התלבטות בנוגע לשירות הצבאי

[OFF-RoaD]

שלום כולם

אני צפוי להתגייס בחודש מרץ הקרוב, כרגע מיועד לחיל השריון. תמיד רציתי להגיע לטנקים, ואני מאוד מרוצה מהשיבוץ שנקבע לי. לאחרונה עלתה אופציה להעביר את השירות כמדריך נהיגה מבצעית על האמר, ואני מתלבט באיזה מסלול "לבחור".

מצד אחד, השירות הקרבי, שיש בו המון לאן להתפתח ולהתקדם, לתחומים שונים ומשונים בצבא, ולהעביר 3-5 שנים (כרגע אני שואף לקצונה) מעניינות ומגוונות. העיסוק הוא משהו חדש לי לחלוטין, ומעניין אותי מאוד.

מצד שני, השירות כמדריך, עם תנאים טובים יותר מן ההתחלה, אני זוכה לעסוק באהבה האמיתית היחידה שלי, ובעצם השירות עובר כטיול גיפים אחד ארוך. אני מפחד שהמסלול הזה יהיה מונוטוני וימאס בשלב מסוים, מה גם שכאן ממש קשה להתקדם.

כרגע, מה שהכי מפריע לי לבחור בהדרכה, שנשמעת לי כהגשמת חלום (בינינו, מי לא מרייר על האמר צבאי), הוא שהשירות שלי לא יהיה קרבי. ובתור נכד למשפחה שכולה חונכתי מגיל צעיר ללכת לקרבי ולהילחם. ואני לא יכול לסבול משתמטים וחבריהם, ואני חושב עכשיו שבמה אני שונה מהם? אני יכול ללכת לקרבי, ואני בוחר לא לעשות זאת...

אשמח לנקודת מבט בוגרת ושקולה יותר, של אנשים שעברו את אחד המסלולים או שירות צבאי בכלל, שיעזרו לי להסתכל על הדברים מזווית אחרת, לא של ילד בן 18, עם רעל ולהט נעורים.

תודה, עודד.

[ארז]

ההדרכה על ההמרים זה בבית ספר לנהיגה מבצעית ליד צאלים?

במידה וכן מדובר על שרות מאוד מעניין מבחינת חוויות ועם ח'ברה ברמה גבוה מאוד, ההתלבטות שלך לגבי מבצעיות נכונה(לפחות בעיני) וקשה לי לראות מישהו שיכול ליעץ לך בעניין הזה, כל אחד לוקח את החוויות המבצעיות למקום אחר ובעניין הזה קשה מאוד להגלח על זקן של אחרים, מבחינת שרות מעניין, חוויות ,חברויות וכו' כנראה שמדריך נהיגה יתעלה על שרות בשריון.

[איציק - 4X6ZH]

שיהיה לך יותר קל תשאל את בני המשפחה
מה דעתם על המטבח על האפסנאות על הרכב
מה לעשות מדריך המר זה מדריך נהגים :roll:
****
ואני מראש מבקש סליחה מכוללם
****
איציק

[OFF-RoaD]

ארז, כן, וזה אחד השיקולים. תהליך הקבלה למדור מאוד קפדני ומסנן חברה מהטובים שבטובים, ואני בטוח שאני אכיר שם חברים ואנשים ברמה גבוהה מאוד, מה שיקרה גם בשריון, רק ששם אצטרך להתמודד עם עוד כל מיני אנשים, כמה מתנשא שזה נשמע.

איציק, המדריכים אינם עושים תורנויות מסוג זה בבסיס (משיחה אישית עם אחד מהם). תנאי השירות לאחר ההכשרה הם ברמה גבוהה מאוד, ואפשר לומר שיש להם "חיים טובים" מבחינה זו.

אין ספק שהשירות (בשני המקומות) הולך להיות טחינה ו"קריעת תחת", ואני מוכן לזה נפשית. אני מתכוון לתת את ה110% שלי בכל מקום אליו אני אגיע. אבל נראה לי ש"לנצל" את הצבא כדי לעסוק בתשוקה שלי ולהרוויח ידע יקר יחד עם המון הנאה וחוויות - זה משהו שלא הרבה אנשים זוכים לו. לכן אני כבר די נעול על ההדרכה, נראה לי שיקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון של תפקיד עורפי, אבל בסך הכל זה שווה את זה.

[גיא]

אני רק רציתי להגיד שאני מאד מתרשם מעצם זה שביקשת נקודת מבט נוספת "בוגרת".

יפה מאוד.

[kd2]

לפי מה ששמעתי והבנתי מאנשי המערכת , אם יש לך פרופיל קרבי ואתה מיועד לשיריון , לא יהיה פשוט להוציא אותך מהמערך הלוחם.
אני במצב דומה וכנראה אף אותו הגיוס כמוך ( 23/3 - שיריון , 97, לא יודע איך הגעתי לשם...) ולמרות שהמליצו עלי למקום מסויים , במערך התומך בלחימה הובהר לי חד משמעית שצה"ל ילחם חזק כדי למשוך אותי לתפקיד לוחם.
לתשומת לבך.

[נימי]

לא תמיד כדאי לשלב בין עבודה (או במקרה שלך שירות צבאי) לתחביב, במידה וימאס לך מכל סיבה שהיא (מדריכים אחרים, מיתלמדים, מפקדים וכ"ו) זה עלול ליפגוע לך גם באהבה לתחביב

[OFF-RoaD]

ים - קודם כל אני לא חושב שאתה צריך להתבאס מהשיבוץ שלך. הטנקים הם כנראה הדבר הכי קרוב לגיפים בצבא הקרבי, והשירות שם צפוי לספק אותך מבחינה טכנית, חשיבתית, וחברותית (וזה משירות עם עשרות שריונרים בעבר ובהווה. את זה באמת חקרתי המון). חוץ מזה - אם תגיע עם חשיבה חיובית אתה תהנה ותצליח. אם לא - אין לך סיכוי. (ובלי קשר, לאן אתה רוצה להגיע?)

מבחינת ההגעה למדור זה לא בידיים שלי ולא בטיפולי.

נימי - יכול להיות. אני רק יודע להגיד שעבודה במוסך לשיפורי רכבי שטח בחצי השנה האחרונה לא רק שלא המאיסה עליי את התחביב, אלא רק להיפך - חיזקה את האהבה. נקווה שכך יהיה גם שם...

[עודד זנטון]

עודד ערב טוב.
אני אנסה בכל הכח לא להישמע מטיף או משהו כזה.

א. כמו שכבר נאמר כאן, העובדה שפניתה לשאול אנשים עם נק' ראות בוגרת ושונה משלך, היא מחמאה עצומה לך.

ב. העולם בכלל, ומדינת ישראל בפרט, יכולים להיתחלק (בהכללה כמובן) ל2 סוגי אנשים.
אלה שנותנים ואלה שלוקחים.
בעסקים, כדאי ורצוי להישתייך ללוקחים. זוהי מהותו של קפיטליזם.

צה"ל אינו עולם העסקים. הוא הוקם כדי להגן על עם ישראל מפני אויבים רבים מספור.
על סבא שלי עוד יכלו לירוק ברחוב כשהיה ילד, וזה רק כי היה יהודי במדינה מוסלמית.
כשגדל, הפך ללוחם מחתרת ומאוחר יותר, ללוחם בצבא יהודי, מבחינתו - חלום!
אנחנו כבר גדלנו למציאות שבה יותר קל לחיות. האויבים נימצאים אי שם, הצבא דואג שישארו שם, ואנחנו יוצאים לטייל בכיף.
יכול להיות שבשירות כמדריך תהנה מאוד. אתה תיתן שם את כל מה שיש לך לתת כדי שאחותך תיגדל בשקט?
כדי שהגן של הבת שלי ימשיך להיפתח כל בוקר?
התשובה היא לא!
אתה תדריך שם חבר'ה שילכו לעשות את העבודה.
כשהם ישכבו בבוץ, אתה תשב במועדון בבסיס ותראה יס.
כשהם יגרזו טנק בחושך כשכל הגוף שלהם חתיכת בוץ גדולה, אתה תריץ צחוקים עם בחורות בבסיס.
כשהם יכנסו לעזה בשקט, כדי לצוד את המנייקים שרוצים את ההורים שלך ושלי מתחת לאדמה, אתה תהיה באפטר.
כשאחד מהם יחזור בחתיכות, אתה תקרא על זה בעיתון.


כשהם יאמצו כל שריר ושריר בגוף, כל פיסת כח רצון שיש לבנאדם להציע, כל טיפת אמונה ונחישות, ימצו את עצמם, וילמדו את גבולות נפשם, אתה תדריך נהיגה.....

עד כאן פרק באלטרואיזם. פרק בנתינה למען הכלל.


זכור! הצבא לא נועד כדי שעודד יהנה.
אנו לא משלמים מיסים על מנת לארגן לך או למישהו קייטנה.
יש לך בגיל 18 כמה דברים יותר חשובים מלשחק 3 שנים. אחד מהם זה לשמור על הבית. שישחקו אחרים (רצוי כאלה שלא יכולים לשמור-פרופילניקים).

תפנים שצבא זה חרה של דבר.
יש לנו אחד רק כי אנחנו מוכרחים להגן על עצמנו. רק כי אין לנו ברירה אלא לעשות את זה הכי טוב שאנו מסוגלים. ממש לא כדי להנות.
אל תחפש איפה תהנה בצבא. תחפש איפה אתה הכי יעיל כדי לרסק את הפרצוף של השמוק שהולך לפוצץ ת'קניון שאחיך בדיוק רואה בו סרט.

זה מה שיש לי לומר בנושא.
מצטער אם העמסתי מידי.

עודד זנטון

[ארז]

עודד אני לא ממש מסכים איתך, אני באופן אישי שרתתי שרות קרבי אבל אני מאוד מקורב לבית ספר לנהיגה קרבית והמדריכים שם עובדים קשה מאוד ותורמים לא מעט(מידי פעם גם מבצעיות).
אני מודה שאני באופן אישי עדיין הייתי בוחר בשרות קרבי אבל זה עדיין רחוק מלהגיד שלמדריכים השונים אין תרומה ואפילו תרומה משמעותית.

מבחינת תנאי שרות וחויות כמו שכתבתי,נראה לי(ואני ממש לא מכיר את השרות בשריון) שההדרכה עדיפה(ויש כאלו שגם זה חשוב להם ואני לא חושב שצריך לפסול את החשיבות של סעיף כזה בעיני מישהו)

[עודד זנטון]

כל אחד תורם.
את כל אחד צריך.
את החבר'ה מהניוד בטח ובטח שצריך!

אבל אם לישאול אותי, אני אשמור על אמה שלי יותר טוב מכל אחד אחר.
יותר מכך, לא אתן לאף אחד לקחת לי את הזכות הזו מהידיים!

אני בטוח שיש עוד מוכשרים שילמדו נהיגה איכותית ויכולים ללמד אחרים אבל להיסתער לצערם אינם יכולים מסיבות בריאותיות.

חוץ מזה, עם מה נצעק על החרדים אח"כ אם הלכנו לשרת בשביל הכיף?!

[Viper]

אני לא חושב שמישהו הולך לשרת "בשביל הכיף"...
אבל כפי שארז אמר- את כולם צריכים.
בסוף הצבא הוא ארגון גדול שזקוק לכל הברגים: מהקטן ועד לגדול.
אם מתייחסים לצבא כאל שרשרת מבינים טוב יותר:
כל חוליה תורמת את חלקה ע"מ להגיע למטרה העליונה. נתק אחת מהחוליות- והמטרה כנראה לא תושג.
אז נכון שתמיד "יהיו אחרים" (גם לקרבי וגם לעורף...).
אבל כולם חשובים!
סתם דוגמא מחיל האויר- שמצטייר כחיל של ג'ובניקים:
אם ניקח חמש או מכונאי מטוסים (ויש כאן אחד כזה- Doom)- לדעתי תרומתו חשובה בדיוק כמו של צוות האויר. הרי אם לא החמשים- מה יפילו המטוסים? בקבוקי סודה?!?
בשורה התחתונה- עודד- לך עם הלב ותהיה שלם עם ההחלטה שלך. ובעתיד, תמיד תזכור שברגע ההחלטה- זו ההחלטה הכי טובה שיכלת לקבל.
שיהיה גיוס נעים ו... "שפשוף קל"!

אההה....
נזכרתי בסוף.
גם הגישה של עודד נכונה.
בקיצור- תלוי בבן-אדם.

[מלכי]

סחתיין עודד כל מילה בסלע כל תוספת מיותרת

[OFF-RoaD]

עודד, זו בדיוק ההתלבטות שלי. ואין שום סיכוי שבעולם שיכולתי לנסח את זה טוב יותר.

אני בעל פרופיל 97, נתונים אישיים גבוהים מאוד (הייתי בזימונים שונים ומשונים. מויתור על קורס טיס ועד לתפקידים מסווגים כאלה ואחרים שאין לי מושג עד היום מה רצו ממני), והרבה ציונות ואהבת מולדת. אני פשוט מתלבט אם ואיפה אני יכול לתרום, ברמה האישית, יותר, ולא מצליח להגיע לתשובה.

ברורה לי מעל כל צל של ספק החשיבות של השירות הקרבי, במיוחד בעידן של היום בו אחוזים רבים מהאוכלוסיה משתמטים משירות בכלל ומשירות קרבי בכלל, ובעצם, עכשיו, במה שונה אני מהם? גם אני שוקל יציאה מהמערך הלוחם (עוד לפני שנכנסתי אליו) לטובת חיים מהנים יותר (אם כי לאו דווקא קלים יותר) בהדרכה.

המשפט שכן הצליח איכשהו להכניס בי את מחשבות הכפירה ואת ההתלבטות הקשה הזו, היתה של בוס וחבר קרוב, אדם שמכיר אותי מאז הייתי בן 8 (הוא מתקרב ל40). היום הוא משרת במ"פ במילואים, בפיקוד העורף, לאחר שירות קרבי ביחידת "עילית". הוא אמר לי שפעם הוא חשב כמוני, מה פתאום עורפי? רק קרבי. ללכת ולהילחם כמה שיותר. עד שהגיע לקורס המ"פים, שם שאלו אותו "איזו זרוע יותר חשובה? הפועלת או המזינה?". לו אין תשובה. גם לי אין. אני לא רואה איך כל זרוע פועלת ללא האחרת. אז נכון, ללכת להיות מש"ק ממטרות בקריה - לא. אבל כשדיברתי איתו על הנושא הוא אמר שהוא מאמין ששם אני יכול לתרום הרבה יותר, ולהתבלט ולפרוח הרבה יותר, ולתרום לצבא את כל מה שיש לי. חשוב להדגיש שמדובר פה על שבועות שטח על גבי שבועות שטח (רובו המוחלט בהחלט של השירות שלי יעבור עלי בשטח), בתפקיד קשה ומאתגר לכל הדעות (ממפקד המדור ועד מדריכים בו, איתם דיברתי), ולמיטב הבנתי המדריכים אף נחשבים לוחמים או מבצעיים, לא יודע איך זה הולך.

אבל ההודעה שלך, עודד, טילטלה אותי, שוב, חזק מאוד, והחריפה את התלבטות. הדבר הראשון שאני לוקח משם הוא להוריד את פקטור "ההנאה" והחוויות מהמשוואה. גם כך וגם כך אני מאמין שאני אהנה ואצבור חוויות, וכפי שאמרת, זהו בהחלט לא תפקידו של השירות הצבאי שלי.

רבאק, איזו החלטה נוראית. איפה הימים שהתלבטנו אם ללמוד פיזיקה או ביולוגיה. שם היה רבה יותר קל :evil:

[Juv]

כתבת שאתה בהחלט שוקל קבע וקצונה. במקרה הזה, לדעתי אין לך הרבה מה להתלבט - אין שום דבר שמתקרב לפיקוד קרבי. מכל הבחינות - התרומה, הסיפוק האישי שלך, העניין, ה-"בית-ספר" לחיים והאחריות. בטח בתקופה בה אנחנו נמצאים.
מ"מ/מ"פ בשריון (בהנחה ששם תעצור...) שונה מהותית ומאתגר הרבה יותר מלהיות מד"ר או משהו דומה במדור הדרכה. קח את זה בחשבון.

[יונתןמצפה]

כתבת שיש לך פרופיל 97.
האם האופציה של יחידות חי"ר נוספות לא על הפרק?? (ייתכן ויש סיבות שלא פירטת... לא יודע)
בכל מקרה, קח בחשבון שיש לא מעט יחידות חי"ר לוחמות שבהן תוכל להתעסק ו"לשחק במכוניות".
אלו בין היתר החברה שאתה עשוי להדריך במידה ותלך על זה.
מבין המקומות הללו יש את כל "היחידות החטיבתיות" למיניהן (פלס"רים), נהגים מבצעיים בגדודים לוחמים ויחידות מיוחדות שרמת הנהיגה בהן ייתכן ותעלה על כל מה שתוכל לעשות בהדרכה. אין שום ערבות לכך שבמידה ותגיע ליחידות האלו תתעסק בנהיגה, אבל כל מה שלא תעשה שם ייתרום רבות וייספק אפילו את עודד ;-)

לגבי זה:

הדבר הראשון שאני לוקח משם הוא להוריד את פקטור "ההנאה" והחוויות מהמשוואה.אל תוריד את זה מהמשוואה. אם לא תהנה במקום שבו תיהיה אתה גם לא תתרום כמו שהיית רוצה. זאת עובדה שאסור להתעלם ממנה. אבל זה בהחלט לא צריכה ליהיות נקודת המחשבה היחידה!
רבאק, איזו החלטה נוראית. איפה הימים שהתלבטנו אם ללמוד פיזיקה או ביולוגיה. שם היה רבה יותר קל - הימים האלו לא יחזרו ומכאן והלאה זה רק יהיה יותר גרוע... :grin: :evil:

[WildLove]

לא להאמין שעבר כבר יותר משנה וחצי מאז שהתלבטתי לגבי דרכי בצבא ואני זוכר כאילו זה היה אתמול.
עודד, אני לא יודע איך מרגיש מ"מ בשריון ולא איך מרגיש קצין הדרכה, אני כן יודע שבארגון הגדול הזה שנקרא צבא כל פקיד נחשב וזקוק, גם הגובניק שעושה יומיות או השריונר שלא ראה את הבית חודש. בקשר למשפחה שלך - אני מאמין שהיום לוחם זה לא מה שזה היה פעם, היום שדה הקרב הרבה יותר מתוחכם ויש המון סוגי אמל"ח שמתופעלים ע"י גובניקים שיש להם משקל כבד והשפעה ישירה על הרבה דברים. בסופו של דבר פשוט תנסה להבין לאן אתה רוצה ללכת, לאן הלב שלך שייך, ואיפה יהיה לך מוטיבציה להטחן יותר..כל אחד מאיתנו תורם לצה"ל בדרך שלו.
בהצלחה בהמשך,
אני תמיד כאן אם תכיר עוד משק"ית נפגעים

[עודד זנטון]

הבהרה!
כל אחד תורם (טוב כמעט...).
על כל לוחם יש 8-9 ג'ובניקים, זו הסטטיסטיקה ורק כך צבא יכול להיתקיים.
פקידת מודיעין טובה חוסכת חיים של יותר אזרחים מכל ג'ון וו'יין מסוקס.

אבל, מעט מאוד אנשים יכולים לדחוק את כח הרצון שלהם לקצוות. מעט יותר יעשו זאת ללא רווח אישי.
המעט הזה, כדאי לעם ישראל כי יחזיק נשק ולא עט...

נכון, הצבא הוא מערכת ענקית, מסורבלת ולא יעילה בעליל. זה טבעו.
לכן כולנו מרגישים ברגים קטנים במערכת ומפספסים את מהות העניין.
גדודיונר ערני במחסום, שתופס חגורת נפץ רק כי לא נשחק והקפיד לשים לב לפרטים, הוא בורג קטן.
עם זאת, הוא בורג שהציל חיים של לפחות אשה אחת עם סל קניות בשוק הכרמל.

שריונר שיושב בלילה במארב ארטישוק ולא מרשה לעייפות להכריע, מזהה את בנבלה הבא שמנסה להיתגנב לתוך גוש דן, גם הוא בורג וגם הוא מציל חיים.

מי שיכול להיות לוחם ובוחר להיות פקיד (על שלוחותיהה של המילה ) בוחר לא להיות בנקודה הקריטית.
לא לשבת על הארטישוק.
לא לגלות את חגורת הנפץ.
מי יבטיח שזה שבחר (או שהוכרח)להיות בנקודה הקריטית הזו יהיה עירני באותו היום?

רק אתה תהיה!
זו נק' המוצא.

סבא שלי היה אומר תמיד שכשיש היתלבטות אני צריך לחשוב "אם כולם היו מתנהגים כמוני, היה טוב יותר או רע יותר?"

[נמרוד]

כתבת שאתה בהחלט שוקל קבע וקצונה. במקרה הזה, לדעתי אין לך הרבה מה להתלבט - אין שום דבר שמתקרב לפיקוד קרבי. מכל הבחינות - התרומה, הסיפוק האישי שלך, העניין, ה-"בית-ספר" לחיים והאחריות. בטח בתקופה בה אנחנו נמצאים.
מ"מ/מ"פ בשריון (בהנחה ששם תעצור...) שונה מהותית ומאתגר הרבה יותר מלהיות מד"ר או משהו דומה במדור הדרכה. קח את זה בחשבון.

+1.
אחד מהדברים שהכי יתרמו לך בחיים, זה להיות מפקד קרבי. לא יהיה לך את זה בתור מדריך וגם לא בתור מפקד קורס הדרכה. בתור קצין בגדוד שריון מבצעי גם יהיה לך ג'יפ סופה פלוגתי, לא לדאוג... אתה מוזמן ליצור קשר בה"פ, אוכל לספר לך קצת יותר על השריון (סמ"פ טנקים במילואים).

עוד כמה נקודות - אם שריון, אז כדאי להיות מפקד וכמה שיותר מהר... ההבדל ברמת העניין בין הלוחם החפ"ש לבין מפקד המחלקה ומעלה גדול מאד.

אתה יכול לנסות להתנדב לאחד מפלס"רי השריון, ואם תתקבל, המסלול קשה וארוך ותקבל ג'יפים עד שיצאו לך מהאף.

מבחינת טנקים הרמה הטכנולוגית גבוהה ביותר כיום, ובכלל בעקבות מלחמת לבנון השנייה השריון כמו הצבא עובר שינויים גדולים וזו תקופה מרתקת לדעתי לשרת. אבל קח בחשבון - זה לא משחק. כמו ששלוש השנים הקרובות מסתמנות, יצא לך להלחם. ירו עליך. אמא שלך ללא ספק תעדיף שתשרת בצאלים, ומבחינתה היא צודקת.


אנשים בשריון - מכל השכבות החברתיות. וכאן אל תתנשא ואל תניח הנחות מוקדמות - כמה מהאנשים הטובים ביותר שיצא לי להכיר בסדיר ובמילואים הם לא קיבוצניקים יפי בלורית, רחוק מכך. אני מקווה שהוא לא קורא את הפורום :lol: אבל הרס"פ שלי בפלוגה במילואים נראה כמו קוף סורי, גר בבת-ים, מדבר כמו שנראה עם כל השרשראות והגורמטים - והוא אחד האנשים המדהימים ביותר שאני מכיר, נקודה.

[הצפרדע]

אין לי דיעה לתרום, רק לציין שהלואי וכל הנוער היום היה עסוק בהתלבטויות כאלו.

לצער כולנו זה לא ככה.