ענקי הדיונות - המשאיות בדקאר 2011

הפעם הראשונה שהבנתי שגם משאיות יכולות להתחרות במרוצי המכוניות הייתה אי שם בשנות השמונים, כאשר לאליפות מרוצי הראלי-קרוס באשקלון הביאו "אורחת" – משאית DAF ענקית, יוצאת הדאקאר של אותה השנה, מפלצת כפולת הנעה והיגוי ששימשה במקור את הנהג ההולנדי יאן דה-רוי בכדי לחצות את הדיונות של הסהרה.

לשמוע את מנוע הדיזל צועק תוך שהוא חוצה את הדיונה האשקלונית היה דבר מרשים, לראות את העשן השחור שיוצא בענן גדול מהאגזוז עשה את שאר העבודה. עמדתי מוקסם.

טוב, זה לא סתם שמשאיות עושות לי את זה. למעשה נולדתי לתוך ענף הרכב ואם להיות יותר מדויק לתחום המשאיות. המכונית הראשונה שראיתי מול העיניים הייתה המשאית של אבא שלי, ליילנד אדומה שעימה ואצילית, פאר התעשייה הבריטית בשילוב אשדודי, עד כמה שזיכרון של ילד בן חמש בערך נצרב ומתעורר מחדש בגיל 43.

מדי שנה, אחת מהאטרקציות הגדולות של ראלי דאקאר היא קטגוריית המשאיות הענקיות. השליטה בשנים האחרונות נמצאת במזרח אירופה כאשר הקרב על הניצחון הוא בדרך כלל בין קבוצות המפעל של KAMAZ הרוסית לבין זו של TATRA הצ'כית. שתי הקבוצות משקיעות תקציבים רבים בהעמדת צוות מקצועי להפליא והמטרה ברורה – ניצחון.

כל סיפור שיתוף המשאיות במרוצי ראלי מהסוג הזה החל בכלל ממשאיות הסיוע שליוו את המתחרים "הקטנים" כאשר הן עמוסות לעייפה בחלקי חילוף ונאלצו לנוע על גבי אותם השבילים שבהם נסעו גם המתחרים. עד מהרה כל העסק הפך לתחרות אחת גדולה וצבעונית.

כאשר הוזנקה מהדורת 2011 של הדאקאר מבואנוס-איירס היה די ברור לכולם שהמשאית המנצחת תגיע משורות קבוצת KAMAZ, שהתייצבה לתחרות עם שלוש משאיות ענק. השאלה הפתוחה היחידה הייתה מי יהיה הצוות שיצליח לחצות ראשון את קו הסיום.

אבל עד שהצוותים הגיעו אל קו הסיום הם נאלצו ברוב הדרך להתחרות על שבילי העפר והדיונות שהמכוניות התחרו עליהם (האופנועים כזכור נסעו בחלק מהזמן על שבילים אחרים מטעמי בטיחות), נאלצים להתמודד עם קשיי הדרך כמו גם הדיונות התלולות שגבו מאמצים רבים מהמשאיות, לעתים גם היו כאלו שלא הצליחו להישאר על הגלגלים.

כאשר אחת המשאיות מתהפכת זהו רגע השיא מבחינת הספורטיביות של האירוע, לפחות כך אני רואה את זה. לא אחת זכינו לראות ביורוספורט את הצוותים עוצרים ליד המשאית ההפוכה, מחברים כבלים ומסייעים לענקית לשוב אל הגלגלים ואל התחרות, תוך חיוכים ולחיצות ידיים. ספורט לשמו, נהדר.

מיד כאשר החל הראלי השנה היה זה הנהג המוביל של KAMAZ , ולדימיר צ'אגין שתפס את ההובלה ונראה היה שהסיפור גמור עוד בטרם התחיל. אבל מסתבר שהצוות השני של הקבוצה עם פירדוס קבירוב ליד ההגה, שהחליט כי התחרות צריכה להימשך עד הסוף, ללא שום גינוני כבוד לצוות הבכיר. קבירוב ניצל תקלה ב-KAMAZ מס' 500, תפס את ההובלה והחל לפתוח פער בצמרת, רק בכדי לסבול גם הוא מסדרת תקלות וטעות ניווט שעלו לו בסופו של דבר במקום הראשון, שנפל חזרה לידיו של צ'אגין. גם את המקום השלישי בתחרות תפס כמובן צוות של KAMAZ, זה מספר 512 של ניקולייב, הנחשב לצעיר בצוות ומנבאים לו עוד עתיד גדול במרוצי השטח, בייחוד לאחר הניצחון שהשיג בסוף עונת 2010 בראלי "דרך המשי".

וממש לפני שנפרדים מהמשאיות בדאקאר נזכרתי ב"תחנת משאיות" נוספת בחיי ואני בטוח שבחייהם של הרבה מאיתנו שנמצאים פחות או  יותר בשכבת הגיל שלי. אני מתכוון כמובן לאותן משאיות "ספארי" צבאיות, MAN  או מרצדס, בצבעי החאקי הבלתי נגמרים, שהיו מעבירות אותנו ממקום למקום במשך שלוש שנים ועשו את עבודתן נאמנה, ממש כמו ה-KAMAZ  בדאקאר.