פורום ג'יפולוג 4X4 - פיצ'ר: קיבוצניק כתום

כשאנחנו שומעים "עמק יזרעאל" האסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא של ציונות ושל חקלאים שורשיים ומחוספסים עם שפם גדול וידיים מיובלות. אבל כשאומרים לנו "עמק יזרעאל" בהקשר המוטורי, אנחנו מיד חושבים על נהגי ראלי מוכשרים ועל רוכבי אופנועים עשויים ללא חת. אז כן, עכשיו תוסיפו לרשימה המכובדת גם את תחום העבירות. אי שם בלב העמק הפסטוראלי, נמצא קיבוץ גבע, ושם קיבצו יורם ידין וצוות "מוסך גבע" חלקי ונדורות, ב.מ.וו, טרקטורים וכמובן לנדרוברים - ובנו מהם לתפארת העמק הירוק את רכב העבירות הכי כתום והכי מדליק.

צילומים: דרור ברלי

"העמק הוא חלום" כתבו פעם משוררים, ואפשר להבין אותם כאשר צופים על עמק יזרעאל ממרומי הגלבוע, או מגבעת המורה, או מנצרת. אנחנו, Petrol-Heads מהמרכז, רק שומעים "עמק יזרעאל"

ומיד חושבים על בוץ טובעני, על שבילי שדות מהירים ועל ילדי ההתיישבות העובדת המסוקסים ויפי הבלורית שמגיל אפס מרחפים מעל לבוץ ודוהרים בשבילים הללו על כל דבר שיש לו מנוע וגלגלים והופכים לאלופי מוטוקרוס, אנדורו וראלי רייד עוד לפני שהמובחרות שביחידות קוטפות אותם לשורותיהן.
או קיי, בסדר, אז אוהבים כאן מהירות בשטח, ומה עם עבירות?... את זה בדיוק באנו לברר. המורשת המוטורית של העמק מובילה אותנו בבוקרו של יום שמשי (שבא עלינו לטובה אחרי כמה ימי גשם סוחף שהפכו את שבילי העמק לתערובת חלקלקה וטובענית) לביקור במקום שהפך למוסד של ממש עבור ג'יפאים רבים, בייחוד כאלה שלא נוסעים ב-Jeep אלא במותג המתחרה שלו, הכי הכי מתחרה...

גלגלינו מובילים אותנו לקיבוץ גבע שבלב העמק וכמו רבים מאוד שמגיעים לכאן במיוחד ומרחוק – היעד שלנו הוא לא מדשאות הקיבוץ או הרפתות שלו ואפילו לא האטרקציה המקומית - להקת הגבעתרון, אלא דווקא מוסך. "מוסך קיבוץ גבע" והמנהל המיתולוגי שלו, יורם ידין, הם מהמוכרים והידועים ביותר בסצינת השטח בישראל, במיוחד לבועלי הכרכרות האנגליות שבינינו – אותם מזוכיסטים אוהבי לנדרוברים שככל שיאכלו מרורים מהכרכרה, כך הם מאוהבים בה יותר, ומוכנים לכתת את גלגליהם, ציריותיהם השבורות ומנועיהם מטפטפי השמן מאות קילומטרים מקצוות הארץ לעמק יזרעאל, על מנת שרק הדוקטור מגבע ייתן מזור ומרפא למכאוביהם.

המוסך בגבע נמצא באמת במין בועת אווירה פסטורלית קיבוצית שכזו – מוקף מדשאות מוריקות, פרחים וציפורים מצייצות. מסביב שקט ושלווה ואני בטוח שעובדי המוסך נהנים הרבה יותר לעבוד ככה מאשר עמיתיהם שתקועים כל היום באיזורי תעשייה מפוייחים, רועשים ומכוערים כפי שאנחנו רגילים ממוסכים בעיר.
מסביב למוסך, עומדים כמובן לנדרוברים רבים. דיפנדרים לסוגיהם, חלקם צבאיים מסוגים שונים – "אבנר" (110 מפקדים), טנדר 130, "דוד" (110 ממוגן) וגם לא מעט אזרחיים מדוגמים שכואב להם כאן או נוזל מהם שם, כמה דיסקברים שמטופלים בתוך המוסך, ריינג' אחד פה ושם. אבל לא רק כרכרות בריטיות – אצל יורמי מטופלים רכבי שטח כל הסוגים והמינים – יפנים, אמריקאים, קוריאניים וישראליים וכמות הידע שלו בנבכיהם המכניים של דגמים שונים ומשונים היא לא פחות מאשר מדהימה. באחת מפינות המוסך מונח מנוע דיפנדר "פומה" שנראה חדש, אבל חור שבור בגודל של אגרוף בצד הבלוק מלמד שהוא כבר לא ייסע לשום מקום. המנוע הזה מגיע מ"דוד" צבאי ויורמי פוצח בהסבר טכני על בעיית מזרקים לא תקינים במנוע דיזל מסילה משותפת מודרני, ועל הקשר שלה כשל מכני טוטאלי כמו זה, וגם לא חוסך ביקורת ממותג לנדרובר, שלהשערתו מתי שהוא קיבלו שם באנגליה החלטה מודעת להוריד את איכות החומרים מהם עשויים מכלולים מכניים שונים, ומכאן התחילו כל האגדות על בעיות האמינות המפורסמות. "ציריות מברזל בניין"?... הוא צוחק, "לא יודע, אבל כנראה לא רחוק מזה"... אבל לא תמצאו כאן רק לנדרוברים חולים, נהפוך הוא. יש כאן גם לא מעט כלים מרשימים, שופעי און ובריאות, כי "מוסך גבע" מתמחה גם בשיפורים למיניהם, למרות שזה בפירוש לא עיסוקו העיקרי.

יורמי מכיר היטב את הלנדרוברים ולכן מותר לו להסתלבט קצת על חשבונם, אבל ככל הנראה למרות המגבלות המולדות, עדיין יש א מעט קסם ויכולות בכרכרה הבריטית. אחרת הוא לא היה בוחר לבנות את רכב העבירות שלו דווקא על בסיס הברזלים האנגליים. אחרי שהתחרו מדי בליגות העבירות השונות עם סיקסים ודיסקברי, הגיע זמן הבנייה של מכונה ייעודית לתחרויות עבירות – לא עוד רכב סדרתי שנאנס לטפס על קירות אלא רכב מתוכנן מראש ככלי תחרותי. חלקי לנדרוברים מפורקים יש להם בשפע, וכך נבחרה כפלטפורמה לפרויקט שילדת סולם של דיסקברי דור ראשון, שמעליה נבנה כלוב משולב ב"מרכב" עשוי צינורות ומחופה בפחים, שכופפו ועוצבו בדוגמת דיפנדר. בינתיים נכנס לתמונה חוק הספורט המוטורי ועל מנת לעבור את הבדיקות הדרושות לצורך קבלת לוחית רישוי כסופה, היה צורך לבצע בכלוב שינויים מפליגים עד כדי כך, שיורמי וצוותו העדיפו לחתוך אותו החוצה ולבנות אותו מחדש, הפעם ככלוב חיצוני מעל לשילדת הצינורות המקורית – ובא לציון גואל ולרכב לוחית כסופה כדת וכדין.

יחידת הכוח המקורית של הקיבוצניק הכתום היתה מנוע V6 וורטק בנפח 4.3 ליטר של GM, כזה שמוצאים בטנדר סונומה ובואנים מסוג ספארי או ונדורה קצרה. לכאורה זהו מנוע מצוין, אבל לתחושתו של הנהג עירא אבני (שביומיום ובד במוסך) המנוע היה חלש מדי, וכך נשלף הוורטק מתא המנוע ואת מקומו תפס "סמול-בלוק" V8 של GM בנפח 350 אינץ' מעוקב (5.7 ליטר) מוזן TBI שנעקר מואנדורה דולה – "מנוע עבודה" אמריקאי קלאסי, שיודע לגרגר בסל"ד נמוך וגם לשחרר מספיק כוחות סוס כשלוחצים עליו. המנוע הגיע כשהוא משודך לגיר אוטומטי אמריקאי קלאסי לא פחות – TH400 בעל שלושה הילוכים – גיר טיפש (נטול מחשבים וסיבוכים אלקטרוניים למיניהם), חזק, פשוט ולכן גם אמין.
מכאן ואילך, רכבת הכוח חוזרת לשורשים הבריטיים – טרנספר וסרנים של דיפנדר, עם ציריות מחוזקות כמובן ויחסי העברה קצרים, " נעילת זיקה" (דיפרנציאל מרותך) מאחור, ו-ARB נשלטת לחץ אוויר מלפנים. כל זה מיועד לסובב את הגלגלים הכי יפים, לטעמנו לפחות, מבין כל רכבי

העבירות בישראל – וכאן המקום להסביר משהו לכל מי שלא הפנים עד הסוף, וכן – זה כולל גם לא מעט מעצבי רכב, בעיקר במזרח הרחוק – העיקר באוטו, כל אוטו, בוודאי ברכב שטח - אלה הגלגלים. קחו את המכונית הכי יפה בעולם, שימו לה גלגלים קטנים ועלובים, והפכתם אותה לבדיחה עצובה ופאתטית. כאן זה בדיוק ההפך – חישוקי סגסוגת בקוטר עצום, 20 אינץ' תרומת ב.מ.וו X6 (או X5, מה זה משנה) חבוקים על ידי צמיגי טרקטור מתוצרת גודייר בחתך 70, ובקוטר של 36.5 אינץ' – הגלגלים הללו ביחד עם הצבע הכתום –זועק, הופכים את המפלצת הכתומה למין רפליקה מגודלת של צעצוע בשלט רחוק - מושכת עיניים וגם עדשות של צלמים.
המתלים נשארו במתכונת של לנדרובר – זרועות רדיוס וקפיצי סליל, מאחור קויל אוברים לשיפור מהלך המתלה – יורמי מסביר שמהלך מתלה פוטוגני לא היה המטרה העיקרית כאן. בכלל הוא לא מהמתלהבים מפתיחות מתלים קיצוניות – אם יש גלגלים גדולים ונעילות, אין שום סיבה להשקיע כל כך הרבה זמן, אנרגיה וכסף בגמישות מתלים מוגזמת שתועלתה שולית.

כמובן שגם אחרי שנבנו מערכת העברת הכוח והמתלים,

רכב שכזה עדיין מצריך הרבה מאוד עבודה ב"מסביב" – תא נהג פשוטאבל מרווח, עם שני מושבי מירוץ, מחוונים נחוצים, בורר הילוכים ART-CARR שמחליף הילוכים ידנית, וזהו בעצם. הכי פשוט שאפשר. העברת הכלוב החוצה מהרכב אפשרה לבנות לו "דלתות" משולשות על בסיס הכלוב המקורי, שמקלות על כניסה ויציאה. הרדיאטור יושב מאחור, עם מאווררים חשמליים. מערכת

החשמל כולה כפולה, ועבור אותן סיטואציות נפוצות בתחרויות העבירות בהן הצמיגים האגרסיביים והנעילות לא יספיקו, מצויד המפלץ הכתום בצמד כננות – הקדמית מסוג וורן 8274 שעברה "הסבה לגיגלפין" עם צמד מנועים חשמליים בהספק של 14 כ"ס לטובת מהירות משיכה גבוהה. הכננת האחורית "סתם" וורן 9500.

להתלכלך בבוץ עד לגבע, למשש את האוטו ולא לעשות סיבוב?... לא חשבתי לוותר על החוויה. עירא אבני, שנוהג בכרכרה הכתומה בתחרויות, מנווט אותנו החוצה בין הרפתות של גבע לכיוון המחצבה, שם גם ניקח כמה תמונות. מדובר בסיבוב קצר מאד אמנם, אבל רובו נערך על דרכים משובשות למדי וקל להתרשם ממכונה שכאילו נוצקה כחתיכה אחת. אין קרקושים, רעידות או רעשים למיניהם. מין תחושה של משהו בשל שעבר את בעיות הילדות שלו. ה-V8 מגרגר ומושך קדימה, ועירא לא שוכח
לציין שהוא אישית מעדיף דווקא מנועי דיזל. למה? ככה...

צמיגי הטרקטור מוברצים קלות על האספלט ואנחנו יורדים למחצבה, צמיגי הטרקטור מיועדים בדיוק לתנאים כאלה, של בוץ חלקלק, והם אוחזים בציפורני הגומי הענקיות שלהם ועירא מטפס כל מיני עליות וקירות, מעמיד גלגלים על סלעים גדולים כדי לדגמן פוזות למצלמה. הוא מספר לי שהרכב הזה נבנה מתוך מחשבה על תחרויות עבירות שישלבו גם קטעי ניווט, שיש לכלי יכולת לנוע במהירות גבוהה יחסית בקטעי הניווט בין מכשולים. חוק הספורט המוטורי שיגביל את אירועי העבירות למתחמים סגורים, בהם יהיה יתרון מובהק למפלצות אקסטרים דוגמת אלה של דודי ברוך או אמיר הג'ינג'י, קצת טרף את התוכניות, אבל בינתיים, כשעדיין בכלל אין תחרויות עבירות – מוקדם לקטר. אז יושבים ומחכים לראות מה יקרה, וכשתחרויות יתחילו במהרה בימינו - לתת הצגה יפה.

6 תגובות

סופת המדבר - 26-11-12, 21:18
- תגובה
איזה גלגל מגרה...תאמת שראיתי אותו כבר במפגש
אבל תמיד כיף לדמיין את זה על הסופה (שלי)

GodsFather - 27-11-12, 05:25
- תגובה
מעניין אם יש מידות יותר קטנות של הגלגל הזה בארץ

shay_love_off_road - 27-11-12, 07:29
- תגובה
תענוג, הצבע הכתום, הגיר, והצמיגים מגרים,

סופת המדבר - 27-11-12, 07:32
- תגובה
אני ראיתי אצל מישהו צמיגים על גאנט בקוטר 16
אבל יותר צרים

רמי גלבוע - 27-11-12, 08:49
- תגובה
דרור,
אמנם ציינת שיורמי שולח ידו גם בכרכרות נחותות-גזע מתוצרת יפנית ואמריקנית, אבל ראוי גם להזכיר שכבר לפני שנים רבות (12? 15?) הוא בנה היי לקס מיתולוגי, בעל עבירות ומהלך מתלים מופלא (בתמונה, מטפס את המרזבה מהצד הימני. הדיסקו שלפניו הוא של ג'וי, בטרם בגד בכרכרות).

וכל זה חסר חשיבות אל נוכח הידיעה שיורמי הוא אלוף הפוייקה הארצי, שצד בעצמו את הבשר, מעשן וגם מבשל אותו... איש כלבבנו (שימו לב לחצובה מייצור עצמי, אני חושב שבין פוייקה לפוייקה, יורמי מחלץ איתה מנועים).

דרור ברלי - 27-11-12, 12:33
- תגובה
אל תיתמם, באותה תקופה כולנו היינו עולים את המרזבה רק מצד ימין...

לנושא הפויקה, הייתי שמח לראות את יורמי מתמודד (ונותן בראש) בתחרות הפויקה הבאה...