לקראת באחה 500

בשבת ה2 ביוני יזנק מרוץ השטח השני בחשיבותו בארה"ב - באחה 500, "הקטן". לקראת המרוץ, החלטנו לחקור קצת, איך מתנהל מרוץ שטח מסורתי במקסיקו. מסתבר שיש לנו לאן לשאוף - לא שהכל מושלם שם באמריקה, אבל מצב הספורט המוטורי שלנו הוא כזה שבאחה 500 הוא בהחלט אוטופיה. הצינים יגידו מיד שאוטופיה היא אכן המילה הנכונה, ושיהיה לנו משהו דומה בארץ כבר בשבת השנייה אחרי בוא המשיח. שיגידו.

אז קודם כל, קל מאד ללמוד על המרוצים האמריקאים, בניגוד לעמיתים הצרפתים והארופאים בכלל. השקיפות מלאה. הכל כתוב, הכל נמצא באינטרנט, שבועות וחודשים לפני, ונתון לדיונים וביקורות בפורומים באינטרנט.  תדריך הנהגים - למשל.  הסעיף החשוב ביותר, זה שבישראל כנראה לעולם לא נפנים, לצערנו, הוא השני. בתרגום חופשי: " אנו מזכירים לכל המתחרים שמרוץ שטח הוא פעילות מסוכנת במהותה, שיכולה להוביל לפציעה חמורה או מוות. אתם נושאים באחריות המוחלטת והסופית לבטיחותכם האישית!" - הדגש במקור. לא המדינה, לא המארגן, לא הביטוח - אתם, אזרחים מבוגרים, אחראים. כל השאר נגזר מכך.

מה זה Pre-running? סוג של רמאות?

שיטת הניווט  - קבלו מפה, קבלו מסלול מדויק בGPS. החל משבועיים לפני המרוץ, כולם מגיעים ומבצעים סיורים מקדימים: Pre-running. כמה שהם רוצים. שלושה ימים שלפני המרוץ בכלל מיועדים לפרה-רנינג מסודר, על המסלול כשהוא כבר מסומן. כן, המסלול בגדול מסומן בשטח. שלטים, חיצים, סס"לים. זה מרוץ, god-damn-it,  לא "מסע ניווט בלתי תחרותי". 

זו המפה הכללית להשנה. גם הבאחה 1000 וגם ה500 מתחילים כמעט תמיד מאנסנדה. ה500  גם מסתיים באנסנדה (ה1000 לפעמים מעגלי ולפעמים מסתיים בסגנון המסורתי בלה-פז, בקצה הדרומי של חצי האי באחה). אנסנדה היא לכן הבירה של מרוצי השטח - כבר 40 שנה, פעמיים בשנה. ערד שואפת  להיות אנסנדה של ישראל (ואולי ירוחם?). אילת כאילו נוצרה להיות לה-פז.

המסלול לא זהה בכל שנה, אבל המתחרים הוותיקים בעצם מכירים את כולו, הרי מבחר הדרכים שעומדות בפני המארגן סאל פיש בסופו של דבר די מוגבל.  ועדיין, גם עבור הקבוצות הגדולות שמבצעות סיורים מקדימים אינטנסיביים, שוב ושוב, המסלול מפתיע. 800 קילומטרים של שטח הם בהגדרה מרוץ קשה, שגם מתברברים בו, וזה למרות שהמסלול מסומן והניווט ממוחשב ומדויק. השבילים משתנים כל הזמן, הכיוונים משתנים, מזג האויר הפכפך, וגם  הצופים משנים את המסלול בכוונת זדון...

"מסלול מרוץ צריך להיות סגור הרמטית"

המסלול חייב להיות סגור לחלוטין, אטום, עם שוטרים בכל חציית כביש וסדרנים בכל שביל שמתחבר למסלול. יש אמונה כזאת בישראל, למרות ששנים ארוכות אנחנו מקיימים מרוצי שטח שהם הכל מלבד סטריליים - ושום אסון לא קרה.  אז זהו, שגם חצי האי באחה לא נסגר לתנועה לקראת מרוץ. השבילים לא נחסמים לתושבים המקומיים. המרוץ אפילו עובר בחלקים על כבישים ראשיים, ביחד עם התנועה הרגילה. לא קוראים לזה סטייג'ים מנהלתיים - המתחרים פשוט נדרשים לנהוג בקטעים האלו במהירות 60 מייל ולעקוף רק כחוק. והפלא ופלא - הם עושים את זה! וזה לא בגלל שהם אמריקאים או מקסיקאים ולא ישראלים - זה בגלל שאלו החוקים של המרוץ, יש עליהם בקרה, ומי שנתפס - נפסל מיידית.

אבל בשטח, אין אלוהים. הטנדרים הגדולים סוגרים מהירויות של 200 ואף 220 קמ"ש לאורך עשרות קילומטרים של דרכי מדבר ישרות. איך בכל זאת לא דורסים שם תאילנדי על טרקטור, ומה עושים רוכבי האופניים המושבעים? מה, בשבת הקרובה הם יוותרו על טיול  לאוהוס נגרוס? זה נשמע מוזר לנו בישראל, אבל get this:  הם יודעים שיש מרוץ בשבת! המרוץ לא סודי, להיפך, זה ארוע שכל חצי האי מצפה לו!

קהל של מאות אלפים מפוזר בנקודות צפייה מוכרות לאורך המסלול. הצופים משתמשים במבנה המעגלי  כדי לנדוד מצד לצד של המפה על הכבישים וכך להספיק ולתפוס כמה שיותר אקשן. הם בכלל מתואמים שבועות מראש באינטרנט, ואחרי המרוץ גם מפיצים מאות תמונות וסרטונים... ביום שישי שלפני המרוץ, מהבוקר עד הערב, הרחוב הראשי של העיר סגור, והקהל מוזמן להתערבב, לגעת בכלים, ללחוץ ידיים לנהגים, לצלם, להתלהב... בארץ לעומת זאת מרוץ שטח הוא ארוע סודי. הוא קיים רק בדיעבד. פלא שכל פעם מחדש אנחנו מפתיעים מטיילים תמימים? שם במקסיקו, חצי שנה מחכים לבאחה הקצר ואחר כך חצי שנה לגדול, ל1000. אין מישהו בבאחה שלא יודע מה קורה בסופ"ש הקרוב, אף אחד לא יכול לבוא בטענות שהוא מטייל עם הילדים ופתאום מסתערים עליו  טנדרים מפלצתיים במהירות של 200 קמ"ש.

אז שטח המרוץ ממש לא סטרילי. והפלא ופלא - יש כיסוי ביטוחי למרוץ! וזה לא שאין תאונות, ויש הרוגים כמעט כל שנה, ולפעמים גם צופים נדרסים - אבל עובדה, יש חברת ביטוח, ויש פרמיה - ההשתתפות של המתחרים היא 450$ לרכב. ואם כבר הזכרנו כסף...

אז כמה עולה להתחרות בבאחה?

נקודה שמטרידה רבים בארץ היא העלות הגבוהה של המרוצים. אז בואו נבדוק כמה עולה ההשתתפות במרוץ הבאחה 500 השנה:

• 800$ דמי רישום למכונית, 550$ לאופנוע או טרקטורון.

• 450$ ביטוח

• 80$ עבור הקרצצויות שונות (חשבתם שרק בארץ ממציאים תרוצים לקחת כסף?)

• 35$ עבור כל נהג נוסף מעבר לחמישה. לרוב מיותר.

סיכום: 1330$ דמי השתתפות עבור רכב 4 גלגלי. 5400 שקלים, עבור 800 קילומטר. זו האמת - זה מכניס אותנו לפרופורציה. חרמון אילת - מרוץ של 600 קילומטר - עלה בשנה שעברה 1000 שקלים. בסכום הזה, המתחרים קיבלו מהמרכז הישראלי לסיור מעל ומעבר למה שאפשר לצפות. 

תגידו ש1300$ קטן על רובי גורדון, אנדי מקמילין, האחים הרבסט ושאר בעלי הקזינואים מלאס וגאס... צודקים. בשביל 39 המליונרים שיזנקו ראשונים בטרופי-טראקס (כן, אפשר לבדוק ולראות שהם מליונרים אחד-אחד), זה באמת כסף לפיצוחים. אבל רשומים למרוץ גם שישה רכבים בקלאס 11 - חיפושיות סטנדרטיות. (בתמונה החיפושית של אריק סולורזנו, מתחרה ומנצח שנים בקלאס 11, וטוב לו) חיפושית עם מיגוני גחון, זה הכל. האוטו עולה קצת יותר מדמי ההרשמה, במקרה הטוב. וה26 שרשומים בקלאס 1/2-1600 - באגי מוגבלת מאד. ועוד שישה בג'יפספיד - ג'יפי צ'רוקי מוגבלים בשיפורים - פורמולה סופה אם תרצו. וקלאס 7 ו8 בטנדרים מסוגים שונים...  בבאחה 500 השנה רשומים לזינוק 512 כלי רכב, כולל האופנועים והטרקטורונים והריינג'רים וטומקארים... רובם המוחלט לא מליונרים , אבל כן ספורטאים.

מי הפיבוריטים השנה?

מאיפה לנו לדעת? מה שבטוח, יהיו הרבה מנצחים שיניפו גביעים - כי יש יותר מ20  קטגוריות. בחלקן יותר מחמישים מתמודדים - אבל בחלקן שלושה, או שניים. יש קטגוריה עם מתחרה בודד - הוא רק צריך לסיים ויש לו גביע. התפיסה  הזאת של SCORE הפוכה ב180 מעלות לגישה הארופאית של FIA שבה במרוצי השטח יש 2 קטגוריות מכוניות בלבד, עם קטגוריות משנה בלתי משמעותיות. כשחושבים על זה, מה רע בשיטה האמריקאית? היא זאת שעובדת בפועל, מביאה כמויות משתתפים עצומות, עם מכוניות ותקציבים אסטרונומיים כמו גם אפסיים.  האם לא מגיע לסולורזנו בחיפושית האדומה, שמגיע בקושי בזמן הגג - אבל מגיע לפני המתחרים שלו - לקבל את אותו הכבוד כמו המנצח הכללי? מי עבד יותר קשה? - אגב - הוא מקבל את הכבוד ואת החשיפה, כי הוא תותח, והוא עקבי (ואם הוא לא היה מפורסם, איך היינו יודעים עליו כאן בישראל?).

גם לנו כבר יש מסורת. חרמון אילת של המרכז הישראלי לסיור, באחה ישראל של נועם היימן - גם בלי חוק ספורט מוטורי אנחנו נכנסים לשגרה הנכונה. הנגב, מבאר-שבע, ערד, או ירוחם, לאילת, נוצר על ידי אלוהים בשביל מרוצים כמו הבאחה 500. ובינתיים - בהצלחה למזנקים בשבת שם במקסיקו - ובמיוחד למתחרה מס' 1806, גילי הכהן, בטומקאר בקטגורית הUTV.

עוד משהו:

האתר למעקב אחרי המתרחש בזמן אמת, והפורום הלא-רשמי של קהילת מרוצי המדבר בארה"ב:

 www.race-dezert.com

 סרטון  וידאו באיכות גבוהה: אנדי מקמילין, ילד הפלא שניצח בבאחה 1000 האחרון יחד עם רובי גורדון, מנער את הטרופי-טראק  שלו לקראת המרוץ. הוא בהחלט מועמד רציני לנצחון, אבל כמוהו יש עוד 10 לפחות - אי אפשר לדבר על פיבוריט במרוץ כזה.  דקה של וידאו כזה שמסתובבת ברשת, עושה מה זה טוב לספונסרים, והרבה יותר זולה וקלה להפקה מאשר ממש לנצח במרוץ - לקח שאנדי למד מהמסטר, רובי גורדון, וגם מתחרים ישראלים יכולים ליישם אותו.

(תמונות ווידאו - מאתרי הקבוצות הרשמיים)