ספורט מוטורי: רובי גורדון מתכונן לדאקאר, וגם מציע את הרכב - והקבוצה - למכירה

[lizard]

אז הוא עוזב או ממשיך עם הדאקר? הפסקה האחרונה לא ממש ברורה.

[דובי מילר]

את הדאקאר הוא עושה אבל פתח את האופציה שתמורת הסכום הנכון הוא מוכן למכור.
לטענתו, כמעט לכל דבר יש מחיר - ממש כמו הסרט עם דמי מור....

[lizard]

מעניין אם איזו קבוצה אחרת תקנה אותו רק בשביל שלא יתחרה מולם.

[talilim]

שווה לשבור את קופת החזיר שלי....(?)

[רמי גלבוע]

חברים,
מכיוון ששמו של הקדוש מקליפורניה עלה כאן, הגיע הזמן לחשוף בפניכם את מערכת היחסים (הקצרצרה וחד-כיוונית עד כאב...) שלי עם רובי גורדון.

הסיפור מתרחש ב-2009, לקראת סוף השנה בה טיילתי בארה"ב. נסענו עם המוטורהום לראות את הבאחה-1000. במסיבת עיתונאים פגשתי את גורדון, והחלפתי איתו כמה משפטים. לאחר כשבועיים פגשתי אותו שוב במפגש הדיונות הגדול של גלאמיס, קליפורניה. אבל למה אני מקליד? בזמנו תיארתי את האירוע, מצ"ב מטה (בכחול), עם כמה צילומים:

1. רובי ואני מסחתבקים באנסנאדה, לפני הבאחה
2. רובי בגלאמיס, והפעם אני מאחורי העדשה... שימו לב לדריפט המדהים במורד גבעת אולדסמוביל, זה היה עוצר נשימה ומפחיד. הוא נסע שם כפליים יותר מהר מכל הבאגים עם ה-1000 כ"ס. אין ספק, צ'מפיון כהלכתו!
3. ובהזדמנות זו, אספר לכם שהמוטורהום שלנו עומד למכירה, בקליפורניה. 10000$ ליש לכם בית, מכונית ודירת נופש בחוף הנכון של ארה"ב.
4. ואם מישהו רוצה פרטים על ביקור ב-גלאמיס, גם על זה אפשר לדבר.

ועכשיו תיאור המפגש ההיסטורי:
My mate, Robby Gordon
אופנועי מוטוקרוס המזנקים באוויר זה דבר יפה, אבל בשולי המקפצה חונה ברישול ההבטחה של היום – זהו טנדר הטרופי-טראק של רובי גורדון, כוכב מירוץ הבאחה-1000 מלפני שבוע. הוא סיים את המירוץ ועכשיו הוא כאן עם החבר'ה, יושב על כנף המכונית ומפצח גרעינים, כאחרון הילידים. תבינו, האיש הוא מגה-סטאר עולמי – בשבוע שעבר זכה במקום ראשון באליפות מירוצי ה-באחה השנתית, ומאז הספיק להשתתף בעוד שני מירוצי אספלט ו-Nascar, גם בהם הוא עושה חייל. ממש סופר-נהג, אם כי אדם שחצן ומתנשא, כמעט כצפוי... במסיבת העיתונאים ב-באחה 1000 ניגשתי אליו, וקשקשנו כמה דקות. שאלתי אותו מה ההבדל בין הבאחה לדקאר (להפתעתי אמר שבדקאר הוא נוהג יותר מהר, כי בכל ערב יש לו סדנה שמתקנת את האוטו), פטפטנו קצרות על הבאחה, ואז אמרתי, מהר: "איך אנחנו מתארגנים, שתיקח אותי לסיבוב הדגמה בטנדר שלך, לאחר המירוץ?". נעץ בי רובי מבט צונן כמו לוּ הייתי מקק, ואמר: "אני לא לוקח עיתונאים לסיבובי הדגמה, אתה תמות מפחד".

אבל הזקן מגבעת חלפון (זה אני...) לא מוותר, ואני אומר לו – "שמע, נסעתי כבר עם אולה ארנסון ב-אודי קוואטרו גרופ B שלו, נסעתי עם וולטר רוהל ועם ארי וואטנן ב-205 טורבו 16, אני רוצה גם לנסוע איתך!". אהה, כך רובי, "נסעת עם הפיני המשוגע (וואטנן)? אז אתה יודע מה, אולי דווקא כן"? ואז הוא לוקח את המרקר של האוטוגראפים ורושם את כתובת הדוא"ל החסוייה שלו על כרטיס העיתונאי שלי, ואני אומר לציפור, את יודעת מה? אולי זה ייסתדר, אנחנו עשויים לפגוש אותו בגלאמיס. והנה אני כאן, רכב השטח המדליק ביותר בעולם מונח שני מטרים ממני, רובי מסתלבט על בירות ופיצוחים, וזה בדיוק הזמן בו אני אמור להזכיר לו מי אני, ולבקש סיבוב.

אתם יודעים מה? אין לי ספק כי לפני חמש או עשר שנים הייתי ניגש אליו ואולי, מוזמן לסיבוב קצרצר. אבל היום אני קצת יותר נבון ובוודאי יותר מבוגר, ואולי גם פחות שאהיד ומעט מהוסס יותר, ואתם יודעים מה? אני שפן גאה!!!! אני אומר לעצמי – אין מצב שהוא יהפוך כאן את האוטו אבל אפילו זה עלול לקרות. וגם אם לא נתהפך, הוא בטח לא הולך לעשות כאן סיבוב מהוסס של זקנות – 100,000 איש עומדים על הדיונה ומתבוננים בו, והוא חייב לשמר את המוניטין שלו כ'משוגע של העיירה', ואני כבר לא בטוח עד כמה אני רוצה להיכנס ולהירתם בתוך תוף מכונת הכביסה הזאת, בוודאי לא בשלב 'סחיטה'... כך אני חושב בעודנו מצליבים מבטים, ויכול להיות ש-רובי בכלל לא זוכר מי אני אבל אני לא אומר כלום, וכמו שפן סלעים מדוכדך אני מבוסס בחול ועובר לצד השני של הדיונה. צדקתי? טעיתי? החלטה נבונה, או פיספוס היסטורי? מי יודע?

ובעוד אני חושב אם אולי כדאי, בכל זאת, לגשת אל ידידי הטוב רובי, הוא מניע את המפלצת. עם כל הכבוד לטרקטורונים והבאגים המטורפים, אתה מייד שומע שזה משהו אחר לגמרי. נהמה עמוקה, ניסור מטורף של פיסטונים, גורדון עושה סיבוב גישה קצרצר, מועך את הדוושה, ומבעד לעדשת המצלמה המתקתקת אני רואה את הטנדר השחור ממריא, וממריא וממריא, ומרחף, והחרטום יורד מעדנות, והוא נוחת אל הדיונה במה שנראה כמו קפיצה חתולית, אבל מנסיון אישי אני יודע שבתוך תא הטייס זו טלטלה נוראית. רובי גורדון עושה עוד סיבוב קצרצר ומרביץ קפיצה היסטרית עוד יותר, חמישים אלף איש נוהמים בטירוף, והוא ממשיך וטס אל גבעת הגברים הנמצאת כקילומטר מאיתנו. ממקומי אני רואה אותו חותך ומזגזג בין האנשים והבאגים, טס במעלה הגבעה כמו לוּ הייתה אספלט כבוש, ואז הוא דופק בירידה סלייד מטורף לחלוטין... או קיי, חברים, אין ספק - טוב היותי שפן מבואס, מאשר גיבור שמשתין במכנסיים בתוך הטרופי טראק של רובי גורדון, שניים וחצי מיליון דולאר לפני מע"מ... גורדון עושה עוד כמה שטויות על הגבעה, מפלצת הקהל נוהמת בסיפוק ובפורקן, והחץ השחור יוצא לנו מהפריים. וואללה, I'm too old for this shit!

זהו. אין לי יותר מה לספר על גלאמיס. סוף שבוע היסטרי, השפיץ של הטירוף המוטורי באמריקה. מכאן אפשר רק לרדת וזו סגירה משובחת מאין כמוה, לחודש המוטורי שלנו בארה"ב!