלישי)

הרעיון ניקר בראש הרבה זמן. שנים. היה לי ברור שאת מסע הג'יפים של חטיבת הנגב במבצע עובדה צריך לשחזר ולקבוע את המסלול, אבל לא כעוד סתם טיול ג'יפים, אלא עם רכבי שטח בני התקופה, ג'יפים ונ"נים של פעם – ממש כמו אלו שבהם נסעו סיירי חטיבת הנגב בשנת 1949. אבל היה צריך מישהו שירים את הכפפה, משוגע לעניין שיגייס אנשים וכלים – לא רבים מדי לא מעטים, כלי רכב זקנים שכוחם במותניהם, ונהגים שלא חוששים מהמדבר. כמו פעמים רבות באירועים מסוג זה, זרקתי את הרעיון לשמוליק מקידרון עת השיק את הנ"נ שלו, אצל עמוס בחצר. הפעם ידעתי שזה תפס, ושמסע, הפעם, יצא מזה.ומסע, אכן, יצא לדרך. החבורה העליזה בת כ20 איש יצאה בבוקר חורפי לדרך, מאנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע. האנדרטה, הממוקמת על כתף באר שבע, תוכננה על ידי האדריכל דני קרוון, וכוללת 18 אלמנטים, ביניהם מומלץ מאוד לסייר.

תוואי המסע המקורי החל למעשה בשדה תימן שליד באר שבע, ומשם לאורך "כביש עוג'ה אל חפיר" – כלומר כביש ניצנה המנדטורי – לאזור ביר עסלוג' – באר משאבים. אנחנו נוסעים דרומה על כביש 40, ועוצרים ליד ביר עסלוג' – בתחנת הדלק, כדי לטפל בתקלה הראשונה של המסע. זה לא שדאגנו, בצוות כמה מכונאים מאוד מנוסים, אבל הג'יפ שנת 42 של יהודה, נעצר ולא מניע, שעה אחרי שהתחלנו בנסיעה, ועוד על הכביש – זה לא סימן טוב באופן כללי. ובכל זאת, כשרוטור המפלג הוצא, נוקה, צוחצח והוחזר למקום, הג'יפ הקשיש גירגר בהנאה והשיירה המשיכה בדרכה.נסיעת כביש קצרה נוספת, ובערך מול אשלים, אנחנו נכנסים לדייקת אל- עמארין – נחל הבשור העליון. באותם ימים מי שלא רצה להמשיך לכיוון עוג'ה, אלא להר הנגב ומכתש רמון – עשה זאת דרך הבשור העליון והצין העליון. למי שחושב על עצירת בוקר בבשור העליון, חכו עד שתראו עץ שיטה גדול ומרשים – יש אחד כזה, גדול במיוחד, בצילו אפשר לנוח וליהנות מהשקט והצל.

במפגש הנחלים של הבשור ונחל הרועה, כדאי לשים לב, כי הדרך הראשית ועמה השביל המסומן ממשיכים בנחל הרועה, בואכה סכר הרועה. כאן אנחנו נוסעים דרומה, על גדתו המזרחית של ערוץ הבשור, לאורך צינור הנפט והעמודים המלווים אותו. כשערוץ הבשור מתקרב לכביש, יוצאים לכביש וממשיכים דרומה. תחנת הדלק של עבדת היא ההזדמנות האחרונה לתדלק ולמלא ג'ריקנים – לפנינו עוד עשרות קילומטרים של נסיעה איטית וקשה. גם הכלים הקשישים שותים בצמא, מתכוננים למסע הארוך שלפניהם. בדיקה אחרונה שכל הג'ריקנים מלאים במים ובנזין, ואנחנו שוב בדרך.הכביש המודרני מתפתל חצוב בסלע ומתעלם מהדרך העתיקה. מעט דרומית לעבדת אנחנו כבר נוסעים ליד נחל צין העליון – אשר בגלגולו הקודם היה נחל הבשור העליון. מדובר בתופעה של שביית נחלים בקנה מידה גדול – בכל זאת הצין והבשור שניהם ענקים, ומדהים להסתכל ולהבין כיצד הצין האלים גנב את חלקו העליון של הבשור המעודן.זה גם הזמן לנטוש שוב את הכביש ולהיכנס לנחל צין העליון, לעבור דרומית מזרחים להר נפחה, ולהמשיך דרומה עד שהערוץ מתחבר לכביש בצמוד להר אריכה, ממערב לו. קטע השטח הזה תלוי בלוחות הזמנים שלכם – המטרה היא להגיע לחניון הלילה של בארות עודד באור יום. אם התעכבתם בדרך, או קמתם מאוחר, או מסיבה כל שהיא חסר לכם זמן – את קטע השטח הזה אפשר לעקוף בנסיעת כביש.הכביש רץ בצמוד לתוואי הצין, עד השביל המוליך למעלה רמון. כאן נפרדו סיירי חטיבת הנגב מהצין והמשיכו לאורך קו פרשת המים של גדתו הצפונית של המכתש. אנחנו נוסעים בשיירה איטית בכביש, ואי אפשר להתעלם מהעובדה כי בשנת 1949, ובכלל עד סוף שנות ה 50, השטח בו אנחנו נוסעים היה ארץ ללא חוק. הדרך הובילה עד למכתש רמון, מעלה רמון שהיה מעלה גמלים היה אחד משני המעלות היורדים למכתש, אך מדרום למכתש לא היו דרכים של ממש. גם ממערב למעלה רמון בואכה סיני לא היו דרכים, וודאי לא כביש משובח כמו זה שבו אנחנו נוסעים עכשיו. המדבר היה ארצם של הבדואים, ארץ הפקר, ומעטים הלכו או נסעו בו.למבצע עובדה קדמו שני סיורים עיקריים, סיורי חקר במסגרתם לא רק מופו הדרכים דרומה והמכשולים בדרך, אלא גם נאספו על ידי הסיירים – מדענים וסטודנטים למדעי הטבע – נתונים מדעיים לגבי טבעו של המדבר. היו אלו סיורים חלוציים ממש, לארץ לא נודעת ולא נושבת, לעומק המדבר. עוד לפניהם, בשנת 45, בעזרת מורי דרך בדואים, התקיים "סיור ה-14" בראשותו של שמריהו גוטמן, ובו הגיעו עד לאום-רשרש.

כאשר השיירה עוזבת שוב את הכביש לכיוון מעלה ערוד ממערב להר רמון, האופק כבר מתחיל להחליף צבעים, לקראת ערב מדברי. על התצפית מעל מעלה ערוד אי אפשר לוותר. ממגרש החניה לא רואים הרבה, אבל הליכה קצרה לכיוון התצפית, במיוחד לעת ערב, מותירה את המתבונן נדהם, כל פעם מחדש. לא רק אני עומד ומתפעל. גם הסיירים של טרום המדינה נפעמו מהנוף. טוביה קושניר, בעת "סיור הסטודנטים" בשנת 1946, כתב במכתב לאביבה חברתו:ושם למטה, התתארי לך, אביבה, מכאן, מתחתי ,300 מטר במעמקים מתחילים עולמות אחרים, עולמות אגדה איומים ונפלאים:גבעות, תלים, שחורים! ולידם מישורים לבנים ואדומים וסגולים... הנחלים המתפתלים חוצים בהרים ירוקים וחומים וצהובים. והכל הרים ,לא הרים רגילים , אלא הררי מרד איומים הנישאים כזעקה למרומים ,צוקים צוקים פרצים ומצדות ומצדות. ולכל מצד צבע משלו, זה אדום וזה שחור. ובינהם מתפתלים ערוצים החוצים בחולות הסגולים! אין משטר ואין סדר, לכל גבעה צבע משלה ולכל הר חידודים אחרים, לכל צוק זעקה משלו, עולמות משגעים. לא לעולם לא אוכל לזכור את המראה כה איום, כה עשיר, וכה רבגוני. בדרום, מתרוממים הצוקים הנגדיים והם מצטיירים כה ברורים. אך במזרח כה רחוקים הם הצוקים, ושם מתאחדות הגבעות ומתאדמים הצבעים לתמונה אינסופית אחת.מכאן גולשת השיירה באור אחרון לחניון הלילה של בארות עודד, דרך יובליו העליונים של נחל ערוד, ומתארגנת בחניון הלילה. עד שיגיע הבשר שיצא אחרינו מבאר שבע, מהנ"נ הירוק של הקיבוצניקים איתי ושי מתחילות להיפרש המנות הראשונות, המתאבנים, הקוקטיילים ועוד כל מיני דברים טובים. אמנם לא באנו להנות, אבל ללא ספק חוליית המטבח דואגת לנו, מטבח כזה מזמן לא נראה בחניון לילה מדרום למכתש רמון. וכשהבשר מגיע, אנחנו כבר מוכנים ומזומנים, וגם כמה וכמה קילוגרמים של האדום האדום הזה, נצלים ונבלעים בשקיקה. קוניאק של לפני שינה עוזר למלאכת העיכול, והלילה המעמיק גורם לי להרהר בכך שעל אותם הכוכבים בדיוק צפו גם סיירי חטיבת הנגב, לפני 62 שנה. האם הם דמיינו ש62 שנים אחריהם יעברו באותן הדרכים ג'יפאים מודרניים, ויראו בהם פורצי דרך, חלוצים? האם כשיוצאים למבצע כזה, חושבים בכלל על ההשלכות שיהיו לו על פני המדינה לעשרות שנים לבוא?הבוקר המדברי הצונן מטלטל אותנו לצאת משקי השינה. כשיוצאים לטייל עם אנשי ההתיישבות, צריך לקחת בחשבון שלא משנה מתי תקום, הם ערים לפניך, וכך הקפה כבר מוכן, ואפשר לצאת לדרך. אנחנו חוזרים כברת דרך קצרה על השביל הראשי, ונכנסים לחלקו העליון של נחל ערוד.הערוד הוא מהיפים בנחלי הנגב, ומהמגוונים בהם. לפרקים קניוני, לפרקים רחב, עובר בין תצורות מסלע שונות ומשונות, ובנוסף לכל גם מאתגר לנהיגה. בעת מבצע עובדה הג'יפים היו בדיוק כמו ה'42 של יהודה. אבל שביל לא היה בערוד, וההתקדמות היתה איטית. סלעים שהפריעו בדרך פוצצו על ידי אנשי החבלה של החטיבה, פרבילגיה שאין לנו בימינו. ולא צריך, מאז סומן מחדש לפני מספר שנים, הערוד עביר לכל רכב שטח עם הילוך כוח וגובה סביר, ולרכבי השטח הקשישים בוודאי שאין כל בעית עבירות. לפני החיבור למשטח הרחב של בארות עודד, יש מצוק בגדתו הדרומית של הנחל, במפנה מושלם המספק צל כל שעות היום.

אנחנו עוצרים להפסקת בוקר ארוכה, וממשיכים לעוד עצירת חובה בבארות עודד. בבארות כמובן יש מים, טעימים ונקיים. עוד נסיעה קצרה, ואנחנו ליד "סלע טוביה", הקרוי על שמו של טוביה קושניר. בעת "סיור הסטודנטים" טוביה הצטלם יחד עם עוזי נרקיס על הסלע, ואף כתב את המילים "פלמ"ח" ו"טוביה". את הכתובות כבר כמעט ולא ניתן לראות – הזמן והכוחות האטמוספריים של המדבר עשו את שלהם, וגם מים אשר נשפכים על הסלע במקום המדוייק, בקושי מראים את הכתובת הדהויה. ממשיכים בערוד, קפיצי העלים הקשישים גונחים בהצלבות ועל הסלעים, וההתקדמות איטית יותר מבכל רכב מודרני. כשהגענו לגרוטאת ה"המבר" אשר נזנח בשטח בעת מבצע עובדה, השעה היא כבר שעת אחר הצהריים. שימו לב – בעבר השביל עבר בגדתו הדרומית של הערוץ, וההמבר היה נראה בקלות מהשביל. היום השביל מסומן בגדתו הצפונית של הערוץ, ואם לא מחפשים את הגרוטאה, לא מוצאים אותה. אנחנו, שמכירים היטב את מקומה של הגרוטאה האנגלית, הולכים אליה לראות מה שלומה (טוב, תודה), וצפריר מספר לנו שאביו, שהיה מסיירי חטיבת הנגב (ובביתו יש את הקומקום והפינג'אן בהם הכינו הסיירים קפה! כן, הוא לא חשב להביא את הכלים לטיול...), אחראי לכך שעל ראש המנוע של ההמבר חסר אום אחד – זמן קצר לפני שנשלף הרכב ממקומו, בעת טיול משפחתי שעשו בעקבות המסע לפני שנים רבות, ראש המנוע היה חשוף ובלט ממצע הנחל. כשהבינו שזהו הרכב שנשאר במקום מהמבצע, הם פירקו את האום למזכרת.

למיצר ערוד אנחנו מגיעים מאוחר מהרגיל, עוד מקום מושלם לעצירה, אחרי הנסיעה הקשה והמעייפת שעברנו עד כה. הערוד הוא נחל מעייף לנהיגה. אי אפשר לוותר על ריכוז לשניה, והמהירות איטית. בתור פיצוי מגיעה נקודת עצירה מושלמת כמו מיצר ערוד, המוצל כל שעות היום, ובה אנחנו מתענגים על כריך מנחה וקפה חזק. אבל אי אפשר לנוח יותר מדי, לפנינו עוד עשרות קילומטרים עד לחניון הלילה. יוצאים מהערוד, ומטפסים ל"ציר המטווחים" החותך דרומה מקניון עדה. המצוק הדרומי של הפארן היה המכשול הקרקעי המשמעותי ביותר עליו היתה צריכה להתגבר חטיבת הנגב. בסוף פברואר 1949 יצא "הסיור השני" כדי למצוא את המעבר דרך המצוק. הסיור נסע מערבה, דרך סיני, וחזרה למדבר פארן, כדי להגיע למצוק מדרום ולמצוא דרך. אבל עיקוף רחב מדי דרך סיני גרם לו להתגלות, ולנוס על נפשו, מה שכמעט והביא לביטול המבצע – אך בדיעבד הביא להקדמתו ויציאתו המיידית, כבר בתחילת מרץ 1949 – רגע לפני שיסוכמו שיחות שביתת הנשק.היום הדרך נוחה, ואנחנו רצים במהירות מפתיעה בשביל קשישים מופלגים, ואת המרחק עד לשער צניפים אנחנו גומאים בזמן קצר מאוד. כוח החלוץ של מבצע עובדה הגיע עד לשדה אברהם בנסיעה רצופה, אבל אנחנו מעדיפים לישון בחניון לילה מוגן מרוחות ולהמשיך בבוקר עד לשדה אברהם, ואכן הבוקר מעל החמאדות האינסופיות מדהים – הנוף, למרות שהוא מצולק בעדויות לכך שמדובר בשטח אש מהפעילים ביותר, מרהיב. יש בחדגוניות הזו משהו שנותן תחושה "מדברית" כמו בדימויים הכי פרימיטיביים של מדבר. ישימון, מישורים צחיחים. מדבר.

שדה אברהם הוא בסך הכל משטח. משטח לא רע לנחיתת מטוסים קלים, ולכן המשטח הזה הפך לחלק מההיסטוריה. הפלוגה המיוחדת של חטיבת הנגב הגיעה לשדה אברהם במטוסי פייפר ורפיד, ומשם יצאו לשלושה ימי סיורים למציאת הנתיב בו יוכלו לרדת לאום-רשרש. מבחינת מסע הג'יפים של כוח החלוץ, כאן הסתיים המסע. לנו כמובן אין מטוסי רפיד, גם לא פייפרים, אבל אולטרלייטים מהערבה יש גם יש, והם מנמיכים ונוחתים במרחק קצר מהג'יפאים המופתעים. אפילו אספקה בהיטס קיבלנו, בצורת מיכל דלק סמלי לנ"נים הצמאים.הרבה זמן לבזבז אין לנו, ומכאן אנחנו ממשיכים באופן כללי בעקבותיהם של מטה החטיבה אשר הבינו שעל מנת להגיע לאום-רשרש לפני חטיבת גולני (ובכך, אגב, להפר פקודה) – עליהם לעקוף דרך שטח מצרים. אנחנו לא יכולים לעקוף דרך מצרים, אבל למזלנו יש דרכים נוחות יותר היום. משדה אברהם יורדים דרומה, דרך "מעלה הצנחנים" (רוצים לנחש מי פרץ אותו? ) ומשם נמשיך דרך נחל בקעתיים, נחל בטמים ומישר סעיפים, לתצפית מהר חזקיהו. מטה החטיבה נסע מכאן בג'יפים לכיוון בקעת הירח, ויצא ממצרים חזרה לשטחנו, דרך מעבר הגבול נטפים, כאשר הסיבה בגינה השומר המצרי נתן לכוח לעבור, זכתה להרבה גרסאות. מהתצפית קל להבין את המכשול הקרקעי האדיר של נחל נטפים, מכשול שהפלוגה המיוחדת לא מצאה דרך ראויה לעבור- ולעומתו את הבחירה הקלה – בבקעת הירח וקע-א-נקב – בתור עיקוף. קע-א-נקב הוא הקע שבראש הנקב, הוא דרב-אל חאג', מעלה אילת של ימינו. על מנת להבין קצת יותר גם את עצמת המכשול של נחל נטפים אנחנו לא לוקחים את הקרך הקצרה למעלה אילת, אלא חותכים דרך השביל הקרוי על שם יאיר פלד, שהיה מפקד סיירת הצנחנים למשך שנה אחת בלבד, שנה שבה פרץ דרכים, והשלים את המלאכה שהחלה במבצע עובדה והמשיכה במבצע "דרך המלך" לרישות הנגב בכבישים. יאיר השלים את המלאכה כאשר הוביל בני נוער מההתיישבות לפרוץ את דרך הגבול המערבית, ואת אנשי הסיירת לפרוץ דרכים במדבר במקומות אשר לדעתו הגישה אליהם היתה חיונית מבחינה אסטרטגית. הדרך החוצה את נחל נטפים לא היתה נחוצה – זה היה אימון בלבד בפריצת דרכים – ממשימות הסיירת באותם ימים.

חוזרים לכביש, ועוזבים אותו שוב מעט אחרי חניון הלילה של הר יהורם, למעלה אילת המנדטורי, ובתחתיתו, מעל נחל שלמה, הגשר הממלוכי. חוצים שוב את הכביש עם נחל שלמה, ואיתו, נהיגה מהירה ומהנה בנוף ייחודי ואדום, מגיעים לאילת. אחרי כל זה אפשר, אבל לא חייבים, להצטלם ליד הקניון של אילת, באתר אום-רשרש ופסל דגל הדיו. אנחנו כמובן לא מוותרים על הצילום, ויודעים שהוכחנו שגם עם ג'יפ '42, נ"נים Power-Wagon עתיקים, לנדרובר משנות ה60 המוקדמות וג'יפי אספנות צעירים יותר – הואגוניר האדום מתחילת שנות ה70 והפיאט הצבאי של תחילת שנות ה80 – עוד יכולים. כלי הרכב הללו, שעשו הסטוריה לפני 62 שנה, ומאז בכל המלחמות והמבצעים, וגם בסיורים ובטיולים- עדיין שייכים כמו תמיד למדבר, והמדבר מקבל אותם בברכה.

פרטי מסלול מבצע עובדה כפי ששוחזר במרץ, 2011:קישור למסלול מבצע עובדה באתר עמוד ענן קישור להורדת מסלול מבצע עובדה כקובץ TWLאיך מגיעים לנקודת ההתחלה: לבאר שבע אתם יודעים להגיע. אנדרטת חטיבת הנגב נמצאת ליד צומת חטיבת הנגב, על עוקף באר שבע - כביש 40.נקודת סיום: אילתנקודות בדרך: כביש 40, באר משאבים, נחל הבשור העליון, נחל צין העליון, מעלה ערוד, בארות עודד, נחל ערוד, באר עדה, ציר המטווחים, שער צניפים, שדה אברהם, בקעת סיירים, מישר סעיפים, הר חזקיהו, נחל נטפים, מעלה אילת, נחל שלמה.עבירות: בינונית ברוב המסלול, נקודות בעבירות בינונית-קשה בנחל ערוד ובדרך יאיר.ניווט: קל. הניווט נעשה בעזרת מפות טיולים וסימון שבילים, מכשיר GPS ותוכנת ניווט עמוד ענן.אורך המסלול: כ-300 ק"מ.זמן משוער: 3 ימים. עונה מומלצת: פורים - שבועות. להשלמת המסלול נדרשים ימים ארוכים יחסית, ובשיא הקיץ המדבר אכזרי.ציוד הכרחי: רכב שטח, ציוד חילוץ בסיסי, ציוד עזרה ראשונה, מפות טיולים וסימון שבילים, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים, ג'ריקן דלק אחד לפחות לכלי רכב.מגבלות צה"ל: רוב המסלול עובר בשטחי אש מהפעילים ביותר. תיאום מתא"מ פיקוד דרום.תדלוק אחרון: "פז" עבדת.

13 תגובות

dvl_eyes - 19-04-11, 12:00
- תגובה
כל הכבוד על היזמה ועל הביצוע !!!!

תודה על המסלול, לדעתי חשוב מאוד לשמור על הידע ההיסטורי.

דוד

גלדיאטור - 19-04-11, 12:51
- תגובה
איזה צמיגים יש על הפאוור וואגונים ואיזה מידה זו?

ishc - 19-04-11, 13:01
- תגובה
כל הכבוד. נראה אדיר. חבל שלא הצקתי לכם יותר להצטרף בתור רכב ליווי. פשוט כדי להביא את אבא שלי.

BlackStar - 19-04-11, 13:09
- תגובה
נהדר יפיפה עושה חשק ל 5 ספרות

asafk - 19-04-11, 13:20
- תגובה
נכתב במקור על ידי גלדיאטור

איזה צמיגים יש על הפאוור וואגונים ואיזה מידה זו?

אלו 9.00-16, המידה המקורית, צמיגים תורכיים שמדי פעם אפשר למצוא בארץ (משמשים בין השאר תותחים נגררים)

אסף.