גולן-אילת 2007 - מרדף הT1

באחה ישראל פוינטר-גולן-אילת 2007                                                         ( כתבת סיכום הראלי וגלריות )

כל אופנוען, כל רוכב טרקטורון וכל זוג ג'יפאים בסופה או דיסקברי מאובק שהגיעו לנחל רודד בפאתי אילת אחרי 10, 12 או 14 שעות של נהיגה רצופה, עם מנועים רותחים, מתלים קרוסים, שמשות מנופצות, בלי בלמים... מיובשים, רעבים, נוסעים על אדים של דלק ואדרנלין... כל אחד כזה הוא גיבור. הסיפוק ניכר בפניהם. ועדיין, זה מרוץ, ובמרוץ יש מטרה - לנצח. והשנה, בחוד, נוצר לנו מאבק משולש, שהבטיח להיות מרתק מהתחלה - ולא הכזיב.

ביום חמישי בחניון בכפר בלום שלוש מכוניות מצוחצחות משכו את מירב תשומת הלב. אלו מכוניות מוכרות לכל קוראי ג'יפולוג וכך גם הצוותים. צוות ליוגב, פאג'רו T1 צהוב נהוג ביד רז היימן והלל סגל, הם מחזיקי התואר. הם ניצחו בשנה שעברה וניצחו גם ברוב המרוצים בכלל בשנתיים האחרונות. רוב ההימורים מונחים באופן טבעי עליהם.

ההאנטר האדום-לבן של צוות גתוס/כל-גדר, נהוג בידי שי שמעוני והנווט גדעון בן שמואל. אנחנו עוקבים אחרי הרכב הזה מתחילת בנייתו, ונראה שאחרי חצי שנה של תחרויות הוא כבר בשל לנצח. שי שמעוני בוודאי שבשל - אם הוא לא יתחיל לנצח בקרוב, הוא עלול להרקיב...  אבל נדמה שמזל רע רודף אותו, וכל הזמן מונע ממנו את המקום הראשון. הוא תמיד שני, ותמיד אחרי אותו T1 צהוב.

קבוצת עידו-גודייר-רייסינג היא על פניו הקבוצה המקצועית ביותר בישראל. רכב הT1 שלה הוא בעל הפוטנציאל להיות המהיר ביותר. צוות הסיוע שלה, עם משאית הסדנא המפלצתית, הוא הטוב ביותר - וזה חיוני. בלעדיו, נדמה שאין להם סיכוי. כשהם נוסעים, עידו כהן והנווט אביב ספקטור בדרך כלל המהירים ביותר, אבל הם גם שוברים הרבה ונתקעים הרבה. הם לא מרבים להשתתף במרוצים - אבל על חוצה ישראל הם לא מוותרים.

כדי לרדוף אחרי קבוצת החוד הזאת, הצטרפתי למיקי יוחאי וצלם הוידאו רונן בסובארו פורסטר טורבו. מטרתנו - לחצות את ישראל במקביל לראלי, ולתפוס את המובילים בכמה שיותר נקודות. מהר מאד הבננו שעל מוביל המרוץ הכללי, יוני לוי, נאלץ לוותר - המרחק שהוא פתח היה גדול מדי. אז התמקדנו באופן טבעי בקטגורית המכוניות הבכירה, ובשלושת הצוותים המובילים. הם נשארו מספיק קרובים אחד לשני כך שהצלחנו לעקוב אחרים מההתחלה וכמעט עד הסוף.

05:45 בבוקר, תל פאחר, זינוק SS1

 חוצה ישראל הוא ארוע נפרד מכל שאר תחרויות השנה - בדומה לפאריז דקאר, או באחה 1000 בארה"ב, נצחון בו נחשב יותר מאשר אליפות ליגה. צוותים רבים שאינם משקיעים בליגה שלמה מגיעים רק אליו. זוכי השנה הקודמת מקבלים את מספר 50 המסמל את המכונית הראשונה, ומוזנקים ראשונים אחרי האופנוענים. אלו הם רז היימן והלל סגל. נועם היימן, מארגן הראלי, מסמן בהצלחה לאחיו הבכור ברגע הזינוק.

עידו כהן ואביב ספקטור מרוכזים לקראת הזינוק. בשנה שעברה הם פרשו בערבות הנגב. השנה הם רעבים, מוכנים יותר מתמיד.  לרכב, שפעם עוד היה ברובו מיצובישי, יש מנוע חדש וסמל חדש בחזית - שברולט. מנוע גדול, אמריקאי, כמו שעידו אוהב.

שי שמעוני וגדעון בן שמואל משלימים את שלישית החוד. אין סיבה ששי לא ינצח. הם משופשפים, הם מהירים ביותר, צוות הסיוע שלהם מתוקתק. הם נוסעים על צמיגי מרוץ מחוזקים שקנו באיטליה ואמורים לתת יתרון של עמידות. החלק הראשון של הראלי חדש - הם חוצים את רמת הגולן על ציר הנפט - קו ישר במפה, באורך קילומטרים, סלול אך לא מתוחזק עשרות שנים. שדות מוקשים ישנים ועדרי פרות מימין ומשמאל לכביש הנטוש.

ביום שלפני ערכנו סיור מקדים ברמה, והבננו שאין לנו סיכוי לעמוד בקצב הראלי על הכבישים, ולכן אנחנו מדלגים מיד לנקודת הזינוק של SS2 במנחמיה. צוות צילום נוסף יחכה למתחרים בירידות העקלתון לפני תל קציר, ויתפוס מעט מרמת הגולן.

זינוק לSS2 - מנחמיה

ברמת הגולן, עידו עקף את רז. הם מסיימים בהפרש של שניות, ועוברים ל20 דקות של נסיעה מנהלתית מתל קציר למנחמיה. עידו  מזנק ראשון . שי שמעוני מגיע כמה דקות אחריהם. סיבת העיקוב - צמיג ראשון התפרק לגורמים על ציר הנפט.  זה לא היה אמור לקרות. לא כל כך מוקדם.  צוות הסיוע מתדלק ומרענן את הגלגל הרזרבי. הצוות לא יוצא מהרכב. דודי מנהל הקבוצה שורך לשי את נעלי הנהיגה.

הם יוצאים לדרך, ואנחנו מיד עוזבים. מכאן ועד לסיום הסטייג' בצומת משמר הגבול, הם יחצו את העמק ואת רמות מנשה על שבילים מהירים ביותר. למזלנו נועם מוליך אותם הלוך וחזור בדרכים פתלתלות. אנחנו עוד נתפוס אותם בדרך.

מעבר כביש כלא שטה

צוות הסיוע המהיר של עידו, בראשות אחיו יוחאי, מחכה לפני המעבר. המנוע החדש, שברולט 5.3 ליטר, שותה דלק בקצב גבוה. אנחנו עוצרים, ולפני שאנחנו יוצאים עם המצלמות החללית הצהובה של צוות ליוגב חולפת על פנינו ביעף.

אנחנו רצים לכיוון צומת גדעונה. האבק בשדות משמאלנו מתחיל לברוח לנו.  רז והלל חולפים בסערה שוב.  עידו דקה אחריו. חמש דקות אחריהם, שי שמעוני מרחף. שבילי השדות המוכרים להם לא מציגים אתגרי ניווט, לא קשיים טכניים, שום דבר לא יאיט אותם.

צומת משמר הגבול - סיום SS2

רז היימן מגיע שני לצומת משמר הגבול. הפער בינו לבין עידו 45 שניות. הוא עקף את עידו שעצר לתדלק ליד קיבוץ גבע, אך נעקף חזרה. אבל הוא יכול לחייך. הפאג'רו הצהוב שלו מועמס על העגלה ויוצא לקטע המנהלתי הארוך על כביש 6, ויש לו זמן לעזור לאחיו שגיא עם מכשירי הניווט. אבל הצוות הטכני של עידו נאבק כדי לעמוד בזמנים ולהחליף צירייה קדמית שנשברה והותירה אותו עם הנעה אחורית בלבד. הוא סובל גם מבעיות בקלאץ', ובבלמים... הסדנא שלו נמצאת במרחק דקות ספורות, בפרדס חנה, וחלקים חסרים כבר בדרכם. אבל האם ההחלטה לתקן עכשיו נכונה? האם יספיקו  להגיע לתל צפית?

שי שמעוני מגיע באיחור. הוא איבד בסטייג' 2 עוד רבע שעה - אנחנו לומדים שטעות ניווט הדדית הובילה את ההאנטר להתנגשות עם האופנוען זיו אבידב. שי וגדעון כמובן עשו את המעשה הספורטיבי והאנושי, פינו וטיפלו באופנוען, ודאגו שהוא בסדר ללא פגיעות חמורות ושהסיוע בדרך, לפני שהמשיכו בדרכם. צוות גתוס/כל-גדר מעמיס את הכלי על העגלה ויוצא לדרך. הרכב של עידו עדיין מפורק...

תל צפית - זינוק SS3

קטע הקישור השני הוא בן שעה ו45 דקות. שעה כדי לעבור את כביש 6 כולו ולנחות בתל-צפית, ועוד מספיק זמן לתיקונים ומנוחה מרעננת. הצוותים מוכנים להתחיל את החלק השני והארוך של המרוץ. 

צוות ליוגב מתייצב לקו הזינוק  עם תקווה בלב, כי עידו, שאמור לזנק 45 שניות לפניהם, עדיין לא הגיע! אבל התקווה נמוגה.  בשניות האחרונות, עידו ואביב מגיחים בנסיעה, עוקפים את רז ועומדים בזמן הזינוק שלהם.  שוב מתחיל המרדף. שי שמעוני וגדעון בן שמואל מתוסכלים, הם מוכנים אבל חייבים להמתין עוד רבע שעה ארוכה כנצח.

SS3 - אזור ערד

אנחנו עוזבים את תל צפית, חותכים דרך השטח לכיוון קדמה כדי לחסוך זמן. מטרתנו העיקרית היא לנסות להשיג את יוני לוי - בכל זאת, מוביל המרוץ... מיקי לוחץ חזק את הפורסטר.  אחרי צומת שוקת אנחנו מקבלים  דיווח מאסף, שהתמקם בתחתית ציר הגז, שיוני לוי עבר אותו! איך יכול להיות? אנחנו מתלבטים בחישובי זמנים ומסלולים, איך להצליח בכל זאת להשיג את האופנוען, מגיע לו תמונות גם מעבר לזינוקים...

בחציית הכביש בפארק ערד אנחנו מזהים שוב את זוג צוותי הסיוע המהירים בראשות עמרי סגל מצוות ליוגב ויוחאי כהן מצוות עידו-גודייר. אם הם מחכים פה, זה אומר שהצוותים המובילים בדרך - וזה מכניס לפרופורציה את הפער האדיר שפתח כבר יוני לוי.  הוא לבדו במדבר. אין מאחוריו אף אחד למשך עשרות קילומטרים.

אנחנו עוצרים ומחכים דקות ארוכות, עד שמופיע המסוק של אביב קדשאי באויר, סימן שמישהו מתקרב. זיו כרמי וערן וולנברג האופנוענים חולפים על פנינו, ומייד אנחנו מבחינים מרחוק בענני אבק גדולים יותר. הראשון שיוצא מולנו בסערה - עידו, רז דקה אחריו - שומר על מרחק אבק, מחכה מן הסתם בסבלנות הידועה שלו לטעות או תקלה של עידו. שניהם עוברים בלי לעצור. כנראה שהכל תקין וגם הדלק מספיק עד נאות הכיכר.

כעבור 25 דקות שתי המכוניות חולפות ביעף את אסף, במחצבות של נחל דימונה. מכאן יש להם כמה דקות נסיעה עד הר קומות, ומשם 70 דקות של נסיעה מנהלתית עד הזינוק לSS4 בנאות הכיכר. שי וגדעון מגיעים שוב בפער של רבע שעה.

SS4 - מאגר עידן

בינתיים המשכנו הרבה קדימה. חישבנו נכון, ותפסנו את יוני לוי, מוביל המרוץ, 15 דקות לפני הזינוק האחרון שלו היום, בנאות הכיכר, בשעה אחת ורבע. ידענו שאין אחריו אף אחד למשך חצי שעה לפחות, ולכן הרשנו לעצמנו לעקוב אחריו על ציר המערכת.  רונן מצלם אותו בתנועה מהסאן-רוף, נעלם בתוך ענן אבק... זה לא לקח הרבה זמן. המשכנו על ציר המרוץ המהיר עד למאגר עידן, עליו נעמדנו. אחת וחצי בצהרי היום החם ביותר בשנה, על ראש מאגר עידן, בלי צל - אבל זו ההפסקה הראשונה שלנו היום. זמן לקפה שחור. החום הורג אותנו. אין לאן לברוח. נו, שיגיעו כבר... צמד האופנוענים המובילים (כלומר, מובילים את כל המרוץ שאחרי יוני לוי) חולפים מתחתינו. זה הזמן לשטוף את כוסות הזכוכית ולקפל את הערכה. אנחנו בעמדת תצפית אידיאלית, כזאת שסוף סוף מאפשרת לתפוס את קנה המידה של מרוץ מדבר... ענני אבק אדירים, זוג אורות בתוכם, ועוד אחד אחריו. הם עדיין צמודים, חצי דקה בינהם - אבל הראשון הוא עידו.

 זו הפעם האחרונה שנזכה לצלם את הפאג'רו הצהוב של צוות ליוגב. בדילוג הארוך הבא שלנו על כביש הערבה, אנחנו מקבלים עדכון מהדס שיושבת על המחשב בבית. במערכת העקיבה של פוינטר נראה צוות 50 עומד בחצבה... המרוץ שלהם הסתיים. מסתבר שמגדש הטורבו קרס, המנוע התחמם וממש אחרי שהם עברו אותנו אטם הראש פקע והמרוץ של הצוות העקבי ביותר נגמר. המהמרים השמרנים, כמוני, איבדו את הכסף.

צומת תמנע

יצאנו לכביש הערבה ממושב עידן והתחלנו לרוץ דרומה. לאורך קילומטרים רבים נסענו כשהאבק של עידו מלווה אותנו במרחק של קילומטר משמאלנו. הוא נוסע מהר, מהר מאד, אבל אנחנו בכל זאת על כביש הערבה, נוסעים ישר, בעוד גדר המערכת מתפתלת, ימינה ושמאלה, ובורות ומכשולים זרועים בה פה ושם. למזלנו ,החום הנוראי מניס מטיילים (ויותר חשוב, את משטרת התנועה...)  ובשעת הצהריים הזאת הכביש כמעט פנוי. אנחנו מצליחים לברוח, מתמקמים בצומת תמנע, היא הנקודה האחרונה לפני הסיום בה אנחנו יכולים לתפוס תמונה.  מחכים לאבק... והוא איננו.

לפתע מיקי יוחאי מבחין ברכבי הסיוע של עידו נכנסים לשטח, לכיוון גדר המערכת, קילומטר צפונית לנו - ולזה יכולה להיות רק משמעות אחת! על פי מעקב פוינטר, שי שמעוני סוגר את הפער במהירות.

שי ודודי, אנשי קרוס-קאונטרי וותיקים יצאו מאילת לצפות בתחרות, והם מקדימים אותנו וכבר עוזרים לצוות הטכני. תיל הסתבך סביב הנאבה  האחורית השמאלית,  והביא לירידה מהדרך ולגלגל מפוצץ. הצוות הטכני במרוץ נגד הזמן. ההחלטה מתקבלת - מורידים מה שאפשר מהתיל, מחליפים גלגל ונוסעים  עד הסוף, לא משנה מה. יש לעידו ואביב לא יותר מרבע שעה, בלי בלמים, בלי קלאץ', בהנעה אחורית בלבד... הם חייבים להגיע לקו הסיום.

נחל רודד - קו הסיום

עידו חוצה את כביש הערבה ונכנס לציר הנפט הדרומי בואך אילת. אנחנו על הכביש לצדו. בקטעים מסוימים ציר הנפט משיק לכביש ואנחנו ממש ראש בראש איתו. אנחנו מקווים להצליח להגיע לסיום לפניו... ומגיעים ממש ביחד. עידו נעלם מיד למשאית לכמה דקות של התאוששות. צוות גתוס/כל-גדר מגיעים דקות ספורות מאוחר יותר. הם צמצמו מאד את הפער, אבל לא מספיק. שי שמעוני מאוכזב, מסתפק שוב במקום השני. מסתבר שלא פחות מארבעה פאנצ'רים עצרו אותו במהלך היום, וזאת בנוסף לפגישה הלא נעימה עם זיו אבידב. לא ברור מדוע צמיגי מרוץ יעודיים כשלו בצורה כה מחפירה, יתכן שהיו ישנים ויבשים מדי.

בנחל רודד ממתין לצוותים אוהל ארוח גדול, ובו מחצלות, כסאות ושולחנות, שפע של מים קרים ואבטיחים צוננים. הנווטים מוסרים את מכשירי הGPS לנועם היימן לבדיקה.  השעה שלוש וחצי. עידו שפוך על המחצלת. הוא בהחלט לא שכח איך מנצחים. צוות הT1 הבא, הסופה/באגי של קבוצת תלבר מוצרי פופ, יגיע רק עוד שעה ארוכה, אחרי רכבי הT2 המובילים. מתחרים מטפטפים כל רבע שעה, עשרים דקות, הפערים גדולים. המרוץ רחוק מסיום - חלק ניכר מהמתחרים בקושי עברו את מחציתו בשעה זו. פערים של מאה אחוזים בזמן בין המנצח לאחרון מקובלים במרוצי מטרה ארוכים שכאלו. כל מי שמגיע לאילת הוא גיבור, אבל למרוץ יש מטרה, לנצח. והיום המנצח הוא עידו כהן.

סיקור פוינטר גולן אילת 2007  נעשה כהפקה משותפת של ג'יפולוג ופולגז, אתרי ארבע ושני הגלגלים המובילים בישראל. סקירת המרוץ המלאה וקישורים לגלריות תמונות של כל המתחרים, בכל הקטגוריות ובכל שלבי המרוץ תמצאו כאן.