פורום ג'יפולוג 4X4 - אירוע דראג ודריפט בשדה תימן

לא זה לא היה אירוע שקשור לשטח, אבל אתם תסלחו לנו על זה. המתכונת עדיין היתה של פיילוט "ללא קהל", יש עדיין המון מה לשפר - אבל מירוצי הדריפטינג והדראג החוקיים הראשונים בישראל שאורגנו על ידי "קרוס-קאנטרי" והתקיימו ביום חמישי האחרון במנחת שדה תימן הסמוך לבאר-שבע, הוציאו מאות חובבי ספורט מוטורי מהמחתרת, והם בהחלט ייכנסו לדפי ההיסטוריה של הספורט המוטורי בישראל. ואם אתם שואלים אותנו אז כן - יש עתיד מבטיח לספורט המוטורי, במיוחד לספורט המוטורי העממי. נשאלת רק השאלה - מתי נראה תחרויות עממיות חוקיות גם בשטח?

צילומים: רונן טופלברג
היינו כחולמים. זה מה שהרגשתי כשנכנסתי בשעה שש וחצי בבוקר למתחם מינחת שדה תימן הסמוך לבאר שבע, וזו לא מליצה. לא, לא בגלל שאף פעם לא ראיתי 40-50 מכוניות ספורט ומירוץ עם מספרי מתחרה שחונות בסדר מופתי בין תרנים עם דגלים ותחת גזיבואים צבעוניים, ומסביב לכל אחת מהן קבוצות גדולות של ספורטאים שמכינות אותן לתחרות. בחו"ל זה הרי מחזה רגיל בכל סופ"ש, כמו בכל מקום בעולם המערבי (ולא רק) וגם בישראל חיה ובועטת כבר שנים לא מעטות סצינה מוטורית עניפה – אנשים משפרים מכוניות ברצינות, משקיעים בהן כספים רבים, אפילו מתחרים - אבל כמה צפוי – כל זה מתקיים במחתרת, כגנבים בלילה והרחק ככל שניתן מפגיעתן הרעה של הרשויות.
כי דווקא במדינה המערבית הדמוקרטית והמסודרת (פלוס-מינוס...) היחידה בכל המרחב המזרח-תיכוני הפרוע הזה – עד לא מזמן ספורט מוטורי לא היה חוקי והספורטאים נרדפו עד חורמה על ידי המשטרה ומשרד התחבורה. ולכן, להגיע לאירוע שכזה ולראות לא מעט שוטרים, כן, כן, שוטרים אמיתיים, בשר ודם, ממשטרת ישראל, עם כובע, אקדח, מדים כחולים, סקודות עם צ'קלקות - אבל ללא מבט מזרה אימה ופנקס דו"חות בידם כפי שהיכרנו תמיד אלא אדיבים ופה ושם מחייכים, מכוונים את המכוניות המשופרות, אלה שרק לפני כמה ימים ושבועות עדיין נרדפו על ידם כאילו נהגו בהן פושעים פליליים, שומרים על הסדר ומסייעים לקיומו התקין והבטוח של האירוע – היה חוויה שמחממת את הלב. חוץ מהשוטרים והספורטאים שהתערבבו ביחד, בכפיפה אחת, כאילו לא היו עד אתמול זאבים וכבשים, חתולים ועכברים או כל דימוי ציורי אחר שתעלו על דעתכם - אפשר היה לפגוש את כל קשת החברה הישראלית – יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחיים, אנגלו-סקסים ויוצאי ברה"מ לשעבר, "ערסים" ו"חנונים" והמשותף לכולם – אהבה אמיתית ומוחלטת לספורט הנפלא הזה. כל זה ביחד היה משהו ששווה לקום עבורו בארבע וחצי לפנות בוקר ולנהוג שעה וקצת מהמרכז.

את אירוע הדריפטינג/דראג והראלי הרימה לתפארת חברת "קרוס-קאנטרי" של מיודענו מיקי יוחאי, ולא שזה בא לה בקלות. כי בכל זאת כאן זה ישראל, וסביב הספורט המוטורי החוקי שזה עתה נולד ועדיין לא בדיוק חי ובועט, כבר רוחשים המוני עסקנים שבוחשים, מושכים כל אחד לכיוון האינטרס הפרטי שלו, שמים מקלות זה בגלגליו של זה ותוקעים מרפקים זה לזה כאילו מדובר כאן ברפליקה של ההתאחדות לכדורגל המאוסה, ולא בספורט חדש שזה עתה קיבל גושפנקא חוקית ושכולם צריכים לשנס מותניים ולאחד כוחות על מנת להרים אותו למקום שראוי לו. כך או כך, ההפקה הגרנדיוזית יצאה לדרך, וכתבי הרכב קיבלו הזמנה בדוא"ל להגיע לאירוע שנמשך יומיים והוגדר כ"פיילוט" – עדיין ללא קהל, מין הסתם על מנת לעשות לכל העסק הרצה מסודרת, ללמוד אותו ולהפיק לקחים. יש בהחלט כמה לקחים להפיק ומיד נגיע לזה, אבל השורה התחתונה היא חיובית.

יסלחו לי ידידי הג'יפאים שאני מתרגש כאן ממירוץ דריפטינג ודראג, שמתקיימים על אספלט במכוניות נמוכות ועל צמיגי כביש ספורטיביים – אבל לטעמי דווקא הם היו בעלי חשיבות גדולה יותר הפעם, אולי אפילו היסטורית. ולמה אני מכוון? לעובדה שבפעם הראשונה בישראל, התקיים אירוע ספורט מוטורי עממי חוקי. וכשאני אומר "עממי" אני מתכוון למכוניות רגילות, לא מכוניות המירוץ המקצועיות שאנחנו מכירים מהראלי-רייד, שעולות מאות אלפים עד מיליונים ומגיעות על נגרר, אלא כאלה עם לוחית רישוי צהובה ורגילה, חוקיות פחות או יותר (...) לנסיעה יומיומית על כביש, שנכנסות כל שנה למכון רישוי ועוברות טסט (ולא משנה איך, זה לא העניין כאן) שהגיעו למינחת שדה תימן בנסיעה על הגלגלים. בעליהן עברו את הליך הרישום, הסירו את לוחית הרישוי הצהובה, התקינו במקומה את לוחית הרישוי הכסופה בעלת קידומת 9 (שמשמעותה ספורט מוטורי עממי, להבדיל מהמכוניות המקצועיות בעלות קידומת 1), עברו בדיקה טכנית על ידי בוחני רשות הספורט, לבשו סרבלים, קסדות, כפפות ונעלים תקניים, ועלו למסלול כדי להתחרות. בסוף היום, עברו שוב בדיקה טכנית על מנת לאשר שהן במצב תקין על מנת לשוב ולנסוע על כביש ציבורי, התקינו בחזרה את הלוחית הצהובה ונסעו הביתה מרוצים ושמחים בחלקם - עם גביע או בלעדיו. גבירותי ורבותי, זה ספורט מוטורי עממי אמיתי! כך זה צריך להתנהל!!! – בלי ספרי תקנוני FIA בעובי של האנציקלופדיה העברית, בלי בדיקות העמסה וקריסה, בלי הביקור במעבדת הטכניון, בלי גדודי בוחנים שבודקים במיקרוסקופ עובי של ריתוכים, זויות של צמתי צינורות, מאלצים את הספורטאים להיכנס בעל כורחם לסרט רע של השקעה מצטברת מופרעת שמגיעה למאות אלפי שקלים בבנייה ובפירוק של מכוניות ושוב בבנייה ושוב בפירוק וחוזר חלילה עד קץ כל הדורות, או עד שהמכונית תניח מתי שהוא את דעתם של הבוחנים או שבעליה יתרושש – זה תהליך יקר להחריד, מתיש ומייאש שכבר החל להרפות את ידיהם של רבים וטובים מהספורטאים, גרם וגורם להם לנטוש את הענף ורק קובר את הספורט המוטורי, אולי לנצח.

חבל שבמירוצי השטח זה עדיין לא כך – כי עם כל הכבוד לספורטאים ה"מקצועיים" עתירי הממון במכוניות תקניות FIA, דווקא קטגוריות עממיות זה בדיוק מה שאנחנו רוצים וצריכים כדי להביא את הספורט הזה להרבה יותר אנשים. וכן, אני מתכוון בדיוק לאותם אירועים "שכונתיים" שלמרות שלא מזמן מתחנו עליהם ביקורת, כעיקרון הם הבסיס לעוד כיוון נכון אליו ספורט השטח צריך ללכת – כלי רכב בעלי מספר צהוב שמגיעים לאירוע, מחליפים מספר, מתחרים, ואחר כך, אם הם במצב תקין, חוזרים בנסיעה הביתה. אותם אלה שארגנו את אירועי השטח המחתרתיים שזכו לא מזמן לכינוי "שכונה" צריכים ללכת רק עוד קצת קדימה – אירוע מסודר, מאורגן, חוקי. ברור שזה לא יהיה בחינם – כי המשתתפים יצטרכו לשלם דמי הרשמה ולהשקיע קצת בציוד בטיחות כמו ריתמות, סרבלים חסיני אש, קסדות, נעלים מתאימות. אבל זה כבר באמת לא יהיה בשמיים. הקהל יצטרך לשלם דמי כניסה על מנת לכסות חלק מעלויות ההפקה, ותמורתם יצטרך לקבל אפשרות צפיה נוחה יחסית ובעיקר בטוחה. האירוע יצטרך להיות מסודר, מתואם, מבוטח, מאובטח ומאורגן וכיו"ב זנבות שמסביב שעולים כסף – אבל מי אמר שלהפיק אירוע חוקי ומסודר זה זול או קל? (חשבתם פעם כמה עולה - בזמן ובכסף - הפקת מפגש ג'יפולוג?...) אבל תהיה לאירועים הללו גושפנקא חוקית, ספורטאים ייהנו, הקהל ייהנה, המארגן אולי אפילו ירוויח, וכולנו נצא נשכרים.

אז מה היה לנו ביום חמישי? מירוץ דריפטינג בו השתתפו מכוניות כביש רגילות שמחליפות גלגלים אחוריים ויוצאות להקיף מסלול קונוסים תוך כדי החלקה בהיגוי יתר על הצד. דריפטינג הוא הספורט המוטורי היותר נגיש וזול, והיופי הגדול שלו טמון בהיותו מבוסס על כשרון נהיגה נטו ולא על עומק הארנק. כל מה שצריך זה לדעת לנהוג ולהיות זריז מאוד, וכמובן להגיע עם מכונית בעלת הנעה אחורית, מוטב שתהיה עם מנוע חזק ודיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה או נעול – הפעם ראינו כמה מאזדות MX5 מיאטה, ב.מ.וו Z4, ניסאן Z350, הונדה S2000, סובארו אימפרזה טורבו אחת שלא הרשימה בביצועים (הנעה כפולה רק מפריעה כאן) וגם שתי האטרקציות האמיתיות שלטעמי נתנו

את ההצגה היפה ביותר
(ובדריפטינג, יש לזכור – לא מודדים זמנים. הקריטריון העיקרי הוא השואו) – גיא מעודד בפורד סיירה עתיקה ורפי מזרחי בסובארו פורסטר טורבו מדור ראשון. ברור שהמכוניות עוברות שינויים כאלה או אחרים – על החלפת הצמיגים האחוריים לגומי שחוק ומשומש היטב וכמובן נטול אחיזה כמעט לגמרי שייקל עליהן להחליק, כבר דיברנו ומין הסתם ראינו כאן דיפרנציאלים אחוריים מוגבלי החלקה או נעולים/מרותכים. שלא במפתיע הרמה לא היתה אחידה, היו הרבה ספינים, ודווקא שני האנדרדוגים (הסיירה והפורסטר) הפגינו לטעמי ביצועים מרהיבים יותר מהמכוניות החדישות והיקרות בהרבה, גם אם לא זכו בסוף במקום הראשון.

ברצועת הדראג, התייצבו עשרות כלי רכב, שחולקו לקטגוריות – הנעה קדמית, הנעה אחורית והנעה כפולה. מירוץ הדראג מתנהל בשיטת האלימינציה –המפסיד יוצא, והמנצח עולה לשלב הבא, כך עד לגמר של כל קטגוריה. וחוץ מזה יש גם גמר אלוף האלופים, והכל בסיוע מערכת הזנקה ממוחשבת ומקצועית מסוג Christmas tree כמקובל בארה"ב שמודדת גם זמנים. כאן יכולנו לראות כלי רכב משופרים בכבדות, ומכסי המנוע הפתוחים חשפו הרבה מאוד טכנולוגיה והשקעה כספית גדולה: מגדשי טורבו, סופרצ'ארג'רים, אינטרקולרים, דיפרנציאלים מוגבלי החלקה/נעולים, צמיגי סליקס וכו'. רוב קטגוריית ההנעה הקדמית היתה מורכבת ממכוניות

סיאט לאון קופרה/FR חדישות יחסית, אבל היו שם גם הונדה סיוויק האצ'בק ופיז'ו 205GTI בנות עשרים פלוס ומוגדשות חזק, שלא ביישו בכלל.במירב ההתעניינות זכתה כצפוי קטגוריית ההנעה האחורית, כאן יכולנו לראות לא מעט מפלצות של ממש – החל מב.מ.וו Z3 ו
פורשה 911 משופרות, ניסאן סילביה SX200 מנופחת על סטרואידים, שברולט קורבט סטינגריי קלאסית שחורה ויפהפיה שהגיעה היישר מהסבנטיז, אבל עם לב מודרני (מנוע LS3 מוגדש-על), מכונית שרירים אמריקאית קלאסית – פורד מאווריק V8 אדומה ומרשימה שייצגה בכבוד רב את מועדון ה-FUEL SLUTS, שתי מכוניות ספורט סופר-מהירות ויקרות, חדשות מהחנות וסטנדרטיות ללא שיפורים – ניסאן 370 Z ושברולט קורבט ZR1, ומסמר הקטגוריה – פיאט ברטונה X1/9 בעלת מנוע מרכזי, קטנטונת אבל משופרת בכבדות

של מומי לוי, אחד מכוכבי סצינת הדראג המחתרתית עד שלשום. קטגוריית ההנעה הכפולה איכלסה בעיקר את רפליקות הראלי היפניות – הרבה מכוניות סובארו אימפרזה טורבו לדגמיהן, כולן משופרות מהתחת עם מאות כ"ס רבים – אבל לא רק. ראינו גם מיצובישי לאנסר EVO של ערן גומר, משודרגת חזק עם 600 כ"ס מוצהרים, פורשה 911 מהדגמים החדישים בעלי הנעה כפולה, מיצובישי קולט (דגם ההאצ'בק הקצר של הלאנסר) של מיכאל רייכלין שמכילה מערכת הנעה כפולה ומנוע שנמתח לכדי 750 כ"ס טבין ותקילין, וגם שתי מכוניות סטנדרטיות חדשות מהניילון – ג'יפ גרנד צ'רוקי מדגם העל SRT8 וה"גודזילה" – ניסאן GT-R חדשה של אלי אלבג, מכונית ספורט קיצונית, יקרה והיפר-מהירה שעוררה עניין רב.

במיאוצים עצמם היו לא מעט הפתעות. בואו ונאמר שהרבה מספרים מרשימים התעופפו באוויר, פה ושם שמענו גם ויכוחים קולניים בין הצופים באשר למי חזק יותר, טוב יותר או מהיר יותר ומי ייתן בראש למי - אבל במציאות היו כאלה שלמרות יתרון הסוסים פישלו ביציאה מהמקום, כאלה שזינקו מוקדם מדי ונפסלו, וכאלה שלמרות נחיתות על הנייר, ידעו לנצל כל כ"ס, לזנק היטב, לצבור יתרון ולהעפיל הלאה לשלב הבא.

אז מי ניצח בסוף? יש מנצחים (הרשימה בסוף הכתבה) אבל זה פחות חשוב, בעיקר כי לאירוע הזה חשיבות הסטורית הרבה יותר מאשר ספורטיבית. וחוץ מזה, אנחנו מגיעים לשלב הביקורת: האירוע הוגדר "ללא קהל", אבל בהמשך היום התברר שבכל זאת זורמים אליו מאות רבות של צופים

והשליטה עליהם כצפוי לא היתה קלה. למרות שבסך הכל לא היתה כאן "שכונה" והסדר נשמר פחות
או יותר, מיעוט יחסי של אנשי אבטחה וסדרנים לא הצליחו לוודא שהמאסה האנושית לא תזלוג מדי פעם מעבר לגבולות הגיזרה הסמליים שסומנו באמעות סס"לים. ההקפדה ההיסטרית של המארגנים והמשטרה על כללי הבטיחות גררה עיכובים רבים וארוכים מנשוא בהזנקות שגרמו למתחרים, לצופים ולעיתונאים שבאו לסקר - להתבשל, פשוטו כמשמעו, בחום הנורא של הנגב בסוף אוגוסט. רבים, (כולל אני בעצמי) לא יכלו לסבול עוד את ההמתנה המתישה בטמפרטורה לא הגיונית ופשוט פרשו הביתה לפני הסיום...

ואלה בדיוק הם הלקחים להמשך – מה שהיה, היה בסדר גמור בשביל התחלה/פיילוט לימודי. אבל בהמשך, כאשר האירועים יהיו פתוחים רשמית לקהל שישלם במיטב כספו עבור כרטיסים – המארגן יצטרך לדאוג למגרשי חנייה מגודרים, שמורים ומוסדרים, לגידור ואבטחה הולמים סביב המסלולים עצמם, לשירותים, לדוכני שתייה ואוכל והעיקר – בחיאת מיקי, תעשה לנו טובה, לא בקיץ! זו לא בקשה אלא דרישה מפורשת!... אפילו כדורגל בקושי משחקים כאן באוגוסט, פשוט כי חם. חם מדי וממש לא כיף....
חוץ מזה, וזה באמת לא הרבה – היה נהדר. תודה גדולה למיקי ול"קרוס-קאנטרי", לצוות המרשלים, למשטרת ישראל ולקהל אוהדי הספורט המוטורי - בזכותכם אנחנו בדרך הנכונה. שוב תודה ובהצלחה!

תוצאות:
דריפט:
דודי פאר (מאזדה MX5 מיאטה)
גיא מעודד (פורד סייר
ה)
רפי מזרחי (סובארו
פורסטר)

דראג:
הנעה קדמית: דוד ארגמן (הונדה סיוויק)
הנעה אחורית: מיכה אלוני (שברולט קורבט סטינגריי)
הנעה כפולה: מיכאל רייכלין (מיצובישי קולט)
אלוף האלופים: מיכה אלוני (שברולט קורבט סטינגריי)

9 תגובות

lizard - 02-09-12, 18:42
- תגובה
למה לא אפשרי לעבירות? בטח אפשרי וגם לראלי רייד. התנאי היחידי הוא שהמסלול יהיה סגור, כניסה אחת ויציאה אחת. שמתחרה עממי לא יסע הבייתה באמצע האירוע מבלי שהרכב שלו עבר בדיקה (לדעתי זה טפשי כי גם ככה הרשיונות הכחולים נשארים אצל הבוחן ואחרי שבוע עוברים למשרד התחבורה שמוריד את הרכב מהכביש אבל מילא)
העתיד של הספורט המוטורי הוא באירועים כמו של דרך השטח ואריה פאהן.