פורום ג'יפולוג 4X4 - ספורט מוטורי: General Tire Challenge 2013 סיבוב ראשון

דובי מילר מסכם את המחזור הראשון של ליגת העבירות General Tire Challenge 2014 שנערך ביום שישי האחרון במתחם סגור בפאתי פרדס חנה.
ענף העבירות מתעורר לחיים בעידן החדש של מספרים אפורים ושוטרים במסלול. חבלי הלידה הקשים של הספורט המוטורי החוקי בישראל לא מפריעים למתחרים הוותיקים להתחרות ולהנות במסלולי הבוץ והסלעים הקשים בביצת האקליפטוסים של עידו כהן.

תצלומים: אסף קציר.
עוד הרבה תמונות בגלריה המלאה, General Tire Challenge 2013

הרגשה שונה, להגיע לאירוע ספורט מוטורי כאחד שלא משתתף בו, ולראות מהצד את הספורטאים האחרים מכינים את הכלים לתחרות, מסדרים ציוד, נרתמים למושבים... נותנים בגז ויוצאים לדרך. הנהג נאבק בהגה ובדוושה הימנית, מנסה לשמור על האיזון הדק בין כוח לאחיזה. הנווט מכוון בריכוז וסבלנות בתוך הבוץ הסמיך. הקנאה אוכלת אותי כשאני "נאלץ" לעמוד מהצד, כשהמתחרים יוצאים לתוך התעלות הצרות וברקע מוזיקה מחרישת אוזניים של מנועי V8... די מהר, הנווט מזנק החוצה מהרכב, לתוך שלולית בוץ, ואז אני חושב לעצמי כמה אני לא מקנא בו: בידיים חשופות הוא מושך את כבל הכננת, מנסה להתעלם מהבוץ, מהזיעה בעיניים ומכל העומדים מהצד, מנסים לתת עצה טובה. הנווט מסמן לנהג להתחיל לזוז והופ, המכשול מאחוריהם והם ממשיכים הלאה, לבור הבא שנמצא לרוב מטרים ספורים קדימה בלבד. מנוחה אין.

יבואן צמיגי General Tire התגייס לתמוך בליגת העבירות של חורף 2013, העונה החוקית הראשונה. ארבעה סבבי תחרות ברצף קצר ואינטנסיבי, במשך פחות משלושה חודשים. לטובת קיום האליפות נרתם גם עידו כהן, האיש והשטח, שבטריטוריה שלו נערך הסיבוב הנוכחי כמו גם הסיבוב המקדים בקיץ שהיה ארוע העבירות החוקי הראשון בישראל.

יום שישי בבוקר. חובבי העבירות הקיצונית, מניעים את המכוניות ומתנקזים לכיוון פרדס-חנה. הפלאפל של דבורה בקושי נפתח בכרכור, ואף אחד לא חושב על לאכל. התחרות מתחילה כל רגע. התחרות הורמה והופקה בקצב מהיר, במשך שבועות ספורים בלבד, ברגע האחרון. הפרסום לא היה מסיבי, אך כמה מאות צופים התייצבו. מי שלא הגיע, כמאמר המשורר- הפסיד בגדול.

חברת "באחה-ישראל" בניצוחו של נעם היימן לקחה על עצמה להפיק את האירוע הראשון בסדרה (וגם את שלושת הנותרים) ופניו המודאגות של נעם אמרו הכל, לכל אורך התחרות. לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי האם נעם באמת אוהב ספורט מוטורי? בשביל מה הוא צריך את הכאב ראש הזה? ואז אני ממשיך ואומר שמזל שיש לנו אנשים כמוהו (והוא לא היחיד כמובן..) אחרת לא היה פה ספורט מוטורי בכלל.
כבר מהכניסה לאזור התעשייה של פרדס-חנה קידם את פני הבאים שילוט בולט שהכווין בצורה מסודרת לכיוון מתחם התחרות. לא יודע מה אתכם, אצלי זה כבר חימם את הלב, מי היה מאמין פעם שיהיו דברים כאלו ובכל אירוע מחדש אני מתלהב כמו ילד קטן מהעובדה שלא צריך להתחבא יותר.
השילוט מוביל אל חנייה מסודרת, כולל צל ואני ממשיך בצעידה לכיוון מתחם התחרות. בצד שמאל, ברחבה סגורה ומסודרת עומדים להם כלי המלחמה, צבעוניים, עדיין נקיים, ערוכים לקרב, בניהם מסתובבים מחויכים וקצת עצבניים (לא לדאוג, עצבים בריאים של מתח שלפני תחרות..) המתחרים ואנשי הצוות שלהם.
את העין תופסת מיד הסככה של Can-Am, זו של יובל שרון. יובל מוכיח מדי אירוע כי הוא ספורטאי אמיתי ומתחרה בכל סוג של תחרות הכולל מנוע וארבעה גלגלים. מאחוריו ספונסר נדיב ותומך. מי ייתן ויהיו עוד רבים שיכנסו לכל ענפי הספורט המוטורי, רק ככה הוא יתקע פה יתד וכננת להמשך הדרך. יובל היה למעשה המתחרה היחיד עם רכב "קל", מוכיח כי יש מקום גם לכלי-רכב מסוג זה בתחרויות העבירות ואולי זה הזמן של כל אותם בעלי RZR למיניהם שיגיעו גם לתחרויות הללו.
תחרות עבירות במתחם סגור, במיוחד כמו זה של עידו בפרדס-חנה, מאפשרת משחק אמיתי עם תוואי המסלול המאתגר, ולמרות שתחרות ההכנה שנערכה שם בקיץ, הפעם זה היה הדבר האמיתי ומסתבר שהשטח הנהדר הזה יכול להשתנות מתחרות לתחרות, מוסיף הרבה עניין ואקשן למתחרים וכן, גם לקהל. זינוק מקטע חולי פשוט יחסית שולח את המתחרים לטיפוס על מדרגות אבן ענקיות, לא משוכה קשה מדי עבור חלק מהמתחרים.

בחרתי להתמקד בצפייה בעבודת הצוות של "מוסך גבע", הראשונים מקטגוריית האקסטרים לזנק. הכלי הכתום, שעבר מקבץ של שינויים כהכנה לקרואטיה, ובעיקר הסבה לסרני יונימוג פורטליים, נראה נהדר, נשמע נפלא ונוסע עוד יותר טוב. עצירה לפני מדרגת האבן הראשונה, הנווט נגב אנגל פורק בזריזות מהרכב, אל תשכחו שהשעון מתקתק באליפות הזו, נעמד אל מול הרכב ובשקט מופתי מכווין בתנועות ידיים ברורות את עירא, ליד ההגה. "הכתום" מדלג בקלילות מאבן לאבן, כאילו שהוא באיזה ריקוד-עם ולא בתחרות עבירות, ולאחר מספר שניות ומחיאות כפיים ממעט הקהל שנמצא, היעד הבא הוא תלולית העפר, קיר חולי עם אבנים, לא משהו שמנוע 5.7 ליטר עתיר כוח ומומנט צריך לחשוש ממנו.
אך לא הכל פשוט, והלנדרובר הכתום פורק צמיג. לצוות אין כלי נהג, והם ממשיכים עם הצמיג המפורק. קשה לתפקד על שלושה צמיגים, ועירא לא מצליח לתמרן את הכתום בעליה תלולה המובילה לבור בוץ. הוא נאבק שוב ושוב בעליה, אותה הוא מנסה לעלות ברוורס, ובסוף נגב מכוון אותו לעלות קדימה. משם לתוך בור הבוץ, היציאה ממנו קשה, וכל הזמן הזה מי שעובד הכי קשה הוא הגיר המסכן. כשהנסיונות החוזרים והאלימים לצאת מהבור מתמשכים, הצבע החום-בוץ הופך מנוקד באדום- שמן גיר, ובמכשול הבא הכתום נזקק לשירותי המניטו שגורר אותו נכה וחסר יכולת תזוזה מחוץ למסלול.
אין ספק שצוות "מוסך גבע" הם אחד מהצוותים המקצועיים שקיימים היום בתחרויות העבירות ובקטגוריית האקסטרים, מוכיחים כי הניצחון שלהם בתחרות הקודמת לא היה מקרי כלל וכלל, הפעם הם לא ניצחו אמנם ובכל זאת, יש למה לצפות.

אחריהם מזנקים צוות "ברלי טכנולוגיות" אמיר רביב ואסף הלוי, במפלצת הלבנה. ההתחלה מבטיחה, הם שועטים על המכשולים, יורים עצמם מתוך הבוץ ולא מאטים. אחד המכשולים הקשים הוא קיר בוץ, משמאלו ערוץ זורם ובתוכו צמחיית נחלים. אמיר מזניק את המפלצת הלבנה במעלה הקיר, אך קצת מהר מדי וקצת חזק מדי, ובראש המדרגה הם מחליקים שמאלה, ולמטה, מתהפכים לערוץ הנחל ומחולצים על ידי הזיבאר מחוץ למסלול.
עכשיו הגיע תורו של הקאמבק של דודי ברוך, עם ספונסר חדש- הילוך שישי, ונווט חדש - אריק חזן. באוויר יש תחושת דז'ה-וו, חזרה לימי השיא של ליגת העבירות, הימים של קרב האיתנים בין "המפלצת של פרוג'יפ" לבין "הטראקאן של עידו". אלו היו השנים הגדולות של תחרויות העבירות, בימי טרום החוק. רבים מהמתחרים היום נוסעים בכלים שנבנו בתקופה ההיא, וניכר בהם שהם מאושרים לחזור להתחרות. גיא רפאל מביט בגאווה כיצד המפלצת שהוא בנה מזמן, וקיבלה חיים חדשים בידיו של דודי ברוך, צולחת מכשול אחר מכשול, עוצרת את השעון על 15 דקות ו 16 שניות.

קטגוריית האקסטרים זינקה גם לסיבוב שני, צוות גבע שוב במשחק, מתקדמים בזריזות, מכשול אחר מכשול, עד אותו הקיר ממש שהפך את המפלצת הלבנה. גם הם נופלים לערוץ הנחל, ולאחר מאבק ארוך ועיקש, מצליחים לחלץ את עצמם ולקבוע זמן של 16 דקות ו 16 שניות.
אמיר רביב ואסף הלוי נחושים להוכיח מי באמת הכי מהיר, וכולם נשארים עם לסת שמוטה כאשר הם קובעים את זמן השיא של המסלול להיום- 8 דקות ו 11 שניות.
אבל צוות מסגריית ברוך צריך רק לסיים את הסיבוב השני בזמן סביר בשביל לנצח, והם קובעים זמן לא רק סביר, אלא טוב - 12 דקות ו28 שניות, היחידים שהשלימו שתי הקפות, והמנצחים הגדולים של היום.

קטגוריית האדוונצ'ר מתמודדת עם אותו מסלול של רכבי האקסטרים, עם הנחה קטנה בנסיעה בתוך ערוץ הנחל שבסוף המסלול. רכבי האדוונצ'ר מתקשים במכשולים שבהם רכבי האקסטרים נסעו בכוחות עצמם, ונדרשים לכננות, מי רק לאבטחה ומי למשיכה.
כמעט כרגיל, המנצח הוא צוות גתוס- כל גדר, שי שמעוני, יחד עם יואב גבע. שי, שלדעת רבים, הוא אחד מנהגי השטח הטובים שידעה ארצנו, מגיע באופן צנוע לכל סוג של תחרות- בין אם מדובר באירוע עבירות, ראלי-רייד ואפילו ראלי או ספרינט קצר, לא משנה הרכב שליד ההגה שלו הוא יושב, הבחור פשוט יודע לעשות את זה נכון.
הדיסקברי לשעבר או מה שזה כבר לא נהיה או איך שתקראו לזה, עבר מקצה שיפורים ושינויים לקראת העונה החדשה, בודי אלומיניום בצורת דיפנדר שנבנה על ידי אורי שוער, ועדיין עובר בכל פעם שיפור שבוצע כתוצאה מלקח שנלמד בתחרות הקודמת ולמרות שכאילו לא נותר כבר מה ללמוד או לשפר, שי מוכיח, בסיוע צמוד של הספונסרים הוותיקים "גתוס" ו"כל-גדר", כי תמיד יש מה להוסיף ולשנות. זו הדרך להצלחה. שי הוא היחיד מהקטגוריה שמסיים את המסלול, קובע זמן של 23 דקות ו 50 שניות.

במקום השני סיים הרכב של "צוות דיסקברי", עובד ארזי ואורן אהרוני, שהספיקו לבצע 7 מכשולים עקשניים בהקפה שלהם. בערוץ הבוץ לקראת סוף המסלול היתה זו רצועת אביזרים שכשלה, והביאה את עובד ואורן לסוף התחרות. גם כאן, ברכב של "צוות-דיסקברי" נעשו שינויים רבים שעוד יוכיחו את עצמם בעתיד. עובד ואורן עובדים קשה במהלך התחרות והתוצאות ימשיכו ויגיעו.

צוות ינוביץ' בסופה הצהובה, שמעון "הרגוע" ראובן מאחורי ההגה ורן "הממש רגוע" סיטון מנתב ומושך כבלים. ההתחלה שלהם מצויינת. כבל הכננת נמתח לאבטחה על המכשולים, נכנסים בזהירות, יוצאים בזהירות, הכל מתוזמן כהלכה... אבל בשלב מסויים העסק מתחיל להסתבך, ואחרי 6 מכשולים הם יוצאים מהמסלול בלי להשלים אותו.

דודי בר מואב ושי חודרה שוב מפתיעים עם חידוש טכנולוגי, בדבר האדום הזה שנראה קצת כמו סמוראי. הפעם זה דבל-ג'נט מאחורה. אבל זה לא עוזר, ואחרי מחצית המסלול נשמע מהסרן האחורי רעש של שבירת ציריה, ועוד אחת, והם נגררים החוצה.

בקטגוריית הסטנדרט שלושה מתחרים. שניים לפחות משופרים לרמה של רכבי האדוונצ'ר, על גלגלים של 33 ו 35 אינצ', אבל בגלל הרשיון הדואלי והיעדר ציוד בטיחות ייעודי, הם נאלצים להתחרות במסלול קל יותר.
מיכאל חן שולט כבתוך שלו. הדיסקברי הלבן מקפץ ומדלג בין המכשולים כמו יעל בין הסלעים ולמרות שהפעם נאלצו מיכאל ושי חודרה לפתוח כננת (למי שזוכר, בפעם הקודמת הם לא נדרשו לה) ולחבק עץ או שניים, עדיין, הם קובעים זמן של 14 דקות ו56 שניות. בפעם הקודמת הדיסקברי הלבן היה הפתעת התחרות, הפעם זה כבר משהו אחר לגמרי, משא כבד מוטל על כתפי הדיסקברי. המנוע החזק עושה את העבודה היכן שהוא יכול אבל לא קל לתמרן, עץ גדול שעומד בפינת אחד המכשולים גובה תשלום יקר. מגע בין הדיסקברי לגזע משאיר צלקת על העץ וגובה תשלום בדמות מעט פח עקום, פנס שנשבר ועוד קצת שריטות על כלי המלחמה הזה. לא משהו שמטריד את הצוות יותר מדי, כרגע יש תחרות לנצח בה ורק בזה מתרכזים. נכון לעכשיו הם עדיין בראש הקטגוריה המבטיחה הזו.

ויש להם תחרות- במקום השני סיימו צוות תמיר 4X4 - תמיר אדרי ושון חודרה, דור שני לעבירות. הרנגלר השחור על צמיגי 37 ובסיס גלגלים שנראה לא ממש סטנדרטי נוסע, מרשים מאוד, עובר מכשולים באלגנטיות, אבל צמיגי שנפרק כבר במכשול השני, מאלץ אותו לאבד זמן יקר בהמשך כדי לנפח אותו, ולמרות שהם לא נדרשו לכננת, ולא התעכבו במכשולים, הזמן הוא 27 דקות ו36 שניות.

במקום השלישי, צוות "התימנים חוזרים" צחי מדהלה ואדיר מזעקי, שכייף היה לראות אותם מתחרים עם הסמוראי שהוא באמת סטנדרטי, נאבקים במכשולים שקצת גדולים עליהם, אבל ברוח טובה ובעיקר נהנים.

אחד המכשולים "הנחמדים" במסלול הזה היה תלולית עפר אכזרית ששולחת את הצוותים מיד לתעלת בוץ וטיפוס על קיר קטן. מכשול טכני בעיקרו שבא לבחון גם את הכוח של הרכב ובעיקר אולי את היכולת להתמודד עם השינויים בדרישות של השטח בכל רגע נתון. אני מתמקם לי בצל, מתחמק מהשמש שבאה לבקר ושומע את צליל המנוע של הקומנדר, יודע שאוטוטו יובל שרון יגיע. המנוע מטרטר, המתלים חורקים, את התלולית הוא עובר ללא בעיות מיוחדות ובום, זורק את המפלצת הקטנה אל תוך התעלה, מנסה בכוח מנוע לדחוף החוצה. לא פשוט, חסר קצת כוח, לא נוח בתעלה הזו, קצת קדימה אחורה, מנסה לחפש מעט אחיזה, משהו שיאחז בגומי השחור וימשוך למעלה. בחוץ, הנווט שלו חיים כהן מנסה בעזרת הידיים לסמן ליובל לאן לנסוע, לא פשוט להרגיש ככה חסר אונים בחוץ, מסמן ימינה ואז שמאלה והופ, השחור-צהוב מצליח להיאחז במשהו והוא טס בדרך למכשול הבא.
המיקום שבחרתי לתצפית האחרונה הינו בבור הקטן שבסמוך למכשול הסיום של ההקפה. יובל שרון מגיע לשם ומזנק פנימה, חיים, הנווט שלו, נשאר על פי הבור, מנסה לעזור לו לצאת. ה-Can-Am מסרב לשתף פעולה, עקשן ונראה כי למרות המאמצים ליד ההגה ובעיקר עם דוושת הגז, העסק די תקוע והם כמעט מוותרים.
מהצד מגיח מי אם לא עידו כהן, בעל-הבית. בצעקה הוא מנחה את יובל איך לעשות את זה נכון. "תמקם את הרכב עם שלושה גלגלים בזוית שונה, קצת אלכסון ותן מכת גז, אין סיבה שלא תעבור את זה.." יובל, הקשיב, חשב קצת, ממקם את הרכב בהתאם להוראות של המאסטר, בשלב הזה אפילו הציפורים שתקו מלצייץ, היה רגע של מתח באויר, המוזיקה המזרחית מהגזלן שחנה קרוב, דממה, אפשר היה לשמוע את דפיקות הלב של ההיא בגופיה הלבנה שעמדה שם. כולם ציפו לבאות.
מכת גז אדירה של יובל, הרכב תופס לשנייה אחיזה, הרגל עדיין על הדוושה, הצמיגים נאחזים בקצה התעלה ומעיפים את הרכב הקטן באויר, והוא עובר. לא על שלושה גלגלים, אלא על גלגל אחד. עוד קצת זיעה ומאמץ ואפשר לנשום לרווחה, הוא בחוץ, ממשיך הלאה, מחיאות כפיים בבקשה.

דרוג סופי, General Tire Challenge פרדס חנה, אוקטובר 2013

קטגוריית אקסטרים:
1- הילוך שישי- מסגריית ברוך דודי ברוך/אריק חזן
2- ברלי טכנולוגיות אמיר רביב/אסף הלוי
3- מוסך גבע עירא אבני/נגב אנגל

קטגוריית אדוונצ'ר:
1- גתוס כל גדר שי שמעוני/יואב גבע
2- צוות דיסקברי עובד ארזי/אורן אברהמי
3- ינוביץ' שמעון ראובן/רן סיטון
4- DBM דודי בר מואב/ שי חודרה
5- צוות ניר שלמה עיני/ אבי גולן
6- תלפיות ביצוע בע"מ אורן אברהמי/ אור גולן

קטגוריית סטנדרט:
1- צוות ניר מיכאל חן/שי חודרה
2- תמיר 4X4 תמיר אדרי/שון חודרה
3- התימנים חוזרם צחי מדהלה/אדיר מזעקי

קטגוריית רכבי שטח קלים:
1- רסטה- המבדקה יובל שרון/חיים כהן