פורום ג'יפולוג 4X4 - סובארו אאוטבק 3.6 במבחן דרכים

אאוטבק 2.5 נבחן כאן בג'יפולוג לפני כמעט שנתיים, וחבל שלא נהגנו כבר אז גם באאוטבק ה"אמיתי" - זה עם שישה צילינדרים בנפח 3.6 ליטר. זה שעושה בשטח את הכל ממש כמו אחיו הצנוע, אבל ה"יותר" שהוא מציע דווקא בכביש, משאיר חיוך גדול על הפרצוף.

תצלומים: גלעד ארצי

לפני שלושים שנה, הייתי חולה-מכוניות בן 15 שמשוטט על אופניים בין אולמות התצוגה ברחוב המסגר ומלקט לי פרוספקטים של מכוניות שמודפסים על נייר כרומו נוצץ כדי לגזור מהן מכוניות אותן אדביק על הקיר שמעל למיטה. היתה אז סוכנות אחת ברחוב יצחק שדה שבה התייחסו אלי כמו אל אוויר. לא נתנו לי פרוספקטים, וגם לאנשים יותר מבוגרים ממני שלא באו לשם לבלבל במוח כמוני אלא אשכרה לקנות שם אוטו חדש, לא הרשו להיכנס למכוניות שעמדו באולם התצוגה, שהיו תמיד-תמיד נעולות.
לסוכנות ההיא קראו "יפנאוטו" והיא התנהלה אז כמו שוק. כולם שם רצו וצעקו, הטלפונים (אלה הישנים עם החוגה) לא הפסיקו לטרטר, ולאף אחד שם לא היה זמן להתייחס לילד נודניק שרק מבקש פרוספקט, כי בדרך כלל גם נגמרו להם כל הפרוספקטים לפחות פעמיים ביום - הם היו עסוקים בלמכור שם מכוניות סובארו לאונה DL 1300 בערימות, לפי משקל, באותו קצב שבו נחטפות לחמניות שזה עתה יצאו מהתנור.
בעולם הרחב, סובארו היתה כבר אז שם נרדף ל-4X4 ולחשיבה רעננה מחוץ לקופסה, אבל מסיבות של מיסוי, השוק הישראלי היה מוגבל לסובארו הכי בסיסיות (כאלה שלא הופיעו ברשימת הדגמים של היצרן בשום מקום אחר בעולם, פשוט כי יוצרו במיוחד עבור ישראל, שהיתה אז השוק השני בגודלו של סובארו בעולם כולו).
עם הנעה קדמית בלבד ומנועי 1.3 ליטר הסובארו הפכה לשם נרדף למכונית עממית, פשוטה ובעיקר – זולה. כזו שאנשים לא עשירים מגרדים פרוטה לפרוטה, לוקחים הלוואות ומשלמים אותן לאורך שנים בעשרות תשלומים, כדי לרכוש לעצמם אחת בלבן, כחול מטלי או בז', בדיוק כמו של השכן, כמובן משועבדת לבנק, רק כדי לחוות בפעם הראשונה בחייהם את מעמד קריעת הניילונים המרגש מהמושבים הצרים והנוקשים מרופדי הסקאיי של סובארו חדשה.

לא מעט ליאונות ישנות שרדו מאז ויש להן היום עדת מעריצים קנאים שבוודאי יבצעו בי לינץ' על מה שאני הולך להכריז עכשיו – שהסובארו ה"קלאסית" של פעם היתה חרא של אוטו ולא סתם, אלא חרא ב- ח' הידיעה. חרא על הכביש, הכוונה - כי קצרה היריעה מלתאר את זוועותיה הדינמיות והבטיחותיות. אבל בכל זאת היא הצטיינה במשהו אחד שהיה הכי חשוב ליהודים, בטח חשוב להם הרבה יותר מאחיזת כביש, היגוי, נוחות, ביצועים או בטיחות – היא היתה אמינה.
זה היה פשוט מאוד, בעידן של אלפא-סוד 1.2, פורד אסקורט, לנצ'יה דלתא וסיטרואן BX שכולן נסעו יותר טוב - לעומתן, הסובארו היתה עגלה, אבל לא התקלקלה. היא נסעה שנים על שנים, גמעה מאות אלפי ק"מ רבים בלי לגמגם ובלי להתבלבל. הגדירה מחדש את מושג ה"אמינות". אוטו אמין זה לא רק שקט נפשי, אלא גם כזה שקל למכור אותו מהר ובמחיר טוב. וזה כבר בהחלט קיבע את מעמדה הכמעט אלילי של הסובארו בתודעה המוטורית הישראלית של אז.

מאז עברו כמעט שלושים שנה. חוקי המיסוי, יכולותיו הכלכליות של הציבור וגם המכוניות של סובארו השתנו. איכות ההנדסה שלהן זינקה ללא הכר, ואיתה גם המחירים. אבל עם ישראל שפתאום יכל להרשות לעצמו להוציא יותר כסף על מכונית, לא זכר חסד לסובארו. בתודעה הישראלית הקולקטיבית, "סובארו" נשאר לנצח שם נרדף למכונית עממית. אם יש לך 200,000 – 300,000 שקל לפוצץ על מכונית חדשה, כאשר לא מעט מותגי פרימיום מציעים לך הצעות מפתות במחיר שכזה, מה יגידו עליך אם תבחר דווקא בסובארו?

תסתכלו על האאוטבק למשל – סטיישן גדול עם מערכת הנעה 4X4 ומרווח גחון מוגדל. על הנייר זה אוטו רב שימושי, הטוב בכל העולמות, ובכל זאת הוא לא מצליח להימכר כאן כמו שראוי לו. בחו"ל, אירופה וארה"ב ואוסטרליה, זה קונספט פופולרי ביותר – סטיישן גדולה ומרווחת, נוחה ושימושית, שיודעת לנסוע מהר כשצריך, נוחה מספיק כדי להתמודד עם מרחקים גדולים, יודעת להתמודד עם כבישים רטובים ומושלגים וגם עם שבילים לא סלולים, לאו דווקא משוטחים היטב.

להבדיל מהאאוטבקים של פעם, הדור החדש של אאוטבק רחוק מלהיות אוטו יפה. לפחות לטעמי. הדור הקודם של B4/לגאסי (שאאוטבק תמיד מבוסס עליו) היה אוטו נאה למראה בעל צללית נקייה וזורמת וכמעט ספורטיבית, אבל הדגם החדש של B4 הוא משהו מגושם ומנופח, עמוס בפרטים ומסורבל למראה. קחו את B4 סטיישן ותהפכו אותה לאאוטבק – כלומר תנפחו קצת את בתי הגלגלים, תוסיפו גובה וגלגלים מעט גדולים יותר, וקיבלתם מכונית שנראית מאד גדולה ומגושמת. לא, לא כמו ה-B9 טרייבקה המוזרה, אבל בכל זאת.

מה כל כך מפריע לי שם? זה בעיקר סרח העודף הקדמי המוגזם שמוכתב על ידי מנועי הבוקסר האורכיים - סמל מסחרי של סובארו שהיא מחוייבת לו. אבל לא רק. גם הזנב מגודל ונשען על סרח עודף אחורי נכבד, והרושם הכללי הוא של אוטו גדול שמדבר חזק לטעם האמריקאי.
אבל היי, רגע אחד, אל תמהרו לפסול "טעם אמריקאי" – כי יש לזה גם יתרונות. בראש ובראשונה – מרחב. המון מרחב. חלק גדול מהאמריקאים הם אנשים גדולים ושמנים, ובדיוק עבורם אאוטבק הוא אוטו גדול גם מבפנים. תשכחו מהליאונה סטיישן של לפני 20 ו-30 שנים, אותה "סובארו מתנחלים" מיתולוגית – כאן כבר מזמן לא צריך לצופף את הברכיים עד לסנטר כדי להידחק פנימה ולהצטופף איכשהו על דרגש צר ונוקשה. בסובארו הזו כבר לא יושבים נמוך כמו בצוללת - קל למצוא תנוחת נהיגה נעימה, להתרווח, למתוח את הרגליים. מאחור היא מספיק רחבה כדי לארח בכיף שלושה מבוגרים מגודלים. משענות הגב במושב האחורי מתכווננות, ואשכרה אפשר להשכיב אותן ולתפוס תנומה טובה. הבגאז' ענקי בעליל. המימדים החיצוניים הנכבדים אכן מאפשרים שימושיות ונוחות אמיתיים וגם האיכות עלתה שתי כיתות.

אפשר להתווכח על העיצוב הפנימי – כמו בטרייבקה, גם כאן יש תחושה שמישהו שם לא היה בדיוק סגור על עצמו. עדיין יש יותר מדי פלסטיק נוקשה וחסרה לי תחושת ההקפדה הלא מתפשרת המאפיינת מותגי פרימיום אירופאיים ואפילו יפניים כמו לקסוס ואינפיניטי. אבל היי – זו רק סובארו, כן?... בהשוואה למשטחי הפלסטיק הקמורים הכהים והקודרים של פעם – זהו שיפור עצום. כמעט תהומי. לא פחות.

בתא הנוסעים של אאוטבק 2.5 הבסיסית לא חסר שום דבר, באמת. אבל היום אנחנו נוסעים בדגם העל של האאוטבק - 3.6 PREMIUM, וזה אומר שמלבד כל האבזור שיש באאוטבק 2.5XS, יש לנו כאן גם ריפודי עור איכותי מקיר לקיר, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית עם זכרונות, יציאת מיזוג למושבים האחוריים, פאנלים בגימור דמוי עץ, חיישני תאורה וגשם, התנעה בלחיצת כפתור והכי חשוב – חוגת מערכת Si-drive שמיד נגיע אליה. הכל באמת נראה מצוין במבט ראשון וגם שני – בחירת הגוונים נעימה, התחושה אוורירית וגם האיכות עושה רושם טוב ביחס למה שאנחנו רגילים לקבל ממותג יפני עממי, אבל האאוטבק 3.6 רחוקה מלהיות עממית – היא עולה 280,000 שקלים ומתחרה ראש בראש בחלק מדגמי הכניסה של מותגי פרימיום... ובהשוואה אליהם, תחושת האיכות והיוקרה, אפעס, כבר לא יוצאת דופן. בואו ונקרא לזה "בסדר". לא פחות אבל גם לא יותר.

ההבדל הגדול בין דגמי האאוטבק נמצא מתחת למכסה המנוע – וזה לא רק המנוע. מנועי בוקסר הם סימן ההיכר הייחודי של סובארו אפילו יותר מהנעה כפולה. אבל אם בוקסר ארבעה צילינדרים אנחנו מכירים גם מהחיפושית ומדגמי אלפא-רומיאו של פעם (סוד, 33, ספרינט, 145), הרי שבוקסר שש בוכנות חזק מאלומיניום יש היום רק לפורשה 911 (יחי ההבדל הקטן, כן?...) אבל מנוע ה-3.6 של סובארו באמת מרשים – 3,630 הסמ"קים שלו מספקים 260 כ"ס ב-5,600 סל"ד ו-35.7 קג"מ ב-4,400 סל"ד. לכאורה – אלה מספרים שכבר לא מדהימים בהשוואה למנועי V6 מודרניים בנפח דומה כמו מנוע הטוארג/אאודי Q7 או הפנטאסטאר של הגרנד צ'רוקי שמצהירים על יותר סוסים, וגם רצועת הכוח (אותו טווח סל"ד שבין המומנט המירבי לבין ההספק המירבי) צרה "על הנייר". בפועל זהו מנוע חלק מאוד שמרגיש חזק ונעים לאורך כל טווח הסל"ד. לעומת הגיר הרציף "ליניארטרוניק" בעל ששת ה"הילוכים" שנמצא באאוטבק 2.5, כאן סובארו הולכת לכאורה "אחורה", עם גיר אוטומטי-פלנטרי-קונבנציונלי – ה-AT5 בעל חמשת המהירויות. ההסבר הרשמי: "הגיר הקונבנציונלי נמצא כמתאים יותר לטפל בתפוקת המנוע הנכבדת". טוב נו, שיהיה. בנוסף – הגיר נהנה מתוכנית ידנית שעושה שימוש בזוג פדלים מאחורי ההגה – קל ונוח לתפעול מהיר.

וכן – מערכת ה- Si-drive... מה זה? ובכן, מדובר בתוספת ייחודית לדגם ה-3.6, בעלת חוגה עגולה ששולטת על שלוש תוכניות נהיגה: הראשונה, מסומנת באות i (אינטליג'נט) מיועדת לנהיגה יומיומית רגילה - רגועה וחסכונית, עם תגובות מרוככות. תוכנית זו מתאימה גם לנהיגת שטח שפויה. מצב S (ספורט) מחדד את תגובות המנוע והגיר, ומצב S# (ספורט-שארפ) מחדד ומקצין עוד קצת את התגובות. ההבדל בפועל אכן מוחשי, אם כי אני וויתרתי מלכתחילה על מצב הביניים (S) ובכל פעם שביקשתי להינות קצת, עברתי מיד למצב הקיצוני מכולם כדי למרוח לעצמי חיוך גדול על הפרצוף...

במצב הרגיל, האאוטבק מרגישה כבדה וגדולה. תגובות הדוושה מתונות, הגיר מבקש לעלות מהר ככל האפשר להילוך הגבוה ביותר האפשרי להישאר שם, וצריכת הדלק - כשמונה וחצי ק"מ לליטר בממוצע משולב בתנאי המבחן, באמת מפתיעה לטובה ביחס למכונית כה גדולה עם מנוע בנפח ובהספק שכאלה. אבל סובבו את החוגה, וכל התמונה משתנה, והמכונית הופכת את עורה - ממש ד"ר אאוטבק ומיסטר סובארו: הסל"ד עולה, המנוע מגיב כנשוך נחש, וכל אופי הנהיגה הופך לאגרסיבי מאוד, על גבול החוליגניות. אני מבטיח לכם באחריות מלאה, שבמצב ספורט-שארפ אפילו לסבתא שלכם יהיה קל מאד לאמת את נתוני היצרן בזינוק מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 7.5 שניות. תרגיל סימולציית העקיפה הקלאסי – שיוט בהילוך הגבוה ב-80 קמ"ש, קיקדאון פראי והאצה ל-120 קמ"ש, ארך מעט פחות מ-6 שניות, תוצאה יפה בכל קנה מידה ומרשימה עוד יותר במציאות, היכן שהאאוטבק 3.6 יוצאת לעקיפות בנחרצות ובהתלהבות בלתי מרוסנות כמעט, ומסיימת אותן במהירות ובמינימום זמן ומרחק אפילו בעליות ארוכות ותלולות. בשום מצב לא נגמר לה האוויר, וזה מרשים, וכיף. כיף גדול. וכמובן גם מסוכן מאוד לרשיון הנהיגה שלכם, לנוכח פרויקט המצלמות החדש...

אלא שמערכת Si-drive מטפלת אך ורק בכיול תגובות המנוע והגיר, ולא משנה במאום את כיול המתלים או ההיגוי. לביצועים כל כך מרשימים, אפשר היה לצפות לסוג של גיבוי בצורת התנהגות מעט יותר ספורטיבית ומחודדת. לא שיש טענות מיוחדות לאאוטבק – זו עדיין סובארו מודרנית שמתנהגת למופת, אוחזת לעילא ולעילא, בטוחה מאוד ומהירה מאוד בכל סוג של כביש שתבחרו, אבל התחושה האמריקאית שלה מחלחלת מהמראה החיצוני גם להתנהגות – קל לחוש במשקל הנכבד, ההגה החשמלי מסרב להעביר מידע מהגלגלים לידיו של הנהג, המתלים מעדיפים רכות נעימה על פני חדות ותגובה מהירה והאופי הכללי מכוון לתת היגוי קל, סלחני ונשלט ולא לשעשועים ספורטיביים - שהם משהו שסובארו יודעים להכניס למכונית אם הם רק רוצים.

אבל אותם מתלים גם עושים את האאוטבק למוצלח כל כך בנסיעת שטח. ברור שאנחנו לא מדברים על "עבירויות", היכן שגם כמה וכמה ג'יפונים יבצעו מעט טוב יותר, אבל זה רק בגלל מגבלת זויות הגישה והנטישה של הסטיישן המגודלת הזו ולאו דווקא בשל היעדרו של הילוך כוח או בעיות אחיזה והעברת כוח לקרקע. נכון שאנחנו מדברים הפעם רק על שבילים. חלקם משוטחים ונעימים, וחלקם מהמורתיים וגליים, משופעים בבורות – קחו לדוגמה את אחד מקטעי השביל היפים ביותר בעיני - נחל אמציהו ונחל אביה.
בעלי נסיון ייכנסו לשם ללא היסוס גם עם הפרייבט-ליסינג, ינהגו בזהירות וייצאו בשלום - אבל עם האאוטבק, בצהרי יום סוער במיוחד עם גשמים סוחפים גם בירידות מדימונה לכיוון הערבה, אנחנו מרגישים בציר נחל אמציהו ממש כמו בבית. כי האאוטבק אולי מבוססת על ריצפת ה-B4, אבל המתלים שלה שונים לחלוטין, והיא מגהצת בנינוחות מרשימה את השביל במהירויות שמתאימות לכביש בינעירוני לכל דבר ועניין.
לא, היא לא ספורטיבית, ההגה שלה אילם והיא לא מדרבנת את הנהג ללחוץ עם רצח בעינים, צריך גם להיזהר לא לנגוף את צמיגי הכביש על איזה טרש חד שישסף להם את הדפנות כאותה סכין לוהט בחמאה... אבל הגיהוץ ותחושת הבטחון מפתיעים ומורחים לי חיוך מדושן עונג. אנו פונים לנחל אביה. פה ושם בורות, גלים בקרקע, מדרגות קטנות בקרקע . לעתים צריך להאט לכמעט עצירה ולגשת באלכסון בדחילו ורחימו כדי לא לגרד את סרחי העודף המוגזמים. המתלים נמתחים למלוא מהלכם הקצרצר והגלגלים מתנופפים פעמיים או שלוש באוויר. מאחורי ההגה מרגישים את זה, בוודאי. אבל מערכת בקרת האחיזה ומערכת ההנעה מתואמות טוב ביניהן, והאאוטבק לא מתבלבלת אלא ממשיכה קדימה במין נעימות שכזו. משהו שגם חלק גדול מהג'יפונים הרגילים היו מתגאים בו.

לקראת היציאה בכביש הערבה, אפשר למצוא פה ושם כמה עליות תלולות וקצרות, כאלה שמספיק טובות כדי להתרשם ממערכת בקרת הזינוק בעליה (שפועלת באמצעות בלם החנייה החשמלי). עצירה באמצע השיפוע, לחיצה על הכפתור, עזיבת הגז, והאאוטבק לא מתדרדרת לאחור. ליטוף קל של המצערת והסטיישן המגודלת נעה לפנים בשקט. הכל בנעימות, בשקט כמעט מופתי. ולמה רק "כמעט" – כי זו בכל זאת רק סובארו. המתלים עושים עבודה מצויינת בשטח, אבל בידוד הרעשים לא מושלם, ובהחלט ניתן לשמוע את המתלים הללו עובדים. לפעמים בקול רם למדי. וזה קצת "ג'יפי" ולא הכי מנומס בשכונה של 280,000 שקל. למתלים הללו יש עוד נקודת זכות בעינייים ג'יפאיות, בדמות היותם דומים מאוד לאלה של הפורסטר, מה שאומר - אפשרות בכלל לא תיאורטית להגביה אותם – שיפור מיידי ומבורך למרווח הגחון ולזויות המרכב הבעייתיות. קשה לנבא מה תהיה ההשפעה של הגבהה כזו על התנהגות הכביש, אבל אם ללמוד מהנסיון עם הפורסטר - ההשפעה הזו מזערית.

בכל הקשור לשטח ורק בו, אפשר לומר שלא מצאנו שום יתרון למנוע ה-3.6 שאפשר לשים עליו אצבע על פני גרסת ה-2.5 הצנועה יותר. אם אתם מתעניינים בסטיישן המוגבה רק מתוך צורך שימושי נטו – מכונית גדולה ומרווחת שתיקח את הילדים לגן, ותעמיס בבגאז' העצום שלה קניות גדולות פעם בשבועיים, וגם תצא לפעילויות פנאי כמו הובלת האופניים לשטח, או סתם טיולי שבילים/שטח לייט, אאוטבק 2.5 תעשה את העבודה מצוין בהרבה פחות כסף.
אז מה מותר דגם ה-3.6 היקר על דגם ה-2.5? יש לו בהחלט קסם והוא נמצא דווקא בכביש – בכבישים הפתוחים, המפותלים, בעליות, בעקיפות. שם השילוב המענג של המנוע הגדול ומערכת ה-si-drive בא לידי ביטוי מלא, שם אולי הוא מצדיק את ההשקעה הנוספת בו.

רגע אחד, "מצדיק את ההשקעה"? עם תג מחיר של 280,000 שקל, סובארו אאוטבק 3.6 מכוונת גבוה, לשכונה היוקרתית. במי היא מתחרה שם בדיוק?
האם במכוניות מנהלים? אולי. אבל הרי עדיין מדובר בסטיישן, סגמנט שאמנם התחיל לתפוס בקטגוריה המשפחתית, עדיין קצת "מוקצה" בשוק המנהלים הישראלי, פשוט מאוד - זה לא נראה "מספיק יוקרתי".
ואולי בג'יפונים? שוב, היא אמנם 4X4, אבל לא נראית כמו "ג'יפ". "לא יושבים בה מספיק גבוה" על מנת להעניק את אותה "תחושת שליטה" שמפצה כל כך טוב את קהל היעד האופייני של ג'יפונים על רגשי הנחיתות והפחדים מפני נהיגה הטבועים בו. וחוץ מזה – עם מימדים כאלה, זה גם לא בדיוק אוטו עירוני מובהק.
ומה עם אלטרנטיבה ל-SUV? רגע, לפני שרבים קופצים וצועקים שהאאוטבק לא יכולה להתחרו תב-SUV בשטח (מה שנכון), נציין שרוב רוכשי ה-SUV בישראל ממילא לא יורדים לשטח, ובכביש לסובארו אאוטבק יש לא מעט יתרונות עליהם. אבל – ניחשתם נכון, היא עדיין לא מספיק גבוהה ולא מספיק בולטת. לא עושה מספיק רושם...
ומה עם ג'יפאים?... זה לא סוד שהייתי ממש רוצה אאוטבק שכזו, ליומיום. אבל רק לצידו של הג'יפ האמיתי המסוקס (זה שלאחרונה הפסיק לנסוע ביומיום ומיועד רק לטיולים) אבל לא במקומו. וכאן אני חוזר ל-SUV אחד שהוא אלטרנטיבה לא פחות קוסמת - גרנד צ'רוקי החדש למשל, עם מנוע פנטאסטאר המצוין ועם הילוך כוח, והוא מרווח ומאובזר ובנוי היטב ועדיין עולה 10,000 שקלים פחות ויכול לרדת גם מהשבילים לשטח קצת יותר קשה בלי לפחד, שטח שבהחלט מעבר ליכולות האאוטבק.

אז למי היא מיועדת? שאלה טובה. ועדיין לא נגענו בבעיית התדמית – למה לכל הרוחות, מי שרוצה לנפנף במכונית מנהלים מאובזרת ומרשימה, ירשום 280,000 שקלים על הצ'ק דווקא בסוכנות סובארו... הלקוח של האאוטבק צריך, אם כן, לענות על רשימת מאפיינים לא ממש רגילה. סוג של מצליחן ואינדיבידואל שאוהב מכוניות ונהיגה ולא שוחה עם הזרם, יודע מה הוא רוצה ויודע להעריך את השילוב של כל רשימת התכונות - ביצועים, יכולות ויתרונות שימושיים, יכול ומוכן לשלם על זה לא מעט, ומצד שני, מאוד לא אוהב לעשות רושם ודאווינים ... כמה כאלה כבר יש בישראל? יש, אבל כנראה שלא המונים. והרוב המוחלט של אלה שישנם ומאוד רוצים, חסרים את היכולת הכלכלית... ולכן באופן טבעי הם מתרכזים יותר בשוק המשומשות, מה שביחד עם מוניטין השרידות האמינות המיתולוגיים וההיצע לא גדול של יד שנייה, מסביר כנראה את הפופולריות הגדולה והביקוש הרותח לאאוטבק משומש, גם ממודלים ישנים ממש של סוף שנות התשעים.

סובארו אאוטבק 3.6 PREMIUM 2012, מפרט טכני

מנוע: בנזין, בוקסר, 6 בוכנות, אורכי, 24 שסתומים
נפח: 3,630 סמ"ק
הספק: 260 כ"ס ב-5,600 סל"ד
מומנט: 35.7 קג"מ ב-4,400 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית 5 מהירויות + טיפ'
הנעה: כפולה קבועה סימטרית
הילוך כוח: -
עזרי אחיזה/עבירות: בקרת אחיזה TC
אורך: 4,775 מ"מ
רוחב: 1,820 מ"מ
גובה: 1,605 מ"מ
משקל: 1,587 ק"ג
בסיס גלגלים: 2,745 מ"מ
מרווח גחון (נתוני יצרן): 200 מ"מ
זוית גישה: -
זוית נטישה: -
נפח מיכל דלק: 65 ליטר
בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק + ABS
צמיגים: R17 225/60
תאוצה 0-100 קמ"ש: 7.5 שניות
מהירות מירבית: 230 קמ"ש
צריכת דלק: 8.5 ק"מ/ליטר (מבחן)
מחיר: 279,900 שקל

בעד: מנוע, ביצועים, התנהגות, מרחב פנימי, שימושיות, אבזור, מכונית שבילים חזקה, נוחה ומהנה
נגד: זוויות מרכב בעייתיות, היגוי, עיצוב, מחיר
סיכום: מיוחדת. בנישה משל עצמה

5 תגובות

אשר צור - 07-02-12, 14:29
- תגובה
אוהב את הרכב הזה. כתבה יפה מאוד.

yoav21 - 07-02-12, 14:39
- תגובה
דרור כמו תמיד כתיבה וכתבה משובחת

יואב

GodsFather - 08-02-12, 05:49
- תגובה
נראה שאתה לא ממש רוצה לשבת במושב האחורי אין ספק שעם כל הכתבות שמשבחות את הסובארו באתר הזה, המחיר שלו רק יעלה, וחבל

מאור ש - 09-02-12, 07:38
- תגובה
אהבתי את הדגם הקודה הנוכחי לא יפה

benboom - 14-02-12, 23:13
- תגובה
יש ברשותי רכב כזה בשימוש יומי כעט שנתיים, הרכב צבר כ-30000 ק"מ ושומר על הביצועים והאיכות, נכון להיום ללא תקלות כלשהן, הביקורים במוסך הם לצורך טיפולים מלבד ביקור אחד שהיה קריאה לתיקון משהו במערכת ההיגוי.

סובארו אאוטבק 3.6 במבחן דרכים

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

תגובה: איזה קטעים בנחל דישון פתוחים לג'יפים

תגובה: דיסקברי חוויות, הפעם ידני 2001

תגובה: דיסקברי חוויות, הפעם ידני 2001

תגובה: דיסקברי חוויות, הפעם ידני 2001

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר