יונדאי ix35 בנזין במבחן שטח

 לפני חודשיים התארח אצלנו במבחו השטח יונדאי ix35, ואף יצא ממנו לא רע. חלקנו לו מילים חמות על עיצוב ואיכות, iלא רק. הוא יצא טוב גם במבחן הנסיעה, הודות למנוע טורבו דיזל מודרני וחזק המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית מצוינת בעלת 6 מהירויות. כשכל זה רתום למשקל לא מפלצתי במיוחד, מתקבלים ביצועים יפים ההולמים את העיצוב המרשים. אלא שמדינת ישראל לא אוהבת דיזלים. כל כך לא אוהבת, עד שטרחה להמציא במיוחד כנגדם את שיטת ה"מיסוי ירוק", שנותנת משקל לא סביר ולא מקובל בעולם לכל מיני פרמטרים כדי לתת למנועי דיזל "ציון ירוק" שלילי, שיאפשר להטיל עליהם מס גבוה יותר. אז מה אם מנועי דיזל מודרניים פולטים פחות CO2? את המדינה זה לא מעניין. אז מה אם הם חסכונייםיותר בדלק? זה כבר כן מעניין את המדינה ואף מדאיג אותה... כי בניגוד לקמפיין הקורא לחיסכון במים וזועק בקולי קולות ש"ישראל מתייבשת", בדלק (ותוצרי שריפתו המחממים את כדור הארץ) פקידי האוצר דווקא לא מעוניינים שתחסכו. נהפוך הוא – מחיר הליטר מורכב ברובו המוחלט ממיסים, ועל כן יש לאוצר אינטרס מובהק שנצרוך ונשרוף כמה שיותר, נעשיר את הקופה הציבורית, ולעזאזל איכות הסביבה. מנועי הדיזל החדישים, היעילים, החסכוניים, הנקיים, שלאחרונה הם גם חזקים מאי פעם ובעלי ביצועים מרשימים, הופכים בזכות עיוות המיסוי הירוק יקרים יותר לרכישה וכך נדחקים לקרן זווית. עיקר המכירות ברוב דגמי המכוניות מבוסס על גירסאות הבנזין. ואם כך, חברים יקרים, הגיע תורו של ix35 בגרסאת הבנזין.

 יונדאי ix35 מחליף את ה"ג'יפון הלאומי", הטוסון שהוצג ב-2004 והפך ללהיט מכירות יציב. דעתי האישית על יונדאי טוסון שונה מזו של אסף. הוא לא סבל אותו, ואני דווקא חשבתי תמיד שמדובר ברכב לא רע. לא שהיה איזה מאפיין ספציפי להתלהב ממנו – עיצוב בולבוסי שנוי במחלוקת, תא מטען זעיר ביחס לרכב לא קטן לכשעצמו, שמוגדר כקרוס-אובר משפחתי, מנוע V6 גדול ושתיין שהשידוך שלו לגיר אוטומטי מיושן הניב ביצועים לא יותר מסבירים, יכולת שטח בסיסית עד סבירה והתנהגות כביש שמסתפקת בלהביא אתכם הביתה בשלום. אבל מסתבר שהשלם היה גדול מסך חלקיו – הטוסון היה אוטו מאוזן, איכותי ובנוי היטב, תומחר נכון, וגובה על ידי אמינות גבוהה ומערך אחריות ושירות מצוין. עבור עם ישראל, זה שאולי אינו דוגמא ומופת להבנה במכוניות או בנהיגה, אבל לעשות חשבון הוא יודע טוב מאוד, זה הספיק - וכל השאר הסטוריה. ix35 נכנס איפה לנעליים גדולות מאוד, וצריך להוכיח שיפור והתקדמות בכל פרמטר כדי להצדיק את הציפיות ממנו.

 לפחות בכל הקשור לעיצוב – גם ממני ix35 מקבל שאפו גדול. יש הרבה מכוניות שניכר עליהן שהושקע מאמץ גדול בעיצובן, אבל מתוכן מעטות יכולות להתהדר במחמאות על עיצוב נכון – כזה שגם נראה טוב וגם עושה את העבודה, ו- ix35 ללא ספק אחת מהנבחרות הללו. אוטו מפוסל היטב שנראה דינמי בכל מצב ומסובב הרבה ראשים, עם תא נוסעים מאוד מושקע. אין ספק שלשילוב הצבעים ולאבזור של רמת הגימור Supreme הנבחנת הפעם, יש יד ברושם הטוב, אבל אני מבטיח לכם שגם בדגם ה-Inspire הבסיסי לא תרגישו שמשהו חסר, פרט אולי להגה מתכוונן לעומק המסייע להשיג תנוחת נהיגה טובה יותר. המושבים הקדמיים מצויינים, וזו מחמאה שאני לא מחלק בקלות, בטח לא למכוניות מהמזרח הרחוק שהנדסת אנוש וארגונומיה אף פעם לא היו הצד החזק שלהן. אנשים קטנים, מה לעשות, מייצרים מכוניות, גם מכוניות גדולות, לאנשים קטנים כמוהם. אבל לא עוד. אני גבוה כמו אסף, אולי קצת יותר, אבל בעוד הוא דק כמו אטריה אני רחב ומגודל - ונעים לי לגלות מושב עם כרית ארוכה מספיק שמעניקה תמיכה אמיתית לירכיים גם כשהוא מונמך עד הסוף, כמו שאני אוהב. התמיכה הצידית סבירה ולא יותר – אבל זה לא מושב ספורטיבי אלא כזה שמיועד להעניק נוחות גבוהה, ואת זה הוא עושה. גם במושב האחורי אין תלונות –  מרחב רב לברכיים, לראש ולכתפיים, מספיק מקום לשני מושבי בטיחות לילדים (אבל לא לשלושה), ולא על חשבון תא המטען שגדל משמעותית לעומת "תא הכפפות" האחורי של הטוסון.

 העיצוב המוצלח נמשך היטב מבחוץ פנימה. מוטיב ה"משושה" השולט באלמנטים החיצוניים קיים גם בפנים, עם טיפול קפדני בפרטים קטנים כמו גלגל הגה יפה בגודל נכון, בחירת צבעים מרגיעה, הפאנלים הכסופים העוטפים את פתחי המיזוג בצידי הקונסולה המרכזית, לוח מחוונים קריא ויעיל, ואיכות גבוהה ברוב הפרטים. האבזור בדגם ה-SUPREME הנבחן שופע. שני גגות שמש גדולים למדי (הקדמי נפתח, האחורי קבוע), ציפוי עור לגלגל ההגה ולבורר ההילוכים, ריפוד משולב עור ובד בשני גוונים למושבים, כוונון חשמלי למושב הנהג, גלגל הגה מתכוונן לגובה ולעומק, מחשב דרך, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט ומערכת קול נשלטים מגלגל ההגה כולל חיבור ל-iPOD, AUX ו-USB ועוד. יונדאי ix35 מתהדר ברמת חומרים והרכבה מצויינת – שיפור ניכר בהשוואה לטוסון, שגם הוא היה בסדר גמור. אם נסיר לרגע את הלוגו של יונדאי ממרכז גלגל ההגה, אפשר בקלות לדמיין שם לוגו של טויוטה. כן, אפשר להצהיר שיונדאי של היום מסתכלת לטויוטה בלבן של העיניים, בדיוק באותם פרמטרים שנתפסים כיתרונה המסורתי של היפאנית הענקית - איכות ויעילות.

 באגף המכניקה, ננטש לאנחות מנועי הבנזין-V6 בנפח 2.7 ליטר כמו גם הגיר האוטומטי המיושן בעל ארבע מהירויות, לטובת ליין חדש לגמרי של מנועי 4 בוכנות בטור בנפח 2 ליטר, אחד לוגם בנזין ואחד דיזל, ומנוע אחד בנפח 2.4 ליטר, לוגם בנזין. כולם מגיעים לישראל כשהם משודכים לתיבה האוטומטית החדשה בעלת שש מהירויות. עבור השוק האירופי אנין הטעם שמלבד דיזלים גם אוהב מנועי בנזין קטנים, חכמים, חסכוניים וחזקים – מציעה יונדאי מנוע טורבו-בנזין בנפח צנוע של 1.6 ליטר בלבד שאמור להצטיין בצריכת דלק חסכונית במיוחד, אבל נכון לרגע זה המנוע הנ"ל לא מגיע אלינו מפני שהוא משודך לתיבה ידנית בלבד – כמו שאמרנו, בטוב-טעם אירופי מובהק. למבחר הנ"ל משודכות שתי מערכות הנעה – קדמית 4X2 עבור אלה שמחפשים רק לשבת גבוה, ולא יורדים מדרכים סלולות (והלקוחות הללו הולכים ומתרבים...). כדע להתמודד עם תנאים חלקלקים יותר, שבילים, ושטח קל, עומדת גרסאת הנעה כפולה קבועה WD4 דומה לזו שהיתה בטוסון. הנעה קדמית ברוב הזמן, עם שילוב אוטומטי של הסרן האחורי כאשר המערכת מזהה תנאי אחיזה ירודים של הגלגלים הקדמיים. כמו בטוסון, גם כאן נמצא דיפרנציאל מרכזי ויסקוזי הניתן לנעילה בלחיצת כפתור, ונפתח עצמאית במהירות של מעל 40 קמ"ש. תיבת העברה עם הילוך כוח? זו נשארת זכרון רחוק-מתוק אצל יונדאי, מאז נגנזו הגאלופר והטראקאן.

 על ביצועיו המרשימים של מנוע הדיזל (184 כ"ס ו-40 קג"מ מ-2 ליטר בלבד) כבר קראתם במבחן הקודם ל- ix35, אבל היום מתארח אצלנו המנוע שמן הסתם יהיה הפופולרי יותר בישראל - 2 ליטר בנזין, שאמור להיות גם חסכוני יחסית. הנתונים על הנייר, לפחות ההספק, ממש לא רעים –163 כוחות סוס ב-6,200 סל"ד ו-20.1 קג"מ ב-4,600 סל"ד. אבל כצפוי ממנוע בנזין אטמוספרי בנפח צנוע, רצועת הכוח היעיל צרה ונמצאת אי שם במרומי הסקאלה, ומי שאמון על מימוש פוטנציאל הביצועים היא תיבת ההילוכים. היא עושה זאת בכישרון רב. החלפות הילוכים חלקות כמשי, מתוזמנות היטב, תגובה מיידית לקיקדאון - אין שום צורך מעשי להחליף הילוכים ידנית. אנחנו שמחים להדגיש שיונדאי העדיפה שלא ללכת עם הזרם (העכור?) של תיבות הילוכים מתוחכמות ומתחכמות שתעשיית הרכב העולמית נשטפת בו לאחרונה – כל מיני גירים רציפים, רובוטיים, חכמולוגיים, מתוחכמים ומתוסבכים שכל ייעודם להיות רגישים לתקלות, מורכבים ויקרים לאחזקה ולתיקון ובאופן כללי – לתת תעסוקה הולמת לדמיון המפותח של מהנדסי הפיתוח ולארונות הכלים של מוסכי השירות, עודף טכנולוגיה על חשבון ארנקו של הלקוח. לעומת זאת אנחנו אוהבים את תיבת הילוכים האוטומטית-הידראולית-"קונבנציונאלית" הזו של קונצרן יונדאי-קיה – כי היא פשוטה וטובה, נטולת התחכמויות, סוף-סוף יש לה מספיק הילוכים ובשורה התחתונה היא עובדת מצוין.

 הביצועים על הנייר וגם בפועל אינם משהו להתעלף ממנו, אבל אין תלונות - 11.3 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 9.3 שניות בהאצת עקיפה מ-80 ל-120 קמ"ש, 178 קמ"ש מירביים תיאורטיים שלא ממש רלוונטיים במדינת האח הגדול עם מצלמת מהירות דיגיטלית על כל צעד ושעל. אבל בניגוד לדיזל, כדי לקבל את הביצועים הללו צריך ללחוץ בלי להתבייש, מה שבהחלט פוגם בצריכת הדלק ומביא אותה, לעתים ללא בושה, למחוזות הדלקוהוליסטיים שהכרנו מהטוסון V6. מנוע 2 הליטרים הזה יודע לספק תצרוכת דלק חסכונית יחסית בתנאים אידאליים של שיוט ישר וארוך על כביש מהיר עם קרוז קונטרול תקוע על 100 קמ"ש. אבל זו אינה נהיגה יומיומית. בחיים האמיתיים כולנו נוסעים במרחב אורבני – מאיצים ובולמים באורח תכוף, זוחלים בפקק. בנסיעה מחוץ לעיר אנחנו עוקפים לפעמים, פה ושם עליות ארוכות, ועל נסיעה בשטח עוד לא דיברנו... ואז המספרים שמראה מחשב הדרך כבר לא כל כך מרשימים. הממוצע במבחן עמד על 7.2 ק"מ לליטר. לא מתבלט לרעה או טובה בקטגוריה.

 ואיך נוסע? גם בכביש וגם בשטח, לטוב ולרע, תשכחו מהטוסון. אם הטוסון התבסס על פלטפורמה של אחת המשפחתיות הרופסות אי פעם (האלנטרה) והיה מאוד אמריקאי באופיו, הרי ש- ix35 מאפס את הכוונות שלו על הלקוח האירופאי דווקא. מערכת מתלים מכוילת היטב, אפילו נוקשה, אחראית להתנהגות כביש בטוחה ומדויקת, כמו שאוהבים בצפון אירופה. יונדאי ix35 כמעט ולא מגלגל, לוקח פניות רחבות או הדוקות בלי להתרגש, שומר על קו הפנייה הנבחר ומשרה הרבה ביטחון. המתלים שלו מכוילים לטעם גרמני, וניכר שהם היו מעדיפים גם כבישים שסלולים בסטנדרט גרמני – ואילו אנחנו חיים כאן בלבנט, עם טלאי אספלט מתפוררים, מחופפים ומרובבים בחוסר סדר המטריד את מתלי ix35 משלוותם וגורם לו להזדעזע יתר על המידה – יותר מכדי להיחשב לנוח ביותר מסוגו. מתלים נוקשים והתנהגות מדויקת על חשבון נוחות מעלים תקוות להנאות נהיגה, אבל לא. ההגה החשמלי לא ממהר להצטרף לחגיגה – בשום מצב הוא לא מעביר אינפורמציה על מצב הגלגלים הקדמיים, כך שההתנהגות אולי טובה ובטוחה, אבל לחלוטין לא מהנה. אין מה לנסות להשתובב עם ix35 על הכביש כי זה פשוט משעמם, וכך באופן טבעי אנו חוזרים לקצב מנהלתי. לא נורא, ככה הוא יטחן קצת פחות דלק, ואנחנו נחפש קצת שטח כדי לראות מה הוא שווה במקום הכי פחות חשוב למתכנניו, אבל הכי חשוב לנו.

 טוב, ברור לכם שאני לא מתכוון ל "שטח" במובנו מעורר בלוטות הג'יפאות, אלא משעולים מהסוג שכל פרייבט עם נהג מיומן עובר בהם עם בנחישות וזהירות. אני גם לא מצפה מix35 להשוות את רמת העבירות של הטוסון. לטוסון היה מרווח גחון עדיף ויכולת שטח בסיסית שאפשרה לקרוא לו "ג'יפון", בעוד שix35 הוא קרוס-אובר, הגדרה מכובסת לאנדרוגינוס, הכלאה של האצ'בק, סטיישן ומיקרו-ואן (באחוזי תמהיל שונים)  שהשמין והתנפח למימדים של רכב-פנאי. מה שאנחנו מצפים מקרוס אובר כפול הנעה, הוא לנסוע בשבילי השדות בקצב מהיר יותר ועם פחות חששות לדפוק את הגחון בהשוואה למכונית נוסעים. ואכן, כל עוד מדובר בשבילי חצץ רגילים, אין שום בעיה. סוף סוף אפשר גם קצת לחייך בהנאה!  אבל ברגע שפני השביל אינם מפולסים למשעי, מגלים מהר מאוד שלמרות ההנעה הכפולה, לא יזיק לנו לאמץ הרגלי נהיגה "פרייבטיים" למהדרין, לפני שנצטרך לחשוב איזה תירוץ טוב ישכנע הפעם את מי שמסר לנו את רכב המבחן, שזה לא אנחנו אשמים, אלא האוטו שהתפרק מעצמו. אבל לא, הפעם דווקא הצלחנו לשמור על שלמות הגחון הנמוך (170 מ"מ בלבד!). גם בבורות, ההדורים ובהצלבות המינוריות בהם נתקלנו, ix35 לא התרגש יותר מדי. כל עוד הדיפרנציאל המרכזי נעול (כזכור - הוא משתחרר מעל 40 קמ"ש), בקרת היציבות מכובה, והרכב בתנועה, מערכת בקרת האחיזה תעשה עבודה לא רעה ו- ix35 ימשיך להתקדם. עצרתם מסיבה כלשהי? נגמר הסיפור. הרכב עומד במקומו, הצמיגים מחליקים ומעלים עשן, ולא יעזור בית דין. בתמונות תוכלו לראות את ה"הצלבות" שהכניעו את המתלים הנוקשים, קצרי המהלך – וזה ממש לא מצחיק, הם קצרים יותר מאשר בכמה פרייבטים, ובמהירויות נמוכות יחסית הם גם נוקשים ומטלטלים עד אי נוחות. אז מצד אחד ix35 נוקשה ומבקש שתסעו מהר, ומצד שני אם תסעו מהר משהו יישבר... סכיזופרניה קלה? כדי לשכנע אותי שבכל זאת נשאר לו משהו מיכולות השטח האבודות של פעם, הוא שולף שני קלפים מהשרוול שמבדילים אותו מעדרי הפרייבטים: מערכת סיוע לזינוק בעליה ומערכת סיוע לבלימה במורד. הראשונה מעלה תהיות מי בכלל צריך את זה כשיש גיר אוטומטי... השניה עובדת באורח סביר בלבד, זקוקה מדי פעם לעזרה בצורת לחיצות נחושות על דוושת הבלם. אז הבנתם כבר שבשבילים הוא סביר וששטח טכני לא בשבילו. מה נשאר? אולי ההספק הגבוה יככב בדיונות? שבילי דיונה לא עמוקים לא יהוו בעיה, אבל סכיני חול? תשכחו מזה. כאן אין את המומנט המתפרץ של דגם הדיזל, והצמיגים הספורטיביים בחתך 60 על חישוק 17 אינץ' לא משאירים רזרבות אוויר להפחתת לחץ. נכון שאפשר לנקז קצת אוויר כדי להתקדם בלי לשקוע, אבל דיר בלקום – לא פחות מ-20PSI כדי לא לקלף צמיג מהג'נט.

 החזרה לאספלט משחררת מה- ix35 אנחת רווחה של ממש. נכון, יכולת השטח הבסיסית בלבד שלו מספקת לגמרי את המקובל בקטגורית הקרוס-אובר אליה הוא משתייך, אבל חייבים להודות שמקומו האמיתי הוא על הכביש. אני תוהה עד כמה נחוצה בכלל גירסת הנעה כפולה באוטו כזה. כן, בארצות שמעבר לים יורד שלג בחורף ויש קרח על הכביש, ואז ההנעה הכפולה הקבועה שווה הרבה. אבל אצלנו אפילו "שלג דאשתקד" הוא מונח פרה-הסטורי, ורוב לקוחות הקרוס אוברים ממילא לא חולמים אפילו לנסוע איתם בשבילים, כך שגירסת ההנעה הקדמית בלבד יכולה לחסוך להם כמה אלפי שקלים במעמד הקניה ולא מעט דלק ביומיום תמורת ויתור על יכולת השטח הסמלית.

 בשורה התחתונה יונדאי ix35 הוא חבילה מרשימה  – רכב מעוצב לעילא ולעילא, בנוי לתלפיות, מרווח ונוח, מתנהג היטב על הכביש ולא יותר מאשר סביר בשטח קל. רמת האבזור האמצעית Supreme מעניקה תחושה מאובזרת ויוקרתית תמורת 186,900 השקלים הנקובים בתג המחיר. כל מה שהרוכש המאושר נדרש לו מעתה ואילך הוא סבלנות והרבה – כי כל המלאי אזל, וזמן ההמתנה ל- ix35 חדש עלול להתארך עד למרץ במקרה הרע... זו לא טעות ולא יצרנית בוטיק כמו פורשה, אלא אוטו עממי יחסית עם זמן המתנה של כמעט חצי שנה. בסוכנות יונדאי מתנצלים ומסבירים שהמפעל בקוריאה לא מצליח לעמוד בהיקף הביקושים של השוק האירופי. מי יודע, אם ix35 יהפוך – בצדק - ללהיט כמו הטוסון, עוד נזכה לראות כאן תופעות של ספסרות באקזמפלרים משומשים בני כמה חודשים אבל זמינים כאן ועכשיו - שנמכרים במחיר גבוה יותר מאחד חדש שיגיע בעוד חצי שנה...

 יונדאי ix35 בנזין 2.0 ליטר 4WD Supreme 2010 – מפרט טכני:

 מנוע: בנזין, DOHC, VGT,  נפח 1995 סמ"ק

 הספק מירבי: 163 כ"ס / 6,200 סל"ד

 מומנט מירבי: 20.1 קג"מ / 4,600 סל"ד

 תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 הילוכים

 מתלה קדמי: מקפרסון, סלילים ומוט מייצב

 מתלה אחורי: רב חיבורי, סלילים ומוט מייצב

 צמיגים: 225/60R17

 תאוצה ל100 קמ"ש: 11.3 שניות

 מהירות מרבית: 178 קמ"ש

צריכת דלק (משולבת, נתוני יצרן): 9 ליטר ל 100 ק"מ

 צריכת דלק (מבחן): 14 ליטר ל100 ק"מ

 פליטת CO2 משולבת: 195 גרם לק"מ

 דרגת זיהום אוויר: 13 מתוך 15

 קיבולת מיכל דלק: 55 ליטר

 אורך: 4410 מ"מ

 רוחב: 1820 מ"מ

 גובה: 1690 מ"מ (כולל גגון)

 מרווח סרנים: 2640 מ"מ

 זווית גישה: 28.1

 זווית נטישה: 26.9

 מרווח גחון: 170 מ"מ

 משקל עצמי: 1560 ק"ג

 משקל כולל: 2050 ק"ג

 בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, EBD, ESP, TCS, ROP, נקודות עיגון ISOFIX

 מחיר: 186,900 ש"ח