מיצובישי פאג'רו בנזין במבחן שטח

פאג'רו קינג, הצ'ה-גווארה של רכבי ה-4X4. ככה לפחות אני זוכר את נחיתת הדגם החדש בארץ. דיברו על רכב פורץ דרך, על זה שביום בהיר אחד החליט מישהו במיצובישי לחתוך את המסורת באבחת קטאנה. לא עוד סרן חי, אפילו לא מאחור, מעתה רק מתלים נפרדים. לנו בישראל היה קשה יותר עם השינוי מאשר ליפאנים, כך נראה, וכבר עשור שהגבות המסוקסות שלנו למעלה, אבל מה לעשות, במציאות הקינג עושה חיל - במכירות, בשטח ובמסלולי הראלי-רייד.  

ומשראו כי טוב, במיצובישי ממשיכים להמר על קלף המלך המנצח. "כמו פרייבט" רעשו הפורומים, "זה לא ג'יפ בכלל" יללו שועלים סביב מדורות במדבר. ועד היום הכלבים נובחים והשיירה עוברת, המלך פאג'רו עובר עדכונים קלים עם השנים ואנחנו למדנו לחיות איתו ויותר מכך. וכך מצאתי עצמי בפאג'רו חדש, ברמת גימורLimited  ועם מנוע לוגם בנזין. יחד עם מעט אלכוהול ולא בלי סיבה טובה, ירדנו לחגוג במדבר. הצטרפו אלינו לעוד מבחן שטח בדרכי החיים. הכול אמת.

החיים, לפי תפישתי המעוותת (ואולי בגלל קושי אישי בהתמודדות עם מספרים גדולים משלוש?) מתחלקים לשלושה חלקים. ראשית, "דברים שאתה רוצה לעשות ועושה". לצערי, למעט הורדת הזבל שאני עושה ברצון רב, קטגוריה זו קצת יתומה מתוכן. שנית, ישנם "דברים שאתה רוצה לעשות אבל המציאות לא מאפשרת", קבוצה עמוסה לעייפה, אבל לא בה נדון היום. וישנם "הדברים שאתה לא רוצה לעשות אבל צריך לעשות מכורח הנסיבות". בול לתוך הסעיף השלישי נופל האירוע אליו הוזמנתי, יחד עם המלך נשוא הכתבה: מסיבת רווקים של אח של זוגתי.

מסתבר שאם אתה נחמד למישהו, עוזר לו, מתקין לו בבית גופי תאורה ויושב איתו לאכול בחג, אתה צריך גם לסבול אותו מדיף ריח אלכוהול, מדבר שטויות ומתבכיין על כתפיה של חשפנית שאפילו עברית לא מבינה. אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונתחיל מהתחלה, לא לפני שנוסיף פרט רקע חשוב לעלילה: אני, ממרום שכלי המוגבל, לא שותה קפה ולא נוגע באלכוהול. לא מבין מה טוב בזה, פשוט לא טעים לי ואם אתם תוהים על הסעיף השלישי, אני נשוי לפולניה...וגם לא משחק סנוקר, תודה שהתעניינתם!

"שלום, אייל? אני חבר של גיסך ואני מארגן לו מסיבת רווקים ביום חמישי בערב." שיחת הטלפון מאשרת את מה שחששתי ממנו ככל שהתאריך התקרב, ועוברת מיד לפסים פרקטיים. מתברר שהאדון מתכנן טיול במדבר שיוביל, בערב, למסיבת רווקים פרועה, על פי הספר. עוד הוא הבין, לצערי הרב, שאני אחד שיכול לארגן רכב 4X4 ויחד עם עוד שני ג'יפים חבוטים של פלוני ואלמוני, יספיקו כדי להעמיס מלוא החנונים מהטכניון בדרכם דרומה. אשתו לעתיד, ששמעה שמדובר בסוף העולם, מרוצה. אבל היא לא שכחה להזכיר לי שוב את תפקידי במסיבה, כאיש האמון של המשפחה: "אתה לא נותן לו לשכב עם החשפנית. ברור לך?" המבט הנוקב של אחותה, מסיר כל ספק לגבי רצינות המשימה וההשלכות הרות הגורל של אי עמידה בה. "אמצע המדבר, בחייכן," אני מנסה להשתחרר מהמבטים הטלסקופיים של צמד האחיות. "איזה חשפנית תבוא עד שם?  חוץ מזה, שמעתי שיש תוכנית בידור אחרת לגמרי - הם מביאים קוסם!"

בוקר המבצע. איסוף החבורה מתבצע בתוך חיפה, ולמרות גודלו האימתני הפאג'רו מתמרן בנוחות ובקלילות גם בסמטאות העיר התחתית. את מכסי הביוב וטלאי הכביש הקינג בולע באדישות ובכלל, למרות מימדיו הגדולים, בעיר הוא מתנהג כבן בית למופת. הנסיעה לאחור מלווה בשריקות התלהבות מהחבורה על מצלמת הרוורס הגדולה והברורה המוצבת במסך המדיה שבמרכז הדשבורד. מעל מסך המגע הגדול ישנה תצוגה המספקת בנוסף מחשב דרך, תצוגת טמפרטורה חיצונית, מצפן ושעון.

העמסנו את תא המטען בכמות אלכוהול שיכולה להשקות עיירה אירית ביומו של פטריק הקדוש. ארגזי וודקה מכל מני סוגים ומינים, בירות שאינן גולדסטאר ופחיות על פחיות של משקאות אנרגיה מיותרים. קולה, חביבת הקהל שלי, לא מצאתי וכששאלתי מה קורה עם מים אמרו לי שלא צריך, יש וודקה רד-בול במקום. מעל ארגזי המשקה הולכים ונערמים תיקים, שקי שינה וציוד לרוב. כל עוד שורת המושבים השלישית מקופלת יש מספיק מקום להכל ואפילו נשאר עוד קצת נפח מיותר. מי שירצה לטייל ברביעייה ימצא מקום לכל הציוד הנדרש לטיול רב-יומי. מי שיגדיל את כמות המשתתפים יאלץ למצוא פתרונות אחרים לשמיכת הפוך.

"יפה האוטו שלך," אני מקבל מחמאה, ולראשונה מאז פגשתי מישהו משותפי לחגיגה אני מסכים. הקינג נולד בעל חן ושמר עליו עם השנים, באופן כללי. החרטום עודכן זה מכבר ואף זכה בתוספת נוספו ניקלים שאולי פוגעים מעט באלגנטיות (מלך אמיתי נראה טוב גם בלי כתר וגלימת זהב). אם נמשיך לדון בנושאי עיצוב - וכאן אני עובר לצטט את זוגתי טובת הטעם: צידי הרכב פרופורציונאליים וגודל הצמיגים נראה בול מתאים. אני אוסיף שמדובר על מידה 265/60R18 על חישוקי סגסוגת קלה. אחורי הרכב קושטו בכיסוי גלגל ענק שבנוסף לגלגל הכבד מכריעים אט-אט את צירי הדלת האומללים... ברכב המבחן, אחרי כ-35 אלף קילומטרים הדלת כבר שקעה מעט מטה וסגירתה לא חלקה. לפי שותפי לטיול, גם הם על SUV מאותה מדינה וגם שם סיפור הדלתות דומה.

אנחנו מתחילים להתגלגל דרומה על הכבישים המהירים. המיצובישי שלנו נותן עבודה. בקרת השיוט מעמידה את המחוג על מהירות חוקית תלת ספרתית והקינג נותן הרגשה רגועה ושקטה. רעשי הסביבה וצליל המנוע נבלעים היטב, ומערכת השמע האיכותית עושה עבודה מצוינת, בכל זאת יש כאן 12 רמקולים (על פי המפרט, ברור לכם שאני לא התקדמתי הרבה אחרי המספר שלוש...) .רק הנודניק שהתיישב לידי לא מפסיק לקדוח... "אני קוסם, אתה יודע..." מתברר שזה הקוסם המדובר, אותו תחליף חשפנית. הוא למד בלונדון והוא מנסה למצוא אמרגן טוב שלא ידפוק אותו, ואני מרגיש שגרף ההתעניינות שלי יורד ביחס ישר לעליית מפלס העצבים. אני מנסה להתעלם מהקוסם ומתמכר לצליל המנוע. סימפוניה של שישה צילינדרים היא הדבר הנעים ביותר שיודע להפיק המנוע. לצערי, הצליל הנהדר של 3828 הסמ"ק לא מגובה כאשר מדובר על משיכה או זמינות כוח. 250 כוחות סוס, הנתון על הנייר, לא מצליחים כך נראה לסחוב בנחישות ראויה 2.5 טון. האוטו כמובן אינו איטי, הוא מאיץ, ולא מתקשה לעקוף, אבל התחושה כבדה, מגושמת. יתכן שהתחושה אינה אובייקטיבית, אלא מבטאת אכזבה אל מול הציפיות ממנוע בנזין בנפח שכזה. הגיר האוטומטי בעל חמשת ההילוכים עובר בעדינות מהילוך להילוך ומצטרף לתיבת ה-Super-Select המוכרת היטב מכל דגמי מיצובישי. בטרנספר הזה ניתן ליהנות מכל העולמות וזה כולל נסיעה על הנעה אחורית בלבד, שילוב הנעה קדמית עם דיפרנציאל מרכזי פתוח לנסיעה על הכביש ונעילתו לקבלת 4X4 לשטח וכמובן הילוך כוח.

"שים לב," הוא קטוע את רצץ המחשבה, וגורם לי לזגזג בין נתיבים, "אין לי כלום בידיים!" הוא מוחא כף ומתוך ידיו מגיחה יונה לבנה. היא מתחילה לטייל בכל רחבי האוטו, מדגישה במעופה את הנפח הפנימי הגדול. המרווח מתחיל בכיסאות הקדמיים וגם באחוריים. כשמקפלים את המושבים, יש מספיק מרחב לזוג שרוצה לישון מאחור, לישיבת ארבעה מטיילים דשנים ואפילו בשורה האחורית  ניתן לשבת בצורה נסבלת. בינתיים יושבי המושב האחורי מנסים לתפוס את היונה. "אוי לא, תסגור!" הוא צועק ומצביע מעלה. אופס, לא שמתי לב, מסתבר שאצבעי פתחה בלי כוונה את  גג-השמש! אבל היונה מקדימה את החלון האיטי להסגר ומתעופפת החוצה לאזרחות. אני מקווה שהיא לא השאירה את חותמה על ריפודי העור. אם כבר בשמיים פתוחים עסקינן, ראוי לציין שחלון השמש של הקינג ענק, מכניס המון אור לאוטו ואני, כחובב חלונות פתוחים גם בקיץ (ושונא יונים ידוע) מצאתי את החלון שימושי להפליא.

השיירה המכובדת יורדת מהכביש ומוצאת מקום לחנות בצילו של לימן מאובק. החברים פורסים מפות על מכסה המנוע, ואחד מהם, איש קבע בלימודים כך מסתבר, תופס פיקוד. "הגענו לשטחי הכינוס. מכאן נתחיל לנוע במורד הנחל..." אצבעותיו מתופפות על המפה בעוד הפרצוף מספר לנו לאן ניסע, מה נראה ובאילו מכשולים נתקל. אני חושב לתומי שעם רמת פירוט שכזו אפשר לוותר על הטיול, חבל על הדלק. התדריך מסתיים והשיירה מתגלגלת, מתנהלת לאיטה על שבילים הדוקים בקצב מדוד. אני, במאסף,  עוצר כל כמה דקות, ממתין שהחבורה תתרחק ונותן גז. השבילים האלו הם המגרש הביתי המובהק של הקינג. ארבעת המתלים הנפרדים עושים עבודת שיכוך מעולה ומאפשרים לפאג'רו לרוץ מהר כמעט בכל מצב. אפילו ההדורים נבלעים באופן מטריד הרבה פחות מאשר ברוב הג'יפים שאני מכיר. כאשר המהירות גדלה מעבר לטווח הסביר בשבילים אני שם לב לידידי הקוסם, גופו מתוח, ידיו אוחזות בצידי המושב, עיניו עצומות והוא לוחש מיני לחשי קסמים... ואולי היה זה סתם "שמע ישראל"?  קל לראות מדוע פאג'רו  קינג הפך להיות המלך הבלתי מעורער של סצנת הראלי-רייד הישראלית. הקינג מגיע עם ניילונים מהחברה והוא כמעט מוכן להתחרות.

הקבוצה נעצרת ואני מבחין במדרגה לא גבוהה במיוחד. מפקד השיירה מזנק מרכבו ונותן תדריך קצר לכל מחזיקי ההגה. כשמגיע תורי לעלות, אני שומע את הקוסם לוחש  בשקט "אולי כדאי שאני ארד..."  ומעלים את עצמו ממושב הנוסע. הוא לא הסתיר לי הרבה - שדה הראייה של הקינג מעולה, קורה A אמנם בריאה למדי, אולם יחד עם תנוחת ישיבה גבוההושולטת  היא לא מפריעה לראות קדימה. עוד מבט וההחלטה נופלת דווקא על צד ימין, המדרגה הקשה יותר, אנחנו בכל זאת במבחן וצריך ללכת על אתגרים. אני מוותר על שילוב הנעילה האחורית ומאפשר למעט תנופה ולמערכת בקרת המשיכה לעשות את העבודה. הידית הקטנה מועברת למצב הקיצוני שלה (4L). הקינג לוקח תנופה ובהגיעי למדרגה נוריות הגלגלים בלוח השעונים מתחילות להבהב, כל אחת בתורה מחווה על איבוד אחיזה בגלגל זה או אחר ומפעילה באופן יעיל את הקוסם היפאני הקטן שיושב בתוך מחשב הרכב. אני כל כך מתלהב מהנוריות המבליחות ולא מבחין שהמכוון המיותר שלי תקוע בדיוק באמצע נתיב העלייה שלי ומנופף לי בידיו לנסוע שמאלה. הברקס המידי מעמיד את הפאג'רו במקומו ומשליך לפח האשפה את התנופה, זה לא שמישהו היה מפסיד משהו אקוטי אם הוא היה נדרס, פשוט הפלסטיקים של הפאג'רו עדינים מדי ולא ממש רציתי לפגוע בהם. "למה אתה עומד באמצע הדרך?" אני מוציא את ראשי מהחלון, מנסה להבין מה הוא רוצה. הוא מצידו, מסביר לי איך אני אמור לעבור את המדרגה ושעדיף לי מצד שמאל. הניסיון להסביר לו שצד שמאל לא אתגרי נתקל בגדר גבוהה וש.ג. אשם מהיסוד. "זוז בבקשה," אני מבקש, עדיין בנימוס. "אתה אמור לרדת חזרה ולקחת שמאלה!" הוא מתעקש. אני מלטף את הגז ונותן לנהמת המנוע לשכנע אותו שעדיף לו להודות בתבוסה ולסגת. במקום לחזור לאחור אני משלב את הנעילה האחורית (אשכרה נעילה, אמיתית, של פעם!) הפאג'רו עובר את המעלה המדובר. טכנולוגיה זה נחמד, אבל נעילת דיפרנציאל עדיפה על קסמים. השיירה ממשיכה בתנועה, והניסיון שלי לשחרר ממצב 4L נתקל בקשיים. עוצרים את הקינג, נוסעים לאחור, נוסעים לפנים, מעבירים ל-H, מחזירים ל-LOW והוא בשלו, נשאר תקוע ב-4L. אחרי כמה ניסיונות אני מתייאש ומשתרך לאיטי אחרי השיירה שגם ככה לא עוברת את תחום המהירות הנמוך... הקמבק של התמסורת המהירה מגיע אחרי כמה עשרות מטרים, בבום כואב שמקפיץ את הקוסם מכיסאו. המשך הדרך לא הוליד הפתעות מיוחדות. הקינג מגהץ בשמחה את השבילים במהירויות שאף טנדר לא מסוגל עליהם – אני יודע, הרי אני בוחן הטנדרים הראשי של ג'יפולוג! -  במדרגות סלע מנסים לעלות בלי נעילה, בידיעה שהיא שם, במרחק לחיצת כפתור. בסוף חלק מהמדרגות אנחנו נתקלים באחד החסרונות של הקינג - זווית נטישה של 25 מעלות יוצרת צלקות בזנבו של המלך, ומציקה לקוסם הרגיש בקולות לא נעימים. התבגרנו בעשר השנים מאז הופיע לראשונה הקינג מול הסופות והסיקסים שלנו. היום אפשר לומר בפה מלא: למרות היותו בעל ארבעה מתלים נפרדים, הפאג'רו הוא רכב שטח אמיתי.

העצירה בחניון הלילה מלווה בתיאוריות מכאן ועד תל אביב. מי יעמוד איפה, היכן יוקמו האוהלים, מי אחראי על המנגל וכמה כוסות וודקה מוקצות לכל אחד. לבסוף הוחלט להרים כוסית לכבוד האירוע ולדחות את ההחלטות למאוחר יותר. הבקבוקים נשלפו, הכוסות מולאו והחברים החלו להרים לחיים לחיי החתן, הכלה, החתונה והחותנת, מזל טוב! את סלידתי מאלכוהול כבר ציינתי לכן אני מתחיל להדליק את המדורה ואת המנגל. "אתה נוסע להביא את החשפנית מתחנת הדלק!" ההוראה מגיעה כאשר האש כבר תופסת בשני המוקדים ואני ממהר לצאת לדרך, רגע לפני שמישהו מהנדבקים סביב המדורה יציע לי להצטרף. מערכת התאורה של הקינג עושה עבודה מצוינת בלילה, תאורת הקסנון הלבנה מאירה את הדרך באור יקרות ומאפשרת לי ללחוץ קצת יותר. העובדה שיש לי שקט באוטו מאפשרת לי ליהנות מרכב מאוזן וצפוי מאוד, המתלים עושים עבודה מצוינת וגם בלילה, כמו ביום, תענוג לנהוג על הקינג בשבילים. אני מרגיש כמו בדקאר לכמה דקות. בחושך, הנגב ומדבר סהרה נראים אותו דבר.

בכניסה לתחנת הדלק המדוברת אני מבחין בהונדה סיוויק שחורה, ממנה יוצאים גבר שרירי וחסון עם צלקת על חצי מפניו, ויפיפייה חטובה שעלתה לארץ לאחרונה אבל לא משתייכת לשבט הפלשמורה. הבחור, דובר  קללתית מדוברת, כל משפט מסתיים ב"בלייאט" והבא אחריו מתחיל באנחה עצבנית. החשפנית עצמה, לבושה במינימום פריטים הכרחיים, גם לא נראתה כל כך מרוצה מהסידור ולא הבינה למה אי אפשר למזמז אותה במועדון או בדירה, כמו ביום עבודה רגיל,  למה צריך לצאת לאמצע המדבר? אחרי שהחליטו שהקינג מפואר ונוח לא פחות מהסיביק, צוות הבידור משתכנע ואנחנו מתחילים בנסיעה חזרה. אני משתדל לא לטלטל את הסחורה יותר מדי - אני לא רוצה להיות אחראי לכישלון המסיבה בגלל חשפנית עם בחילה. סרגיי, כך מתברר שקוראים לבחור, די מתרשם מהמושב הקדמי ומשחק עם הכיוונים החשמליים, ואפילו מדליק את חימום-הישבן לקול צחוקה של האמנית האורחת. ממעט הרוסית שאני מבין הוא רוצה כזה בסיוויק שלו, בעיקר כזה מעור. למרות סלידתי האישית מריפודי עור, יש לציין שהמושבים נוחים ביותר, ומותירים את הנוסעים רעננים גם אחרי יום שלם של נהיגת שטח. הגברת במושב האחורי מתרשמת עמוקות מהדשבורד, היא רוכנת מהכיסא האחורי אל הרדיו תוך שהיא משעינה את חבילת הסיליקון השמאלית שלה על הלחי שלי. אחרי שנרגעתי מהקרבה המוגזמת (נשוי לפולניה זוכרים?) והתחמקתי שמאלה מתלולית מזדקרת בצד השביל (או אולי הגבעה הייתה רק בדמיוני?) אני מגביר את הרדיו כמו שהיא רוצה. היא התיישבה במקומה והחלה לשחק בכפתורי המזגן האחורי והתפעלה מעוצמת הקירור שלו "קר לה כמו בבית, איפה היא נולדה" מסביר לי סרגיי. אגב, אם בכריות עסקינן, הקינג מגיע עם חבילת בטיחות מרשימה הכוללת  שש כריות אוויר, מהן שני וילונות אורכיים שיגנו, בשעת צרה, על הכריות המשופצות של הגברת הישובה מאחור. נוספים לרשימה מערכות לרוב, בקרת יציבות, בקרת אחיזת כביש, ירידה במורד וכמובן תופסני Isofix.

לא עברה יותר משעה עד שצוות הבידור ואנוכי נחתנו חזרה במאהל,  ונגלתה לנו תמונה לא נעימה. רוב החבר'ה כבר נחרו בקול רם, חלקם צעקו שטויות רגע לפני שקרסו לשקי השינה, החתן יבב מעט על מר גורלו כשפגש את החשפנית וצנח גם הוא לשנת לילה עמוקה. בקבוקי הוודקה הריקים העידו על חוסר המומחיות של החנונים בבחירת המשקאות. הבקבוקים מהאיכות הנמוכה רוקנו עד תומם ואילו הקרטונים של האבסולוט והפינלנדיה נשארו במלואם ליד המנגל הבוער. החשפנית הביטה בתדהמה בחבורה המנומנמת והבינה שטיפ אף אחד לא ישחיל לתחתוניה הערב וכנראה ששדיה יישארו ללא מגע יד אדם. אחרי מספר ניסיונות כושלים להעיר אותם אני ניגש אל הזוג המופתע "כנראה שמופע לא יהיה היום..."

אחרי דין ודברים ביניהם, נפנופי ידיים והרבה קללות שאת חלקן אני מבין, הם מסתובבים אליי "טוב, איפה כסף שלי?" לי אין מושג ואין לי כל כוונה לשלם על הבילוי של חבורת הדמיקולו. "תראה," אני מנסה להסביר לסרגיי "לא היה מופע." באופן לא כל כך מפתיע זה לא עובד והבחור טוען בתוקף שאין שום קשר בין העובדה שהיה או לא היה, הם הגיעו, הם רוצים כסף! האמת, גם חשמלאי שבא הביתה רק כדי לספר לך שיש קצר לוקח משהו על הביקור. למרות שאף בגד לא דלף מהגברת אנחנו מוצאים דרך לסגור את החשבון. קח שני קרטונים, אחד אבסולוט ואחד פינלנדיה ועזוב אותי בשקט. עכשיו שאנחנו חברים, אני מזמין את סרגיי והגברת ליהנות מהבשר המיותם. אחרי ארוחה טובה וסירוב מנומס ללאפ-דנס שמציעה לי הגברת על חשבון הבית, כי אני נחמד,  רגע אחרי ששלקה חצי קילו אנטריקוט מיושן, אנחנו יוצאים חזרה לתחנת הדלק. "אני אסביר לך על וודקה" סרגי ואני כבר שברנו דיסטנס, "יש שתי סוגים וודקה. יש וודקה טובה ויש וודקה טובה מאוד!" הוא מרוצה מהבדיחה שלו. "אתה יודע איך מבדילים ביניהם?" לי אין מושג כמובן, ולומד משהו חדש – בבוקר שאחרי וודקה טובה מאד, קמים בלי כאבי ראש.

התיאוריה של סרגיי מקבלת חיזוק בבוקר. מתברר שחבורת גאונים שלא מביאה מים למדבר ושותה וודקה זולה מתעוררת זעופה ונרגנת למדי עם תזמורת תופי טמטם אפריקאים סמוך לגזע המוח. לאחר סבב הקאות קל ובחינה מדוקדקת של המצב, ושני כדורי אדוויל, המפקד מחליט שאנחנו נסוגים לתחנת הדלק הקרובה לטובת "נוזלים שחורים" (כנראה שהכוונה לקפה). הנסיעה שאתמול ארכה כעשרים דקות מהירות ומהנות הופכת למסכת בלתי מסתיימת, כל מספר דקות השיירה נעצרת, דלת נפתחת ומישהו רץ החוצה להתפנות או להקיא. כשאנחנו נכנסים לתחנת הדלק כדי להתרענן, אני מתאכזב לגלות שידידי היפני הנאמן מתגלה כשתיין לא מוצלח בערך כמו החבר'ה בתוכו. צליל מנוע הבנזין כבר לא כל כך מופלא לצד תקתוק  משאבת הדלק... אני מאמת את צריכת הדלק – כ-6 קילומטרים בלבד לליטר בנזין. אחרי כמה כוסות קפה, כמה וכמה ביקורים בנוחיות ולא מעט קיטורים החבורה מחליטה לסגור את היום ולנוע חזרה צפונה. סביר להניח שאת מסיבת הרווקים הזאת הם לא ישכחו כל כך מהר. נקווה שהחתונה תהיה מוצלחת יותר. חסר לי שלא...

אם הייתי צריך לייצר רכב מושלם סביר להניח שהוא היה מורכב משלוש מכוניות לפחות. אחת מהירה וזריזה לכביש, אחת קטנה וצנועה לעיר והשלישית, בעלת צמיגי ענק ומנוע אימתני לטובת נסיעות השטח. אל חוסר הפרקטיקה בלהחזיק שלוש מכוניות מזנק הקינג. אם מסתכלים על החבילה הכוללת, הקינג הוא פשרה מצוינת למי שמחפש רכב טיולים עם יכולת אמיתית, בשטח ובכביש. הוא יביא אתכם ממרכז הארץ לפאתי הנגב בנוחות ובמהירות, יעלה וירד מעלות ומדרגות סלע ברמת עבירות בינונית ומעלה, וירוץ בשבילים כמו איילה, מהר ונוח יותר מרוב מתחריו. מחפשים רכב כלבויניק למשפחה, עם יכולת שטח אמיתית? אני יכול להמליץ על מיצובישי פאג'רו קינג, גם ב-2010, בלב שלם, אך בהסתייגות קלה – תוספת הביצועים של גרסת הבנזין אינה מצדיקה את התשלום העודף בתחנת הדלק, לפחות לא בעיני (הערת המערכת: קמצן!).

מפרט טכני

מנוע: בנזין, V6, נפח 3,828 סמ"ק

הספק: 250 כ"ס/6,000 סל"ד

מומנט:33.5  קג"מ/2,750 סל"ד

תיבת הילוכים: 5 הילוכים אוטו' Invecs II – sports mode

תיבת העברה: Super Select 4WD - II

הנעה: אחורית, 4X4, High + Low

מתלה קדמי: עצם עצה כפולה, קפיץ סליל, מוט מייצב.

מתלה אחורי: עצם עצה כפולה, קפיץ סליל, מוט מייצב.

צמיגים: 265/60R18

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,900 מ"מ/1,875 מ"מ/1,800 מ"מ/2,780 מ"מ

משקל עצמי/: 2,215 ק"ג

נפח מיכל דלק: 88 ליטר

בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות ESP, בקרת אחיזה TCL, מערכת עזר לבלימה במורד.

מרווח גחון: 225 מ"מ

זוית גישה: 36.6 מעלות

זוית נטישה: 25 מעלות

עזרי עבירות: נעילת דיפרנציאל אחורית, נעילת דיפרנציאל מרכזי.

מהירות מירבית (יצרן): 200 קמ"ש

צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 7.4 ק"מ/ליטר

צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 6 ק"מ/ליטר

מחיר: 359,000 ש"ח